פסקי דין על מארון חליל | פסקי דין על אלברט עמר | פסקי דין על פאני עמר | פסקי דין על יואב עמר |

29644-11/18 א     14/02/2019




א 29644-11/18 מארון חליל נ' אלברט עמר, פאני עמר, יואב עמר








בית משפט השלום בקריות



ת"א 29644-11-18 חליל נ' עמר ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן


מבקש/תובע

מארון חליל


נגד


משיבים/נתבעים

1. אלברט עמר
2. פאני עמר
3. יואב עמר



החלטה (בבקשה למתן צו עשה זמני)

החלטה זו ניתנת בבקשה למתן צו עשה זמני שהוגשה על ידי המבקש/התובע.
לבקשה הגיבו המשיבים/הנתבעים והתקיים דיון במעמד שני הצדדים ביום 13.02.19.

להלן יפורטו טענות המבקש בבקשה:
1.
המבקש מבקש ליתן צו עשה זמני המורה למשיבים:

א.
להעביר לידי המבקש את מפתחות הנכס המקורי אותו שכר ממשיב 1 לצורך עסקו.

ב.
להותיר את המבקש בנכס המקורי באותם תנאי השכירות, בהתאם להסכם הארכת חוזה השכירות הלא מוגנת, אשר נחתם בין הצדדים בתאריך 29.10.15.
2.
המבקש מסביר, כי הסעד הזמני דרוש באופן דחוף, נוכח העובדה שלמיטב ידיעתו במהלך הימים הקרובים צפויים בעלי העסקים להחזיר לעיריית נהריה את הנכסים/העסקים החלופיים שניתנו להם באופן זמני, ולשוב איש איש לעסקו המקורי.
3.
המבקש מסביר, כי
בתאריך 3.11.04 נחתם בינו לבין למשיב 1 הסכם שכירות של הנכס, המצוי בשדרות הגעתון 1 בנהריה, לפיה תקופת השכירות הינה ביום 16.11.05-15.11.07, כאשר הסכם השכירות הוארך מעת לעת בהתאם לתנאי מימוש האופציה הניתנת למבקש.
4.
בתאריך 29.10.15 הוארך הסכם השכירות לתקופה נוספת בין 27.10.15 עד ליום 26.10.18. כמו כן, סוכם כי קיימת אופציה לשוכר להאריך למשך 3 שנים נוספות, ככל שהוא נותן הודעה מראש חודשיים בתום תקופת השכירות, באותם התנאים שבהסכם, ודמי השכירות יעמדו על סך של 2,500 ₪ כולל מע"מ.
5.
בתאריך 17.08.18 נשלח מכתב מיום 16.08.18 מטעם המבקש, שעניינו מימוש אופציות הארכת תקופת השכירות לתקופה נוספת של 3 שנים. דבר הדואר נשלח למשיב 1 ומעיון בדואר ישראל עולה כי המשיב טרם אסף את המכתב.
6.
בדצמבר 2017 החלה עיריית נהריה בהשבחת המבנה בו נמצא הנכס ובגין כך שיכנה את השוכרים /הבעלים במבנים חיצוניים חלופיים שבנתה על חשבונה, וזאת עד תום השיפוץ. משכך, נדרש המבקש למסור את מפתחות הנכס לנציג מטעם עיריית נהריה וזאת בטרם החלה ההשבחה. המבקש מציין כי בכל התקופה בה הפעיל את עסקו בנכס החלופי שילם את מלוא דמי השכירות למשיב 1.
7.
בתאריך 17.10.18 שלח המבקש מכתב באמצעות עורך דינו לעיריית נהריה, במסגרתו ציין כי שלח מכתב למשיב 1 על כוונתו לממש את אופציית השכירות עד לתאריך 26.10.21 וביקש כי נציג מטעם העירייה ימסור לידיו של המבקש את המפתחות לנכס.
8.
בתאריך 5.11.18 נשלח מכתב מטעמם של המשיבים, בו הם מסתייגים מהתחייבות מימוש האופציה, מאחר ולטענתם המבקש לא פנה אל מר יואב עמר
ו/או פאני עמר
(המשיבים 2 ו-3) שהינם מחזיקים לטענתם ב-66% מזכויות בעלות הנכס.
9.
המבקש מבהיר, כי עמד בתנאי ההסכם, לרבות תשלומי השכירות, למרות שלא ביצע שימוש בנכס עקב ההשבחה שביצעה העירייה. כמו כן, נודע למבקש כי העירייה אפשרה לכלל בעלי הנכסים במבנה לקבל נכסים חלופיים ללא תשלום עד לסיום השבחת הנכסים המקוריים, ומכאן שמשיב 1 קיבל תשלום דמי שכירות, ללא מתן תמורה.
10.
המבקש מבהיר כי מדובר במקור פרנסתו היחיד, וכי רווחיו תלויים במיקום הנכס המקורי הנמצא במקום מרכזי הסמוך לתחנת הרכבת בנהריה (הכנת פיתות בטאבון), ולאחר המעבר לנכס החלופי- הכנסתו ירדה משמעותית.

