פסקי דין על מוטי פרץ חומרי בניין | פסקי דין על מרדכי פרץ |

9483-01/18 העז     13/01/2019




העז 9483-01/18 מדינת ישראל נ' מוטי פרץ חומרי בניין בע"מ, מרדכי פרץ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

הע"ז 9483-01-18 מדינת ישראל
נ' מוטי פרץ חומרי בניין בע"מ
ואח'





בפני

כבוד השופט
אורן שגב

בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד רון אופיר



המאשימה


נגד


1.מוטי פרץ חומרי בניין בע"מ
2.מרדכי פרץ
ע"י ב"כ עוה"ד דן גרובס



הנאשמים

גזר דין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני
י ביום 08.01.19, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם בעבירות של העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי (נאשמת 1) והפרת אחריות נושא משרה (נאשם 2). הצדדים ביקשו לטעון לעונש באופן חופשי והגישו את טיעוניהם בכתב לעניין זה.
ב"כ המאשימה הקדים והגיש ראיות לעונש וטען, כי לנאשמת קנס קודם ולנאשם 2 קנסות קודמים בגין עבירות משנת 2016, קרי במהלך ביצוע עבירה נשוא כתב אישום זה. עוד הוסיף, כי
מדובר בנסיבות העסקה חריגות בחומרתן, של העסקה במשך לא פחות משנתיים. במסגרת עיסוקה של הנאשמת וכן של העסקת מסתננת, כן זאת ללא עריכת ביטוח רפואי. ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 1001/01 מדינת ישראל
נ' נפתלי ניסים ולדברי ביה"ד הארצי שם אשר על הדברים עמד גם ביהמ"ש העליון בבגץ 9722/04.

3.
עוד הוסיף, כי המניע להעסקת עובד זר ללא היתר הינו השיקול הכלכלי ומשכך יהיה ראוי להחמיר בענישה ולהשית על המעסיק עונש אשר ירתיע אותו מלבצע את אותה עבירה, במיוחד לאור העובדה, שנסיבות העבירה במקרה דנן חמורות ביותר.
4.
לעניין מתחם הענישה, טען ב"כ המאשימה, כי סעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים, קובע קנס בסך 116,800 ₪ בגין העסקת מסתנן. אותו סעיף קובע קנס זהה בגין העסקה במסגרת עיסוקו של המעסיק.
5.
במקרה דנן, הנסיבות החמורות מתקיימות במקביל ואף מדובר בשני נאשמים, שכל אחד מהם עבר כבר על העבירות נשוא כתב האישום, דבר המצביע על כך, שקנסות "רגילים" אינם מרתיעים אותם מלשוב ולבצע את אותה עבירה.
6.
לאור האמור לעיל, טען, כי המדינה סבורה כי בנסיבות דנן טווח, הענישה הראוי ביחס לנאשמת בגין עבירה של העסקת עובד זר נע בין 25-70% מהקנס המקסימאלי, ובמקרה הפרטני, ראוי להטיל קנס בסך של 50,000 ₪ בגין עבירת ההעסקה. לעניין הביטוח הרפואי, טען, כי טווח ענישה הראוי נע בין 10,000-20,000 ₪ ובמקרה הפרטני קנס בסך 14,000 יהווה עונש הולם.
7.
ביחס לנאשם 2, טען כי לעניין עבירת אחריות נושא משרה, טווח ענישה במקרה דנן נע לשיטת המאשימה בין 20,000-58,400 ₪, כאשר במקרה הפרטני סכום של 29,200 ₪ (מחצית סכום הקנס), הנו עונש ראוי. לעניין עבירת הביטוח, טען, כי הטווח זהה וקנס בסך 6,000 ₪ יהווה קנס ראוי.
8.
בנוסף ביקש, כי הנאשמים יחויבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירה חוזרת ל-3 שנים, שאם לא כן יישאו בקנס המקסימאלי הקבוע לצד אותן עבירות.
9.
ב"כ הנאשמים טען, כי הנאשמים הודו לא רק בהזדמנות ראשונה בביה"ד ולא רק בחקירה אלא ממש בשטח במקום, מיד כשהגיעו גורמי האכיפה. הנאשם 2 לקח אחריות באופן מידי. עוד הוסיף, כי הרציונל הפסיקתי הוא, שהעסקת עובדים זרים היא אמצעי לחיסכון עלויות והעסקת מסתננים מסכנת את הציבור ולכן יש להחמיר ויש להחמיר בסנקציות פרטניות. אלא שבנסיבותיו של מקרה זה, לא צריך להחיל, וודאי לא במידה שב"כ המאשימה דורש, את הסנקציות הכלכליות וזאת בשל העובדה שלעובד הזר ניתנו תלושי שכר (נא/1). עוד טען, כי במקום לפטר את העובד הזר בסמוך לאחר הביקורת, העדיפו הנאשמים להמשיך ולהעסיקו וזאת על מנת שלא יאבד את מקום פרנסתו בהיותו אב ל-2 ילדים. ביחד לעבירות קודמות, טען, כי מדובר בהליך מנהלי ולא פלילי בקשר עם אותו עובד. הסניגור הגיש דיווח תשלומים ודוח ניכויים, כדי להראות ששני עובדים זרים, שהעסק מעסיק, עובדים כחוק (נא/2).
10.
לעניין נסיבות לחומרה, טען הסניגור, כי אין חולק שמדובר בעובד זר שהנו מסתנן, וההחמרה עם מסתננים היא טבעית, אך לא כך במקרה דנן, שכן, לעובד שהועסק ע"י הנאשמת 1 היו לו היתרים (שפג תוקפם) והוא הועסק כדין.
11.
לגבי הרשעה קודמת של הנאשם, טען, כי מדובר על העסקת עובד במשק בית.
12.
ביחס לנאשמת 1, טען, כי מדובר בעסק גדול, שבימים אלו עובר שינוי מתכונת משמעותי וצמצום העסקת עובדים. בהקשר זה הגיש מסמכים בדבר חובות כספיים (נא/3) וטען, כי קנס כספי, ככל שיוטל, יקשה מאוד על כל המשך ההתנהלות של העסק.
13.
ביחס למתחם הענישה, ביקש הסניגור שלא לקבל את המתחמים שהוצעו ע"י ב"כ המאשימה וביקש להתחשב בנסיבות שהוצגו.
14.
אחרון הדוברים היה הנאשם, שקיבל את זכות המילה האחרונה וטען, כי לא עבר את העבירה על מנת להשיא לעצמו רווח כלכלי, שכן העובד הזר שהעסיק משתכר יותר מאשר עובדים ישראלים, שכלל אינם מוכנים לבצע את העבודה שהעובד הזר ביצע.
עוד הוסיף, כי העסיק את העובד הזר על פי היתרים כדין עד שהמדינה הפסיקה לחדש את אישורי ויזה.
15.
עוד הוסיף, כי לא בדק את הניירת של העובד וכי המצב הכלכלי לא מאפשר לו לשלם את הקנס, לאחר שנאלץ לצמצם את פעילות העסק ופיטר כבר כ- 45% מהעובדים. המצוקה הכלכלית אליה נקלעה הנאשמת 1, המשיך והבהיר, נובעת מהתייקרות שכר דירה של פי 3 ממה ששילמו כי פג לו חוזה ארוך של 10 שנים. בנוסף נאלץ לשלם קנסות לעירייה בגין חריגות בניה ובגין ניהול עסק ללא רישיון. הנאשם 2 חתם את דבריו בבקשה לפרוס את הקנס ל- 20 תשלומים וב"כ המאשימה הותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית הדין.

