פסקי דין על חאפז מחמוד עבד אלחלים אחמד | פסקי דין על סאמי חליל מוסטפא איוב | פסקי דין על מוחמד עבדאלפתאח עבדאלרחמאן עבדאלפתאח ואח' | פסקי דין על שר הביטחון | פסקי דין על מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית האלוף רוני נומה | פסקי דין על ראש המנהל האזרחי תא"ל דוד מנחם ואח' |

2297/15 בג"צ     28/01/2019




בג"צ 2297/15 חאפז מחמוד עבד אלחלים אחמד, סאמי חליל מוסטפא איוב, מוחמד עבדאלפתאח עבדאלרחמאן עבדאלפתאח ואח' נ' שר הביטחון, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית האלוף רוני נומה, ראש המנהל האזרחי תא"ל דוד מנחם ואח'




החלטה בתיק בג"ץ 2297/15
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק


בג"ץ 2297/15



לפני:

כבוד השופט נ' הנדל


כבוד השופט ע' פוגלמן


כבוד השופט מ' מזוז


העותרים:
1. חאפז מחמוד עבד אלחלים אחמד


2. סאמי חליל מוסטפא איוב


3. מוחמד עבדאלפתאח עבדאלרחמאן עבדאלפתאח

4. מוצטפא חסן חסין יאסין

5. וספי חסן מוחמד איוב

6. אחמד מחמוד צאלח מצלח

7. צאיל חסין מוחמד חמודה

8. עצאם עלי מנצור עבד אללה

9. סמיח עבדאלחמיד סלמיאן עבד אלפתאח

10. צבחי רזק חדר ח'דר עבד אלרזאק

11. נעים עבדאללטיף יוסף יוסף עבדאללטיף

12. נדאם פואז עבד אללה עבד אלרזאק

13. עארף אבראהים מוחמד חסן

14. מערוף עיסא עבד אלרחמן חסין

15. גבר עבד אלחמיד באיר חמודה



נ


ג


ד

המשיבים:
1. שר הביטחון


2. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, האלוף רוני נומה


3. ראש המנהל האזרחי, תא"ל דוד מנחם

4. משטרת ישראל, מחוז ש"י

5. מועצה אזורית שומרון

6. האגודה השיתופית כפר תפוח

7. משה הרצליך

8. רבקה הרצליך

9. נחשון פרידמן

10. שרה פרידמן

11. חיים סימון

12. שיינה סימון

13. גלעד גריידי

14. שפרה גריידי

15. מעוז פריאל

16. עדי דלית פריאל

17. איתיאל כהן

18. תמר פריאל

19. איתן חג'בי

20. רבקה חג'בי

21. יהויריב מגורי

22. שמואל הרצליך

23. לאה הרצליך

24. חיים פרלמן

25. קרן פרלמן


בקשה מטעם המשיבים 1–4 לדחיית מועד שנקבע בפסק הדין


תאריך הישיבה:
י"ד באב התשע"ח
(26.7.2018)

בשם העותרים:
עו"ד שלומי זכריה

בשם המשיבים 1–4:
עו"ד נחי בן אור
; עו"ד יונתן ברמן

בשם המשיבים 5–6:
עו"ד רויטל אפלבוים

בשם המשיבים 7–12, 15–18, 21–25:
עו"ד אריה ארבוס

בשם המשיבים 19–20:
עו"ד אפרת פקר

החלטה

השופט ע' פוגלמן
:
רקע וטענות הצדדים
1.
בעתירה זו ביקשו תושבים מהכפר יאסוף לפנות את המאחז תפוח מערב (להלן:
המאחז
) ולחלופין לממש צווי הריסה שניתנו בהתייחס למבנים שנבנו שלא כדין, הן בשל כך שחלק מהמבנים מצויים על קרקע פרטית בבעלות תושבי אזור פלסטינים, הן בשל כך שהמבנים נבנו ללא תוכנית מאושרת וללא היתרים כדין. ביום 7.2.2017 נתנו (הנשיאה
מ' נאור
, בהסכמת חברי השופט
מ' מזוז

