פסקי דין על שח אור החזקות בע"מ | פסקי דין על תומר בוכריס | פסקי דין על צמח בוכריס | פסקי דין על אלברט לוי |

6186-06/18 א     04/02/2019




א 6186-06/18 שח אור החזקות בע"מ נ' תומר בוכריס, צמח בוכריס, אלברט לוי








בית משפט השלום בעפולה


ת"א 6186-06-18 שח אור החזקות בע"מ
נ' בוכריס ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
מאג'דה ג'ובראן מורקוס


תובעים

שח אור החזקות בע"מ


נגד

נתבעים

1. תומר בוכריס
2. צמח בוכריס
3. אלברט לוי









החלטה

1.
בפני
י בקשה לעכב את ההליכים בתובענה בהתאם להוראת
סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968

(להלן: "חוק הבוררות"). הבקשה הינה להורות על העברת הסכסוך להכרעת בורר מוסכם בשל קיומה של תניית בוררות מחייבת בין הצדדים.
2.
המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בחלקה הידועה כגוש 15026 חלקה 38
בטבריה. החלקה
נמצאת בבעלות משותפת של
המשיבה והמבקשים (להלן:"חלקה 38").
3.
המבקשים הגישו בקשה לעיכוב ההליכים בהתבסס על תניית בוררות בהסכם
משנת 2006. ההסכם
נחתם בין המבקשים לבין מי שמכר את חלקו בחלקה 38 למשיבה-מר אליגולא אפרים.
4.
במרץ 2006 ייסדו המשיבים, יחד עם מר אפרים אליגולא, מיזם נדלנ"י במסגרת שותפות בשם "אליבו"
(להלן ייקרא הסכם זה "הסכם השותפות "). הסכם השותפות התייחס בפתיח שבו למקרקעין הידועים כחלקות 46 ו- 45
בגוש
15026 בטבריה.
5.
בהמשך רכשה השותפות שתי חלקות נוספות באותו הגוש: חלקה 9 וחלקה 38 היא החלקה נשוא התביעה.
6.
בסעיף 9
להסכם השותפות
הוסכם על הקמת חברה בע"מ, בהתאם לנספח א' להסכם היזמות (ס' 9), שתעניק לשותפות שירותי בניה (סעיף
10 להסכם השותפות) (חברה זו יוסדה כמוסכם ונקראה חברת אליבו השקעות בע"מ).
בד בבד
עם הקמת החברה חתמו השותפים (אליגולא והמבקשים) על הסכם נוסף ליסוד החברה. (להלן יקרא הסכם זה "הסכם המיסדים").
7.
בסעיף 25 להסכם השותפות סוכם כי האמור בסעיפים 17-20 להסכם המיסדים יחול בשינויים המחוייבים גם על ניהול השותפות.
בין הסעיפים אליהם מפנה הסכם השותפות כאמור, הוא סעיף 20.4 להסכם יסוד החברה-הסכם המיסדים . בסעיף זה סוכם
על תניית בוררות בנוגע למחלוקות שיתבררו בין הצדדים וכן סוכם על זהותו של הבורר - עו"ד משה יעקובי(טומי).
8.
מספר שנים לאחר מכן,
מר אליגולא החליט לצאת מהפרויקט ולמכור את חלקו. ביוני 2010 נמכר חלקו
של מר אליגולא בשותפות ובחברה, בנאמנות, לעו"ד אפרת חן-יה.
9.
לאחר מכן נחתם הסכם רכישה בין הנאמן עו"ד חן-יה
לבין התובעת שרכשה את זכויותיו של אליגולא והפכה לשותפה בשותפות ובעלת מניות בחברת אליבו השקעות בע"מ.
10.
לימים, התגלעה מחלוקת בין הצדדים
לרבות ביחס לחלקה 38. על כן, הגישה המשיבה את תביעתה בבקשה
שבית המשפט יורה על פירוק השיתוף במקרקעין בחלקה 38 בדרך של מכירה.
11.
הנתבעים מבקשים לעכב את ההליכים ולהעביר את בירור המחלוקת בין הצדדים להכרעת הבורר המוסכם בשל תניית בוררות שבהסכם. לטענתם, הם היו ועודם מוכנים לעשות כל שדרוש לקיום הבוררות.
לבקשה צורף תצהירו של המבקש מס' 1 מר תומר בוכריס
.
12.
המשיבה מתנגדת לבקשה ולתגובתה צורף תצהירו של מר חנוך שטרנלכט, מנהלה ובעליה של המשיבה .
13.
לציין כי אין זה הסכסוך הראשון בין הצדדים המובא לפתחו של בית המשפט. הליך אחד שהתקיים בין הצדדים הוא 70136-01-17
שעניינו סכסוך בחברה ותביעה לקיפוח המיעוט ודרישה לעיון במסמכים החברה (להלן :"תביעת קיפוח המיעוט"). כעולה מכתב ההגנה שצורף כנספח ב' לתגובת המשיבה,
הליך זה הוגש על ידי על ידי המשיבה כנגד המבקשים כאן וכן נגד השותפות "אליבו". המשיבה צירפה את כתב ההגנה וכתב תביעה שכנגד שהגישו המבקשים בתביעת קיפוח המיעוט. באותו הליך
לא נטען על ידי המבקשים לקיומה של תניית הבוררות.
באותה תביעה
המבקשים וחברת אליבו הגישו תביעה שכנגד נגד המשיבה
וכן נגד מנהלה ובעליה מר חנוך שטרנלכט.
14.
הליך נוסף אליו הפנו הצדדים
הוא 65974-05-18 (להלן:" התביעה בבית המשפט המחוזי בלוד")
.
מכתב ההגנה
שצורף לתגובת המשיבה
ניתן ללמוד כי התובעים באותה תביעה היו שלושה:
חברה בשם "המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ" וכן המשיבה ומר חנוך. הנתבעים בתיק הם המבקשים
כאן וכן חברת מליבו. לציין כי בכתב ההגנה בתביעה בבית המשפט המחוזי בלוד
טענו המבקשים לקיומה של תניית בוררות.
15.
שני המצהירים נחקרו בפני

בישיבה שהתקיימה ביום 10.12.18
ולאחריה הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

