פסקי דין על אלכסנדר אורסול | פסקי דין על חירם בע"מ

2067/00 עב     30/11/2005




עב 2067/00 אלכסנדר אורסול נ' חירם בע"מ




1
בתי הדין לעבודה

עב 002067/00
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
30/11/05
תאריך:
כב' השופטת מהא סמיר-עמאר

בפני
:
נציג עובדים: מר פארס חיר
נציג מעבידים: מר שמיל גולן
התובע
אלכסנדר אורסול

בעניין:

נ ג ד

הנתבע
חירם בע"מ

פסק דין
1. בתביעתו זו עותר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך 6,006 ₪ בצירוף פיצויי הלנתם, דמי הודעה מוקדמת בסך 4,004 ₪, פדיון חופשה שנתית בסך 1,781 ₪, דמי הבראה בסך 1,656 ₪, פדיון שעות נוספות בסך 6,068 ₪, החזר דמי נסיעות בסך 444 ₪, שכר מולן בסך 438 ₪ ופיצוי בגין הלנתו.
טענתו העיקרית של התובע היא כי הוא היה עובד עונתי והועסק ע"י הנתבעת בניקיון חוף דדו בחיפה, עד שפוטר על ידה.

2. הנתבעת כופרת בזכאותו של התובע לסכומים הנתבעים על ידו, ובעיקר בעובדה שהיה עובד עונתי וטוענת כי היא לא פיטרה אותו אלא שהוא זה שנטש את עבודתו על אתר. משכך, טוענת הנתבעת לזכותה לדמי הודעה מוקדמת מהתובע, אותם יש לקזז מדמי החופשה העומדים לזכותו אצלה.

3. בדיון מוקדם במסגרת המנ"ת, נקבעו הפלוגתאות בתיק כדלקמן: מה היו תנאי העסקתו של התובע?; האם מדובר בעובד עונתי או בעובד שנתי?; מה היו ימי העבודה ושעות העבודה של התובע?; מה היו נסיבות הפסקת עבודתו של התובע?; האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים?; האם התובע זכאי לתשלום בגין שעות נוספות?; האם התובע זכאי לפדיון חופשה שנתית?; האם התובע זכאי לפדיון דמי הבראה?; האם התובע עבד שעות נוספות?; האם התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר?; האם התובע זכאי להפרשי שכר?; האם התובע זכאי להוצאות נסיעה?; האם התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת?
4. רקע עובדתי:
א. הנתבעת הינה חברה לאספקת שירותי כוח אדם ואבטחה (להלן: "הנתבעת", "החברה"). מכוח זכייתה במכרז, התקשרה הנתבעת עם עיריית חיפה בהסכם מיום 19/2/1997, לאספקת שירותי ניקיון בחופי הים של חיפה (להלן: "ההסכם").
ב. התובע הועסק אצל הנתבעת בעבודות ניקיון בחוף דדו בחיפה בשלוש תקופות שונות: מיום 5/6/1997 ועד ליום 31/10/1997 (להלן: "התקופה הראשונה"); מיום 17/4/1998 ועד לסוף 9/1998 (להלן: "התקופה השנייה"); מיום 1/5/1999 ועד ליום 9/7/1999 (להלן: "התקופה השלישית").
ג. על-פי ההסכם חולקה השנה הקלנדרית ל-5 תקופות ובכל תקופה נדרש מספר עובדים מסוים לעבוד בשעות מסוימות לפי הפירוט הבא: מה-1/3/97 ועד 20/4/97 היו שעות העבודה מ-06:00 ועד 18:00 והנתבעת נדרשה לספק בין 2 ל-4 עובדים בכל אחד משלושת החופים; מה-20/4/97 ועד 31/8/97 באותה משמרת שמ-06:00 ועד 18:00 נדרשו 6 עובדים בחוף זמיר, 5 עובדים בחוף דדו ו-10 עובדים בחוף הדרומי; בין התאריכים 1/6 וה-31/8/97 נוספה משמרת בין 16:00 ל-24:00 ובה נדרשה הנתבעת להציב 2 עובדים בחוף זמיר, 2 עובדים בחוף דדו ו-3 עובדים בחוף הדרומי; בין ה-1/9/97 ועד 31/10/97 נדרשה הנתבעת ל-6 עובדים בכל אחד מהחופים דדו וזמיר ו-8 עובדים בחוף הדרומי בין השעות 06:00-18:00; בתקופה מ-1/11/97 ועד 28/2/97 נדרשה הנתבעת להציב שני עובדים בכל אחד מהחופים בין השעות 07:00 ל-15:00.
הנה כי כן, עולה מהנ"ל כי הנתבעת נדרשה להציב כוח אדם מוגבר בתקופת עונת הרחצה בחודשים שבין 20/4/97 ועד 31/10/97 ובמיוחד במהלך החודשים יוני ועד ספטמבר, שאז נוספה משמרת.
ד. כעולה מההסכם עונת הרחצה החלה ב-8/5/97 והסתיימה ב-30/10/97.
ה. מנהל העבודה, ששהה בחוף בעת ביצוע העבודה הוא עיסא חואדרסי (להלן: "עיסא") אשר נבחר ע"י העירייה לשמש בתפקיד, אך בפועל הוא הועסק דרך הנתבעת.

זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת:

5. האם היה התובע עובד עונתי?
א. לטענת התובע הוא נחשב לעובד עונתי, בהתאם להגדרה בחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים), בין היתר, מהנימוקים כדלקמן:
1. ההסכם מוכיח כי בתקופות בהן הועסק, אכן נדרשה כמות גדולה יותר של עובדים.
2. הגדרת ה- "עונה" בסיפא של הנספח להסכם, תואמת את תקופת העסקתו.
3. מנהל הנתבעת הודה בחקירתו כי התובע הועסק בתקופות עונת הרחצה, במהלכה נדרשה הנתבעת להגדיל את מספר הפועלים בחוף.
ב. מכל אלה מבקש התובע ללמוד כי העונתיות שבהעסקתו הייתה מהותית ולא נבעה מצרכים ארגוניים.
בנוסף טוען התובע כי מעולם לא נערך עימו גמר חשבון בתום כל תקופה ולא שולמו לו יתרות החופש בגין כל תקופה ותקופה וכי לא הוצא לו כל מסמך (למעט ביחס לעונה השלישית) המעיד על הפסקת העסקתו. לדידו התנהגותו זו של הנתבעת מלמדת כי אף היא ראתה בו עובד עונתי קבוע אשר יחסיה עימו יימשכו גם בעונות הרחצה הבאות, כפי שאף קרה בפועל על פני שלוש עונות רצופות, ועד לפיטוריו.

ג. מנגד טוענת הנתבעת כי העונתיות שבעבודה צריכה לבוא מעצם מהותה. לטענתה לא ניתן להשוות אופי עונתי לעבודתו של התובע מהטעמים כדלקמן:
1. הנתבעת נדרשה לתחזוקת החופים משך כל השנה ולא באופן עונתי.
2. ביום קליטתו של התובע לא נקבע המועד לסיום עבודתו ועל כן אין הוא עונה להגדרת עובד עונתי אשר יש סוף מוגדר לעבודתו.
3. תקופות העסקתו של התובע משנה לשנה אינן חופפות.
4. תקופות עבודתו של התובע אינן חופפות את התאריכים בהסכם שיש לנתבעת עם התובע והמגדירים את "עונה".

ד. בענייננו רלוונטית הוראות של סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים המגדירה מיהו עובד עונתי ואת זכאותו לפיצויי פיטורים:
מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי-פיטורים.
"עונה" לענין חוק זה - שלושה חדשים רצופים בשנה שבהם עבד לפחות 60 יום. (ההגשה הוספה - מ.ס.ע).

הקביעה אם התובע עונה על הגדרת עובד עונתי אם לא, תבחן בסופו של דבר על סמך עובדות ונסיבות המקרה כפי שאלו הוכחו בפני
נו בהתאם לחומר הראיות והעדויות, ואת אלו נבחן להלן.