ובהסכמתי) בעתירה

פסק דין
חלקי והחלטה (להלן:
פסק הדין
). בפסק הדין נערכה הבחנה בין שלוש קבוצות של בנייה בלתי חוקית בשטח המאחז. הקבוצה ה
ראשונה
היא בנייה באדמות מדינה מוכרזות. המשיבים 1–4 (להלן: המדינה) ביקשו להסדיר את הליכי התכנון בקבוצה זו. העתירה בנוגע לקבוצה זו נמחקה. הקבוצה ה
שנייה
היא בנייה באדמות שנערך בהן סקר כדי לבדוק אם להכריז עליהן אדמות מדינה ("אדמות סקר"). המדינה ביקשה שהות כדי להשלים את הבדיקה. העתירה נותרה תלויה ועומדת בעניין זה. הקבוצה ה
שלישית
היא בנייה בקרקע שיש לראות בה – בהיבט המנהלי לפחות – אדמה פרטית של תושבים פלסטינים. המדינה התחייבה להרוס את הבנייה הבלתי חוקית בקבוצה זו. ניתן צו מוחלט שהורה על הסרת הבינוי המיועד להריסה המצוי על אדמות פרטיות, והמדינה חויבה לקיים אותו עד ליום 22.6.2018.

2.
ביום 7.6.2018 ביקשה המדינה לדחות את המועד שנקבע לביצוע חלק מפסק הדין: שני רכיבי בינוי שנמצאים בקבוצה השלישית (כזכור, בנייה באדמה פרטית). רכיב ראשון הוא 4 קטעים – באורך כולל של 361 מטרים – מדרך הגישה למאחז (להלן:
הדרך
). רכיב שני הוא קו חשמל שנלווה לדרך זו (להלן:
הקו
). לטענת המדינה, במהלך ההכנות לביצוע פסק הדין התברר כי אם יסירו רכיבים אלה, מבנים שנבנו שלא כדין ונמצאים – לפי הטענה – על אדמות מדינה ייוותרו ללא דרך גישה וללא אספקת חשמל. הסדרת הליכי התכנון של מבנים אלה, נטען, תכלול גם הקמת דרך וקו חשמל שיעברו כולם באדמות מדינה. על כן ביקשה המדינה לדחות את המועד האחרון להריסת הרכיבים האמורים ליום 22.12.2020. המדינה אף עדכנה כי ביום 30.5.2018 נחתמה והתפרסמה הכרזה כי 152 דונם מאדמות הכפר יאסוף הם אדמות מדינה. היא פירטה בנוגע לטענות של העותרים על פלישות חקלאיות, עבודות להכשרת שטח ושינוע מבנים יבילים – כולם לא נכללו בצו המוחלט, והמדינה נקטה צעדים להסרתם.

3.
ביום 10.6.2018 התבקשה תשובת העותרים. העותרים טענו שיש לדחות את בקשת המדינה. לטענתם, הנימוק שהמדינה העלתה אינו עולה כדי "כוח עליון". הם ציינו שבפסק הדין ניתנה למדינה תקופה מספיקה לממשו, ושנכתב בו כי "
לא יתקבלו כל ניסיונות לדחיית הקץ ולהארכת התקופה שנקבעה
" (פסקה 17 לפסק הדין). העותרים הוסיפו כי דחיית המועד נועדה לבסס את הקיום של מאחז לא חוקי. עוד נטען כי מדובר למעשה בבקשה לשנות את פסק הדין. העותרים טענו אף שיש סכנה בקיום דרך וקו חשמל שלא אושרו.

4.
בהודעת עדכון מיום 24.7.2018 מסרה המדינה כי היא השלימה את הריסת הבנייה הבלתי חוקית בקבוצה השלישית, להוציא הדרך והקו. ההריסה התבצעה ביום 17.6.2018 (מש/1 להודעה). היא הוסיפה כי עד לאותו מועד טרם הוגשו התנגדויות להכרזה על אדמות מדינה מיום 30.5.2018.

5.
ביום 26.7.2018 קיימנו דיון בבקשת המדינה. הצדדים חזרו על טיעוניהם בכתב. המדינה הציגה לנו תצלום אוויר של השטח והרחיבה בדבר הליכים בעניין ההכרזה מיום 30.5.2018. העותרים טענו כי המסד העובדתי לבקשה היה ידוע עוד קודם לכן. נציגי המשיבים הנוספים טענו בדבר חוקיות הקמת הדרך והקו ובדבר הצורך בהם. בתום הדיון הורינו למדינה להגיש הודעה, בין היתר בעניינים אלה: הדרך, קו החשמל ופירוט רב יותר בדבר המבנים שקשורים אליהם; חיוניות הדרך, קיום חלופות לה, התקופה המבוקשת והניסיון לקצר אותה ככל האפשר.

