פסקי דין על נווה זיו - אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית ואח' | פסקי דין על משה (מוקי) בצר

699/04 א     04/12/2005




א 699/04 נווה זיו - אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית ואח' נ' משה (מוקי) בצר




1
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בחיפה
א 000699/04
בפני
:
כבוד השופט עודד גרשון

תאריך:
04/12/2005
בעניין:
1. נווה זיו - אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית כפרית בע"מ
2. עמותת משתכני נווה זיו
3. ברוך בר-נס
ע"י ב"כ עו"ד
נ. העצני

המבקשים

נ ג ד
משה (מוקי) בצר
ע"י ב"כ עו"ד
ע. אטיאס

המשיב
פסק דין
1. בבקשה שלפני עותרים המבקשים לכך שבית המשפט יתן להם את הסעדים שלהלן:

"א. ליתן

פסק דין
אשר יצהיר כי קיים הסכם בוררות בר תוקף בין המבקשים לבין המשיב.

ב. לפעול על פי סמכותו הקבועה בסעיף 8(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968(להלן-"חוק הבוררות") ולהורות על מינוי בורר שיכריע במחלוקת שבין הצדדים.

ג. ככל שיתנגד המשיב לבקשה זו מתבקש בית המשפט הנכבד להשית את הוצאות הבקשה על המשיב, לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק".

2. טענות המבקשים

א. המבקשים, באמצעות באי כוחם המלומדים עורכי הדין נדב העצני ותמיר גזיאל, טענו כי החל מראשית שנות ה-80 יזם מר ברוך (בוריס) בר-נס (המבקש מספר 3, להלן- "המבקש") הקמת דגם מיוחד של יישוב קהילתי בגליל בסיוע הסוכנות היהודית, "שמטרתו היתה למזג בין אידיאל יישוב הגליל וייהודו לבין קליטת עלייה. היישוב היה אמור להתבסס על מיזוג שוויוני בין עולים מארצות אנגלו-סקסיות לבין תושבים ותיקים ולגלם דוגמא מוצלחת לקליטה ולמיזוג גלויות".

ב. לטענת המבקשים יצר המבקש קשר ישיר עם קהילות יהודיות באנגליה ובדרום אפריקה מתוך מטרה לגבש גרעיני התישבות של עולים שיעלו ויתיישבו בישוב. לצורך קידום המטרה האמורה הקים כבר ביום 10.12.84 עמותה הנושאת את השם " אגודת גבעת שעל הגליל המערבי". ביום 18.1.90 שונה שמה של העמותה באופן התואם את שם הישוב "נווה זיו הגליל המערבי".

ג. המבקשים טענו כי המבקש פעל והשקיע מאמצים רבים בהקמת הישוב. החל משנת 1987 הצליח המבקש להגיע לשיתוף פעולה הדוק עם הסוכנות ולרתום אותה ליוזמה להקמת הישוב. מאמצי המבקש נשאו פרי והביאו לאישור התוכנית המפורטת של בנית הישוב (146 יחידות דיור) בועדה לבניה מגורים במחוז הצפון בנצרת, תחת השם "נווה זיו".

ד. המבקשים טענו כי על רקע דרישת הסוכנות היהודית לרישום "נווה זיו" כאגודה שיתופית, התאגדו מיסדי "נווה זיו" ברשות המבקש באגודה "נווה זיו-אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית כפרית בע"מ" (היא המבקשת מספר 1 בהליך שלפני).

המבקשים טענו כי עוד ביום 15.9.01, ובטרם נדרש המבקש על ידי הסוכנות להקים אגודה שיתופית, הוקמה על ידו ועל ידי גורמים השותפים ליוזמתו, "עמותת משתכני נווה זיו בע"מ" (היא המבקשת מספר 2 בהליך שלפני. להלן – "עמותת המשתכנים").

על פי הטענה, כוונת מקימי עמותת המשתכנים היתה לייחד אותה לעיסוק אך ורק בענייני המשתכנים בפרוייקט היישוב נווה זיו ובניית בתיהם.

בפועל, כך נטען, רבים מההסכמים שחתמו התובעים עם אנשי מקצוע, ובכלל זה מתכננים, נערכו באמצעות עמותת המשתכנים.

