פסקי דין על אילן רוזנפלד |

21921-09/18 א     29/01/2019




א 21921-09/18 אילן רוזנפלד נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל








בית המשפט המחוזי בנצרת



ת"א 21921-09-18 רוזנפלד נ' ישראל, מחוז צפון




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
יונתן אברהם


תובע

אילן רוזנפלד
בעצמו


נגד

נתבע
ת
מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל


ע"י ב"כ מפמ"צ - עו"ד רוני אור



פסק דין

בפני
בקשת הנתבעת – רשות מקרקעי ישראל (להלן:"רמ"י") לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ו/או העדר עילה, ולחילופין להורות לתובע לתקן את כתב התביעה.
התביעה העיקרית:
1.
עסקינן בתביעה
למתן

פסק דין
הצהרתי הקובע כי התובע זכאי להקצאת קרקע בשטח של כ- 35 דונם במגרש 109 בגוש 13203 עליה חלה תכנית ג/9239 (להלן: "הקרקע").

2.
יצוין, כי לכתב התביעה דנן צרף התובע מסמכים רבים, אשר מהם עולה, כי התובע כבר טען לזכויות באותה חלקה הנ"ל במסגרת תביעה שהגיש בת"א 30817-10-10, אשר נדונה בפני
כב' השופטת מוניץ ונדחתה. על פסק דינה הנ"ל הוגש ערעור לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון דחה את הערעור על פסק דינה של כב' השופטת מוניץ שקבעה, כי לא הוכח על ידי התובע כי יש לו זכויות בקרקע וגם לא הוכח כי ניתנה לו הבטחה מינהלית למתן זכויות כאמור.

3.
בשולי פסק הדין קבע בית המשפט העליון, כי מעבר לשני העניינים הנ"ל בהם הכריע בית המשפט המחוזי, עומדת למבקש באפשרות
לתבוע כל זכות אחרת שלא נידונה בפסק הדין של כב' השופטת מוניץ. לאחר הערעור
הגיש התובע את התביעה דנן.

4.
הטענה העיקרית של התובע בתביעה דנן, היא, כי רמ"י העלימה מכב' השופטת מוניץ ראיות שהיו בידיה ואשר אילו היו ידועות לו אז, היה פסק דינה של כב' השופטת מוניץ שונה וניתן לטובתו, היינו היה מוכיח שהוקצו לו זכויות בחלקה הנ"ל (ראו סעיף 87 לתביעה, וראו גם פרוט' הדיון מיום בצו המניעה שהגיש התובע בעמ' 2, שורות 30-31).

הבקשה:

5.
לטענת רמ"י התביעה דנן הינה המשכה של הליכים קודמים שהתנהלו בינה לבין התובע והוכרעו במסגרת ת"א 30817-10-10 (שניתן כאמור על ידי כב' השופטת נחמה מוניץ) אשר אושר בבית המשפט העליון בע"א 1117/15.

6.
לטענת רמ"י על התובע היה לפרט בתביעתו מהן "הזכויות האפשרויות האחרות" או "העילה הנוספת שטרם התבררה" שבגינה הוגשה התביעה דנן. חרף זאת, חזר התובע בתביעתו על אותן הטענות שכבר נידונו בפסק הדין הנ"ל.

7.
עוד טענה רמ"י, כי תביעת התובע רצופה בטענות הנוגעות לאופן ניהול ההליך הקודם. לטענתה, התובע חזר על טענותיו שטען בהליך הקודם המושתתות על מאמציו כיזם תכנית להקמת בית מלון בשטח. כמו כן התובע חוזר בתביעתו דנן על טענות בדבר ההבטחה המנהלית.

8.
עוד טענה רמ"י, כי התובע מנסה לטעון בתביעה דנן, כי השטח נשוא התיק דנן הוקצה לו בהקצאה שהושלמה כדין. לטענתה של רמ"י, בהעלאת טיעון זה מתעלם מקביעתה של כב' השופטת מוניץ, ולפיה לא הובטח לתובע שהקרקע תוקצה לו (רמ"י הפנתה לעמ' 17 לפסק הדין).