טענות המבקשים :
16.
המבקשים טוענים כי כתב התביעה אינו מגלה את כל העובדות ובכלל זה הסכם המיסדים והסכם השותפות שצורפו לבקשה לעיכוב ההליכים.
17.
המבקשים טוענים כי תניית הבוררות (אותה אביא להלן בהמשך בהרחבה) חלה וכי יש להעביר את המחלוקת להכרעת הבורר המוסכם, בהתאם לתניית הבוררות שהוסכמה בין הצדדים.
18.
המבקשים טוענים כי כל התנאים להחלת סעיף 5 לחוק הבוררות מתקימים: קיים הסכם בוררות, התביעה מתייחסת לסכסוך שההסכם בין הצדדים חל עליו, וכן כי המבקשים נכונים לקיים את הסכם הבוררות וכי העלו טענתם לעיכוב ההליכים בהזדמנות הראשונה.
19.
המבקשים טוענים כי הצדדים קבעו מנגנון של בוררות לבירור המחלוקות והסכימו כי כל פעולה תחסה תחת תניית בוררות.
20.
המבקשים טוענים כי המשיבה טענה במסגרת ההליך טענות סרק שהופרכו במהלך חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המשיבה מר חנוך. כך לגבי הטענה כי תומר המבקש מס' 1 אשם בהכל וכי עדותו של העד מטעם המשיבה, חנוך,
היתה מעין נאום מוכן מהבית. חנוך, לטענת המבקשים, התחמק ממתן תשובה ביחס לשאלה אם קרא את ההסכם , אישר את העיסקה והיה שותף בקבלת ההחלטות.
21.
המבקשים טוענים כי טענת חנוך מנהל המשיבה כי לא קרא את ההסכמים
וכי למעשה "לא נעשה דבר" לא יכולה להישמע. המבקשים מפנים לפסיקה לפיה חזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור לכך שהוא מסכים לתוכנו. המבקש להפריך חזקה זו חייב לעמוד בנטל מוגבר.
22.
המבקשים טוענים כי רכישתה של המשיבה את החלקות מאליגולא היתה באמצעות חתימה מול הנאמן כאשר הסיבה לכך היתה שחנוך עצמו, מנהלה של המשיבה, לא רצה להיחשף בפני
אליגולא.
23.
המבקשים טוענים כי ההסכם של אליגולא עם הנאמן וההסכם של הנאמן
עם המשיבה הינו הסכם לכל דבר. המשיבה לקחה על עצמה את כל ההתחייבויות של אליגולא במסגרת הסכם הרכישה מהנאמן. המבקשים מפנים לחקירה הנגדית של חנוך שאישר כי הוא חתם על ההסכם עם הנאמן וכי הוא סמך על פעולותיה.
24.
עוד טוענים המבקשים כי אין ממש בטענה כי חנוך לא ידע על ההסכמים שכן אלה הוגשו בהליך האחר בבית המשפט המחוזי בלוד ואילו תצהירו של חנוך בבקשה כאן הוגש לאחר מכן.
25.
המבקשים טוענים כי המשיבה מעלה טענות שונות ללא בסיס ויש בהתנהלותה כדי להוות חוסר תום לב.
26.
המבקשים טוענים
כי בהליכים אחרים שהתקיימו בין הצדדים בתביעה בבית המשפט המחוזי בלוד הם עמדו
עמדו בפירוש על קיומה של תניית הבוררות.
כל שנעשה בהליך האחר היה רק בקשה לביטול סעד של עיקול . אשר להליך הנוסף, תביעת קיפוח המיעוט, הרי שבהליך היו מעורבים צדדים נוספים שאינם חלק מהסכם הבוררות. לכן הם לא יכלו לטענתם להעלות טענה ביחס לקיומה של תניית בוררות.
27.
בתשובה לתגובה שהגישו המבקשים
נטען כי תניית הבוררות נועדה לחול על כל סכסוך בין הצדדים.
28.
המבקשים
טוענים כי לאחר שהוכח (בהליך אחר) שחנוך, בעל השליטה במשיבה, ידע על קיומו של ההסכם, ניסתה
המשיבה
לטעון שההסכם בנוסח שהוגש – מזויף והפנו לבקשה של המשיבה שהוגשה ערב הדיון ובה עתרה להמציא את מסמכי היסוד המקוריים.
29.
המשיבה הגישה ערב הדיון הבקשה בה עתרה לחייב את המבקשים
להמציא את מסמכי המקור "מחשד לגבי אוטנטיות המסמכים"). בפתח הישיבה שהתקיימה ביום 10.12.18 הציג ב"כ המבקשים את הסכמי היסוד המקוריים
ולאחר שב"כ המשיבה עיין בהם הוא חזר בו מבקשתו. עוד אחזור לבקשה זו בסוף ההחלטה.
30.
המבקשים טוענים כי טענתו של בעל השליטה במשיבה כי לא קרא את ההסכמים בפועל אינה מעלה או מורידה משעה שהוא הסכים להיכנס לעסקה.
31.
ביחס לטענת המשיבה לגבי רישום השותפות טוענים המבקשים כי לא הייתה חובה בנסיבות העניין לרשום את השותפות ומדגישים כי גם אם השותפות לא נרשמה, הצדדים מחויבים לפעול על פי ההסכם עליהם חתמו. המבקשים גם
מפנים לסעיף 6 סיפא לפקודת השותפויות לפיו הגם שיש סנקציה בגין אי רישום של שותפות שהייתה חובה לרשומה, אי הרישום לא משפיע על השאלה אם השותפות קיימת או לא.
32.
לעניין הטענה לפיה המבקשים לא עמדו על תניית הבוררות בהליך אחר שמתנהל בבית משפט בין הצדדים,
משיבים
המבקשים כי הסכסוך שם בנושא שונה בתכלית; התביעה שכנגד שהוגשה שם היתה נגד המשיבה ונגד בעל השליטה בה, באופן אישי. תביעה זו כללה צדדים שאינם חתומים על ההסכמים באופן אישי – מצד אחד החברה והשותפות ומצד שני, בעל השליטה במשיבה, ולכן לא היה מקום להפעיל את תניית הבוררות. המבקשים מפנים להליך בבית המשפט המחוזי בלוד שם טענו לקיומה של תניית הבוררות.
33.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי הגם שהם אינם חולקים על הוראות הדין ביחס לפירוק שיתוף במקרקעין, הם סבורים כי אלה אינן רלבנטיות מקום בו ישנה תניית בוררות תקפה בין הצדדים.
34.
לעניין זהותו של הבורר מדגישים המבקשים
כי זהותה נבחרה בהסכמה בין השותפים לפני למעלה מ- 12 שנה בשל מקצועיותו, ואין בינו לבין המבקשים יחסים מיוחדים שיכולים לייצר חשש למשוא פנים.