ה. ביום 20.4.97 ניתנה למבקשת מס' 1 (להלן – "נווה זיו") "רשות לעלות על הקרקע בהתאם לחוזה הפיתוח הקיים בין הסוכנות לבין מינהל מקרקעי ישראל". כן נמסר לנווה זיו כי היא "תשמש כנאמן לסוכנות בביצוע עבודות הפיתוח של הישוב".

ו. ביום 25.5.97 עלתה נווה זיו לקרקע באמצעות עמותת המשתכנים.

ז. שנים ספורות קודם לכן, במסגרת ההתארגנות לקראת קבלת ההרשאה מהסוכנות, שכרו המבקשות 1 ו- 2 את שירותיו של המשיב לאספקת שירותי ניהול ושיווק של פרוייקט היישוב "נווה זיו" בגליל המערבי.

ביום 10.2.93 קיבל המבקש הצעה מפורטת מן המשיב למתן שירותים לצורך ניהול פרוייקט שיווק הישוב "נווה זיו". על סמך ההצעה האמורה נחתם ביום 11.2.93 הסכם בין עמותת המשתכנים לבין המשיב לפיו התמנה האחרון למנהל פרוייקט הקמת הישוב. בהמשך לכך, ביום 17.2.95, הסכם קבלנות שנכנס לתוקף במועד קבלת ההרשאה.

ח. המבקשים טענו כי למרות שהסכם הקבלנות (נספח ג'3 לבקשה) נחתם בין עמותת המשתכנים לבין המשיב, הרי ש"היה ברור לשני הצדדים כי הוראות ההסכם חלות גם על המבקשת 1, על כל המשתמע מכך".

ט. המבקשים טענו כי עד לשנת 1997 עסק המשיב "בשתדלנות בלבד, היות שההסכמים (...) טרם נכנסו לתוקף, עד לקבלת ההרשאה ביום 20.4.97".

ואולם, טענו המבקשים, במהלך שנת 1997 החל המשיב "לחתור תחת הפרוייקט שלמענו עבד בנסיון לחתור תחת מוסדות המבקשים ותוך גזילת פרי עמלו של מר בר-נס. באותה עת פעל המשיב ללא לאות מאחורי גבם של המבקשים להקמת אגודה שיתופית מתחרה שתשפיע על הסוכנות לבטל את ההרשאה שניתנה למבקשת 1 להקמת הישוב ולהעבירה לאגודה המתחרה".

י. המבקשים טענו כי המשיב פעל בניגוד גמור להוראות הסעיפים 4.1 ו- 9 להסכם הקבלנות ותוך הפרה יסודית של ההסכם כולו. לטענתם, "להשגת יעדיו האמורים השתמש המשיב באמצעי הטעיה, כחש, מצגי שווא והונאה של הרשויות והגורמים המוסמכים הרלוונטיים תוך פגיעה חמורה במבקשים, לרבות בין היתר פגיעה בזכויות קנין, פגיעה במוניטין וכן פגיעה בשמו הטוב של מר בר-נס".

יא. המבקשים טענו כי עקב מעשיו ומחדליו הנ"ל של המשיב בשיתוף עם אחרים, הודיעה הסוכנות למבקשים כי היא מבטלת את ההרשאה שניתנה לאגודה להקמת הישוב ללא כל נימוק סביר.

יב. המבקשים טענו כי במקביל לאמור לעיל, פעל מי מעובדי הסוכנות, יחד עם המשיב וגורמים נוספים, להקמת אגודה שיתופית חדשה "זיו הגליל ישוב קהילתי כפרי בע"מ אגודה שיתופית" (להלן – "זיו הגליל").

על רקע זה, כך נטען, החל המשיב לפעול בתוך מוסדות "נווה זיו" "בנסיון להסית חברים מרכזיים במבקשת 1 נגד מר בר-נס, בטענות שווא שונות ומשונות. זאת, למרות שהוא כלל לא היה חבר במבקשת 1, אלא כאמור רק פרוייקטור מטעם המבקשת 2".

יג. עוד טענו המבקשים כי המשיב אף ניסה לגרום לממלאי תפקידים ב"נווה זיו" ליזום את הרחקתו של המבקש מתפקידו כיו"ר המבקשת מס' 1 והוא אף הצליח להמריד שניים מחברי וועד האגודה כנגד המבקש "ולגרום לו לנזקים בלתי הפיכים".