ה. מר חיים ערב, מנהל הנתבעת, אישר למעשה, בחקירתו הנגדית כי הנתבעת אכן העסיקה את התובע בעונות העמוסות, וכלשונו:
"העסקתי 15 עובדי ניקיון בחוף דדו. מספר העובדים לא נשאר קבוע, אלא בהתאם לתקופות השנה. 7 עובדים מאותם 15 עובדים, עבדו באופן רצוף במשך כל השנה בחוף דדו. בעונת הרחצה העסקתי יותר מ-7 עובדים בחוף דדו. ... נכון שהעסקתי את התובע בעונות שבהם נאלצתי להגדיל את מספר העובדים. עונת הרחצה מתחילה במאי ומסתיימת באוקטובר. עובדי הניקיון מתחילים קודם".

בהתייחס לשאלה, הכיצד שב התובע לעבודה מידי שנה השיב:
"...אני לא יודע במדויק איך התובע חזר לעבודה מידי שנה, בין השנים97 - 99, אני מניח שזה היה באמצעות אחד העובדים, או טלפון שהוא השאיר".

בהתייחס לטענה כי לא נערך גמר חשבון עם התובע בתום כל תקופת עבודה ובכך גילה למעשה את דעתו כי הוא מתכוון להעסיק את העובד גם בשנה שלאחר מכן השיב מנהל הנתבעת ואמר:
"...לטענתך שלא שילמתי (דמי החופשה 99) כי ידעתי שהתובע אמור להגיע בעונה הבאה אני משיב שאין לי מה לומר. ...אני הודעתי לתובע שעבודתו הופסקה בסוף שנת 97'. אני לא שמרתי העתק ממכתב הפסקת העבודה. אני לא נוהג לעשות זאת. ...אני לא זוכר אם הוצא מכתב הפסקת עבודה לתובע. אף אחד מלבדי לא מוסמך לעשות זאת. אני לא זוכר לגבי התובע אם הוא פוטר ביוזמתי או שהוא ביוזמתו עזב. לא נכון מה שאת אומרת שאם אני פיטרתי אותו באחת השנים, לא הייתי מקבל אותו שנה לאחר מכן. אין קשר" (ההדגשה הוספה - מ.ס.ע).

ו. מכל האמור לעיל הוכח מחד, כי התובע הועסק ע"י הנתבעת, במהלך השנים 1997, 1998 ו-1999, בתקופות העמוסות בהן נדרש ממנה להציב כוח אדם גדול יותר בחוף לרגל עונת הרחצה, ומאידך, לא הצליחה הנתבעת להוכיח כי התובע פוטר או התפטר מידי שנה ושב לעבוד בשנה שלאחריה, כן לא הוכח כי מידי שנה בסיום העונה נערך עם התובע גמר חשבון. כך לא הוסבר כיצד קרה והנתבעת התקשרה שוב ולשוב, למשך שלוש שנים, ביחסי עבודה עם התובע דווקא בעונת הרחצה או בסמוך לה. כך לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע עובד זמני לטענת הנתבעת שפוטר ישוב לעבודה בעונה העוקבת.
אם בזאת לא די, הרי טענת הנתבעת לפיה, היא דאגה להעביר את התובע לעבוד באתר אחר, לאור בעיות משמעת שנתגלו אצלו, אף מעוררת קושי לאור הטענה כי הוא עובד זמני שניתן לפטרו מיד על רקע עבירות משמעת קשות, כטענתה.

לדעתנו, נסיבות העניין מחייבות את המסקנה, שאין זאת אלא שהנתבעת התכוונה להעסיקו עד לתום העונה בשל הצורך בעובדים נוספים בתקופה זו.
לאור כל האמור לעיל, ומשלא נסתרו טענות התובע, אנו קובעים כי התובע היה עובד עונתי, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק פיצויי הפיטורים.

6. האם התובע פוטר או התפטר?
א. לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו ע"י עיסא בנסיבות שתוארו בתצהירו כדלקמן:
"פוטרתי על אתר, בידי מנהל העבודה הממונה עלי, אשר היה מוכר לי בשם עיסא, ביום 9.7.99, בע"פ. עיסא אמר לי שאני מפוטר וכי לא מרוצים מעבודתי. אציין, כי לא ביצעתי כל הפרת משמעת... עזבתי את מקום העבודה בהוראת הממונה עלי ורק לאחר שהודיע לי שאני מפוטר..."