טענות המשיבה:
35.
המשיבה
מתנגדת לבקשה וטוענת כי בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים נוספים, וכי באחד מהם המבקשים לא טענו לקיומה של תניית הבוררות אלא הגישו כתב הגנה וכן תביעה שכנגד.
36.
במסגרת תשובתה המשיבה
ביקשה
להורות למבקשים
להציג את הסכם היזמות המקורי, עם החתימות המקוריות, משום שלטענתה קיים חשש שהמסמך שהוצג מזויף (ס' 17 לתגובה). היא מוסיפה וטוענת כי בהתאם להסכמי היסוד, תנאי מתלה לחילופי מחזיק בשותפות ובמניות החברה הוא חתימה על אותם הסכמים. לדבריה, לא הוגש עותק מהסכם המייסדים עליו היא חתומה כנדרש ומטעם זה, היא אינה צד להסכם. היא מוסיפה וטוענת כי לא רק שלא חתמה על ההסכמים, אלא שהיא כלל לא ידעה על קיומם (ס' 21 לתגובה), למרות אזכורם בהסכם הרכישה עליו חתמה כנאמנת אחותו של הנתבע 1. לטענת המשיבה, היא למדה עליהם רק מתוך תשובה שהגיש הנתבע 1 בהליך אחר בין הצדדים. על כן, היא גם לא הביעה את הסכמתה לבוררות (סעיף 87 לתגובה).
37.
לטענת המשיבה, היא
הגישה את התביעה לקיפוח המיעוט
במסגרתה היא ביקשה לעיין במסמכי החברה וספריה. לטענתה אילו ידעה על תכנם של ההסכמים הנטענים היא הייתה מממשת את זכותה למנות דירקטור שהיה מעיין בחומר מטעמה. היא מוסיפה וטוענת כי באותו הליך התקבלה טענת הנתבעים כי יש לה זכות עיון מוגבלת ומטעם זה הם מושתקים כעת מלטעון את ההיפך.
38.
המשיבה
מוסיפה וטוענת כי גם אם הייתה חתומה על הסכם היזמות, הרי שהסכם זה לא חל על החלקה נשוא ההליך (חלקה מס' 38). לטענתה של המשיבה תניית הבוררות לא חלה
הן משום שחלקה זו לא נכללה בו והן משום שלטענתה הסעיף שמפנה לתניית הבוררות עוסק בסכסוכים בנוגע לניהול השותפות והתנהלותה, ואילו עניינה של התביעה בבעלות בחלקה ופירוק שיתוף בה. כן היא טוענת כי בהיעדר הוראה מפורשת, מקרקעין שבבעלות יחידי השותפות אינם שייכים לשותפות וכך, בעוד שהוראות הסכם היזמות חלות על חלקות 45 ו-46, עניינה של התביעה בחלקה 38, שאינה חלק מההסכמים (סעיף 64 לתגובה).
39.
המשיבה טוענת בסיכומיה כי
היא
רכשה את החלקה מהשותף אליגולא ולא מהשותפות עצמה. אילו מדובר היה בנכס של השותפות היה על התובעת לרכוש את החלקה מהשותפות ולא אליגולא עצמו.
40.
עוד טוענת המשיבה כי כל הצדדים לא פועלים על פי ההסכם. כך, למשל, ביום 20.4.2016 נכרת הסכם מכר במסגרתו נמכרו חלקות 9 ו 45-46 וככל הנראה לא נערכו תצהירים כאמור בסעיף 20.1 להסכם היזמות .
כן היא מציינת כי השותפות לא נרשמה מעולם על אף האמור בסעיף 18 (סעיפים 53 ו-54 לתגובה). המשיבה
טוענת כי
השותפות מעולם לא נרשמה ובהתאמה – היא פקעה וההסכמים שביסודה חסרי תוקף.
41.
בנוסף, המשיבה מפנה לסעיפים מתוך פקודת השותפויות וטוענת כי סעיף 31(ב) קובע שמקרקעין שמנוהלים במשותף אינם נכסי השותפות אלא שייכים לבעלים הרשומים שלהם (סעיף 63 לתגובה), וכי סעיף 36 לפקודה מקנה לכל שותף זכות פרישה מרצון מהשותפות ובהגשת התביעה התובעת הביעה את רצונה לפרוש. לחלופין, השותפות התפרקה עם מכירת הנכס היחיד שהיה לה ושלשמו היא הוקמה מלכתחילה, כאמור בהוראת סעיף 41(2) לפקודה.
42.
המשיבה טוענת כי אילו קמה שותפות רשומה, ממילא פירוקה היה מסור לסמכות בית המשפט ולא בהליך בוררות (סעיף 70).
43.
המשיבה סבורה שהמבקשים מתעקשים על הליך בוררות כדי להביא בפני
הבורר תביעות בסכומי עתק מבלי לשלם אגרה (סעיף
74 לתגובה) וחזרה על כך בסיכומיה תוך הפניה לחקירה הנגדית של המבקש 1 שציין כי קיים חוב של מיליון וחצי ₪.
44.
לגופו של עניין טוענת המשיבה כי המבקשים לא הוכיחו שהיו מוכנים בעבר ועודם מוכנים לעשות כל שיידרש כדי לקיים את הבוררות. לראיה, היא טוענת כי בחירתם להתדיין במסגרת הליך אחר בין הצדדים שמתנהל בבית משפט (בהגשת תביעה שכנגד) חלף קיום הליך בוררות מלמדת על זניחתם את תניית הבוררות .
עוד טוענת המשיבה כי מבקשים 3-4 לא הגישו תצהירים בתמיכה לבקשה, ודי, לטענתה, כדי להביא לדחית הבקשה בשל כך.
45.
בסיכומיה חזרה המשיבה על טענותיה והדגישה כי העד מטעמה חנוך והמשיבה לא היה מודעים להסכמי היסוד ולתניית הבוררות
בהם.
לטענת המשיבה המבקש 1 (להלן: "תומר") ניצל את מעמדו והשכלתו כעורך דין על מנת להכניס את המשיבה כעיוורת להסכמים, כטענתה, כאשר הוא מסתיר הסכמים כאוות נפשו.
46.