יד. המבקשים טענו כי המשיב הפר הפרה יסודית את ההסכם עם המבקשים וכחלק מהתנהלותו האמורה אף הודיע במכתב של בא כוחו מיום 10.7.97 על ניתוק קשר בין הצדדים שמשמעותו ביטול הסכם הקבלנות, לרבות ההסכם שקדם לו.

טו. המבקשים טענו כי פניות חוזרות ונשנות שלהם למשיב לפצותם בגין הנזקים שהסב להם נתקלו בהתנגדות עויינת מצידו.

טז. המבקשים טענו כי בעקבות הנזקים הרבים שנגרמו להם עקב ביטול ההרשאה על ידי הסוכנות ועקב טענותיהם בענין זה, "מינתה הסוכנות בתיאום עם ח"כ מיכאל איתן את עו"ד חיים אהרון כבודק פנימי אובייקטיבי לבדיקת הטענות בדבר נסיבות ביטול ההרשאה והעברתה לא"ש "זיו הגליל"".

המבקשים טענו כי עו"ד חיים אהרון הכין, לאחר בדיקה מעמיקה, דו"ח פנימי שנשלח ביום 17.8.03 ליו"ר הסוכנות מר סלי מרידור. לטענתם, דו"ח זה אימץ את טענותיהם כנגד הסוכנות והמשיב ודחה את כל טענות הסוכנות והמשיב כנגד המבקשים.

יז. המבקשים טענו כי רק בשנת 2004 קיבלו לידיהם העתק מדו"ח הבודק הפנימי ונספחיו ורק לאחר מכן עלה בידם לקבל את חומר הראיות המאשש את כל טענותיהם כנגד המשיב, חומר שלאורו "ניתן להוכיח את עילות תובענת המבקשים כנגדו".

יח. המבקשים טענו כי עד כה היו מנועים מהגשת תביעה לבית המשפט "עקב הסכם הבוררות הכלול בהסכם הקבלנות שבין הצדדים". על שום כך פנה ב"כ המבקשים אל המשיב בכתב בבקשה למינוי בורר מוסכם על פי הסכם הבוררות "אלא שבמקום לקבל תשובה עניינית לבקשתו הגיב המשיב (...) בהעלאת טענות סרק לא רלוונטיות ואשר אינן מתייחסות כלל לעצם ענין הפניה".

יט. המבקשים טוענים כי עקב מעשיו ומחדליו של המשיב נגרמו להם נזקים ממוניים כבדים "לרבות הוצאות אדירות שהוציאו המבקשים לצורך ביצוע הקמת הישוב וכן אובדן ציפיותיהם החוזיות מכוח ההסכם שבינם לבין הסוכנות. כמו כן, גרם המשיב למבקשים ובפרט למר בר-נס, לנזקים אחרים שאין להם שיעור כגון: עוגמת נפש ופגיעה חמורה בשמו הטוב וכן פגיעה במוניטין שהיה למבקשות 1 – 2".

כ. המבקשים טענו לאמור:

"כפי שתואר למעלה, וכן על פי הוראות הסכם הקבלנות, ובפרט סעיפים 8 ו- 10 להסכם זה, הרי שהוראות הסכם הקבלנות, לרבות הסכם הבוררות, חלות גם על המבקשת 1. זאת ועוד, הצעתו המקורית של המשיב מיום 10.2.93 על פיה נערך ההסכם מיום 11.2.93 והסכם הקבלנות, הופנתה ישירות למר בר-נס ולכן גם ביחס אליו חל הסכם הבוררות דנא".

מכאן התובענה שלפני.

3. טענות המשיב

א. המשיב, באמצעות באי כוחו המלומדים עורכי הדין חיים פרוכטר וגיא אטיאס, ביקשו לדחות את הבקשה וטענו, בין היתר, כי הבקשה מלאה בטענות סרק "שבחלקן מבוססות על טענות שקריות ובחלקן על חצאי אמיתות, הגרועות משקר".

ב. בפתח תגובתו הדגיש המשיב כי בכוונתו לפרט בתגובה את עיקרי העובדות, ואולם "מובהר בזאת כי אי התייחסותו של המשיב לכל אחת מן העובדות המפורטות בבקשה אין בה משום הסכמה או הודאה בטענות או וויתור מצידו על טענות כלשהן לרבות התיישנות ושיהוי" (ההדגשה במקור. ע.ג.).

