פסקי דין על חברה זרה פיין אקו | פסקי דין על גרינברגר לידיה

14618/05 א     29/11/2005




א 14618/05 חברה זרה פיין אקו נ' גרינברגר לידיה




1
בתי המשפט
א 014618/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29/11/2005
תאריך:
כב' השופטת ניב ריבה

התובעת

חברה זרה פיין אקו

בעניין:
נ ג ד

הנתבעת
גרינברגר לידיה
ב"כ התובעת עו"ד טל שחר

ב"כ הנתבעת עו"ד בר שלטון משה

פסק דין
1. התובעת היא חברה אמריקאית (להלן: "המוכרת"), שעיסוקה מכירת דירות, בעיקר בעיר ניו יורק - ארה"ב.
לידיה גרינברגר, אזרחית ותושבת ישראל (להלן: "הקונה"), רכשה מהתובעת 2 דירות: האחת ב - 248,000 $ והשנייה ב - 251,000 $, בהתאם לשני הסכמים שנכרתו בתל אביב ביום 25 יוני 2000 ואשר כונו "סיכום דברים".

2. בהתאם לכל אחד מההסכמים התחייבה הקונה לשלם למוכרת מקדמה לבטחון, בסכום השווה ל - 10% מערכה של כל דירה (ראה סעיף 2א' לכל הסכם). כן הוסכם כי המקדמה תחולק לשניים באופן שמחצית הסכום תשולם במועד החתימה- והמחצית השנייה נקבעה לתשלום עד ליום 14 יולי 2000 (להלן: "המקדמה"). יתרת התמורה הייתה אמורה להשתלם במועד מסירת החזקה בדירות.

בהסכמים נקבע כי אי עמידה בתנאי התשלום האמורים בהם יגרום לחלוט המקדמה.

3. הקונה שילמה במעמד החתימה על ההסכמים מחצית מהמקדמה בסך של 24,800 $. לפני ששילמה את המחצית הנוספת הודיעה על ביטול הסכמי הרכישה ואף הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, (ת.א. 19436/01) להשבת הסכום ששילמה. תביעתה נדחתה ביום 15 יוני 2004 ועל פסק הדין הוגש ערעור התלוי ועומד.

4. בתביעה זו שלפני עותרת המוכרת לחייב הקונה במחצית השנייה של המקדמה שלא שולמה בסכום של 24,328 $. לטענתה, מהווה סכום זה פיצוי שאיננו צריך הוכחת נזק, בהיותו פיצוי מוסכם וסביר.

5. טענות הקונה:
הקונה טוענת כי המוכרת, בהיותה חברת חוץ שאיננה רשומה בישראל, איננה יכולה לנהל עסקים בארץ וכל פעילות עסקית שביצעה- בטלה, משוללת כל תוקף משפטי ונוגדת את תקנת הציבור.
לגישת הקונה, המסמך המכונה "סיכומי דברים", הינו זיכרון דברים שאינו מחייב אותה בשל העדר גמירות דעת והוא כפוף לחתימה על הסכם סופי.
עוד נטען כי הקונה כלל לא חתמה על המסמך ואילו מצד המוכרת חתם עליו עובד שאינו מוסמך לכך.

הקונה טוענת כי בניגוד לאמור במסמך, הוסכם ש 10% ממחיר דירה אחת יהווה מקדמה על חשבון שתי הדירות. על פי זאת, המוכרת כבר חילטה את המקדמה ואיננה זכאית לסכומים נוספים כלשהם.

לטענת הקונה, פסק הדין אשר ניתן בתביעתה איננו מהווה מעשה בי-דין שכן כל שנקבע שם היה כי לא הייתה עילה לביטול ההסכמים. לשיטתה, אף אם אין ההסכמים בטלים, זכאית היא לטעון כנגד תניותיהם.

עוד מוסיפה הרוכשת וטוענת כי זמן קצר לאחר ביטול ההסכמים, מכרה המוכרת לצדדים שלישיים את שתי הדירות נושא ההסכמים, ברווח. לשיטתה, מכיוון שלא הוגדר כי החלוט הינו פיצוי מוסכם, על התובעת היה להוכיח נזק שנגרם לה, ומשלא נגרם- דין תביעתה להידחות.