ב. בעדותו בבית הדין הוסיף התובע לגרסתו את העובדה כי לאחר שפוטר מהחוף, לטענתו, הנתבעת העבירה אותו לאתר עבודה אחר:
" אני אומר לך, שבחודש יולי, לאחר שעיסא פיטר אותך, הלכת למשרדו של חיים, אני משיב שזה נכון. אני אומר לך שבאותו יום שהיית אצלו במשרד, חיים אמר לך שמעבירים אותך למכון עבודה אחר, למכון הטיהור, בגלל בעיות משמעת, ואני משיב, כי הוא אמר לי "שהחוף לא בשבילך ואני נותן לך עבודה אחרת, במקום אחר" ואני אמרתי לו שאני לא מסכים בגלל שאני פוטרתי מהחוף ללא כל סיבה ואמרתי לו שאני חוזר לעבודה שלי בחוף או שאני הולך לבית משפט והוא שאמר לי "לך"".

ג. באשר למעמדו של עיסא ניתן ללמוד מההסכם שבין הנתבעת לבין עיריית חיפה, אשר קובע כי: "הפועלים יהיו כפופים להוראות הנהלת המחלקה לחופים מנהלי החופים במקום". בענייננו אין חולק כי מי שהוצב במקום מטעם המחלקה לחופים הוא עיסא, שמשמש גם כנציג הנתבעת מול העובדים, וכדבריו של מנהל הנתבעת בעדותו בפני
נו:
"אני מעסיק של עיסא אך הוא נבחר לעבודה ע"י עיריית חיפה. ...עיסא נחשב מנהל העבודה האחראי על קליטת והפעלת העובדים, כאשר הוא עובד גם מול המנהלים המקצועיים של עיריית חיפה".

לטענת הנתבעת עיסא לא היה מוסמך לפטר את התובע, אולם מעדות מנהלה עולה, כי כלל לא ברור כך הבין או תפש התובע את המצב, וכדברי המנהל:
"עיסא ראיין את התובע וקלט אותו לעבודה. הוא בפירוש לא מוסמך לפטר. הבהרתי לו באופן חד משמעי שנושא הפיטורין הוא מחוץ לתחום שלו. את מפנה אותי לעמוד האחרון לנספח שם כתוב כי העובדים יהיו כפופים להוראות מנהלי החופים במקום, ושואלת לפי זה, אם עיסא אומר לתובע לך הביתה, הוא היה מוסמך לעשות כן, אני משיב שאני המעסיק של עיסא, ...אני לא יודע מה הבין התובע כשהא נתקבל לעבודה"

ואם מדברי המנהל של הנתבעת הדבר נמצא בספק, בא עיסא והסיר ספק זה, עת העיד בפני
נו ואמר:
"אני אחראי על הפועלים ועל האחזקה, אני מסתובב בחוף, נותן לפועלים הוראות מה לעשות. אני קולט פועלים חדשים. אין לי זכות לפטר עובדים וזה גם לא האופי שלי. מבחינתי כל פועל צריך לבצע מה שאני אומר לו. ... הרבה פעמים בקשו ממני מנהל החוף והפועלים לפטר אותו. ...אמרתי לתובע שאני לא רוצה לעבוד איתו יותר. " (ההדגשות הוספו - מ.ס.ע).

