פסקי דין על ואפי פארס | פסקי דין על עזבון המנוח עובדיה שלמה זינאתי ז"ל | פסקי דין על א.עזבון המנוחה בלה אלקיים ז"ל | פסקי דין על ב.יפה סמון ואח' |

12523-04/16 הפ     14/02/2019




הפ 12523-04/16 ואפי פארס נ' עזבון המנוח עובדיה שלמה זינאתי ז"ל, א.עזבון המנוחה בלה אלקיים ז"ל, ב.יפה סמון ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה

ה"פ 12523-04-16 פארס נ' שלמה זינאתי ואח'


לפני כבוד השופטת תמר נאות פרי




המבקש

ואפי פארס
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם סבית


נגד

המשיבים
.1
עזבון המנוח עובדיה שלמה זינאתי ז"ל
,

באמצעות יורשי
ו:


א. עזבון המנוחה בלה אלקיים ז"ל

ב. יפה סמון


ג. עזבון המנוחה מרגלית גבאי ז"ל

ד. הדסה עקיבא

ה. נתנאל זנאתי הכהן

2. עזבון המנוח פואז חיר ז"ל
3. עזבון המנוח חמזה חיר ז"ל
ע"י ב"כ עו"ד סאמי מוהנא

4. יוסף נסיב חיר



פסק דין


תביעה למתן סעד הצהרתי אודות זכויות הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 89 בגוש 19080 בפקיעין (להלן: "החלקה").
רקע כללי וסקירת טענות הצדדים -
1.
אין חולק כי הזכויות לגבי החלקה בשלמות רשומות בלשכת רישום המקרקעין עד היום על שמו של המנוח עובדיה שלמה זנאתי ז"ל (להלן: "המנוח זנאתי"). התובע, מר ואפי אסעד פארס (להלן "התובע"), טוען כי הזכויות במחצית החלקה שייכות לו.
טענות התובע בכתב התביעה המקורי -
2.
ביום 7.4.2016 הוגש כתב התביעה המקורי, שם התובע טען כי הזכויות במקרקעין שייכות לו מכוח השתלשלות האירועים הבאה:
יורשי
המנוח זנאתי מכרו את הזכויות במקרקעין בשלמות למנוח פואז חיר ז"ל (להלן: "המנוח פואז"). בהמשך, המנוח פואז העביר מחצית מהזכויות לבנו, המנוח חמזה חיר ז"ל (להלן "המנוח חמזה"). המנוח חמזה, בעודו בחיים כמובן, פנה לתובע בהצעה לרכוש במשותף מכונה לחיתוך אבן בעלות של 312,000 ₪ (להלן: "המכונה") והציע לו להיות שותף במיזם עסקי. התובע הסכים להצעה, והעביר למנוח חמזה סך של 312,000 ₪, כאשר המנוח חמזה הציע לתובע להבטיח את השבת כספו על ידי כך שבין הצדדים ייחתמו הסכם הלוואה והסכם מכר לגבי הזכויות שהיו באותה העת למנוח חמזה במקרקעין (המחצית שקיבל מאבא שלו – המנוח פואז), והוסכם בין הצדדים (לטענת התובע) שאם הכספים לא יושבו, ייכנס לתוקפו הסכם המכר וכך יקבל התובע לידיו מחצית מהמקרקעין במקום השבת ההלוואה בסך 312,000 ₪. לכתב התביעה צורפו העתקים של הסכם ההלוואה (להלן: "הסכם ההלוואה"), ושל זיכרון דברים למכירת קרקע מיום 20.9.2014, לגבי מחצית מהזכויות בחלקה (להלן: "זיכרון הדברים").
לטענת התובע, המנוח חמזה הוליך אותו שולל, לא רכש בכלל את המכונה כפי שסוכם וגם לא החזיר לתובע את כספו בסך 312,000 ₪. עוד נטען, כי בשלב מסוים, ניתנו לתובע המחאות במטרה לפרוע את ההלוואה, אך הן חוללו עקב הגבלת החשבון של מושך ההמחאות, ולכתב התביעה צורפו תצלומים של ההמחאות הנטענות (להלן: "ההמחאות"), המשוכות על שם חברת שדגר בע"מ (להלן: "חברת שדגר"). התובע טען כי מי שמסר לו את ההמחאות היה האח של אשתו של המנוח חמזה, אשר שמו היה בשעתו פארס אחמד, אך הוא שינה את שמו ועתה נקרא אמיר עמר (להלן: "אמיר").
התובע טוען כי הואיל והכספים שהוא הלווה למנוח חמזה לא הוחזרו לו עד היום, למרות בקשותיו להחזר הכספים, אזי שיש לתת תוקף לזיכרון הדברים, ולכן יש להורות על כך שהוא הבעלים של הזכויות במחצית מהמקרקעין ולהצהיר עליו ככזה. התובע היה מודע בעת הגשת כתב התביעה לכך שהזכויות עדיין רשומות על שם המנוח זנאתי, לא עברו מעולם ברישום למנוח פואז, והמחצית לא עברה מעולם למנוח חמזה – אך הוא עותר לרישום הזכויות ישירות על שמו כיום.
כתב התביעה המקורי הוגש כנגד יורשי
המנוח זנאתי (להלן: "יורשי
המנוח זנאתי"), כנגד עיזבון המנוח פואז וכנגד חמזה, אשר עדיין היה בחיים בעת הגשת התביעה המקורית.
כתב ההגנה של יורשי
המנוח זנאתי -
3.
ביום 2.5.2016 הוגש כתב ההגנה מטעם יורשי
