פסקי דין על אזים מזלומיאן אורה יפה | פסקי דין על שבן מרגלית | פסקי דין על שבן יוסף | פסקי דין על עו"ד ישראל בודה ואח' |

2063/03 ברע     06/12/2005




ברע 2063/03 אזים מזלומיאן אורה יפה נ' שבן מרגלית,שבן יוסף,עו"ד ישראל בודה ואח'




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
ברע002063/03
בפני
:
כב' השופטת יהודית שטופמן

תאריך:
06/12/2005
בעניין:
אזים מזלומיאן אורה יפה
ע"י ב"כ עו"ד
חדד יצחק ז'ילבר

המבקשת

נ ג ד
1. שבן מרגלית

2. שבן יוסף

3. עו"ד ישראל בודה – כונס נכסים
4. עירית תל אביב
5. הבנק הבינלאומי הראשון
6. בנק לאומי לישראל
ע"י ב"כ עו"ד
נימצוביץ
7. בנק אוצר החייל
8. נציגות הבית המשותף ברח' פנקס 54
ע"י ב"כ עו"ד
גרונדשטיין
9. בנק לאומי למשכנתאות
10. רחל רוזן
ע"י ב"כ עו"ד
בסיס
המשיבים
פסק דין


א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשם מ' כהן) מיום
6.7.03 אשר הפנתה להחלטתו מיום 15.6.2003, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב חלוקת הכספים המצויים בידי משיב מס' 3, כונס הנכסים על דירת המשיבים 1-2.

ב. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו
המשיבים מס' 1-2 הם הוריה של המבקשת.
המבקשת חתמה על כתב ערבות, ומשכנה את ביתה לטובת בנק הפועלים, כבטוחה להלוואה שנטלו המשיבים 1-2.
משלא עמדו המשיבים 1-2 בהחזר תשלומי ההלוואה, נמכרה דירת המבקשת, במסגרת הליכי כינוס נכסים.
כן נמכרה דירת המשיבים 1-2 בידי משיב מס' 3 (להלן:"הכונס"). צו למכירת דירת המשיבים 1-2 נחתם ביום 20.7.2001.
המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, כנגד המשיבים 1-2 בה תבעה מהמשיבים 1 ו- 2 השבת הכספים שניטלו ממנה, על ידי מימוש דירתה. במסגרת התביעה המנוהלת בפני
בית המשפט לענייני משפחה, עתרה המבקשת להטלת צו עיקול על כספים המצויים בידי הכונס.
ביום 30.6.2003 ניתן, על ידי כב' השופט גייפמן, צו עיקול, "על הכספים ממכירת הדירה ברח' פנקס 54 ת"א, המופקדים בידי כונס הנכסים עו"ד בודה ישראל, עד לסך 200,000 $ כערכם בשקלים ביום מתן הצו, בידי כונס הנכסים שמונה בתיק הוצל"פ...".
כב' ראש ההוצל"פ דחה ביום 15.6.2003 את בקשת המבקשת לעיכוב חלוקת הכספים שהוחזקו בידי הכונס.
ביום 6.7.2003 דחה כב' ראש ההוצל"פ את בקשת המבקשת לאחר צירוף צו העיקול.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.
בקשת רשות הערעור תוקנה פעמיים, לשם צירופם של כלל הזוכים בתיק האיחוד, כמשיבים, ומשכך התארך הדיון בבקשה, לתקופה בלתי סבירה בעליל.

ג. בקשת רשות הערעור נדונה כערעור.

