פסקי דין על קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים | פסקי דין על יובל רן | פסקי דין על עו"ד נועם שרון ואח' |

5120/16 עא     04/02/2019




עא 5120/16 מדינת ישראל נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ, יובל רן, עו"ד נועם שרון ואח'




החלטה בתיק ע"א 5120/16

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 5120/16



לפני:

כבוד השופט מ' מזוז


כבוד השופט י' אלרון


כבוד השופט ע' גרוסקופף


המערערת:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיבים:
1. קווי אשראי לישראל, שירותים פיננסיים משלימים בע"מ

2. יובל רן


3. עו"ד נועם שרון

4. דוד דוד

5. עופר קרז'נר

6. יואב רן

7. עודד לוסקי

8. רם לוסקי

9. ניליביט סוכנות לביטוח (1990) בע"מ


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.11.2015 בת"א 2201/04 ובת"א 3316-04-13 שניתן על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט


תאריך הישיבה:
ג' בשבט התשע"ט

(9.1.2019)

בשם המערערת:
עו"ד חגית שפיצר


בשם המשיבים 1:
עו"ד אלעד אלעזר
; עו"ד ליאור דלה טורה


בשם המשיב 3:
עו"ד דורון דן

בשם המשיב 5:
עו"ד צבי בר-נתן; עו"ד מרב ברוך; עו"ד מאיה נוסבאום


פסק-דין
השופט ע' גרוסקופף

:


"פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ"
נאמר ב
משלי
, יז 14, ועל מנת להוסיף לעצה טובה זו מִשנה תוקף, נקבעו בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן:
"תקנות האגרות"
) שתי הוראות המורות על החזר עיקר אגרת בית המשפט במקרים בהם ההליך הסתיים ללא צורך בהכרעה שיפוטית:


הראשונה
, תקנה 6(ב) לתקנות האגרות, קובעת זכות להחזר אגרה ככל שההליך הסתיים באחת מהדרכים המנויות בסעיף (ביטול; מחיקה; פשרה; העברה לבוררות; הסדר גישור) לפני סיום ישיבת קדם המשפט השלישית (להלן:
"החזר אגרה בזכות"
);


השנייה
, תקנה 6(ד) לתקנות האגרות, מקנה לבית המשפט שדן בהליך סמכות שבשיקול דעת להורות על החזר אגרה, כאשר
"הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות"
(להלן:
"החזר אגרה בשיקול דעת"
).


עניינו של

פסק דין
זה בפרשנות הראויה של הסדר ההחזר בשיקול דעת הקבוע בתקנה 6(ד) לתקנות האגרות.

רקע והשתלשלות העניינים

1.
ערעור המדינה שלפנינו הוא אקורד הסיום בהתדיינות ענפה שהתנהלה במשך למעלה מעשור בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. סקירת ההתדיינות במלואה אינה נחוצה לצורך הבהרת הסוגיות שידונו להלן, ועל כן נסתפק בהצגת תמצית הדברים הדרושה לענייננו.

2.
התביעה בה עסקינן הוגשה בשנת 2004 על ידי המפרקים של שלוש חברות קשורות (קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ
; קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ; קווי אשראי לישראל (א.ש.) בע"מ – להלן, יכונו יחדיו:
"קווי אשראי"
) נגד 42 נתבעים, וזאת בטענות שונות הנוגעות להתנהלותם עובר לכניסת קווי אשראי להליכי פירוק. סכום התביעה הועמד על 500 מיליון ש"ח, וכנגזר מכך אגרת בית המשפט בהליך עמדה על סכום של כ-12 מיליון ש"ח, מתוכם שולמו 320 אלף ש"ח כמקדמה, בהתאם להסדר שהושג בהסכמת המדינה במסגרת בקשה לפטור מאגרה. במהלך הזמן הושגו הסכמי פשרה עם חלק מהנתבעים, ואולם התביעה המשיכה להתנהל ביחס ליתרת הנתבעים.