ד. הנה כי כן, כעולה מהעדויות עיסא הוא שייצג את המעסיק כלפי העובדים, הוא שקלט אותם לעבודה, היה האחראי עליהם בשטח, חילק להם הוראות וציפה שימלאו אחריהן, וכשהתעוררו בעיות עם אחד הפועלים היה עיסא זה אשר פנו אליו בתלונות, והעיקר הוא כי עיסא אישר בעדותו הנ"ל שהוא אכן הודיע לתובע ש"אינו רוצה לעבוד עמו יותר", התנסחות זו של עיסא, היא לכל הדעות ונוכח מעמדו המיוחד והחזק בשל היותו נציג המעסיק והאחראי על עובדי הנתבעת בחוף בנוסף להיותו איש הקשר מול העירייה, מהווה ניסיון, ומותר לקבוע, לא מוצלח, להמעיט כביכול ממעמדו וכוחו לפעול בשם המעסיק.
אין ספק כי התובע והעובדים האחרים ראו בעיסא נציגו של המעסיק ואומר דבריו ולכן מובנת טענתו של התובע כי הוא ראה בהודעת עיסא לפיה, כי אין הוא מעוניין לעבוד עמו יותר, הודעת פיטורין מהעבודה אליה הוא התקבל זה העונה השלישית, היינו עבודתו בחוף, ולכן טענת הנתבעת כי עיסא אינו מוסמך לפטר את העובדים אינה עומדת במבחן הסבירות והתנהלות העניינים בשטח.

ה. כאמור בתמיכה לטענתה כי היא לא פיטרה את התובע, טענה הנתבעת כי היא הציעה ואף הציבה את תובע בעבודה חליפית במכון הטיהור. גרסת הנתבעת בהקשר הובאה על ידי מנהלה בתצהירו כדלקמן:
"במהלך חודש 7/99 דווח לי ע"י נציגי העירייה כי התובע שותה לשוכרה בשעת העבודה, התנהגות פסולה זו הגיעה לאוזני הממונים על הנתבעת בעיריית חיפה ואלו ראו בהתנהגות זו של התובע כתם לחובת הנתבעת. ...ע"מ לדאוג לרווחת התובע וע"מ לחסוך ממנו עימותים עם הממונים מטען עיריית חיפה, העברתי התובע למקום עבודה חילופי...".

לעומת זאת, שינה המנהל את גרסתו בעניין זה, במהלך עדותו בפני
נו ואמר כך:

"לשאלתך, אם אני מחוייב לעובדים ממושמעים, מה הטעם להעביר את התובע למקום אחר, שגם הוא שייך לעירייה אני משיב שהתובע ביקש להיפגש, הסכמתי, פגשתי אותו במשרד והוא ביקש הזדמנות נוספת וזו ניתנה לו".

ו. למעשה גרסתו הנ"ל של המנהל בעדותו בפני
נו, תאמה את גרסת התובע אשר העיד בהקשר זה ואמר:
" ביום השיחה שלי עם חיים, חיים לקח אותי עם הרכב שלו למכון הטיהור במפרץ, הוא השאיר אותי שם בלי הנחיות מה לעשות ובלי ציוד, הייתי שם כשעתיים, ולא ידעתי מה לעשות שם, הייתי לבד במקום הזה ולכן עזבתי ונסעתי לחיפה, זו לא היתה עבודה אחרת חליפית. אני מניח שהוא רצה שאעבוד שם אבל היה עליו לתת לי הנחיות וציוד ולא שאלתי אותו דבר...לא היה לי שום דבר לעשות שם. לא התקשרתי לחיים לאחר מכן וחזרתי הביתה וזהו. במכון הטיהור היה עובד אחר במקום, שלאחר 10 דקות הוא נעלם".

ז. מנהל הנתבעת אשר בעדותו כי לא הוסבר לתובע מה עליו לעשות אלא בלשון כללית, הוא אף לא יכל לאשר בוודאות, בפני
נו, אם התובע אכן נקלט בעבודה במכון הטיהור אם לאו, וכדבריו:
"במקום העבודה החדש של התובע, במכון הטיהור, האחראי היה שבתאי. אני לקחתי את התובע למקום החדש, עד כמה שאני זוכר דיברתי איתו בעברית. הסברתי לו שמדובר במתקן של העירייה, תפקיד דומה של עבודות אחזקה וניקיון,...אני לא הסברתי לתובע מה עליו לעשות. באופן כללי אמרתי שמדובר בעבודות אחזקה. מנהלים מקצועיים הם שהיו אמורים לפרט בפני
ו את העבודה. כל הציוד נמצא במקום. ...לשאלתך, אם אני יכול לאשר שהתובע נקלט לעבודה, אני משיב שהוא אכן נקלט. ...לא הייתי עם שבתאי שהוא קלט את התובע לעבוד. אני אומר שהוא נקלט על סמך הנסיון שלי שאני מעסיק הרבה עובדים. ...לשאלתך מדוע הקליטה במקום החדש ע"י שבתאי לא הוזכרה בתצהיר, אני משיב שזה לא רלבנטי"

