פסקי דין על שרלס פרץ | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

67950-06/18 בל     27/01/2019




בל 67950-06/18 שרלס פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 67950-06-18



לפני: כב' השופטת קרן כהן


ה
מערער
שרלס פרץ
ע"י ב"כ עו"ד מאור אביטל
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איהאב סעדי

פסק דין


1.
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.5.2018 אשר קבעה כי למערער נכות בשיעור 8% מיום 8.4.2016.

העובדות
2.
המערער, יליד 1959, מסגר מכני במקצועו. המערער נפגע ביום 7.4.2016 והאירוע הוכר על ידי המשיב כפגיעה העבודה. הפגימה שהוכרה היא
"כאבי כתפיים, טנדינוזיס של
ssp
ללא קרעים"
.

3.
ביום 2.10.2017
התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו, בדקה את המערער ופירטה את ממצאיה באופן הבא[1]
:
"לזיות מרובות של פסורייזיס מפושט על פני כל הגוף. תנועות כתפיים פלקסיה קדמית ואבדוקציה 120, רוטציה חיצונית 80 פנימית עד 12
d
כוח שרירים 5/5. אין דלדול שרירים בחגורת הכתפיים. נוירווסקולרי תקין.
us

מתאריך 7/4/16 ימין ושמאל מראה שינויים ניווניים במפרקי
acj
משמאל וכן עדות לטנדניטיס ללא עדות לקרעים. הוצג לוועדה
us
כתפיים ימין ושמאל 16/7/17 קרע חלקי קטן בגודל 3.5 מ"מ בסופרספינטוס. שאר בדיקה תקינה"
.

לסיכום קבעה הוועדה כך:
"לאור ממצאי בדיקת ועדה ובדיקת הדמיה, הועדה דוחה את הערר. הועדה עיינה בחו"ד ד"ר מאזן 28/9/17 אך אינה מקבלת מסקנותיו לאור העובדה שלא נמצאו מגבלות בטווחי התנועה של הכתפיים ואין עדות בבדיקות ההדמיה לפציעה בשרירי מסובבי הכתף"
.

בנסיבות אלה קבעה הוועדה כי למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 8.4.2016.

4.
המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה
(ב"ל 1269-11-17)
. ביום 28.3.2018 ניתן

פסק דין
בהתאם להסכמת הצדדים (להלן: פסק הדין)[2]
, בזו הלשון:
"ניתן תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), באותו הרכב, על מנת לבחון האם ניתן ליישם בעניינו של המערער סעיף הליקוי 42(1)(ד) וזאת נוכח ממצאי הוועדה בסעיף 7 לפרוטוקול לפיהם נמצא קרע חלקי קטן בגודל 3.5 מ"מ בסופרספינטוס ותשקול עמדתה מחדש.
המערער ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני
הוועדה.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת"
.

5.
בעקבות פסק הדין, ביום 9.5.2018, התכנסה הוועדה לדון בעניינו של המערער. הוועדה פירטה את הוראות פסק הדין ושמעה את דברי בא כוח המערער. וכך קבעה הוועדה:
"ישיבה במסגרת פרוטוקול לאחר ביה"ד 28/3/18, בה נדרשה הוועדה להסביר את קביעתה.
סעיף 42(1)(ד) אינה
(כנראה צ"ל "הינה" – ק.כ.) פגימה הניתנת במקרה של פגיעה שרירית בשריר הסופרספינטוס. לתובע קרע קטן וחלקי בחיבור הגיד השריר לעצם ואין תיאור בבדיקות לפגיעה בשריר. על כן, לאור הבדיקה, בדיקות ההדמיה כפי שתוארו בוועדה, הוועדה סבורה שלא ניתן היה לקבוע נכות בהעדר פגיעה שרירית ובהעדר פגיעה תפקודית"

(ההדגשה הוספה – ק.כ)
.

6.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
7.
המערער
טען שהוועדה לא מילאה את הוראות פסק הדין ולא דנה בשאלה אם הקרע בכתפו השמאלית מקנה לו אחוזי נכות לפי פריט ליקוי 42(1)(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), ללא התייחסות לבדיקה הקלינית. עוד נטען שהוועדה טעתה בפירוש פריט ליקוי 42(1)(ד) לתקנות, שכן כל פגיעה בשריר הסופרספינטוס נכנסת לגדר פריט הליקוי, לרבות פציעה בגיד המחבר את השריר. נטען כי לא מדובר בטענה רפואית אלא בטענה הנוגעת להגדרת האיבר אליו מתייחס פריט הליקוי. המערער הוסיף כי ההפרדה שהוועדה מבצעת בין הגיד לשריר תרוקן מתוכן את פריט הליקוי. המערער ביקש כי אם תתקבל התביעה, יוחלף הרכב הוועדה.

8.
המשיב
טען כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין. הוועדה נימקה מדוע אין ליישם את פריט ליקוי 42(1)(ד) על הפגימה של המערער בהיעדר פגיעה שרירית ובהיעדר פגיעה תפקודית. נטען כי התאמת פריט הליקוי נמצא בסמכות הוועדה. עוד נטען כי המומחה מטעם המערער לא קבע אחוזי נכות מכוח פריט ליקוי 42(1) אלא מכוח פריט ליקוי 35, שהוא סעיף "סל" ולא סעיף המתייחס באופן ספציפי לשריר הסופרספינטוס.