ג. המשיב טען כי המבקשים מייחסים לו ביצוע מעשה תרמית, הטעיה וזיוף. ואולם –

"(...) טענותיהם של המבקשים הן בבחינת הפוסל במומו פוסל. במהלך כל השנים הואשם בר-נס בתרמית, הטעיה וזיוף מסמכים בזדון, ועל כן הוא מחפש כל דרך להאשים אחרים בהאשמות שדבקו בו, ובמונחים זהים.

כוונתו היחידה של בר-נס היא להשמיץ את המשיב, לפגוע בשמו הטוב של המשיב, והכל מתוך קריצה לכותרת המאמר בעיתון היומי, כפי שעשה בעבר".

ד. המשיב הביא בתגובתו רקע עובדתי. ואולם, נוכח מהות המחלוקת, כפי שעוד תפורט להלן, איני רואה צורך להביא כאן גם את העובדות שפורטו על ידי המשיב.

ה. המשיב טען כי תניית הבוררות עליה מבוססת בקשת המבקשים מצויה בסעיף 11 להסכם שנכרת בין המבקשת מס' 2 (עמותת המשתכנים) לבין המשיב -

"(...) המעגן את העסקתו של המשיב על ידי העמותה כמנהל פרוייקט ההקמה של הישוב. ודוק: ההסכם הוא בין המשיב לבין העמותה ולא בין המשיב לאגודה. (...).

אולם, אפילו היתה מוגשת הבקשה על ידי העמותה בלבד, גם אז ראוי היה לדחותה, שכן סעיף הבוררות אינו חל על כל סכסוך שבין הצדדים תהיה עילתו אשר תהיה, אלא אך ורק על "חילוקי דיעות בקשר להסכם זה ולנובע ממנו"".

המשיב הוסיף וטען כי גם אם תניית הבוררות האמורה היתה חלה במקרה הנדון על הסכסוך הנטען בין המבקשים לבין המשיב, דבר המוכחש על ידי המשיב, "אזי היא מחייבת דיון בבוררות אך ורק בין המשיב לבין העמותה, ובכל מקרה היא אינה חלה על המבקשים 1 ו- 3. ולפיכך, בכל מקרה לא ניתן לאכוף על המשיב לקיים הליך בוררות עם המבקשים 1 ו- 3".

ו. המשיב הוסיף וטען כי עילת תביעתם של המבקשים "מבוססת על טענתם כי המשיב ביצע מעשה תרמית, הטעיה וזיוף מסמכים. אלה הן טענות חמורות ביותר המייחסות למשיב מעשים פליליים. טענות מסוג זה, כשלעצמן, אינן יכולות להתברר בבוררות, וראוי להן שיתבררו בבית המשפט".

ז. עוד טען המשיב כי דין הבקשה להדחות גם בשל כך שאם תתקבל בחלקה יגרום הדבר לפיצול הדיון.

ח. לבסוף טען המשיב כי "המבקשת מס' 2 לא טרחה להציע שם של בורר, בניגוד להוראות סעיף 8(ב)(2) לחוק הבוררות".
4. דיון

א. בקשתם של המבקשים נתמכה בתצהירו של מר ברוך בר-נס, אשר אף נחקר על תצהירו.

תגובתו של המשיב נתמכה בתצהירו שלו. במהלך הדיון הודיע ב"כ המבקשים על כך ש"אין לי עניין לחקור את המשיב".

ב. לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה.

ג. ההצעה המפורטת שניתנה על ידי המשיב למתן שירותים לצורך ניהול פרוייקט שיווק הישוב "נווה זיו" (נספח ג'1 לבקשה) הופנה ל"ברנס בוריס/טוביה ארז, נווה זיו". המסמך חתום על ידי "מוקי בצר", המשיב.

ביום 11/02/93 נחתם הסכם בכתב יד (נספח ג'2 לבקשה) בין "מוקי (משה) בצר" לבין "עמותת משתכני נווה זיו, הגליל המערבי".

ביום 17/02/95 נחתם הסכם הקבלנות (נספח ג'3 לבקשה) שנערך בין "עמותת משכני נווה זיו" (כך במקור! "משכני" ולא "משתכני". ע.ג.) לבין "משה (מוקי) בצר
".