6.
בהודעה מיום 5.10.2018 הודיעה המדינה כי הדרך והקו מובילים ל-9 מבני מגורים (של 9 משפחות, ובהן כ-30 או כ-40 נפשות) ולמבנים נוספים: מבנים חקלאיים, מגורים לחיילים שמאבטחים את המאחז ובית מדרש-בית כנסת. המדינה פירטה אף בקשר לשני מבנים שהוקמו לפני פסק הדין, שלא נכללו בצו המוחלט ושהוצאו להם צווי הריסה: חממות שנבנו על אדמות פרטיות (ושנדרש לבחון אם חל עליהן חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, התשע"ז-2017 (להלן:
חוק ההסדרה
)) ובריכות דגים שנבנו על אדמות מדינה. ביום 11.10.2018 הגישה המדינה עזרים: מפות של השטח, של מעמד הקרקעות בו ושל המבנים להריסה בו. בהודעה משלימה שהוגשה ביום 24.10.2018 הודיעה המדינה כי הוגשו עררים על ההכרזה על אדמות מדינה, ולכן בירור מעמדן מצוי בשלב ראשוני. בשל כך ומאחר שאין תוכנית סטטוטורית למאחז, אי אפשר להוציא בשלב זה היתרי בנייה לדרך חלופית ולקו חשמל חלופי בתחומי האדמות הללו, וכל הקמה של דרך חדשה ופריסת קו חדש ישנו את מצב הדברים בשטח. על כן, נטען, "הרע במיעוטו" הוא דחיית המועד להריסת הדרך והקו. עוד הודיעה המדינה על הנחיה לגורמי המנהל האזרחי לקדם את התכנון במקביל לבחינת העררים.

7.
העותרים הגיבו ביום 27.11.18 להודעות המדינה. הם שבו על עיקרי טענותיהם בתשובתם הקודמת. הם הרחיבו באשר למבנים שלשמם ביקשה המדינה דחייה: חלקם נבנו לאחר שהוגשה העתירה, כלומר כשהיה ידוע – כך נטען – שהבנייה אינה חוקית; בחלקם מתגוררים אנשים שלא נמסרו פרטים על זהותם; חלקם לא ברור למה הם משמשים. עוד טענו העותרים שמאז הדיון בבקשת המדינה המשיכו לבנות במאחז מבנים לא חוקיים, והדבר מתאפשר בעזרת הדרך הלא חוקית שהמדינה מבקשת לדחות את הריסתה. הם הוסיפו כי המדינה לא בחנה חלופות לדחיית ביצוע פסק הדין, כגון העתקת המבנים הקיימים אל תחום התנחלות סמוכה, ולא הציגה לוח זמנים קונקרטי, אלא הציעה רק להגיש הודעות עיתיות. על כן ביקשו העותרים לדחות את בקשת המדינה.

8.
ביום 6.12.2018 ביקשנו מהמדינה להבהיר את המעמד של המבנים שהדרך והקו משרתים, אם הם על אדמות מדינה או על אדמות בבדיקה (או בקטגוריה אחרת). בהודעתה מיום 27.12.2018 פירטה המדינה את מעמד 19 המבנים: 16 מבנים הם על אדמות שנמצא (לאחר בדיקת "צוות קו כחול") כי הן אדמות מדינה; מבנה אחד (חממה) מצוי על אדמה פרטית; מבנה אחד (מגורי חיילים) מצוי על אדמה שהייתה בבדיקה ולא הוכרזה אדמת מדינה; מבנה אחד (שמתגוררות בו 12 נפשות), 10% ממנו על אדמת מדינה שהוכרזה ושממתינה לתום הליכי הערר, ו-90% ממנו על אדמה שהייתה בבדיקה ולא הוכרזה אדמת מדינה. המדינה ציינה כי הדרך משמשת את כל המבנים, והקו משמש 13 מהם (6 הנותרים על אדמות מדינה ואינם מחוברים לחשמל). אשר לשלושת המבנים שאינם כולם על אדמות מדינה, צוין כי הצו המוחלט אינו חל עליהם, ובוחנים אם חל עליהם חוק ההסדרה (כפי שנמסר לגבי אחד המבנים בהודעה מיום 5.10.2018). על כן התבקש לעדכן בעניין שלושת המבנים האלה תוך 60 ימים. המדינה הוסיפה כי שניים מהמבנים המפורטים הם בנייה בלתי חוקית חדשה על אדמות מדינה, והוצאו נגדם צווי הריסה. מבנה שלישי (בריכת דגים) הוא אחד מאלה שנבנו שלא כחוק על אדמות מדינה לפני פסק הדין ואינם נכללים בו, והוצא נגדו צו הריסה. צוין כי משרד הביטחון מתכוון לממש את צווי ההריסה של שלושת המבנים האחרונים בסדר עדיפות גבוה.
דיון והכרעה
9.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה כי יש לדחות בעיקרה את בקשת המדינה, וכך אציע לחבריי שנעשה. פסק הדין בענייננו קבע בצו מוחלט ובהתאם להתחייבות המדינה כי יש להרוס את הדרך והקו עד ליום 22.6.2018. כידוע, "
נקודת המוצא לדיון בהארכת המועד היא קיומו של פסק הדין
"
(
בג"ץ 8887/06
אל-נאבות נ' שר הביטחון