המנוח זנאתי, בו נטען כי הם אכן מכרו את החלקה בשלמותה – אך עסקת המכר בוצעה עם אדם בשם יוסף נסיב חיר (להלן: "יוסף") ולא עם המנוח פואז. לטענתם המנוח פואז היה נוכח במעמד כריתת ההסכם עם יוסף, אבל הוא היה בתור עד, ואף חתם על ההסכם בתור "עד" ולא בתור "הקונה". לכתב ההגנה צירפו יורשי
המנוח זנאתי העתק של הסכם מכר, מיום 24.12.1981, לגבי החלקה בשלמותה, בו נכתב כי הם מוכרים את החלקה ליוסף (להלן: "הסכם 1981"). בהתאם, עמדת יורשי
המנוח זנאתי היא שהזכויות לא הועברו למנוח פואז, ולכן לא היו יכולות לעבור למנוח חמזה והוא לא יכול היה להעביר אותן לתובע.
באשר לשאלה מדוע הזכויות טרם עברו מהמנוח זנאתי ליורשי
ם, ומדוע הזכויות שנמכרו לטענתם ליוסף טרם הועברו על שמו של יוסף – טענו יורשי
המנוח זנאתי כי האחריות לביצוע הפעולות הייתה אמורה להיות של יוסף והם לא התעניינו בטיפול, לאחר שהושלמה העסקה והם קיבלו את התמורה. יורשי
המנוח זנאתי הבהירו כי אין להם כל טענות לגבי זכויות במקרקעין, שכן הם מכרו אותן וקיבלו את התמורה, אך הם מבקשים לקבוע כי לא רובצת עליהם כל חבות במס.
לגבי הטענות בדבר ההלוואה והיחסים הנטענים בין המנוח חמזה לבין התובע – יורשי
המנוח זיאתי אינם מביעים כל עמדה, מחוסר ידיעה.
כתב ההגנה של המנוח חמזה –
4.
ביום 30.5.2016, הוגש כתב הגנה מטעם עיזבון המנוח פואז והמנוח חמזה ואליו צורף תצהיר של המנוח חמזה, אשר עדיין היה בין החיים (תצהיר מיום 15.5.2016). בכתב ההגנה ובתצהיר נטען כי המנוח חמזה היה קורבן למעשה מרמה מצד התובע, אשר בגינו אף הוגשה תלונה למשטרה (אם כי לא ברור מה הסטטוס של הטיפול בתלונה). טענת המנוח חמזה הייתה כי התובע ואחר מטעמו פנו אל המנוח חמזה ואל האחים שלו, וטענו כי אמיר חייב להם 220,000 ₪. המנוח חמזה מצהיר כי אמיר פנה אליו ושכנע אותו לפנות לתובע ולבקש מהתובע הלוואה בשביל לרכוש משור לחיתוך אבן, והמנוח חמזה השתכנע לעשות כן ופנה לתובע. בהמשך, התובע התקשר אל המנוח חמזה והסכים להלוות לו 300,000 ₪, בתנאי שהסכום יוחזר בתוך שנה וכי יוחזר סכום כולל של 312,000 ₪, ובתנאי שיחתם במקביל גם זיכרון דברים לגבי חלקת אדמה אשר הזכויות בה אמורות להיות של המנוח חמזה (סעיף 5 לתצהיר). ממשיך המנוח חמזה ומתאר בתצהיר כי בהמשך, הוא אכן חתם על המסמכים לגבי ההלוואה וחתם על זיכרון הדברים, אך התובע רימה אותו ונתן לו חבילות שנחזו להיות חבילות של כסף, אך המדובר היה בחבילות שבתוכן היו ניירות "רגילים" שעטופים בשטרות אמתיים. המנוח חמזה עוד טוען כי אחרי שגילה את המעשה, ביום חתימת המסמכים, הוא התקשר לתובע ודרש את קבלת הכסף כולו או את ביטול כל המסמכים, אך התובע לא העביר לו את הכסף – ואז הוגשה מטעם המנוח חמזה התלונה למשטרה כנגד התובע. ממשיך וטוען המנוח חמזה בתצהיר כי לאחר מכן היו מגעים בינו לבין התובע, אך המחלוקת לא נפתרה. לסיכום – לטענת המנוח חמזה בתצהירו, הוא לא קיבל את הסכום של 312,000 ₪ מהתובע, כלומר – לא קיבל את ההלוואה בפועל,
ולכן חוזה ההלוואה בטל ומבוטל ובוודאי שאין מקום להורות על כניסתו לתוקף של זיכרון הדברים.
5.
עוד נטען, בהתייחס להמחאות, כי העובדה שאמיר נתן לתובע המחאות בסך של 290,000 ₪ נראית "תמוהה" ומחזקת את האפשרות שלאמיר היה קשר למעשה הרמאות מצד התובע, ובכל אופן,
טען המנוח חמזה כי ההמחאות לא נועדו לפרוע את ההלוואה כפי שטוען התובע, וקשורות לעסקים שבין אמיר לבין התובע ולחוב שיש לאמיר למול התובע. יובהר כבר עתה – כי אין בתצהירו של המנוח חמזה כל טענה לפיה המקרקעין לא אמורים להיות שלו אלא של יוסף.
כתב התביעה המתוקן -
6.
ביום 16.10.2017, התובע הגיש כתב תביעה מתוקן, אליו צירף גם את יוסף כנתבע נוסף, ובו הוסיף פסקה לפיה לטענתו יורשי
המנוח זנאתי מכרו את השטח למנוח פואז, אך אם יקבע כי יש לתת תוקף להסכם 1981 - אזי שיש לקבוע כי יוסף רכש את החלקה בנאמנות עבור המנוח פואז, ולכן – עדיין קמה עילת התביעה של התובע המבוססת על זיכרון הדברים המקנה לו זכויות בחלקה.
7.
מטעם יוסף לא הוגש כתב הגנה והוא אף לא התייצב לדיונים.
מסכת הראיות -
8.
במהלך הדיונים העידו מר נתנאל זנאתי, אחד מילדיו ויורשי
ו של המנוח זנאתי (להלן: "נתנאל"); התובע;