תגובת המשיבים לבקשה:
לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים:
1.
הסכם השכירות שנחתם בין המבקש למשיב 1 נעדר כל תוקף מחייב, שכן ההסכם לא אושר ולא נחתם על ידי כל בעלי הזכויות בנכס. לטענתם, ההסכם נחתם על ידי המשיב 1, תוך מרמה, הטעייה וניצול ציני של מצבו הבריאותי וחוסר הבנתו של המשיב 1, כי לא מדובר בהארכת ההסכם בשנה אחת בלבד כפי שנעשה עד לאותו מועד במהלך 10 שנים, וכי למעשה המבקש מערים על המשיב 1 ומחתים אותו על הסכם לשלוש שנים עם אפשרות להארכה נוספת לשלוש שנים נוספות.
2.
בתקופה שקדמה לפינוי הנכס על ידי המבקש לצורך הריסתו ובנייתו מחדש, ניהלו המבקש והמשיב 3 (בנם של המשיבים 1 ו-2) שיחות, במסגרתן הודיע המשיב 3 למבקש כי המשיבים לא יאריכו לו את הסכם השכירות בתום התקופה- קרי, הסכם השכירות יסתיים לכל המאוחר בחודש נובמבר 2018. מובהר כי במעמד השיחות הנ"ל המשיב 3 כלל לא ידע כי המבקש חתם על הסכם חדש עם המשיב 1, והמבקש גם לא טרח להעלות עניין זה בפני
המשיב 3.
3.
המבקש מבקש לאכוף הסכם שכירות ביחס לנכס שכלל אינו קיים עוד.
הנכס הקודם נהרס לחלוטין ועיריית נהריה בנתה תחתיו נכס חדש במיקום שונה מהמיקום שהנכס המושכר היה ממוקם, ומכאן כי כלל לא ניתן לאכוף את המשך השכירות בנכס המקורי, נשוא ההסכם מיום 3.11.04 ו/או ההסכם מיום 29.10.15.
4.
לא זאת אף זאת, מדובר בנכס משודרג בגודלו, באיכותו ובמיקומו אל מול הנכס שנהרס,
ולכן גם אם יקבע כי ההסכם מיום 29.10.15
תקף וכי המבקש היה רשאי להודיע על מימוש תקופת האופציה, אין זה צודק כי מימוש האופציה יהיה עבור סכום זהה לסכום שנקבע עבור המבנה הישן שנהרס.
5.
עוד טוענים המשיבים, כי
לא מתקיימים התנאים למתן צווים זמניים ויש לסלק הבקשה על הסף:

א.
הסעד המבוקש בבקשה זהה לסעד המבוקש בתביעה העיקרית.

ב.
המבקש השתהה שיהוי בלתי סביר בהגשת הבקשה- הגיש את הבקשה כשנה לאחר שהמשיב 3 הודיע לו כי אין בכוונת המשיבים להאריך לו את הסכם השכירות לאחר חודש נובמבר 2018- דבר שמלמד כי אין מדובר בסעד דחוף.

ג.
המבקש הגיש את הבקשה בחוסר תום לב והסתיר מבית המשפט עובדות מהותיות, בין היתר ביחס לזהות בעלי הזכויות בנכס, שהנכס המקורי נהרס, שהנכס שונה במאפייניו ועוד. כמו כן, המבקש מבקש למעשה צו עשה- להורות למשיבים לאפשר למבקש להיכנס לתוך נכס חדש שאיננו הנכס בו הוא מצוי היום- קרי, לשנות מצב קיים עוד לפני שניתנה הכרעה בתביעה העיקרית- דבר שבית המשפט מורה עליו רק במצבים חריגים וקיצוניים.