9.
לטענת רמ"י, מאחר והתובע לא היה מיוצג, ועל מנת לסייע לתובע ולייעל את הדיון בצו המניעה שהגיש התובע בהליך דנן, ביקש בית המשפט מהתובע שיצביע על מסמכים שהוסתרו ממנו, לטענתו, שמכוחם הוא טוען לזכויות בחלקה דנן. התובע אמנם הגיש מסמכים שסומנו מב/1 עד מב/15, אשר לטענתו מבססים את זכותו בחלקה. עם זאת, המדובר במסמכים שכבר הוצגו בהליכים קודמים (כך ציינה רמ"י במסגרת תגובתה המשלימה לצו המניעה). באשר לשני מסמכים נוספים מתוך אלה שהציג טענה רמ"י, כי המדובר הוא במסמכים מאוחרים לדיון בבית המשפט המחוזי והעליון, ואין בהם כדי לסייע לתובע לבסס עילה חדשה. רמ"י אף הפנתה להחלטתי מיום 27.11.18, בה קבעתי, כי לאחר עיון במסמכים שוכנעתי כי סיכויי התובענה להצלחה הם אפסיים.

10.
לטענת רמ"י תביעת התובע נדונה לגופה והוכרעה
והתובע כבר קיבל את יומו. לפיכך יש לסלק את תביעתו מחמת מעשה בית דין. לטענתה, המסכת העובדתית בתיק דנן הינה אותה מסכת העובדתית נשוא התביעה הקודמת, והתובע לא הציג ראיות חדשות או מסמכים שהוסתרו לביסוס עילה חדשה בתביעה דנן. לטענתה, בהתאם לע"א 1545/08, די בבחינה מהותית של התשתית העובדתית והזכויות הנטענות בכדי לקבוע זהות לעניין מעשה בית דין.

הבקשה החלופית של רמ"י להורות לתובע לתקן התביעה
–

11.
לטענת רמ"י, במידה והתביעה לא תסולק על הסף, אזי מתבקש בית המשפט להורות לתובע לתקן את תביעתו בדרך שבה יובהרו טענותיו "לזכויות אפשריות אחרות" מאלה שנדונו בתביעה הקודמת שהגיש (כפי שהורה בית המשפט העליון), או על ידי ציון "עילה שטרם התבררה" (כקביעתו הנ"ל של כב' השופט קולה).

12.
לטענתה, כתב התביעה אינו מבדיל בין טענות שכבר נטענו לטענות חדשות כביכול. לטענתה, כתב התביעה משתרע על פני מאות עמודים (יחד עם הנספחים), ועל פי הפסיקה, כתב התביעה צריך להיות תמציתי ולהתמקד בפרטים העיקריים.

תגובת התובע:

13.
מעיון באתר נט המשפט עלה, כי התובע הגיש ביום 26.12.18 – "תגובה ותלונה לבקשה מס' 12: מחיקת התובענה ו/או תיקונה". מעיון בה עולה, כי אין בה כל תגובה עניינית לבקשה דנן, אלא תלונות כנגד הפרקליטות. בהחלטתי מיום 26.12.18 הבהרתי לתובע, כי בית המשפט אינו המקום להגשת תלונות נגד הפרקליטות, אלא קיים נציב תלונות נגד הפרקליטות.

14.
עוד עולה מעיון באתר נט המשפט, כי התובע הגיש
ביום 15.1.18: "בקשה: 1. לדחות על הסף את בקשת הנתבעת למחיקת כתב התביעה. 2. התובע מבקש לתת

פסק דין
ולקבל את הסעד המבוקש בתביעה זו. 3. לכל הפחות להכניס לתוקף את צו מניעה קבוע בתיק".
במסגרת בקשה זו נכללה גם תגובת התובע לבקשת רמ"י לסילוק התביעה על הסף.

