פסקי דין על שי ישעיהו בן שושן | פסקי דין על פיליפ מוריס בע"מ

5377-01/16 סעש     11/02/2019




סעש 5377-01/16 שי ישעיהו בן שושן נ' פיליפ מוריס בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 5377-01-16



לפני
:
כב' השופטת הדס יהלום
, סגנית נשיאה



התובע
שי ישעיהו בן שושן

ע"י ב"כ עו"ד עמית סבג



-

הנתבעת
פיליפ מוריס בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חדוות ינקו וולמן
ועו"ד דוד אפלדורף



פסק דין



1.
התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד מוכרן.
התובע הגיש תביעה לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי על פיטורים שלא כדין וזכויות נוספות.

2.
בפני
נו העידו התובע ושני עמיתים לעבודה, מר דרור בלאס ומר רוני ברזני.
מטעם הנתבעת העידו מנהלת משאבי אנוש גב' חני נחשון ומנהל מרחב דרום בנתבעת מר שלומי כהן.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

3.
אלה העובדות העולות מחומר הראיות:
א.
הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בשיווק והפצה של מוצרי טבק בישראל.
ב.
התובע, מתגורר בירושלים, הועסק על ידי הנתבעת מחודש ספטמבר 2011, כמוכרן.
ג.
התובע עבד 5 ימים בשבוע, 9 שעות ליום וביום ג' – 7 שעות, סה"כ 43 שעות שבועיות.
ג.
בחודש ספטמבר 2013 עברו משרדי הנתבעת מירושלים ליבנה.
ד.
במועד זה נמסר לשימוש התובע רכב של הנתבעת, שנועד לצורך נסיעה לעבודה ובחזרה בלבד.
התובע נהג ברכב. מידי יום אסף שני עובדים של הנתבעת, אחת מבנייני האומה בירושלים ושני מאזור בית שמש,
והסיעם לעבודה. לאחר תום יום העבודה, החזירם לנקודת איסוף מוסכמת.
ג.
בחודש יוני 2015 קודם התובע לתפקיד מוכרן צוותי.
ד.
ביום 20/9/15 זומן התובע לשימוע.
ה.
השימוע התקיים ביום 24/9/15 בנוכחות מנהלת משא"ב, ב"כ הנתבעת, נציג ועד העובדים, התובע ובא כוחו.
ה.
ביום 30/9/15 נמסר לתובע מכתב פיטורים.

4.
אדון להלן בסוגיות שבמחלוקת.

5.
נסיבות הפיטורים
במכתב הזימון לשימוע פורטו הנימוקים להעמדת התובע
לשימוע:
"התנהלות לקויה וחמורה אשר אינה עולה בקנה אחד עם דרישות ונהלי הארגון...".

במכתב פורטו שני ארועים שבהם התובע השאיר ברכב ההפצה מוצרים, בתום יום עבודה, זאת בניגוד לנהלים.
הנתבעת פרטה בתצהירה את הנהלים שמופצים בין העובדים, לפיהם בסיום על יום מכירה על המוכרן לבצע "הזדכות לוגיסטית" שבמסגרתה הוא מזדכה על כל המלאי שנותר ברכבו לאחר יום המכירה. כמו כן מתבצעת "הזדכות פיננסית".
הנתבעת הבהירה כי במסגרת זו מוטלת אחריות על המוכרנים לארגן את כל החומר שנאסף ביום המכירה ולוודא שקיימת התאמה בין המסמכים שהפיקו מהמסופון לבין נתוני הספירה בפועל. במקרה של אי התאמה, על המוכרנים להעביר טפסים מתאימים וחתומים למנהלי המכירות האזוריים או למוכרנים הציוותיים. הנתבעת צרפה לתצהירים מטעמה נהלים כתובים בעניין זה (נספח 3 לתצהיר מר שלומי כהן).
עוד טענה הנתבעת כי הועברה הדרכה בנושא זה ביום 19/1/14, בה השתתף גם התובע וכי הובא לידיעת העובדים מהם הנהלים וכן כי הפרת הנהלים עלולה להביא לסיום העסקה.
עוד הציגה הנתבעת (נספח 9 לתצהיר מר כהן) קוד התנהגות שבו נקבע כי יש לנהל רישום מדויק וכי הפרת קוד ההתנהגות של החברה, עלול לגרור פיטורים.