בסעיפים 8, 10 ו- 11 להסכם הקבלנות הוסכם בין "עמותת משתכני נווה" זיו לבין המשיב כדלקמן:

"8. העמותה מתחייבת לגרום לכך שהוראות הסכם זה יחולו על כל המשתכנים בישוב כיום ובעתיד, וזאת מתוקף היותם חברי אגודה "נווה זיו" – אגודה שיתופית להתיישבות כפרית בע"מ, הרשומה במספר 0551559-57, וכן חברי העמותה, שעליה מוטלת האחריות להקמת הישוב.

9. (...).

10.1 הסכם זה יכנס לתוקף רק לאחר שהאגודה תקבל אישור בכתב מהסוכנות היהודית לגבי מקרקעי הישוב.

10.2 אם פרוייקט ההקמה של הישוב יופסק מסיבה כלשהי, יוקפא הסכם זה עד לאחר שיתחדש הפרוייקט.

11. כל חילוקי דעות בקשר להסכם זה ולנובע ממנו יוכרעו על ידי בורר דן יחיד שימונה בהסכמת הצדדים.

הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי, לדיני הראיות ולסדרי הדין, יהיה זכאי לפסוק בפשרה ופטור מלנמק את הפסק.

דין חתימת הצדדים על הסכם זה כדין חתימתם על הסכם בוררות".

ד. האמנם ניתן לראות גם את המבקשים מס' 1 ומס' 3 כצדדים להסכם הקבלנות (נספח ג'3 לבקשה) שנערך עם עמותת המשתכנים?

יפים לכאן דבריו של כב' השופט מצא בעניין רע"א 7608/99 לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נגד מצפה כנרת 1995 בע"מ ואח'
, פד"י נו(5) עמ' 156 בעמ' 163:

"על חשיבותה של זכות הגישה לערכאות אין צורך להכביר מלים. זה כבר הכיר בית-משפט זה בהיותה זכות- יסוד (...). ולאחרונה אף גוברת הנטייה להכיר בהיותה זכות חוקתית (...). בהסכמה לבוררות כרוכה פגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של כל אחד מהצדדים המתקשרים. זו מתבטאת לא רק בוויתורם, למעשה, על הזכות להתדיין לפני בית המשפט, אלא גם בנטילת מגבלות משמעותיות ביחס לאפשרויות ההשגה על הכרעת הבורר בעניינם. הפגיעה בזכות הגישה לערכאות נחשבת למוצדקת רק אם היא אכן נובעת מבחירתו המוקדמת של המתקשר. מכאן אף נובע, כי המבחן המשפטי העיקרי, להבחנה בין הסכמי בוררות לבין מנגנוני הכרעה מוסכמים אחרים, נעוץ בשאלה אם כוונתם המשותפת של צדדים שיצרו מנגנון הכרעה מוסכם - כפי שהיא נלמדת מן החוזה שביניהם או מן הנסיבות - הייתה להגביל את יכולתם לפנות לערכאות לבירור הסכסוך שביניהם, בדומה להגבלות המוטלות בחוק הבוררות (...). זאת ועוד: מחשיבות מעמדה של זכות הגישה לערכאות מתחייבת המסקנה, כי להוכחת הכוונה להתקשר בהסכם בוררות תידרשנה ראיות ברורות. בהיעדר ראיות משכנעות לקשירתו של הסכם בוררות, תתחייב המסקנה כי הסכם כזה לא נקשר. (...)".

לאור דבריו הנ"ל של בית המשפט העליון, נראה לי כי ראוי שבדיקת השאלה אם פלוני קשור בהסכם בוררות אלמוני אם לאו מחייבת זהירות והקפדה.

ה. אכן בסעיף 8 להסכם דובר על כך שהעמותה מתחייבת לגרום לכך שהוראות ההסכם יחולו "על כל המשתכנים בישוב כיום ובעתיד". ואולם, עובדה היא שלמרות שהאגודה כבר היתה אגודה רשומה וקיימת, היא לא היתה צד להסכם הקבלנות ולהסכם הבוררות הכלול בו. ייתכן שהמסקנה היתה שונה אילו העמותה כבר היתה קיימת ואילו האגודה טרם נוסדה והיתה רק בשלבי ייזום. אך, כאמור, לא כך היה המצב בענייננו.

