פסקי דין על עאטף סואעד ואח' | פסקי דין על יואל גיגי | פסקי דין על רותם - חברה לביטוח |

980/88 א     31/03/1992




א 980/88 עאטף סואעד ואח' נ' יואל גיגי, רותם - חברה לביטוח בע"מ





בבית משפט המחוזי בנצרת
פרוטוקול

תיק אזרחי: 980/88

בפני
כבוד השופט: בן-דוד מנחם


בעניין:
עאטף סואעד ואח'

ע"י ב"כ עו"ד עוקל

התובעים

- נ ג ד -

.1יואל גיגי

.2רותם - חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אפלמן

הנתבע
פסק - דין

בתאריך 23/10/83נספה המנוח יוסף סועאד ז"ל בתאונת דרכים. (להלן
יקרא "המנוח"). בתביעה מאוחדת ומתוקנת זו עותרים אשת המנוח,
פוזיה (תובעת מס' 12אשר תיקרא להלן "האלמנה") עזבונו, הוריו
בתאונה והמבטחת שלו פיצויים בגין התאונה. מסיבות שעוד יובהרו
להלן תובעת האלמנה רק את חלקה בשעור הפיצוי המגיע לעזבון המנוח
בגין הנזק שאינו ממוני. הורי המנוח ואחיו הנ"ל תובעים כאן
כתלויים ואילו עזבון המנוח תובע כאן תביעה חילופית לתביעת
התלויים וזאת בגין יתרת המגיע לעזבון לאחר ניכוי מנתה של
האלמנה.

הנתבעים אינם כופרים בחבותם על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות
דרכים לשאת בתוצאות התאונה והשאלה העומדת להכרעה היא שעור
הפיצויים המגיעים למי מהתובעים.

ראשית דבר אציין להלן סדרת עובדות ונתונים אשר אינם שנויים
במחלוקת אשר יסייעו בידינו בהמשך להבין את חילוקי הדעות ואח"כ
בגיבוש ההכרעה.

המנוח היה יליד שנת .1960הוא נשא לאשה את האלמנה בשנת 1979
היינו בעת היות כבן 19שנה. לאחר נישואיו המנוח לא עזב את בית
הוריו ובני הזוג התגוררו בתוך דירת ההורים בחדר נפרד שהוקצה להם
שם. החיים המשותפים של בני הזוג לא עלו יפה וכ- 3חודשים לאחר
הנישואין עזבה האלמנה את המנוח וחזרה לבית הוריה. הפירוד בין
השניים היה למעשה לסופי ועד התאונה (כ- 4שנים לאחר מכן) הם לא
שבו עוד לחיות יחדיו. זמן קצר לאחר פטירתו של המנוח נישאה
האלמנה לאחר ואף ילדה לו ילד. מכאן יובן מדוע אין האלמנה תובעת
כתלויה ומסתפקת בקבלת מנתה מתוך שעור הפיצוי בגין הנזק שאינו -
ממוני המגיע לעזבון.

עיקר המחלוקת בין בעלי הדין נטושה סביב תביעת התלויים של ההורים
בהערכות ובהשערות גבי השאלה מה היה קורה ומה היה מתרחש אילולי
נספה המנוח וזאת בזיקה לטענת ההורים כי המנוח היה תומך בהם, אלא
שככל שאנו מבקשים ללמוד מהעבר שקדם לתאונה ולפטירת המנוח, על
מנת שנוכל לגזור ולהסיק ממנו מסקנות גבי העתיד הנעלם, הרי גם
כאן אנו נתקלים בקשיים לא מעטים.

שני הורי המנוח העידו במהלך המשפט. בעדויותיהם הם סיפרו כי האב
הינו גימלאי משירותו בצה"ל ואינו עובד. הגמלה שהוא מקבל מצה"ל
הינה נמוכה. לדברי השניים מצבם הכלכלי בכי-רע והם מתקשים לפרנס
את משפחתם מרובת הילדים. (בנם הצעיר נולד לאחר מות המנוח).
לדברי ההורים נשא כאמור המנוח את האלמנה ב- 1979והביאה לביתם
שם הם התגוררו. השניים טענו כי המנוח התגייס לצה"ל ב- 1982וכי
הוא היה בשירות גם בעת פטירתו. קודם לכן הוא עבד במקומות עבודה
שונים ומזדמנים אך הם לא ידעו למסור עליהם פרטים ונתונים. לשיטת
השניים הרי עובר לנשואיו וגם לאחריהם הוא תמך בהם וסייע
לפרנסתם. ההורים ממשיכים ומספרים כי לאחר שהאלמנה עזבה את המנוח
גדלה תמיכתו בהם. משנתבקשו ההורים לציין איזה סכומים נהג המנוח
למסור לידיהם כתמיכה מידי חודש לא ידעו הם להשיב על כך
ומאידך הם הפליגו ותיארו כיצד מכל סכום נתון שהוא השתכר הוא
הותיר בידיו חלק זעום ואת החלק הארי מסר לידיהם.

