פסקי דין על ויר נתן | פסקי דין על וידר יוסף | פסקי דין על אגמון ענת

31402/05 א     17/11/2005




א 31402/05 ויר נתן, וידר יוסף נ' אגמון ענת




5
בתי המשפט
א 031402/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
תאריך:
כב' השופט ברנר חגי

בפני
:
התובעים;

1 . ויר נתן

2 . וידר יוסף
בעניין:

נ ג ד
הנתבעת;
אגמון ענת
החלטה

1. בפני
י בקשה של הנתבעת לסילוק על הסף של תביעת התובעים.

2. בכתב התביעה טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה הפרה יסודית הסכם מכר מקרקעין מיום 31.3.2004 (להלן: "ההסכם") ועל כן הם זכאים לפיצוי מוסכם בסך השווה ל- 400,000 דולר, כאמור בס' 7 להסכם.

3. בס' 35 ו-36 מסכמים התובעים את עילת התביעה באופן הבא:

(א) הנתבעת לא הסכימה לשחרר את כספי התמורה, למעט סך של מליון דולר ארה"ב, למרות שהומצאו לידי באת כוחה כל האישורים והמסמכים שאפשרו לה לרשום את הזכויות בקרקע על שמה, והתובעים נאלצו לרשום את הזכויות על שמה כתנאי לשחרור הכספים בניגוד לתנאי ההסכם.

(ב) הנתבעת לא שחררה את יתרת כספי הפקדון, סך השווה למליון דולר ארה"ב, למרות שלא נזקקה עוד לשום אישורים להעברת הזכויות בקרקע על שמה, ולחלופין, בכך שדיווחה לשלטונות המס באיחור של ארבעה חודשים על החלפת השטחים בינה לבין המועצה האזורית חוף השרון (להלן: "המועצה"), שעמדה ברקע להסכם שבמחלוקת.

יודגש כי התובעים מעלים טענות נוספות נגד הנתבעת בגדרו של כתב התביעה, אך הטענות שפורטו לעיל הן היחידות מכוחן נתבע הפיצוי המוסכם, כעולה מפורשות מהנטען בס' 38 לתביעה.

4. הנתבעת טוענת כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף משום שכספי התמורה הופקדו על ידה בידיהם הנאמנות של ב"כ התובעים, עו"ד הרכבי, וב"כ הנתבעת, עו"ד לחובר (להלן: "הנאמנים"), כפי שנקבע בס' 3.1 להסכם. ממילא, כל טענה בקשר לאי העברת הכסף לידי התובעים צריכה להיות מכוונת נגד הנאמנים ולא נגדה. לטענתה, מרגע הפקדת הכסף בידי הנאמנים אין לה כל שליטה על הטיפול בו ועל העברתו לידי התובעים. לו סברו התובעים כי בשלו התנאים להעברת הכסף לידיהם, היה עליהם להגיש בקשה למתן הוראות נגד הנאמנים, כדי שבית המשפט יורה להם להעביר את הכסף לידי התובעים.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כלל לא היה עליה לדווח לשלטונות המס על החלפת השטחים בינה לבין המועצה, וכי התובעים עצמם סברו כך, כעולה ממכתבי בא כוחם אל ב"כ הנתבעת. מכל מקום, הענין דווח לשלטונות המס בחודש אפריל 2005, וההחלפה בוצעה בחודש דצמבר 2004, כך שלכל היותר מדובר באיחור של כחודשיים, בשים לב לכך שחובת הדיווח היא תוך 50 יום מעת ביצוע ההחלפה. על כן, בכל מקרה אין מדובר בהפרה יסודית של ההסכם, מהסוג המזכה את התובעים בפיצוי המוסכם.

5. ס' 3.2 להסכם קבע באיזה אופן ישחררו הנאמנים את כספי התמורה המופקדים בידיהם. היתרה בהפחתת סך של מליון דולר תועבר לתובעים כנגד העברת הקרקע על שמם בלשכת רישום המקרקעין, ואילו סך של מליון דולר יועבר לאחר שיתקבלו כל האישורים הנחוצים מרשויות המס להשלמת החליפין בין הנתבעת לבין המועצה. בס' 3.3 התחייבה הנתבעת "לפעול ביעילות ובחריצות להשלמת רישום הזכויות בנכסים על שמה". בס' 7 להסכם נקבע פיצוי מוסכם בסך של 400,000 דולר שישולם על ידי מי שיפר את ההסכם הפרה יסודית. דא עקא, הצדדים לא הגדירו אילו תנאים בחוזה הם תנאים יסודיים.

6. אין בסיס לעילת התביעה הראשונה.

יש להבחין בין החובה להעביר כספים לחשבון הנאמנות לבין החובה לשחררם לידי התובעים.

ס' 3.1.2 קובע כי התמורה תעבור לחשבון הנאמנות לאחר העברת הזכויות על שם הנהנה (התובעים) בלשכת רישום המקרקעין, וכן המצאת האישורים הדרושים להעברת הזכויות מהם על שם הנתבעת.