התשתית המשפטית
9.
כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה[3]
. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן[4]
.

10.
הלכה היא כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי

פסק דין
, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין[5]
.

11.
זאת ועוד. אחת החובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה[6]
. בעניין לביא[7]
נפסק כי
"ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק"
.

12.
פריט ליקוי 42 לתקנות עוסק ב
"שרירי הגפיים העליונים"
. פריט ליקוי 42(1) עוסק ב
"פציעת שרירי הכתף"
. הסעיף מפרט את שרירי הכתף השונים וקובע את דרגת הנכות בהתאם לחומרת הפציעה באותם שרירים.
בית הדין הארצי קבע בעניין בוקובזה[8]
בנוגע לאופן היישום של פריט ליקוי 42(1) כי
"מחוקק המשנה, בסעיף ליקוי 42, מצא לנכון להכיר בפציעה בשרירי הכתף החל מרמה בינונית ומעלה, סיבותיו עמו, ואין מקום לכפות על לשון הסעיף מציאות אחרת"
. בעניין זוארץ[9]
נקבע כי כאשר נפגע סובל מפגיעה שאינה מגיעה כדי חומרתה ל"בינונית", ניתן לקבוע לו דרגת נכות בשיעור 0%. עם זאת, אין לקבוע לו דרגת נכות בשיעור ביניים, אשר תשקף קביעת דרגת נכות מותאמת עבור פגיעה קלה, מכיוון שמחוקק המשנה לא הכיר בפגיעה בדרגה הפחותה מבינונית[10]
.

13.
לאחרונה דן בית הדין הארצי בעניין רחמים[11]
בשאלה דומה וקבע כי
"סיווג חומרת הפציעה בשריר לפי סעיף 42 על ידי הוועדה צריכה להיעשות באמצעות בחינת היכולת התפקודית של השריר"
ובהמשך
"דרגות החומרה של הפציעות המתוארות בסעיף 42(1) לתוספת לתקנות מתייחסות לליקוי התפקודי בשריר ולא רק להיקף הפגימה שהתגלתה בבדיקת הדימות באופן בלעדי"

(ההדגשות הוספו – ק.כ)
.
מכאן, שבבוא הוועדה לקבוע אחוזי נכות מכוח פריט ליקוי 42 לתקנות עליה לבחון את הפגיעה התפקודית בשרירי הכתף ולא להסתפק בממצאי בדיקות הדימות.

הכרעה
14.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות
, כמפורט להלן.

15.
פסק הדין הורה לוועדה לבחון אם ניתן ליישם בעניינו של המערער את פריט ליקוי 42(1)(ד), הקובע אחוזי הנכות בגין פציעה בשריר הסופרספינטוס בדרגות שונות. בישיבת הוועדה מיום 2.10.2017 ביצעה הוועדה למערער בדיקה קלינית שנמצאה תקינה ועיינה בבדיקות ההדמיה שהדגימו קרע חלקי קטן בגודל 3.5 מ"מ בסופרספינטוס. הוועדה קבעה באותו מועד כי אין למערער נכות מכיוון שאין עדות למגבלות בטווחי התנועה של הכתפיים ואין עדות בבדיקות ההדמיה לפגיעה בשרירי מסובבי הכתף.
כלומר, קביעת הוועדה התבססה על העובדה שאין למערער פגיעה תפקודית בשרירי הכתף.

16.
כמו כן, כשהוועדה התכנסה לאחר פסק הדין היא הסבירה שפריט ליקוי 42(1)(ד) לתקנות עוסק בפגיעה שרירית בשריר הסופרספינטוס ואילו למערער קרע קטן וחלקי בחיבור הגיד לעצם ללא פגיעה בשריר. לכן קבעה הוועדה שלא ניתן לקבוע נכות לפי פריט ליקוי 42(1)(ד) לתקנות מכיוון שאין למערער פגיעה שרירית ופגיעה תפקודית, ובוודאי שלא פגיעה בצורה בינונית.

קביעת הוועדה מנומקת וברורה וקביעתה מתיישבת עם ההלכות המשפטיות שפורטו לעיל.

17.
בנסיבות אלה, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודתה.

סוף דבר
18.
הערעור נדחה.

19.
אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א שבט 2019, (27 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.



[1]

פרוטוקול הוועדה הוגש ביום 24.1.2019
.

[2]

פסק הדין צורף לכתב התשובה
.

[3]

עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213 (1999).
[4]

עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי
, (22.6.2006)
.

[5]

דב"ע (ארצי) נא/29 – 01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי
, (8.1.2008).
[6]

דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו 60.
[7]

דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יז 130.
[8]

בר"ע (ארצי) 34866-01-11 בוקובזה – המוסד לביטוח לאומי
, (16.6.2011).
[9]

בר"ע (ארצי) 12471-06-11 זוארץ – המוסד לביטוח לאומי
, (19.6.2011).
[10]

בר"ע (ארצי) 34274-11-14 המוסד לביטוח לאומי
–ממן, (12.2.2015).
[11]

בר"ע (ארצי) 38337-10-18 רחמים - המוסד לביטוח לאומי
, (26.11.2018).







בל בית דין אזורי לעבודה 67950-06/18 שרלס פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 27/01/2019)