פסקי דין על נדז'דה סטוילסקי | פסקי דין על מרק טרייגר ואח'

56254-01/18 א     13/02/2019




א 56254-01/18 נדז'דה סטוילסקי נ' מרק טרייגר ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 56254-01-18 סטוילסקי ואח' נ' טרייגר ואח'

תא"מ 44980-03-18 טרייגר נ' סטוילסקי


תיק חיצוני:


בפני

כב' סגן הנשיא, השופט רמזי חדיד


תובעת
/ נתבעת שכנגד בתיק
56254-01-18

נדז'דה סטוילסקי
ע"י ב"כ עו"ד גינר אירנה


נגד

נתבע
/ תובע שכנגד בתיק
56254-01-18

תובע בתא"מ 44980-03-18

נתבעת בתא"מ 44980-03-18
מרק טרייגר

ע"י ב"כ עו"ד מוניר חמדאן


מרק טרייגר

נדז'דה סטוילסקי



פסק דין


1.
במסגרת הליך דנן אוחדו שתי תביעות אשר הגישו בעלי דין האחד כנגד משנהו.

2.
העובדות המפורטות להלן, אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

א.
מר מרק טרייגר עוסק בעבודות אלומיניום תחת שם עוסק מורשה א.מ אלומיניום (להלן: "מרק").


גב' נדז'דה סטוילסקי
מתגוררת בדירה בבניין שברח' פבזנר 16, חיפה (להלן: "נדז'דה" ו- "הדירה" בהתאם).

ב.
ביום 18.08.17 קרס ענף עץ, נפל על חלון מרכזי בדירה ושבר אותו (להלן: "החלון"). ביום 29.08.17 הזמינה נדז'דה מ- מרק חלון, מסגרת לחלון וגגון מעליו בתמורה מוסכמת של 21,600 ₪ (כולל מע"מ) (להלן: "ההסכם"). יצוין כי ההסכם נערך באמצעות הצעת מחיר אשר הוציא מרק ועליה חתמו שני בעלי הדין.

ג.
במועד חתימת ההסכם שילמה נדז'דה למרק סך של 6,000 ₪ במזומן על חשבון התמורה ולכיסוי היתרה היא משכה לפקודתו 5 המחאות על סך של 3,120 ₪ כ''א ואשר מועד פירעונן הינו 29.08.17 ובכל ה-29 לחודש שלאחריו (להלן: "ההמחאות"). ההמחאה הראשונה נפרעה כסדרה ויתר ההמחאות חזרו בעקבות מתן הוראת ביטול.

ד.
בפועל, מרק לא התקין אצל התובעת את העבודות נשוא ההסכם ובהתאם לכך הודיעה לו נדז'דה על ביטול ההתקשרות ביניהם.

3.
לטענת נדז'דה בתמצית, על אף כי במועד חתימת ההסכם קיבל מרק סך של 9,120 ₪ המהווה כמחצית מהתמורה המוסכמת, הוא לא סיפק את העבודות והפניות אליו לקיים את התחייבויותיו
או להשבת
הסכום ששולם וההמחאות שטרם נפרעו, נפלו על אוזניים ערלות.
מכאן התביעה אשר הגישה נדז'דה, לפיה היא מבקשת לחייב את מרק בהשבת התמורה ששולמה, 9,120 ₪, והשבת ההמחאות שטרם נפרעו (להלן: "התביעה העיקרית").

4.
לטענת מרק בתמצית, נדז'דה הזמינה ממנו את העבודה בהתאם להסכם טרם קריסת העץ וללא כל קשר לאירוע הנ"ל, אולם בהמשך היא ביקשה לבטל את ההתקשרות ביניהם בטענה כי העירייה לא שילמה עבור הנזק שנגרם לחלון. מרק התנגד לבקשה הנ''ל ובהמשך חוללו שתיים מתוך ההמחאות.

יצויין כי בסעיף 10 לתביעה שכנגד טען מרק תחילה כאילו ההמחאה הראשונה חוללה, אולם בסיכומיו הוא הודה כי היא נפרעה כסדרה.


