פסקי דין על אדיב אדוארד | פסקי דין על ברייק פור לייף | פסקי דין על שלו בראנץ | פסקי דין על חנן לוי ואח' |

1080-03/17 א     23/01/2019




א 1080-03/17 אדיב אדוארד נ' ברייק פור לייף בע"מ, שלו בראנץ, חנן לוי ואח'








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 1080-03-17 אדיב ואח'
נ' ברייק פור לייף בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
מרי יפעתי


תובע

אדיב אדוארד


נגד


נתבעים

1. ברייק פור לייף בע"מ

2. שלו בראנץ

3. חנן לוי

4.
עמית שרעבי
(ניתן פס"ד)

5. אורן בן דור




פסק דין


רקע עובדתי

1.
ביום 29.1.14 נכרת הסכם שכירות בין התובע לנתבעת 1 (להלן החברה) לפיו שכרה החברה
מבנה במגרש במושב קדימה (להלן המושכר) לתקופה מיום 1.2.14 ועד ליום 30.3.16 וכן אופציה להארכת תקופת השכירות (להלן הסכם השכירות). החברה התחייבה בהסכם השכירות לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 22,196 ₪ (כולל מע"מ) ובתקופת האופציה בסך 26,000 ₪ (כולל מע"מ). להבטחת התחייבויותיה מסרה החברה שיק בנקאי וכן שטר חוב חתום ע"י הנתבעים 2 ו- 5 ובערבות הנתבעים 3 ו-4.

2.
אין חולק כי החברה, באמצעות הנתבעים 2-5, הפעילה במושכר מועדון ריקודים. אין חולק כי מדובר בשטח חקלאי וכי לא ניתן היתר מהרשויות להפעלתו.

3.
על אף שננקטו הליכים לצורך הסדרת השימוש במושכר
וקבלת היתר מהרשויות, אין חולק כי היתר לא ניתן ואף הוצא צו הסגירה למועדון.
החל מחודש אוקטובר 2015 הפסיקה החברה את תשלום דמי השכירות החודשיים וביטלה את ההמחאות שמסרה לתובע לצורך הבטחת התשלום. בחודש מאי 2016 עזבו הנתבעים את המושכר.
4.
בתביעה זו עתר התובע לחייב הנתבעים בתשלום הנזקים שנגרמו לו ובעיקר הנזקים למושכר, למבנה ולתכולה, והפסד דמי שכירות לתקופה בה יבוצעו תיקונים במושכר.

הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בה עתרו לחייב התובע בנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלותו.

בתמצית, טוענים הנתבעים בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד כי התובע הוא שהפר את הסכם השכירות, הציג בפני
הם מצג שווא באשר לזכויותיו במגרש ובאשר לאופק התכנוני של המושכר. כתוצאה ממצגי שווא אלו התקשרה החברה בהסכם השכירות תוך שנטלה על עצמה התחייבויות כספיות כבדות והוציאה הוצאות ניכרות לרכישת המועדון, לשיפוצו ולהכשרתו לצורך קבלת רישיון עסק. ואולם, רישיון עסק לא ניתן, התובע אשר הבטיח לטפל בהשגת אישור לשימוש חורג הפר התחייבותו והרשויות הוציאו צו סגירה למועדון.

5.
בין הצדדים התנהל הליך נוסף בבית המשפט בנתניה בשתי תביעות מאוחדות שהחלו כבקשות לביצוע שטרות בהוצאה לפועל (ת"א 18906-05-16 ות"א 20293-09-16). בפסק הדין שניתן ביום 23.4.18 קיבל בית המשפט (כב' השופטת ליאת הר ציון) את מרבית טענות התובע ודחה את טענות הנתבעים. בית המשפט חייב את הנתבעים בתשלום דמי השכירות מחודש אוקטובר 2015 ועד לחודש מרץ 2016 (תום תקופת השכירות על פי הסכם השכירות) וכן בתשלום הפיצוי המוסכם לתקופה מתום תקופת השכירות על פי ההסכם ועד לפינוי המושכר בפועל ביום 1.5.16.

6.
בהחלטתי מיום 31.12.18 קבעתי כי מרבית הפלוגתאות בהליך בפני
כבר עמדו בפני
בית המשפט בהליך הנוסף והוכרעו באופן פוזיטיבי וברור. לאור קיומו של מעשה בית דין מושתקים הנתבעים מלהעלות טענות הנוגדות את קביעות בית המשפט בפסק הדין. כפועל יוצא, נדחתה התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים ונקבע כי במסגרת הגנתם לא יוכלו להעלות כל טענה או להביא כל ראיה המנוגדת לקביעות בית המשפט בפסק הדין בהליך הנוסף.