ד. טענות הצדדים בערעור
טוענת המערערת כי טעה ראש ההוצל"פ בקביעתו לפיה כספי המכר אינם שייכים עוד לחייבת, ומטעם זה, כי אין אפשרות לעקל את כספי המכר לטובת חובות אחרים של החייבת.
המערערת טוענת כי משהוטל עיקול, שהינו שריר וקיים, אין ראש ההוצאה לפועל מוסמך להחליט על בטלותו, או לחילופין על אי מימושו. לענין זה טוענת המערערת כי אם ביקש הכונס לבטל את העיקול שהוטל על הכספים שבידיו כמחזיק, היה צריך להיכבד ולבקש את ביטולו של העיקול בפני
בית המשפט המוסמך, שהטיל את העיקול. משלא עשה כן, טוענת המערערת, אין ראש ההוצל"פ מוסמך להורות על ביטול העיקול.
כן טוענת המערערת כי טעה ראש ההוצאה לפועל בקביעתו כי רק עיקול אשר הוטל על המכר לפני מועד החתימה על אישור המכר, יש בו כדי, לחייב את קופת המכר. זאת, בניגוד לעיקולים המאוחרים למועד המכר, אשר אינם ניתנים למימוש מכספי המכר.
עוד טוענת המערערת, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל, יוצרת דין חדש, יש מאין, לפיו, תנתן קדימות לנושים באותה דרגת נשיה, אך ורק, בהתאם למועד הטלת העיקול.
כן טוענת המערערת, כי החלטת כב' ראש ההוצל"פ מקפחת את זכויותיה כנושה מן המנין של החייבת. במיוחד, כאשר, דירתה של המערערת נמכרה בשל חובותיה של החייבת.

הכונס, הגיש תגובתו ובה עתר לדחית הערעור, מטעמים שבסדרי הדין ומטעמים מהותיים.
טוען הכונס, כי משהגיש לבית המשפט לענייני משפחה את התנגדותו לעיקול, כמחזיק, ומאחר שלא התקיים כל דיון בעניין, בטל העיקול משלא אושר. לפיכך, טוען הכונס, כי משבוטל העיקול, הפך הערעור לענין אקדמי גרידא, שבית משפט איננו צריך להידרש אליו.
עוד טוען הכונס כי משלא השיגה המערערת על החלטת כב' ראש ההוצל"פ מיום 15.6.2003 במועד, הרי שאין לאפשר לה להשיג על החלטה זו, בדרך של תקיפת החלטה חדשה, המאשרת את ההחלטה הראשונה, למרות שבהחלטה הראשונה צויינה גם העובדה שלא צורף צו העיקול, בנוסף לטעם מהותי בגינו נדחתה בקשת המבקשת לעכב כספים בידי הכונס.
כן טוען הכונס כי המערערת לא הוכיחה כל טעם מיוחד, בגינו, מן הראוי להאריך את המועד לתקיפת החלטת הערכאה קמא.
בנוסף טוען הכונס כי צדק כב' ראש ההוצל"פ בקביעתו, לפיה, לאחר אישורו של המכר וחתימת ראש ההוצל"פ על אישור המכר, הרי שקופת המכר אינה שייכת עוד לחייבת ואינה באה עוד, בכלל נכסיה הניתנים לעיקול. משנחתם צו המכר, טוען הכונס, הפכה קופת המכר לרכושם של הנושים, אשר על כונס הנכסים לחלק את כספי המכר ביניהם, בהתאם לחוק.
נוסף על כך, טוען הכונס כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב, מתוך כוונה להבריח נכסים מקופת הכינוס, לידיה של החייבת, באמצעות ביתה המערערת, שערבה, מלכתחילה, לחובות החייבת.

ה. דיון
דין הערעור להדחות.
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כפי שתוקנו בתיקון מס' 6, שעמד כבר בתוקפו במועדים הרלוונטיים, קובעות כי:
378. (א) לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול.
(ב) דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחויבים לפי הענין.
379. ...
380. לא ביקש המבקש אישור העיקול כאמור בתקנה 378 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו.

עייננו הרואות, כי בין אם התנגד המחזיק לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, על מבקש העיקול להגיש בקשתו לאישור העיקול. כאשר, תק' 380 מלמדת כי אם "לא ביקש המבקש אישור העיקול כאמור בתקנה 378 יהא העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בידו".
(ההדגשה איננה במקור – י.ש.)

בענין זה, לא ראיתי להעתר לבקשת המערערת לחקור את הכונס בשאלת הגשת התנגדות, שכן, די בכך, שהמחזיק לא השיב לעיקול, כדי לאיין את העיקול, אם לא אושר.
טעם זה בלבד, די בו כדי לדחות את הערעור, שכן, משבטל העיקול, הפך כל עניינו של הערעור לתאורטי בלבד.

