פסקי דין על בנק דיסקונט -סניף ראשי -ת"א | פסקי דין על אריה בן ציון קפלן | פסקי דין על מאיר לוי בורה |

48908-06/17 הפ     29/01/2019




הפ 48908-06/17 בנק דיסקונט -סניף ראשי -ת"א נ' אריה בן ציון קפלן, מאיר לוי בורה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 48908-06-17 בנק דיסקונט -סניף ראשי -ת"א
נ' קפלן ואח'



לפני
כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל


המבקשים:

בנק דיסקונט -סניף ראשי -ת"א


נגד


המשיבים
:

1.אריה בן ציון קפלן

2.מאיר לוי בורה


פסק דין


המבקש (להלן: "הבנק") עותר לצו הצהרתי לפיו משיב 1 (להלן: "אריה" ו/או "משיב 1")
הינו הבעלים דה פקטו של בית העסק הפועל בשם המסחרי "
ariks
חומוס עם בשר" בנכס שברח' רבי עקיבא 2 בבני ברק (להלן : "העסק") , וכל הזכויות בו מכל מין וסוג שהוא, הרשומים על שם משיב 2 – מאיר בורה לוי, (להלן: "מאיר" ו/או "משיב 2"), הן של אריה.


תמצית טענות
המבקש (הבנק )
לטענת הבנק, אריה מצוי בתחילת קריסה כלכלית קשה ומתנהלים נגדו הליכים שונים בהוצל"פ. לטענת הבנק, אריק חייב לבנק ,נכון למועד הגשת התובענה, 486,080 ₪ בגין יתרת חובו בסניף הבנק בבני ברק, ואריה מנסה להסתיר את עובדת היותו בעל הזכויות בעסק. לטענת הבנק, אריה העמיד את מאיר כ"איש קש" מטעמו, ורשם את העסק ברשויות המס על שם מאיר.

הבנק טוען כי חקירה שניהל נגד אריה העלתה, שהעסק נושא את שמו של אריה ונקרא
ariks
, אריה אמר למנהל סניף הבנק שבכוונתו לפתוח עסק של חומוס, משכירת הנכס אמרה שאריה הוא הבעלים של העסק, אריה הוא שחתום עם המשכירה על הסכם השכירות ומאיר הינו ערב, ותמלול הקלטת שיחת טלפון עם עובד בעסק מצביעה על אריה כבעלים של העסק.

לטענת הבנק אריה אשר מכר 3 חנויות תכשיטים שהיו בבעלותו, פרסם בדף הפייסבוק שלו שהוא יוצא לדרך חדשה וחבריו איחלו לו בהצלחה ובתמונת הפרופיל של אריה מופיע בית העסק נשוא תביעה זו. גם באתר בחדשות החרדי "בחדרי חדרים" פורסמה כתבה בה צוין אריה כבעל החומוסייה ורואה החשבון של החומוסייה הוא רואה החשבון ששימש את אריה בעסקיו הקודמים.

הבנק טוען כי יש לראות בהסכם שבין אריה למאיר כחוזה למראית עין, כמשמעו בחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג,1973 (להלן: "חוק החוזים"), ובכל גדי לחמוק מפירעון חובותיו של אריה לבנק.
תמצית טענות המשיבים
אריה ומאיר טוענים, שמאיר בלבד השקיע בעסק, שלאריה אין כל זכויות בו, ואריה רק עובד כשכיר בעסק.

על פי הנטען, העסק נקרא "אריקס" כיוון שאריה פתח אותו לראשונה ומאיר החליט להמשיך עם אותו שם. לטענת אריה, הוא אכן חייב כסף לבנק אבל סכום החוב נמוך מזה הנטען ע"י הבנק, והוא נמצא בהסדרים עם חלק מנושיו ו"בדרך" לפירעון חובותיו.

