פסקי דין על חוסין חטיב | פסקי דין על סוריא חטיב | פסקי דין על יוסרא טאהא ואח' | פסקי דין על אלואחה טורס - תיירות והשקעות בע"מ

14717-07/18 תק     01/01/2019




תק 14717-07/18 חוסין חטיב, סוריא חטיב, יוסרא טאהא ואח' נ' אלואחה טורס - תיירות והשקעות בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בעכו



ת"ק 14717-07-18 חטיב ואח'
נ' אלואחה טורס - תיירות והשקעות בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
זהבה (קאודרס) בנר


תובעים

1.חוסין חטיב

2.סוריא חטיב

3.יוסרא טאהא

4.יאסר אשקר


נגד


נתבעת

אלואחה טורס - תיירות והשקעות בע"מ




פסק דין


בפני
תביעה לתשלום לכל התובעים ביחד סך של 18,920 ₪ , לפי חוק שירותי התעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה. בגין הקדמת טיסה במהלך לילה בו היו אמורים לשהות במלון, לפי הפירוט שלהלן:
5,120 ₪ בגין הקדמת הטיסה, 1,000 ₪ הוצאות נסיעה בשל התראה מוקדמת , 12,000 ₪ עגמת נפש, ו- 800 ₪ שכ"ט עו"ד.

א. העובדות:
1.
במהלך חודש 3/18 פרסמה הנתבעת חבילת נופש למרמיס בטורקיה
לחמישה לילות וששה ימים, שכללה לינה במלון 5 כוכבים על בסיס פנסיון מלא . עלות החבילה לאדם היא 1,650 ₪.
התובעים
רכשו חבילה כזו אשר, לטענתם,
אמורה היתה להיות מיום 11/4/18 ועד ליום 17/4/18. על פי כרטיסי הטיסה, היציאה נקבעה ליום 10/4/18 בשעה 23:45, והחזרה ליום 17/4/18 בשעה 2:35.

2.
במהלך היום החמישי, ביום
15/4/18, הודיעה הנתבעת לתובעים כי הטיסה הוקדמה לשעה 1:50 בבוקר של יום 16/4/18, וכי עליהם להקדים ולארוז את חפציהם, כדי שלא יוציאו אותם מהמלון ללא התראה.

3.
לטענת התובעים הנתבעת קיצרה להם לילה אחד מהחבילה. לטענת התובעים בכתב התביעה, הם שילמו עבור חמישה לילות ובפועל ישנו רק ארבעה לילות, כאשר בלילה החמישי נאלצו לחזור לארץ. לדבריהם, הם ביקשו מהנתבעת למצא פתרון אחר, אולם לא נענו. לטענת התובעים הנתבעת גם לא נימקה את הסיבה לשינוי בתכנית, ואמרה כי ההסבר ינתן במועד מאוחר יותר. לטענתם, מאוחר יותר הנתבעת הכחישה שהיה שינוי בתכנית, ולשיטתה לכתחילה הטיול תוכנן רק עד ליום 16/4/18.
עוד טוענים התובעים כי לנוכח הקדמת הטיסה, נאלצו לקחת מונית והיו להם הוצאות נסיעה.
לטענת התובעים הם פנו לנתבעת קודם הגשת התביעה לצורך פתרון המחלוקת, אולם הנתבעת לא הסכימה לפצותם ולא שיתפה פעולה. עוד טענו התובעים כי נציג הנתבעת הציע להם הנחה בשיעור 10% על חבילה עתידית שירכשו, אולם הם מעוניינים לקבל את הפיצוי המגיע להם ואינם מעוניינים עוד לנסוע עם הנתבעת.

4.
לטענת הנתבעת
התובעים לא זכאים לכל פיצוי. לטענתה, התובעים רכשו את החבילה מהספק
- חברת
magic caroet tours
, ותפקידה של הנתבעת היה להזמין את החבילה מהספק. התובעים רכשו לכתחילה חבילה מיום 11/4/18 ועד ליום 16/4/18, כפי שמופיע בהעתק החבילה שצורף.
לטענתה
לא בוטלה כל טיסה של התובעים. הכרטיסים שהונפקו לתובעים – הונפקו בטעות. טעות זו התבררה לנתבעת עם נחיתתם של התובעים ומיד יצרו איתם קשר טלפוני והודיעו להם על הטעות, והונפקו להם כרטיסים חדשים. כך שהתובעים ידעו כבר ביום הראשון להגעת לטורקיה על מועד הטיסה חזרה לארץ.
הנתבעת מכחישה שהציעה הנחה לתובעים ברכישת חבילה עתידית. כך גם מכחישה הנתבעת כי התובעים פנו אליה קודם הגשת התביעה.


ב. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי
5.
נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

6.
"נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

7.
במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני
בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

8.
נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (פסק הדין מיום 05/10/2006)).

9.
השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

10.
פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפני
ו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

11.
ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; (ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.




ג.
דיון
12.
בדיון שהתקיים בפני
ביום 26/12/18, נכחו
התובעים
ונציג הנתבעת מר ראשיד ואכד.
תובע 1 טען בדיון כי הם רכשו חבילה של 6 לילות ומה שכתוב בכתב התביעה הוא טעות. לטענתו הוא אמר לעו"ד מה לכתב והוא לא יודע לקרא עברית. לטענתו בדיון הטיסה היתה ביום 15/4/18.
נציג הנתבעת טען בדיון כי הטיסה היתה ביום 16/4/18. לשאלת בית המשפט, השיב נציג הנתבעת כי עלות חבילה של ששה לילות היא בסך של 2,200 ₪.
נציג הנתבעת הדגיש כי מקובל בכל העולם, לקבל חדרים רק בשעה 11:00 והתובעים קיבלו את חדריהם מייד עם הגעתם למלון. גם התובע אישר שקיבלו את החדרים בשעה שבע בבוקר.
במהלך הדיון ניסו הצדדים להגיע לפשרה מחוץ לאולם. הניסיון לא צלח.

