פסקי דין על דרור סיני | פסקי דין על סאמי נועם | פסקי דין על עבד אללה מחמוד עודה רש"פ | פסקי דין על חליל מוחמד עלי אבו דהוכ |

21044-01/19 תאמ     17/02/2019




תאמ 21044-01/19 דרור סיני נ' סאמי נועם, עבד אללה מחמוד עודה רש"פ, חליל מוחמד עלי אבו דהוכ








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 21044-01-19 סיני נ' נועם ואח'

בע"ק 47803-11-18 סיני נ' נועם





בפני

כב' הרשמת הבכירה עדי בר-טל


תובע

דרור סיני


נגד


נתבעים

1. סאמי נועם
2. עבד אללה מחמוד עודה רש"פ

952927689
3. חליל מוחמד עלי אבו דהוכ



החלטה

בפני
י בקשה לביטול צו איסור דיספוזיציה של משאית גרר הנמצאת בחצרי המשטרה.
התובע טוען, כי ביום 12.11.18 נגנבה מלגזה מסוג מוניטו מחצריו. התובע גילה את דבר הגניבה בשעה 7:00 בבוקר ובשעות הערב של אותו יום, נתפס המוניטו על משאית הגרר הנהוגה על ידי הנתבע 1 והנמצאת בבעלות הנתבע 2.
לטענת התובע, המוניטו הושב לו כשהוא אינו תקין. גלגליו ניזוקו בעת העמסתו ללא מפתחות, כמו כן נגרמו למוניטו נזקים מכניים נוספים בעת גרירתו (עמ' 12 שורות 29 ואילך). סך הנזקים, בהתאם לחשבוניות שצורפו עומדים על כ – 10,000 ₪. בנוסף טוען התובע, כי נאלץ לשכור מלגזה חילופית למשך 14 יום בעלות של 11,466 ₪ וכן לגרור את המוניטו מתחנת המשטרה בעלות של 1,000 ₪.
הנתבע טוען מנגד, כי בית המשפט הצבאי בשומרון, דן באירוע ומצא כי הנתבע 3 הוא אשר גנב את המוניטו. בית המשפט הצבאי גזר את דינו של הנתבע 3, אשר אינו מוכר לנתבע 2 (מסמכי בית הדין הצבאי צורפו להליך). לטענת הנתבע 2 הוא אינו שותף לגניבה אלא התבקש בשיחה טלפונית להעביר את המוניטו מיריחו לג'נין, ובהתאם הורה לנהג מטעמו, הנתבע 1, לפעול. לטענת הנתבע 2 לא היתה לו כל ידיעה באשר להיות המוניטו גנוב.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל, יש לשחרר את משאית הגרר, וזאת בכפוף להפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט.
תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 קובעת:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', להורות למשיב להימנע, בעצמו או באמצעות אדם מטעמו, מלהוציא נכסים מרשותו או מרשות מחזיק, למכרם, לשעבדם או לשנות את מצבם או את זכויותיו בהם, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין."
בבוא בית המשפט ליתן צו איסור דיספוזיציה עליו לבחון האם ישנן ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, וכן האם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. בנוסף לתנאים אלו, על בית המשפט לבחון את התנהלות התובע, לרבות תום ליבו בניהול ההליך.
במקרה הנדון, התובע הראה ולו לכאורה, כי קיים קשר בין הנזק שנגרם לו לבין הנתבע 2, אשר על משאיתו נמצא המוניטו הגנוב. בהליך אזרחי, להבדיל מהליך פלילי, ולבטח כאשר עסקינן בסעד זמני, אין התובע צריך להוכיח את טענותיו מעל לספק סביר או במידת ההוכחה הנהוגה בהליך האזרחי. די בכך שהמוניטו נתפס על משאיתו של הנתבע 2, בכדי לעמוד, לעניות דעתי, ברף הנדרש. הוכח ברמת הוכחה לכאורית, כי נזקי הגלגלים ואף הנזקים המכניים הנוספים נגרמו כתוצאה מהעמסת המוניטו על המשאית, ללא מפתחות.
מבלי לגרוע מהאמור אציין, כי בפני
הנתבע 2 והנהג מטעמו (הנתבע 1) עמדו סימנים רבים באשר להיות המוניטו גנוב. כך למשל, הנתבע 2 טען בעדותו שהמוניטו נגרר על ידי משאיתו מיריחו ולא ממגורי התובע. למוניטו כיתוב גדול בעברית על החלון הקדמי, בהתאם לתמונות שהוצגו במהלך הדיון. כמו כן, נהגו של הנתבע 2 העלה את המוניטו על המשאית, כאשר לא ניתנו לנהג מפתחות המוניטו. עצם העובדה כי הנתבע 1, לא קיבל לידיו מפתחות לצורך העמסת המוניטו, מהווה תמרור אזהרה, באשר להיותו של המוניטו מוניטו גנוב (ראה עדות הנתבע 2 עמ' 4 שורות 12-13 אל מול עמ' 5 שורות 13-19).
הנתבע 2 הפנה בדיון ובסיכומיו לעובדה, כי הנתבע 3 הורשע בבית הדין הצבאי בגניבת המוניטו וכי הנתבע 2 שוחרר, ואף ניתנה הוראה לשחרר את המשאית נשוא ההליך הנדון, שהיתה תפוסה בחצרי המשטרה, בכפוף להפקדה כספית (מוצגים מב/1 ו- מב/2). כאמור, לעמדתי, לא די בכך. בשלב זה הראיות שבפני
י קושרות את הנתבע 2 לאירוע, בהינתן תפיסת המוניטו על המשאית. בין אם היה שיתוף פעולה עם הנתבע 3 ובין אם לא, הנזק שנגרם למוניטו נגרם בעת הגרירה ובהיעדר מפתחות.
הנתבע 2 טען בפני
י, כי לא ברור מתי נגרם הנזק למוניטו ויכול וזה נגרם בעת גניבת המוניטו מחצרי התובע והעברתו ליריחו, בטרם ביצע הנתבע 2 את עבודת הגרירה לג'נין. טענה זו נטענה ללא כל הוכחה. על הנתבע 2 היה לזמן את הנתבע 1 להעיד בעניין מצב המוניטו בעת גרירתו על ידו.
באשר לשאלת ההכבדה על ביצוע פסק הדין – יסוד ההכבדה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, תוך התחשבות בסכום התביעה, ביכולת הכלכלית של הנתבע ובחשש מפני הברחת נכסים (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אי.סי.סי). התובע טוען, כי עצם העובדה שהנתבעים מתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית מהווה הכבדה על ביצוע פסק הדין שיינתן, שכן לא ברור האם ניתן יהיה לאכוף פסקי דין ישראלים ברשות.
אני מקבלת טענה זו של התובע. בעניין זה אפנה לדוגמא לבשא 8759/01 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' הרשות הפלסטינית (מיום 24.7.02). די בעובדה כי לנתבע 2 אין נכסים שניתן להיפרע מהם בישראל, בכדי להוכיח את אלמנט ההכבדה.
הנתבע 2 הוסיף וטען בסיכומיו כי התובע רמס את תקנות סדר הדין האזרחי, ככל שהן נוגעות להמצאת כתבי בי דין והמצאת הבקשה ונספחיה כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 30.12.18.
טענות הנתבע בעניין זה לא היו ברורות, אולם, ככל והן עוסקות בהמצאה דרך הממונה על העזרה המשפטית, יובהר, כי ניתן לבצע המצאה אף לעורך הדין, ללא צורך בממונה על העזרה המשפטית, כל עוד קיים קשר בין הנמען לעורך הדין. ראו בעניין זה תא 28145-12-15 מ ק טריידינג קריבושי בע"מ נ'
bavaria n.v