ההורים - התובעים מפליגים בתאור מסירותו של המנוח להם בעוד שעל שניים
מאחיו האחרים (שאינם נמנים על התובעים) ואשר בגרו, מעבירים
התובעים דברי ביקורת וטוענים כי הללו מתנכרים להם. גבי בן נוסף,
חאלד, מספרת האם התובעת כי גם הוא מסייע בידם (עמוד 12
שני ההורים מספרים בעדויותיהם על הסכסוך המשפחתי שפרץ בין המנוח
לאלמנה ומתוך עדויותיהם ברור הוא שהם ליוו אותו במהלך הסכסוך
ובדיון המשפטי שנלווה לו, והיו אף מעורבים בנסיונות הפישור
וההשלמה שלא עלו יפה, אך חרף כל זאת התעקשו השניים לטעון,
ולדעתי בחוסר תום לב, כי אין הם יודעים דבר גבי גורמי הסכסוך
והמחלוקת בין בני הזוג הצעיר.

כפי שעולה מסיכומי ב"כ התובעים הרי התקופה בה שירת המנוח בצה"ל
היא זו שמשמשת אותו בהערכת כושר השתכרותו של המנוח עובר לתאונה
וממנה הוא מבקש לגזור את שעור תמיכתו בהורים. נראה שגם בתאור
שירותו של המנוח בצה"ל רצופות עדויות ההורים בעובדות שאינן
נכונות. בעדותו טוען האב כי המנוח נמנה על משרתי הקבע בצה"ל וכי
שירת במסגרת זו ביום התאונה. האב אף טוען כי המנוח נספה בהיותו
בדרכו למקום שירותו ובעודו לובש מדים. לטענות אלו אין ביסוס
בחומר הראיות ולמעשה המסקנה העולה מתוכן הינה שונה. במהלך שמיעת
הראיות העידה כאן גב' סיגל קידר המשרתת במדור התשלומים (מת"ש)
של צה"ל. העדה הציגה לתיק העתקים מתלושי שכר שמתיחסים למנוח וכן
דף ריכוז שהיא ערכה כאן לקראת הופעתה (המוצגים סומנו ת/3
ו-ת/ .)4מתוך המוצגים הללו ומתוך עדותה של העדה עולה כי המנוח
שירת בצה"ל בשלוש תקופות. האחת מיום 1/11/82עד ,20/12/82השניה
מיום 1/1/83ועד ליום 23/3/83והאחרונה מיום 1/4/83ועד ליום
.17/8/83מתוך עדותה ברי הוא כי המנוח לא נמנה על משרתי הקבע
בצה"ל אלא הוא היה במעמד של איש מילואים המשרת בתנאי קבע. מתוך
עדותה ברי וברור הוא שביום התאונה לא שירת המנוח בצה"ל ובשום
מעמד. העדה גם אישרה לפיכך שבגין פטירתו לא שולם על ידי צה"ל
דבר למשפחת המנוח. כאן המקום לציין כי האב אישר בעדותו כי פניתו
מסרה בעדותה גם פרטים גבי השתכרויותיו של המנוח בעת שירותו
בצבא.

מכאן ועתה נעבור לגיבוש הממצאים והמסקנות כאשר אגב הדיון בהם
ולפי הצורך נוסיף ונידרש לעובדות נוספות ככל שהתבררו במהלך
הדיון.