הוסיף מרק וטען כי בעקבות חתימת ההסכם הוא רכש את החומרים לביצוע העבודה והרכיב את הפריטים בעסק שלו בהתאם למידות שהוזמנו, ולפיכך לא ניתן לעשות בהם שימוש אחר והם נמצאים ברשותו כאבן שאין לה הופכין. כן הפנה מרק לתניות בהסכם, בהן נקבע כי
לאחר תשלום המקדמה לא יינתן החזר כספי ולא ניתן לבטל את ההזמנה לאחר חתימת ההסכם.

5.
במסגרת התביעה העיקרית הגיש מרק תביעה שכנגד לפיה הוא מבקש לחייב את נדז'דה בתשלום סך של 9,360 ₪, סך השווה ערך ל-3 מתוך ההמחאות שנמשכו לפקודתו.


כמו כן, מרק פתח נגד נדז'דה בלשכת ההוצל"פ בחיפה תיק הוצל"פ מס' 515600-12-17 לביצוע
חלק מההמחאות שלא נפרעו, ואשר מספרן לא הוברר (להלן: "תיק ההוצל"פ). נדז'דה הגישה התנגדות בתיק ההוצל"פ, התנגדותה התקבלה והדיון עבר לבית משפט השלום במסגרת תא"מ 44980-03-18 ואוחד עם התביעה העיקרית (להלן: "התביעה השטרית").

6.
במסגרת הדיון בתביעה העידו שני בעלי הדין והם סיכמו טענותיהם בעל פה.

7.
בהסכם נקבע כי "לאחר תשלום מקדמה לא יינתן החזר כספי" וכן, "לא ניתן לבטל את העבודה לאחר חתימת ההזמנה".


בסיכומיו לא חזר מרק על הטענה כי בהתאם להתניות לעיל, נדז'דה מנועה מביטול ההסכם או לקבל בחזרה את כספה, ובהתאם לכך יש לראות בו כמי שנטש את הטענה. יחד עם זאת, בבחינת למעלה
מהצורך אומר, כי ספק רב באם אותן תניות כוחן יפה למקרה בו מזמין העבודה - נדז'דה – טוען ומוכיח כי הצד שכנגד – מרק – לא קיים את התחייבויותיו ונמנע לספק את העבודה בהתאם להסכם. שורת ההיגיון מחייבת את המסקנה כי התניות הנ''ל חלות כל אימת שמזמין העבודה מבטל את ההסכם ללא עילה בדין, והרי, כפי שיורחב בהמשך, אין זה המקרה בענייננו.

8.
חיזוק למסקנה אליה הגעתי לעיל מצאתי בהוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970, המקנה לצד הנפגע מהפרת חוזה את הזכות להפרע מהצד המפר תרופות שונות. בנדון בסעיף 2 לחוק נקבע כדלקמן:

"הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה".

כמו כן, סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות) מעגן את זכות ההשבה הקמה לצד שנפגע מהפרת חוזה שבוטל, ובס''ק 9(א) לחוק נקבע כדלקמן:

''משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך''
.

אמנם נכון, בהתאם לגישה המקובלת, הצדדים המתקשרים בחוזה רשאים, בהתקיים תנאים מסוימים, לשלול מעצמם את זכות ההשבה או כל תרופה אחרת הקבועה בחוק, וזאת מכוח עיקרון חופש החוזים. בנדון אפנה לעמדת כב' השופטת נתניהו ב-ע''א 156/82 ליפקין נ. דור הזהב בע''מ, פ''ד לט(3) 85, 97, וזאת כנגד עמדתה החולקת של כב' השופטת בן פורת, לפיה, זכות ההשבה בעקבות ביטול חוזה שהופר הינה זכות כופה, וכן ע''א 2454/98 לינדאור נ. ריגל, פ''ד נו(1) 225, שם נקודת המוצא הינה כי הצדדים לחוזה רשאים לשלול מעצמם את תרופת האכיפה. מכל מקום, תהא הגישה בנדון אשר תהא, בשני פסקי הדין הנ''ל נקבע כי התנאה על תרופת האכיפה או ההשבה חייבת להיות ברורה ועולה מאומד דעתם של הצדדים כעולה מלשון החוזה, והרי במקרה דנן בוודאי ובוודאי תנאים אלה אינם מתקיימים.