15.
בבקשה הנ"ל טען התובע, כי אגודת מטולה ויתרה לטובתו על חלקה במשבצת המקרקעין. לטענתו ויתור של האגודה על חלקה במקרקעין, אשר היא ברת רשות בהם מהווה אירוע מס אשר חוסה תחת הגדרת: "מכירת זכות במקרקעין", ולפיכך הזכויות נשוא הקרקע הן בידי התובע.
עוד טען התובע, כי הוא מבסס את זכויותיו על הנספחים בכתב התביעה.

תשובה לתגובה:

16.
בתשובתה טענה רמ"י, כי התובע לא המציא לה את בקשותיו כנדרש בדין, והיא למדה עליהן רק עם קבלת החלטת בית המשפט למתן תשובה לתגובה. עוד טענה, כי הבקשה שהגיש התובע אינה בגדר תגובה לבקשתה ואין בה כל התייחסות לטענותיה.

17.
באשר לבקשה לקבלת

פסק דין
כנגדה טענה, כי פרוצדורה כזו אינה מוכרת בשיטה המשפטית ואין מקום להשיב לה. מכל מקום טענה רמ"י, כי היא חוזרת על בקשתה להאריך לה המועד להגשת כתב הגנה ב-
30 ימים מיום הכרעה בבקשת לסילוק על הסף. לחלופין במידה וכתב התביעה יתוקן, תינתן לה שהות להגשת כתב הגנה.

18.
באשר לבקשה למתן צו מניעה טענה רמ"י, כי הבקשה של התובע למתן צו מניעה נדחתה לגופה וככל שהתובע חפץ בהגשתה מחדש, עליו להצביע על נסיבות שונות מאלה שכבר נידונו.

19.
באשר לטענות שעניינן בתחום המיסים שמהם מנסה התובע להוכיח ככל הנראה את זכויותיו בקרקע טענה רמ"י, כי מדובר בטענות שאין להן כל זכר בכתב התביעה, ולא ברור כיצד מבקש התובע ליתן

פסק דין
על בסיס טענה חדשה שאינה נזכרת בתביעתו. כמו כן טענה, כי על פי קביעתה של כב' השופטת מוניץ, הרי שבסופו של יום לא הוקצה המגרש לתובע.
עוד טענה, כי עסקינן בתביעה אזרחית שאינה מתחום המיסים, ובה נדרש התובע להוכיח כי יש לו זכויות כלשהו בקרקע, כגון שזו הוקצתה לו על ידי רמ"י, עניין שלא הוכח ואף לא נטען על ידו.

דיון והכרעה:
20.
תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי – תשמ"ד – 1984, קובעת כדלקמן-

"בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1)
מעשה בית דין;

21.
הכלל בדבר מעשה בית דין מתייחס לשני סוגי השתקים: השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני
כל תביעה בשל עילה שמוצתה ב

פסק דין
קודם. השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין פעם נוספת באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה ב

פסק דין
קודם, גם כאשר עילת התביעה שונה.

22.
בבקשתה טענה רמ"י, כי – "פסק דינו של בית המשפט הנכבד בתביעה הקודמת מהווה מעשה בית – דין בין הצדדים ומקים מחסום דיוני בפני
תביעה נוספת בשל אותה עילה".
לאמור, המדובר בבקשה שעניינה בהשתק עילה.

23.
הכלל בדבר מעשה בית דין, ככל שהוא נוגע להשתק עילה סוכם בע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו, 04.03.2010), כדלקמן –

