פסקי דין על דרור שמרון | פסקי דין על בוגידנט | פסקי דין על משה בוגדרי |

56264-05/18 תק     10/01/2019




תק 56264-05/18 דרור שמרון נ' בוגידנט בע"מ, משה בוגדרי








בית משפט לתביעות קטנות באשקלון



ת"ק 56264-05-18 שמרון ואח' נ' בוגידנט בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם בכיר
ציפי כהן אביטן


תובעים

דרור שמרון


נגד


נתבעים

1.בוגידנט בע"מ

2.משה בוגדרי



פסק דין


1.
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים בסך של 5,900 ₪
בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל התקנת "פליפר" פגום שאינו מתאים בשן הקדמית שלו.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, במסגרתה עתרו לחיובו של התובע בסך כולל של 7,395 ₪ בגין יתרת חוב, אשר, לטענתם, חב להם התובע בגין טיפולי שיניים שעבר והוצאות נלוות.

2.
למען הסר ספק, יובהר כי בדיון, אשר התקיים בפני
ביום 7.1.2019, הסכימו הצדדים למחיקתו של הנתבע 2 כבעל דין הן מכתב התביעה והן מכתב התביעה שכנגד וכי הנתבע 2 הופיע בבית המשפט בתפקידו כנציג מטעם הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בלבד.

3.
התובע טען בכתב התביעה כי ביום 21.5.2013 ביצע במשרדי הנתבעת עסקה להזמנה והתקנת פליפר לשן קדמית בעלות של 1,200 ₪, תוך, שלטענתו, הנתבע 2 התחייב בפני
ו כי המחיר כולל התאמה מלאה והתקנה מקצועית של שן ה"פליפר" בפיו של התובע.

עוד טוען התובע כי קיבל את ה"פליפר" שלא במועד שהובטח וללא התקנה, שכן הנתבע 2 לא שהה במרפאה באותה עת, וכי התברר לו כי ה"פליפר" יוצר באופן רשלני ושאינו אסתטי. משלא עלה בידי התובע, לטענתו, לתאם מועד לתיקון המוצר ולביצוע השתלת שן, החליט להחזיר את ה"פליפר" למשרדי הנתבעת בדואר רשום ופנה למרפאת שיניים אחרת אשר טיפלה בבעייתו לשביעות רצונו.

התובע, מוסיף וטוען בכתב התביעה, כי התגורר באותה העת בחולון וכי הגיע במיוחד לאשקלון למרפאה לשווא.


התובע צירף לכתב התביעה קבלה בסך של 1,200 ₪ (אותם שילם עבור ה"פליפר"), אישור משלום דואר רשום, התכתבויות בין עורכי דין מטעם הצדדים, קבלה בסך 1,000 ₪ בגין טיפול שנעשה במרפאה אחרת ותמונות של ה"פליפר" בפיו של התובע.

4.
נציג הנתבעת מכחיש, מנגד, את טענותיו של התובע וטוען כי תביעתו של התובע הינה ניסיון להמנע מתשלום חובותיו של התובע לנתבעת וכי התובע קיבל תמורה מלאה לכספיו ואף נותר חייב לנתבעת סך של 3,651 ₪ (אשר בגינם הוגשה תביעה שכנגד).

כן נטען בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד כי עלות ה"פליפר" הינה 2,800 ₪ ולא 1,200 ₪, כפי שנטען ע"י התובע, אך התובע שילם ע"ח הטיפול סך של 1,200 ₪ בלבד.
עוד נטען ע"י הנתבעת כי תחילה נמסר לתובע "פליפר" ביום 5.3.2013 שעלותו 2,800 ₪ (אשר בגינו, לטענת הנתבעת, לא שולם החוב במלואו) ולאחר שהנתבע איבד את ה"פליפר" הראשון, הוכן עבורו ה"פליפר" הנוסף מושא התביעה.
עוד נטען בכתב ההגנה כי המדובר ב"פליפר" זמני לאחר עקירה וטרם ביצוע השתלה וכי שמירת הרווח בין החלק העליון של השן לבין החניכיים הינה הכרחית בשל הכאבים הנגרמים באזור השן לאחר העקירה.
בכתב התביעה שכנגד טוענת הנתבעת כי נאלצה לשלם לרופא חיצוני סך של 1,000 ₪ בגין אי הופעה של התובע לטיפול שתואם עמו מראש.
לכתב התביעה שכנגד
צורפה חשבונית בגין תשלום לרופא חיצוני בסך של 1,000 ₪ בגין אי הופעה לטיפול וכרטיס טיפול ע"ש התובע, בו מצוין כי יתרת החוב עומדת ע"ס של 3,651 ₪.