עוד נטען כי מר חנוך, המנהל חברה עם 400 עובדים ועקב דיסלקטיות קלה הוא נעזר באחרים בקריאת הסכמים וכי לא מדובר בעצלנות מצידו כפי שהמבקשים ניסו להראות במהלך החקירה הנגדית.
לטענתו של חנוך
הוא סמך על תומר וזה האחרון ניצל זאת על מנת להסתיר את ההסכמים. טענת חנוך היא כי מעולם לא קרא את ההסכמים.
47.
המשיבה טוענת לגבי תומר כי הוא מעלים החלטות והסכמים ומפנה באריכות לת/2 הלא הוא פרוטוקול אסיפת בעלי מניות בחברת אליבו.
48.
עוד טוענת המשיבה כי למעשה הצדדים זנחו את ההסכמים וראיה כי התובעת לא עמדה על קיום תניית הסמכות המקומית לבית המשפט בתל אביב
שכן שתי התביעות האחרות הוגשו בבית המשפט המחוזי בלוד.
אם רצו המבקשים לפעול בהתאם להסכם, היה עליהם לבקש העברת הדיון מחמת היעדר סמכות מקומית.
49.
עוד טוענת המשיבה בסיכומיה כי מטעמי יעילות יש לדחות את הבקשה ולהורות על פירוק שיתוף כבר כעת. לטענתה תומר אמר כי הוא מסכים לפירוק שיתוף וכל שנותר הוא למנות כונס נכסים למכירה. המשיבה מפנה לסעיף 5 (ג) לחוק הבוררות שקובע כי מטעמי יעילות וחסכון ניתן לדחות בקשה לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות.

דיון והכרעה

50.
סעיף 5

ל
חוק הבוררות

, שכותרתו "עיכוב הליכים בבית המשפט", קובע כך:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב)
בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג)
בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות
"

51.
ברע"א 8613/10
כספי תעופה בע"מ נ'

jsc aeroavit airlines

(11.10.2012) הדגיש כבוד השופט י. דנציגר (פסקה 24) כי:

"הסכם בוררות מבטא את הסכמת הצדדים למסור סכסוך עתידי ביניהם להכרעת בורר המוסכם עליהם. בית משפט זה נתן דעתו פעמים רבות לחשיבות הטמונה בכיבוד הסכמי בוררות, ופעל על מנת לסכל ניסיונות להתנער מהם שלא בתום לב. מסיבה זו יטה בית המשפט לתת תוקף להסכם בוררות בין הצדדים..."

52.
בעת בחינת בקשה לעיכוב הליכים על בית המשפט לוודא כי ישנו הסכם בוררות בין הצדדים; עניינה של התובענה שהוגשה לבית המשפט בסכסוך שההסכם חל עליו;
עיכוב ההליכים התבקש בידי בעל דין שהינו צד להסכם והוא היה מוכן ועודו מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות [ראו ס' אוטולונגי , בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת 2005, כרך א' בעמ' 255 (להלן: "אוטולונגי")]