עו"ד אניס פארס (להלן: "עו"ד פארס"); ואמיר.
דיון והכרעה -
9.
לאחר שקילת טיעוני הצדדים – מצאתי כי דין התביעה להידחות. שוכנעתי כי הוכחה כנדרש הטענה לפיה מחצית מהזכויות בקרקע אמורה הייתה להגיע לידיו של המנוח חמזה (אם כי העברה שכזו כרוכה בכמה שלבים הכרחיים), אלא שלא שוכנעתי לתת תוקף לזיכרון הדברים ולהורות על העברה עתידית של הזכויות של המנוח חמזה (ככל שיועברו על שמו אי פעם בעתיד) לידי התובע. אמנה להלן את הנמקותי.
האם הוכחה שרשרת העברת הזכויות מהמנוח זינאתי למנוח חמזה?
10.
נוכח התוצאה הסופית של פסק הדין, לגבי הכשל בהוכחת הזכאות של התובע לגבי המקרקעין, דומה שאפשר היה שלא לבחון את המחלוקת הנוגעת להעברת הזכויות מהמנוח זנאתי ועד המנוח חמזה. ניתן היה, לכאורה, שלא לדון כלל בנושא זה במסגרת פסק הדין – אלא שהצדדים העלו טענות למכביר בהקשר זה והציגו ראיות, ולכן – מצאתי להתייחס גם לסוגיה זו.
11.
נזכיר כי התובע טוען כי יורשי
המנוח זנאתי מכרו את החלקה למנוח פואז והמנוח פואז העביר מחצית מהחלקה למנוח חמזה, ולעומתו – יורשי
המנוח טוענים כי מכרו את החלקה ליוסף. המנוח חמזה בתצהירו לא טען כי הזכויות אינן שלו, וכפי שצוין - אין בפני
את עמדת יוסף. בחינת הראיות שקיימות לגבי מחלוקת עובדתית זו מצביעה על כך שיש ראיות ברף ההוכחה האזרחי הנדרש לגבי כך שהמכר היה למול המנוח פואז ולא למול יוסף. ואפרט.
הראיות שהוצגו לגבי סוגיה עובדתית זו -
עדות התובע -
12.
התובע אינו טוען כי היה נוכח במעמד החתימה על ההסכם בין יורשי
המנוח זנאתי לבין מי שרכש מהם את הזכויות. הטענה לגבי כך שיוסף אולי רכש את החלקה בנאמנות – הינה טענה שעלתה רק בכתב התביעה המתוקן, ללא כל ביסוס ולא ברור על מה סומכת. לכן, התובע אישית אינו יכול להעיד לגבי המכר בשנת 1981 או בסמוך לכך.
המנוח פואז ויוסף -
13.
המנוח פואז אינו בין החיים. יוסף לא הגיש כתב הגנה, לא התייצב לדיון – ולא ניתן לדעת מהי עמדתו. ברי כי הייתה חשיבות מדרגה ראשונה להצגת גרסה מטעם שניים אלו – אך היא לא
נמצאת לפני.
גרסת המנוח חמזה
–
14.
כפי שכבר צוין, בסעיף 5 לתצהיר של המנוח חמזה עולה כי לטענתו המקרקעין שלגביהם נחתם זיכרון הדברים, היו -
"אדמה, אשר יש לי בה זכויות יחד עם אשתי, מכוח ירושה"
, ומעבר לכך,
אין בכתב ההגנה שלו או בתצהירו כל התייחסות למחלוקת לגבי הזכויות במקרקעין או לגבי המנוח זנאתי או המנוח פואז או יוסף.
גרסת יורשי
המנוח זינאתי -
15.
נתנאל היה היחיד מבין היורשי
ם אשר העיד בפני
, והוא מבסס את טיעוניו באופן בלעדי על הסכם 1981, מיום 24.12.1981, המתייחס למכר של 1,225 מ"ר (החלקה בשלמותה, כנגד סכום של 90,000 ₪), שם כתוב כי הקונה הינו יוסף, ולא המנוח פואז, ושם המנוח פואז חתום כ"עד" ולא כ"קונה". בעדותו בבית המשפט, נתנאל חזר כמה וכמה פעמים על הטענה לגבי זהות הקונה ועל הטענה כי המנוח פואז היה במעמד החתימה כעד בלבד (עמ' 9 שורות 17-29). נתנאל אף העיד בבית המשפט לגבי מעמד חתימת הסכם 1981 והסביר כי במעמד חתימת ההסכם נכחו שתיים מבנותיו של המנוח זנאתי, הוא עצמו נכח,
וכי הם פעלו מטעם כל היורשי
ם של המנוח זנאתי. נתנאל אף
התייחס בעדותו לאפשרות שהועלתה על ידי התובע ולפיה, יוסף רכש את המקרקעין בנאמנות עבור המנוח פואז, וטען כי הדבר לא נמסר להם בעת חתימת ההסכם, אך הוא לא יכול לדעת אם כך היה, שכן הוא לא יכול לדעת מה הייתה מהות היחסים בין יוסף לבין המנוח פואז ואף הדגיש כי לאחר שהושלמה העסקה בינם לבין יוסף, הם לא עקבו אחר ההתפתחויות ולא יודעים מה התרחש בין בני משפחת חיר השונים.
16.
באשר לעובדה שעד היום המקרקעין עדיין רשומים על שם המנוח זנאתי, טען נתנאל כי לפי ההסכם היה על הקונה לשלם את כל המיסים וההוצאות בגין ההסכם וכן הוטלה על הקונה החובה לפעול לרישום המקרקעין על שמו. לכן, וככל שההעברה של הזכויות טרם בוצעה משנת 1981, אזי שהמדובר במחדל מצד הקונה (יוסף מבחינתו), ואין לעיזבונו של המנוח זנאתי יד ורגל בדבר.
17.
נתנאל אף אישר כי לאחר החתימה על הסכם 1981, והיות ויורשי
המנוח זנאתי קיבלו את התמורה, הם הפסיקו להתעניין בנושא, שכן על פי ההסכם וההסכמות, היה על הקונה לטפל בהעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ובתשלום כל המיסים המתחייבים – ולכן הם לא עקבו אחר המשך הטיפול. נתנאל טען כי כאשר החלו ההליכים בתיק זה, הוא ושאר היורשי
ם הופתעו לגלות שהחלקה עדיין רשומה על שם המנוח זנאתי, והבהיר כי הם לא טוענים לזכויות בחלקה, ואינם דורשים דבר לגבי הזכויות בחלקה – שכן הם קיבלו תמורה בגין המכר. בד בבד עם האמור, ביקשו יורשי
המנוח זנאתי להבהיר כי ככל שיש צורך להשלים את רישום העסקה, הם לא אמורים לשאת בתשלום מיסים ומבקשים שיוצהר שהם אינם נושאים בכל תשלום (עמ' 11 שורות 1-3).
18.
היות והמנוח פואז אינו בין החיים ויוסף לא העיד - נותרנו רק עם עדותו של נתנאל, אשר הינו אחד מהחתומים על הסכם 1981, וזאת לגבי נסיבות חתימת הסכם 1981, כפי שתואר מעלה. עדותו של נתנאל הותירה רושם מהימן באופן כללי - אלא שלא אוכל לקבל את עדותו לגבי מעמדו של יוסף יחסית למעמדו של המנוח פואז נוכח המסמכים שהוגשו לתיק, ואותם אמנה עתה.
המסמכים לגבי העסקה למכירת זכויות המנוח זנאתי -
19.
לבקשת התובע, ניתן צו המופנה לאגף מיסוי מקרקעין בנצרת – אשר העביר לבית המשפט במעטפה את המסמכים הבאים:

א.
טופס מש"ח לגבי עסקה מיום 24.12.1981 שעליו חתומים כ"מוכרים" בלהה אלקיים ז"ל, יפה סמון, הדסה עקיבא ונתנאל זנאתי (ארבעה מתוך חמשת היורשי
ם של המנוח זנאתי), והמנוח פואז חתום בתור "הקונה". מצוין בטופס כי החלקים המועברים הינם 980 מ"ר מתוך 1,225 מ"ר. החתימות מאומתות על ידי עו"ד שנאן המנוח, ונזכיר כי ביום 24.12.1981, ביום שבו נחתם טופס זה, נחתם גם הסכם 1981.

ב.
טופס מש"ח לגבי עסקה מיום 17.1.1982 שעליו חתומה כ"מוכרת" מרגלית גבאי ז"ל (היורשת החמישית של המנוח זנאתי) והמנוח פואז חתום בתור "הקונה". מצוין שם כי החלקים המועברים הינם 245 מ"ר מתוך 1,225 מ"ר. אף כאן, החתימות מאומתות על ידי עו"ד שנאן המנוח.

ג.
ייפוי כוח נוטריוני שעליו חתומה מרגלית גבאי ז"ל, מיום 17.1.1982, ובו כתוב כי היא הבעלים של 1/5 מהחלקה, כי היא מכרה 1/5 מהחלקה למנוח פואז וכי היא ממנה את יוסף להיות מיופה הכוח שלה והנציג שלה לצורך העברת הזכויות לקונה, המנוח פואז. את ייפוי הכוח אישר עו"ד שנאן המנוח.

ד.
ייפוי כוח נוטריוני שעליו חתומים בלהה אלקיים ז"ל, יפה סמון, הדסה עקיבא ונתנאל זנאתי מיום 11.12.1982, ובו כתוב כי הם הבעלים של 4/5 מהחלקה, כי הם מכרו 4/5 מהחלקה למנוח פואז וכי הם ממנים את יוסף להיות מיופה הכוח שלהם והנציג שלהם לצורך העברת הזכויות לקונה, המנוח פואז. את החתימות על ייפוי הכוח אישר עו"ד שנאן המנוח.

ה.
מכתב של עו"ד שנאן המנוח לאגף מס שבח מקרקעין מיום 14.12.1982 בו הוא כותב כי החלקה הייתה בשעתו של המנוח זנאתי, כי המנוח זנאתי נפטר בשנת 1977, כי אשתו המנוחה שרה נפטרה בשנת 1980, וכי לאחר מכן עברה החלקה לחמשת הילדים של המנוח זנאתי ונמכרה למנוח פואז.

ו.
מכתב של עו"ד שנאן המנוח לאגף מס שבח מקרקעין מיום 9.7.1996 לפיו המנוח פואז הוא הבעלים של החלקה והוא מעביר לבנו, המנוח חמזה במתנה מחצית מהזכויות. למכתב זה צורף טופס מש"ח שעליו חתום עו"ד שנאן המנוח בשם המנוח פואז והמנוח חמזה, תצהיר של המנוח חמזה מיום 8.6.1996 לפיו הוא מסכים לקבל מהמנוח פואז מחצית מהחלקה, נסח טאבו לפיו החלקה רשומה על שם המנוח זנאתי, וייפוי כוח נוטריוני (המאומת על ידי עו"ד שנאן המנוח), מיום 7.6.1996, מאת המנוח פואז ואשר לפיו הוא מייפה את כוחו של אדם בשם גאלב ח'יר למכור ו/או להעביר למנוח חמזה מחצית מהזכויות שלו בחלקה.

ז.
מכתב של המנוח פואז לחוליה המרכזית מיום 15.4.2003 בו הוא מבקש לצלם את צווי הירושה הקשורים למנוח זנאתי ואשר קיימים בתיק. לטענתו במכתב זה, הוא חתם על הסכם רכישה מול יורשי
המנוח זנאתי, ולצורך השלמת פעולת רישום זכויותיו הוא צריך להציג צווי ירושה של המנוח זנאתי.