" הכלל בדבר מעשה בית דין, ככל שהוא נוגע להשתק עילה, קובע כי אם תביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך – בית המשפט לא ייזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם אם היא מבוססת על עילה זהה ... כאשר צד להליך מעלה טענה בדבר השתק עילה בשל עילות תביעה זהות, המבחן לו נזקק בית המשפט חורג מן הבחינה הפרטנית של שני כתבי התביעה זה מול זה. הוא בוחן האם על-פי מהות הדברים מדובר בשתי התדיינויות הנוגעות לאותו עניין עצמו והאם הזכות או האינטרס המוגן שנפגעו בשתי התביעות זהים. כמו כן בוחן בית המשפט את מידת הדמיון בתשתית העובדתית הניצבת ביסוד שני ההליכים. ...עוד נפסק כי מקום שהתובע יכול היה לרכז את כל העובדות ואת כל הטענות הנוגעות למעשה במסגרת ההתדיינות הראשונה, תיחשבנה שתי התובענות כנסמכות על עילות זהות ... ודוק: אין צורך שההליך הראשון יכלול את כל המרכיבים הנכללים בהליך הנוסף וכדברי השופטת א' פרוקצ'יה:
מבחן "זהות העילות" בהקשר של עקרון מעשה-בית-דין זכה לפירוש רחב למדי בפסיקת בתי-המשפט. הוא מתקיים מקום ששתי התביעות מבוססות על עילות זהות בבסיסן, גם אם בתביעה המאוחרת נכללים פרטים ומרכיבים נוספים שלא פורטו בתביעה הקודמת (עניין זיסר, 181).
ויוטעם – לצורך החלתו של הכלל בדבר השתק עילה, אחת היא אם מדובר בפסק-דין הנותן תוקף להסכמה שהושגה בין בעלי הדין או בפסק-דין שיש בו הכרעה במחלוקות שבין הצדדים לאחר ניהול ההליך בפני
הערכאה המבררת (ראו זלצמן, 330)".
(ההדגשות אינה במקור – י.א.).


מן הכלל אל הפרט:

24.
לאחר שבחנתי את שתי התביעות (התביעה שבת"א 30817-10-10, וכן בתיק דנן) הגעתי למסקנה, כי במקרה דנן מתקיים מבחן "זהות העילות", שכן הרוב המכריע של הרכיבים נשוא שתי התביעות, הינו זהה, ואין בתביעה דנן משום עילה חדשה אחרת.

25.
למקרא כתב התביעה דנן עולה, כי כמו בתביעה שנידונה בת"א 30817-10-10, אף בתביעה דנן, התובע סומך ידו על הבטחה שלטונית להקצאת הקרקע שניתנה לו על ידי רמ"י (ראו למשל הפירוט בסעיפים 39-40, וכן 74, 78 ו- 79).
בנוסף, כתב
התביעה
דנן מגולל מסכת עובדתית הנוגעת למאמציו של התובע ליזום תכנית להקמת בית מלון בחלקה. טענות אלו הועלו על ידי התובע גם בתביעה בת"א 30817-10-10 (ראו עמ' 3-4 לפסק הדין).

26.
בנוסף, עיון בכתב התביעה דנן מלמד, כי לתובע מספר לא מועט של טענות כנגד התנהלות בהליך שנדון במסגרת ת"א 30817-10-10 (להלן: "ההליך הקודם"), לרבות טענות כנגד התנהלות הפרקליטות בהליך הקודם, ולרבות טענות בדבר העדר הרמת הנטל על ידי רמ"י בהליך הקודם (ראו למשל סעיפים 38, 42, 43, 56 לתביעה דנן).
ברי כי מקומן של טענות אלו אינו במסגרת ההליך דנן, אלא במסגרת ערעור על

פסק דין
, וטענות אלה אינן מקימות "עילה חדשה".

27.
עוד עולה מכתב התביעה דנן, כי לתובע טענות שעניינן בהסכמת האגודה להקצות לו שטחים (עניין המלמד לשיטתו על ההקצאה) (ראו למשל סעיפים 21-22 ו- 35). ברי הוא, כי גם טענות אלו אינן מלמדות על עילה חדשה, באשר התובע נזקק להצביע על אישור של רמ"י להקצאה של זכויות, ואין די באישורה של האגודה.