, פסקה 12 (25.3.2012)
(להלן: עניין
מגרון
). ראו גם
בג"ץ 9949/08
חמאד נ' שר הביטחון

, פסקאות 19, 27 (14.11.2016) (להלן: עניין
עמונה
)
)
.
הארכת מועד עלולה לפגוע בערכים שונים: ההסתמכות של מי מהצדדים, סופיות הדיון ואף – אם אין הצדקה להארכה – בעקרון שלטון החוק (עניין
מגרון
, פסקה 11; עניין
עמונה
, פסקה 18. על סופיות הדיון ראו
בג"ץ 9060/08
עבדאללה נ' שר הביטחון

, פ"ד סה(2) 667, 673 (2012) (להלן: עניין
גבעת האולפנה
)
). בבקשות להארכת מועד לביצוע צווי הריסה של בנייה בקרקע פרטית יש להתחשב גם בקניין הפרטי של בעלי הקרקע (עניין
מגרון
, פסקה 12; עניין
עמונה
, פסקה 23). עוד נקבע כי "דווקא בהליכים לפני בית המשפט הגבוה לצדק יש חשיבות מיוחדת לקיום ההתחייבות של המדינה ולשמירה על עקרון סופיות הדיון" (
עניין
גבעת האולפנה
, עמ' 675
).

10.
לצד זאת, בית המשפט מוסמך להאריך את המועד שנקבע בפסק הדין. "
סמכות זו נועדה לעשיית צדק ולמניעת תוצאות שקשה להשלים עמן, ואולם, שימוש בסמכות זו ייעשה רק במקרים חריגים [כדי] למנוע אי צדק משווע" (עניין
מגרון
, פסקה 11. ראו גם בג"ץ 5023/08
שחאדה נ' שר הביטחון

, פסקה 10 (5.2.2017) (להלן: עניין
עפרה
);
עניין
עמונה
, פסקה 18;
בג"ץ 1217/15
מ.ד יהונתן בניה ופיתוח בע"מ נ' שר הביטחון

, פסקה 13 (23.6.2015) (להלן: עניין
בית אל
)). דוגמאות למקרים חריגים הן
שינוי מהותי בנסיבות המקרה, גילוי עובדות חדשות וטעמים אחרים המצדיקים לדון שנית בעניין
(עניין
בית אל
, פסקה 13). השיקולים שתומכים בשימוש זהיר בסמכות להאריך מועד, מתחזקים בבקשות מעין זו שלפנינו "
בשים לב לניסיון העבר ... 'אשר לימדנו כי המדינה אינה מזדרזת לקיים פסקי דין המורים על פינוי בנייה לא חוקית באזור יהודה ושומרון ולא אחת אף אינה עומדת במועדים שנקבעו לביצועם ...'" (בג"ץ 7292/14
מוסא נ' שר הבטחון
, פסקה 11 (28.2.2018) (להלן: עניין
דרך האבות השני
). ראו גם עניין
עמונה
, פסקה 28).
לא מצאתי כי ענייננו נמנה עם המקרים החריגים שמוצדק להאריך בהם את המועד לביצוע

פסק דין
.