בזיקה לדין הנוהג ולעובדות שהתגבשו ניתן לקבוע כבר עתה כי לא
הוכחה כאן קיומה של חובה שבעטיה היתה מוטל על התובע לתמוך
בהוריו ובאחיו. אם וככל שהוא עשה כן הוא עשה זאת באופן וולונטרי
ומכל מקום נטל ההוכחה שהוא נהג כך ועתיד היה לעשות כן גם לולי
פטירתו, מוטל על התובעים (וראה בעין את האמור בספרו של קציר
"פיצויים בשל נזק גוף" שם בחלק י"ב עמ' .)411גם אם יקבע שהמנוח
תמך בבני משפחתו וגם אם בעקיפין נהנו מכך אחיו ברי הוא שאת אשר
מסר כעזרה למחיית המשפחה מסר להוריו ובאספקלריה זו ברי שלא היה
צורך ומקום לצרף את האחים כתובעים בתובענה.

מכאן ולהבא כל אימת שנשתמש בלשון "תובעים" הכוונה תהיה להורים
בלבד. כדי לקבוע אם אכן הפסידו התובעים תמיכה כספית בשל פטירת
המנוח ואם כן באיזה שעור ולאיזה תקופה, יש להקיש וללמוד זאת
קודם כל מהעבר ולפיכך וראשית דבר יש לנסות לקבוע אם בעודו בחייו
תמך המנוח בהוריו ובאיזה שיעור.

לאחר שהיתה לי האפשרות הבלתי אמצעית להתרשם מהופעת ההורים בפני

ולאחר ששקלתי בכלל נסיבות הענין ובהגיון הדברים ועם כל ההבנה
לצערם הכבד של ההורים עקב אובדן הבן הרי בצד הקביעה שהמנוח אכן
היה בן טוב ומסור להוריו אשר גם עזר להם, עדיין נראה לי שבתאור
מידת תמיכתו בהם הם נתפסו לכלל הפרזה וגוזמה. כפי שעולה
מהעדויות, המנוח נשא אשה בגיל צעיר ביותר (בן )19והוא טרם
לכך והדבר אף מוצא ביטוי בעדויות ההורים ומעוגן אף במסורת
המקובלת בעדתם. יתר על כן. מתוך העובדה ששני בני הזוג התגוררו
בחדר בתוך דירת ההורים ברי הוא שהם חסרו אף ציוד ביתי אלמנטרי
שכל זוג זקוק לו. גם אם לא נמצא ביסוס לרמזיו של ב"כ הנתבעים כי
מוקד הסכסוך בין המנוח והאלמנה היה נעוץ בעובדת מגוריהם בדירת
הוריו ולא בדירה משלהם, הרי אין להעלות על הדעת כי המנוח מסר
% 80או % 90מהכנסותיו לשימושם של הוריו וזאת גם לא לאחר עזיבת
בת זוגו. על פי העדויות ניסה המנוח להשיב את זוגתו אליו והיה
מוסכם במשפחה שאם לא יעלה הדבר בידו אזי ישיאו אותו לאשה אחרת
באשר הוא חפץ לחיות חיי נישואין ולהקים משפחה. גם כדי להגשים
משאלה זו היה זקוק המנוח לכספים בעתיד לאור העובדה שהוא למעשה
היה עדיין מחוסר כל, ללא בית משלו וללא ציוד ביתי אלמנטרי.

בנסיבות אלו יובן מדוע לא מהימנה עלי גירסת ההורים ולפיה מסר
המנוח מידי חודש בחודשו את מירב משכורתו לידי הוריו ולשימושם.

קביעת שיעור התמיכה החודשי נגזר גם משעור השתכרותו של המנוח
עובר לפטירתו ומהערכת שעור ההשתכרות שהוע עשוי היה להשתכר לולי
האסון. גם כאן נתקלים אנו בקשיים לא מעטים. מתוך הראיות ברי הוא
שהמנוח לא היה עוד איש צבא בעת התאונה ולמעשה הזיקה בינו לבין
צה"ל הסתיימה כחודשיים ויותר קודם לכן. לא הובאה בפני
כל ראיה
במה עסק ואם עבד המנוח מאז ועד פטירתו וספק בעיני אם הוא עבד
כלל. גם גבי התקופות שקדמו לתחילת שירותו בצה"ל, (כאיש מלואים
בתנאי קבע), לא הובאו בפני
כל ראיות גבי עיסוקיו והכנסותיו
ומתוך דברי האם בחקירה החוזרת (עמוד 14לפרוטוקול) ברי שהוא לא
עבד במקום עבודה קבוע אלא בעבודות שונות ומזדמנות.