למעשה, התמונה המצטיירת היא שמנהל הנתבעת, נפגש עם התובע לאחר שעבודתו בחוף הופסקה ע"י עיסא, והוא כביכול בקש להציע לו עבודה חליפית, הוא הסיע את התובע למתקן מכון הטיהור, השאיר אותו במקום מבלי לדאוג ולהסביר לו מה עליו לעשות והיכן הציוד שבו הוא אמור לעבוד, ומבלי שוודא שהתובע אכן נקלט לעבודה ע"י האחראי באתר או כי קיבל הנחיות מה לעשות. מנהל הנתבעת עזב אותו ולא יצר עמו כל קשר לא באותו יום ולא מאוחר יותר. התנהגות מעין זאת, מעוררת במלוא עוצמתה את השאלה האם מדובר אכן בהצעת עבודה ממשית וריאלית או שמא בניסיון אולי, ליטול את העוקץ ממעשה הפיטורין של התובע ע"י עיסא.
הנסיבות הנ"ל, תומכות בסבירות גבוהה במסקנה שאין לראות בהצעת עבודה בצורה כזו, כהצעת עבודה חלופית אמתית, בתום לב . משכך אין בה לכפר על מעשה הפיטורין של עיסא ואין לראות בה כחזרה של המעביד ממעשה הפיטורין.

ח. לאור הנ"ל, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת.
באשר לחישוב פיצויי הפיטורין להם זכאי התובע, כעובד עונתי, יש לנהוג התאם לסעיף 12, לחוק פיצויי הפיטורים, שקובע חישוב יחסי לחלקי השנה בהם הוא עבד בפועל. בענייננו, התובע עבד 14 חודש, במשך תקופת ההתקשרות, בת 21 חודש, ושכרו הממוצע עמד על סך -.4,004 ש" .
לפיכך חישוב הפיצויים המגיעים לתובע הוא כדלקמן:
4,004 ₪ x 14/21 = 2,669 ₪ .
(יש להעיר תוצאת חישוב הסכום הסופי בתצהיר של התובע מוטעית).

ט. באשר לדמי הודעה המוקדמת, הרי משלא חלקה הנתבעת על טענות וחישובי התובע,
אנו קובעים כי בנסיבות העניין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסכום הנתבע על דו,
בסך 4,004 ₪.

י. באשר לסעד של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הרי בנסיבות שהוכחו בפני
נו, ובהתאם לסמכותנו מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958, השתכנענו שיש להפחית את פיצויי ההלנה, לכדי הפרשי הצמדה וריבית כחוק, לאור חילוקי הדעות הממשיים בין הצדדים, לעניין עצם זכאות התובע לפיצויי פיטורים.

7. היקף עבודתו של התובע, שכרו וגמול שעות נוספות
א. טענת התובע בעניין זה היא כי עבד שעות רבות וכי הרשום בתלושי השכר לא משקף את שעות עבודתו בפועל ובכלל זה את היקף השעות הנוספות ושעות העבודה ביום בשבת. כך טען בתצהירו:
"עבדתי בחוף דדו בשירות הנתבעת במשך 7 ימים בשבוע, ללא יום מנוחה שבועי, למעט יום הכיפורים, ובדרך כלל בין השעות 6 בבוקר ועד 19 בערב. למען הסדר הטוב אציין כי הין ימים בהם הועסקתי "רק" בין השעות 10בבוקר ועד 20.00 בערב"

בחקירתו בפני
נו חזר על דבריו אלה והשיב:
"לא היו לנו כרטיסי עבודה. כל יום עבדתי מהשעה 06:00 בבוקר עד19:00".

במהלך החקירה הנגדית העיד התובע כי:
"כאשר התקבלתי לעבודה סיכמנו שאעבוד 11 עד 12 שעות, לא סיכמנו כמה כסף אקבל עבור עבודתי".