11.
המדינה טוענת כי לאחר שניתן פסק הדין, התברר שהריסת הדרך והקו תפגע באפשרות להמשיך להשתמש במבנים הבלתי חוקיים שנעשים כעת מאמצים להכשירם. בעבור מבנים אלה היא מבקשת להמשיך לקיים את הדרך והקו. המדינה מבקשת לדחות את הריסת הדרך והקו עד ליום 22.12.2020 כדי לסיים את ההקמה של דרך וקו חלופיים באדמות מדינה. פסק הדין בעתירה ניתן ביום 7.2.2017. קבלת הבקשה תביא לכך שביצוע פסק הדין יידחה למועד של למעלה משלוש שנים וחצי מיום הינתנו ושל שנתיים וחצי לאחר המועד המקורי שנקבע לביצועו (כפי שיובהר בהמשך, יש אפשרות סבירה שהדחייה תהיה אף ארוכה יותר). תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הצורך לקיים פסקי דין חלוטים. היא אינה עולה בקנה אחד עם האיזון שבית המשפט ערך בפסק הדין בין זכויות הצדדים. היא אינה עולה בקנה אחד עם זכות הקניין של בעלי הקרקע הפרטית שהדרך והקו עוברים בה. על כן היא "
אינה יכולה להתקבל. משך הזמן המבוקש עד הפינוי הוא בלתי סביר בעליל"
(עניין
מגרון
, פסקה 13. שם דובר בדחייה בת שלוש שנים וחצי שהתבקשה כחצי שנה לאחר שניתן פסק הדין. הדברים יפים לענייננו). במקרים אחרים נקבע כי פרק זמן בן שנתיים לביצוע צו הריסה הוא "ארוך מאוד" (
עניין
עפרה
, פסקה 10) ו"ארוך לפי כל קנה מידה" (עניין
עמונה
, פסקה 19).

12.
המדינה מבקשת להצדיק את התוצאה האמורה בכך שהתגלו לה עובדות חדשות שיש בהן כדי לשנות את האיזון בשלב זה ועד לתום תקופת ההארכה המבוקשת. אולם אין מדובר בגילוי עובדות חדשות. ההיזקקות לדרך ולקו לצורכי מבנים שבקבוצה השנייה הייתה קיימת עוד במהלך הדיון בעתירה. הנתונים לא נסתרו מן העין והיו גלויים לעיני כול. ברור שהיה אפשר לגלותם בשקידה סבירה. המחדל בעניין זה פועל נגד המדינה. ודאי שכך לאחר שניתן

פסק דין
, שהרי העיקרון של מעשה בית דין חוסם גם העלאת טענה שהיה אפשר להעלות בהתדיינות הקודמת (בג"ץ 5193/18
ועד תושבי הכפר אלח'אן אלאחמר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
, פסקה 12 לפסק הדין של השופט
י' עמית
(5.9.2018) (להלן: עניין
ח'אן אלאחמר
)).

13.
חשוב יותר, לא ברור כלל מה אורכו של השינוי הזמני המבוקש. כאמור, המבנים שלשמם מתבקשת דחיית מועד, אינם חוקיים כרגע ונדרשת הסדרה שלהם; חלקם אף אינם על אדמות מדינה והתבקש לעדכן בעניינם, כלומר לא ברור מה – ומתי – יוחלט בעניינם. למבנים על אדמת מדינה, יש לקיים הליכי תכנון בהתאם לדין שחל באזור (על הליכים אלה ראו למשל בג"ץ 5470/17
חג' מוחמד נ' שר הביטחון

, פסקאות 4–5 (9.10.2018)). המדינה החלה בהליכים להכריז על הקרקע אדמת מדינה. בשלב זה נמסר לנו שהוגשו שני עררים בעניין. כפי שציינה המדינה בהודעה המשלימה מיום 23.10.2018, "בירור מעמד המקרקעין – כפועל יוצא של העררים שהוגשו נגד ההכרזה האמורה – מצוי בשלבים ראשוניים" (סעיף 8 להודעה המשלימה). כפי שידוע לכל בר בי רב, הליכי הערר, לרבות ביקורת שיפוטית ככל שתידרש, אורכים פרק זמן לא מבוטל. בנפרד מהליכים אלה יש לקיים הליכי תכנון. כידוע, "גם במצב הדברים הרגיל, אישור תוכנית מתאר מפורטת הוא הליך מורכב שעלול להימשך שנים ארוכות" (עניין
ח'אן אלאחמר
, פסקה 25 לפסק הדין של השופט
י' עמית
; בג"ץ 9051/05
תנועת "שלום עכשיו" – ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים נ' שר הביטחון