בסיכומיו מבקש ב"כ התובעים לגזור את שעור השתכרותו הצפוי של
נלך בדרך זו לא נגיע למסקנות החשבונאיות אליהן הוא הגיע. נראה
שבסיכומיו נתפס הפרקליט לכלל טעות בהתיחסותו לסכומים ששולמו
על ידי צה"ל בגין תקופת שירותו של המנוח בין אפריל 83ל- אוגוסט
,1983כפי שעולה מ- ת/ 4הרי מירב הסכומים ששולמו על ידי צה"ל
שולמו משום מה באיחור רב ואף זמן רב לאחר פטירת המנוח. הסכום
הגדול ששולם -. 289,000שקלים ישנים שולם ביולי )!(1984והוא היה
על פי האמור בתלוש בגדר "פיצוי ריאלי", תשלום שמן הסתם גילם
בחובו הפרשי הצמדה. יש לזכור כי המדובר בתקופה בה היתה
האינפלציה בשיאה. לפיכך החישוב שעושה ב"כ התובעים בסעיף 4ד'
לסיכומיו ושעה שהוא מצמיד את כל הסכומים שהתקבלו למדד של חודש
מרץ 1983מעוות לחלוטין (מן הסתם בלי משים) את השערוך הכספי
ואין להידרש לתחשיב זה. העובדה שהכספים ששולמו באיחור רב היו
רובם ככולם בגדר הפרשי הצמדה או "פיצוי ריאלי" מקשה על עריכת
שערוך נכון ולפיכך יש להידרש כאן וככל שמבקשים ללמוד מרמת
השתכרותו של המנוח משירותו בצה"ל, להכנסותיו בתקופות הקודמות
שאז שולם לו שכרו כסדרו. שערוך השכר ששולם לתובע בגין החודשים
נובמבר 1982עד מרץ 1983על פי מלוא התנודות שחלו במדד המחירים
לצרכן מוליד את המסקנה ששכרו של המנוח בעת שירותו בצה"ל היה
בערכים מעודכנים כ- -. 1,900שקלים חדשים ברוטו לחודש.

מרכיב נוסף שיש להביא בחשבון עתה הוא משך התקופה שהמנוח היה
ממשיך לתמוך בהוריו כאשר גם על דעת ב"כ התובעים מצב זה לא היה
נמשך לעד. האחרון מציע להשתית החישוב על 9שנות תמיכה נוספות
לאחר הפטירה. בשים לב לעובדה שהמנוח חי כבר בפירוד מאשתו כ-4
שנים עד לפטירתו לא נראה לי כסביר שהוא היה ממתין עוד כ- 6שנים
עד שהיה נושא אשה בשנית ולאחר מכן תומך, אם כי חלקית, במשך עוד
החלו לדבר במשפחה על הצורך במציאת כלה אחרת, במידה והאלמנה לא
תאות לשוב אליו וממילא היה המנוח אז כבר כבן 24שנה. לפיכך נראה
לי לנכון ובדרך של אומדנא להעריך ולקבוע כי תמיכתו של המנוח
בהוריו היתה נמשכת כ- 3שנים לכל היותר עד לאחר פטירתו ולוליה
ולא יותר. לאחר שקבעתי את כל הממצאים והעובדות דלעיל והוספתי את
אותן הנחות שנראה לי לנכון ולמוצדק להניח. יש להוסיף עוד ולהניח
כי בכל סכום שהמנוח מסר להוריו נכלל גם סכום מסוים שנועד לכסות
את הוצאות מחייתו וכלכלתו שלו בבית הוריו ועוד יש לזכור שהכנסתו
דלעיל בעת שרותו הצבאי נקבעה בערכי ברוטו ובטרם ניכוי מס.

אין להתעלם גם מכך שאין זה ברי כלל ועיקר כי לאחר ששירותו בצה"ל
הופסק היה המנוח מתמיד ועובד ברציפות כל אותן השנים אשר החלטתי
לקחתן בחשבון, שהרי לפני שגויס לצה"ל הוא לא התמיד ולא עבד
כאמור, חרף נישואיו, וראה על

כך בעדותו של אביו בעמוד 9לפרוטוקול בשורה 20ואילך:
"בעת שהמנוח חי עם אשתו בביתנו הוא עדיין לא שירת
בצה"ל, לפעמים היה לו כסף לפעמים לא היה לו. עד
שהמנוח התגייס לצה"ל, סמוך למלחמת של"ג הוא לא עבד
במקום עבודה מסודר".