3.
ביום 8.11.2015, במסגרת הליך גישור שהתנהל לפני עו"ד עמוס גבריאלי, הגיעו התובעים ויתרת הנתבעים להסדר גישור, ובעקבותיו הגישו לבית המשפט הודעה בה התבקשה דחיית התביעה. בהודעה זו נכללה גם בקשה לפטור והחזר אגרות בהתאם לתקנה 6(ד) לתקנות האגרות – דהיינו, בקשה להחזר אגרה בשיקול דעת. בצד הבקשה להפעלת שיקול הדעת, צוינו הדברים הבאים:
"כשיובהר כי קבלת פטור והחזר האגרות כנ"ל מהווים
תנאי מתלה
לכניסתו של הסדר זה לתוקף, ובנסיבות בהן לא יושבו האגרות בהתאם להוראות התקנה כנ"ל על ידי בית המשפט הנכבד, יהיה הסדר זה בטל ומבוטל מלכתחילה..."
(ההדגשה במקור). ביום 15.11.2015 קיבל בית המשפט קמא (כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט
) את בקשת הצדדים, והורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות. בסיום פסק דינו הקצר הורה בית המשפט כי
"משהסתיים ההליך בגישור ובהתאם לתקנה 6(ד) ל
[תקנות האגרות]
אני מורה על פטור מתשלום האגרה וכן על החזר האגרה ששולמה, הכל כאמור
[ב]
תקנות"
.

4.
המדינה, שלא הייתה צד להליך העיקרי בתובענה (אלא רק להליך שהתקיים בבקשה לפטור מאגרה), לא השלימה עם ההחלטה להורות על החזר ופטור מאגרה, ועל כן הגישה לבית המשפט קמא בקשה שכותרתה
"בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד ולפרטים נוספים"
. עיקר קצפה של המדינה יצא על כך שלשיטתה לא ניתן היה להעניק החזר אגרה בשיקול דעת כאשר הסדר הגישור שהושג לא היה סופי, אלא הותנה בכך שבית המשפט יורה על החזר ופטור מאגרה. לפיכך, סברה המדינה כי החלטת בית המשפט קמא מנוגדת לפרשנות הנכונה של תקנה 6(ד) לתקנות האגרות ולמדיניות המשפטית הראויה, ועל כן דין פסק דינו להתבטל.

5.
ביום 11.5.2016 דחה בית המשפט קמא (השופטת
אסתר נחליאלי חיאט
), בהחלטה מנומקת ומפורטת, את בקשת המדינה לביטול פסק הדין. בית המשפט סבר כי מאחר שהמדינה לא הייתה צד להליך, כלל לא הייתה רשאית להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בדרך שהגישה (דהיינו, על דרך בקשה לביטול

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד). עוד הבהיר כי הדין אינו מחייב קבלת עמדת המדינה טרם מתן החלטה בבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת. לגופה של החלטתו, ציין בית המשפט קמא כי אין הוא רואה קושי לא באישור הסדר הגישור שהוגש לו, ולא במתן החלטה על החזר ופטור מאגרה. עוד הבהיר כי אין הוא רואה פסול בהתניית הפשרה בכך שבית המשפט יורה על החזר ופטור מאגרה, וזאת מהטעם שעניין האגרות הוא חלק מהשיקולים הכלכליים הלגיטימיים של הצדדים במסגרת הפשרה, ולפיכך אין לדידו פסול בכך שיסכימו להתפשר רק בכפוף לכך שהאגרות יוחזרו להם. עוד ציינה השופטת כי ניסוח הסדר הגישור בדרך זו אינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט, שכן אין בו כדי למנוע ממנו מלדחות את ההסדר, אם הוא סבור שאין הצדקה לאשרו כמקשה אחת.

6.
המדינה לא השלימה עם החלטת בית המשפט קמא, ועל כן הוגש הערעור שלפנינו. במסגרת הערעור הועלו שאלות שונות, חלקן פרוצדורליות, ונוגעות לאופן בו על המדינה להיות מעורבת בבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת, חלקן פרטניות, ועוסקות בהצדקה למתן החזר ופטור מאגרה במקרה בו עסקינן, וחלקן מהותיות, ועוסקות בפרשנות ההסדר בעניין החזר אגרה בשיקול דעת (דהיינו, פרשנות תקנה 6(ד) לתקנות האגרות).