לטענת המשיבים, אריה שכר את הנכס ביום 14.5.17 כדי להקים חומוסייה ושילם את כל דמי השכירות מראש. לדבריו, עקב קשיים כלכליים לא פתח את העסק והבעלים לא הסכים לביטול הסכם השכירות והשבת דמי השכירות ששולמו. לכן ביום 25.5.17 מכר את המיזם למאיר בתמורה ל- 20,000 ₪ ונשאר כשכיר בעסק לניהול ושיווק המקום תמורת משכורת חודשית. לטענתם, מאיר רכש מכספו את כל הציוד לעסק והגיש תכניות לרישיון העסק.

לטענתם, החומוסייה התקשתה בהשגת תעודת כשרות, ומאיר החליט להחליף את העסק ל"טוסט נקניק" עם כשרות מהודר ולאור הצלחתו פתח מאיר עסק נוסף הנושא אותו שם.

באשר לפרסום בפייסבוק טוענים אריה ומאיר, כי אריה ביצע את הפרסום כיוון שמאיר לא יודע לבצע שיווק בפייסבוק.


דיון והכרעה
מהעדויות שהובאו לפנייה הוצגה התמונה הבאה: חוקר מטען הבנק, צחי ליאון, העיד כי בבדיקה שערך מצא שאריה היה בעלים של 3 חנויות תכשיטים ובחודש מרץ 2017 מכר את עסקיו ומיד החל לעבוד בעסק נשוא התביעה, שנשא את שמו. משכירת העסק אמרה לו שאריה חתם על הסכם השכירות, והיא מתנהלת מולו והוא בעל הבית של העסק, בעוד שמאיר הינו ערב בלבד. החוקר העיד שהוא הקליט את שיחות הטלפון שבתמליל, והציג עצמו עם סיפור כיסוי. את הבדיקה ערך דרך אתר דן אנד ברדיסטנג, ורשתות חברתיות, דרך מכרים
של אריה וחקירות שטח. את השיחה שבמוצג נ/1 הוא הקליט בשבוע הראשון של חודש ינואר 2019.
צבי מרטון מנהל בנק דיסקונט סניף ב"ב מאז שנת 2008, העיד שאריה סיפר לו שבכוונתו לפתוח עסק, ובנוסף אנשים סיפרו לו שאריה מהתכשיטים עבר לעסקי אוכל. גם ב"פייסבוק"
של אריה
פורסם
על פתיחת העסק, ואריה עצמו סיפר לו על כך בפגישה.
אריה בעדותו אישר שבתחילה החנות הראשונה נקראה "אריקס" חומוס ולאחר מכן שונה
לאריה טוסט נקניק. לטענתו, הוא חתם על הסכם השכירות של החנות השנייה כערב למאיר, שהוא הבוס שלו. לדבריו, הוא העובד העיקרי בעסק ומתפעל את העסק יום יום. עוד העיד שהפרסום של העסק הוא בפייסבוק שלו והטלפון בפרסום הוא שלו, וזאת, כיוון שמאיר עסוק
וקשה להשיגו, ולכן הוא, אריה, פרסם את ההודעה בפייסבוק, כדי שיתקשרו אליו, יפגשו עמו ויקבלו פרטים ממנו. אריה טען ש
גם
הפרסום בפייסבוק שלו מיום 20/7 שהוא משכיר חומוסיה, היה בתור שכיר ו"בנושא של הזכיינים
והניהול של אריקס כן אני סוג של מזכירה
של מאיר".
אריה העיד "שאני מכרתי את הכספת חנות התכשיטים עברתי תקופה של גירושין ופרידה והיה לי קשה לעזוב 2 בנות קטנות וההליכים שעשיתי לא נבעו ממחשבה נכונה וחשבתי שמהסכום שנשאר לי אסתדר ובגלל שנפגשתי עם מנהל הבנק צביקה אמרתי להם שאני מתכנן לפתוח חומוסיה ואעבוד שם ומשם אשלם את החובות שלי. בעלת המקום לא הסכימה להשכיר לי בהתחלה ולאחר שכנועים שכנעתי אותה שאשלם לה שנה מראש את כל הסכום הסכימה להשכיר לי . והיה לי נכס ביד ונשארו לי כמה שקלים להתחיל בשיפוץ,
ואני לא בא מתחום האוכל ואני עדיין בהליכי גירושין ומצאתי שאיני יכול להמשיך בפתיחה ופניתי לאנשים ואז עלה לי בראש אולי מאיר
שחיפש להתפתח ירצה להיכנס לזה . אמרתי למאיר שיש מקום עם שכירות זולה במקום מרכזי ואפשר לפתוח חומוסיה , מאיר הסכים ועשיתי איתו את ההסכם... בהתחלה היו לי כמעט 80 אלף ש"ח כדי לפתוח חומוסיה ופתאום זה הצטמצם בגלל השכירות ונשארתי עם סכום נמוך
וידעתי שאין לי מאיפה לגייס כספים והבנתי את הבור שאני נמצא בו".(ראו פרוטוקול, עמ' 12, ש' 1-14). לדבריו, הוא השקיע בעסק 17,000 ₪ ושילם דמי שכירות מראש לשנה לפי 5,300 ש"ח +מע"מ לחודש, מכיוון שנקלע למצב כלכלי קשה, העביר את העסק למאיר בתמורה ל- 20,000 ₪ במזומן, ואת דמי השכירות מאיר מעביר לגרושותיו של אריה ע"ח דמי המזונות עבור ילדיו.