ב. חרף טענותיו הנ"ל, לא הצליח התובע להסביר את טענתו מדוע הרישום בתלושים לא משקף נאמנה את היקף ושעות עבודתו וכל אשר היה לומר בהקשר זה היה :
"קשה לי לענות, כי אין לי את ההכשרה המקצועית להסביר את התלוש".

ג. הראיה היחידה שהוגשה לתיק, על ידי שני הצדדים, ביחס לשכר והרכבו, היו תלושי השכר. אף אחד מהצדדים לא הגיש דו"ח נוכחות של התובע. עיון בתלושים מלמד כי לתובע אכן שולם גמול שעות נוספות, אולם התובע לא הצליח להסביר מה לא בסדר ברכיבי גמול השעות הנוספות והעבודה בשבת שהופיעו בתלוש.

ד. לעומת זאת הסביר מנהל הנתבעת את מהות הרישום בתלושים, בגין השעות הנוספות, והעבודה בשבתות כדלכמן:
"את מפנה אותי לתלוש 6/97 שם יש עבודה רגילה של 20 ימים ו-5 שבתות. הרישום בטור ימי העבודה 30, זה טעות. כנראה בגלל השעות הנוספות המחשב מתרגם את זה לימים. בחודש 9/94 (צ.ל. 9/97 - מ.ס.ע) יש 26 ימי עבודה ו-4 שבתות ובימי העבודה רשום 31 ימים, אני אומר אותה תשובה, המחשב מתרגם את השעות לימים. אני לא מתעסק במחשב. כנ"ל לגבי 10/97. לטענתך שהתלושים אינם משקפים את העובדות לאשורן, אני משיב השכר משקף בדיוק מה שהתובע עבד".

ה. הלכה פסוקה היא, כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכם קצוב (דב"ע 3-76/98 גאנם וסאם - צ'אם מוצרי מזון בע"מ, עבודה ארצי, לא(1), 367).

בענייננו, מתלושי השכר של התובע עולה כי לתובע שולם גמול גם בגין שעות נוספות ועבודה ביום המנוחה השבועי, מנגד התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את טענתו כי תלוש השכר לא משקף נאמנה את היקף עבודתו והשכר הנכון המגיע לו בגינה.

יש לציין כי טענות התובע בעניין של אי תשלום שכר מינימום, הועלתה רק בסיכומים מטעמו, וככזו היא מהווה הרחבת חזית אסורה.
(עב' 7126/02 (ת"א) אלדד רמי דרור - אליעזר לינביץ בע"מ (טרם פורסם)).
8. פדיון חופשה
א. לטענת התובע לא שולמו לו ימי החופשה שהגיעו לו. בסיכומיה הודתה הנתבעת כי התובע זכאי לדמי חופשה. יחד עם זאת בקשה היא כי דמי החופשה יקוזזו מתמורת ההודעה המוקדמת אותה חייב התובע לנתבעת, לטענתה. מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת לא שלמה לתובע פדיון ימי חופשה. יתרה מזאת, מנהל הנתבעת בעדותו אישר טענה זו בהעידו כך:
"את מפנה אותי לתלוש חודש 10/99, ושואלת האם לגבי יתרת החופש של 5 ימים שילמתי כסף, אני אומר שאני לא זוכר אם שילמתי את הסכום הזה. סביר להניח שאם שילמתי זה היה מופיע בתלוש. ...את מפנה אותי לחודש 10/98, שם יש יתרת חופש של 7 ימים, אני אומר שאני לא יכול להראות איפה שילמתי. יכול להיות ששילמתי ויכול להיות שלא. ...סביר להניח שלא שילמתי לעובד סכומים אלה" (ההדגשה הוספה - מ.ס.ע)

ב. מאחר וקבענו כי התובע פוטר וכי הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת, הרי אין זכות קיזוז לנתבעת, ומשכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסכום הנתבע על ידו, בסך -.1,781 ₪.

9. דמי נסיעה
א. חובת המעביד לתשלום דמי נסיעה קבועה בצו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה. לטענת התובע הנתבעת לא שילמה לו דמי נסיעות בשנת 1999, למעט בגין חודש יוני. התובע מכחיש עוד, את גרסת הנתבעת כי חלק מדמי הנסיעה שולמו לו במזומן.