האם הסכם הבוררות מחייב את הצדדים:
53.
תחילה עלי להכריע
אם הסכם השותפות והסכם המיסדים תקפים גם
במערכת היחסים בין הצדדים. כבר עתה אציין כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית ולהלן הנימוקים.
54.
מקריאת ההסכמים ניתן לקבוע כי עם רכישתה של המשיבה את הזכויות מהנאמן, היא נכנסה בנעליו של השותף היוצא אליגולא. ברכישת חלקו של אליגולא קיבלה עליה המשיבה את כל ההתחייבויות של אליגולא לרבות תניית הבוררות בהסכם.
55.
תחילה רכשה הנאמן עו"ד אפרת חן-יה בוכריס את הזכויות מאליגולא בהסכם מיום 15.6.2010.
במסגרת אותו הסכם רכשה הנאמן את זכויותיו של אליגולא במקרקעין כולל את חלקה 38 אותה חלקה נשוא התביעה.
56.
לאחר מכן בחוזה הרכישה
של המשיבה מהנאמן ההסכם היה רכישת הזכויות של הנאמן בחלקות כולן כולל חלקה 38 – הסכם מיום 13.7.2010.
57.
ההסכמים עם
הנאמן, זה של המכירה לנאמן וזה של הרכישה של המשיבה מהנאמן התיחסו בפירוש לחלקה 38 לצד החלקות הנוספות באותו גוש
(חלקות 45, 46, 9 לגוש 15026).
58.
אזכיר את טענת המבקשים בצדק עת הפנו לסעיף 16 ו- 17 להסכם השותפות שם נקבע בהסכמה כי הצדדים בשותפות יפעלו לרכישת מגרש על מנת למצוא פתרון לחניה לשם בניית מלוא המיזם.
59.
עוד אפנה לסעיפים
18 ו-
19 לתצהירו של מר בוכריס עת ציין כי במועד כריתת הסכם השותפות היו בבעלות השותפים חלקות 46 ו- 45. לאחר מכן, רכשה השותפות
חלקות נוספות בגוש – חלקות 9 ו- 38. גם בחקירה הנגדית העיד בוכריס כי חלקה 38 נרכשה בכספי השותפות
בשתי פעימות וכי היא מופיעה בטופס הפחת של השותפות(עמוד 4 שורות 35-36 וכן עמוד 5 שורות 1-2).
60.
המבקשים טוענים כי
הסכם השותפות נועד להסדיר את היחסים בין הצדדים ביחס לכל נכסי השותפות. נכסי השותפות מפורטים ב"טופס פחת מפורט – מס הכנסה נומינלי", לפיו כבר משנת 2006 הייתה חלקה 38, יחד עם שאר החלקות, חלק מנכסי השותפות. המבקשים מדגישים כי חלקות 9 ו-38 נרכשו כחלק מתכניתה של השותפות לייצר מקומות חניה עבור באי המרכז המסחרי שהוקם על המקרקעין ומפנים לשם כך לסעיפים 16 ו-17 להסכם השותפות .
באותם סעיפים להסכם
צויין כי הצדדים מודעים כי יש צורך למצוא פתרון חניה למיזם וכי הפתרון הוא רכישת מגרשים נוספים לצורך זה של החניה.
סוכם כי הצדדים יפעלו לאיתור מגרש כאמור כאשר ככל שיידרש השופתות ויחידה ירכשו את המגרש לשם פתרון החניה.
61.
גם המשיבה מציינת בכתב התביעה כי היא בעלים במשותף בחלקה 38 ביחד עם המבקשים. בסעיף 10 לכתב התביעה מציינת המשיבה לגבי נסיבות רכישת החלקה כך:
"בשנת 2010 , או קרוב לכך, הציע תומר(עו"ד בהשכלתו ובשעתו) , לחנוך, להיכנס בנעלי שותף קודם שלו איתו נקלע תומר לסכסוך, כאשר השותפות היא גם במקרקעין נשא הליך זה , גוש 15026 חלקה 38 שמצויים בטבריה".
משמע כי גם מהתביעה ניתן להבין כי השותפות היתה ביחס לכל החלקות לרבות חלקה 38.
טענת המשיבה בתגובתה כאן לבקשה כי חלקה 38 אינה חלק מהשותפות
אינה מתישבת עם טענתה שלה בסעיף 10 לכתב התביעה.
62.
מכאן וכפועל יוצא מכל האמור לעיל אני קובעת כי ההסכמים חלים גם על חלקה 38. זו היתה כוונת הצדדים בהסכם עת סוכם לרכוש חלקה נוספת לצורך החניה כפי שאכן נעשה עת הנרכשה חלקה 38. גם המשיבה עצמה רכשה את חלקו של אליגולא כולו לרבות את חלקה 38 כשברור שמדובר בחלקה שהיא חלק מהשותפות.
63.
כאמור לעיל, רכישת המשיבה מאליגולא היתה דרך הנאמן עו"ד יה-חן שחתמה בנפרד על הסכמים עם המוכר אליגולא מצד אחד ועם הקונה המשיבה מצד שני.
64.
בעניין זה העיד חנוך כי לא הפגישו אותו עם אליגולא, דאגו שהכל יהיה בחדרי חדרים בלי שאהיה מעורב בשום דבר (עמוד 9 שורות 30-31). בכתב התביעה יש לצין אין זכר לטענה או טרוניה כלשהי בקשר לכך שההסכם היה דרך נאמן או טענה כלשהי ביחס להסכם הרכישה. בכתב התביעה הפנתה המשיבה להסכם העברת הזכויות בינה לבין הנאמן כראיה לבעלותה בחלקה.
65.
לא ניתן היה להבין מעדויות הצדדים מה בדיוק היה הגורם לכך שהסכם הרכישה של המשיבה היה באמצעות הנאמן ולא נחתם ההסכם ישירות עם השותף היוצא אליגולא. יחד עם זאת, אין בכך לשנות דבר לגבי ההסכמים והיותם תקפים ומחייבים את המשיבה. אליגולא והמשיבה הסכימו לבצע את העסיקה באופן בו בוצע. זו היתה הסכמתם והמשיבה כעת אינה יכולה להתנער מהסכמתה זו לרכוש את חלקה בשותפות באמצעות הנאמן ולטעון בעניין זה של דרך ביצוע העיסקה ורכישת חלקה בשותפות.
66.
הטענה כי
המשיבה לא ידעה על הסכמי היסוד משנת 2006
אין בה ממש שעה שבחתימה על ההסכם הנאמן היא נכנסה בנעליו על כל התחייבויתיו ביחס לשותפות מה גם שהסכם הרכישה מהנאמן מאזכר את אותם הסכמי יסוד.
67.
אפנה לחקירתו הנגדית של חנוך שם אישר כי :
"ש.כשההסכם עם אליגולא נכרת ידעת שאתה נכנס להסכם כזה?
ת. ידעתי שאני נכנס לנעליו של אליגולא אשר היה בסכסוך בתוך התהליך הזה
ש. כשאתה ידעת שאתה נכנס למהלך הזה וידעת שנכנס להסכם
ת. ידעתי שיש הסכם אך לא ראיתי אותו מעולם.
ש.האם ביקשת לראות אותו
ת. סמכתי על תומר בוכריס
שהיה יד ימיני בעסק הגדול שאני מנהל עדיין והדבר הזה היה רק לעזרה לבקשת בוכריס ולכן מי שטיפל גם זו אחותו שהאמנתי שיפעלו בדרכי יושר ולא בתחבולות אשר התבררו עם השנים"
"
(עמוד 9 לפרוטוקול
שורות 15-20) כאשר נשאל חנוך כיצד להיכנס להסכם במקום אליגולא זה תחבולה הוא לא נתן תשובה המניחה את הדעת והשיב תשובה כללית וסתמית ושוב חזר על כך שהוא האמין לבוכריס: "התחבולה שנרקמה פה היא שתומר בוכריס
דאג שאף אחד מטעמי לא יבחן את הנושא ולא יבדוק האם העיסקה היא טובה או לוא טובה, האמנתי בו גם שהיה עורך דין וגם אחותו שייצגו אותי ויטפלו לי בתיק ולא ישימו לי מלכוד ותחבולות איך לנשל אותי ולגנוב לי כספים" (עמוד 9 שורות 26-28). האם מדובר בטעות בכדאיות העיסקה ? על אילו תחבלותות מדובר? אין כל הסבר בעדותו של חנוך.
68.
בסעיף 16 לתצהירו של חנוך הוא מציין כי לא חתם על ההסכמים ולא ידע על קיומם "חרף אזכורם בהסכם הרכישה עליו חתמה הנאמנת אחותו של המבקש תומר בוכריס
".
טענה זו של המשיבה אין לקבל ואני דוחה את ניסיונה להתנער מההסכמים עליהם היא חתומה.
69.
בההסכם הרכישה בין המשיבה לבין
לנאמן סוכם כך:" והואיל והצדדים מסכימים במפורש כי כל הזכויות והחובות מכל סוג שהם ביחס לרכוש הנהנה-הכספיים ו/או כל מסמך אשר יחתום ו/או כל חיוב ו/או כל ערבות ו/או כל התחייבות ביחס לרכוש הנהנה יחולו על הנהנה ויחושבו ככאלה שבוצעו ונתבצעו ע"י הנהנה בלבד ".
הנהנה בהסכם היא כמובן המשיבה.
70.
ובהסכם המכירה מאליגולא לנאמן צויין כי הנאמן רוכש את הזכויות בחלקות לאחר שהוצהר כי יזמי הפרויקט הגיעו למבוי סתום ואליגולא מעוניין למכור את חלקו בפרויקט. הנאמן התחייב לרכוש את חלקו של אליגולא ובין יתר התנאים סוכם בסעיף 11 כי "הקונה יחתום על הסכם היזמות מיום 7.3.2006 שנחתם ע"י המוכר ויתר הבעלים ".
71.
משמע כי כפי שעולה מההסכמים עם הנאמן, המשיבה נכנסה בנעליו של אליגולא כולל לגבי הסכם המיסדים והסכם השותפות ואף התחייבה באמצעות הנאמן
לחתום על הסכם המיסדים.
כך גם מאשר חנוך באומרו בעדותו כי הוא נכנס בנעליו של אליגולא.
72.
הטענה של המשיבה
כי לא חתמה על הסכם היסוד
אין בה כדי לאיין את הסכמתה לקבל על עצמה את התחיבויות אליגולא כולל הסכמי היסוד. היעדר החתימה כנטען אינו משחרר את המשיבה מהתחיבותיה לקבל על עצמה את הסכמי היסוד.
לציין כי ההסכם עם הנאמן מדבר על חתימה על ההסכם כביטוי לקבלת ההתחייבויות של אליגולא. לא דובר בהסכם עם הנאמן על לשקול את החתימה
או על פתיחת מו"מ כלשהו בנושא הסכמי היסוד. ההסכמה היתה על חתימה על ההסכמי היסוד
כביטוי להסכמה מוגמרת לקבל את הסכמי היסוד במקום אליגולא.
73.
טענותה המשיבה כי לא ידעה על ההסכמים ולא קראה אותם אין להם מקום.