ח.
מכתב של עו"ד פארס מיום 25.2.2004 לבנק עצמאות למשכנתאות, שם מצוין כי הוא מייצג את המנוח חמזה המכונה "הלווה", וכי יורשי
ו של המנוח זנאתי מכרו את המקרקעין למנוח פואז, אשר הינו אביו של הלווה. עוד נכתב כי המנוח פואז העביר מחצית מהזכויות ללווה, בהעברה ללא תמורה בהתאם לייפוי כוח מיום 7.6.1996. בהמשך נכתב כי הלווה בונה דירת מגורים על מחצית החלקה ואף קיבל היתר בנייה לגבי המבנה, וכי
"כיום אנו פועלים לצורך השלמת פעולת הרישום ע"ש הלווה במשרדי רישום המקרקעין בנצרת"
.
20.
ממסמכים אלו עולה כי יורשי
ו של המנוח זנאתי חתמו על ארבעה מסמכים שונים אשר מהם עולה כי הם התכוונו למכור את זכויותיהם למנוח פואז ולא ליוסף, וזאת בניגוד להסכם 1981 שם מצוין יוסף כקונה. ביום שבו נחתם הסכם 1981, נחתם גם טופס המש"ח הראשון – ובו מופיע המנוח פואז כקונה, ושאר המסמכים – הוכנו בשלושה מועדים שונים, בסוף 1981 ובשנת 1982 – לפיהם הרוכש הוא המנוח פואז והם אומתו בפני
עו"ד שנאן המנוח. במצב דברים זה – הוכח במאזן ההסתברויות האזרחי כי העסקה של יורשי
המנוח זנאתי הייתה במטרה למכור את הזכויות למנוח פואז ולא ליוסף. המדובר במסמכים מאוחרים בזמן, שנחתמו בפני
עורך דין – ולשיטתי הם מצטברים כדי ראיות שעוברות את רף ההוכחה האזרחי לגבי מחלוקת עובדתית זו.
21.
לגבי השלב הבא ב"שרשור" הזכויות – כלומר, העברת מחצית הזכויות שהיו אמורות להיות של המנוח פואז לבן שלו, המנוח חמזה – הרי שאף כאן קיימים מסמכים שהוגשו לאגף המיסוי, מהם עולה כי הייתה הכוונה לבצע העברה שכזו, אם כי לא ברור כיצד אפשר היה לבקש ולבצע העברה של זכויות שכלל אינן רשומות על שם המנוח פואז. בכל אופן, הייתה כוונה להעביר את הזכויות, ולמעשה, לגבי מקטע זה של "השרשור", אין טענות שכנגד מטעם מי מהצדדים, שהרי יורשי
המנוח זנאתי אינם יודעים מה עשה המנוח פואז למול בנו המנוח חמזה, והמנוח חמזה לא העלה כל טענה כנגד עמדת התובע בהקשר זה.
עדות עו"ד פארס -
22.
דומה כי אין צורך להרחיב לגבי עדותו של עו"ד פארס, נוכח המסמכים שפורטו מעלה, ורק יצוין כי הוא העיד כי עובר לשליחת המכתב מטעמו בשנת 2004 ראה אסמכתאות לגבי העסקה בין יורשי
המנוח זנאתי לבין המנוח פואז ולגבי ההעברה בין המנוח פואז לבין המנוח חמזה. עו"ד פארס עוד הוסיף כי המנוח פואז היה זה שפנה אליו בשעתו, כאשר המנוח חמזה היה מעוניין לבנות בית על חלק מהחלקה, וביקש לקבל הלוואה מבנק למשכנתאות לצורך קבלת ההלוואה, ולכן - עו"ד פארס הכין בשמו את המכתב מיום 25.2.2004 (ת/5).
23.
עו"ד פארס נשאל לגבי המסמכים אשר הוצגו לפניו ואשר עליהם הוא הסתמך כאשר כתב את המכתב לבנק - והשיב כי המנוח פואז הציג בפני
ו ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר החתום על ידי היורשי
ם של המנוח זנאתי, משנת 1982, אשר נחתם בפני
עו"ד שנאן המנוח ולפי ייפוי הכוח האמור,
יורשי
המנוח זנאתי מכרו את החלקה למנוח פואז (עמ' 17, שורות 23-25). עו"ד פארס הבהיר כי הוא לא ראה חוזה מכר בין המנוח פואז לבין יורשי
המנוח זנאתי אלא רק את ייפוי כוח (עמ' 19, שורות 3-4). עו"ד פארס אף נשאל מדוע לא נרשמה כל הערה לטובת המנוח פואז בלשכת רישום המקרקעין, בעקבות ההסכם הנטען בינו לבין יורשי
המנוח זנאתי, והשיב כי החלקה רשומה עדיין על שם המנוח זנאתי עצמו ולכן אי אפשר היה לרשום הערה מכוח הסכם שנכרת עם יורשי
ו. לטענתו, היה צריך להעביר את הזכויות מהמנוח זנאתי על שם יורשי
ו, ורק לאחר מכן ניתן היה לרשום הערה לגבי עסקאות שביצעו היורשי
ם (עמ' 18, שורות 24-18). ממשיך עו"ד פארס ומסביר כי הטיפול שלו התמצה בשיגור המכתב לבנק והוא לא התבקש להמשיך בטיפול. עוד העיד כי לפי ידיעתו, על החלקה בנויים שני מבנים המשמשים כדירות מגורים של המנוח חמזה ושל אח שלו. עדות עו"ד פארס מתיישבת עם המסמכים לעיל ואין צורך להוסיף ולדון בדברים.
סיכום ביניים ראשון –
24.
מהאמור מעלה עולה כי באשר לשאלה אם יורשי
המנוח זנאתי מכרו את המקרקעין למנוח פואז או שהיא נמכרה ליוסף – דומה שיש לקבוע כי המקרקעין נמכרו למנוח פואז. אמנם מהסכם 1981 עולה כי העסקה הייתה אמורה להתבצע למול יוסף, אלא שממכלול המסמכים שנסקרו מעלה, כולל המש"ח מיום 24.12.1981 (היום שבו נחתם הסכם 1981), ועוד למסמכים משנת 1982,
