פסקי דין על מוריס דבראשוילי |

31742-01/16 מקמ     10/01/2019




מקמ 31742-01/16 מוריס דבראשוילי נ' מדינת ישראל - בית המכס נתב"ג לוד








בית משפט השלום באשדוד


מק"מ 31742-01-16 בית המכס נתב"ג לוד נ' דבראשוילי

מק"מ 31762-01-16 בית המכס נתב"ג לוד נ' דבראשוילי




תיק חיצוני: 04151113





מספר בקשה:
11

לפני
כבוד השופט
יהודה ליבליין


המבקש
ע"י ב"כ עוה"ד גלעדי וקשלס
– מטעם הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי

מוריס דבראשוילי


נגד


המשיבה
ע"י ב"כ עו"ד אמילי כהן אפריאט

מדינת ישראל - בית המכס נתב"ג לוד




החלטה

לפני שתי בקשות: האחת ענייינה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש חלף קנסות מנהליים בהם היה חייב, והשניה עניינה בקשה לביצוע עונש המאסר בעבודות שירות.

על מר מוריס דבראשוילי
(להלן – "המבקש") הוטלו קנסות מנהליים, בשתי הזדמנויות שונות, בשל העובדה שנכנס לישראל בנמל התעופה בן גוריון כשברשותו טובין החייבים בתשלום מיסי ייבוא, אך עבר במסלול הירוק במקום במסלול האדום כמתחייב על פי חוק.

סך הקנסות שהוטלו על המבקש (בערכי קרן) עומד על סך של כ-45,000 ₪.

המבקש לא שילם את הקנסות במועדים שנקבעו, ואף לא מסר כל הודעה כי הוא מבקש להישפט בגין הקנסות שהוטלו עליו, בכך הפכו הקנסות לחלוטים, ועל כן הגישה המדינה בקשה להורות על מאסרו של המבקש חלף הקנסות שהוטלו, בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו – 1985 (להלן – "חוק העבירות המנהליות").

הדיון בבקשות אוחד, והתקיימו מספר דיונים כמפורט להלן:

בדיון שהתקיים ביום 13.4.2016, טען המבקש כי ביצע את הברחת הטובין, ללא תשלום המיסים, על מנת לסייע למשפחתו, וכי אין ביכולתו לשלם את הסכום היות והוא איננו עובד.
המבקש ציין, בתגובה להצעת באת כוח המדינה, כי ישלם את הקנסות בתשלומים, כי הוא נכון לעשות כן ובלבד שמדובר יהיה בתשלומים שהוא יוכל לעמוד בהם.

בהתאם לעמדת המבקש, הוטל עליו לשלם סך של 7,500 ₪ ונקבע המשך דיון בעניינו ליום 15.6.2016.

בדיון שהתקיים ביום 15.6.2016, טען המבקש כי הוא מובטל, וכי הוא נדרש לפרוצדורה רפואית, וכי מצבו הכלכלי איננו מאפשר לו לשלם את הסכום שהוטל בתשלום אחד, ובהתאם ביקש כי בית המשפט יפסוק כי התשלום יבוצע בפריסה.

בהחלטה שהתקבלה בדיון זה, והיות והוצג אישור לפיו, המבקש שילם את הסך של 7,500 ₪, נקבע כי המבקש ישלם את יתרת סכום הקרן בפריסה של 24 תשלומים, מבלי שתהא בכך אמירה או התחייבות, כי בסופו של ההליך יבוטל מרכיב תוספות הפיגורים שנצברו בגין קרן החוב. נקבע דיון למעקב ליום 27.3.2017.

בדיון שהתקיים ביום 27.3.2017, נמסר על ידי באת כוח המדינה כי המבקש עומד בתשלומים שנקבעו, וביצע עד למועד הדיון 6 תשלומים מתוך ה 24, והמבקש אף הצהיר כי בכוונתו להמשיך ולשלם את התשלומים שנקבעו. היות שכך, נקבע ההליך לתזכורת תביעה ליום 4.12.2017.

בהודעה שמסרה המדינה ביום 18.12.2017 נרשם, כי המבקש שילם תשלומים עד ליום 24.9.2017, אך טרם אותרו תשלומים בגין חודשים אוקטובר ונובמבר 2017, ובהתאם התבקש בית המשפט לקבוע מועד לדיון בנוכחות הצדדים. על יסוד האמור, נקבע דיון ליום 9.4.2018.