מאיר לוי בורה
העיד שיש חודשים שהוא משלם לאריה במזומן עבור עבודתו, ויש חודשים שלבקשת אריה הוא מעביר מזונות לגרושתו ואת היתרה מעביר לאריה במזומן, אך אין לו תיעוד על העברות במזומן. מטעם המשיבים העיד ישראל הרמב"ם ארמה שיש לו עסק לטלפונים ברחוב רבי עקיבא 2, בצמוד לבית העסק נשוא התובענה. לדבריו, הוא אמר לחוקר שאריה הבעלים כיוון שתמיד רואה אותו בעסק.



הסוגיה העיקרית העולה מהתובענה
קשורה למהימנות ההסכם בין שני המשיבים, והאם עסקינן בחוזה למראית עין, כטענת הבנק. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים,
ובסיכומים מצאתי לקבל את טענות הבנק, ואסביר.

מהו חוזה למראית עין?
חוזה למראית עין הוא חוזה שאינו משקף את ההסכמה האמיתית שבין הצדדים, אלא משמש מסווה למצב שבו בפועל לא נערכה כל עסקה בעלת תוקף משפטי בין הצדדים, או לעסקה שונה במהותה או בתנאיה מן הנגלה בחוזה. "בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה" (
ע"א 630/78 ביטון ואח' נ' מזרחי, פ"ד לג
(2) 576).

נטל הראיה להוכיח כי המדובר בחוזה למראית עין מוטל על הטוען זאת. "ראייה כזו היא, לרוב, נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית - עין מעלימים את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם" (
ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק, פ"ד נ
(2) 41, 43).

יחד עם זאת, קיימים שני גורמים המקלים מהנטל המוטל על הטוען. האחד הוא הכלל הראייתי בדבר מידע המצוי ברשותו של הצד שכנגד והשני, חזקות שבעובדה שקמו לטובת הטוען המהוות אותות מרמה, שאם נותרו ללא מענה, מצביעות על קיומה של מירמה. ככל שמצטברים יותר "אותות מירמה" כך עובר הנטל אל הצד שכנגד להפריכן. "ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע וככל שהתובע יראה יותר אותות מרמה ונסיבות עובדתיות המצביעות על מרמה מצד הנתבע, ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע" (
ע"א 8482/01

בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אילנה סנדובסק

י, פ"ד נז
(5) 776).

