פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים | פסקי דין על יקירה לוי | פסקי דין על 2. שמעון אזוגי ואח' |

1174/05 ברע     27/11/2005




ברע 1174/05 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יקירה לוי,2. שמעון אזוגי ואח'




1
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
ברע 001174/05
בפני
:
כב' השופט יצחק עמית

תאריך:
27/11/2005
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד
יוסף מלמן ואח'

המבקשת

- נ ג ד -
1. יקירה לוי

ע"י ב"כ עו"ד א. פלג
2. שמעון אזוגי
ע"י ב"כ עו"ד
אלקון ואח'

המשיב

1. אליהו חברה לביטוח
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
המשיבים הפורמליים

ע"י ב"כ עו"ד נ. לביא ואח'
פסק דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט טובי) מיום 12.7.2005. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

עניינו של הערעור מתמקד בתחולת סעיף 7א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), ילידת 1983, נפגעה ביום 23.2.01 בתאונת דרכים, בעת שנהגה ברכב ששכרה מהמשיב 2 (להלן: "אזוגי"). כתוצאה מכך נגרמו לה נזקי גוף. נתברר כי לרכב הוצאה תעודת ביטוח חובה, אלא שהתעודה החריגה שימוש לצרכי השכרה. המבקשת טענה לתחולת סעיף 7(5) לחוק הפיצויים, השולל את הזכאות על פי החוק למי שנהג ברכב ללא ביטוח, או שהביטוח שהיה ברשותו לא כיסה את השימוש ברכב. ואילו המשיבה טענה לתחולת החריג בסעיף 7 א לחוק הקובע כדלקמן:

"... על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן..." (ההדגשה שלי י.ע.).

בית המשפט קמא קיבל טענת המשיבה וקבע כי בנסיבות העניין, יש מקום לתחולת הסעיף. על כך נסב הערעור שבפני
.

לטענת המבקשת, יש לקבוע כי המשיבה היתה חייבת לבדוק ולוודא את קיומו של הכיסוי הביטוחי, שכן שכרה את הרכב בנסיבות חשודות ומוזרות.

2. בית המשפט קמא רחש אמון מלא לגרסתה של המשיבה אודות נסיבות ההשכרה. המשיבה הייתה כבת 18 במועד התאונה, נהגת צעירה וחסרת נסיון, בת למשפחה דתית, אשר נענתה למודעה בעיתון שפרסם אזוגי בזו הלשון (נספח א' לתגובת המשיבה):

"תלפיות חיפה
השכרת רכבים מחיר מוזל
הנחה לציבור הדתי
טל:...."

על פי גרסתו של אזוגי, הוא רכש חמישה רכבים מחברת השכרה שפשטה רגל, והשכיר רכבים אלו לאחרים.

המשיבה שכרה מאזוגי מספר רכבים בהזדמנויות שונות ופנתה אליו גם בעקבות המלצות מכרים. בפעם הראשונה שפנתה אליו, ביררה עימו את סוגיית הכיסוי הביטוחי. אזוגי אמר למשיבה כי יש כיסוי ביטוחי ואף הוסיף, כי בשל היותה נהגת חדשה היא תידרש לשלם מחיר גבוה יותר עבור ההשכרה. עדותה זו של המשיבה נתמכה בעדותו של ידידה, מר גיגי משה, שהתלווה אליה בפעם הראשונה בה שכרה רכב מאזוגי.
בהתייחסו ליום התאונה, קיבל בית המשפט את גרסתה של המשיבה כי התקשרה לאזוגי בסביבות השעה 17:00 וביקשה לשכור ממנו רכב למשך 24 שעות. הלה הסכים, וקבע עמה נקודת מפגש בקרית אליעזר, לשם הגיעה המשיבה עם אמה. אזוגי החתים את המשיבה על מספר טפסים, ומסר לה את מפתחות הרכב.

על רקע עובדות אלו, נבחן אם התקיימות התנאים לתחולת סעיף 7א לחוק הפיצויים.

3. סעיף 7 א כולל שלושה תנאים מצטברים:

א. הנהיגה ברכב צריכה להיות בהיתר של הבעלים או המחזיק ברכב – אין חולק כי תנאי עובדתי זה נתקיים.

ב. הנפגע לא ידע על כך שאין לשימוש ברכב ביטוח בר-תוקף – לאור קביעתו העובדתית של בית המשפט קמא, התקיים גם תנאי עובדתי זה.

ג. בנסיבות העניין לא היה סביר שהנפגע ידע על היעדר הביטוח - תנאי זה, קובע מבחן מעורב, סוביקטיבי-אוביקטיבי. על רקע הנסיבות המסויימות של המקרה על בית המשפט לבחון אם אי ידיעתו של הנפגע היא סבירה. המחלוקת בין הצדדים, היא לעניין יישומו של התנאי בענייננו.