, פסקה 10 (20.8.2014) (להלן: עניין
חרשה והיובל
)). התנגדויות עלולות לעכב את קידום הליך התכנון (עניין
עמונה
, פסקה 22). ברגיל נלווים להליכי התכנון הליכי ערר ועתירות לבית משפט זה. אלה דוחים עוד יותר את סיום ההליכים (ראו בג"ץ 7292/14
מוסא נ' שר הבטחון
, פסקה 33 (1.9.2016) (להלן: עניין
דרך האבות הראשון
)). לצד אלה יש לציין את שאלת החלת חוק ההסדרה. כפי שמסרה המדינה, תחולת החוק על חלק מהאדמות נבחנת כעת. לבד מכך, תלויות ועומדות עתירות נגד החוק (בג"ץ 1308/17
עיריית סלואד נ' הכנסת
(10.6.2018)). משום כל אלה אי אפשר לתחום בזמן את ההליכים שהמדינה מבקשת לערוך כעת, ואף המדינה לא עשתה זאת. ההליכים להכשרת המבנים באדמות הסקר הם, כאמור בהודעתה, בשלב ראשוני. הניסיון מלמד, למרבה הצער, כי ספק אם המועד שהמדינה נקבה בו כאן לסיום תקופת ההארכה המבוקשת, הוא מועד מעשי לגמר הליכי התכנון. על כן יש לפנינו "
למעשה
בקשת ארכה ללא הגבלת זמן", ובקשה כזו אין לקבל (עניין
דרך האבות הראשון
, פסקה 33. ראו גם בג"ץ 8395/14
ראש מועצת הכפר תורמוסעיא נ' שר הביטחון

, פסקה 29 (1.1.2018) (להלן: עניין
עדי עד
)). במקרה דומה אמר בית המשפט לפני הוצאת צו מוחלט:

"קיימים במאחז [בין היתר] []חלקי כביש, המצויים על קרקע עליה לא ניתן להכריז כאדמת מדינה. נובע מכך שאין אפשרות להסדרתה של בנייה זו מבחינה תכנונית. אף לפי סדרי העדיפויות שהוצגו מטעם המשיבים 1–4, מדובר בבנייה בלתי חוקית הנמצאת בעדיפות גבוהה יחסית לאכיפה. זאת, במיוחד נוכח הפגיעה הקניינית בבעלי הזכויות בקרקע, שהינם תושבים מוגנים ביהודה ושומרון ... לפיכך, אין לקבל את עמדת המשיבים כי יש להמתין עם אכיפתם של צווי ההריסה עד להסדרה התכנונית של כל המאחז. הסדרה זו נמצאת בראשיתה וצפוייה לארוך זמן רב. מכל מקום, אם וכאשר תבוא ההסדרה התכנונית היא לא תחול על מקרקעין פרטיים. אם כן, ביחס לבנייה זו אנו מוצאים כי על המשיבים 1–4 לממש את צווי ההריסה" (עניין
חרשה והיובל
, פסקה 10).


הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, שמבוקש בו לשנות תנאים שנקבעו ב

פסק דין
.

14.
לשם השוואה אביא שני מקרים שבהם התקבלה עמדת המדינה בעניין מועדים לביצוע צו הריסה. ראשית, המדינה ציינה כי במקרה אחר לא התערב בית המשפט בהערכה שהליכים לסלילת כביש יארכו כשנתיים וחצי (בג"ץ 5300/13
מוחמד נ' שר הבטחון
(21.12.2016)). ההחלטה באותו מקרה קצרה, ואין לפנינו מידע נוסף על הטעמים לתחימת הזמן שם, למשל אם נדרשו הליכי תכנון מתחילתם ואם היו התנגדויות. על כל פנים, דובר שם בקציבת מועד לפני שניתן

פסק דין
, ואילו ענייננו בהארכת מועד שנקבע בצו מוחלט. האיזון בכל אחד מהמקרים שונה בתכלית בשל סופיות הדיון ויתר העקרונות שעמדנו עליהם. שנית, בעניין
דרך האבות השני
אישר בית המשפט דחיית ביצוע של