7.
לאור קיומו של מעשה בית דין ביחס לחלק מהפלוגתאות בהליך בפני
כמפורט לעיל (ובהרחבה בהחלטה מיום 31.12.18) ומאחר וחלק מרכיבי התביעה בפני
כבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט בהליך הנוסף, כל שנותר לדון בענייננו הוא טענת התובע לנזקים שגרמו הנתבעים למושכר (מבנה ותכולה) וכן הפסד דמי שכירות לתקופה בה יבוצעו התיקונים הנדרשים במושכר.


טענות הצדדים


8.
לטענת התובע, החברה הפרה התחייבויותיה ולא פינתה את המושכר במועד החוזי הקבוע בהסכם השכירות. ביום 1.5.16, וללא כל התראה קודמת, הודיעו הנתבעים כי יפנו את המושכר בתוך מספר ימים ויתאמו מועד עם התובע לצורך מסירת החזקה. ביום 20.5.16 הגיע התובע למושכר או אז התברר לו כי הנתבעים נטשו את המושכר תוך שהרסו והשחיתו את המבנה והציוד שבתוכו. דלתות הכניסה נמצאו שבורות, הכבלים בארונות החשמל נחתכו במזיד, גופי התאורה נעקרו ממקומם, מזגנים הושחתו וחלקים מהם נלקחו, מצלמות האבטחה נעקרו ממקומן ונלקחו, אריחי קרמיקה נעקרו, קירות גבס נשברו, גג המבנה מחורר, מערכת כיבוי אש שבורה, ציוד כיבוי נעקר ממקומו ונלקח, ועוד.

ביום 20.6.16 ביקר במושכר שמאי מטעם התובע, מר ישראל אביטל, (להלן השמאי). חוות דעת השמאי מיום 25.6.16 אמדה את הנזק למבנה ולתכולה בסך כולל של 349,100 ₪.


כמו כן, השמאי קבע בחוות דעתו כי עבודות השיפוצים יימשכו כ- 4 חודשים לפחות.

התובע עותר לחייב הנתבעים בגין הנזקים למבנה ולתכולה בהתאם לקביעת חוות דעת השמאי וכן בהפסד דמי השכירות בתקופת השיפוצים בסך של 104,000 ש"ח, המהווים ארבעה חודשי שכירות לפי דמי השכירות בהסכם השכירות, בסך 26,000 ₪ לחודש.

9.
מנגד, טענו הנתבעים כי מודע הפינוי ביום 1.5.16 תואם עם התובע, כי הם נטלו מהמושכר ריהוט וציוד השייך להם ומבלי לפגוע במושכר, וכי השאירו במקום את הציוד השייך לתובע ואף חלק מהציוד השייך להם.
לטענתם, השאירו את המושכר במצב טוב בהרבה ממצבו בעת שקיבלו אותו. שמאי התובע ביקר במושכר רק כחודשיים לאחר שפינו אותו. המושכר נמצא במקום מבודד ללא אמצעי ביטחון או גדרות ועל התובע היה להציב אמצעי שמירה במקום.

10.
לדיון ההוכחות לא התייצבו הנתבעים. מספר ימים טרם הדיון הודיע ב"כ הנתבעים כי הנתבעים שוהים בחו"ל וכי אין בכוונתם להגיע לדיון או לחזור ארצה בתקופה הקרובה. ב"כ הנתבעים הודיע על רצונו לחקור את התובע.
בדיון בפני
נחקר התובע על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.


דיון והכרעה:

11.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוגשו, ובכלל זה בחוות דעת השמאי מטעם התובע, ולאחר ששמעתי חקירת התובע וטיעוני הצדדים, מצאתי כי התובע הרים הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.
משלא התייצבו הנתבעים לדיון הרי שאין בפני
בית המשפט גרסה נגדית ולמעשה, גרסת התובע לא נסתרה. כמו כן, בהעדר חוות דעת שמאית נגדית, ומשלא ביקש ב"כ הנתבעים לחקור את השמאי על חוות דעתו, הרי שגם קביעות השמאי בחוות דעתו לא נסתרו.

12.
גרסת התובע לפיה רק ביום 1.5 הודיע לו הנתבע 5 כי הם מפנים את המושכר וכי יקבעו מועד למסירת החזקה באופן מסודר, נתמכה במסרון ששלח הנתבע 5 לתובע (נספח 13 לתצהיר התובע). משלא הודיעו לו דבר הגיע התובע למושכר ביום 20.5 ומצא אותו, לדבריו, נטוש והרוס. התובע נעל את המושכר וריתך את הדלתות. חודש לאחר מכן הגיע שמאי מטעם התובע לבדוק את המושכר.
גרסת התובע לעניין זה לא נסתרה. על הנתבעים היה לדאוג למסירת החזקה באופן מסודר . הנטל להוכיח הטענה כי הנזקים אירעו לאחר שהנתבעים עזבו את המושכר ומאחר והמושכר נותר ללא שמירה, מוטל לפתחם של הנתבעים ונטל זה לא הורם.