6.
הנתבעת פרטה במכתב הזימון לשימוע וכן בתצהירים מטעמה, שני ארועים שבהם התובע היה מעורב. לטענתה, מדובר על מספר ארועים בתוך פרק זמן קצר, תוך שהתובע מודע למעשיו ומנסה להונות את הנתבעת ולהעמידה בסיכון מול רשויות המס.
בתצהירי הנתבעת פורטו שני הארועים:

ארוע אחד – התובע השאיר ברכב של עובד אחר, מר ביטון, פקט של סיגריות מבלי שהזדכה עליו בתום יום עבודה. ארוע זה ארע כחודשיים לפני הזימון לשימוע.

ארוע שני – מתייחס לרול
snus
כאשר לטענת הנתבעת, התובע הסכים לקחת רול כנ"ל מלקוח זאת בניגוד לנהלי החברה וכן זיכה את הלקוח בגין המוצר לרבות באמצעות ביטול חשבונית המכירה. עוד נטען כי התובע לא תיעד את לקיחת הרול מהלקוח, לא קיבל אישור מנהלו הישיר לפעול באופן שפעל וכן לא הזדכה על הרול במחסני החברה בסוף יום עבודה, אלא השאיר אותו ברכב החברה.

7.
עיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי התובע הודה בארוע של פקט הסיגריות. כך אמר:
"... כן, כן, כן, אני זוכר. היה שם פקט של מזליקו, לא הורדתי, לא יידעתי את הלקוח, אמרתי לאמיר שיביא את זה ללקוח ביום הראשון שהוא יהיה שם וזהו".


התובע אישר שלא דיווח על האירוע לממונים עליו:
"זה משהו שלא יודע לא חשבתי צורך לעדכן או משהו כזה כי אם סיכמתי עם אמיר שהוא יביא את זה אז אין בעיה, אז לא חשבתי שהוא לא יעשה דבר כזה ולא יביא את זה".

8.
בכל הנוגע
ל
snus
, הנתבעת טענה שהתובע פעל כפי שפעל, בשל רצון להגיע ליעדים הנדרשים. הנתבעת הפנתה לדברים שאמר התובע בשימוע :

"שי (התובע): אני אגיד לך משהו היתה חבילה של סנוז שבגלל הקטע של היעדים הלקוח לא רצה את זה אז אמרתי, אמרתי ללקוח, אמרתי ללקוח אין בעיה, אתה לא רוצה?
אלעד: מה זאת אומרת? הוא שילם על הסנוז הזה והוא לא רצה אותו?
שי (התובע): לא, זה היה אצלו, הוא אמר תשמע שי אני לא רוצה את הסנוז הזה, תעיף אותו. עכשיו היה לנו את הענין הזה של היעדים, אמרתי לו תקשיב, אין לי בעיה הבנאדם היה אנט י נגד הסנוז הזה. עכשיו זה או שהייתי עושה לו זיכוי ואז היינו מפסידים את היעד או שאמרתי לו תקשיב, אין לי בעיה, אני לוקח את הסנוז הזה, סוף חודש הבא אני מזכה אותך על העניין הזה, בדיוק היה את התפר.
אלעד : אתה יודע זה לא תקין.
שי (התובע): אה?
אלעד: זה לא תקין.
שלומי: לא הבנתי, לקחת סנוז בלי לזכות אותו.
שי (התובע): לא, הוא אמר לי אין ב... לקחתי את הסנוז בלי לזכות אותו, אמרתי לו חודש הבא אני מזכה אותך איך שמתחיל החודש.
...
אלעד: לא צריך לזכות, צריך לבצע את הדברים רישומית.
שי (התובע): אז הוא אמר לי שי קח, שי קח את זה, שי קח את זה.
אלעד: מתי זה היה? באותו.
שי (התובע): אני מדבר איתך זה סוף החודש שנגמר היעדים של הסנוז.
אלעד: זאת אומרת הוא קנה ואחרי ביקור הוא.
שי (התובע): לא, הוא קנה את זה מזמן, הוא קנה את זה, הוא קנה את זה תקופה ולאחר, סוף חודש היה לי לקראת סוף היעדים, אני, הוא ביקש ממני שי אני לא רוצה את זה בשום פנים ואופן.
אלעד: למה לא זיכית?
שי (התובע): אה?
אלעד :
למה לא עשית את זה בצורה?
שי (התובע): כי אם הייתי, לא אם הייתי מזכה את זה באותו חודש.
אלעד : אז לא הייתם עומדים ביעד.
שי (התובע): לא היינו זה, אז הוא אמר לי, סיכמנו על העניין הזה שבסוף החודש אני מזכה אותו על זה ואז היה את התפר של אמיר וזה אז אמרתי לו אמיר איך שאתה, איך שאתה מגיע, דרך אגב שהלקוח הזה בסופו של דבר הוא לקח את זה חזרה, הלקוח הזה כי באו לשם דיילים או משהו כזה, הוא היה בקונטקט.
...
שלומי: זאת אומרת באותו חודש לקחתם יעד שבעקרון לא הייתם אמורים לקח יעד, זה מה שאני מבין.
אופיר: זה היעד של הקלסטר או היעד של ה...
שי (התובע): יעד של הכללי.
...
אלעד: למה עשית את זה? קיבלת חזרה מלקוח סחורה.
שי (התובע): אמרתי...
אלעד: בגלל היעד?
שי (התובע): בגלל היעד.