יחד עם זאת, ביקשתי לציין כי לטעמי, צדק כב' ראש ההוצל"פ באבחנה שביצע בין כספים השייכים לחייבת ובין כספים השייכים לקופת הכינוס, קרי, לקופתם המשותפת של הנושים בתיק האיחוד.
כלל ידוע הוא כי עיקול ניתן להטיל רק על זכויות של החייב, או על זכויות המצויות בידי צד שלישי לטובת החייב.
בקשתה של המערערת להטיל עיקול על כספים השייכים למעשה לצדדים שלישיים, בגין חוב שחבים לה המשיבים 1-2, מקעקעת את יסודות הליך העיקול.
לא זו אף זו, צדק, לטעמי, כב' ראש ההוצל"פ בקביעתו מיום 2.6.2003, לפיה סעיף 45 (א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, חל אך "על נכס מסוים של החייב", ולא על נכסים שהזכות בהם שייכת כבר לנושי החייב.
שכן, אם נתיר את נשייתם של נושים חדשים, למפרע, על כספים שהתקבלו בעבר מהחייב, לנושים קודמים, יאפשר הדבר הליכים בלתי פוסקים, שכן, בכל עת, יוכל לבוא נושה חדש אל מי מהנושים הקודמים ולדרוש את תשלום "חלקו", הראוי לו לטענתו, מן התמורה שקיבל הנושה הקודם.
על הסדר זה, עמד כב' השופט ג' ג'ובראן בבית המשפט המחוזי בחיפה (כתארו אז) בפסק דינו, בע"א (חי') 2811/01 ייני נ' מנהל מיסוי מקרקעין – חיפה, פס"מ תשס"א(2) 899, באומרו, בעמ' 909:
"כידוע, הליך של כינוס נכסים על נכס מסוים של החייב, בא כדי לקדם את הליכי הגבייה ולהחיש אותם, באמצעות מכירת הנכס והעברת הפידיון אל הזוכה.
עם כניסתו של בא-כוח המערער לתפקידו ככונס נכסים, הוא גילה כי כבר נתמנה כונס נכסים אחר על אותם נכסים מטעם המשיב, וכשעשה בירור בדבר גורלם של הנכסים התברר לו כי המעוקלים כבר מומשו והכספים הועברו לידי המשיב. סבורני, כי המעבר הזה בין מימוש הנכסים, גביית הכספים והעברתם לידי המשיב, מצביע על כך כי מעמדו של המשיב נחשב למעמד צד שלישי, אשר לידיו הגיעו כספים לטובת החייב, דבר המצריך הטלת עיקול חדש אצל צד שלישי כנדרש בפרק ד' לחוק ההוצאה לפועל..."

לא זו אף זו. מן הראוי לחזור ולהדגיש, כי במקרה זה, המערערת איננה נושה במסגרת תיק האיחוד. המערערת מבקשת לעכב את הליך המימוש עד לאחר שתזכה, אם תזכה, ב

פסק דין
, ותוכל לממש את העיקול שהטילה. לפיכך, אין המדובר בנושה העומדת בדרגה אחת עם שאר הנושים בתיק האיחוד, אלא בנושה פוטנציאלית המבקשת למנוע את חלוקת התמורה, שהתקבלה בגין המכר, עד לאחר הוכחת זכותה כנושה.

מכל הטעמים שפורטו דין הערעור להדחות.
ו. סוף דבר

הערעור נדחה.

המערערת תשא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של המשיבים 4 ו- 5 יחד ו- 3, 7 ו- 9 יחד בסכום כולל של 3000 ₪ בתוספת מע"מ (סה"כ 6000 ₪ בתוספת מע"מ) שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל.
ניתן היום ה' בכסלו, תשס"ו (6 בדצמבר 2005)
י' שטופמן, שופטת








ברע בית משפט מחוזי 2063/03 אזים מזלומיאן אורה יפה נ' שבן מרגלית,שבן יוסף,עו"ד ישראל בודה ואח' (פורסם ב-ֽ 06/12/2005)