פסקי דין על יפת דניאל | פסקי דין על הבנק הבנילאומי הראשון לישראל בע"מ

2043/01 עא     26/05/2002




עא 2043/01 יפת דניאל נ' הבנק הבנילאומי הראשון לישראל בע"מ




1
בתי המשפט
עא 002043/01
עא 002602/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
26/05/02

כב' השופטת שרה דותן

בפני
:

יפת דניאל

בעניין:
מערער
כהן משה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
הבנק הבנילאומי הראשון לישראל בע"מ
משיב
גבור ישעיהו

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
הערעורים שבפני
מופנים כנגד החלטות ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת מ. דהן מהתאריכים 27.2.01 ו-31.7.01 בתיק הוצל"פ 9-98-77573-01.

העובדות
יפת דניאל
(להלן - "החייב") חויב בתאריך 25.1.89 לשלם לבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן - "הזוכה") סכום של 14,155 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד. על קרן החוב נוספה ריבית בשיעורים הנהוגים בבנק הזוכה כמפורט בסעיפים 1.2 - 1.3 לפסק הדין.

פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב בשנת 1989 (תיק
0-6-89-20100-01 להלן: התיק הראשון). באפריל 1993 נפסקו הפעולות בתיק הראשון לגרסת החייב בשל איפוס החוב ואילו ב"כ הזוכה טוען כי לא ניתן היה להמשיך בפעולות הגביה בשל התחמקות החייב מנושיו שהתבטאה בהחלפת כתובות חדשות לבקרים.
מכל מקום על פי דו"ח התנועות של לשכת ההוצל"פ בתיק הראשון עמדה יתרת החוב ביום 29.4.93 ע"ס 1,700 ₪ (נספח ט' להודעת הערעור של החייב בע.א. 2043/01).

בחודש ינואר 1997 הגיש הזוכה בקשה לעדכון החוב, עריכת חשבון ופתיחת תיק ההוצל"פ בה נטען כי יתרת החוב הנה 33,604 ₪. לא הובהר מה עלה בגורלה של בקשה זו ובחודש יולי 1998 הוגשה על ידי הזוכה בקשה ל"הקמה" מחדש של תיק ההוצל"פ בה נטען כי יתרת החוב מסתכמת ב-45,362 ₪ בהמשך לבקשה זו נפתח התיק השני נשוא הערעורים שבפני
.

בתיק השני הוגשה על ידי החייב בקשה בטענת "פרעתי" שהסתמכה על סגירת התיק מחמת איפוסו ואילו הזוכה ביקש לעדכן את החוב ולחדש את הליכי ההוצאה לפועל.

בהחלטתה מיום 27.2.01 דחתה כב' הרשמת דהן את טענות החייב מפני שלא הוגש ערעור על החלטת כב' הרשם אטיאס מיום 23.7.98, בה הורה לפתוח מחדש את תיק ההוצאה לפועל, ולגופו של עניין סברה כב' הרשמת שאם מסתבר כי נפלה טעות בחישובי הריבית בתיק ההוצאה לפועל רשאי ב"כ הזוכה לבקש תיקונה. בהסתמך על קביעות אלה העבירה את התיק לבדיקת רואה חשבון על מנת שיעדכן את יתרת החוב.

בהמשך להחלטה זו דנה ב"כ הרשמת בפרטי החוב הנטען וקיבלה את טענת החייב, לפיה יש לזכות את חשבונו בסכום של 6,955.63 ₪ מיום 17.5.89 בנוסף לסכום של 6,000 ₪ מיום 18.5.89, החלטה זו הנה נשוא ערעורו של הזוכה.

דיון
טענת "פרעתי"
טענת החייב בסוגיה זו אינה נתמכת במסמך כלשהו והוא מסתפק בהפניה לתגובת החייב מיום 15.4.99.
סעיף 19(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע:
"חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין;".

לאחר שבחנתי את הראיות שהונחו על ידי החייב בפני
ראש ההוצאה לפועל הגעתי למסקנה כי לא עלה בידו להרים את נטל הראיה להוכחת טענתו,מכיוון שאין אני סבורה שניתן להסתמך בעניין זה על הצהרה זו או אחרת של הזוכה כאשר היא עומדת בסתירה למסמכים שהוגשו.

