Google

ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל - לביבה שאהין

פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל | פסקי דין על לביבה שאהין

22554-06/15 תוב     21/01/2019




תוב 22554-06/15 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' לביבה שאהין








בית משפט השלום בקריות



תו"ב 22554-06-15 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל
נ' שאהין


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
שלמה מיכאל ארדמן


מאשימה

ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל


נגד


נאשמים

לביבה שאהין


גזר דין


הנאשמת הורשעה לאחר הודאתה ביום 24.4.18
בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר ללא היתר, בהתאם לעובדות כתב האישום. הדיון נדחה לטיעונים לעונש ליום 16.5.18, תוך שבית המשפט מזהיר את הנאשמת כנדרש בסעיף 130(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי ככל ולא תתייצב יהיה בית המשפט רשאי לדון אותה בהעדרה. ביום 16.5.18 התייצב הסנגור לדיון וביקש דחיית הטיעונים לעונש בשל דיון הקבוע לו בחיפה. שוב ניתנה האזהרה כי בהעדר ההתייצבות ידון בית המשפט בהעדר הנאשמת, והדיון נדחה למועד אחר. ביום 6.12.18 התקיים הדיון הנדחה, הסנגור התייצב בלא הנאשמת, וביקש לפנים משורת הדין כי יתאפשר לו להגיש את טיעוני הנאשמת בכתב, תוך שהוא פוטר את בית המשפט מהשמעת גזר הדין בפומבי. בית המשפט נעתר לבקשה וקבע מועד להגשת הטיעונים עד ליום 6.1.19, תוך שהוא מבהיר כי ככל ולא יוגשו יינתן גזר הדין בהעדרם. הטיעונים לא הוגשו. ביום 8.1.19 ניתנה אורכה נוספת עד ליום 20.1.19, כשמובהר כי ככל ולא יוגשו יינתן גזר הדין בהעדרם. בנסיבות האמורות, משניתנה לנאשמת הזדמנות הן בעל פה ולבקשתה גם בכתב להשמיע טיעוניה, אך היא בחרה שלא לנצלה אגש לכתיבת גזר הדין (השווה: ע"פ 2985/10 חאמד נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 20.1.2011]), שגם בו הוסכם על הגשת טיעונים בכתב.

ב"כ המאשימה הפנה לחומרת העבירה, והיקף הבניה וביקש להטיל על הנאשם קנס בגדרי המתחם, לגביו סבר כי עומד הוא על קנס הנע בין 20,000 ל- 25,000 ₪, כפל אגרה בסך 4,200 ₪, חתימה על התחייבות כספית בסך 17,000 ₪, צו הריסה וצו איסור שימוש במקרקעין.

על פי סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על בית המשפט בגוזרו את העונש לקחת בחשבון את עקרון ההלימה כעקרון מנחה – היינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם כך קובע סעיף 40ג לחוק כי על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט לחוק. כאשר מתחם העונש ההולם כולל גם עונש של קנס, יש על פי סעיף 40ח לחוק להתחשב לצורך קביעתו של מתחם העונש ההולם גם במצבו הכלכלי של הנאשם. לאחר קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הקבועות בסעיף 40יא לחוק, ובית המשפט אף רשאי לחרוג ממנו לקולא או לחומרא בהתחשב בשיקולי שיקום והגנה על שלום הציבור הקבועים בסעיפים 40ד-40ה לחוק.
ראשית, אדון בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, ומדיניות הענישה הנהוגה.

העבירה אותה עברה הנאשמת הנה חמורה. בית המשפט העליון קבע בעבר בשורת פסקי דין, כי עבירות הבנייה ללא היתר הפכו רעה חולה שיש להילחם בה על ידי הטלת עונשים כבדים. בית המשפט העליון חזר פעם אחר פעם על הצורך להילחם בתופעה זו והדגיש כי
"כל שנותר הוא לחזור ולהזכיר את הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, לנוכח הפגיעה החמורה שהן מסבות לשלטון החוק ולסדר הציבורי. ויפים, לעניין זה, אז כהיום, דברי השופט (כתוארו אז)
מ' אלון
, בציינו כי:

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט" (ע"פ 917/85
הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר
, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987),

רע"פ 8496/12 רפי חלפון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.1.13)

עסקינן בהקמת קומה נוספת בבניין מגורים בשטח של כ- 70 מ"ר, בלא היתר.
תכלית חומרה קיימת במקרה דנן לעובדה כי כעולה מכתב האישום, הנאשמת היתה מודעת היטב לצורך בקבלת היתר בניה, שכן הגישה בקשה למתן היתר ביום 16.12.13, אך זו נדחתה ביום 19.1.14, בהעדר אחוזי בניה, ולמרות זאת בחרה לבנות ולהשתמש בבניה נשוא האישום עד עצם היום הזה.