עולה כי הקונה היה המנוח פואז ולא יוסף. נכון הוא כי בחוזה מצוין שמו של יוסף בתור הקונה, אך בשאר המסמכים (ייפויי הכוח וטופסי המש"ח) מצוין שמו של המנוח פואז בתור הקונה – והמדובר בארבעה מסמכים שונים, מאוחרים יותר בזמן, אשר עליהם חתמו כל יורשי
המנוח זנאתי בפני
עו"ד שנאן המנוח. יש לתת משקל עודף לשני ייפויי הכוח שנחתמו בפני
עו"ד שנאן המנוח, שם נכתב במפורש שהקונה הינו המנוח פואז ויוסף הינו "רק" מיופה כוח, ולשני טופסי המש"ח המלמדים על הדיווח לרשויות, "בזמן אמת" אודות העסקאות. לכך, יש להוסיף את העובדה כי יוסף (אשר לכאורה היה אמור להיות הקונה של החלקה), לא הגיש כתב הגנה, לא התייצב לדיון ולא הביע כל עמדה (לאורך כל השנים) לגבי החלקה. אם הוא היה מי שרכש אותה בשנת 1981, ניתן היה לצפות גם ממנו לנקוט עמדה בשלב זה לפחות, ולדרוש את החלקה לעצמו.
25.
לכן, המסקנה העובדתית הראשונה הינה שמי שאמור היה לרכוש את המקרקעין מיורשי
המנוח זנאתי בשנים 1981 או 1982 היה המנוח פואז. השאלה מדוע העסקאות שדווחו לאגף מיסוי המקרקעין לא נרשמו משנת 1982 ועד היום – היא שאלה נפרדת, ויש לראות כי היה צורך להעביר תחילה את הזכויות של המנוח זנאתי על שם חמשת היורשי
ם שלו, ולאחר מכן להעביר את הזכויות מהיורשי
ם למנוח פואז.
26.
באשר לשאלה הבאה מבחינה כרונולוגית, והיא - האם המנוח פואז העביר למנוח חמזה מחצית מהזכויות, אזי שהתשובה חיובית בעיקרון, אלא שלמעשה – הייתה רק כוונה והתחייבות להעביר זכויות אלו אך הן לא עברו בפועל. מהמסמכים עולה כי המנוח פואז התכוון להעביר למנוח חמזה, הבן שלו, מחצית מהחלקה ללא תמורה, אין כל ראיות הסותרות זאת ויש אף לראות כי מהעדויות
עולה שהמנוח חמזה בנה בית מגורים על השטח האמור. אלא שהיות והזכויות מעולם לא נרשמו על שם המנוח פואז, הוא לא יכול היה להעביר מחצית מהזכויות למנוח חמזה, למרות שנחתמו מסמכים בהקשר זה, ושוב – נשאלת השאלה, מדוע בשנת 1996 לא דאגו המנוח פואז והמנוח חמזה להסדיר את ההעברות והרישום כדין.
27.
מכאן, שהמסקנה הראשונה הינה שהוכח כדבעי שהמנוח חמזה אמור היה לקבל את הזכויות במחצית החלקה – אך אין כל מקום או אפשרות להורות על העברת הזכויות ישרות אליו, שכן קודם כל היה מקום להעביר את הזכויות על שם יורשי
המנוח זנאתי, לאחר מכן על שם המנוח פואז ורק לאחר מכן – להעביר מחצית על שם המנוח חמזה. יש שלוש חוליות בדרך, כל חוליה כרוכה בהעברת מסודרת, אשר תטופל מטעם הגורמים בעלי האינטרס הרלבנטי, בכפוף להיבטי מיסוי רלבנטיים – ואין "קיצור דרך" מהמנוח זנאתי אל המנוח חמזה. מעבר לכך, לא אוכל לקבוע קביעות נוספות לגבי העסקאות האמורות ובוודאי שלא לגבי סוגית המיסים.
28.
עתה, נעבור לשלב הבא של הדיון – לגבי החוליה האחרונה בשרשרת הנטענת מצד התובע, רוצה לומר – דיון בשאלה האם התובע הוכיח שהוא זכאי לזכויות אלו או אחרות שאמורות להיות של המנוח חמזה.
האם הוכחה גרסת התביעה לגבי העסקה בין התובע לבין המנוח חמזה ?
29.
כפי שצוין מעלה, אף אם המנוח חמזה היה זכאי עקרונית לקבל לידיו מחצית מהחלקה – עדיין יש לבחון את השאלה את התובע הוכיח את זכאותו לגבי זכויות אלו, כלומר – האם הוכחה גרסת התביעה לגבי העסקה בין המנוח חמזה לבין התובע ולגבי ההלוואה, והאם יש לתת תוקף לזיכרון הדברים. לגבי שאלות אלו – לא שוכנעתי שהתובע הרים את הרף המוטל עליו.
עדות התובע -
30.
נזכיר כי התובע טען כי הייתה עסקה בינו לבין המנוח חמזה, אשר במסגרתה הוא העביר
למנוח חמזה הלוואה לצורך רכישת מכונה שתשמש "מיזם עסקי משותף", והתובע אף טען כי הוא העביר בפועל למנוח חמזה את הסכום של 312,000 ₪ אך הסכום לא הושב לו.
31.
המסמכים שהציג התובע בהקשר זה הם הבאים:
א.
מסמך הנושא כותרת "הסכם הלוואה" בין התובע לבין המנוח חמזה, ללא תאריך (לעיל ולהלן: "הסכם ההלוואה"), בו נכתב כי המנוח חמזה חייב לתובע 312,000 ₪, כי ההלוואה תושב ב-12 תשלומים חודשיים בני 26,000 ₪ כל אחד, האחרון ביום 30.9.2015. עוד נכתב כי במעמד חתימת הסכם ההלוואה, המנוח חמזה יחתום על "הסכם זיכרון דברים למכירת המקרקעין" הידועים כגוש 19080 חלקה 89, וכי לאחר פירעון ההלוואה