נפסק לא אחת כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאכן קרא אותו, הסכים לתוכנו והיה מודע למשמעות הנובעת מהחתימה עליו ולכן אינו יכול להתנער מהאמור בו. יפים לעניין זה דבריו של כבוד הנשיא זוסמן עוד בע"א 467/64
שוויץ נ' סנדור, פ"ד י"ט
(2), 113, 117 (1965), אשר קבע כי:
"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא".

74.
בהתאם לחזקה זו נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת טענה של חתימה ללא ידיעה, יהיה כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי. כך למשל, ציינה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 36/99 ניפה נ' עיזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל, פ"ד נה(3) 272, 287 (2001) כי:

"טענת 'לא נעשה דבר' מבקשת לקעקע את יסודות קיומו של החוזה אף שהנתבע הטוען לה חתם עליו. היא באה לסתור את החזקה כי החותם על מסמך קרא את תוכן הדברים האמורים בו, יודעם ומבינם. ככזו, היא מרחיקת לכת ובעלת משמעות "קיומית" לחוזה. רק סביר הדבר כי בנסיבות אלה מידת ההוכחה שתידרש לביסוס הטענה תהיה מידה משמעותית, מעבר לזו הנדרשת דרך-כלל לגבי טענות הגנה אחרות המועלות כנגד תביעה חוזית".

75.
באופן דומה הדגיש כבוד השופט ס' ג'ובראן בע"א 1319/06 שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ (20.3.2007), בפסקה 11, כי:

"הלכה זו כוחה יפה, וביתר שאת, כאשר עניין לנו במסמכים בעלי חשיבות. שכן, ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תעשה בהיסח הדעת... לאור האמור, נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת טענה מסוג זה בנוגע לבטלותו של חוזה הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים, והמעלים טענו זו נדרשים לתמוך אותה 'בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה'..."

76.
חנוך טען רבות בתצהירו
בחקירה הנגדית כי לא קרא את ההסכם ובעיקר טען
כי סמך על המבקש תומר בוכריס
. בעדותו סיפר כי בוכריס סיפר לו כי קיים סכסוך עם אליגולא וביקש את עזרתו. תחילה התנגד ואולם בוכריס אמר לו כי מדובר בעיסקה טובה וכי אחותו של בוכריס תטפל ברכישה עבור ותתנהל מולו כנאמן (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 26-29) כאשר נשאל חנוך אם הסכים שעו"ד חן-יה תיהיה נאמן או מישהו הכריח אותו הוא השיב כי הוא האמין בבוכריס שאמר לו שזו הדרך הנכונה לבצע את הרכישה (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 31-35).
77.
מעדותו של חנוך עולה כי הכל נעשה בהסכמתו וחתימתו על ההסכם הינה ביטוי נוסף להסכמה זו.
78.
המשיבה חתומה על ההסכם עם הנאמן והטענה של חנוך כי לא קרא את ההסכם היא טענה לא רצינית. בייחוד יש לציין בהקשר זה כי עבור הרכישה שילם חנוך לפי עדותו 780,000 ₪ (ראו עמוד 9 לפרוטוקול שורה 1-4 לפרוטוקול) . עוד ציין חנוך בעדותו כי יש הוא איש עסקים מנהל חברה שמעסיקה 400 עובדים ויש לו עו"ד ויש לו צוות משפטנים שמטפלים בהיבטים המשפטיים (עמוד 13 שורות 27-29).
79.
הוא נשאל מפורשות בעדותו אם התעצל לקרוא את ההסכם והשיב כי סמך על בוכריס ולא כי היתה סיבה אחרת. (עמוד 9-10 לפרוטוקול).
80.
הטענה של חנוך עליה חזר שוב ושוב כי הוא סמך על בוכריס –מבקש מס' 1-
ונתן בו אימון אין בה כדי לאיין את ההסכם ואת העובדה כי ההסכם זה עם הנאמן וכן הסכמי המיסדים
מחייבים
את המשיבה . גם אם היו יחסי אימון בין הצדדים אותה העת, אין בכך לפטור את המשיבה מהתחייבויותיה שעה שהיא חתמה על ההסכם עם הנאמן ורכשה את חלקו של אליגולא.
81.
בהקשר זה יצויין כי לא מדובר בהסכם שיש בו קיפוח או ניצול של המשיבה. גם לא נטען שיש בו תנאים שמשקפים חוסר איזון בין הצדדים. אם יחסיהם של המבקש מס' 1 מר בוכריס ומנהל המשיבה מר חנוך עלו על שרטון, אין מקום בשל כך להתנער מהתחייבויות חוזיות בין הצדדים. עוד אוסיף כי כל טענות חנוך בעדותו לגבי תחבולות וכיוצ"ב טענות כנגד בוכריס הועלו באופן כללי ומבלי לפרטן בכלל.
82.
מכאן, אני קובעת כי הסכמי השותפות והמיסדים, כולל תניית הבוררות,
מחייבים את המשיבה. אני קובעת כי ההסכמים חלים
גם ביחס לחלקה 38 נשוא התביעה.