סעיף 13 לחוק החוזים
קובע, כי "חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל
"

.
בעניין "באשה" נקבע: "בטלותו של חוזה למראית עין נובעת מהתחקות אחר רצונם האמיתי של הצדדים להסכם, אשר לא התכוונו לייחס תוקף משפטי לחוזה הפיקטיבי שכרתו ולקיים את התנאים הקבועים בו. חוזה למראית עין בטל מעיקרו, מאחר שמיסודו לא היה לו כל תוקף ביחסים בין הצדדים. לפיכך, משנקבעה בטלותו של חוזה למראית עין, קמה בעקבותיו חובת השבה, אשר נובעת מדיני עשיית עושר ולא במשפט, ולא מכוח
חוק החוזים
(ראו:
ע"א 4305/10
אילן נ' לוי, פסקה 21 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן

[פורסם בנבו]
(
9.5.2012) (להלן:
עניין אילן
);
עניין כהן, פסקה 6; עניין חזן, פסקה 24;
ע"א 4360/90

בר

חן
‎

‎

נ

'

כוכבי

,

פ

''

ד

מז
(2) 311, 321 (1993);
שלו, עמ' 257-255). יצוין, כי
סעיף 13 סיפא לחוק החוזים
מבהיר, כי "

אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה",

ומשכך, ניתן תוקף, בתנאים מסוימים, לזכויות שרכש צד שלישי בתום לב, על סמך חוזה למראית עין"
(ראו: עניין חזן
, פסקה 24
; עניין אילן
, פסקה 21 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן
).
(ראו ע"א גיל באשה נ' סמי גרדג'י (31.10.18)).

בעצם הוראת
סעיף 13 לחוק החוזים
על בטלותו של חוזה למראית עין, נותן הדין תוקף לרצון האמיתי של הצדדים, לקיום ההסכם האמיתי ביניהם. שהרי "בחוזה למראית עין אין צד אחד מרמה או מטעה את הצד האחר. שני צדדים כאחד הסכימו, כי כלפי חוץ תוצג מציאות משפטית שאינה משקפת את שהוסכם בין הצדדים כלפי פנים" [דברי השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 630/78
ביטון ואח' נ' מזרחי
, סעיף 4 (13.6.79)].
מן הכלל אל הפרט,
המשיבים טוענים כי טענת
המבקש
בדבר "חוזה למראית עין" נטענה לראשונה בסיכומים. עם זאת, עסקינן בטענה משפטית, ואין כל מניעה להעלותה בשלב הסיכומים. לגופו של עניין, ביום 14.5.17 שכר
אריק משמואל כהן חנות ברח' רבי עקביא בבני ברק להקמת עסק בתחום המזון. (ראו נספח 1 לתצהיר המשיבים). לטענתו שילם 35,000 ₪ שהיוו מקדמה לדמי השכירות אותו דרש המשכיר מראש. לדבריו,
כבר ביום 25.5.17, כ-9 ימים בלבד לאחר שחתם את הסכם השכירות העביר העסק למשיב 2 בתמורה לסך של 20,000 ₪. המשיבים מצרפים מסמך הנושא כותרת "הסכם מכר" מיום 25.5.17 כאסמכתא המעידה על העברת הזכויות בין אריק למאיר. אריק
העיד כי הסכום התקבל במזומן. (פרוטקול, עמ' 13,ש' 3-4).

כאשר נשאל אריק אם דיווח ברשויות המס על העסקה השיב:

"ש. ביקשתי גם דיווח למע"מ, לרשויות המס,, כי הכל נעשה בשחור ולא דיווחת?
ת. אני מסובך במע"מ. התשובה שלי היא כן
. " (פרוטוקול, עמ' 13, ש' 20-21). משיב 1 טוען כי מאחר ששילם את כל דמי השכירות מראש כתנאי להשכרת הנכס, משיב 2 העביר לו את תשלומי דמי השכירות במזומן.
כאשר נשאל בחקירתו כיצד מועברים כספי דמי השכירות השיב: " הוא מעביר זאת ישירות לגרושה שלי". (פרוטוקול, עמ' 13, ש' 23-24).