הדיון בערעור

7.
ביום 9.1.2019 שמענו את טיעוני הצדדים בערעור. במהלך הדיון התברר כי ערעור המדינה נובע בעיקרו מהקושי העקרוני שהיא רואה במתן החזר אגרה בשיקול דעת כאשר הוגש הסדר פשרה מותנה, ולא בשל עצם ההצדקה להחלטה בדבר החזר ופטור מאגרה במקרה בו עסקינן. מאחר שגם להתרשמותנו, המקרה בו מדובר הוא מסוג המקרים בהם נכון היה להורות על החזר מלא של האגרה, בשים לב למכלול נסיבות העניין, הצענו לבאת-כוח המדינה כי תחזור בה מהערעור שהוגש ביחס להחלטה לאשר החזר ופטור מאגרה במקרה דנן, וכי יינתן

פסק דין
המתייחס לשאלות העקרוניות שהערעור מעלה. המדינה ביקשה זמן לשקול את עמדתה, וביום 24.1.2019 הודיעה כי היא מקבלת את המלצת בית המשפט, ולכן היא אינה עומדת על הערעור בכל הנוגע לשאלת מתן הפטור והחזר אגרה במקרה הפרטני, ומבקשת הכרעה בשאלות העקרוניות אותן מעורר הערעור.

השאלות העקרוניות שהתעוררו במסגרת ההליך ביחס להחזר אגרה בשיקול דעת

8.
הסמכות להורות על החזר אגרה בשיקול דעת מוסדרת, כאמור, בתקנה 6(ד) לתקנות האגרות. למען הסדר הטוב, זהו נוסח התקנה:

הסתיים הליך בגישור או הועבר להכרעה בבוררות, ולא חלה בעניין תקנת משנה (ב), רשאי בית המשפט להורות כי ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרטים 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ותוחזר יתרת האגרה ששולמה, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17.


מנוסח התקנה ברור כי הסמכות להורות על החזר אגרה מכוחה מתייחסת רק ליתרה שמעבר לסכום המינימלי הנקוב בפריטים 34 או 35 בתוספת לתקנות האגרות. כן מובן כי הסמכות מתייחסת הן להחזר סכום שכבר שולם, הן למתן פטור מתשלום סכום שטרם שולם אך שללא ההחלטה קיימת חובה לשלמו (להלן אתייחס לשני המצבים תחת המינוח
"החזר"
).

9.
הערעור שלפנינו מעלה ארבע שאלות עקרוניות ביחס לסמכות להורות על החזר אגרה בשיקול דעת, שתיים מהן דיוניות ושתיים מהותיות:

(א)
ראשית
, האם המדינה היא צד נדרש בבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת;

(ב)
שנית
, ככל שהמדינה אינה צד נדרש, מהי הפרוצדורה באמצעותה יכולה היא להשיג על החלטה בבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת;

(ג)
שלישית
, האם רשאי בית המשפט להורות על החזר אגרה חלקי במסגרת החלטה בבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת;

(ד)
רביעית
, האם ניתן להורות על החזר אגרה בשיקול דעת ביחס להסדר פשרה המותנה בהחזר אגרה (להלן: "
הסדר פשרה מותנה
").


להלן נתייחס לשאלות אלה כסדר הצגתן.

האם המדינה היא צד נדרש בבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת

10.
אגרות בתי המשפט משולמות לטובת אוצר המדינה (ראו תקנה 2(ז) לתקנות האגרות). ממילא, המדינה היא בעלת עניין בבקשות להחזר אגרה, כשם שהיא בעלת עניין בבקשות לפטור מאגרה. עמד על כך השופט (כתוארו אז)
אשר גרוניס
בציינו:

מקובל לומר, כי ככל שקיימת מחלוקת בעניין עצם החיוב באגרה או בעניין גובהה, הרי שמדובר במחלוקת בין בעל הדין החייב באגרה – שהינו, דרך כלל, התובע – לבין המדינה. אכן, אגרת בית המשפט נגבית בגין שירות המסופק על ידי המדינה באמצעות מערכת בתי המשפט, וכספי האגרה נכנסים לקופתה. ממילא היא היא הגורם העיקרי אשר צפוי להיפגע כתוצאה מאי תשלום האגרה הקבועה על פי דין (רע"א 8813/05
עמותת במות נ' מדינת ישראל

,

פ"ד סא(2) 795, 808 (2006) (להלן:
"עניין במות"
)).