האם התביעה מתיחסת לסכסוך שהצדדים הסכימו להעביר לבוררות?
83.
כעת אתיחס לטענת המשיב כי תניית הבוררות אינה חלה על המחלוקת נשוא התביעה שעניינה פירוק שיתוף בחלקה 38.
84.
תניית הבוררות עליה מסתמכים המבקשים נקבעה בסעיף 20.4 להסכם היסוד שקבע כך:
"בכל מקרה ובין הצדדים או מי מהם תתעורר מחלוקת הנוגעת לפרשנות הסכם זה ו/או ביצועו ו/או חלותו ו/או היקפו ו/או בכל עניין אחר הקשור בו ו/או מחלוקת כאמור לעיל בכל הקשור בהפעלת החברה ו/או תפקודה ו/או פעילותה –יעבירו הצדדים את המחלוקת לבירור בפני
עוה"ד משה יעקובי (טומי). האמור בסעיף זה מהווה הסכם ושטר בוררות ויחול האמור בחוק הבוררות , תשכ"ח-1968"
85.
מקריאת תניית הבוררות עולה כי הצדדים הסכימו על העברת כל סכסוך שהוא בקשר להסכם השותפות לבוררות.
מדובר בשותפות שעניינה מיזם נדלני במסגרתו רכשו השותפים חלקות מקרקעין בכללן החלקה נשוא התביעה. מקריאת ההסכם ניתן להבין כי הצדדים התכוונו לכל סכסוך מכל סוג וניתן לקבוע כי סכסוך שעניינו פירוק שיתוף בחלקה בבעלות השותפות בהחלט נופל לגדר תניית הבוררות.
86.
אציין בהקשר זה כי אין ממש בטענות המשיבה עת הפנתה לפקודת השותפויות וטענה כי השותפות לא נרשמה.
מדובר במקרה דנן בהסכם מחייב בין הצדדים. גם אם השותפות לא נרשמה, אין בכך כדי לאיין את ההסכם ואת תניית הבוררות. לזאת אוסיף כי פקודת השותפויות קובעת בסעיף 6 כי אי רישום השותפות אינו משפיע על השיקול אם השותפות קיימת אם לאו.
זאת ועוד, המשיבה מצד אחד טענה לבעלות במשותף עם המבקשים ביחס לחלקה וצירפה את הסכם העברת הזכויות למשיבה מהנאמן, ובה בעת, כשלא נוח לה עם השותפות וכדי להתנער מתניית הבוררת
מהנאמן ומצד שני טוענת כי השותפות לא רשומה וטענות נוספות הנוגעות לשותפות.
87.
לסיכום נקודה זו אני קובעת כי תניית הבוררות חלה על הסכסוך נשוא התביעה.