אריק לא הציג כל אסמכתא להעברת הכספים אליו ו/או לגרושתו, ואף לא זימן את גרושתו לעדות כדי שתעיד על קבלת הכספים הנטענים. מעבר לכך, הטענה כי הכספים הועברו לגרושתו של אריק נטענה לראשונה בחקירתו, כאשר בתצהירו מציין כי הכספים הועברו אליו. (ראו סעיף 12 בתצהירי משיב 1).

מאיר העיד אף הוא כי הכספים שולמו לאריק, חלקם במזומן וחלקם שולמו לגרושתו. ( פרוטוקול, עמ' 15, ש' 15-17). מכאן יש להניח כי הכספים שולמו לגרושתו של המשיב לא במזומן, אלא בדרך אחרת, ומכאן שניתן היה להוכיח בנקל את העברת הכספים, דבר שלא נעשה.

לטעמי, יש לראות באי זימונה של גרושתו של אריק לעדות
כאי-הזמנת עד רלוונטי להעיד מטעמו של בעל דין, היוצרת הנחה כי העדות הייתה פועלת לחיזוק גרסת הצד שכנגד
. (ראו בעניין זה
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה
(4) 651, עמ' 659).
דברים אלה יפים גם לאי העדת הבעלים של בית העסק, כדי לתצוך בטענת אריק, שהוא ביקש להפסיק את השכירות ו/או שאושר לו להשכיר את העסק בשכירות משנה למאיר.

אריק
צירף לתצהירו ארבעה תלושי שכר המתייחסים לתאריכים יוני 2017-ספטמבר 2017, וזאת כדי להוכיח העסקתו כשכיר אצל מאיר. ראשית, לא ברור מדוע לא הוצגו תלושי שכר
עדכניים, כאשר אריק טוען שעודנו עובד כשכיר אצל
מאיר. שנית, מעיון בתלושים עולה כי לא
מנוי בהם סעיף הפרשה לפנסיה,
כך גם לא מצוין מס' שעות העבודה, ואין רישום של צבירת ימי חופש. מעבר לכך, אריק טוען, כאמור, כי הכספים הועברו לגרושתו, כאשר בתלוש השכר מצוין
ברובריקה של מצב משפחתי שהנו נשוי. דברים אלו מעלים ספק רב
בדבר מהימנותם של התלושים ומחזקים טענת הבנק כי אין להסתמך עליהם. לא זו אף זו, אריק העיד, כי גם
הכספים בגין העבודה בעסק כשכיר שולמו במזומן, כך שגם בעניין כספים אלו אין כל אסמכתא לקבלתם.
מאיר העיד, כי רואה החשבון שלו עורך את ההתחשבנות מול שלטונות המס. עם זאת, לא הוגש תצהיר מטעם רואה החשבון כדי לשפוך אור בנקודה זו והוא אף לא זומן לעדות.

אין מחלוקת כי העסק הושכר לאריק לתקופה של שנה מיום 14.5.17-13.5.18. בסעיף 10 בתצהירו טוען מאיר כי ימשיך לשכור את העסק בתום החוזה. כאשר נשאל על כך בחקירתו העיד:
"... לא הצגתי את ההסכם ואני יכול להציג וזו לא בעיה".
(פרוטוקול, עמ' 16, ש' 21-23). דומה כי הצגת הסכם חדש בדבר השכרת העסק בצורה ישירה למאיר הייתה יכולה לחזק טענת המשיבים בדבר העברת העסק לידי מאיר, אך המשיבים
בחרו משיקוליהם שלא להציג את ההסכם העדכני בקשר להשכרת העסק. אי הצגת ההסכם העדכני מחלישה בצורה נכרת טענת המשיבים, ומנגד מחזקת טענות הבנק.