ס' 3.2 להסכם קובע במפורש כי יתרת התמורה בהפחתת מליון דולר ארה"ב תשוחרר לידיהם כנגד העברת הקרקע על שם הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין. על כן, לא היה די בכך שהתובעים השיגו את כל האישורים הדרושים לכך, שכן השגת האישורים היתה תנאי להעברת הכסף לחשבון הנאמנות, אך לא לשחרור הכסף לידי התובעים. אין כל טענה כאילו היתרה לא הועברה לתובעים לאחר שהזכויות בקרקע אכן נרשמו על שם הנתבעת. אם ירדתי נכון לסוף דעתם של התובעים, הם מלינים על כך שהם עצמם, ולא הנתבעת, נאלצו לבצע את רישום הזכויות בקרקע על שמה, למרות שכל האישורים לכך הומצאו לבאת כוחה ביום 1.2.2005. אם אכן כך הוא הדבר, הרי שעל התובעים היה להפנות את טענותיהם אל הנאמנת מטעם הנתבעת, עו"ד לחובר, אשר סירבה לשחרר את הכסף לידי התובעים. אין לזקוף לחובת הנתבעת את מעשיו של נאמן, גם אם זה מונה על ידה.

זאת ועוד, גם אם הייתי מוכן לקבוע כי הנתבעת במחדלה לרשום את הזכויות על שמה היא שסיכלה את העברת הכספים לידי התובעים, הרי שמדובר בהפרה טכנית ובוודאי שלא בהפרה יסודית, מהסוג המזכה את התובעים בפיצוי מוסכם של לא פחות מ- 400,000 דולר. התובעים אינם מציינים מתי לבסוף בוצע רישום הזכויות על שם הנתבעת, אך הואיל וכתב התביעה הוגש ביום 2.6.2005, ניתן להניח כי הרישום בפועל בוצע בין החודשים פברואר 2005 ו- יוני 2005, כאשר התנאי לקיום ההסכם- אישור רשויות התכנון המוסמכות להחלפת שטחים בין הנתבעת למועצה- ניתן רק בחודש דצמבר 2004. הצדדים לא קבעו לוח זמנים להשלמת רישום הזכויות, כך שלא ניתן לקבוע כי רישום הזכויות בחודש יוני 2005, ביחס לעיסקה שנכנסה לתוקף בחודש דצמבר 2004, מהווה הפרה יסודית של הההסכם, וספק גם אם מדובר בהפרה רגילה.

לשם כך אין צורך לשמוע ראיות, שכן המסקנה דלעיל לא תשתנה גם אם יעידו התובעים ויאמתו את כל הנטען על ידם בכתב התביעה, ועדותם לא תיסתר כמלוא הנימה.

7. גם עילת התביעה השנייה אינה מבוססת. הטענה לגבי הסרוב לשחרר את הסך של מליון דולר ארה"ב למרות שלא היה כל צורך באישור שלטונות המס, צריכה להיות מכוונת כלפי הנאמנת מטעם הנתבעת, ולא נגד הנתבעת עצמה, שכן לכל היותר, מדובר במחדל של הנאמנת (אם אכן מדובר במחדל, ובענין זה איני קובע כל ממצא). התובעים יכולים היו בזמן אמת להגיש בקשה למתן הוראות נגד הנאמנת, לפי ס' 39 לחוק הנאמנות, תשל"ט- 1979, אך לא עשו כן.

יצויין כי מפי הצדדים נמצאתי למד כי כחודש לאחר הגשת התביעה, הועברה מרביתו של הסכום הנ"ל לידי התובעים, למעט סך של 104,000 דולר שהוסכם בין הצדדים כי בשלב זה לא יועבר עדיין.

זאת ועוד, גם אם אניח כי הדיווח של הנתבעת לשלטונות המס על החלפת המקרקעין עם המועצה נעשה באיחור של ארבעה חודשים, כנטען על ידי התובעים (למעשה, מדובר באיחור קצר יותר, בשים לב לכך שאין חובת דיווח מיידי, אלא חובה לדווח בתוך 30-50 יום), הרי שאין המדובר בהפרה יסודית של ההסכם, אלא בהפרה רגילה, מהסוג שאינו מחייב תשלומו של פיצוי מוסכם. נזכיר כי הצדדים נמנעו מלהגדיר בהסכם מהי הפרה יסודית, אך אין צורך לשמוע ראיות כדי לקבוע כי איחור של בין חודשיים לשלושה במסירתו של דיווח, שהן לשיטת התובעים והן לשיטתה של הנתבעת כלל אינו דרוש, אינו מהווה הפרה יסודית של ההסכם.

בהקשר זה חשוב לציין כי התובעים עצמם סברו שאין צורך בדיווח כלשהו לשלטונות המס, כעולה ממכתבי בא כוחם שצורפו כנספחים לכתב התביעה (למשל מכתבים מיום 6.3.2005 ומיום 29.3.2005, נספחים כ"ב לכתב התביעה).

גם בענין זה אין טעם בשמעית ראיות, שכן גם אם כל הנטען בכתב התביעה הוא האמת לאמיתה, לא תשתנה המסקנה כי לא ניתן לייחס לנתבעת הפרה יסודית של ההסכם.

8. אכן, הכלל הוא שמחיקת תביעה על הסף היא בבחינת אמצעי הננקט בלית ברירה. די בכך שקיימת אפשרות קלושה שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה, יזכה התובע בסעד המבוקש כדי שהתביעה לא תסולק על הסף (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, ע' 138). אלא שגם יישומו של מבחן זה לעניננו אינו מציל את התביעה מסילוק על הסף, בשים לב לאמור לעיל.

9. סוף דבר, הבקשה מתקבלת. התביעה נמחקת על הסף. התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

10. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום ט"ו בחשון, תשס"ו (17 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים הנ"ל.

__________________
חגי ברנר, שופט









א בית משפט שלום 31402/05 ויר נתן, וידר יוסף נ' אגמון ענת (פורסם ב-ֽ 17/11/2005)