ב. מעיון בתלושי השכר עולה כי הנתבעת נהגה לשלם לתובע את דמי הנסיעה בתלוש השכר וכי בתקופת עבודתו בשנת 1999, לא שולמו לתובע דמי נסיעה בחודשים 5/99, ו-7/99. בעניין זה העיד עד הנתבעת, עיסא כך:

"אני העברתי את המשכורות לפועלים בשיקים. נסיעות שילמתי במזומן. הנסיעות רשום בתלוש. הנסיעות זה של השבתות, כי יש להם חופשי חודשי".

ג. אין בטענות הנתבעת בהקשר זה, כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה, שהיא אכן שילמה דמי הנסיעה לתובע. עדותו של עיסא בהקשר זה מעלה מספר תמיהות, ראשית אם הנסיעות רשומות בתלוש בין ששולמו במזומן ובין ששולמו בשיק, הרי אין הסבר מניח את הדעת מדוע בחודשים שבמחלוקת לא צוינו נסיעות בתלוש. יתרה מזאת, אם רכיב הנסיעות בתלוש הוא בגין תשלום עבור נסיעות בשבתות הרי שאין כל הסבר להעדר תשלום עבור חופשי חודשי בתלוש.

ד. משכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע דמי נסיעה הנתבעים על ידו בסך של 444 ₪.
יש לציין כי לא נעלם מעיני בית הדין כי על פי התלושים הרי גם בחודש 4/98 ובחודש 10/98 אין ציון של תשלום דמי נסיעה לתובע. אולם בהעדר תביעה ביחס לכך אין אנו נדרשים לעניין.

10. הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר
א. לטענת התובע הוא פוטר ביום 9/7/99 ואולם שכרו שולם רק עד ליום 6/7/99 ועל כן זכאי הוא לסך 336 ₪ בתוספת 102 ₪ בגין גמול שעות נוספות עבור אותם ימים. כן מבקש הוא להשית פיצויי הלנת שכר על הנתבעת.
עיון בתלוש השכר הרלוונטי מעלה כי התובע קיבל שכר בגין 5 ימי עבודה באותו חודש.

ב. מסיכומי הנתבעת (סעיף 35), עולה כי גם לדידה היחסי העבודה עם התובע הסתיימו ביום 9.7.99, משכך זכאי התובע לשכר בגין יתרת הימים שלא שולמו לו בסכום הנתבע על ידו בסך של -.438 ₪ .

11. דמי הבראה
א. בכתב התביעה טען התובע לזכותו לדמי הבראה בגין 13 חודשי עבודה. אולם בסיכומיו הוא זנח תביעתו זו וטוב שכך, שכן אין חולק שבאף תקופה/ עונה, הוא לא עבד שנה קלנדארית מלאה.
בעניין זה ראה תב"ע נו/3-657 (ת"א) ירון אדירי - עירית נתניה, עבודה אזורי, ח, 966), שם נקבע: "אולם התובע לא עבד במשך שנה שלמה ועל כן אינו זכאי לדמי הבראה...".

12. לסיכום
לאור כל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
א. פיצויי פיטורין בסך של -.2,669 ש"ח.
ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של -.4,004 ש"ח.
ג. פדיון חופשה בסך של -.1,781 ש"ח.
ד. דמי נסיעה בסך של -.444 ש"ח.
ה. הפרשי שכר בסך של -.438 ש"ח.
__________
סה"כ -.9,336 ש"ח.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום סיום יחסי העבודה (9/7/99), ועד ליום התשלום המלא בפועל.

13. לאור תוצאת פסק הדין, תשלם הנתבעת לתובע, בנוסף, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח ועוד מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום כ"ח בחשון, תשס"ו (30 בנובמבר 2005),בהעדר הצדדים.
שמיל גולן
נציג מעבידים

פארס חיר
נציג עובדים

מהא סמיר-עמאר

שופטת
002067/00עב 710 ר. סבג.








עב בית דין אזורי לעבודה 2067/00 אלכסנדר אורסול נ' חירם בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/11/2005)