פסקי דין על ליבו נכסים והשקעות בע"מ | פסקי דין על בנימין סביר | פסקי דין על רחל סביר (המנוח) | פסקי דין על אלישע שחף ואח' |

65233-05/17 הפ     14/01/2019




הפ 65233-05/17 ליבו נכסים והשקעות בע"מ נ' בנימין סביר, רחל סביר (המנוח), אלישע שחף ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים



ה"פ 65233-05-17 ליבו נכסים והשקעות בע"מ
נ' סביר ואח'






לפני
כבוד השופט
אברהם רובין


המבקשת

ליבו נכסים והשקעות בע"מ


נגד


המשיבים

1.בנימין סביר

2.רחל סביר (המנוח)

3.אלישע שחף

4.פראס חסונה

5.משרד הביטחון/המנהל האזרחי/הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש (פורמלי)




פסק דין


1.
בהמרצת הפתיחה שלפניי עותרת המבקשת לקבל

פסק דין
המורה על מחיקת משכון שנרשם לטובת המשיב 3 על זכויות המשיבים 2-1 בדירה המצויה במגרש 94 ברחוב רמת ממרא בקריית ארבע (להלן – "הנכס"). הנכס רשום במרשם המתנהל במנהל האזרחי ביהודה ושומרון.

2.
העובדות הצריכות לענייננו הן אלה.
המבקשת היא חברת מימון חוץ בנקאי אשר פתחה בשנים 1996-1994 שלושה תיקי הוצאה לפועל נגד המשיבים 2-1 (להלן – "החייבים"). במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הוטלו לבקשת המבקשת עיקולים על הנכס. המשיב 3 הוא חתנם של המשיבים 2-1, ולטובתו רשום במנהל האזרחי ביהודה ושומרון משכון על הנכס (להלן – "בעל המשכון"), זאת בגין הלוואה בסך של 140,000 ₪ אשר לטענתו הוא העמיד בשנת 1991 למשיבים 2-1. בהמרצת הפתיחה טוענת המבקשת, בין היתר, כי מדובר במשכון למראית עין וכי בעל המשכון לא הוכיח את דבר העמדת ההלוואה לחייבים. לחילופין טוענת המבקשת, כי ההלוואה שבגינה נרשם המשכון סולקה, וכי בעל המשכון ויתר על החוב, ולראייה שבמהלך השנים לא נקט בצעדים כלשהם לשם מימוש המשכון, זאת למרות העיקולים שהוטלו על הנכס זה מכבר. אשר על כן, עותרת המבקשת לסעד הצהרתי לפיו המשכון בטל, ולצו שיורה על מחיקתו מרישומי המנהל האזרחי. מנגד, בעל המשכון טוען להעדר יריבות עם המבקשת, וכן הוא טוען כי החוב של החייבים למבקשת נוצר בגין חוזה שאינו חוקי אשר נוגד את תקנת הציבור. בעל המשכון מוסיף וטוען כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב, בתרמית ובניסיון לקבל דבר במרמה בהגשת הבקשה.

3.
לנוכח העובדה כי הנכס המדובר איננו רשום בלשכת רישום המקרקעין, הוריתי לצדדים למסור עמדתם לגבי השאלה האם הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי.

4.
המבקשת טוענת כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי. את טענתה מבססת המבקשת על פסק דינו של כב' השופט עמית בעניין ה"פ (מחוזי חיפה) 119/08 שוייצר נ' רפאל (6.7.08)), שם נפסק כי: "... הסמכות העניינית לדון בתוקפו של משכון רשום על זכויות חוזיות לגבי דירה לא רשומה, נתונה לבית המשפט המחוזי. כך גם כל תביעה שעניינה מקרקעין, בין רשומים ובין אם לאו, שהסעד הנתבע בה אינו חזקה/שימוש/חלוקה".
בעל המשכון לעומת זאת, טוען כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום, כיוון שהנכס איננו רשום בלשכת רישום המקרקעין. את טענתו מבסס בעל המשכון, בין היתר, על פסק הדין בעניין ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס נ' רייך (פ"ד נג (2)218 (1999)), שם נפסק כי
זכויות במקרקעין שאינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין הן זכויות חוזיות, ולפיכך הסמכות העניינית לגבי זכויות כאלו נקבעת לפי שוויין. בעל המשכון הוסיף וטען כי דברים אלו יפים במיוחד לנכס נושא דיוננו, כיוון שמרשם המקרקעין בשטחי יהודה ושומרון איננו יוצר זכויות קנייניות במקרקעין, אלא הוא מהווה רישום של הרשאות להשתמש במקרקעין. ועוד מציין בעל המשכון, כי במסמך מצב הזכויות בנכס (נספח 2 לתשובת בעל המשכון), נרשם כי: "חוזה הפיתוח לא בתוקף" ומכאן, לטענת בעל המשכון, שאף זכות ההרשאה להשתמש בנכס טרם השתכללה. ולבסוף טוען בעל המשכון, כי העברת התובענה לדיון בבית משפט השלום תשרת את היעילות כיוון שהוא עצמו ביקש במסגרת תשובתו להמרצת הפתיחה סעדים הצהרתיים אשר בעליל נתונים לסמכותו של בית משפט השלום.