11.
יחד עם זאת, בעוד שביחס לבקשות לפטור מאגרה קיימת בתקנות האגרות התייחסות, ממנה עולה כי יש לקבל את התייחסות היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו לבקשה (ראו תקנה 14(ו) לתקנות האגרות), לא קיימת כל דרישה כאמור בהוראה שעניינה החזר אגרה בשיקול דעת. כך להלכה, וכך גם למעשה. בעוד שבבקשות לפטור מאגרה המדינה היא המשיבה, בבקשות להחזר אגרה בשיקול דעת לא קיים נוהג לצרף את המדינה או לבקש את התייחסותה קודם למתן החלטה בבקשה.

12.

זאת ועוד, בטיעונים ששטחה לפנינו לא ביקשה המדינה כי יקבע שיש לצרפה לכל הליך משפטי בו מתבקש החזר אגרה בשיקול דעת או שתתבקש התייחסותה קודם למתן החלטה. כל שטענה המדינה הוא שזכותה להשמיע את עמדתה במקרים בהם היא מעוניינת בכך, וכי במקרה הפרטני בו עסק הערעור, בשים לב לגובה החריג של הסכום בו מדובר (12 מיליון ש"ח), ולקושי שנוצר בשל הגשת הסדר פשרה מותנה,
"חשוב היה לקבל את עמדת המדינה בשאלת האגרה, בטרם ניתנה החלטה"
.

13.
לא יכול להיות ספק כי למדינה עומדת הזכות, ככל שהיא מעוניינת בכך, ומודעת לבקשה, להביע עמדה ביחס לבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת. יחד עם זאת, בהיעדר הסדר סטטוטורי המחייב צירוף המדינה או מסירת הודעה למדינה ביחס לבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת, השאלה אם לבקש את התייחסות המדינה לבקשה שכזו נתונה לשיקול דעת המותב היושב בדין. אין אנו סבורים, וכאמור, המדינה גם לא ביקשה זאת, כי כל מקרה של בקשה להחזר אגרה בשיקול דעת מצריך העברה להתייחסות המדינה. מקובל עלינו, עם זאת, כי במקרים המעוררים סוגיות בעלות אופי עקרוני או בעלות השלכות רוחב, ובנסיבות נוספות המצדיקות זאת, כגון שמדובר בהחזר סכומי אגרה משמעותיים במיוחד, תטיב הערכאה הדיונית לעשות אם תפנה בבקשה לקבלת עמדת המדינה (והשוו: ע"א 10537/03
מדינת ישראל
נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993) בע"מ
, פ"ד נט(1) 642, 649 (2004) (להלן:
"עניין יש-גד"
); עניין
במות
, בעמ' 808; ע"א 306/17
דקל הארץ בניין ותשתיות בע"מ נ' נדים כמאל ובנין בע"מ
, פסקה 1 (16.2.2017) (להלן:
"עניין דקל הארץ"
)).

כיצד יכולה המדינה להשיג על החלטה בבקשה להחזר אגרה שבשיקול דעת

14.
בית משפט זה הביע בעבר את העמדה לפיה למדינה עומדת הזכות להגיש ערעור על החלטה בעניין אגרות, וזאת בין אם הייתה צד להליך ובין אם לאו. בעניין
במות
ציין השופט (כתוארו אז)
אשר גרוניס
בהקשר זה את הדברים הבאים:
"יוער, כי זכותה של המדינה להשיג על ההחלטה קיימת בין אם רואים בה בעלת דין פורמלית לעניין הליך הביניים באשר לאגרה, ובין אם אינה מהווה בעלת דין כאמור. זאת, שכן ההחלטה בסוגית האגרה מכריעה בזכויותיה"
(פסקה 3. ראו גם עניין
יש-גד
, פסקה 8;
ע"א 1964/13
מדינת ישראל
נ' ג'יין
, פסקה 3 (20.5.2014)
). דברים אלו נאמרו אומנם בקשר להשגה על החלטה בעניין פטור מאגרה, ואולם הם מתאימים גם לענייננו, ותואמים את ההלכה ביחס לזכותו של מי שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית, אך פסק הדין פוגע באינטרס ממוני שלו, להגיש ערעור על פסק הדין (ראו בעניין זה חמי בן-נון וטל חבקין
הערעור האזרחי
457-451 (מהדורה שלישית, 2012)).