28.
אם לא די בכל אלה, הרי שבמסגרת הדיון בצו המניעה הצהיר התובע לפרוטוקול הדיון, כי עילתו החדשה בתביעה דנן מבוססת על: " ממצאים שהוצגו בפני
בית המשפט העליון על תשריטים שהוסתרו ולא הוצגו בפני
כב' השו' מוניץ" (ראו פרוט' מיום 5.11.18, בעמ' 2 שורות 30-31). במסגרת אותו דיון איפשר בית המשפט לתובע והוא הגיש את כל הראיות/מסמכים לגביהן טען, כי הוסתרו מכב' השופטת מוניץ (מוצגים מב/1-מב/15), וכן הגיש שני תשריטים נוספים (מב/16-מב/17).

29.
עם זאת, לאחר שעניינתי במסמכים הנ"ל, קבעתי במסגרת החלטתי בבקשת התובע למתן צו מניעה, כי: "המבקש לא הציג אפילו לא מסמך אחד נוסף במסגרת הדיון דנן המלמד כי אכן הוקצתה לו קרקע על ידי רמ"י או הוסתר מסמך המלמד על הקצאת קרקע למבקש על ידי רמ"י". עוד קבעתי, כי חלק מהמסמכים הנ"ל כבר הובאו בפני
כב' השופטת מוניץ, ואינם חדשים כלל. עוד קבעתי, כי על המבקש היה להציג ראיות להקצאת זכויות באופן שונה מזה שטען על ידי כב' השופטת מוניץ ובנטל זה לא עמד (וראו עמ' 11-12 מיום 27.11.18).

30.
אף בתגובתו לבקשה דנן לא הצביע התובע על עילה חדשה שונה מזו שנידונה אצל כב' השופטת מוניץ, ויתרה מכך התובע אף לא הגיב עניינית לבקשה דנן.

31.
לאור האמור לעיל, מצאתי כי קיימת זהות עילות בין התביעה דנן לבין התביעה שהוגשה בת"א 30817-10-10, והתובע אף בתגובתו לבקשה דנן לא הראה אחרת ולא היפנה לעילה נטענת אחרת ו/או למסמכים (נוכח היות הטענה לזכות במקרקעין שתיווסד רק על יסוד מסמך בכתב) המבססים עילה אחרת. טענות התובע בתגובתו לבקשה דנן, בדבר וויתור חלקה של האגודה במשבצת המקרקעין באופן המהווה מכירת זכות במקרקעין לתובע, לא רק שלא נטענה על ידי התובע בתביעה, אלא שאינה מלמדת על הקצאת הקרקע לתובע על ידי רמ"י.

32.
בנוסף, מצאתי כי נתקיימו שני התנאים האחרים של הכלל בדבר – "השתק עילה". בענייננו מדובר בהכרעה שניתנה לגופו של עניין, ולא מדובר בהכרעה אגבית. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת מוניץ לאחר שנשמעו עדויות הצדדים ונתקיים דיון לגופו של עניין. כמו כן, הצדדים נשוא התיק דנן הינם אותם הצדדים נשוא ת"א 30817-10-10, ומשכך אף התנאי של זהות הצדדים מתקיים.

33.
לפיכך מצאתי, כי יש לדחות התביעה מחמת מעשה בית דין.

34.
לאור המסקנה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בבקשה החלופית של רמ"י.

באשר לבקשות התובע -

35.
באשר לבקשת התובע למתן

פסק דין
כנגד רמ"י – משנדחתה התביעה מחמת מעשה בית דין, ממילא איו עוד צורך לדון בבקשה זו המאוחרת לבקשת הדחיה על הסף.

36.
באשר לבקשת התובע "להכניס לתוקף את צו המניעה" - משנדחתה התביעה כאמור, ממילא נתייתר הצורך לדון בצו המניעה שהוגש במסגרת התיק דנן.
37.
בשולי הדברים אעיר, כי הטענות נשוא בקשתו בצו המניעה החדש שהוגש בתיק הינן בגדר הרחבת חזית אסורה ביחס לטענות שטען התובע בכתב התביעה דנן.

לסיכום –
38.

התביעה נדחית מחמת מעשה בית דין.
39.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 3000 ₪.



המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.





ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ט, 29 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 21921-09/18 אילן רוזנפלד נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (פורסם ב-ֽ 29/01/2019)