פסק דין
להריסת בנייה בלתי חוקית, בין היתר משום שהתקיימו הליכים להסדרת חלופה זמנית לתושבי המקום. אולם שם החלופה הייתה כבר "בשלב יחסית מתקדם, לאחר השלמת הליכי התכנון ותחילת עבודות בשטח ... והוצג לוח זמנים לסיומה". הודגש כי "אין מדובר במצב שבו הפתרון המוצע הינו רחוק ותיאורטי או מצוי בשלב ראשוני בלבד", וצוין כי הארכה שהתבקשה היא "קצרה יחסית – שלושה חודשים ומספר ימים" (שם, פסקה 12). ענייננו, כאמור, שונה בכל ההיבטים הללו. להשוואה נוספת, על בנייה באדמות מדינה מוכרזות אמר בית המשפט:

"במקרים ובנסיבות שונות נעתר בית משפט זה בעבר לבקשות המדינה כי תינתן לה שהות לצורך בחינת האפשרות להסדיר בינוי בלתי חוקי
שאינו מצוי על קרקעות פרטיות
... אולם, אין ללמוד מכך כי די בהבעת רצון כללית להכשיר בדיעבד בנייה בלתי חוקית כדי להצדיק היענות לבקשות מעין אלה בבחינת מתן 'צ'ק פתוח' (
carte blanche
) להמשך אי החוקיות. בהחלטה בעניין זה נשקלים שיקולים שונים ובהם קיומו של אופק להסדרה בדיעבד של הבינוי הבלתי חוקי ... יש להביא בחשבון גם את המחויבות שמפגינה המדינה לקידום תהליכים אלה, למשל בדמות נכונותה להתחייב לאבני דרך וללוחות זמנים ברורים" (עניין
עדי עד
, פסקה 20, ההדגשה במקור – ע' פ').


בענייננו מדובר בהליך להסדרה של קרקע שמעמדה עדיין שנוי במחלוקת. המדינה לא הציגה לוח זמנים ברור או "אבני דרך" להליך זה. היא מבקשת שנשמר בנייה בלתי חוקית על קרקע פרטית לאחר שניתן צו להריסתה עד למועד שאינו קרוב. בראייה מפוכחת אפשר לצפות כבר כעת כי סמוך לאותו מועד תוגש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין. היענות לבקשה הנוכחית משמעה פתיחת פתח רחב להימנעות מביצוע

פסק דין
במועדו. יש להדגיש הדגש היטב:
מקטעי הבינוי שהורינו על הריסתם – אין צפי להסדרתם בשום שלב, שהרי הם מצויים על קרקע פרטית
. פוטנציאל הסדרה קיים בהתייחס למבנים אחרים, שאליהם הצו המוחלט שניתן אינו מתייחס, ואלה נשארים – בשלב זה – על כנם. גם היבט זה מחזק את השקפתי שלפיה לא ניתן להיעתר לבקשה בהיקף המבוקש.

15.
כפי שציינו העותרים, הובהר בפסקה 17 לפסק הדין ש"
לא יתקבלו כל ניסיונות לדחיית הקץ ולהארכת התקופה שנקבעה
". והינה אנו למעלה מחצי שנה לאחר המועד שנקבע, ופסק הדין לא בוצע במלואו. אציע לחבריי לדחות את בקשת המדינה. כדי לתת לכל הגורמים זמן להיערך להריסת הדרך והקו, אציע לקבוע כי ההריסה תבוצע עד לתום תשעים ימים מהיום.

ש ו פ ט

השופט נ' הנדל
:


חברי, השופט
ע' פוגלמן

, היטיב להציג את הרקע לבקשה, השתלשלות ההליכים, ועמדות הצדדים. כשלעצמי, הייתי מאזן בין השיקולים באופן אחר – כך שהמועד שנקבע בפסק הדין יוארך בשישה חודשים ממועד מתן החלטה זו. זאת, גם בהתחשב בכך שהצו המוחלט ביחס לרכיבי בינוי אלה ניתן על רקע התחייבות המדינה להסרתם, ומבלי שהתבררו באותה עת מלוא ההשלכות של צעד זה על המבנים שהוחלט למחוק את העתירה בעניינם – או להותירה תלויה ועומדת עד לבירור אפשרות ההסדרה שלהם. באיזון שבין פסק הדין שנגזר מן העובדות, לאחר שמיעת עמדות כל הצדדים, לבין טענות משיבים 1-4 בבקשה הנוכחית, סבורני כי יש מקום למתן ארכה מסוימת נוספת.