הנתבעת הוכיחה שקודם לשימוע, ערכה בירור עם העובד אמיר ביטון, שעימו דיבר התובע, ופרטה את ממצאי הבירור בתצהירה.

9.
הלכה היא כי בית הדין לעבודה אינו מנהל את הנתבעת ואינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו.

"כלל הוא כי בית-
הדין לא ישים שיקול-
דעתו תחת שיקול-
דעתה של הרשות המוסמכת, וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי-
סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית-
הדין אף לא ישים שיקול-
דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות".

ע"ע (ארצי) 1123/01 בית ספר תיכון כל ישראל חברים – צויזנר.



כל שעל בית הדין לבחון האם היתה לנתבעת סיבה לפטר את התובע וכן לבחון את תקינות ההליך.

במקרה הנדון הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה והוכיחה שהיתה סיבה לפיטורים של התובע. האם הפעולות שיוחסו לתובע, ושהתובע הודה בחלקן,
הצדיקו עונש חמר של פיטורים או שמא ניתן היה להסתפק בהתראה או נזיפה – כל אלה הינם במסגרת הפררוגטיבה של הנתבעת כמעסיקה ואין בית הדין מתערב בשיקוליה.

מטעם זה אין אנו רואים טעם להכנס לעובי הקורה בכל הנוגע לטענות התובע כי אינו אשם בארועים או שהארועים נופחו יתר על המידה או שלא נבדקו כראוי בתום השימוע.

10.
לא מצאנו תימוכין לטענת התובע כי ההחלטה על פיטוריו התקבלה לפני השימוע. מעדות עדי הנתבעת עולה כי ראו בתובע כעובד מסור עם פוטנציאל התקדמות בארגון.

מנהל האזור מר כהן העיד בעניין זה:
"החברה ראתה בתובע עובד שצפוי להמשיך ולהתקדם בשורותיה. לראיה, במסגרת פרוטוקול ישיבת מנהלים של מרחב דרום מיום 9.8.2016. נקבע כי "יש לבנות תכנית הדרכה למוכרנים אשר יש להם פוטנציאל/אופק להתקדם בארגון. התובע, נמנה בפירוש כאחד ממוכרנים אלה".


עדיי הנתבעת הסבירו כי הסיבה להחלטה על פיטורים, היתה העובדה שהתובע שינה את גירסתו בין הליך הבירור שנערך עימו, שם טען שהשאיר את כל ה-
snus
ברכב במודע, וזאת כדי לעמוד ביעדי המכירות, ואילו במסגרת ישיבת השימוע שינה את גירסתו וטען שלא זיכה את הלקוח על כול ה-
snus
שכן מבחינה טכנית לא ניתן לעשות זאת.

על פי עדות גב' נחשון, שינוי הגרסה גרם לחוסר אימון של החברה בתובע והוא זה שהביא להחלטה לפטרו.

11.
התובע טען כי על פי נהלי החברה, החברה מוחלת לעובדים עד לסכום של 2,000 ₪. לטענתו, במקרה שלו, החברה החליטה לפטר אותו בגין סכומים נמוכים בהרבה.


בעניין זה נחקר מר שלומי כהן, מנהל המרחב.

