פסקי דין על עינת טיקוצקי | פסקי דין על אברהם מלכה | פסקי דין על מנורה מבטחים לביטוח |

17829-02/18 תאמ     07/02/2019




תאמ 17829-02/18 עינת טיקוצקי נ' אברהם מלכה, מנורה מבטחים לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון



תא"מ 17829-02-18 טיקוצקי נ' מלכה ואח'


תיק חיצוני:


לפני
כבוד הרשמת הבכירה
ליאת ירון


תובעת

עינת טיקוצקי


נגד


נתבעים

1.אברהם מלכה

2.מנורה מבטחים לביטוח בע"מ





פסק דין



תביעה זו עניינה נזק שנגרם לרכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), בתאונה שהתרחשה ביום 25.9.17 בינו לבין רכב הנתבע 1 (להלן בהתאמה: "התאונה" ו- "רכב הנתבע").
התביעה הוגשה נגד נתבע 1, שנהג ברכבו בעת התאונה, ונגד נתבעת 2 , מבטחת רכב הנתבע בעת קרות התאונה.
סכום התביעה הועמד על הסך של 21,757 ₪ וכולל סך של 18,754 ₪ בגין הנזק לרכב התובעת בהתאם לחוות השמאי מטעמה, הסך של 1,131 ₪ בגין ירידת ערך בהתאם לחוות דעת שמאי התובעת, סך של 1,298 ₪ בגין שכר טרחת השמאי בו נשאה התובעת, סך של 500 ₪ בגין "הפסד הנאה הוצאות ובזבוז זמן" וסך של 74 ₪ בגין "הפרשי ריבית והצמדה".
בכתב התביעה נטען, כי
התאונה ארעה בחניון, עת בקשה התובעת להחנות את רכבה במקביל לרכב הנתבע והתקרבה למקום החניה, אז הבחינה כי רכב הנתבע מתחיל לצאת ממקום החניה בו חנה בנסיעה לאחור ומשכך עצרה את רכבה, ועת סובב הנתבע את רכבו תוך נסיעה לאחור "התחילה לצפור לו אולם הנתבע המשיך בנסיעה לאחור תוך סיבוב הרכב ימינה וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעת" (סעיף 5 לכתב התביעה).

מנגד, נטען בכתב ההגנה כי התאונה ארעה עת רכב הנתבע "היה בחניון לבד", החל לנסוע לאחר שבדק כי השטח פנוי ורכב התובעת, שהגיע לחניה, נצמד לרכבו וגרם לתאונה (סעיף 2.2 לכתב ההגנה). עוד נטען, כי הנזקים הנתבעים מוגזמים ומופרכים.

במעמד הדיון שהתקיים בפני
העידו התובעת ונתבע 1.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את גרסאותיהם ועיינתי במוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני
את אופן קרות התאונה לגרסתו, ראיתי לקבל את התביעה. לצד האמור, לא ראיתי לחייב את הנתבעים בתשלום מלוא הסכום הנתבע.

בין הצדדים אין מחלוקת כי התאונה ארעה בחניון לא מוסדר בשטח כורכר.
התובעת, שעדותה היתה בהירה ועקבית, והותירה עלי רושם מהימן, העידה כי עת בקשה להחנות את רכבה במקום חנייה מוצל, בטרם החלה בכניסה לחניה, הבחינה ברכב הנתבע נוסע לאחור במטרה לצאת מהחניה בה חנה וכי "ישר בלמתי את הרכב, באתי לצפור ברכב ולהזהיר אותו, הייתי במרחק של 50 סנטימטרים ממנו, משהו כזה, רכב צד ג' נסע לאחור, כנראה עם ההגה מוטה ימינה כדי לא להיכנס בעצים שהיו מצידו הימני, הוא עלה עם כל צד שמאל שלו עם הכנף שהתיישבה לי על הרכב מצד ימין שלי, כנראה הסתכל על העצים ולא על צד שמאל...." (עמ' 2 שורות 19-22 לפרוטוקול).
עוד הוסיפה, כי עת הבחינה ברכב הנתבע זז, צפרה לו וכי: "זה היה במהירות, הוא לא הסתכל לכיוון שלי בכלל. הוא לא רצה להיכנס בעצים" (עמ' 2 שורות 23-24 לפרוטוקול).
התובעת הבהירה כי עצרה את רכבה כ-50 סנטימטרים מרכב הנתבע וכי ככל שהיה נוסע לאחור ישר ולא מטה את ההגה ימינה, לא היה פוגע בה (עמ' 3 שורות 13-14 לפרוטוקול).
משנשאלה האם יכול שרכבה היה קרוב יותר לרכב הנתבע ותוך כניסה לחניה, תשובתה היתה בהירה ועניינית, עת הבהירה כי כדי להיכנס למקום החניה היה עליה להיכנס בסיבוב רחב (עמ' 3 שורה 18 לפרוטוקול).
עדות זו מתיישבת עם תיאור התאונה בטופס ה"הודעה על תאונת דרכים" שצורף כנספח לכתב התביעה וכן עם שרטוט ששורטט על ידי התובעת וצורף לכתב התביעה (ת/1).
זאת ועוד, העדות גם מתיישבת עם מוקדי הנזק ברכב התובעת.

חיזוק נוסף לעדות התובעת מוצאת אני בעדות הנתבע, שאישר בעדותו כי עת יצא מהחניה ביקש להימנע ממגע עם העצים שהיו מימין לרכבו והטה את הגה רכבו ימינה (עמ' 3 שורות 32-33 לפרוטוקול). זאת ועוד, בטופס ההודעה, בו תיאר הנתבע את התרחשות התאונה (נ/1) צוין כי "כל ההגה כולו מוסט ימינה כדי לא לגעת בעץ".

אוסיף, כי שעה שהנתבע אישר בעדותו כי עד לרגע בו הרגיש את המכה ברכבו לא ראה את רכב התובעת "עד לרגע המכה שהרגשתי לא ראיתי את האוטו" (עמ' 4 שורה 12 לפרוטוקול), הרי שממילא טענתו לפיה בעת התאונה היה רכב התובעת בנסיעה אינה
מבוססת.

עוד אוסיף, כי אם כטענת הנתבע אכן "ב-20 שניות נכנס רכב לחניה ופוגע בי... " (עמ' 4 שורות 14-15 לפרוטוקול), אזי משתמע מהאמור כי רכב התובעת נסע במהירות, אלא שהנתבע בעדותו לא יכול היה לאשר שרכב התובעת נסע במהירות (עמ' 4 שורה 20 לפרוטוקול), וגרסה זו אף אינה מתיישבת עם אופי הנזק ברכב התובעת.

בשים לב למכלול האמור, אני קובעת כי התאונה התרחשה כגרסת התובעת ובהינתן האמור, אף לא ראיתי לייחס לתובעת אחריות כלשהי להתרחשות התאונה.
טענות הנתבעים לפיהן הנזקים הנתבעים מופרכים ומופרזים לא בוססו. הנתבעים אף לא ראו לזמן את שמאי התובעת לחקירה אודות חוות דעתו.
לצד האמור, לא מצאתי כי ראשי הנזק הנתבעים בגין "הפסד הנאה הוצאות ובזבוז זמן" ו- "הפרשי הצמדה וריבית" הוכחו ומשכך לא ראיתי לפסוק פיצוי בגינם.

בשים לב לאמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 21,183 ₪ בתוספת הוצאות בסך של 374 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,750 ₪.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 45 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.


ניתן היום,
ב' אדר א' תשע"ט, 07 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 17829-02/18 עינת טיקוצקי נ' אברהם מלכה, מנורה מבטחים לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/02/2019)