בדיון שהתקיים ביום 9.4.2018, חזרה באת כוח המדינה על כך שהתשלום האחרון בוצע בחודש ספטמבר 2017, ובהתאם יתרת קרן החוב בגין הקנסות שהוטלו, עומדת על סך של 28,820 ₪.
המבקש השיב לעניין זה, כי לא היתה לו אפשרות להמשיך ולבצע את התשלומים בשל בעיות רציניות בביתו. נטען כי תקופה מסויימת לא גר בבית.

היות ועלה מדברי המבקש כי יש בכוונתו להמשיך בביצוע התשלומים, אזי ניתנה לו הזדמנות נוספת על ידי בית המשפט לפרוע את יתרת החוב בגין הקנסות, תוך שהוא הוזהר כי היה ולא ישלם את הקנסות, אזי יהיה מקום לדון בבקשת המדינה להטיל עליו מאסר חלף הקנס.

בדיון שהתקיים ביום 16.6.2018, טען המבקש כי הוא לא הצליח לארגן את סכום החוב, אך התחיל לעבוד ולכן ברצונו לשלם את הסכום בתוך תקופה מסויימת.

לאור דבריו אלה של המבקש, ואף שהיה מקום לדון בבקשת המדינה להטיל עליו מאסר חלף הקנס כבר בדיון זה לאור ההחלטה מיום 16.6.2018, הוחלט לתת למבקש הזדמנות נוספת לשאת בתשלום חוב הקנסות, וזאת לאור הצהרתו כי חזר למעגל העבודה. לפיכך, נקבע שעל המבקש לבצע תשלום משמעותי העולה על 10,000 ₪, וזאת עד לדיון שנקבע ליום 22.10.2018.

בדיון שהתקיים ביום 22.10.2018, התברר כי המבקש לא עשה דבר, ולא שילם סכום כלשהו בגין יתרת החוב שנותרה.
בהתאם ניתנה הזדמנות למבקש לנמק מדוע לא יוטל עליו מאסר חלף הקנס, והוא חזר על טענותיו בדבר מצבו המשפחתי ומצבו הכלכלי, וביקש פעם נוספת מבית המשפט ייתן לו הזדמנות לסלק את החוב בתשלומים.

המדינה מנגד, ביקשה לדון בבקשה ולהטיל על המבקש מאסר חלף קנס.

בפסק הדין שניתן באותו יום, הוטלו על המבקש 60 ימי מאסר חלף יתרת חוב הקנסות שעמדה במועד זה על כ- 22,0000 ₪. מועד ריצוי העונש נקבע ליום 1.1.2019.
יחד עם זאת, נקבע כי ככל שהמבקש יסלק את יתרת החוב בגין הקנסות שהוטלו עליו עד ליום 1.12.2018, הוא יהיה רשאי להגיש בקשה לביטול פסק הדין.

ביום 27.11.2018, הגיש המבקש בקשה לדחיית תשלום הקנס ל-5 תשלומים, תוך שנמסר כי בכוונתו לשלם זאת ממשכורתו. יש להדגיש, כי המבקש לא צרף כל תשלום לבקשה זו, ולא הראה כל נכונות לסלק ולו מקצת מיתרת חוב הקנסות.

ביום 29.11.2018, הוגשה בקשה מטעם הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי לעיון בתיק בית המשפט, ובהתאם להחלטה מיום 6.12.2018 ניתנה לקליניקה אפשרות העיון.

המדינה הגיבה לבקשה לדחיית התשלומים ביום 16.12.2018, ובמסגרת תגובתה היא מסרה כי איננה מתנגדת לדחיית מועד כניסתו של המבקש למאסר חלף הקנסות ולפריסת יתרת חוב הקנסות ל – 5 תשלומים.

בהחלטה שניתנה ביום 17.12.2018, נקבע כי פסק הדין הינו חלוט ואינו ניתן לשינוי עוד, אלא בבקשה מוסכמת של הצדדים. הוסף, כי בפסק הדין נקבע שהוא יהיה ניתן לביטול על יסוד בקשה של המבקש ככל שתשולם מלוא יתרת חוב הקנסות עד ליום 1.12.2018 ומשלא הפקיד המבקש סכום כלשהו, אזי גם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשה.