העד אישר קיומו של נוהל הזדכות פיננסית שבו יש הוראה על מחילה לעובד עד לסכום של 2,000 ₪ במקרים מסויימים.

העד הבהיר כי יש מספרי תנאים למחילה, שאחד מהם הוא כי המנהל של המוכרן אמור לאשר וכן תנאי נוסף שאותו עובד לא נזקק למחילה שלוש שנים קודם לכן.
בסיום דבריו אמר מר כהן:

"אני מכיר את שי מהעבר. אם הוא היה רוצה לא היה לוקח את הרול הזה מהקמעונאי. אם הקמעונאי לחץ אותו, הוא היה צריך להתקשר למנהל שלו ולא לקחת החלטה.
זה ברור למה הוא לקח את הרול, כי הוא לא רצה לזכות את הקמעונאי בכל הזה כדי לא לפגוע ביעדים של הצוות ולקבל את התגמול בעקבות עמידה ביעדים. העבודה היומיומית של המוכרן היא שחור או לבן. אנחנו כמעט לא משאירים שיקול דעת".


מר כהן נשאל לגבי רול ה-
snus
ומתי הוחזר ללקוח, זאת לאור טענת הנתבעת שהרול הוחזר חודש אחרי, אל מול עדות התובע כי הרול הוחזר לאחר ימים ספורים. לדברי העד, אינו יודע לומר מתי בדיוק הוחזר הרול.

12.
מר כהן נשאל האם נערכו על ידי החברה בירורים נוספים לאחר השימוע שנערך לתובע, זאת לאור העובדה שבשימוע אמרו נציגי ההנהלה שיערכו בירורים ויחזרו לתובע. מר כהן השיב כי נערכו בדיקות לגבי היעד ונמצא שהיעדים הושגו. מעבר לכך לא ידע להצביע על בדיקות נוספות שנערכו.

מאידך, גב' נחשון העידה על בדיקות שנערכו. בתצהיר והעדות העידה כי מנהלת הציות בחברה גב' אלטלף, האזינה לפרוטוקול של שיחת הבירור ושיחת השימוע וכן הנחתה את מר כהן לבצע בדיקות בשאלת הציות. בעניין זה הוצגו תכתובות (נספח 4 לתצהיר העדה).

13.
התובע הלין על כך שלא נערך בירור מול הלקוחות.
מר כהן אישר שלא פנה ללקוחות ואילו גב' נחשון טענה שהיא אינה פונה ללקוחות וכי היה זה תפקידו של מר כהן.
איננו סבורים שאי הפניה ללקוחות מהווה פגם בהליך הפיטורים. הנתבעת הוכיחה שהתובע פעל בניגוד להנחיות שניתנו לו, וזאת בשני מקרים. הנתבעת ערכה הליך שימוע כדין ובסיומו ביצעה בדיקות שהיא מצאה לנכון לבצע. העדר פניה ללקוחות אינה גורמת לכך שהליך הבדיקה או הליך הפיטורים היה בלתי תקין. זאת במיוחד לאור העובדה שהנתבעת הבהירה כי הפיטורים באו על רקע הפרת הנחיות שניתנו לתובע, זאת ללא כל קשר ללקוחות.



12.
סיכומו של דבר, הוכח כי היו לנתבעת סיבות לזמן את התובע לשימוע.
הוכח כי הליך השימוע נעשה באופן תקין, הסיבות לזימון לשימוע נמסרו לתובע, התובע היה מיוצג בהליך על ידי עורך דין. לתובע ניתנה הזדמנות להעלות טענותיו ואכן עשה זאת. כך עולה מפרוטוקול השימוע
אשר הוקלט ותמליל הוגש לתיק.
בשימוע נכח נציג של ועד העובדים. העדרותו של נציג הוועד מהדיון בפני
נו, מעלה כי הוועד לא התנגד לפיטורי התובע.
בתום השימוע לא התקבלה החלטה על ידי הנתבעת אלא נעשו על ידה מספר בדיקות, כעולה מתצהיר ומעדות גב' נחשון.
לאחר הבדיקות שנערכו, התקבלה החלטה על פיטורי התובע ונשלח לו מכתב סיום העסקה. הנתבעת שילמה לתובע פיצוי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

14.
התובע לא הוכיח כי נפל פגם בהליך.

