פסקי דין על עמליה בניסטי | פסקי דין על איילין לוי

50676-01/19 רתק     03/02/2019




רתק 50676-01/19 עמליה בניסטי נ' איילין לוי








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 50676-01-19 בניסטי נ' לוי




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
אילונה אריאלי


מבקש
ת

עמליה בניסטי


נגד

משיב
ה
איילין לוי



החלטה


לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' השופט העמית יובל שדמי)


מיום 27.8.18


בת"ק 18714-06-17, בגדרו התקבלה תביעת המשיבה נגד המבקשת.


בכתב התביעה שהגישה המשיבה בבית המשפט קמא נטען, כי היא הלוותה למבקשת סך של 50,000 ₪ וזו התחייבה להחזיר את ההלוואה בתשלומים חודשיים, אך כאשר נישואי ילדיהן של השתיים (בתה של המשיבה ובנה של המבקשת, להלן: צדדי ג') עלו על שרטון, הפסיקה המבקשת לשלם למשיבה את תשלומי ההחזר של ההלוואה ונותרה חייבת לה סך של 31,000 ₪.


המבקשת טענה, להגנתה, כי היא נטלה את ההלוואה מן המשיבה על מנת לעזור לצדדי ג' והם אלו שצריכים להחזיר את החוב למשיבה.

בפסק דינו של בית המשפט קמא מיום 4.2.18 (להלן: פסק הדין הראשון), התקבלה התביעה והמבקשת חויבה לשלם למשיבה סך של 31,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך של 5,000 ₪. זאת, לאחר שכב' השופט קמא הגיע למסקנה ש"מדובר היה בהלוואה שיועדה לצדדי ג', כאשר התובעת דרשה שההלוואה תינתן דרך הנתבעת, על מנת שהנתבעת תהיה מהותית "ערבה" להלוואה, ואף מעבר לכך, היא שתהיה בעלת החוב של התובעת..". כן נפסק כי כל אחד מצדדי ג' ישלם למבקשת סך של 15,000 ₪ בצירוף הוצאות בסך של 1,000 ₪.

לעניין ההוצאות צוין בפסק הדין הראשון, כי במסגרת תביעה קודמת שהגישה המשיבה נגד המבקשת באותו עניין (ת"ק 44811-12-16), אשר נמחקה לא הוצאות בהסכמת הצדדים, הכחישה המבקשת כי קיבלה כסף מן המשיבה. במסגרת התביעה דנן הסבירה, כי אותה גרסה נמסרה על ידה "בשגגה ועקב שיכחה". לפיכך, ציין כב' השופט קמא בפסק הדין הראשון כי "סכום ההוצאות המשמעותי בו חויבה הנתבעת, נובע מהעובדה שלא סיפרה אמת בהליך הקודם, וכתוצאה מכך נדרשו הצדדים כולם, לרבות בית המשפט, להליך נוסף".

בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק הדין הראשון, התקבלה בבית משפט זה (כב' השופטת רננה גלפז מוקדי) ב

פסק דין
מיום 20.4.2018 (רת"ק 47672-02-18). התיק הוחזר לבית המשפט קמא, על מנת שיכריע עובדתית בשאלת מעמדה של המבקשת - האם היא הלווה או הערבה, שאז חל סעיף 8 לחוק הערבות, המחייב את הנושה לפעול נגד החייב תחילה.

בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ביקש כב' השופט קמא את התייחסות הצדדים לשאלת מעמדה של המבקשת ולאחר קבלת תגובותיהם, ניתן פסק דינו מיום 27.8.18, מושא הבקשה דנן לרשות ערעור (להלן: פסק הדין השני). בפסק הדין השני הבהיר כב' השופט קמא, כי מסקנתו "באשר לעובדות שהתבררו בתיק, הייתה והינה, שמהות ההסכם הרלוונטי בין התובעת לנתבעת הינה, ששני הצדדים ראו את הנתבעת כחייבת הישירה כלפי התובעת, ובעסקה בין הצדדים לא היה כל אלמנט של ערבות בהקשר לחוק הערבות". על כן, נפסק כי כל האמור בפסק הדין הראשון שריר וקיים ושוב חויבו המבקשת וצדדי ג' בתשלומים כמפורט לעיל.

המבקשת מבקשת לערער על ההוצאות המופרזות, לטענתה, שנפסקו נגדה. לדידה, ניתן היה להסתפק בהוצאות מזעריות, בפרט לאחר שהעידה כי היא בת 73. היה מקום לקחת בחשבון כי צדדי ג' הודו שקיבלו את כספי ההלוואה וכי המשיבה לא ניסתה לגבות מהם את חובה תחילה, בהיות המבקשת ערבה בלבד.


לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובהחלטת בית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי הבקשה איננה מצריכה תשובה וכי דינה להידחות מיד, בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.


רשות ערעור על

פסק דין
שניתן על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, תינתן במשורה ורק במקרים חריגים, כאשר נפל בפסק הדין פגם היורד לשורשו של עניין, או התגלתה טעות עובדתית או משפטית בולטת, או כדי למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 1868/16 ישי רז נ' עופר האפרתי (19.6.2016); רע"א 9162/16 יוגב עזרא נ' רזנק להצלחה בע"מ (5.1.2017); רע"א 1231/17 ישי רז נ' אימפרשן מדיה בע"מ (20.4.2007)).
11.
המקרה דנן איננו נמנה על אותם מקרים חריגים. בכל הנוגע לקביעה בעניין מעמדה של המבקשת - היותה חייבת ולא ערבה, מדובר בקביעה עובדתית אותה קבע כב' השופט קמא לאחר ששמע את העדויות והתרשם מהן ישירות. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, ככל שאלה מעוגנים בחומר הראיות, והיא תעשה כן במשורה ובמקרים נדירים בלבד (ראו: ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, 2.2.2005). הדברים נאמרים בבחינת למעלה מן הצורך, שכן כאמור, המבקשת הבהירה כי היא מבקשת לערער רק על חיובה בהוצאות.

12.
אשר להוצאות בהן חויבה המבקשת - ככלל, רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בהוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית. בבסיסה של הלכה זו עומד שיקול הדעת הרחב הנתון בהקשר זה לערכאה הדיונית
[ע"א 3781/07 אליהו נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח-תקווה, (31.5.09)]. בענייננו, אכן מדובר בהוצאות שהינן ברף הגבוה, אולם כב' השופט קמא נימק פסיקתו בעניין זה ובשים לב להליכים להם נדרשו הצדדים, כמפורט לעיל, סבורני כי אין מקום להתערב בסכום שנקבע.
על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ט, 03 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 50676-01/19 עמליה בניסטי נ' איילין לוי (פורסם ב-ֽ 03/02/2019)