ד.
לטענתם, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבים- באם לא יינתן הצו הזמני, יגרם למבקש לכל היותר נזק ממוני, הניתן לפיצוי. בעוד מתן הצו יגרום למשיבים נזק בלתי הפיך שאינו כספי- ימנע מהמשיבים לעשות שימוש בנכס ויכפה עליהם להמשיך בעל כורחם להתקשר ביחסים חוזיים, במצב בו הופר באופן קשה האמון בין הצדדים.
6.
המשיבים במעמד הדיון הבהירו כי הם מוכנים שהמבקש יכנס לנכס החדש שנבנה, אך זאת בתנאי לתשלום המתאים למאפייניו החדשים, ואינם מוכנים כי המבקש ימשיך לשלם סך של 2,500 ₪ בלבד לחודש- סכום שאינו תואם את מאפייניו וגודלו של הנכס החדש. עוד ציינו המשיבים, כי הם מוכנים ששמאי חיצוני יגיע לנכס החדש, יעריך את דמי השכירות הראויים לו והמבקש, אם ירצה בכך, ישלם בהתאם לקביעה זו ויוכל להמשיך לשכור את הנכס.
7.
משכך טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה ולבטל את צו העשה הזמני שניתן ביום 13.11.18.

לאחר שקראתי בעיון את טענות הצדדים ואף שמעתי את הצדדים במעמד הדיון שהתקיים בתאריך 13.2.19, החלטתי כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות ואני מבטל את הצו הזמני שניתן בתאריך 13.11.18..

להלן נימוקיי:
1.
ראשית, המבקש מבקש מבית המשפט לתת צו המורה להעביר לידיו את מפתחות הנכס המקורי אותו שכר ממשיב 1 לצורך עסקו. כמו כן, מבקש להותיר אותו בנכס המקורי באותם תנאי שכירות, בהתאם להסכם הארכת חוזה השכירות הלא מוגנת שנחתם ביום 29.10.15. כך נוסחה הבקשה. ברור לשני הצדדים, כי לאור עבודות ההריסה וההשבחה שביצעה עיריית נהריה- הנכס המקורי נהרס ולא קיים יותר, ועל כן כבר מסיבה בסיסית וראשונית זו יש לדחות את הבקשה כפי שנוסחה וכפי שהוצגה בבקשה לסעד הזמני.
2.
המבקש והמשיבים חתמו על הסכם שכירות ביחס לנכס המקורי, אשר הוארך לתקופות נוספות. ההסכם הסתיים ביום 26.10.18 (אינני נכנס בשלב זה לטענות ביחס לתקפות ההסכם- טענות שיתבררו במסגרת התביעה העיקרית, אך ברור לחלוטין שגם אם ההסכם תקף או לא תקף- הוא בכל מקרה כבר הסתיים על פי לוחות הזמנים). למבקש עמדה האפשרות למימוש אופציה נוספת, אך בשלב זה הנכס המקורי כבר לא היה קיים יותר, ותחתיו בנתה עיריית נהריה נכס חדש, אשר מאפייניו שונים לגמרי מהנכס המקורי, נשוא הסכם השכירות המקורי בין הצדדים. הנכס החדש גדול יותר, חדיש ומפואר יותר ונמצא במיקום מרכזי יותר (ושונה מהמיקום של הנכס המקורי, גם לשיטת המבקש עצמו ולטיעוניו), כאשר דרכו עוברים הבאים לתחנת רכבת נהריה. המשיבים הבהירו, כי הם אינם מעוניינים לאפשר למבקש לממש את האופציה הקיימת לו, באותם תנאים של ההסכם שכירות המקורי, דהיינו תשלום דמי שכירות בסך של 2,500 ₪, שאינם מהווים לטענתם דמי שכירות ראויים ומתאימים לנכס החדש שהמבקש מבקש לקבל במקום הנכס המקורי. אני מסכים עם טענה זו של המשיבים. לא ניתן לכפות על המשיבים במסגרת מימוש אופציה הסכם בלתי סביר, בו השתנו מהותית תנאי ההסכם, כאשר כלל אין מדובר באותו נכס. משהנכס המקורי לא קיים יותר וההסכם בין הצדדים הסתיים, אין המבקש יכול לכפות על המשיבים הסכם שכירות ביחס לנכס שאינו קיים עוד, וזכותם המלאה של המשיבים לא לחדש את ההסכם עם המבקש באותם תנאים שהיו בעבר.
3.
יצוין, כי המבקש טען כי בכל הזמן שהפעיל את עסקו בנכס החלופי שילם למשיבים את דמי השכירות הראויים, למרות שלא עשה שימוש בנכס נשוא הסכם השכירות, עקב ההשבחה שביצעה עיריית נהריה. המשיבים השיבו לטענה זו בישיבת בית המשפט, ולטענתם גם הזכות לקבל את הנכס החלופי היא שוות כסף. אני סבור שיש ידיים ורגליים לטענה זו של המבקש אך טענה זו צריכה להתברר במסגרת התיק העיקרי, ותוך כימות כספי ואין בו כדי לשנות את דעתי כי אין הצדקה למתן סעד זמני כמבוקש על ידי המבקש.
4.
סיבה נוספת לדחיית הבקשה היא כי הסעד הזמני המבוקש על ידי המבקש זהה למעשה לסעד המבוקש על ידו בתביעה העיקרית והוא אכיפת ההסכם- הלכה היא כי אין פוסקים לתובע/מבקש סעד זמני הזהה במהותו לסעד העיקרי. בענייננו, העתרות לבקשה לצו עשה זמני משמעותה- שינוי מהותי למצב העובדתי הקיים וזאת בטרם התבררה התביעה העיקרית.
5.
כמו כן, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים- נתינת הצו תכפה על המשיבים את המשך היחסיים החוזיים בין הצדדים ואפשרות קיום עסקו של המבקש בנכס החדש- דבר שיש לו השלכות משמעותיות, ואילו אי נתינת הצו תגרום למבקש נזק ממוני, הניתן לפיצוי במסגרת התביעה העיקרית, ככל שהמבקש יוכיח את נזקיו.
6.
המשיבים העלו טענות נוספות ביחס לתקפות ובטלות ההסכם אשר נחתם ביום 29.10.15, בניהן טענות להטעיה וכן הצורך בחתימת כל הבעלים על ההסכם כתנאי למתן האופציה. לאור נימוקיי לעיל שהביאוני לתוצאה האמורה, אינני מוצא צורך לדון בטענות אלו, מה גם שטענות אלו צריכות להתברר במסגרת התביעה העיקרית, שעניינה אכיפת ההסכם.
7.
מכל המקובץ דלעיל, אני מורה על דחיית הבקשה ומבטל את הצו הזמני שניתן על ידי בתאריך 13.11.18.
8.
לאחר ששקלתי בעניין, ולאור נסיבות המקרה החלטתי לדחות את הבקשה, ללא צו להוצאות.
9.
להלן הנחיותיי להמשך ניהול התיק
-