6. דיון:
חלק מהטענות שהועלו בסיכומי הקונה כבר נטענו על ידה ונדחו בפסק הדין הראשון. גם אם פסק הדין איננו חלוט, מושתקים בעלי הדין (במקרה דנא, מושתקת הקונה) מלטעון טענות סותרות לממצאי ומסקנות בית המשפט.

"כלל ההשתק מחמת מעשה-בית-דין (res judicata) מונע מבעלי הדין וחליפיהם, וכן ממי שלא היה צד להליך אך עומד ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מבעלי הדין, לשוב ולהתדיין בעילת תביעה או בפלוגתא שהוכרעה לגוף העניין ב

פסק דין
תקף וסופי שניתן על-ידי בית משפט מוסמך. יסודו של כלל המניעות הזה בעקרון סופיות הדיון, וטעמו העיקרי - למנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין. בד בבד, יש בו כדי לסייע במניעת מקרים של מתן הכרעות סותרות על-ידי המערכת השיפוטית (נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א); מ' בן-יאיר "הרחבת תחולתו של מעשה בית דין על מי שלא היה צד להליך" ספר יצחק כהן (בעריכת מ' אלון, תשמ"ט) 310-302).
התורה של מעשה בית-דין נשענת, כידוע, על שני ענפים עיקריים: כלל השתק העילה וכלל השתק הפלוגתא. הכלל האחד מורה כי אין לחזור ולהיזקק לתביעה שהוכרעה לגוף העניין, אם זו מבוססת על אותה עילה שעמדה ביסוד ההליך הקודם. הכלל האחר - השתק הפלוגתא - פועל כאשר במשפט הראשון הוכרעה שאלה עובדתית שהועמדה במחלוקת על-ידי בעלי הדין ושההכרעה בה היתה חיונית לתוצאה הסופית. במקרה כזה, קם מחסום דיוני המונע מבעלי הדין להתכחש לממצא עובדתי או למסקנה משפטית שנקבעו בנוגע לאותה שאלה". [ע"א 3097/02 שביט מלמד המערערים נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י המשיבה פ"ד נח (5), 511 ,עמ' 519-520] וראה גם (ע"א 7853/02 - מיכל דוידי נ' חברת מצפה אבו טור בע"מ פ"ד נח(5), 681 ,עמ' 688-689).

7. כאמור, בהליך הקודם מצא בית המשפט כי נכרת חוזה מחייב בין הצדדים וכי לא קמה עילה לביטולו. הסוגיה שלפני אשר לא הועלתה בפני
בית המשפט בהליך הקודם ומטבע הדברים אף לא הוכרעה הינה: האם על הקונה לשלם למוכרת את סכום המקדמה הנותר לתשלום, כנטען.

8. בסעיפים הרלוונטיים בחוזים בין הצדדים נכתב כך:
"התמורה
2. בתמורה להתחייבות המוכר, ישלם הקונה למוכר את הסך של 248,000 $...בתשלומים כמפורט להלן:
מקדמה לביטחון בסך של 10% (24,800$ דולר ארה"ב) - במעמד חתימת זכרון דברים זה שולם ע"ח 12,786$ יתרת המקדמה בסך 12,014$ תשולם בתאריך ה - 14/7/00..."

נוסח דומה ומותאם לשוני שבסכום הרכישה נמצא גם בחוזה השני.

9. בס' 5 להסכמים מצויין כי: "....אי עמידת הקונה במועד התשלום יגרום לחילוט כספי המקדמה בסעיף 2א' תוך הודעה מוקדמת לקונה".
לאור ממצאי בית המשפט בפסק הדין הראשון כי לא קמה עילה לביטול החוזה, ולנוכח העובדה כי הקונה לא עמדה בתנאי התשלום, זכות המוכרת לחלט את המקדמה כאמור בס' 5 ו-2א' להסכמים.

10. אינני מקבלת טענת הקונה כי הוסכם שתשלום מחצית המקדמה יחשב כאילו שולמה המקדמה במלואה.
הנני מקבלת את גרסת המוכרת כי הוסכם בינה לבין הקונה על פיצול תשלומי המקדמה לשניים. לחתימת ההסכמים קדם מו"מ בו הייתה הקונה מיוצגת. אילו הייתה גרסתה בכל הנוגע להסכמות עקרוניות אלה נכונה, היו הדברים מוצאים ביטויים בסיכום הדברים. יתר על כן, בהסכמים נכתב במפורש: "יתרת התשלום בסך של 90% (238,214$)- במעמד מסירת החזקה בדירה." אילו הוסכם כגרסת הקונה, הייתה היתרה לתשלום עומדת על 95%, שהרי הסכום ששולם במעמד חתימת ההסכם היה 5% מסכום התמורה בלבד.