דיון הכרעה
העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. הדבר מבטא את יחסו של המחוקק לתופעה של העסקת עובדים זרים בניגוד לדין ולכך שמדובר בעבירה שמשיאה למעסיקים תועלת כלכלית של ממש (ראו: בג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י (7.12.2006).

מדובר בעבירה שביסודה עומד מניע כלכלי מובהק ולכן, על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית, עליה להיות משולבת בסנקציה כספית, אשר יהיה בה כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת ולהפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. ראו: ע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל
נ' חדוות הורים בע"מ ואח' (להלן – "הלכת חדוות הורים"), שם פסק בית הדין הארצי כי:

"[...] העסקת עובדים זרים ללא היתר פוגעת במדיניותה הכלכלית של הממשלה ו"פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה'", היינו משליכה באופן עקיף על היקף האבטלה ועל תנאי העסקתם של העובדים הישראלים (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל
- נפתלי ניסים, פד"ע לח 145 (2002); כן ראו את דברי ההסבר לתיקון מס' 7 לחוק עובדים זרים - ה"ח 143 התשס"ה 354 ואת דברי ההסבר לתיקון מס' 15 לחוק עובדים זרים - ה"ח 481 התש"ע 236). כחלק מכך יש לקחת בחשבון כי המניע לביצוע העבירה הינו במקרים רבים כלכלי, לצורך השגת תועלת כלכלית, ויש לפיכך הצדקה לעונש כלכלי אפקטיבי." וראו גם: ע"פ 1001/01 מדינת ישראל
נ' ניסים (17.6.2002), שם קבע בית המשפט העליון כי העסקת עובדים זרים ללא היתר עבודה היא עבירה חמורה בעלת השלכות חברתיות ומוסריות.
העבירה בה הורשעו הנאשמים נעברה ביום 28.06.16 ולכן חל בענייננו תיקון 15 לחוק העובדים הזרים, תשנ"א-1991 (להלן – "החוק"), הקובע כי הקנס המינימלי לעבירה של העסקת עובד ללא היתר הנו כפל הקנס המנהלי. עוד יש לציין, כי במקרה דנן, העבירות נעברו במסגרת משלח ידם של הנאשמים וכי העובד הזר היה מסתנן.