ו. באי כוח המבקשים טענו בסיכומיהם כי מהוראות הסעיפים 3.1 ו- 3.8 להסכם הקבלנות ניתן ללמוד על כך שההסכם האמור הוחל הן על העמותה והן על האגודה.

אין בידי לקבל טיעון זה.

סעיף 3 להסכם הקבלנות עוסק ב"הגדרת התפקידים ותחומי אחריותו" של המשיב. עיון בסעיף 3.1 להסכם הקבלנות מלמד כי אחד התפקידים שיועדו למשיב הוא "ניהול וריכוז הפעולות של העמותה ושל האגודה, בכל שלבי הבנייה של המבנים הפרטיים והציבוריים עד להשלמת עבודות הפיתוח והאיכלוס".

אין באמור בסעיף זה ולא כלום עם הפיכתה של האגודה לצד להסכם. סעיף זה מדבר אך ורק על היקף התפקיד שיועד למשיב.

הוא הדין בסעיף 3.8 להסכם.

ז. גם בסעיף 10 להסכם אין כל תימוכין לטענה שאף האגודה (המבקשת מס' 1) הינה צד להסכם הבוררות. סעיף 10 אינו אלא תנאי מתלה כמשמעותו בסעיף 27(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. היינו, שהסכם הקבלנות יכנס לתוקפו רק לאחר שהאגודה (המבקשת מס' 1) תקבל אישור בכתב מהסוכנות לגבי מקרקעי הישוב. אין ללמוד מאמירה זו דבר לעניין היות המבקשת 1 צד להסכם הקבלנות ולהסכם הבוררות הכלול בו.

ח. הוא הדין ביחס למבקש (מר בר-נס): המבקש לא פעל, בעת ההתקשרות בהסכם הקבלנות, באופן אישי. הוא פעל כנציגה של העמותה והאורגן שלה. על שום כך, חתימתו של המבקש על ההסכם נספח ג' 3 לבקשה לא היתה חתימה אישית וההתקשרות שבאה בעקבותיה לא היתה התקשרות אישית (ואמנם עיון בהסכם החתום מלמד שהחתימה באה על שמה של העמותה "עמותת משתכני נווה זיו" ומתחת לשמה המודפס של העמותה אף הוספה חותמת של העמותה).

לאור העובדה שהסכם הקבלנות נערך בין עמותת משתכני נווה זיו לבין המשיב, הרי שגם אילו היתה למשיב טענה על כך שלמשל לא קיבל את התמורה שהעמותה התחייבה לשלם לו, הוא (המשיב) לא היה זכאי לתבוע את המבקש באופן אישי. מאליו מובן, על כן, שהדברים פועלים גם במהופך, היינו, שגם המבקש באופן אישי אינו יכול לראות את המשיב כבעל חוזה הוא לעניין הסכם הבוררות.

ט. בנסיבות העניין, מסקנתי היא כי הצדדים להסכם הבוררות הנדון כאן הם עמותת משתכני נווה זיו והמשיב בלבד. המבקשת מס' 1 והמבקש מס' 3 אינם צד להסכם הבוררות.

י. הנה כי כן, הגענו למסקנה כי הצדדים היחידים להסכם הבוררות הם עמותת משתכני נווה זיו (המבקשת מס' 2) והמשיב.

האם הסכם הבוררות שבין העמותה לבין המשיב חל על הסכסוך שנפרש בתובענה שלפני?

סבורני כי אין לומר שהסכם הבוררות, כפי שנוסח בהסכם נספח ג' 3 לבקשה, חל על הסכסוך הנדון כאן.

הטענות שנטענו על ידי המבקשים בהליך שבפני
חורגות מאוד מ"כל חילוקי דעות בקשר להסכם זה ולנובע ממנו (...)" (כאמור בסעיף 11 להסכם). מדובר בטענות על כך שהסוכנות ביטלה הרשאה שניתנה על ידה לאגודה (המבקשת מס' 1) בשל כך שהמשיב, תוך שימוש באמצעי הטעיה, כחש, מצגי שווא והונאה של הרשויות והגורמים המוסמכים, ותוך זיוף מסמכים [הסעיפים 11(ג) ו- 12(ג) לבקשה], גרם לנזקים הנטענים בתובענה. לפי טענת המבקשים מדובר ב"נזקים בלתי הפיכים" [סעיף 12(ב) לבקשה], "(...) נזקים ממונים כבדים, לרבות הוצאות אדירות שהוציאו המבקשים (...)" (סעיף 16 לבקשה).

