פסקי דין על צבי אריה הולצמן | פסקי דין על אברהם ברנשטיין
57558-04/18 א 24/01/2019
א 57558-04/18 צבי אריה הולצמן נ' אברהם ברנשטיין
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א 57558-04-18 ברנשטיין נ' וירצברגר ואח'
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
מספר בקשה:
6
בפני
כבוד השופטת
מרים ליפשיץ-פריבס
מבקש
נתבע 2
צבי אריה הולצמן
ע"י ב"כ עוד ש' עיני
נגד
משיב
תובע
אברהם ברנשטיין
ע"י ב"כ עוה"ד א' קמינצקי
וז' אופק
החלטה
1.
זוהי בקשה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת גביית הוצאות, ככל שיוטלו על המשיב לטובתו.
2.
התובענה היא למתן סעד הצהרתי לפיו, המשיב לא היה בעלים או בעל זכויות בדירה נשוא התובענה (להלן-"הדירה"), לא רכש או מכר אותה ולא קיבל תמורה עבור הדירה וכי רישום הזכויות שנעשה, בטל.
3.
המבקש טוען כי בהיות המשיב תושב חוץ ולאור סיכויי התביעה הקלושים, יש להורות לו להפקיד ערובה בסך של 250,000 ₪ על מנת שיהיה בידו להיפרע ממנו ככל שיפסקו הוצאות לטובתו.
4.
המשיב טוען מנגד, כי טובים סיכוייו להוכיח את תביעתו, בכלל זה לאור הודאת המבקש בכתב ההגנה לפיה הוא, ולא המשיב, בעל הדירה גם אם נירשם אחרת בלשכת רישום המקרקעין. בנוסף,
אין בהיותו תושב חוץ טעם מספק לחיובו בהפקדת ערובה, ובפרט לא בשיעור המופרז שהתבקש,
בהיותו בעלים של דירה בישראל, המצויה ברחוב מנחת יצחק 22 בירושלים (להלן-"הדירה האחרת") וכי ניתן גם להיפרע ממנו בביצוע פסק הדין במדינת ניו יורק שם הוא מתגורר.
5.
על כך השיב המבקש וטען, כי הדירה האחרת בבעלות המשיב וכן בבעלות רעייתו וכי יהיה קושי לגביית ההוצאות במימושה. מה עוד שקיים חשש לדיספוזיציה מצד המשיב, מה שיכשיל את הגבייה ואין גם להטריח אותו באכיפת פסק הדין בחו"ל על כל הכרוך ומשתמע מכך. לעניין סיכויי התביעה טען, כי היטב היה ידוע למשיב ולאשתו על העברת הזכויות בדירה ע"ש המשיב שנעשתה על דעתם. כל ניסיונו של האחרון, להימלט בתובענה דנן מאימת רשויות המס בארצות הברית בגין היותו בעלים רשום בעבר בדירה.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:
6.
תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ,ד-1984 0להלן-"התקנות") קובעת:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע". בבחינת הבקשה, על בית המשפט לשקול בין היתר את סיכויי התביעה ולאזן בין האינטרסים של התובע מחד, שיינתן לו יומו להוכיח את תביעתו מבלי שיינעלו שערי בית המשפט בפני
ו ומאידך, את הזכות של נתבע שלא יצאו בחיסרון כיס אם תידחה התביעה כנגדו.
7.
על כך מצינו בפסק הדין מפי כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים , 30.5.04:
"
איזון
דומה
נעשה
במסגרת
הסמכות
הקבועה
בתקנה 519 אשר
השימוש
בה
מודרך
אף
הוא
לאורה
של
זכות
הגישה
לערכאות
,
ולאור
הצורך
להגן
במקרים
מסוימים
על
זכותו
של
הנתבע
כי
לא
ייצא
בחסרון
כיס
אם
תידחה
התביעה
נגדו...
במסגרת
המקרים
אשר
נקבעו
בפסיקה
להטלת
חיוב
להפקדת
ערובה, מקובל
כי
בית
המשפט
ישתמש
בסמכותו
האמורה
כאשר
מתגורר
התובע
מחוץ
לתחום
השיפוט
,
ואין
בידיו
להצביע
על
נכסים
הנמצאים
בארץ, באופן
אשר
יקשה
על
הנתבע
לגבות
את
הוצאותיו
,
אם
ייפסקו
לטובתו".