אקבע אפוא את מתחם העונש ההולם בהתחשב בשיקולים הקבועים בסעיפים 40ח-40ט ו- 40יג לחוק:

1)
התכנון שקדם לביצוע העבירה – מלא.
(2)
חלקה היחסי של הנאשמת בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה – מלא.
(3)
הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה – נזק לאינטרס הציבורי.
(4)
הנזק שנגרם מביצוע העבירה – כנ"ל.
(5)
הסיבות שהביאו את הנאשמת לבצע את העבירה – סיבות משפחתיות.
(6)
יכולתה של הנאשמת להבין את אשר היא עושה, את הפסול שבמעשה או את משמעות המעשה, לרבות בשל גילה – יכולה להבין.
(7)
יכולתה של הנאשמת להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלה על המעשה, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה – יכולה להימנע.
(8)
מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה – לא רלבנטי.
(9)
הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1 לחוק (קטינות / העדר שליטה גופנית/ אי שפיות/ שכרות / הגנה עצמית / כורח / צידוק / זוטי דברים / טעות) – לא רלבנטי.
(10)
האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו – לא רלבנטי.
(11)
הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה – לא רלבנטי.
(12) מצבו הכלכלי של הנאשם – לא הוכח.
(13) האם מדובר בהרשעה במספר עבירות הכוללות מספר אירועים (סעיף 40יג לחוק) (במקרה כזה על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, אך רשאי לקבוע עונש כולל לכלל האירועים). במסגרת זו יתחשב בית המשפט במספר העבירות, תדירותן, והזיקה ביניהן והיחס ההולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש – לא רלבנטי.

לאחר ששקלתי את הגורמים והנסיבות כאמור לעיל, אני סבור כי מתחם העונש ההולם הראוי עולה על מתחם העונש ההולם שביקשה המאשימה לעניין הקנס, וראוי היה לעניין רכיב זה להעמיד את מתחם העונש על מתחם הנע בין 30,000 ₪ ל- 50,000 ₪. עם זאת, נוכח העובדה כי הרף התחתון של המתחם הראוי אינו חורג באופן קיצוני מהגבול העליון של המתחם שביקשה המאשימה, לא אתערב בו (ראה: ע"פ 5611/14 אבו עוואד נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 8.5.2016]; ע"פ 5733/13 מעוז נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 5.7.2016]). באשר לשאר רכיבי המתחם שביקשה התביעה הנני סבור כי הינם מתאימים למקרה הנדון.

האם יש מקום בענייננו לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, על פי סעיף 40ד לחוק או משיקולי הגנה על שלום הציבור על פי סעיף 40ה לחוק (חשש שהנאשם יחזור ויבצע עבירות בהסתמך על עבר פלילי משמעותי או חוות דעת מקצועית)? לא.

כעת אבחן מה העונש שיש לגזור על הנאשם, בתוך מתחם העונש ההולם, וזאת על פי השיקולים שנקבעו בחוק. אבחן את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא לחוק:

(1)
הפגיעה של העונש בנאשמת, לרבות בשל גילה – הנאשמת ילידת שנת 1955.
(2)
הפגיעה של העונש במשפחתה של הנאשמת – לא הוכחה פגיעה מיוחדת.
(3)
הנזקים שנגרמו לנאשמת מביצוע העבירה ומהרשעתה – כנ"ל.
(4)
נטילת האחריות של הנאשמת על מעשיה, וחזרתה למוטב או מאמציה לחזור למוטב – הנאשמת לא פעלה להרוס את הבניה.
(5)
מאמצי הנאשמת לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה – כנ"ל.
(6)
שיתוף הפעולה של הנאשמת עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו – הנאשמת הודתה בביצוע העבירה אך לא פעלה לתיקון המחדל.
(7)
התנהגותה החיובית של הנאשמת ותרומתה לחברה – לא הוכח.
(8)
נסיבות חיים קשות של הנאשמת שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה – לא הוכח.
(9)
התנהגות רשויות אכיפת החוק – לא רלבנטי.
(10) חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – לא רלבנטי.
(11) עברו הפלילי של הנאשם או העדרו – אין עבר פלילי.
(12) נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק) – לא הוכחו.
(13) שיקולי הרתעה אישית (סעיף 40ו לחוק) – קיימים.
(14) שיקולי הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק) – קיימים.

נוכח כל האמור אני גוזר את דינה של הנאשמת כדלקמן:

1.
קנס בסך
25,000 ש"ח או
60 ימי מאסר תחתיו.
הקנס ישולם ב- 25 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 20.2.19 ובכל 20 לחודש שלאחריו.

היה ושיעור משיעורי הקנס לא ישולם במועדו – תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.

2.
אני מחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות כספית בסך 17,000 ש"ח להימנע מלעבור אחת העבירות המנויות בפרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, במשך שנתיים.
אם לא תחתום בתוך 15 יום מהיום, תאסר ל- 10 ימים.

3.
אני מחייב את הנאשם בתשלום כפל אגרת בנייה כחוק בסך 4,200 ₪. התשלום יתבצע בתוך 60 יום במשרדי המאשימה.

4.
ניתן בזאת צו הריסה וצו איסור שימוש למבנה נשוא האישום, לביצוע ע"י הנאשמת. אולם אני מורה על דחיית מועד
ביצוע צו ההריסה
ואיסור השימוש למשך 60 יום מהיום.
מובהר כי אם לא יינתן היתר ולא יבוצע צו ההריסה ולא יוארך עיכוב הביצוע בהחלטה שיפוטית, תהא רשאית המאשימה בתום
30 יום מהמועד הנ"ל לבצע את ההריסה בעצמה ולחייב את הנאשמת בהוצאותיה.

5.
אני מורה לרשם המקרקעין לרשום הערה בדבר צו ההריסה ואיסור השימוש דלעיל. המאשימה תדאג לביצוע הרישום.

הנאשמת מופנית למשרדי המאשימה
על מנת לקבל את שוברי התשלום לקנס.


זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.



ניתן היום,
ט"ו שבט תשע"ט, 21 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













תוב בית משפט שלום 22554-06/15 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' לביבה שאהין (פורסם ב-ֽ 21/01/2019)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים