פסקי דין על קבוצת סעד אגו"ש | פסקי דין על חקלאות סעד אגש"ח | פסקי דין על פופלי סעד אגודה שיתופית חקלאית | פסקי דין על אדר שגב | פסקי דין על ג'ג'או בימרו | פסקי דין על מירב אדרי |

64584-12/18 סעש     22/01/2019




סעש 64584-12/18 קבוצת סעד אגו"ש בע"מ, חקלאות סעד אגש"ח, פופלי סעד אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אדר שגב, ג'ג'או בימרו, מירב אדרי








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

סע"ש 64584-12-18

22 ינואר 2019


לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

נציגת ציבור (עובדים) - גב' מרים יעיש

נציגת ציבור (מעסיקים) - גב' ציפי בר נוי


המבקשות:
.1
קבוצת סעד אגו"ש בע"מ

.2
חקלאות סעד אגש"ח

.3
פופלי סעד אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד טל שפרנט


-

המשיבים:
.1
אדר שגב

.2
ג'ג'או בימרו

.3
מירב אדרי

ע"י ב"כ עו"ד מקסים בן עזרא


החלטה

החלטה זו עניינה עתירה לסעד זמני להורות למשיבים להימנע מכל פעילות מתחרה לפעילות של המבקשות בתחום גידול ושיווק של טף ולהימנע מלעשות שימוש/לגלות/למסור סודות מסחריים וטכנולוגיים השייכים למבקשות.

העובדות והרקע לבקשה

1.
המבקשת 1 היא קיבוץ כאשר המבקשות 2-3 הן אגודות בשליטתה של המבקשת 1 העוסקות בגידולי שדה ובניקוי גרעינים.


המשיבים 1-2 הועסקו אצל המבקשות בתפקידים בכירים
(האחד כהן כמנכ"ל והשני כהן כמנהל גידול הטף),
והמשיבה 3 היא יועצת חיצונית למבקשות בתחום תקנות מוצרי חקלאות המועסקת כקבלן חיצוני ואינה עובדת של המבקשות.

2.
המבקשות עוסקות, בין היתר, בתחום גידול ושיווק טף (דגן), ובתקופה הרלוונטית המשיבים 1-2 היו האחראים מטעם המבקשות שעסקו בפועל בפיתוח המוצר, כאשר בסמוך למועד הגשת בקשה זו הגישו שניהם הודעה על התפטרותם, אשר נכנסה לתוקף ביום 31.12.18.

3.
ביום 16.12.18 התקיימה פגישה בין מרכז המשק במבקשת 1, מר כרמל הלפרין, לבין מנהל ייצור במבקשת 3, מר גיא גולן, שבו הוצגו צילומי מסך ממחשב המצוי במשרדי המבקשת 3. מהצילומים עלה, לטענת המבקשות, כי במשך מספר חודשים המשיבים עובדים בשיתוף פעולה וזאת להקמת עסק של שיווק טף ומוצריו. למחרת (17.12.18) המשיך מר הלפרין בבדיקותיו ומצא מסמכים נוספים המעידים על התארגנות בין המשיבים להקמת עסק, לרבות עיצוב לוגו (נספח 8 לבקשה), חוות דעת טכנולוג מזון (נספח 7), שאלון לקוחות (נספח 9), וטיוטת הסכם שותפות בין המשיבים להקמת עסק ותוכנית עסקית מפורטת (נספח 10 לבקשה).

4.
במקביל להגשת בקשה זו, הגישו המבקשות בקשה למתן סעד ארעי של צו "אנטון פילר" לפי תקנה 387(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין) וחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות) המורה על מינוי כונס נכסים לביצוע תפיסת מחשבי המבקשות המצויים בשימושם האישי של המשיבים לשם העתקת תכנים ושימורם, ובכלל זה ניטור תיבות הדוא"ל ארגונית של המשיב 1, וניטור תיבות דוא"ל אישיות של המשיבים. לחילופין, לחייב את המשיבים לבצע באופן מידי גיבוי של כל המידע הכלול במחשבים של המשיבים על גבי כונן גיבוי שיספק הכונס כשהוא כולל את כל המידע שהיה עליו נכון למועד המצאת ההחלטה, ללא מחיקות קבצים, על מנת שניתן יהיה לנטר את כל המידע בהתאם להנחיות בית הדין.

5.
ביום 30.12.18 התקיים דיון במעמד צד אחד, שבו המבקשים חזרו על טענותיהם בבקשתם, והדגישו כי תחום עיסוקה של השותפות שהקימו המשיבים חופף את תחומי העיסוק וניסיונות הפיתוח שנעשו על ידי המבקשות, כאשר לטענתן השותפות אותה הקימו המשיבים מתבססת על מידע שהמשיבים השיגו במסגרת עבודתם במבקשות ואשר שמרו לעצמם.
המבקשות ביקשו את מינויו של עו"ד דוד קנטור ככונס לביצוע תפיסת הנכסים, וניתן צו כמבוקש.


מינויו של עו"ד דוד קנטור ככונס נכסים כלל איסוף, ניטור, העתקה וגיבוי המידע הכלול במחשבי המבקשות או מי מהן והמצויים בשימושם האישי של המשיבים, וכן העתקת תיבות הדואר האישיות אשר פורטו באותה החלטה. עוד נדרש כונס הנכסים להחזיק
את ההעתקים שביצע, לאחסנן בסודיות גמורה ומבלי שאף הוא יעיין בהם, בכספת במשרדו, וזאת עד למתן החלטה אחרת על ידי בית הדין. בשלב זה, על אף בקשת המבקשות לא ניתן צו מניעה ארעי והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, זו הבקשה דנן.

6.
המבקשות הגישו גם כתב תביעה כנגד המשיבים ובו עתרו לצווים הצהרתיים בקביעת זכויות הקניין בידע ובסודות מסחריים, צו מניעה קבוע לעיסוק מתחרה והעברת סודות מסחריים, פיצוי בגין אבדן הכנסות והשבת שכרו החלקי של המשיב 2.

7.
ביום 2.1.19 מסרו המשיבים את תגובתם לבקשה וביום 3.1.19 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני. ביום 9.1.19 הגישו המבקשות את סיכומיהן וביום 13.1.19 הגישו המשיבים את סיכומיהם.

טענות הצדדים

8.
לטענת המבקשות, אין ליתן אמון בגרסת המשיבים שלפיה לא הייתה להן כל כוונה לטחון/לגדל/לנקות/ו/או לשבח את גרעיני הטף הישראלי אלא רק לעסוק במכירת הגרעינים וייצור מוצרי מאפה המבוססים על הטף הישראלי וכי פעלו בידיעת המבקשות אשר לא הביעו התנגדות לפעולותיהם. המבקשות טוענות, כי בניגוד לטענות המשיבים, המשיבים עברו מעולם המחשבה והכוונה לעולם המעשה, פיתחו מותג, הפיצו פרסום עם מספר טלפון ליצירת קשר, חילקו דוגמאות, ערכו משוב לקוחות ואף עבדו מול יועץ טכנולוגי באופן שהוסתר מהמבקשות.


המבקשות טוענות, כי הקיבוץ נערך לכניסה לתחום הטף בכל שרשרת הערך שלו מן הגידול
ועד למאפה ולשם כך השקיע בכוח אדם, במיכון ייעודי (הן לעבודת השדה והן לטיפול הגרעינים לאחר הקציר) כאשר הטף שגודל בקיבוץ הגיע לרמה ואיכות שאין לה אח ורע בישראל.

9.
המבקשות טענו, כי בדרכן למיקסום ההכנסות בתחום הטף עמד אתגר הניקוי של הגרעינים כאשר המשיבים היו מודעים לכך ולשם כך הזמינו חוות דעת אצל ד"ר שטרים
ומחוות הדעת למדו כי מדובר בשאריות חול שאותן יש לנקות. המבקשות טענו, כי המשיבים לא הביאו את המידע בפני
המבקשות ושמרו את המידע לעצמם היות שסברו שיש כאן ממצא בעל ערך המהווה בסיס לשיתוף פעולה מסחרי. עוד טענו המבקשות, כי אין לקבל את טענת המבקשים כאילו הכל היה גלוי וידוע ונמסר על ידם לקיבוץ וברור שאילו הייתה התמונה המלאה נפרשת בפני
הקיבוץ, הדברים היו מתנהלים באופן שונה.


המבקשות קבלו על
התנהלות המשיבים אשר התארגנו להקמת עסק, קיבלו חוות דעת יועץ חיצוני, מסרו בידי היועץ ובידי לקוחות פוטנציאליים דוגמאות טף שנמסרו על ידי הקיבוץ, התנהלו בחוסר תום לב, שלחו ידם ברשות המעסיק ושמרו לעצמם מידע שהגיע אליהם במסגרת עבודתם תוך ששללו מהמבקשות את הזכות לשקול את החלופות העומדות לרשותה לגופן ולקבל החלטה מושכלת.


המבקשות טענו, כי קיימת להן זכות לקבלת צו להגבלת עיסוקן של המשיבים לנוכח התנהלות זו גם בהעדר התחייבות חתומה לחובת סודיות.

10.
באשר למאזן הנוחות - טענו המבקשות כי למשיבים לא יגרם כל נזק שכן המשיב 1 אישר בחקירתו כי הוא שוקל בכלל אפשרויות אחרות לרבות רילוקשיין ואילו המשיב 2 הודה כי לנוכח סירובו של הקיבוץ למכור להם טף אין לו מקור טף וכי הוא מעוניין רק בטף המשובח של הקיבוץ ואילו המשיבה 3 הצהירה כי בשלב זה אין לה כוונה לעסוק בתחום.

11.
לטענת המשיבים, אין מדובר במצב ההולם מתן צו אנטון פילר משלא הוכח שהמשיבים עומדים להעלים ראיות ונכסים ולהשמידם וברור כי לא מדובר בראיות או חפצים הדרושים לבירור התובענה.

12.
באשר לבקשה למתן צו מניעה להגבלת עיסוק - טוענים המשיבים כי זו נוגדת את טובת הציבור והמדיניות הדוגלת במשק תחרותי ויש לייחס לתניה זו נפקות רק אם היא סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים ובעיקר על סודות מסחריים. המשיבים טוענים, כי עבדו תקופה קצרה, הידע המקצועי שרכשו הוא רכושם שלהם כעובדים ואילו באשר למשיבה 3 שלא הייתה עובדת המבקשות, יש לבחון בזהירות מתן צו להגבלת עיסוק וזאת בנוסף לשאלת הסמכות העניינית של בית דין זה לדון בעניינה.

13.
המשיבים טוענים, כי המבקשות לא הרימו את נטל ההוכחה להתקיימותו של סוד מסחרי כמפורט בדין ובהלכה הפסוקה ומכל מקום המבקשות לא נקטו באמצעים סבירים לשמירה על סודות שכאלה.

המשיבים טוענים, כי המבקשות אינן מצליחות למכור טף ישראלי שגידלו; המשיבים מעולם לא התכוונו לעסוק בגידול טף; המידע שהיה בידי המשיבים באשר לחול בטף היה ידוע למבקשות ונעשה בו שימוש במסגרת הקציר האחרון; מנהל המבקשות שהיה מנהלו הישיר של המשיב 2 עודד את המשיב 2 למכור טף ישראלי באופן עצמאי ואף מכר לו כמות טף ראשונית של חצי טון כדי לדחוף את מכירת הטף הישראלי; למשיבים 1 ו-3 לא היה הסכם לשמירת סודיות או הגבלת עיסוק ואילו המשיב 2 לא קיבל מייל ארגוני או טלפון מטעם המבקשות ולא קיבל כל הנחיה לשמירה על סוד כל שהוא (וכי אין גם סוד שכזה).


המשיבים טוענים כי לא הוכח כל יסוד לחשש שהעלו המבקשות להעלמת ראיות וכי צו אנטון פילר שהתבקש על ידם נעשה לשם הזהירות בלבד. עוד טוענים המשיבים כי המבקשות אישרו שרצונם של המשיבים למכור את גרעיני הטף אינה מהווה תחרות וכי מטרתם של המבקשים בבקשת צו האנטון פילר הייתה לקבל מידע אודות כוונת המשיבים למכור את גרעיני הטף ומוצרי הטף. המשיבים מדגישים כי המבקשות אינן טוחנות את הטף אלא מבצעות זאת אצל אחרים ואינן מייצרות מאפים או מוצרים נלווים לקמח.

14.
באשר לראיות שהוצגו בבקשה - טוענים המשיבים כי מדובר בטיוטת הסכם שותפות שלא יצא לפועל, תכנון לו"ז לביצוע וקידום מכירות שלא יושם ולא יצא אל הפועל. המשיבים לא הכחישו כי התכוונו להקים שותפות למכירת הטף מתוצרת המבקשות וטענו כי עובדה זו הייתה ידועה למבקשות וכן היה ידוע למבקשות כי מדובר בעסק משלים ולא מתחרה. המשיבים טוענים כי מדובר בצו שהתבקש בחוסר תום לב כאשר המבקשות לא ביררו את חששותיהן עם הממונים הישירים של המשיבים וביססו את בקשתם על השערות בעלמא. המשיבים טוענים כי לא הייתה להם כל התחייבות חוזית להגבלת עיסוק למעט המשיב 1 כאשר ההגבלה נגעה לשימוש בסודות מסחריים אלא שלמשיבים אין כל סודות שכאלה ולא הוכחה כל פגיעה ואינטרס לגיטימי של המבקשות.

המסגרת הנורמטיבית

15.
מטרתו העיקרית של סעד זמני היא לשמר נסיבות קיימות העלולות להִשתנות אם לא יינתן הסעד הזמני, וזאת על מנת שהנתבע לא ינצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה, או על מנת להבטיח ביצועו של

פסק דין
סופי שיינתן (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי

, מהדורה עשירית, בעמ' 519-520; א. וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי עמ' 65;
דב"ע מז/3-3
עיריית רמת גן - אנגלסמן
, פד"ע יח 141).

על פי הוראות סעיף 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלות בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, השיקולים הבאים בפני
בית הדין בעת שהוא שוקל מתן סעד זמני הם
: א. קיומה של זכות (טיב התביעה וסיכוייה); ב. מאזן הנוחות (מאזן הנזקים העשויים להיגרם לכל אחד מהצדדים ממתן הצו ומאי נתינתו); ג. שיקולי יושר (האם הבקשה הוגשה בתום לב, האם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות, האם יש בו פגיעה העולה על הנדרש). כן יש לשקול עניינים נוספים (חלקם נכנסים בגדר מאזן הנוחות), כגון חיוניות הסעד וזהות הסעד הזמני לסעד העיקרי (רע"א 1998/07

בדארנה נ' עזבון המנוח עלי בדר בדארנה, ניתן ביום 11.6.07).

16.
בשלב זה, משמדובר בבקשה לסעד זמני, הקביעות הן קביעות לכאוריות בלבד ואין בהן כדי לקבוע מסמרות לעניין הסעד העיקרי, אם יובאו ראיות אחרות במסגרת ההליך העיקרי.

הכרעה

17.
באשר לקיומה של זכות - עיקר הבקשה היא ליתן צו המגביל את עיסוקם של המשיבים
כאשר לטענת המבקשות, המשיבים עשויים לעשות שימוש בסודות מסחריים של המבקשת.

18.
סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר מהו "סוד מסחרי" כדלקמן:

"סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;"

סעיפים 6-7 לחוק עוולות מסחריות מגדירים מהו גזל של סוד מסחרי וסייגים לאחריות, כדלקמן:

"6.
(א)
לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.

(ב)
גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1)
נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו ...
(2)
שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו ...
(3)
קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו ...

(ג)
...
7.
(א)
לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:
(1)
הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;
(2)
השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור.
(ב)
עשה אדם שימוש בסוד המסחרי כאמור בסעיף קטן (א)(2) וזכה עקב כך בטובת הנאה, רשאי בית המשפט אם ראה שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, לחייב אותו בהשבת טובת ההנאה, כולה או חלקה, לבעל הסוד."

בפרשת צ'ק פוינט, שהיא פסק הדין המנחה בסוגיית הגבלת חופש העיסוק של עובד על רקע מעבר לעסק מתחרה, הוכרה האפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו שימוש שלא כדין בסוד מסחרי השייך למעסיקו הקודם. בפרשה זו נקבעו אמות המידה לבחינת הבקשה להגבלת עיסוק, כדלקמן:

"בטרם יגביל בית-הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן:

(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם...

(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת...

(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד.

(ד) חובת תום-הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום-לבם של העובד ו/או המעסיק החדש... דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו...

בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר... חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם...
(ע"ע (ארצי) 164/99 פרומר ואח' - רדגארד בע"מ, פד"ע לד, 294, 313-315; להלן: פרשת צק פוינט; הדגשה שלי - י.א.ש.).

עוד נקבע כי :

... ארבעת הנסיבות הנ"ל אינן מהוות רשימה סגורה ועל בית-הדין לשקול כל מקרה לגופו, על-פי מכלול נסיבותיו; כאשר הכלל המנחה הוא, שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות כמפורט לעיל. יצוין, כי אין בקיומה של אחת הנסיבות הנ"ל כדי לחייב את בית-הדין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק וההכרעה תיעשה על-פי מכלול העקרונות והאינטרסים הנוגעים לעניין ועל-פי מכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה.
" (פרשת צק פוינט; הדגשה שלי - י.א.ש.).


19.
מר הלפרין נשאל מהן הסודות המסחריים עליהן הוא מבקש להגן, והשיב:

"סודות יש למכביר לגידול הטף, כמו נושא הגידול. בגידול הטף יש זנים. אתה לא מצוי בנושא החקלאות. אני קצת יותר מצוי ממך. נושא הגידול הוא למשל סוד מקצועי. ... איזה זנים, איך מרססים, איך קוצרים, האם קציר בשלב אחד או שניים. האם צריך לתת לתבואה לעמוד בשדה ולהתייבש או שניתן לאסוף אותה כמו חיטה. זה למשל, נושא הגידול" (עמ' 16 ש' 5-9).

ובהמשך:
"ש. מה יש במידע שהוא סוד, אמרת קציר.
ת. הזנים, שיטת הקציר, איסוף. הכלי הקציר היעודי."
(עמ' 16 ש' 20-21 לפורוטוקול).

ועוד:
"ש. אם כך מה מיוחד מה הסוד שם.
ת. הסוד שם ככל הנראה כיוון שאינני טכנולוג מזון הוא עוד אחד מהדרכים, כנראה דרך מוצלחת אני מניח כך כי חתום עליו אדם בעל שם בנושא, ככל הנראה זה אחד הדרכים הנוספות למנוע חול בטף."

20.
מהראיות שהובאו בפני
נו לא מצאנו כי המבקשות הציגו כל סוד מסחרי בר הגנה שיש בו כדי להצדיק מתן צו המגביל את חופש העיסוק של המשיבים. יודגש, כי תחום פעילותן העיקרי של המבקשות הוא גידול הטף ובכך עסק המשיב 2 וכן ניקויו (בכך עסק המשיב 1) אלא שמהראיות שהובאו בפני
נו עולה כי המשיבים כלל לא התכוונו לעסוק בגידול הטף, להיפך, העסק שאותו ביקשו לכונן מבוסס על כולו על רכישת הטף הישראלי אשר המבקשות מגדלות ככל הנראה באופן בלעדי ומכל מקום לא הייתה מחלוקת כי הטף אשר המבקשות מגדלות הוא המוצר באיכות הטובה ביותר הקיים בארץ והמשיבים, ככל שביקשו להקים עסק, הרי שהם ביקשו להקימו על בסיס המוצר הנמצא בידי המבקשות.

21.
מחלוקת עלתה בין הצדדים בכל הנוגע לכוונת המשיבים לטחון את הטף בעצמם. גם בכך לא מצאנו כל מקום להגבלה. ראשית, אין חולק כי חומר הגלם (הגרעינים) מצוי בידי המבקשות. ככאלה, למבקשות שליטה על תנאי המכירה וביכולתן לדרוש מהמשיבים שלא לטחון את הגרעינים במקום אחר. שנית, גם בטחינת הגרעינים לא נמצא כל "סוד מסחרי" בר הגנה ובמיוחד על רקע העובדה כי גם המבקשות אינן טוחנות את הגרעינים אלא פונות לגורם חיצוני לביצוע פעולה זו.

22.
מהראיות עולה כי המשיבים אכן שקלו להקים שותפות שעיסוקה הפצת הטף הישראלי (שהמבקשות הן המגדלות היחידות שלו) והחדרת השימוש בו בין היתר באמצעות שיווק דברי מאפה עשויים קמח טף ישראלי. המבקשות טענו כי מדובר בתחום ייחודי שהיא פעלה להקמתו וכי המשיבים במעשיהם גזלו ממנה את הידע שרכשה בעניין זה.

גם טענה זו לא מצאנו לקבל. מדבריו של מר הלפרין בדיון בבקשה למתן צו אנטון פילר, נטען כי המבקשות ניסו לעשות פיילוט לבחינת ייצור דברי מאפה מקמח הטף אך זה לא צלח (עמ' 2 ש' 3-4 לפרוטוקול). ואולם, בדיון בבקשה דנן, משנשאל מר הלפרין בעניין זה השיב:

"לקיבוץ סעד יש תוכנית עסקית שנעשתה בזמנו על ידי אדר, הוגשה למנהל המשק באותו זמן רענן שופצה על ידו שתעמוד באמות מידה של תוכנית כלכלית נבחן אפשרות להקמת פיילוט והוחלט על ידי הנהלה הכלכלית של סעד שכיוון שאנחנו עדיין לא בשלב של יכולת תפעולית טובה במיכון הניקוי ויכולת טובה של הגעה לתוצאות קמח טוב ולא בשלים עדיין להשקעה גדולה וגם לא פיילוט לכן החלטנו כרגע בשלב זה להשהות את התוכנית, היא קיימת ונמצאת ביעדים שלנו" (עמ' 19 ש' 7-12 לפרוטוקול).

זאת ועוד, לא הוכח כי המבקשות פעלו לרכישת ציוד והקמת מערך מסודר לייצור ושיווק מוצרים עשויים קמח טף. מכאן, כי למעט חזון עתידי בכל הנוגע לשיווק מוצרים המבוססים על קמח הטף, לא פעלו המבקשות לפיתוח ענף עסקי שכזה, ובוודאי שלא הציגו כל סוד מסחרי הכרוך בכך ואשר הוא בר הגנה.

23.
כאמור, לא הצביעו המבקשות על
מידע שהוא בבחינת סוד מסחרי מוגן הן בנוגע לטחינת הגרעינים, הן בנוגע לשיווקם והן בנוגע למכירת מוצרים מבוססי קמח טף (ע"ע 62/08 לבל דוד - חברת הדקה ה-90, 27.12.2009)
. כך גם לא הרימו המבקשות את הנטל להוכיח הפרת של איזו מהוראות חוק עוולות מסחריות העשויות להוות בסיס להגבלת עיסוקם של המשיבים. ויוזכר, נקודת המוצא היא כי

הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק מתירות לאדם לעסוק בכל עבודה או משלח יד כל עוד לא נמנע הדבר מטעמים שבדין (ראו למשל ע"א 6601/96
aes system inc
.
נ' סער

, פ"ד נד

(3) 850 (2000); בר"ע (ארצי) 19479-08-13 פריבירדס בע"מ - מיכאל לוזון( (20.8.13)). מכאן, כי המבקשות לא הוכיחו כל זכות ברת הגנה המצדיקה את הגבלת העיסוק של המשיבים.

24.
למעלה מכך, המבקשות אף לא הציגו כל ראיה לכך כי נקטו באמצעים סבירים להבטיח את שמירת "הסוד המסחרי" הנטען על ידן. אמנם, המשיב 1 הוחתם על הסכם סודיות ואולם הסכם זה אינו כולל הגבלת עיסוק ומשלא הוצג "סוד מסחרי" ספציפי, לא ניתן לקבוע בשלב זה, ולו לכאורה, כי המשיב 1 הפר את חובתו על פי הסכם זה.

25.
באשר למאזן הנוחות – המבקשות לא הוכיחו כי אי מתן הצו עשוי לגרום להם כל נזק. כאמור, עיקר עיסוקם של המבקשות הוא בגידול גרעיני הטף וטחינתו, כאשר מטרתן היא שיווק הקמח והגרעינים. ראשית, המבקשות לא הרימו את הנטל להוכיח כי המשיבים מבקשים להתחרות בהם, להיפך, תוכניותיהם של המשיבים מבוססות כל כולן על רכישת הגרעינים/קמח מהמבקשות. שנית, כעולה מהראיות שהובאו בפני
נו, המבקשות מכרו למשיב 2 חצי טון קמח טף על מנת שיפעל למכירת הקמח באמצעות משפחתו. משנשאל מר הלפרין בעניין זה, השיב "ידעתי שהמשיב 2 רוצה להקים עסק עם משפחתו לממכר טף... אנו סיפקנו לו 500 קילוגרם, לא לו, בחשבונית רשום מישהו אחר, משפחה שלו" (עמ' 15 ש' 12-25). אך דברי מר הלפרין "כל זה היה לאחר התגלות האירוע הזה בכלל" (עמ' 15 ש' 25-26).
היינו, המבקשות כלל לא סברו שרכישת הגרעינים/קמח על ידי המשיב 2 לצורך שיווקו באמצעות עסק משפחתי, היא פסולה. אלא שקצפם יצא על כך שהתברר להם כי המשיב 2 התקשר עם המשיבים האחרים להקמת מערכת שיווק מסודרת, ולא הסתפק בעסק משפחתי מצומצם גרידא.

יצויין עוד כי במסגרת הדיון בבקשה, הודיעו המשיבים 1-3 כי הסכם השותפות לא השתכלל לידי מעשה; המשיב 1 ציין כי הוא אינו מתעתד לפעול בתחום הטף; המשיבה 3 ציינה אף היא כי היא אינה עוסקת ואינה מתכוונת לעסוק בגידול וטחינת טף; ואילו המשיב 2 ציין כי מלכתחילה כל כוונת המשיבים היה לעסוק בשיווק גרעיני וקמח הטף המיוצרים על ידי המבקשות.

26.
מכאן, כי לא מצאנו שאי מתן הצו עשוי לגרום למבקשות כל נזק (ולפחות לא נזק שאינו בר תיקון או פיצוי כספי) ומאידך, הגבלת עיסוקם של המשיבים באופן הגורף כפי שנתבקש על ידי המבקשות, עשוי לפגוע במשיבים באופן בלתי הפיך, לא מצאנו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות.

27.
באשר לחובה להגיש תביעה בניקיון כפיים - על יסוד המסקנות אליהן הגענו, איננו סבורים כי יש צורך בשלב זה לבחון את ניקיון כפיהם של המבקשות בעצם הגשת בקשה זו ורק נעיר כי משמתברר שהיקף הפעילות שאותה תכננו המשיבים אינו מתקרב לזו הנטענת ואשר עליה נסמכות המבקשות בבקשתן, די היה בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

עם זאת אין להתעלם מכך שפעילותם של המשיבים נעשתה עוד בעת שהיו עובדי המבקשות מבלי לידע את המבקשות ותוך שימוש בחומר הגלם של המבקשות, וייתכן שבכך הפרו המשיבים את חובת האמון המוטלת עליהם כעובדי המבקשות ויש לראות בהתנהלותם פגיעה בחובת תום הלב המוטלת עליהם. מכל מקום, משאישרו המשיבים כי כל הפעילות שעשו (לוגו/ חוות דעת היועץ/שאלון לקוחות) שייכת למבקשות, ייתכן שהיה מקום להסתפק בכך.

28.
בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, נוסיף כי מהדברים שהובאו בפני
נו עולה לכאורה כי מטרת המשיבים הייתה להקים עסק המבוסס על תוצרתן של המבקשות, ולמעשה שיתוף פעולה בין הצדדים היה יכול למקסם את רווחיהם של שני הצדדים כאחד. למרבה הצער לא הצלחנו להביא את הצדדים לידי הסכמה ונדרשנו להכרעה זו אך סמוכים ובטוחים אנו שאם ישכילו הצדדים לגשר על מחלוקת זו יוכלו ליצור קשרי עבודה אשר יהיו לתועלת ולרווחת שני הצדדים.

29.
באשר לצו "האנטון פילר", המבקשות תודענה עד ליום 28.1.19 האם הן עומדות על תביעתן כנגד המשיבים. בכפוף לעמדת המבקשות יינתן צו לכונס על פי צו "האנטון פילר" באשר לאופן בחינת החומר המצוי בידיו.

30.
לאור כל האמור - הבקשה נדחית.

המבקשות יישאו בהוצאות ההליך בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.



ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ט,
(
22 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.






גב' מרים יעיש
נציגת ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

גב' ציפי בר נוי
נציגת ציבור (מעסיקים)








סעש בית דין אזורי לעבודה 64584-12/18 קבוצת סעד אגו"ש בע"מ, חקלאות סעד אגש"ח, פופלי סעד אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אדר שגב, ג'ג'או בימרו, מירב אדרי (פורסם ב-ֽ 22/01/2019)