11. הלכה היא כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי. אינני מקבלת טענת הקונה כנגד תוכנו:
"בתקדים זה גם הוסבר ההבדל בין שינוי תנאיו של חוזה, אשר הועלה לכתחילה על הכתב, שאין להוכיחו אלא בכתב , ובין ביטולו המוחלט של חוזה כזה, שמותר להוכיחו על-ידי עדויות בעל-פה...(ראה שם, ע' 19-18" (הציטוט מע"א 138/56 הנ"ל, ע' 1480). [ע"א 674/83 - דניאלסה ס.א. חברה זרה נ' "גד שט" שותפות . פ"ד מא(4), 113 ,עמ' 129-130].

12. אינני מקבלת גם את הטענה כי הסיכום הינו זיכרון דברים שאיננו מחייב ללא החוזה שייחתם לאחר מכן. על פי ההסכמים רשאית הייתה הקונה לבחור אחת משתי חלופות: להסמיך את ב"כ המוכרת לחתום על כל המסמכים הנדרשים לרישום הדירות על שמה, או להתייצב בעצמה בארה"ב לחתום על הסכם מפורט. בחירה בחלופה הראשונה משמיטה את הבסיס לטענה זו.
13. הקונה טענה כי אין בחוזה סעיף המהווה פיצוי מוסכם ואולם בס' 15(ג) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)"), נקבע כי:
"...סכומים שהמפר שילם לנפגע לפני הפרת החוזה והצדדים הסכימו מראש על חילוטם לטובת הנפגע, דינם כדין פיצויים מוסכמים".
לפיכך, משסיכמו הצדדים על חילוט המקדמה במקרה של הפרה, נתכוונו לחילוט סכום המקדמה המלא, אשר נקבע בהסכם. פירושו של דבר, כי יתרת המקדמה שטרם שולמה, נחשבת אף היא כחלק מהפיצוי המוסכם.

14. משנכשלה הקונה בהוכחת טענותיה לעצם החיוב, נותר לדון בגובה הפיצוי.
בית המשפט אינו מפחית שיעורם של פיצויים מוסכמים אלא אם מצא: "...שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה", או אז רשאי הוא להפעיל סמכות ההפחתה (ס' 15(א) לחוק החוזים (תרופות)).
פרשנות הפסיקה לסעיף היא כי: "המבחן לא יעשה על פי הנזק אשר נגרם בפועל ובדיעבד עקב ההפרה, ואין זה מעלה ואינו מוריד אם בפועל לא יגרם כל נזק שהוא, או אם נגרם נזק, ששיעורו עולה מאה מונים על שיעור הפיצוי המוסכם. השאלה היא אם הוא נקבע תוך יחס סביר לנזק, שניתן היה לצפותו כתוצאה מהפרה כזו, שאירעה בפועל".(ע"א יצחקי נ' שוב, פ"ד לח' 620).
הסכום הנתבע בגין ההפרה הינו 10% מסכום התמורה, שיעור יחסי אשר אושר כסביר בפסקי דין רבים.

מסקנתי הינה על כן, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת המקדמה בסכום של 133,483 ₪ כשהיא צמודה ונושאת ריבית מ 6.2.05.

15. הנתבעת כבר חויבה בהוצאות בגין ההליך הקודם.בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

16. עיכוב ביצוע
תוצאות הערעור התלוי ועומד יכריעו גם גורלה של תובענה זו. מיותר לציין כי אם יתקבל הערעור, ממילא יתבטל

פסק דין
זה.
הואיל וכך, ולנוכח העובדה כי התובעת הינה חברה זרה, שאם תצטרך הנתבעת לגבות ממנה כספים ששילמה בעבר או כאלה שתשלם על פי

פסק דין
זה, תתקל בקשיי גביה, הנני מעכבת (למרות שלא נתבקשתי לכך) את ביצועו של פסק הדין עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור, ובכפוף לתוצאותיו.

ניתן היום כ"ז בחשון, תשס"ו (29 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.
________________
ניב ריבה
- שופטת








א בית משפט שלום 14618/05 חברה זרה פיין אקו נ' גרינברגר לידיה (פורסם ב-ֽ 29/11/2005)