15.
במקרה בו עסקינן לא הגישה המדינה מיד ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, אלא פנתה בבקשה לביטול פסק הדין לערכאה הדיונית מכוח סעיף 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (
"ביטול החלטה על פי צד אחד"
. להלן:
"התקסד"א"
.
התקנה שתחול בעניין זה לאחר כניסת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 לתוקף, היא תקנה 131). בית המשפט קמא סבר שאין זוהי המסגרת הדיונית הנכונה לתקיפת החלטה בעניין אגרה, שכן המדינה לא הייתה בעל דין בהליך. אמירה זו אינה מדויקת במקרה דנן, שכן המדינה הייתה צד לבקשה לפטור מאגרה, ואנו סבורים כי די בכך על מנת להפוך אותה לבעל דין לצורך הגשת בקשה לביטול החלטה על פי צד אחד. הקושי מתעורר באותם מצבים בהם המדינה לא התייצבה כלל בהליך. בנסיבות אלו אכן לא ניתן אומנם לראות בה בעל דין, במשמעות המקובלת של המונח, ואולם אנו סבורים כי בשל היותה הנושה לעניין אגרות, יש להכיר בזכותה להגיש בקשה לביטול ההחלטה בעניין האגרה לערכאה הדיונית, וזאת על דרך של מתן פרשנות מרחיבה לתקנות בעניין זה (ראו והשוו: עע"מ 8685/08
המועצה המקומית גדרה נ' משק פטר בע"מ
(18.7.2010)). ההצדקה לכך היא ש"
ברמה העקרונית נכון יותר היה לו עמדת המדינה הייתה עומדת לפני בית המשפט המחוזי במתן הכרעתו. כך ניתן להבטיח שיוגשם עקרון הצדק הדיוני תוך מתן הזדמנות לשמוע את עמדת הצדדים הרלוונטיים ותוך שיתאפשר לערכאה הדיונית לומר את דברה בנדון
" (
דברי השופט
ניל הנדל
ברע"א 7031/12
שערי צדק המרכז הרפואי נ' פלונית
, פסקה 4 (23.10.2013))).

החזר אגרה חלקי

16.
תקנה 6(ד) לתקנות האגרות אינה כוללת התייחסות לאפשרות שבית המשפט יורה על החזר חלקי של האגרה. למרות זאת, אנו סבורים כי לבית המשפט עומדת הסמכות להורות על החזר חלקי, כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות זאת. הבסיס המשפטי לכך הוא סעיף 12 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, המורה כי: "הסמכה ליתן פטור, הקלה, הנחה וכיוצא באלה - משמעה הסמכה ליתן אותם אף במקצת או בתנאים".

17.
החזר אגרה חלקי במקרה של פשרה עשוי להיות מוצדק באותם מקרים בהם מחד גיסא, יש הצדקה להענקת החזר אגרה, בשל השאיפה לתמרץ פשרות והחיסכון במשאבים שיפוטיים, אך, מאידך גיסא, התמשכות ההליכים עד אותו שלב הביאה להשקעת משאבים שיפוטיים ניכרים, אשר בוזבזו שלא לצורך, ועל כן ראוי שהצדדים, ולא הציבור בכללותו, הם שיישאו, ולו בחלק, מעלויות ניהול ההליך עד למועד הפשרה.