א.
לאור העובדה כי הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי, וסעד זה נדחה על ידי לאור העובדה כי הנכס נשוא הבקשה כבר אינו קיים עוד, ניתנת אפשרות לתובע/המבקש לתקן את כתב התביעה לתביעה כספית, בה יפרט את הנזקים הממוניים שנגרמו לו לטענתו, עקב השתלשלות האירועים. אני מאפשר 30 יום לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, וזאת ללא חיוב בהוצאות. כתב הגנה יוגש 30 יום לאחר מכן. לאחר הגשת כתב הגנה ינותב התיק לשופט.

ב.
מוצע למבקש לקבל את הצעת המשיבים ולמנות מומחה שמאי מטעם בית המשפט שיגיע לנכס החדש שנבנה ויעריך את דמי השכירות הראויים לו. הצדדים ינהלו משא ומתן ביחס לדמי השכירות שייקבעו על ידי מומחה בית המשפט, ובאם יגיעו להבנה ייחתם בין הצדדים הסכם שכירות חדש ומכוחו יוכל המבקש להפעיל את עסקו בנכס החדש. בשכרו של המומחה זה כמקובל ישאו הצדדים בחלקים שווים. הצדדים יכולים לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בהקשר זה.

ג.


ככל שהמבקש יסבור שיש להשאיר את התביעה העיקרית כפי שהיא, דבר שאני לא ממליץ לו לעשות בנסיבות העניין, ניתנת אורכה של 45 יום למשיבים/הנתבעים להגיש כתב הגנה.




ניתנה היום, ט' אדר א' תשע"ט, 14 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 29644-11/18 מארון חליל נ' אלברט עמר, פאני עמר, יואב עמר (פורסם ב-ֽ 14/02/2019)