יבוטל הסכם זיכרון הדברים. עוד נכתב כי במידה והמנוח חמזה לא יעמוד בתנאי הסכם ולא ישיב את ההלוואה – יהא התובע רשאי לרשום על שמו את המקרקעין. יוער כבר עתה כי אין התייחסות לכך שהמדובר רק במחצית מחלקה 89, הסכם ההלוואה חתום בחתימות אצבע של שני הצדדים, ומתנוססת עליו חותמת של עו"ד אסף גאנם. להסכם ההלוואה צורפו 12 שטרי חוב מיום 20.9.2014, ובכל אחד התחייב המנוח חמזה לשלם לתובע 26,000 ₪.
ב.
מסמך שכותרתו "זיכרון דברים למכירת קרקע", מיום 20.9.2014, בין המנוח חמזה לבין התובע (לעיל ולהלן: "זיכרון הדברים"), ובו נכתב כי המנוח חמזה הינו הבעלים של חלק מחלקה 89, בשטח של כ-612 מ"ר, אם כי זכויות הבעלות טרם נרשמו על שמו, הגם שהעברת הזכויות מהבעלים המקוריים לאביו של המנוח דווחה כדין ושולמו לגביה המיסים המתאימים וכי המנוח חמזה פועל להעברת הזכויות על שמו. עוד נכתב כי התובע רכש את המקרקעין כנגד 312,000 ₪, וכי הקרקע תעבור על שמו במידה ולא תושב ההלוואה שהעניק התובע למנוח חמזה בסכום זהה.
ג.
מספר רב של המחאות, בסך 10,000 ₪ כל אחת (לעיל ולהלן: "ההמחאות"), משוכות מחשבון חברת שדגר ואשר מועד פירעונן החל מחודש מאי 2015 ועד ספטמבר 2017. בכל ההמחאות, למעט אחת, לא מצוין שם הנמשך (ורק בהמחאה אחת משנת 2015 מופיע רישום של שם הנמשך אך הכיתוב לא ברור).
32.
לא ניתן להתעלם מהמשמעות הראייתית הלכאורית של הסכם ההלוואה ושל זיכרון הדברים, וזאת כאשר המנוח חמזה לא הכחיש בתצהיר שניתן טרם פטירתו שהוא אכן חתם על המסמכים – אלא שלמרות קיומם, לא אוכל לקבל את גרסת התובע בכללותה, ואפרט –
33.
ראשית
, התובע טען כי מסר את הכסף למנוח חמזה ולא קיבל אותו בחזרה, אך לא הוצגה כל ראיה לגבי ההעברה. מלשון הסכם ההלוואה עולה כי הכסף כבר ניתן (בלשון עבר), אך היה על התובע להציג ראיות לגבי התשלום – שעה שגרסת ההגנה הייתה שלא בוצע תשלום בפועל, נוכח מתן שטרות מזויפים. אזכיר שוב כי המנוח חמזה טען בתצהירו כי הוא לא קיבל את הכסף בפועל, נוכח מעשה הרמייה וכי אף הוגשה תלונה למשטרה בהקשר זה - וניתן היה לצפות שהתובע יתמודד עם טענה זו וינסה לסתור אותה. היה על התובע להמציא ראיות לגבי עצם התשלום, או לפחות לעשות מאמץ לעשות כן. התובע לא הסביר כיצד הוא העביר את סכום ההלוואה למנוח חמזה, במזומן, בהמחאה, במועד אחד או לשיעורין, במועד חתימת המסמכים או קודם לכן – והתובע לא התייחס בכלל לטענת המנוח חמזה לפיה הסכום היה אמור להשתלם במזומן אך כלל למעשה שטרות מזויפים. המנוח חמזה ציין בתצהירו כי הוא מצרף העתק מהתלונה במשטרה, אך הוא לא עשה כן – וכאשר המדובר בטענות חמורות לכאורה כנגד התובע, וכאשר עמדת התובע הייתה כי התיק נסגר בלא כלום, היה על התובע לצרף ראיות לגבי אותה תלונה, סגירתה וכו'.
34.
שנית
, הסכם ההלוואה מדבר על "כספים" שהמנוח חמזה לכאורה חייב לתובע, ואין שם כל אזכור לטענת התובע לגבי הכוונה לרכוש מכונה משותפת, למועד שבו המכונה הייתה אמורה להירכש, לפרטים לגבי ה"מיזם המשותף" הנטען וכו'. התובע בעדותו נשאל אם הוא הלווה כספים למנוח חמזה והשיב:
"לא הלוויתי, ביקש ממני כסף כדי שנקנה מכונה ונעבוד ביחד"
(עמ' 16, שורה 13). מכאן, שלא ברור אם אכן המדובר בהסכם הלוואה, או בהסכם לרכישה של מכונה משותפת
לצורך מיזם עסקי שאולי לא הצליח, ואם הכוונה הייתה למכונה "משותפת" – מדוע יש להשיב את כל העלות? הדבר מכרסם עוד יותר בגרסה לגבי ה"סיפור" בכללותו.
35.
שלישית
, התובע נשאל אם פנה למנוח חמזה וביקש את השבת ההלוואה, והוא ענה כי התקשר אליו וכי היו ביניהם אף מגעים בתיווכו של צד שלישי לגבי האפשרות להפחית את הסכום להשבה (עמ' 16, שורות 29-32). לא נמסרו פרטים לגבי אותו "צד שלישי" ולא הובאה עדות מפיו, לא ברור מתי היו המגעים – ובכל אופן – הגרסה בהקשר זה הייתה סתמית ולא הוכחה. הדבר מעורר סימני שאלה, שכן אם המנוח חמזה היה אמור להשיב לתובע סכום כה גבוה, החל מסוף שנת 2014 והוא לא השיב את הסכומים – התובע היה חייב להוכיח שפנה אליו ודרש את כספו בתקיפות ובעקביות.