ויובהר, כל עוד מגיעים הצדדים לפשרה בשלביו הראשונים של ההליך (לפני תום ישיבת קדם המשפט השלישית) עומדת להם הזכות להחזר אגרה; משהתקדם המשפט וחצה סף זה, החזר האגרה מסור לשיקול דעת בית המשפט, וגם אם יעשה בו שימוש ביד רחבה על מנת לתמרץ פשרות, אין מקום שיתעלם כליל מהאינטרס הציבורי שבירור הסכסוך בין הצדדים לא ייפול כנטל על קופת הציבור (השוו תנ"ג (מרכז) 10466-09-12
חברת השקעות דיסקונט בע"מ נ' דנקנר
,
פסקה 28
(

פסק דין
המאשר הסדר פשרה בתביעה נגזרת ניתן ביום 4.1.2018). באותו מקרה נדחתה בקשה להחזר אגרה בשיקול דעת וצוינו הדברים הבאים:
"המדובר בהליך שהצריך משאבים שיפוטיים נכבדים מאד, ואשר בסיומו צמחה לחברה בשמה הוגשה התביעה הנגזרת תועלת משמעותית, העולה בכחמישים מונים על סכום האגרה. בנסיבות אלה, אינני סבור שיש הצדקה כי הציבור יישא בעלויות ההליך, ובשים לב לגובה הפשרה, אף אינני רואה כיצד השיקול של תימרוץ פשרות מצדיק את השבת האגרה (שהיא, כמעט באופן מילולי, בגדר "בטלה בשישים")"
).

הסדר פשרה מותנה

18.
מקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה אין להסכין עם מצב בו הצדדים מגישים לבית המשפט הסדר פשרה מותנה – דהיינו הסדר שכניסתו לתוקף מותנית בכך שבית המשפט יקבל את הבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת. הפסול שבהסדר מסוג זה הוא מרובע:
ראשית
, אין הוא תואם את נוסח תקנה 6(ד) לתקנות האגרות המקנה את הסמכות להחזר שבשיקול דעת רק אם
"הסתיים הליך בגישור

"
, ניסוח המלמד לכאורה על סדר זמנים חד כיווני: תחילה – סיום ההליך בגישור; לאחר מכן – החלטה בבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת, ולא להיפך;
שנית
, הגם שהסדר פשרה מותנה אינו שולל באופן מלא את שיקול דעת בית המשפט, הרי שהוא מכביד עליו, ומצמצם אותו עד מאד, שכן להחלטה שלא לאשר החזר מלא מוצמד תג מחיר משמעותי;
שלישית
, קיים חשש כי אם תפתח הדלת להסדרי פשרה מותנים, הם יהפכו לחזון נפרץ, באופן העלול להפוך את שיקול הדעת השיפוטי במסגרת תקנה 6(ד) לתקנות האגרות לאות מתה, ולפגוע בתמריצים של הצדדים להתפשר בשלבים מוקדמים יותר של ההליך, על מנת להבטיח לעצמם החזר אגרה בזכות במסגרת תקנה 6(ב) לתקנות האגרות;
רביעית
,

מבחינת מראית פני הדברים,

הסדר פשרה מותנה הופך את בית המשפט לחלק מהסדר הפשרה, ועלול ליצור את הרושם לפיו על מנת שהפשרה תצא מהכוח אל הפועל בית המשפט נדרש לרדת לזירה, ו"לתרום את חלקו" – לכך לא ניתן כמובן להסכים.

19.
ערים אנו לכך שלהסדר פשרה מותנה יתרונות מצד הצדדים, שכן הוא מפחית את הסיכונים לפניהם הם ניצבים בהגישם את הסדר הפשרה לאישור בית המשפט. ניתן אף להעלות על הדעת מצבים, גם אם נדירים יחסית, בהם הפחתת סיכונים זו היא הכרחית על מנת שיושג הסדר פשרה. אפס, הפחתת הסיכונים במקרה זה מושגת על חשבון פגיעה בסמכויותיו ובמעמדו של בית המשפט, ולא ניתן להסכים לה. בתי המשפט נוהגים ביד רחבה בשימוש בסמכות לפסוק החזר אגרה בשיקול דעת – וכך ראוי כי ינהגו. גישה זו די בה כדי ליצור את רמת הוודאות הראויה, וזאת בשים לב לכך שלשופט היושב בדין אין כל אינטרס זר, ולכך שהחלטתו בעניין זה, כמו בכל עניין אחר, נתונה לערעור.