ואח'
(10.1.16).
הנתבע העלה טענה נוספת, והיא חוסר תום ליבו של התובע, אשר הסתיר מבית המשפט את העובדה, כי בגין הגניבה הורשע הנתבע 3 וכי הנתבע 2 וכן הנתבע 1 שוחררו. אכן, על התובע היה לשטוח בפני
בית המשפט את כלל העובדות הידועות לו, אולם, במקרה הנדון, כפי שהובהר לעיל, אין הדבר משנה את התוצאה, שכן העובדות שהתגלו במהלך הדיון, אינן רלוונטיות, לטעמי, לצו הנדון, שכן אף אם ייקבע שהנתבע 2 לא היה שותף לגניבה, עדיין אין הדבר אומר כי הנזק למוניטו לא נגרם בעטיה של הגרירה על ידי נהג הנתבע 2. זו הסיבה מדוע, לא קבעתי בהחלטתי, כי כל סכום התביעה יופקד, ומצאתי לקבוע הפקדה כספית אך ורק בגין הנזקים הישירים שנגרמו למוניטו.


בטרם סיום – במהלך הדיון העלה ב"כ הנתבע טענה, ולפיה אף לאחר שעמד בכל התנאים לשחרור המשאית, בהתאם להחלטת בית הדין הצבאי, נמסר לו ביום 1.1.19, כי המשאית מעוקלת ולא ניתן לשחררה. זאת לטענת הנתבע 2, כאשר בשלב זה טרם ניתן צו איסור דיספוזיציה, שכן התובע טרם עמד בתנאים שקבע בית המשפט. ככל וטענות הנתבע 2 בעניין זה נכונות והוא אכן פנה לשחרור המשאית (לא הוצגו בפני
י ראיות בעניין זה) אכן, קיימת תמיהה כיצד זו לא שוחררה לידיו. אולם, כאמור, בהיעדר ראיות בעניין זה, סוגיה זו צריכה להתברר מול המשטרה.
אשר על כן, ולאור המפורט לעיל, מצאתי לשחרר את המשאית ולבטל את הצו, אך זאת בכפוף להפקדת סך של 10,000 ₪ בתוך 30 יום בקופת בית המשפט. סכום זה נקבע על פי ראשי הנזק אשר בתביעה, העוסקים בנזקי המוניטו בלבד.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 21044-01/19 דרור סיני נ' סאמי נועם, עבד אללה מחמוד עודה רש"פ, חליל מוחמד עלי אבו דהוכ (פורסם ב-ֽ 17/02/2019)