5.
התובע, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, טוען כי המסמכים שצירפה הנתבעת לכתב התביעה שכנגד הינם מזויפים.

6.
לאחר שעיינתי באשר הוגש בפני
ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים ביום 7.1.2019, מצאתי לדחות את התביעה של התובע.


לא מצאתי כי התובע הוכיח את תביעתו. לא ברור לבית המשפט הנזק שנגרם לתובע.

התובע לא צירף כל חוות דעת או אסמכתא לטענתו כי ה"פליפר" היה פגום, למעט תמונות, בהן נראה כי ישנו רווח בין ה"פליפר" ובין החניכיים.
מנגד, מצאתי כי הסברה של הנתבעת כי המדובר ב"סוג של כתר זמני" וכי ישנו צורך בקיום הרווח לצורך מניעת כאבים לאחר עקירה, הינו סביר.

זאת ועוד, עפ"י האסמכתאות שצורפו לכתב התביעה, ה"פליפר" נרכש ביום 23.5.2013 והוחזר ע"י התובע לנתבעת בדואר רשום ביום 4.6.2013 ואילו ההשתלה במרפאה אחרת בוצעה ביום 14.6.2013. מכאן ניתן להסיק כי המדובר אכן במעין "כתר זמני", אשר היה ברור לתובע כי אינו אמור לשמש אותו זמן רב, אף אם אכן, כטענתו, לא היה אסתטי.

כן לא ברורה לבית המשפט טענתו של התובע בכתב התביעה בדבר נזקים שנגרמו לו בשל הצורך להגיע למרפאת הנתבעת באשקלון ובשים לב כי (עפ"י החשבונית שצורפה לכתב התביעה) התובע ביצע טיפול השתלת שן במרפאת שיניים אחרת באשקלון.

7.
מנגד, מצאתי לקבל את טענת הנתבעת בדבר חובו של התובע.
ראשית, צורף לתיק בית המשפט ביום 20.11.2018, כרטיס טיפולים ידני של התובע בו מפורטים הטיפולים שבוצעו וכן צורף כאמור לכתב התביעה שכנגד כרטיס טיפול ממוחשב המפרט את הטיפולים שנעשו, החיובים והתשלומים ששולמו .

הנתבע טען, כאמור, לזיופים בכרטיס הטיפול. הנטל בהוכחת טענת זיוף מוטל על הטוען אותה. ונראה כי התובע לא עמד בנטל הנדרש, מלבד העלאת הטענה בעלמא.
זאת ועוד, התובע טען בדיון בפני
כי "הכל שולם במזומן בשחור". למעט טענתו זו, לא הציג התובע בפני
כל אסמכתא או ראיות בדבר ביצוע התשלומים.
התובע אף הודה כי ה"פליפר" הראשון אבד וכי ביקש מהנתבעת "פליפר" חדש, אך הציג חשבונית בגין תשלום סך של 1,200 ₪ בלבד בגין ה"פליפר", בעוד מכרטיס הטיפולים עולה כי עלות כל "פליפר" הינה 2,800 ₪.

8.
בשים לב לשיהוי בהגשת התביעה (משנת 2013), לא מצאתי מקום להוסיף לחיוב האמור ריבית והצמדה מיום היווצרות החוב אלא מיום מתן פסק הדין.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה שהגיש התובע.
כמו כן, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 1 סך של 3,651 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
כן ישלם התובע לנתבעת 1 הוצאות, לרבות הוצאות משפט, בסך של 700 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ד' שבט תשע"ט, 10 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 56264-05/18 דרור שמרון נ' בוגידנט בע"מ, משה בוגדרי (פורסם ב-ֽ 10/01/2019)