האם המבקשים היו מוכנים לקיים את תניית הבוררות?
88.
לגבי תנאי זה טוענת המשיבה כי התנהלות המבקשים בשני ההליכים בתביעת קיפוח המיעוט וכן התביעה בבית המשפט המחוזי בלוד מוכיחה כי אינם מעוניינים לקיים את תניית הבוררות בהסכם בין הצדדים.
89.
בהקשר זה יוער כי הבקשה להעברת ההליך לבוררות בתיק דנן הוגשה בהזדמנות הראשונה ואף בטרם הוגש כתב הגנה בתיק.
90.
אשר להליך בבית המשפט המחוזי בלוד, אני מקבלת את טענות המבקשים כי תניית הבוררות הועלתה על ידם באותו הליך וכי כל שהיה בהליך עד היה בקשה לביטול עיקול במסגרת סעד זמני.
91.
אשר להליך הנוסף, התביעה לקיפוח המיעוט, הוסבר על ידי בוכריס בעדותו כי שם דובר בצד נוסף (חנוך עצמו באופן אישי ) שאינו צד להסכם הבוררות ונגדו הוגשה תביעה שכנגד. בוכריס הסביר כי התביעה שכנגד היתה אישית נגד חנוך על סך של 150,000 ₪ לצד המשיבה.
בעניין זה אפנה לעדותו של בוכריס שורה 2-8 לעמוד 6 לפרוטוקול וכן המשך הפירוט בעדותו באותו עמוד שורה 9-13 הסבר זה של בוכריס מקובל עלי. נטען כי עם תשלום 150,000 ₪ התביעה נמחקה.
לא ראיתי בהתנהלות זו של המשיבה בכך שלא טענה לתניית הבוררות כדי לסתור את טענתה כעת כי היא מעוניינת בקיום הבוררות.
92.
לא התרשמתי כטענת המשיבה כי המבקשים זנחו את ההסכם ובכלל זה את תניית הבוררות. לא היה בהתנהלות המבקשים כדי ללמד על כך.
93.
לסיכום נקודה זו אני קובעת כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי הם נכונים לקיים את הבוררות.
שיקולים נוספים:
94.
בהפנותה לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, המשבה טוענת כי אין להעביר את ההליך לבוררות. כזכור סעיף 5(ג) לחוק הבוררות קובע כי בית המשפט רשאי שלא להעביר את ההליך לבוררות אם ראה טעם מיוחד שההליך לא יידון בבוררות.
95.
המבקשת טוענת בהקשר זה כי
שיקולי יעילות מחייבים השארת
התביעה בבית המשפט שכן, לטענת המשיבה, מדובר בתיק פשוט של פירוק שיתוף במקרקעין שניתן לברר עד מהרה. היא גם מפנה לכך שבוכריס ציין כי אינו מתנגד לפירוק שיתוף בתנאים מסויימים.
96.
בוכריס כאמור ציין כי לטענתו קיים חוב מהשותפות לחברה בסך של 1,500,000 ₪. עוד הוא הוסיף בעדותו כי אי אפשר לפרק שיתוף בחלקה קטנה אחת מתוך כל החלקות וצריך לעשות הכל במכלול (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 23-25) . אחת הטענות של המשיבה היא כי בוכריס מעוניין להגיש תביעה בבוררות על מנת להימנע משתום אגרה.
97.
מהתמונה שעולה בפני
י עולה כי מדובר במערכת יחסים עסקית בין הצדדים ובה סכסוכים שנוגעים לנושאים שונים
נוסף למחלוקת לגבי החלקה נשוא התביעה.
98.
זאת ועוד, בניגוד למה שהוצג על ידי המשיבה כי ההליך של פירוק שיתוף הוא פשוט, הליך כאמור כולל מינוי מומחה לצורך החלוקה ויתכן אף שידרש מינוי שמאי
וכן כונס נכסים. לא מדובר בהליך פשוט כלל ועיקר ועשוי לקחת זמן בבית המשפט. אין בניהול הליך כאן יתרון של יעילות על פני ניהול ההליך בפני
בורר.
99.
דווקא שיקולי היעילות מובילים אותי למסקנה כי כל המחלוקות בין הצדדים יתבררו כפי שסיכמו, במסגרת הבוררות.
100.
טענת המשיבה לגבי רצונו של בוכריס להגיש תביעה וכי אינו מעוניין לשלם אגרה אין בה ממש. שכן, ככל שבוכריס מעוניין להגיש תביעה הרי שהוא מחוייב בהתאם להסכם להפנותה לבוררות. שנית, הליך בוררות אינו ניתן לצדדים חינם אין כסף. גם הליך בוררות כרוך בהוצאה נכבדה לצדדים בעיקר בשל השכ"ט שיצטרכו לשלם לבורר שידון בתיק.
101.
לסיכום נקודה זו אני קובעת כי אין כל טעם מיוחד שיש בו כדי להביא אותי למסקנה שהסכסוך לא יתברר בהליך של בוררות.

זהות הבורר:
102.
לא מצאתי ממש בטענתה החילופית של המשיבה כי במידה ובית המשפט יעתר לבקשה אזי יש למנות בורר אחר במקום הבורר ששמו בהסכם.
103.
הטענה הועלתה על ידי המשיבה ללא כל נימוק או הסבר מדוע היא סבורה שיש לשנות מההסכמות שבין הצדדים בנוגע לזהות הבורר.
104.
ויאמר בהקשר זה כי המבקש 1 הצהיר כי אין בינו לבין הבורר המוסכם יחסים מיוחדים שיכולים ליצור חשש לניגוד עניינים. בוכריס כלל לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית.
105.
הצדדים הסכימו על זהות הבורר ואין כל סיבה מדוע לא לקיים את ההסכם גם בנקודה זו.

לסיכום
:
106.
אני מקבלת את הבקשה לעיכוב ההליכים
בשל קיומה של תניית בוררות.
בשים לב להיקף הבירור שנדרש במסגרת הבקשה אני פוסקת למבקשים הוצאות בסך כולל של 12,000 ₪.

הוצאות בגין הבקשה להמציא את מסמכי היסוד:
107.
כפי שציינתי לעיל ערב הדיון בבקשה הגישה המשיבה בקשה להמציא את מסמכי היסוד עקב חשד

"לגבי אוטנטיות המסמכים". בפתח הישיבה שהתקיימה ביום 10.12.18 הציג ב"כ המבקשים את הסכמי היסוד המקוריים
ולאחר שב"כ המשיבה עיין בהם הוא חזר בו מבקשתו.

לפיכך, הבקשה נמחקה ללא הכרעה לגופה.
108.
ב"כ המבקשים הגיש בקשה ובה עמד על הוצאותיו בקשר לבקשה זו בנפרד מהוצאות הבקשה עצמה.
לטענתו חזרת המשיבה מבקשתה היתה מאוחר יותר לאחר שהוגשה תגובה וכי מדובר היה בבקשת סרק.
109.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת מצידה כי מדובר בבקשת סרק.
במקום להעביר את המסמכים, המשיבה טוענת כי המבקשים הגישו תגובה ארוכה ומיגעת לבקשה להמציא את המסמכים במקור והגישו את המסמכים ביום הדיון עצמו. היא טוענת כי מקום לפסוק הוצאות ויש דווקא לחייב את המבקשים בהוצאות על התנהלותם.
110.
המבקשים הוסיפו והגישו תשובה לתגובה והעלו טענות מצידם על התנהלות לא ראויה של המשיבה. וביחס לטענה כי המסמכים הומצאו ביום הדיון, מדובר במסמכי מקור לא ניתן היה להעבירם קודם לכן.
111.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה
ושקלתי את טענות הצדדים, לא ראיתי שקיימת הצדקה לפסוק הוצאות בנפרד ביחס לבקשה להמציא את מסמכי היסוד, ויש בהוצאות שנפסקו במסגרת הבקשה עצמה כדי לספק.







ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 6186-06/18 שח אור החזקות בע"מ נ' תומר בוכריס, צמח בוכריס, אלברט לוי (פורסם ב-ֽ 04/02/2019)