המשיבים טוענים טענות שונות בקשר לכל אחת מהשיחות/הקלטות אותן בצע החוקר הפרטי מטעם הנתבעת. לאחר שעיינתי בתמלול ההקלטות, לא ניתן להתעלם מהרושם כי לפחות מבחינה חיצונית, אריק הוצג לכל מאן דבעי כבעלים של העסק. גם מבלי לנתח כל שיחה ושיחה, סבורתני כי משקלן המצטבר של ההקלטות, לרבות חקירתו של מר מרטון מחזקים טענת המבקש בדבר בעלותו בפועל
של אריק בעסק נשוא התובענה. עם זאת, יודגש כי עסקינן רק בעסק המצוי ברח' רבי עקיבא בבני ברק, ובכך עוסקת התביעה.

יש להידרש לכך כי גם בהסכם השכירות בין מאיר לדני בראון ( (ראו ת/2), אריק חתום על
כתב ערבות בקשר להסכם שכירות זה. כאשר נשאל מאיר בחקירתו מדוע אריק חתום על כתב הערבות בגין עסק זה השיב : "...כי הוא הכי קרוב אליי..." (פרוטוקול, עמ' 16 , ש' ). עם זאת, דבר החתימה על כתב הערבות בגין העסק הנוסף כלל אינו מתיישב עם הקשיים הכלכליים אותם פרט אריק בתצהירו ובחקירתו, בעטיים אף הוגשה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל בבית המשפט המחוזי.

לסיכום הדברים, מהראיות ומהעדויות עולה כי התנהלות המשיבים בינם לבין עצמם הייתה כולה במזומן, ללא תיעוד
ו/או אסמכתא חיצונית. המשיבים בחרו שלא להעיד עדים שהיו יכולים לתמוך בגרסתם, כפי שפורט לעיל, דבר המחזק גרסתו של הבנק. כאמור, תלושי השכר שהוצגו לפני חסרים פרטים מהותיים שחלקם אף מחויבים על פי חוק, ועולה ספק רב בדבר מהימנותם.

איני סבורה כי התנהלותם של המשיבים, שהייתה, כך על פי הנטען, רק בעסקאות מזומן יש בה כדי לרפא את הנזק הראייתי אותו יצרו במו ידיהם, כאשר אינם יכולים להציג כל אסמכתא להוכחת העברת הכספים הנטענת ביניהם. יוער כי
גם משיקולי מדיניות ציבורית איני סבורה כי על המשיבים לצאת נשכרים מהעובדה שכל התנהלותם היתה בעסקאות מזומן ללא כל אסמכתא ו/או דיווח לרשויות המס.
לא ניתן להתעלם מהרושם כי המשיבים
מנסים במסגרת תביעה זו להסתיר מחדליהם פועל יוצא משיטות עבודה והתנהלות קלוקלת בכל הקשור לרישום ספרים בהתאם לכל דין. מכאן, מצאתי לקבל טענות הבנק כי החוזה שנכרת בין המשיבים הנו למראית עין ואין בו כדי לשקף את המציאות העובדתית בכל הקשור לעסק נשוא תובענה זו.


סוף דבר

לאור כל המקובץ לעיל, סבורתני כי הונחה לפני תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע כי כל הזכויות בעסק ברח' רבי עקיבא 2 בני ברק נשוא תובענה זו הינן של משיב 1- מר אריה בן ציון קפלן
.


המשיבים
יישאו
בהוצאות המבקש, בגין ניהול ההליך
ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.





ניתן היום,
כ"ג שבט תשע"ט, 29 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













הפ בית משפט שלום 48908-06/17 בנק דיסקונט -סניף ראשי -ת"א נ' אריה בן ציון קפלן, מאיר לוי בורה (פורסם ב-ֽ 29/01/2019)