אולם, לו עמדתי הייתה מתקבלת הייתי מוסיף כי ככל שיתברר שהדרך וקו החשמל משרתים בנייה לא חוקית שבוצעה לאחר מתן החלטה זו יהיה בידי העותרים לפנות לבית המשפט כבר במהלך התקופה האמורה בבקשה לקצרה. כמו כן, ובכפוף למצב בשטח, אינני סוגר את הדלת בפני
הגשת בקשת ארכה נוספת – אך זאת בהינתן נסיבות חדשות משמעותיות, דוגמת צורך בפרק זמן קצר לצורך השלמת פתרון חלופי.

ש ו פ ט

השופט מ' מזוז
:



אני שותף לעמדתו של חברי השופט
ע' פוגלמן

.



בחוות דעתו המפורטת עמד השופט

פוגלמן

על העובדות הרלבנטיות, השתלשלות ההליכים ועל הכללים הנורמטיביים בסוגיה דנן, ואין צורך לחזור על הדברים. אין מחלוקת בין חבריי ושניהם שותפים לדעה שיש
לדחות
את בקשת המדינה להארכת מועד לביצוע פסק הדין ביחס למרכיבים שלא בוצעו עד ל
דצמבר

2020
, היינו בשנתיים וחצי נוספות. המחלוקת היא אך על משך ההארכה הקצר יותר שייקצב, כאשר השופט פוגלמן בדעה שיש לקצוב 3 חודשים ממועד החלטתנו זו להשלמת ביצוע פסק הדין ואילו השופט הנדל סבור שיש לקצוב 6 חודשים. בעיני העיקר אינו
במשך
פרק הזמן הנוסף כשלעצמו שיאושר למדינה אלא בכך שהמדינה אינה מציגה בפני
נו כל התחייבות למסגרת זמנים ברורה להשלמת ביצוע פסק הדין, וממילא צפוי כי בעקבות בקשה זו תגענה בקשות נוספות לארכה. אילו התחייבה המדינה ללוח זמנים קונקרטי המבוסס על תכנית ברורה להשלמת ביצוע פסק הדין בפרק זמן סביר הייתי נכון להיענות לבקשה להארכת מועד לפרק זמן ארוך יותר.


חברי השופט
נ' הנדל

מציע כי ככל שיתברר כי הדרך וקו החשמל מושא בקשת המדינה משרתים בניה בלתי חוקית נוספת שנבנתה לאחר מתן החלטה זו יוכלו העותרים לעתור לקיצור התקופה שהציע. איני סבור כי נכון להעביר את הנטל מהמדינה לעותרים לענין מועד ביצוע פסק הדין, ומהלך זו גם עלול להוביל להתדיינות נוספת ומיותרת. לדידי, ככל שהמדינה תציג לאחר החלטתנו זו פתרון קונקרטי ומבוסס להשלמת ביצוע פסק הדין במסגרת זמן ברורה וסבירה, אהיה מוכן לשקול הארכה נוספת מעבר לזו שנקצבה בהחלטתנו זו.


ראוי להדגיש כי מלכתחילה ניתנה למדינה בפסק הדין ארכה של קרוב לשנה וחצי לביצוע פסק הדין, ובהחלטתנו זו יש משום היענות חלקית לבקשת המדינה והארכת המועד למעשה בכ-
10 חודשים נוספים
, ולא ב- 3 חודשים, שכן המועד שנקבע לביצוע פסק הדין היה ה- 22.6.2018.

ש ו פ ט



הוחלט, על דעת השופטים
ע' פוגלמן

ו
מ' מזוז

, להאריך את המועד לביצוע פסק הדין בשלושה חודשים מהיום. זאת נגד דעתו החולקת של השופט
נ' הנדל

, שסבר כי יש להאריך את המועד ב-6 חודשים מהיום.


ניתן היום, כ"ב בשבט התשע"ט (28.1.2019).


ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________



15022970_m44.docx

מג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







בג"צ בית המשפט העליון 2297/15 חאפז מחמוד עבד אלחלים אחמד, סאמי חליל מוסטפא איוב, מוחמד עבדאלפתאח עבדאלרחמאן עבדאלפתאח ואח' נ' שר הביטחון, מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית האלוף רוני נומה, ראש המנהל האזרחי תא"ל דוד מנחם ואח' (פורסם ב-ֽ 28/01/2019)