דומה שגם המבקשת לא תחלוק על כך, שבמקרה של השכרת רכב בחברה ידועה ומוכרת בענף, רשאי השוכר לצאת מנקודת הנחה שקיים כיסוי ביטוחי לרכב אותו הוא שוכר. המשכיר הוא זה שעורך את הביטוחים לרכבים שברשותו, הוא זה שבקיא בנושא והוא זה שמצוי בפרטים, ואילו השוכר הוא משתמש ארעי וזמני ברכב. לכן, במהלך הדברים הרגיל, אין לצפות כי שוכר הרכב "יפשפש" ויחקור אם יש כיסוי ביטוחי לרכב – השווה למקרה שנדון בע"א 1340/00 (תל-אביב) קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נ. גלגלים אוטו מוטורס בע"מ דינים מחוזי לג(3) 649 ; ע"א 2109/00 (ת"א) פרנקו דוד נ. אררט בע"מ, דינים מחוזי לד(5) 311.
ייתכן, שבנסיבות מיוחדות של שוכר ספציפי, יתקיימו נתונים העשויים להשפיע על הכיסוי הביטוחי (כגון אם הוא זקוק לאביזרים מיוחדים לנהיגה), שאז על השוכר ליידע את המשכיר על כך ולדאוג כי יעשה ביטוח מתאים. ייתכן שנסיבות השכרת הרכב יהיו כה מפוקפקות, שצריכות יהיו לעורר את חשדו של השוכר גם לעניין הכיסוי הביטוחי. אינני קובע מסמרות בעניין זה, ויש לבחון כל מקרה לגופו.

4. למרות המחלצות המשפטיות שביקשה המבקשת להלביש את ערעורה, הערעור שלפנינו אינו מעוררת שאלה משפטית במישור הנורמטיבי, כטענת המבקשת. השאלה היא, האם במקרה שבפני
נו, נסיבות ההשכרה היו כאלו, ששוללות את הסבירות שהמשיבה-השוכרת לא ידעה שאין כיסוי ביטוחי.

כפי שאמרנו לעיל, המבחן לקביעה אם אי הידיעה של המשתמש היא סבירה, הוא מבחן מעורב בו משמשים יסודות אוביקטיביים וסוביקטיביים המתחשבים בצדדים עצמם ובנסיבות השימוש ברכב. בבוא בית המשפט לבחון אם יש להחיל את סעיף 7א לחוק הפיצויים, עליו לבחון את סוג הרכב (כגון אופנוע שלגביו מקובל להגביל השימוש לנהג יחיד לעומת מכונית), נסיבותיהם האישיות של המשתמש ברכב ושל מתיר השימוש, היחסים ביניהם, וכלל נסיבות העניין. כך, לדוגמה, הכירה הפסיקה בכך שביחסי עובד-מעביד, יש יחסי קירבה המקימים חזקה או הנחה בדבר סבירות ההימנעות מלחקור ולדרוש באשר לקיומו של ביטוח תקף, המכסה את השימוש ברכב - רע"א 5679/97 קרנית נ. סבן דינים נג 891; רע"א 2853/96 קרנית נ. פרח פ"ד נג(1) 680; ע"א 1777/03 קרנית קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים נ' אמיל אגמי (המערער שכנגד) ואח'
תק-על 2005(3), 47, 55.

5. נוכח הקביעות העובדתיות הנחרצות של בית המשפט קמא, שהאמין למשיבה ודחה את גרסתו של אזוגי, אי ידיעתה של המשיבה הייתה סבירה בנסיבות העניין. זאת, על רקע נסיבותיה האישיות של המשיבה כצעירה חסרת נסיון שמעולם לא החזיקה רכב בבעלותה, וכן לאור נסיבות השכרת הרכב. אזוגי יצר כלפי המשיבה מצג שווא של בעל חברת השכרה "ממוסדת", ואף הפיס את דעתה של המשיבה כי יש ביטוח לרכב ודרש בשל כך תוספת תשלום בשל גילה הצעיר. לכך יש להוסיף כי על פי עדותה של המשיבה, שהייתה אמינה על בית המשפט, אזוגי הביא אותה למקום עסקו, מעין מוסך שנשא שלט "אזוגי". בנסיבות אלו, יש לראות המשיבה כ"נהג תמים".

השורה התחתונה היא, שעל רקע העובדות דלעיל, למשיבה לא הייתה סיבה לחשוד או לסבור כי קיימת החרגה בפוליסה לגבי השכרת רכב (וספק בעיני עד כמה אדם מן היישוב מודע להחרגה מעין זו), והיא הייתה רשאית להניח שאזוגי מילא את חובתו החוקית וביטח את הרכב כדת וכדין.

מכאן, שרשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה כי אי ידיעתה של המשיבה על העדר כיסוי ביטוחי היא סבירה בנסיבות העניין.

6. המבקשת טענה כי בית משפט קמא טעה משנמנע מלקבוע, כי אזוגי חייב לשפותה בהתאם לסעיף 9(א)(2) לחוק הפלת"ד.

איני סבור כי בית המשפט התכוון להכריע בהחלטתו בסוגיה זו, ודומה כי עניין זה נשמט ממנו בהחלטתו. הצדדים יחזרו אפוא ויפנו לבית המשפט בבקשה כי יכריע בנקודה זו.

7. סופו של דבר שאני דוחה את הערעור, ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה 1 שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.
ניתן היום כ"ה בחשון, תשס"ו (27 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.
י. עמית
, שופט

צפה








ברע בית משפט מחוזי 1174/05 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יקירה לוי,2. שמעון אזוגי ואח' (פורסם ב-ֽ 27/11/2005)