(לא יהיה זה למותר לציין כאן כי מתוך כך שאנו יודעים שהמנוח
נפטר ביום 22/10/83כחודשיים לאחר שהקשר שלו עם צה"ל נפסק ומתוך
כך שאביו דבק בטענה שהוא שירת בצה"ל עד יום פטירתו אזי עולה
למעשה, מדברי האב, המסקנה שכחודשיים לפני הפטירה לא עבד כלל
לאחר שאני מביא בחשבון את כל הנמוקים, העובדות והשקולים דלעיל
אני מעמיד ובדרך של אומדן והערכה את שעור התמיכה שההורים
- התובעים הפסידו כתוצאה מפטירת המנוח על סך חודשי ממוצע וקבוע
של -. 600שקלים לחודש לכל תקופת ההפסד ותקופה זו על פי מסקנתי
מגעת כדי 3שנים. שעור הפסד התמיכה שנגרם להורים בגין פטירת
המנוח מגיע איפוא לסך של -. 21,600ש"ח. (אציין כי אין כל בסיס
לחישוב הפסדי התמיכה של התובעים כולם על פי שיטת הידות כפי
שהציע ב"כ התובעים).

אילו היו מבקשים זאת התובעים, ניתן היה לשקול גם צירוף חיוב
בתשלום ריבית בגין העבר, וזאת מכח הדין המהותי, אך משנמנעו
התובעים לבקש זאת בסיכומיהם אמנע מלפסוק כאן ריבית בגין
התקופה שעד מועד מתן פסק הדין.

אשר לתביעת העזבון הכלולה בתובענה. כפי שפורט לעיל נפסקו להורי
המנוח, התובעים 1ו- 2פיצוי כתלויים ושעור זה עולה על הסכום
שהיה נופל בחלקם כיורשי עזבון המנוח. כיוון שכך נבלעת תביעתם
כיורשים בתביעת התלויים ואין לפסוק להם פיצוי נוסף על זה שפסקתי
לעיל. גם אליבא ב"כ התובעים עצמו אין לפסוק להורים בנסיבות אלה
כל פיצוי מזה המגיע לעזבון המנוח וראה על כך בפרק 6לדברי
סיכומיו.

אשר לאלמנה. היא זכאית למחצית משעור הנזק שאינו ממוני המגיע
לעזבון המנוח כשעור מנתה בעזבון המנוח (ראה צו הירושה מוצג
ת/ .)5העובדה שהאלמנה לא התייצבה ולא העידה במהלך המשפט אין בה
כדי לגרוע מזכותה זו באשר ולצורך ראש נזק זה לא היה עליה להוכיח
דבר לבד מהיותה יורשת כאמור, עובדה הנגזרת מהיותה אשת המנוח
עובר לפטירתו והמוכחת גם מצו הירושה המעיד שהמנוח לא הניח אחריו
4לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק
שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976ובשערוך על פי מדד המחירים לצרכן
של חודש פברואר ,1992שעור הפיצוי בגין הנזק שאינו ממוני המגיע
לאלמנה מגיע לסך של -. 8,500ש"ח. על פי הפסיקה יש לצרף לסכום זה
ריבית מיום התאונה. אני מאמץ את חישובי הריבית שנערכו על ידי
ב"כ התובעים בסעיף ( 2ב) לסיכומיו בענין זה ופוסק לאלמנה פיצוי
כולל בסך של -. 10,100ש"ח.

התוצאה הסופית הינה איפוא כדלהלן:

(א) אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים 1ו-( 2באופן
סולידרי) את הסך של -. 21,600ש"ח בצרוף שכר טרחת
עו"ד בסך של -. 2,800ש"ח ובתוספת מע"מ כחוק.

(ב) אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת מס' - 12
האלמנה את הסך של -. 10,100ש"ח בצרוף שכר טרחת
עו"ד בסך של -. 1,300ש"ח ובתוספת מע"מ כחוק.

(ג) אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים ,2 ,1ו-12
את יציאות המשפט.

(ד) תביעותיהם של שאר התובעים נדחות בזאת.

(ה) כל החיובים שנקבעו כאן ישולמו עד ליום 20/4/92
שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק כשהם
מחושבים מיום 15/3/92ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תעביר לאלתר העתקים מפסק הדין לב"כ בעלי הדין.

ניתן היום .31/3/92

בן דוד מנחם - שופט








א בית משפט מחוזי 980/88 עאטף סואעד ואח' נ' יואל גיגי, רותם - חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/03/1992)