התובע לא הוכיח שההחלטה על הפיטורים התקבלה עוד לפני השימוע.

תביעתו לפיצוי על פיטורים שלא כדין, נדחית.

15.
בונוס עבור שנת 2015

התובע תבע תשלום בונוס שנתי, באופן חלקי לתוקפת העסקתו בשנת 2015.
הנתבעת טוענת כי על פי תכנית הבונוסים של החברה, עובדים שעזבו בתקופה בין 1 לינואר ל-31 לאוקטובר, ואשר לא נערך להם דירוג
map

(הערכת עובד על בסיס שנתי) אינם זכאים לבונוס עבור אותה שנה.

הנתבעת מפנה בעניין זה לנספח 11 לתצהיר גב' נחשון , תכנית הבונוס של החברה, בו נאמר:

"זכאות לתמריץ זה מבוססת על משך הזמן בו עבד העובד ב
pml
במהלך השנה הקלנדרית אשר בגינה משולם הבונוס.

...

עבור עובדים אשר עזבו את החברה ביו הראשון לחודש נובמבר או לאחריו... אבל עבדו לפחות 3 חודשים ברצף לאורך השנה הקלנדרית הרלבנטית וקיבלו ציון
map
, יחולק הבונוס באופן יחסי וישולם לעובד ביחד עם המשכורת האחרונה.

עבור עובדים אשר עזבו את החברה בין התקופה הראשון לינואר עד ה 31 לאוקטובר (כולל את 31 לאוקטובר) לא קיבלו דירוג
map
ולא ישולם הבונוס עבור אותה שנה
".

לטענת הנתבעת, לאור נסיבות הפיטורים ומועד הפיטורים, התובע אינו זכאי לבונוס.

16.
להוכחת טענותיו זימן התובע לעדות את מר רוני ברזני שעבד בנתבעת, פוטר בשנת 2016 וקיבל בונוס שנתי, באופן יחסי לתקופה העבודה.

בתצהירו העד טען שסיים לעבוד בחודש אוקטובר 2016 וקיבל בונוס חלקי.

בעדותו הוצג לו תלוש שכר לחודש נובמבר 2016 ואזי אישר שעבד עד 23/11/16.

לפיכך, לאור הוראות הנוהל, עדותו אינה יכולה לסייע לתובע.

17.
התובע עבד בפועל עד חודש ספטמבר וקיבל הודעה מוקדמת ללא עבודה בפועל, עד לסוף חודש אוקטובר, כעולה ממכתב הפיטורים.
התובע טען כי המועד שקבעה החברה לסיום יחסי עובד ומעסיק, נבחר כך שהתובע לא יהיה זכאי לבונוס. עוד טען כי היה עובד מוערך ביותר והשיא לחברה רווחים ולכן ההחלטה שלא לשלם לו את הבונוס, הינה חסרת תום לב.

לאחר ששמענו את העדויות בסוגיה זו, אנו קובעים כי לא קמה לתובע זכות לקבלת בונוס שנתי.
על פי הוראות הנוהל, מי שסיים לעבוד עד 31 לאוקטובר כולל, לא יהיה זכאי לבונוס. התובע סיים לעבוד בפועל בחודש ספטמבר והחברה נאותה לתת לו חודש נוסף, ללא עבודה בפועל.
התובע לא הוכיח כי עיתוי הפיטורים נבחר במטרה שלא לשלם לו את הבונוס. מהראיות עולה כי השימוע נערך בסמוך לאחר שהתגלו הנתונים שהועלו כנימוק לפיטורים.
לאור האמור, התביעה לתשלום בונוס שנתי, נדחית.

18.
שעות נוספות – שעות נסיעה

התובע העיד לגבי הנסיעה לעבודה ובחזרה:

"3.
בחודש ספטמבר 2013 סניף הנתבעת בירושלים נסגר והועברתי לעבוד בעיר "יבנה".
4.
עם המעבר ניתן לי רכב אשר שימש רק לצרכי עבודה. הובהר לי, כי אין לעשות שימוש פרטי ברכב העבודה ובפועל שימושי היחיד היה לצורך איסוף העובדים המתגוררים בירושלים וסביבותיה והחזרתם בסוף כל יום עבודה.
5.
עם המעבר שונה לחלוטין סדר יום עבודתי כך שנדרשתי לצאת מביתי בשכונת "רמת שרת" מהשעה 05:30
בבוקר לכיוון "בנייני האומה" שם אספתי את מנהלת החשבונות.
6.
משם נסעתי למושב "מסילת ציון" לאסוף עובד נוסף ומשם לסניף הנתבעת בעיר "יבנה".
7.
בהגיעי לסניף אני משאיר את הרכב ומחליף לרכב חלוקה (טרנזיט) ויוצא לחלוקה ומכירה של הסחורה בירושלים ואח"כ חוזר שוב לעיר "יבנה".
8.
בסוף היום אני חוזר לרכב שנמסר לי ומסיע חזרה את שני העובדים. עובד אחד למושב "מסילת ציון" ואת העובדת הנוספת ב"בנייני האומה" סביב השעה 18:00".



בעדותו אמר:
"מבחינה גאוגרפית אני גר הכי קרוב לשני הנוסעים שהסעתי, לאחד לא היה רישיון והשני גר בבית שמש ..."

התובע לא פירט בתצהירו ולא התייחס כלל לשאלה בכמה התארכה הדרך מביתו למקום העבודה, בשל הצורך לאסוף את שני העובדים.

עוד, התובע לא ציין מה היתה האלטרנטיבה, לו היה מסרב לקחת את הרכב ולאסוף את העובדים, איך היה מגיע לעבודה. כאשר נשאל על כך בחקירתו, השיב שאינו מעוניין להשיב על שאלות היפוטתיות, אולם בהמשך השיב כי קרוב לוודאי שהעסקתו בחברה היתה מסתיימת שכן לא היתה לו דרך להגיע למקום העבודה מביתו שבירושלים.

מעבר לכך לא נשאל דבר ולא העיד לגבי מסלול הנסיעה, האם נאלץ לסטות מהדרך הרגילה, כמה זמן נמשכה "ההסעה" ביחס לדרך הרגילה מביתו ולמקום העבודה.

19.
בסיכומי התובע הועלו טענות רבות חדשות, שלא נטענו במסגרת העדויות ואשר הנתבעת לא יכולה היתה להתייחס אליהן.
כך, נטען לראשונה בדבר מסלול הנסיעה וכן הועלתה לראשונה טענה כי נאלץ להמתין לעובדת שאותה אסף מבנייני האומה.

עוד נטען, לראשונה בסיכומים,
שהתובע היה נוסע למושב בני ציון (ליד בית שמש) על מנת לאסוף את העובד הנוסף, אולם בהמשך טען שאסף אותו לעיתים מצומת שמשון. לכל אלה אין זכר בתצהירי או בעדות.

עוד, במסגרת הסיכומים הכביר מילים על עומסי תנועה בכביש לירושלים בתקופת שבהן בוצעו עבודות על כביש 1, וכן הוסיף את השעה שבה יצא מהבית, נסע לחברה, לרבות זמני המתנה לעובד במסילת ציון.


הנתבעת התנגדה להרחבת החזית כפי שבוצעה בסיכומים.

20.
גב' נחשון העידה בעניין זה, כי הרכב נמסר לצוות שמגיע מירושלים. לטענתה, הנתבעת לא החליטה מי ינהג ברכב אלא הצוות עצמו.
העדה אישרה כי לעיתים רחוקות התובע נדרש להמתין בחצרי הנתבעת עד לחבריו לצוות יגיעו למקום האיסוף בתום יום עבודה, אולם לדבריה, המנהלים היו ערים לכך שהשלושה נוסעים ביחד והשתדלו לנווט את העובדה בהתאם.
עוד העידה כי כאשר התובע היה ממתין לחבריו, היה מחתים כרטיס בעת היציאה לכיוון ירושלים ולא קודם לכן.
העדה נשאלה האם איסוף שני העובדים בהכרח האריך את הדרך לעבודה והשיבה:
"הוא אסף אותם בדרך ולא בבתים. הם החליטו בינם לבין עצמם איך לנהל את הנסיעה הזו"

ואולם בהמשך העידה שלעובדת שאסף התובע, כלל לא היה רשיון נהיגה.
אם כך, למעשה רק התובע היה יכול לאסוף את השניים האחרים ואף אחד מהם לא יכול היה לקחת את הרכב אליו.