כידוע,
העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על בית המשפט לקבוע מיום 10.7.2012

מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה ולהתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בתוך מתחם הענישה ההולם, על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ורשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

עמדת המאשימה ביחס למתחם הענישה, מקובלת עלי ולא מצאתי בתיק זה נסיבות המצדיקות חריגה ממנו. להלן נימוקיי. בתיק זה קיימות מספר נסיבות חמורות: האחת – מדובר בעובד שהסתנן לישראל ואישור השהייה שלו בישראל, וממילא אישור העבודה שלו, פגו ולא היו בתוקף; שנית – מדובר על עבירה שנעברה במסגרת משלח ידה של הנאשמת 1; שלישית – לנאשמת עבר מכביד, במובן זה שאין זו הפעם הראשונה בה היא עוברת עבירה על חוק עובדים זרים, והעובדה כי בפעם הקודמת המדינה הסתפקה בקנס מנהלי ולא בחרה במסלול הפלילי, אינה מפחיתה מחומרת העבירה ששבה ונעברה במקרה דנן. לפיכך, סבורני, כי מתחם העונש הראוי צריך לנוע בין 20%ל-70% מהקנס המקסימלי. נימוקים אלה תקפים גם ביחס לעבירה השנייה שבה הורשעה הנאשמת 1 – העסקה ללא ביטוח רפואי.

ביחס לעונש הספציפי, הנאשמת הודתה בהזדמנות הראשונה, שיתפה פעולה באופן מלא ובכך חסכה עלויות הן מבחינת הקצאת זמן ומשאבים של המאשימה והן בזמן שיפוטי. יש לקחת עובדה זו לקולא.

ולאור האמור לעיל, סבורני כי יש להעמיד את העונש הספציפי בגין העסקת העובד הזר על סך 45,000 ₪ ואילו ביחס לעבירת העסקה ללא ביטוח רפואי – על 12,000 ₪.

גם ביחס לנאשם 2, סבורני, כי מתחם הענישה שהמדינה הציעה לעניין עבירת אחריות נושא משרה, סביר ומשקף את הנסיבות החמורות בהן העבירה בוצעה, והכל כפי שפורט ביחס לנאשמת 1, שהנאשם 2 הוא הוא מנהלה הרשום.

לפיכך, אני קובע כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה ינוע בין 20,000-58,400 ₪, ואילו העונש הספציפי הראוי בנסיבות צריך לעמוד על 27,000 ₪. לעניין עבירת הביטוח, הקנס ראוי בנסיבות המקרה צריך לעמוד על 6,000 ₪.
אציין, כי הקנסות שראיתי לנכון להטיל על הנאשם נמוכים מהקנסות שהמדינה ביקשה להטיל עליו, והחלטתי זו נובעת מהעובדה שהחלטתי להיעתר לבקשת המדינה ולחייב את שני הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה לתקופה המקסימלית האפשרית בחוק. כידוע, בהתאם להלכה הנוהגת, העיצום הכספי הנו רק רכיב עונשי אחד המצטרף לרכיב עונשי אחר והוא הטלת התחייבות על הנאשם להימנע מביצוע עבירה ולאור העובדה שהתחייבות זו מהווה כשלעצמה
עונש של קנס מותנה, הגם שמדובר בעונש הקל שבעונשים הקבועים בחוק העונשין (ראו דברי כב' הנשיא (בדימ') א. גרוניס בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל
המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, (2.4.2015) עמ' 9-10, פיסקה 12.


אחרית דבר
הנאשמת 1
תשלם קנס בסך 45,000 ₪ בגין עבירת העסקה שלא כדין וקנס בסך 12,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי וסה"כ – 57,000 ₪. בנוסף, אני מחייב את הנאשמת 1 לחתום, באמצעות הנאשם 2, על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעה למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן, יושת עליה קנס בשיעור 116,800 ₪.

הנאשם 2
ישלם קנס בסך 27,000 ₪ בגין עבירת הפרת אחריות נושא משרה בגין עבירת ההעסקה שלא כדין וקנס בסך 6,000 ₪ בגין אחריותו לכך שלא נערך לעובד הזר ביטוח כדין, וסה"כ – 33,000 ₪. בנוסף, אני מחייב את הנאשם 2 לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירה בה הורשע למשך 3 שנים מהיום, שאם לא כן, יושת עליו קנס בסך 59,200 ₪.

ההתחייבויות תיחתמנה ותוגשנה למזכירות ביה"ד עד ולא יאוחר מיום 03.02.19. המזכירות תשלח את שוברי התשלום ואת ההתחייבויות למשרד ב"כ הנאשמים בדואר רשום.

כל אחד משני הנאשמים ישלם את הקנס הכולל ב- 20 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים, כשהתשלום הראשון יתבצע עד ולא יאוחר מיום 03.02.19.

המזכירות תשלח את גזר הדין למשרדי ב"כ הצדדים בדואר.


ניתן היום,
ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.












העז בית דין אזורי לעבודה 9483-01/18 מדינת ישראל נ' מוטי פרץ חומרי בניין בע"מ, מרדכי פרץ (פורסם ב-ֽ 13/01/2019)