20.
הסכם פשרה מותנה הוא, אם כך, הסדר בלתי ראוי, שאין מקום להגשתו, ושבית המשפט אינו רשאי לאמצו. בלשון משפטית, המדובר בהסכם הנוגד את תקנת הציבור, אשר סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 חל לגביו (ראו דניאל פרידמן ונילי כהן
חוזים
כרך ג' 528-522, 538-537 (2003)). מכאן שכאשר מוגש הסכם כזה אין מנוס מהעמדת הצדדים בפני
הברירה בין משיכת הבקשה לאישור הסדר הפשרה המותנה לבין ויתור על ההתניה.

21.
נסכם את הכרעתנו ביחס לארבע השאלות העקרוניות שהועמדו לפתחנו:

א.
המדינה כצד נדרש בבקשה להחזר אגרה בשיקול דעת
–

המדינה היא בעלת עניין בבקשה, ועל כן באפשרותה להגיש עמדה לגביה או להצטרף להליך. עם זאת, על פי הוראות הדין כיום, כאשר המדינה לא ביקשה לממש את זכותה זו, אין חובה לצרף את המדינה לבקשה באופן יזום, ואף אין חובה למסור לה הודעה על קיומה. למרות האמור, מן הראוי שבבקשות החזר אגרה בשיקול דעת המעוררות
סוגיות בעלות אופי עקרוני או בעלות השלכות רוחב, ובנסיבות נוספות המצדיקות זאת, כגון שמדובר בהחזר סכומי אגרה משמעותיים במיוחד,
ישקול בית המשפט את צירוף המדינה לבקשה מיוזמתו.


ב.
הדרך בה יכולה המדינה להשיג על החלטה בבקשה להחזר בשיקול דעת

–
למדינה עומדת זכות להגיש ערעור ביחס להחלטה בבקשה להחזר בשיקול דעת, וזאת בין אם הייתה צד להליך בערכאה הדיונית ובין אם לאו. כמו כן עומדת לה האפשרות להגיש בקשה לביטול ההחלטה לערכאה הדיונית, ככל שהחלטה זו התקבלה מבלי שנשמעה עמדתה.

ג.
החזר אגרה חלקי
–

בית המשפט מוסמך לפסוק החזר אגרה חלקי, ויעשה שימוש בסמכות זו בעיקר כשנדרש לאזן בין השאיפה לעודד פשרות לבין הצורך להרתיע מפני בזבוז משאבים שיפוטיים שלא לצורך.

ד.
דינו של הסכם פשרה מותנה
–

הסכם פשרה המוגש לבית המשפט בנסיבות בהן לא עומדת לצדדים הזכות להחזר אגרה בזכות (סעיף 6(ב) לתקנות האגרות), אינו יכול להיות מותנה בכך שבית המשפט יאשר החזר אגרה בשיקול דעת, בהתאם לתקנה 6(ד) לתקנות האגרות. ככל שהסכם הפשרה יוצר התניה שכזו, הרי שהוא הסדר פסול בהיותו נוגד את תקנת הציבור. לפיכך בית המשפט אינו רשאי לדון בהסכם פשרה מסוג זה, אלא עליו להודיע לצדדים כי עליהם לבחור בין שתי חלופות: חזרה מההתניה של הסדר הפשרה באישור החזר אגרה או חזרה מהבקשה לאישור הסדר הפשרה.


22.
סוף דבר
– ערעור המדינה ביחס להחלטת בית המשפט קמא במקרה דנן נדחה בהסכמה; ההכרעות העקרוניות בשאלות שבמחלוקת הן כמפורט בפסקה 21 לעיל. בנסיבות העניין לא ראינו מקום לעשות צו להוצאות.



ניתן היום, כ"ט בשבט התשע"ט (4.2.2019).




ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט



_________________________



16051200_y16.docx

למ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
http://supreme.court.gov.i

l







עא בית המשפט העליון 5120/16 מדינת ישראל נ' קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ, יובל רן, עו"ד נועם שרון ואח' (פורסם ב-ֽ 04/02/2019)