סבורני כי בנסיבות העניין לא מדובר כאן על על חילוקי דעות בקשר להסכם ובקשר לנובע ממנו. אדרבא, על פי טענת המבקשים עצמם, הנזקים נגרמו בשל כך שהמשיב, על פי הטענה, הלך ו"גזל" את פרי עמלו של מר בר-נס באופן שהשפיע על הסוכנות היהודית לבטל את ההרשאה שניתנה למבקשת מס' 1 להקמת הישוב ולהעביר את ההרשאה לאגודה המתחרה בה. מה קשר יש בין עילה נטענת זו לבין ההסכם?

למען הסר ספק אני רואה להדגיש כי איני מכריע כאן בשאלה אם נפל פגם כלשהו באופן פעולתו של המשיב אם לאו. עניין זה איננו עומד להכרעה בתיק זה. כל שעלי להכריע בו הוא אם בנסיבות העניין קשורה העמותה (המבקשת מס' 2) בהסכם בוררות עם המשיב החל על הסכסוך שנפרש בכתב הטענות (הבקשה למתן

פסק דין
הצהרתי) שלפני.

מסקנתי היא כי הסכם הבוררות הנדון אינו חל על הסכסוך שפרשו לפני המבקשים בבקשתם.

יא. למעשה, די היה במה שאמרתי עד כה כדי להביא לדחיית הבקשה.

ואולם, כשלעצמי אני סבור שזהו מקרה מובהק שבו ימנע בית המשפט מלהענות לבקשה למינוי בורר כדי לאפשר למשיב לברר את הטענות שנטענו נגדו בבית המשפט דווקא. הכלל הוא "שמי שמואשם בבית משפט במרמה - זכאי ששמו גם יטוהר באותה ערכאה. בכך ניתן ביטוי לעקרון – open court- אם השם הוכתם בפומבי תתן לבעל הדין האפשרות לנקות אותו בפומבי": ספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי "בוררות דין ונוהל", מהדורה שלישית מורחבת בעמ' 133; וראו גם בספרו של השופט אורי שטרוזמן "ספר הבוררות", עמ' 73-74.

לפיכך גם אילו עמד נימוק זה לבדו – די היה בו, לעניות דעתי, כדי להביא לדחיית הבקשה.

יב. וגם בעניין נוסף צודק המשיב: אילו נעניתי לבקשתה של המבקשת מס' 2 והוריתי על מינוי בורר כמבוקש, כי אז היה נוצר פיצול מיותר של הדיון: שהמבקשת מס' 2 היתה מבררת את עניינה בבוררות ואילו המבקשים 1 ו- 3 יכולים היו למצוא את סעדם רק בבית המשפט. והרי במקרה שלפני הרושם שנוצר הוא שעיקר התביעה הוא תביעתו של מר בר-נס!

5. בשולי הדברים אני מבקש להוסיף כדלקמן:

המבקשים העלו בסיכומיהם טענה חדשה, היינו, כי יש לאכוף את הסכם הבוררות על המשיב, בסכסוך שבינו לבין כל המבקשים, נוכח מה שכונה על ידם "התנהלותו של המשיב בבית המשפט ומחוצה לו" (סעיפים 6 עד 12 לסיכומי המבקשים). טענה זו הועלתה בסיכומי המבקשים לראשונה.

טענה זו הינה בבחינת הרחבת חזית שהמשיב לא הסכים לה, והיא נעשתה מבלי שהמבקשים קיבלו רשות לעשות כן.

על שום כך אין בכוונתי לדון בטענה זו.

אך פטור בלא כלום אי אפשר: מי מנע מהמבקשים להגיש את תביעתם? הרי הם לא פנו לבית המשפט ונתקלו בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות?

6. אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א. אני דוחה את הבקשה.

ב. אני מחייב את המבקשים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לב"כ הצדדים בדואר רשום בלווית אישורי מסירה כדין.

ניתן היום ג' בכסלו, תשס"ו (4 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.
עודד גרשון
, שופט
חנה נ. ועופרי ש.









א בית משפט מחוזי 699/04 נווה זיו - אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית ואח' נ' משה (מוקי) בצר (פורסם ב-ֽ 04/12/2005)