9.
לאור מכלול הנימוקים לעיל, ככל ויקבע כי מרק הפר את ההסכם, אזי נדז'דה זכאית לסעד הביטול וההשבה המוקנים לה בדין.

10.
אין חולק כי במקרה דנן לא נקבע בהסכם מועד ביצוע העבודות. בנסיבות העניין ניתן להשלים את החסר בהתאם לסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973. יחד עם זאת, טרם אדון בהוראת החוק הנ''ל, אפנה לעדויות בעלי הדין לעניין מועד ביצוע העבודה.

11.
בחקירתה הנגדית נשאלה נדז'דה לעניין המועד המוסכם לביצוע העבודות, והיא השיבה באומרה:


"ש.
כמה זמן דיברתם על אספקת העבודה? (השאלה מתורגמת לרוסית)

ת.
לא אמרנו כמה זמן רק ביקשנו שזה יהיה מהר כי עוד מעט חורף.

ש.
לביהמ"ש: מה הצד השני השיב כשביקשת זאת?

ת.
הוא הסכים.
ש.
האם הוא אמר לך שזה ייקח כחודש ימים ובגלל שאנחנו לקראת חופש
חגים?
ת.
אני יודעת שזה חודש של חגים. הוא לא אמר שזה ייקח חודש ימים. עברו החגים והכל עדיין לא קיבלתי כלום.
ש.
האם הוא אמר לך שזה ייקח כחודש ימים?
ת.
לא, הוא אף פעם לא אמר את זה"
(שם, עמ' 6-7, החל משורה 27 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשה במקור- ר.ח.).



בחקירתו הנגדית נשאל מרק לאותו עניין, והוא השיב באומרו:



"ש.
כמה זמן סיכמתם שהעבודה הזאת תיגמר?
ת.
לא היה מדובר על כמה זמן ובחוזה בד"כ זה יכול לקחת חודש-חודשיים, אבל נפלנו על חודש כזה.
ש.
כמה זמן לוקח להזמין את החומר ואחר כך להרכיב אותו?
ת.
להזמין חומר אני מזמין ישר.
ש.
תוך כמה זמן מגיע?
ת.
יכול להגיע תוך יומיים, שלושה, אולי שבוע.
ש.
כמה זמן לוקח להרכיב את החומר במפעל לפני ההתקנה?
ת.
זה לוקח זמן, לפעמים זה לוקח שבוע ולפעמים חודש, ולפעמים חודשיים, זה תלוי בקצב ההזמנות של הלקוחות.
ש.
כלומר לפי סדר הזמנות.
ת.
כן. ואם למשל סגרתי עבודה לפני הלקוחה הזאת ואני מבטיח לסיים, והגברת מבקשת לעשות את זה יותר מהר אז אני דופק את הלקוח הקודם, אני ניסיתי לעשות ולא הצלחתי לעשות את זה מהר, ונפלתי בחגים.
ש.
לביהמ"ש: מה לא הצלחת לעשות בשלבי העבודה? ההזמנה, ההרכבה בעסק שלך, או ההתקנה בבית של הלקוח?
ת.
את השלב האחרון.
ש.
לביהמ"ש: כלומר גם הזמנת חומר וגם ייצרת במפעל?
ת.
כן, הזמנתי וקיבלתי חומר וייצרתי אותו במפעל."
(שם, עמ' 8, שורה 12 לפרוטוקול הדיון(ההדגשה הראשונה הוספה, יתר ההדגשות במקור – ר.ח.).