13.
קביעות השמאי בחוות דעתו בכל הנוגע לנזקים למבנה המושכר והערכת עלות תיקון הנזקים לא נסתרה ויש לקבלה במלואה.
בכל הנוגע להערכת השמאי באשר לנזקים לתכולה, השמאי פירט את הציוד שהיה קיים במושכר, כפי שהוצהר על ידי התובע, ואמד את ערכו של הציוד על פי מומחיותו.
לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים לעניין זה ובחנתי הראיות, סבורני כי יש לקבל במלואה את הערכת השמאי בכל הנוגע לנזק לתכולה.
ביחס למרבית הציוד ישנה הלימה בין הציוד המפורט בנספח להסכם השכירות ובתמונות הציוד שצולמו בעת כניסת הנתבעים למושכר לרשימת הציוד בחוות דעת השמאי . גם בכל הנוגע ליתרת הציוד יש לקבל את חוות דעת השמאי. גרסת התובע כי ציוד זה היה קיים במושכר, לא נסתרה. מעבר לכך, הנתבעים אף לא הכחישו כי הציוד המפורט בחוות דעת השמאי לא היה קיים במושכר.

14.
בכל הנוגע לרכיב הנזק בגין הפסד דמי השכירות לתקופת תיקון הנזקים במושכר, החלטתי לקבל רכיב זה בחלקו.
משלא נסתרה קביעת השמאי כי יידרשו ארבעה חודשים לביצוע השיפוץ, וכאשר הנתבעים אף לא טענו אחרת, יש לקבל את הערכת השמאי לעניין זה.
בכל הנוגע לחישוב הפיצוי על פי דמי השכירות שנקבעו בהסכם השכירות, אין לקבל טענת הנתבעים כי מאחר ואין היתר להפעלת מועדון ריקודים במושכר לא זכאי התובע לפיצוי בגובה דמי השכירות.

ראשית, וכפי שטען ב"כ התובע בסיכומיו, דמי השכירות נקבעו בהסכם השכירות כאשר הצדדים ידעו כי מדובר במגרש לייעוד חקלאי בלבד ונטלו סיכון כי לא ניתן יהיה להשתמש בו לייעוד אחר. משכך, דמי השכירות שהוסכמו גילמו בתוכם את אותו סיכון.
שנית, הנתבעים לא טענו כי יש לאמוד את דמי השכירות בהתאם לייעוד אחר ולא הניחו תשתית עובדתית או ראייתית כלשהי לאומדן כזה.

יחד עם זאת, איני סבורה כי יש לפסוק פיצוי על פי דמי שכירות חודשיים בסך 26,000 ₪, דמי שכירות לתקופת האופציה, אלא על פי דמי השכירות הנקובים בהסכם לתקופת השכירות המקורית, בסך 22,196 ₪ (כולל מע"מ). יש להניח, בהעדר ראיה אחרת לעניין זה,
כי לו היה משכיר התובע את המושכר לשוכר אחר הרי שדמי השכירות החודשיים היו בגובה דמי השכירות המקוריים ולא דמי השכירות שנקבעו לתקופת האופציה.

15.
יש לדחות טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי יש להפריד בין הנתבע 5 ליתר הנתבעים מאחר ולא היה בעל תפקיד בחברה באותה העת וכי התובע לא היה רשאי לעשות שימוש בשיקים שמשך הנתבע 5 והוחזקו בידי התובע. לא נטענה כל טענה להעדר יריבות. מעבר לנדרש, יצוין כי הוצגו מסמכים על ידי התובע המלמדים כי לנתבע 5 היה ניהולי בחברה. בהעדר התייצבות הנתבע 5 לדיון הרי שטענה זו אף לא נסתרה. מעבר לכך, התביעה כנגד הנתבעים כולם הוגשה גם בעילה נזיקית מעבר לעילה החוזית והשטרית.

16.
לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1,2,3 ו- 5, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך
של
349,100 ₪, בגין נזקים בהתאם לחוות דעת השמאי, וכן סך של 88,784 ₪ בגין הפסד דמי שכירות לתקופת שיפוץ המושכר. סכומים אלו ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים 1,2,3 ו-5, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום האגרה כפי ששולמה, הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 יום אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום,
י"ז שבט תשע"ט, 23 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 1080-03/17 אדיב אדוארד נ' ברייק פור לייף בע"מ, שלו בראנץ, חנן לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 23/01/2019)