כך גם נקבע מפי כב' השופט מלצר בהחלטה ברע"א 10376/07 ל.מ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, 11.2.09: "הפסיקה, התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם יעשה שימוש בתקנה זו בשים להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע כי לא יצא מפסיד אם תידחה התביעה נגדו. בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מהות הצדדים. במסגרת זו, ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך".
8.
היכולת להיפרע מתובע , ככל שיחויב בהוצאות, צריך שתהא בת מימוש: "זכותו
של
בעל
הדין
שכנגד
היא
תמונת
ראי
של
זכות
הגישה
לערכאות
בפן
ההפוך
שלה
–
היא
נועדה
להגן
עליו
מפני
ניצול
לרעה
של
זכות
הגישה
לערכאות
,
ולהבטיח
את
זכותו
להוצאות
לא
רק
להלכה
,
אלא
גם
במישור
יכולת
המימוש
המעשי. הפקדת
הערבון
הכספי
נועדה
,
אפוא
,
להגן
על
זכותו
של
בעל
הדין
הנתבע
לממש
את
גביית
ההוצאות
שנפסקו
לטובתו
בהליך
שהוגש
נגדו
וכשל "
(בשא 1528/06 יוסף
ורנר נ' כונס
הנכסים
הרשמי,
17.10.07 , בעניין הפקדת עירבון בערעור, פסקה 9 והאסמכתאות שם).
מן הכלל לפרט:
9.
המשיב, אמנם בעלים רשום בדירה האחרת (כמובא בנסח הרישום, נספח לתגובתו). עם זאת, זכויותיו בדירה הן בשיעור של 50% ולטענת המבקש, הדירה מושכרת לצדדי ג'. בכך, יהיה כדי להכביד על מימוש הדירה האחרת לצורך גביית ההוצאות, ככל שייפסקו לטובת המבקש, ולהאריך את מועד גבייתן, נוכח הצורך בנקיטת הליכים על מנת לממש את הדירה.
10.
עוד אומר כי מכתבי הטענות עולה, כי התובענה מורכבת וניהולה עשוי שיצריך שמיעת עדים לאור המחלוקת העובדתית, מעבר ובנוסף לשמיעת בעלי הדין. כך גם, הסעד שהתבקש בתובענה אינו שגרתי למתן
פסק דין
הצהרתי לפיו רישום הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין ע"ש המשיב בטל וכי נעשה בתרמית. אמת כי המבקש עצמו טען כי על אף הרישום, הזכויות בדירה לא היו של המשיב. עם זאת,
בכך לא די כדי ללמד על סיכויי המשיב לזכות בתובענה כנטען בתגובתו. שכן, במסגרת בירור התובענה יהיה מקום להידרש לשאלה אם ניתנה, מטעמים אלו או אחרים, הסכמתו לרישום הזכויות אף שהרישום לא ביטא נכונה את הבעלות בדירה.
11.
לאחר ששקלתי את מכלול הדברים, סיכויי התובענה מחד והקושי בגביית הוצאות ממימוש הדירה האחרת ובהתחשב בטרחה הכרוכה באכיפת פסק הדין בחו"ל; היעדר חשש לעוני של המשיב מה שמלמד שלא תינעל דלת בית משפט בפני
ו אם אורה על הפקדת ערובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
12.
לאחר בחינת טענות הצדדים לעניין גובה הערובה ובשים לב לכתבי הטענות ושקלול הדברים, אני מורה למשיב להפקיד ערובה בסך של 30,000 ₪ להבטחת גביית הוצאות ע"י המבקש ממנו, ככל שייפסקו לטובתו.
13.
הערובה תופקד בקופת בית משפט עד יום 28.2.19 ויכול שתהא בהעמדת ערבות בנקאית אוטונומית ללא הגבלת זמן לטובת המבקש, או במזומן.
14.
לעיון פנימי 3.3.19.
עותק יישלח לצדדים.
ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ט, 24 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.
א בית משפט מחוזי 57558-04/18 צבי אריה הולצמן נ' אברהם ברנשטיין (פורסם ב-ֽ 24/01/2019)