ראש ההוצאה לפועל ציינה, ובצדק, כי דו"ח התנועות בתיק ההוצאה לפועל משקף את מצב החשבון רק ביום הפקתו אלא שלא הוצג על ידי החייב מסמך כלשהו היכול להעיד על פרעון היתרה של 1,700 ₪.
גם אם צוין מחמת טעות כי התיק נסגר בשל איפוס יתרת החוב (ואין בפני
אישור כזה). מאפשרת תקנה 126א' לראש ההוצאה לפועל לתקן כל פגם או טעות בשל הליך וליתן הוראות בתיק שנסגר או נגנז בטעות.
בעניננו הורה, כאמור, הרשם אטיאס לפתוח מחדש את התיק ולבחון את יתרת החשבון ובדיון שהתקיים בפני
ראש ההוצאה לפעול הרשמת דהן לא עלה בידי החייב להרים את נטל השכנוע להוכחת טענתו כי החוב נפרע במלואו.
מעבר לדרוש אציין כי גם בדיונים שהתקיימו בתיק הראשון בשנת 1991 זנח החייב את הטענה לפיה החוב נפרע במלואו והסתפק בעדכון התשלומים.
לאור האמור לעיל דין ערעורו של החייב להדחות.

ערעור הזוכה
בהחלטתה מיום 31.7.01 קיבלה כב' הרשמת דהן את טענת החייב לפיה יש לנכות מיתרת החוב סכום של 6,000 ₪ שעל פי ספרי הבנק שולמו ב-18.5.89. ב"כ הזוכה חולק על קביעה זו.

לא מצאתי ממש בטענות הזוכה כנגד ההחלטה.
כב' הרשמת דהן ביססה את קביעותיה על תדפיסי הבנק אשר צורפו על ידי בא כוחו לכל בקשותיו.
יתרה מכך דו"ח פירוט התשלומים בו צוין כי בתאריך 18.5.89 התקבלו אצל הזוכה 6,000 ₪ אושר בתצהירו של ישראל עמית, שהנו מורשה חתימה מטעם הבנק (נספח ג(2) לערעור החייב).

בנסיבות אלה לא היתה לראש ההוצאה לפועל כל סיבה להעדיף את תצהירה של עליזה קטנוב מיום 11.9.01 על תצהירו של מר עמית מיום 13.1.97, מה גם שהחייב הציג דף חשבון הנושא תאריך 31.12.89 שגם בו נרשמה הפקדת מזומן בתאריך 18.5.89 (נספח יא' לערעור החייב).
עו"ד גיבור טען בפני
כי גם החייב עצמו לא טען לפרעון הסכום הנ"ל בתצהירים שהוגשו על ידו אלא שעיון בתצהירים מעלה שהחייב התייחס לסכום של 6,955 ₪ שהיה שנוי במחלוקת אותה עת ולא היתה לו כל סיבה להתייחס לסכום שנרשם במסמכי הבנק לזכותו.

לאור האמור לעיל החלטתי כי דין ערעורו של הבנק להדחות.

מכיוון שלא מונח בפני
ערעור על החלטתה הסופית של ראש ההוצאה לפועל ועל פי החומר שבפני
ראש ההוצאה לפועל טרם סיימה את מלאכתה ולא קבעה את יתרת החוב בתיק, אין זה השלב לדון בטענות החייב בכל הנוגע להעדפתה של חוות דעת זו או אחרת וחזקה על ראש ההוצאה לפועל שתשקול את חוות הדעת הנגדית שהוגשה על ידי החייב וכן תתייחס לטענותיו ככל שהן נוגעות ליישומה של תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל.

לסיכום: אני דוחה את שני הערעורים וכל צד ישא בהוצאותיו.
הערבויות יחזרו.
ניתנה היום ט"ו בסיון, תשס"ב (26 במאי 2002) מעמד עו"ד לוי ועו"ד כהן
שרה דותן
, שופטת








עא בית משפט מחוזי 2043/01 יפת דניאל נ' הבנק הבנילאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/05/2002)