ביום 26.12.2018, הוגשה בקשה דחופה מטעם המבקש, באמצעות הקליניקה לזכויות בהליך הפלילי,
ובה בקשה לעיכוב ביצוע המאסר לצורך הגשת ערעור ולהעברת המאסר בעבודות שירות בין אם יינתן עיכוב ביצוע ובין אם לאו.
נטען, כי אף שאין מועד קבוע בדין להגשת ערעור בגין פסק הדין, הרי שבכוונת המבקש להגיש ערעור על פסק הדין באמצעות הקליניקה, ועל כן מבוקש עיכוב הביצוע על מנת למבקש יהיה יומו בפני
ערכאת הערעור.
הוסף, כי המבקש מתכוון להשיג סכומי כסף נוספים לצורך תשלום הקנסות.

לחילופין, התבקש בית המשפט להורות על ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, וזאת כפתרון מידתי יותר, לפגיעה בחירותו בשל ריצוי מאסר ממש. נטען בעניין זה, כי על אף שאפשרות זו ניתנה בפסק הדין הרי שהמבקש לא היה מודע לכך, שעליו להגיש בקשה שכזו, בין היתר היות ואיננו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית. לפיכך, מבוקש להשלים חסר זה עתה.

לאור בקשה זו עוכב באופן זמני ביצוע עונש המאסר עד ליום 7.1.2019, ונקבע כי על המדינה להגיב לבקשה.

המדינה בתגובתה ציינה, כי היא מתנגדת הן לעיכוב ביצוע עונש המאסר, והן להמרת המאסר בעבודות שירות, תוך שהיא מדגישה כי מדובר בקנסות שהוטלו בחודשים פברואר ומרץ 2015, וכי הבקשות להטלת המאסר חלף הקנסות הוגשו עוד בחודש ינואר 2016, כך שעמדה לרשות המבקש תקופה ארוכה מאוד לסילוק הקנסות.

באשר למועד הגשת הערעור נטען, כי היות ומדובר בקנסות שהוטלו בגין ביצוע עבירה פלילית, אזי בהתאם להוראת סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן – "חסד"פ"), המועד להגשת ערעור הינו 45 יום מיום מתן פסק הדין ובהתאם היה מקום להגשת הערעור עד ליום 5.12.2018 ומשלא הוגש הערעור עובר למועד זה, מדובר ב

פסק דין
שהוא חלוט.
נטען, כי גם אם מדובר בהליך מנהלי, אזי הוא חוסה תחת תקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם המועד להגשת ערעור גם במקרה זה עומד על 45 יום.
נטען עוד, כי גם לגופו של עניין סיכויי הערעור ככל שיוגש ויתקבל
הם נמוכים ואין בכל טענות המבקש כפי שפורטו בבקשה, משום נימוק אשר יצדיק התערבות של ערכאת הערעור בפסק הדין. בהקשר זה נטען, כי על פי פסיקת בית המשפט העליון, בפרט כאשר מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי, נועד אמצעי הענישה של הטלת מאסר
חלף הקנס לתמרץ את הנאשם לשלם את הקנס במועד, ולכן אין מקום בנסיבות אלה להורות על הטלת המאסר בעבודות שירות שכן בכך יהיה כדי לפגוע "בתמריץ" לשלם את הקנס.

למבקש ניתנה זכות תשובה והמשך עיכוב ביצוע עד ליום 9.1.2019, לבקשת המבקש ניתנה לו ארכה ועיכוב ביצוע נוסף עד ליום 10.1.2019.

בהודעה שמסר המבקש ביום 8.1.2019 נרשם, כי שילם שני תשלומים של 1,500 ₪ כל אחד, וכי אסמכתאות בעניין זה הוגשו לבית המשפט.

בתשובה שמסר המבקש לתגובת המדינה נטען, כי בינתיים הוגשו ערעור, ולו פורמאלי, ובצידו בקשה להארכת מועד להגשתו. לפיכך נטען, כי מן הראוי לאפשר למבקש למצות את זכות הערעור, שאם לא יעשה כן, אזי הערעור עלול להפוך תיאורטי, שכן בינתיים ירצה המבקש את עונש המאסר.

היות והמבקש פנה בבקשה דומה גם לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר קבע בהחלטתו כי כל עוד מתקיימים הליכים בעניינו של המבקש בבית משפט זה, אין מקום שערכאת הערעור תידרש להם. המבקש מסיק מן האמור, כי הכוונה היא לבקשתו זו לביצוע עונש המאסר בעבודות שירות.

בקשר זה טוען המבקש, כי טענת המבקש ולפיה יש לאפשר למבקש את עונש המאסר חלף הקנס בעבודות שירות, היא סוגייה שטרם נדונה וראוי שתידון גם בערכאות הגבוהות יותר.