בהמשך חקירתו אישר מרק כי במועד עריכת ההסכם נדז'דה ביקשה ממנו לפעול מהר לביצוע העבודה, באומרו "... כשהיא ביקשה לעשות את זה מהר אני אמרתי שאני אשתדל אבל זה לא אומר שאני צריך לדפוק אנשים שהיו לפני" (שם, עמ' 10, שורה 5 לפרוטוקול הדיון).

12.
מהמצוטט לעיל עולה כי אין חולק כי נדז'דה ביקשה ממרק לסיים את העבודה ''מהר'', ולגרסתו של מרק עצמו הוא הבטיח להשתדל לקיים את הבקשה, אולם הדבר לא הסתייע מאחר והיו לו התחייבויות קודמות כלפי לקוחות אחרים וכן בשל תקופת החגים. האומנם?

13.
טענתו של מרק כי הוא לא השלים את העבודה בהתאם להסכם, ליתר דיוק השלב האחרון של ההרכבה בדירה, בשל התחייבויות קודמות ללקוחות אחרים, לא נתמכה בראייה כלשהי, כגון ספר הזמנות או כל מסמך ועדות אחרים בנדון. יתירה מכך, טענתו של מרק לעניין אותן הזמנות עלתה בעלמא ללא כל פירוט, כגון לעניין שם הלקוח, מועד ההזמנה, היקף ההזמנה, המועד המוסכם לביצועה ועוד ועוד. כמו כן, מרק לא טרח להזמין עדים מטעמו לתמיכה בגרסתו הנטענת.

14.
כזכור, ההסכם בין בעלי הדין נערך ביום 29.8.17 ולקראת סוף חודש ספטמבר החלה תקופת החגים. דא עקא, למעט שני ימי ערבי חג ושני ימי חג שחלו באותה תקופה (ויום נוסף החל בשבת), יתר התקופה המשתרעת על פני כחודש ימים היתה ימי עסקים רגילים.
בנסיבות העניין, ובהיעדר כל ראייה להזמנות בהן התחייב מרק כלפי לקוחות אחרים ואשר מנעו ממנו, כביכול, להשלים את העבודה בהתאם להסכם "מהר" כפי שהתבקש, אין לומר כי תקופת החגים עיכבה את השלמת העבודה.

15.
יתירה מכך, טענתו של מרק כאילו הוא הזמין וקיבל את החומר לצורך ייצור העבודה עבור נדז'דה ואף הרכיב את העבודה בעסק שלו, אינה משכנעת כלל ועיקר בעיניי ודינה להידחות.

מטעמים השמורים עמו, נמנע מרק להציג כל ראייה לעניין החומרים אשר רכש – כגון חשבונית מס, קבלה או תעודת משלוח – כמו גם לעניין העבודה שביצע בהתאם להסכם בבית העסק שלו – כגון תמונות הפריטים אשר ייצר. בחקירתו נשאל מרק מדוע הוא לא טרח להגיש אותן ראיות ותשובתו הייתה "פספסנו את העניין הזה. האם אני חייב לעשות את זה?" (שם, עמ' 9, שורה 2 לפרוטוקול הדיון).

לא זאת אלא זאת, בחקירתו הנגדית נשאל מרק לעניין עלות החומרים אשר רכש, כביכול, עבור ביצוע העבודה נשוא התביעה, אולם הוא לא נתן תשובה עניינית, ותחת זאת הוא התפתל בתשובות סותרות ביחס לאחוז עלות אותם חומרים מתוך שווי העסקה הכולל. אצטט להלן:


''ש.
בכמה כסף רכשת את החומרים?
ת.
קודם כל אנחנו עובדים על רווח בסביבות ה-40%. יש לנו ייצור שזה בסביבות 15%, ועוד יום-יומיים של הרכבה שזה עוד 10% של עבודה, אחרי מיסים זה מה שנשאר. אני קניתי את החומר, שילמתי מיסים, ובסוף היא ביטלה את הכל.
ש.
ביהמ"ש חוזר על השאלה האחרונה.
ת.
אני יכול להגיד כעת רק באחוזים, אני לא יכול להגיד בדיוק.
ש.
אתה טענת בכתב התביעה שלך שכנגד כל הכסף שקיבלת נרכש חומר, אתה לא יכול להגדיר לי סכום מדויק?
ת.
(חושב) פונה לעו"ד, מה הסכום שסוכמה העסקה? לאחר שנמסר לי כי העסקה היא 21,600 אני משיב ששילמתי עבור החומר 50% ועשיתי עוד ייצור במפעל שזה 70% וגם שילמתי מס.
ש.
מה שילמת על מה שבפועל קיבלת?
ת.
אני חייב להוציא חשבונית, קבלה''
(שם, עמ' 10 שורה 10 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

הנה אם כן, לא רק שמרק אינו יודע לנקוב בסכום אשר שילם, כביכול, עבור רכישת החומרים, אלא גם בתשובותיו לעניין העלות היחסית של החומרים מתוך הסכום הכולל של העסקה נפלה סתירה, כאשר תחילה הוא טען כאילו מדובר ב-35% משווי העסקה (בהתחשב ברכיבי הרווח, הייצור וההרכבה בהם נקב) בעוד כי בהמשך חקירתו הוא טען כי העלות הינה 50% משווי העסקה, וכל המוסיף גורע.

16.
לאור הנימוקים כמפורט לעיל, ובהתעלם מגרסתה של נדז'דה, לפיה, מרק נענה לבקשתה לסיים את העבודה ''מהר'', מתחייבת המסקנה כי מרק הפר את הבטחתו ''להשתדל'' לסיים את העבודה ''מהר''.

17.
בסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), נקבע כדלקמן:

"חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש''.

לעניין הוראת החוק לעיל, חזר בית המשפט ב-ע''א 6762/13 ללזרי ואח' נ. כהן ואח' (פורסם בנבו), על ההלכה הפסוקה, לפיה, ''זמן סביר'' לקיום חיוב חוזי שלא נקבע מועד קיומו בחוזה, יקבע בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, ובלשון בית המשפט:

''בפסיקה נאמר, כי זמן סביר הוא 'אותו זמן שיש להניח כי הצדדים ראו אותו כראוי, בהתחשב בנסיבות מתן ההלוואה, מטרותיה, הליכי המסחר בין הצדדים ושאר נתונים הסובבים את ההלוואה ותנאיה', וכי 'מועד זה נקבע בהתחשב בנסיבות העניין, והוא עשוי לנוע מזמנים קצרים ביותר לתקופות ארוכות, הכול בהתאם לציפייה הסבירה של הצדדים'"
(שם, פסקה ט''ז לפסה''ד).

נשאלת אפוא השאלה, מהו ''זמן סביר'' בו היה על מרק לקיים את התחייבותו בהתאם להסכם ואשר עונה לציפיות הסבירות של הצדדים.

18.
בקביעת הזמן הסביר לביצוע העבודה בהתאם להסכם, יש להתחשב בכל אלה:

-
במועד חתימת ההסכם נדז'דה ביקשה לבצע את העבודה ''מהר'' ומרק הבטיח להשתדל ולקיים את בקשתה. מן הסתם אפוא לשני הצדדים היתה צפייה כי ביצוע העבודה לא יתארך.

-
עסקינן בעבודה מצומצמת הכוללת מספר קטן של פריטים, שמן הסתם ניתן להשלימה תוך פרק זמן קצר.

-
במועד חתימת ההסכם קיבל מרק כמחצית מהתמורה – 9,120 ₪ - ומועד פירעון ההמחאה השנייה על סך ל 3,120 ש''ח הלך והתקרב.

-
עניין לנו בחלון מרכזי בדירה ולגרסת מרק עצמו, הנזק שנגרם אינו בר תיקון אלא חייב להחליפו בחדש (שם, עמ' 9 ורה 6 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, ובהתחשב בפונקציות של החלון, ביצוע העבודה תוך פרק זמן קצר הינו מחוייב המציאות.