העדה אישרה שההנחיה לתובע היתה להחנות את הרכב לא בסמוך לביתו אלא במרחק מה מהבית. לדבריה:
"...שכן זה לא רכב הטבה. הרכב נועד לטובת הגעה שלהם למרכז ההפצה בימי העבודה וחזרה הביתה. ביקשנו מהם לא להחנות את הרכב לביתם על מנת שלא יווצר מצב שזה היה רכב הטבה. זו ההנחיה שהיתה".

21.
לטענת הנתבעת, לא היתה עליה כל חובה להעמיד את הרכב לתובע ולעובדים הנוספים וכי למעשה לו לא היתה מעמידה את הרכב לרשותם, היה עליהם לסיים את ההעסקה, בהעדר יכולת להגיע ליבנה.

הוכח כי בנוסף להעמדת הרכב, התובע קיבל החזר הוצאות נסיעה מידי חודש.

22.
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר שבתיק, להלן מסקנתי.
התובע גר בירושלים ועבד בירושלים. משרדי הנתבעת עברו, במהלך תקופת ההעסקה, ליבנה.
הנתבעת המשיכה לשלם לתובע החזר הוצאות נסיעה.
בנוסף, העמידה לזכות התובע כלי תחבורה, שאיתו התובע יוכל להגיע לעבודה. אין מדובר ברכב צמוד. התובע לא היה רשאי לעשות שימוש ברכב למעט לצורך נסיעה לעבודה ובחזרה. מתלושי השכר עולה שלא בוצעה זקיפת שווי בגין העמדת הרכב לרשות התובע.
מוסכם על הצדדים שהרכב שימש לצורך נסיעה לעבודה ובחזרה בלבד, זאת בנוסף לדמי הנסיעות ששולמו.
ככל שהתובע לקח עימו עוד שני עובדים, שאותם אסף בדרך לעבודה, הרי שגם עבורו וגם עבור עובדים אלה, הרכב שימש כהסעה לעבודה, כתחליף לתחבורה ציבורית.
משכך, עבור שעות הנסיעה של התובע לעבודה ובחזרה, התובע אינו זכאי לתשלום, בין אם נסע ברכב בעצמו ובין אם הסיע עוד אנשים.

23.
המקרה היחיד אשר לטעמי היה מזכה את התובע בתשלום עבור שעות הנסיעה, היה מצב שבו התובע היה מוכיח כי לצורך איסוף שני העובדים, האריך את הדרך הרגילה שלו מביתו למקום העבודה.
לו התובע היה מוכיח שהדרך מביתו באופן ישיר למקום העבודה לוקחת פרק זמן, ואילו האיסוף של שני העובדים מוסיף פרק זמן נוסף, הרי שעל פרק הזמן הנוסף לטעמי היה על הנתבעת לשלם לתובע שכר.
אלא שהתובע לא הוכיח דבר בעניין זה. כאמור, בתצהירו לא פירט את הדרך הרגילה ואת הדרך המוארכת ולא צירף ראיות כלשהן בעניין זה. העובדים שאותם הסיע לא זומנו למתן עדות.
באשר לפרק הזמן שבו המתין התובע לחבריו לנסיעה, עד שהגיעו ליבנה, הוכח שהתובע קיבל על כך שכר, שכן החתים כרטיס רק כשיצא לכיוון ירושלים.
בהעדר ראיות כלשהן בסוגיה זו, לא ניתן לפסוק לתובע שכר עבודה או שכר עבור עבודה בשעות נוספות.

24.
לכך יש להוסיף שהתובע מעולם לא העלה טענה לעניין תשלום עבור הסעת העובדים, במהלך תקופת העבודה. הטענה עלתה לראשונה לאחר שפוטר.

מכאן שההטבה בדמות רכב לצורך נסיעה לעבודה, הטבה שחסכה מהתובע המתנה לתחבורה ציבורית או אף עזיבת העבודה, היוותה תמורה מספקת מבחינתו של התובע.

מכל מקום, העלאת הטענה לראשונה בתום יחסי עובד ומעסיק, מהווה מנהג בחוסר תום לב אשר אף הוא מצדיק דחיית התביעה.


25.
סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה נדחית.

בשים לב לכך ולהליכים בתיק, התובע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, 11/2/19 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






קלדנית: רינת אברג'ל







סעש בית דין אזורי לעבודה 5377-01/16 שי ישעיהו בן שושן נ' פיליפ מוריס בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/02/2019)