דיון והכרעה
בכל הקשור לבקשה לביצוע עונש המאסר בעבודות שירות, יש לומר, כי היות ובעת הזו חלף המועד להגשת ערעור, אזי פסק הדין הינו חלוט, ובהתאם בית משפט זה איננו מוסמך לתקן את פסק הדין, אלא בהסכמה של הצדדים (ראו סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).
היות והמדינה מתנגדת לבקשה, אזי לא ניתן לתקן את פסק הדין, שבו נקבע כי המבקש רשאי להגיש בקשה לביצוע עונש המאסר בעבודות שירות עד ליום 10.11.2018, אך בקשה שכזו לא הוגשה במועד, אלא רק לאחר שפסק הדין הפך חלוט.

שונים הם פני הדברים בכל הקשור לדחיית ביצוע עונש המאסר.

אף שמדובר בשדה לא חרוש, הרי שעמדתי היא שמדובר בהליך פלילי, וככל שקיימת לאקונה, הרי שיש להשלימה באמצעות הוראות חוק העונשין, תשל"ז-1977(להלן – "חוק העונשין"), וחוק סדר הדין הפלילי.
יש לזכור, כי ביסוד הטלת קנס מנהלי, על פני הדברים ראיות לכך שאדם עבר עבירה, שהוגדה על-ידי המחוקק כ"מנהלית". בצד זאת, קבע המחוקק בסעיף 22א' לחוק העבירות המנהליות, כי אין בסיווג העבירה כ"מנהלית", כדי לשנות את הגדרת העבירה בסעיף 24 לחוק העונשין.

בענייננו, הקנס הוטל על המבקש בהתאם לחוק העבירות המנהליות, תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי - חיקוקי מסים), תשמ"ז-1987, ומכוח תקנה 42 לתקנות המכס, תשכ"ו-1965, שהיא הוראה עונשית שבצידה אפשרות להטיל עונש מאסר עד 6 חודשים.

להשקפתי, מן האמור לעיל ברור, כי הליך זה הינו הליך פלילי, ובהתאם דחיית ביצוע עונש המאסר כפופה להוראת סעיף 87 לחוק העונשין, שעל יסודה מוסמך בית המשפט לדחות ביצועו של עונש, ובמקרים המתאימים להתנות את הדחייה בערבויות מתאימות (ראו סעיף 87(ג)).

היות והמבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצידו בקשה למתן ארכה להגשתו; והיות ונטען, כי המבקש, בהיותו בלתי מיוצג, לא הבין כי עליו להגיש בקשה לביצוע עונש המאסר בעבודות שירות, אזי עמדתי היא שיש לאפשר לו למצות את זכות הערעור שלו, בטרם יחל בביצוע עונש המאסר.
כך בפרט לנוכח תקופת המאסר שנקבעה, אשר מעלה את החשש כי המבקש עלול למצוא את עצמו מרצה את מלוא תקופת המאסר בטרם ידון הערעור שהגיש.

לאור כל האמור לעיל, בכפוף לכך שהמבקש יפקיד את הערבויות שיפורטו להלן, אני מעכב את ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו עד ליום 1.4.2019 בשעה 09:00, שאז עליו להתייצב בבית הסוהר "שקמה" אשקלון, ככל שלא תינתן עד למועד זה החלטה אחרת.

עיכוב הביצוע מותנה בהתקיימות התנאים הבאים, אותם על המבקש למלא עד ליום 15.1.2019.
א.
הפקדה במזומן בסך של 3,000 ₪.
ב.
התחייבות עצמית בסך של 7,500 ₪, ובגידרה יתחייב המבקש להתייצב לריצוי עונש המאסר שהוטל עליו.
ג.
ערבות צד ג' בסך של 7,500
₪, ובגידרה יתחייב צד ג' לערוב להתייצבותו של המבקש לריצוי עונש המאסר.

נוסף על כל האמור, תנאי לעיכוב הביצוע, הוא בכך שהמבקש ימציא לבית המשפט, עד ליום 15.1.2019, אסמכתאות לביצוע שני התשלומים הנטענים בסך של 1,500 ₪, כאמור בהודעת המבקש מיום 8.1.2019.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים ותקבע ת.פ ליום 15.1.2019.


ניתנה היום, ד' שבט תשע"ט, 10 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

יהודה ליבליין
, שופט







מקמ בית משפט שלום 31742-01/16 מוריס דבראשוילי נ' מדינת ישראל - בית המכס נתב"ג לוד (פורסם ב-ֽ 10/01/2019)