ד.
הכרעה

13.
הצדדים צרפו את העתק החבילה שרכשו התובעים. על פי חבילה זו
הכניסה לטורקיה היא ביום 11/4/18
והיציאה ביום 16/4/18. החבילה כוללת 5 לילות שלמים
(
total night
).
על פי כרטיסי הטיסה שצרפו התובעים הטיסה מישראל יצאה ביום 10/4/18 בשעה 23:45, והטיסה מטורקיה היתה אמורה לצאת ביום 17/4/18 בשעה 2:35.
בהתאם לחבילה הכוללת שנרכשה, אין לקבל את טענת הנתבעת כי
כרטיסי הטיסה הוצאו בטעות. החבילה שנרכשה כללה חמישה לילות שלמים. נציג הנתבעת עצמו אמר בדיון כי העסקה היתה לחמישה לילות. בהתאם לכך התובעים היו אמורים לישון לילה שלם במלון
גם בלילה של 15/4/18 המתחלף במהלכו לתאריך 16/4/18, ורק בלילה של 16/4/18 שמתחלף במהלכו לתאריך 17/4/18 לטוס חזרה. כלומר התובעים היו אמורים לישון במלון בלילות 11-12/4, 12-13/4, 13-14/4, 14-15/4, 15-16/4, ולטוס חזרה בלילה 16-17/4. נוכח כך שהתאריך משתנה בשעה 12:00 בלילה, נוצר בלבול.
ודוק. בהעתק החבילה שצורף אכן כתוב כי החבילה היא מיום 11/4/18 עד ליום 16/4/18, אולם ללא ציון שעה. מצרוף כרטיסי הטסה
ורישום המפורש שהחבילה כוללת חמישה לילות שלמים עולה כמבואר לעיל.
זאת ועוד. הנתבעת לא הציגה העתק של הכרטיסים החלופיים אשר הונפקו, לטענתה, לתובעים.
בהתאם לכך , אני קובעת כי
לא נפלה טעות בכרטיסים של התובעים. בלילה של 16-17/4, התובעים כבר לא היו אמורים ללון במלון, אלא לטוס חזרה.

14.
אציין כי טענת התובע בדיון, לפיה החבילה כללה ששה לילות
נבעה
מהבנתו בטעות כי החזרה ביום 17/4/18, הכוונה לליל 17-18/4, אולם כאמור אין זה תואם את החבילה שנרכשה.
גם בהתאם לעלות של החבילה עולה כי נרכשה חבילה לחמישה לילות ולא לששה לילות. כפי שהעיד נציג הנתבעת בדיון, חבילה של ששה לילות עולה 2,200 ₪ לאדם, בעוד התובעים שילמו סך של 1,650 ₪ לאדם.
התובע אמר בדיון כי הם יצאו ביום 15/4/18 מהמלון והטיסה שלהם היתה לאחר חצות, ואילו נציג הנתבעת טען בדיון כי הטיסה של התובעים היתה ב- 16/4/8, ושניהם צודקים. הטיסה יצאה בלילה של 15/4/18 , והטיסה שהיתה לאחר חצות, התאריך הוא כבר 16/4/18. היוצא מכך הוא שהתובעים שהו במלון רק ארבעה לילות שלמים.

הנה כי כן, חלף חבילה של חמישה לילות שלמים וששה ימים שנרכשה, נאלצו התובעים לקצר את חופשתם ביממה – לילה ויום.
לפיכך, התובעים זכאים לפיצוי בשל קיצור החופשה.
החופשה קוצרה בכ-20% מהחבילה. משעלות כלל החבילה
היא 1,650 ₪ לאדם, 20% ממנה הוא 330 ₪.

15.
התובעים עתרו לתשלום פיצוי גם בשל ביטול טיסה, אולם טיסתם לא בוטלה, אלא קוצרה חופשתם.

16.
מלבד תשלום ההפרש בין שווי החופשה אותו שילמו התובעים
לבין החופשה שהתקיימה בפועל, זכאים התובעים גם לפיצוי בשל נזק שאינו נזק של ממון.
קיצור החופשה לתובעים, מהווה למעשה הפרת החוזה שנכרת בין הצדדים ברכישת החבילה.

סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע כי:
"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין."

עקב קיצור החופשה התובעים נאלצו לבטל את תכניותיהם להמשך החופשה.
לנוכח עגמת הנפש שהיתה לתובעים בשל קיצור החופשה, ובשל כך שהחברה הפרה את ההסכם בינה לבין התובעים, אני מעמידה את הפיצוי
בשל הפרת חוזה על סך של 500 ₪, לכל תובע.

17.
לפיכך, הנתבעת תשלם סך של 830 ₪ לכל תובע.
בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪, לכל תובע. סה"כ
1,330 ₪ לכל אחד מהתובעים.
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,
כ"ד טבת תשע"ט, 01 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 14717-07/18 חוסין חטיב, סוריא חטיב, יוסרא טאהא ואח' נ' אלואחה טורס - תיירות והשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/01/2019)