-
כאמור לעיל, לא הוכח כי למרק היו הזמנות של לקוחות אחרים או כי תקופת החגים מנעו ממנו להשלים את העבודה תוך פרק זמן קצר. אדרבא, עצם העובדה כי תקופת החגים החלה כעבור חודש ימים ממועד חתימת ההסכם, מחייבת השקעת מאמץ מיוחד לקיימו לפני תחילת החגים.

לאור מכלול הנימוקים לעיל, סבורני כי פרק זמן של שלושה שבועות לכל היותר ממועד חתימת ההסכם, סביר בהחלט לביצוע העבודה. לפיכך, בהעדר מחלוקת כי מרק לא עמד בלוח הזמנים הנ''ל אזי בדין ביטלה נדז'דה את ההסכם ביניהם וכתוצאה מתחייבת היא זכאית לסעד ההשבה הקבוע בדין.

19.
טענתו של מרק כאילו נדז'דה בחרה לבטל את ההסכם משנודע לה כי העירייה לא תפצה אותה על הנזק שנגרם בעקבות אירוע קריסת העץ וכי היא התקשרה עם בעל מקצוע אחר מהטעם כי התחייבה כלפיו בתמורה מופחתת, אינן משכנעות בעיניי ומכל מקום הן לא הוכחו כדבעי. בנדון מרק לא טרח להציג כל ראייה לעניין פניית נדז'דה לעירייה ותשובת האחרונה לאותה פנייה והוא אף לא פירט את מועד הפנייה או התשובה. כמו כן, משנקבע כי מרק הפר את ההסכם ולא ביצע את העבודה תוך זמן סביר, הרי ממילא נדז'דה רשאית הייתה להתקשר עם בעל מקצוע במקומו, ולעניין זה אין נפקא מינא לעניין גובה התמורה בה התחייבה כלפי אותו בעל מקצוע.


אוסיף כי טענותיו של מרק בנדון אינן מתיישבות עם העובדה כי נדז'דה שילמה לו כמחצית מהתמורה שנקבעה בהסכם כבר במועד חתימתו.

20.
לאור מכלול הנימוקים לעיל, מצאתי כי הדין עם נדז'דה ובהתאם לכך אני מורה כדלקמן:

א.
התביעה העיקרית מתקבלת ובהתאם לכך אני מחייב את הנתבע, מרק טרייגר, לשלם לתובעת, נדז'דה סטוילסקי
, סך של 9,120 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.08.17 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנתבע בתביעה העיקרית ישיב לתובעת עד ליום 14.03.19 את מקור ההמחאות אשר משכה לפקודתו וטרם נפרעו, ואשר פרטיהן להלן:

-
המחאה מס' 07700636 על סך של 3,120 ₪, ז.פ 29.09.17.
-
המחאה מס' 07700637 על סך 3,120 ₪, ז.פ 29.10.17.
-
המחאה מס' 07700638 על סך של 3,120 ₪, ז.פ 29.11.17.
-
המחאה מס' 07700639 על סך 3,120 ₪, ז.פ 29.12.17.

ב.
התביעה שכנגד שהוגשה במסגרת התביעה העיקרית כמו גם התביעה השטרית אשר הוגשה ב-תא"מ 44980-03-18 , נדחות בזאת. כתוצאה מתחייבת, אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ מס' 515600-12-17 המתנהל בלשכת ההוצל"פ בחיפה לביצוע חלק מההמחאות.

ג.
מרק טרייגר ישלם לנדז'דה סטוילסקי
הוצאות האגרות ששולמו במסגרת התביעה העיקרית וההתנגדות לביצוע ההמחאות ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 9,360 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרות מיום הוצאתן ועל שכ''ט עו''ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ד.
מלוא הסכומים כמפורט בס''ק א' ו-ג' לעיל ישולמו עד ליום 14.03.19.


ניתן היום,
ח' אדר א' תשע"ט, 13 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 56254-01/18 נדז'דה סטוילסקי נ' מרק טרייגר ואח' (פורסם ב-ֽ 13/02/2019)