5.
לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לדון בתובענה מסורה לבית המשפט השלום , זאת מהנימוקים שיובאו להלן.

סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), קובע כי בית משפט השלום מוסמך לדון
ב:

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

שאלת הסמכות העניינית שלפניי תוכרע על סמך הפרשנות שיש לתת למונח "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" - האם הוא כולל זכויות שאינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין אם לאו. בעניין זה קיימת מחלוקת בפסיקה אשר טרם הוכרעה סופית, אם כי בעניין יונס אסד נפסק כי: "בהתאם לגישה המסתמנת בהלכה הפסוקה, כפי שבאה לידי ביטוי בעניין אלוש, הסמכות לדון בתביעה לפירוק שיתוף לגבי מקרקעין לא רשומים נקבעת לפי שווי המקרקעין" (ראו - עע"מ 6674/17 יונס אסד נ' לשכת עורכי הדין
(3.12.2017); רע"א 4890/15 אלוש נ' עיריית טבריה (31.12.2015); עניין טקסטיל ריינס הנ"ל; וראו גם - רע"א 1924/16 אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (20.4.2016), שם קבע כב' השופט דנציגר, מבלי לקבוע מסמרות במחלוקת העקרונית, כי שאלת הסמכות בעניינן של הזכויות הבלתי רשומות במקרקעין שנדונו לפניו תוכרע לפי שווין).
באותה רוח נפסק בעניין קובלר, בנוגע למקרקעין המצויים ביהודה ושומרון, כי:

"במצב הדברים הנוכחי, הדיון בסעד ההצהרתי המבוקש אין פירושו הכרעה בזכויות קנייניות. כל עוד לא חולק שטח המריבה למגרשים בספרי רשם המקרקעין, אין התובעים יכולים להיחשב כבעלים של מגרשים מסוימים באותו שטח. ממילא, בשלב זה, יכול בית המשפט לדון ולהכריע אך ורק בשאלת זכויותיהם החוזיות של התובעים כנגד החברה. כאשר הסעד המבוקש בתביעה שייך כל כולו למישור הזכויות החוזיות שבין התובעים לחברה, ולא לאישור "זכויות במקרקעין" כמובנן בדין הישראלי, אין התביעה נכנסת בגדרן של "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" כמובנם בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ואין מניעה עקרונית כי בית משפט שלום ידון בה. מאחר ומוסכם על הצדדים כי שווי הזכויות שבמחלוקת במועד הגשת התביעה היה בתחום סמכותו של בית המשפט השלום, צודקת החברה בטענתה כי יש להורות על העברת הדיון"
(רע"א 7868/95 יו"ש השקעות ופיתוח בע"מ (בפירוק) נ' עזבון המנוח משה קובלר ז"ל, (11.3.97)).

בדרך דומה הלכו גם חלק מבתי המשפט המחוזיים (ראו – ת"א (מחוזי י-ם) 7441/05 הפטריארך היווני אורתודוקסי נ' מדרשת קדמת ירושלים (28/10/10); ת"א (מחוזי מרכז) 56323-09-16
אריאלי נ' מועצת אלקנה (13.12.16); ת"א (מחוזי י-ם) 57884-12-17 וייס נ' קורלנסקי (12.3.18)).

6.
במקרה שלפניי, אין מחלוקת בין הצדדים כי המדובר בנכס שאיננו רשום בלשכת רישום המקרקעין, כי אם במרשם המנוהל על ידי המנהל האזרחי ביהודה ושומרון.
על כן, בהתאם לאמור לעיל תוכרע שאלת הסמכות לפי שווי הנכס. במסגרת חוות הדעת שצרפה המבקשת לתגובתה לבקשה לסעד זמני, העריכה המומחית מטעמה כי שווי הנכס עומד על סך של
684,565 ₪. גם לפי שווי המשכנתא לה טען בעל המשכון, כפי שהוא העריך, עולה כי סכומו נופל בהרבה מסמכות בית משפט זה (נספח 11 לתשובה להמרצה). הווי אומר, שווי התובענה מצוי בגדרי סמכותו של בית משפט השלום.

7.
אשר על כן, על פי סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, אני מורה על העברת הדיון בתובענה, לרבות הדיון בבקשה לסעד זמני, לבית המשפט השלום בירושלים.

8.
כיוון ששאלת הסמכות המקומית התעוררה ביוזמת בית המשפט אין צו להוצאות.


ניתן היום,
ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













הפ בית משפט מחוזי 65233-05/17 ליבו נכסים והשקעות בע"מ נ' בנימין סביר, רחל סביר (המנוח), אלישע שחף ואח' (פורסם ב-ֽ 14/01/2019)