36.
רביעית
, התובע אף נשאל כיצד הסכים לתת למנוח חמזה את הסכום הנטען, כאשר הבטוחה הייתה קרקע אשר הזכויות בה אינן רשומות על שם המנוח חמזה ואף לא על שם אביו, המנוח פואז,
והוא השיב כי
המנוח חמזה הציג לו ניירת אשר ממנה הוא הבין שהחלקה אמורה להיות של
המנוח פואז, ומחציתה אמורה לעבור על שם המנוח חמזה, ולטענתו הוא בטח במנוח חמזה שכן הם היו חברים (עמ' 17, שורות 2-5). התובע לא הסביר איזו ניירת הוצגה לעיונו, ואף אם נניח שהוצגו לו חלק מהמסמכים שתיארתי מעלה – הוא חייב היה להבין שאין די בבטוחה שכזו, אשר המימוש שלה כרוך בשלוש העברות של המקרקעין ובתשלומי מיסים אפשריים.
37.
חמישית
, התובע לא הוכיח כי ההמחאות (של חברת שדגר) ניתנו לו במטרה להשיב את ההלוואה, לא הסביר מדוע ההמחאות מתחילות במאי 2015, מהו הסכום המצטבר שלהן, כיצד קרה שחברת שדגר נעבירה לו המחאות על חשבון פרעון חוב נטען של המנוח חמזה, מה היו המהלכים שקדמו לכך שההמחאות הגיעו לידיו, ואף לא הוכח כי ההמחאות חוללו באי פירעון כפי שטען התובע, ואף אם כך היה, נשאלת השאלה - מדוע לא פנה התובע לבצע את השטרות בלשכת ההוצאה לפועל.
38.
ששית
, נזכור כי במצורף להסכם ההלוואה – חתם המנוח חמזה גם על 12 שטרות חוב אישיים,
והתובע אף לא ניסה לבצע אותם כנגד המנוח חמזה, והיה עליו לעשות כן שעה שראה שהמנוח חמזה לא מחזיר לו את כספי ההלוואה במועד, או בכלל (ככל שניתנו הכספים).
39.
שביעית
, מועד הגשת התביעה לא הובהר עד תום – שכן את ההלוואה הנטענת צריך היה להתחיל ולהחזיר באוקטובר 2014, ואף אם נניח שההמחאות נועדו לפרוע את ההלוואה ואף נניח שההמחאות חוללו (כפי שטוען התובע), אזי שהיה זה בסמוך למאי-יולי 2015. עם זאת, התביעה הוגשה באפריל 2016 והמדובר בפרק זמן משמעותי – שחלף ללא כל הסבר מצד התובע.
עדות אמיר
-
40.
כפי שכבר אוזכר, למרבית הצער, במהלך ניהול המשפט, בסמוך למועד שנקבע לשמיעת ההוכחות - המנוח חמזה נפטר. המנוח חמזה הגיש לתיק תצהיר עובר לפטירתו, שם הוצהר כי הוא מעולם לא קיבל לידיו בפועל את הסכום של "ההלוואה" הנטענת כיון שהשטרות היו מזויפים, כי הוא הגיש תלונה למשטרה יום לאחר החתימה על המסמכים בשל זיוף השטרות, וכי ההמחאות ניתנו לתובע מאת אמיר במסגרת עסקה אחרת שהייתה בין השניים, נוכח חוב שהיה לאמיר כלפי התובע. עוד נטעם מטעם המנוח חמזה כי התובע ניצל את המנוח חמזה בכך שרקם למולו את עסקת ההלוואה הפיקטיבית, כדי לנסות לגזול ממנו את הקרקע אשר עליו בנוי ביתו – והכל כדי להפעיל לחץ על אמיר (האח של אשתו של המנוח חמזה) שיפרע את החוב שיש לו למול התובע.
41.
יש קושי לייחס משקל לתצהיר של המנוח חמזה, שכן הוא לא נחקר לגביו – אך עיקרי הדברים נשמעו מפי העד אמיר.
42.
אמיר העיד כי אחותו הייתה נשואה למנוח חמזה, וכי המנוח חמזה חתם על המסמכים למול התובע במסגרת מעשה הטעייה שבוצע כלפי המנוח חמזה מטעם התובע. אמיר העיד כי הוא היה חייב לתובע כספים, כ-100,000 ₪, בגין עסקה הקשורה לרכבים, וכי כאשר התובע הפעיל עליו לחץ להשבת הכספים (אשר תפחו לכדי סכום של למעלה מ-200,000 ₪ לשיטת התובע), הוא פנה לעזרתו של המנוח חמזה (וזאת בסביבות מרץ 2014). לטענתו, הקשר בין המנוח חמזה לבין התובע נוצר סביב החוב שהיה לאמיר למול התובע, ובמסגרת המגעים בין השניים - התובע ביצע מרמה כלפי המנוח חמזה, בכך שהוא החתים אותו על עסקת הלוואה "פיקטיבית" בסך 300,000 ₪, המובטחת על ידי המקרקעין, אך התובע "רימה" את המנוח חמזה ובמקום לתת לו את כספי ההלוואה – נתן לו שטרות מזוייפים שרק
"עטופים מלמעלה בכסף"
(עמ' 24, שורות 21-37 ועמ' 25, ש' 1-10). לטענת אמיר, המנוח חמזה הגיע לביתו וראה את חבילות הכסף המזויפות – ומיד התקשר אל אמיר, אשר הגיע וראה אותן בעצמו (עמ' 25, שורות 1-4). אמיר העיד עוד כי המנוח חמזה הגיש תלונה למשטרה עקב האירוע – אך הוא לא יודע מה עלה בגורלה. ממשיך ומעיד אמיר כי אחרי האמור, הוא יצר קשר עם התובע והבהיר לו שכל העסקה עם המנוח חמזה פיקטיבית ולא ראויה, כי מי שחייב לתובע את הכספים הוא אמיר ולא המנוח חמזה, וכי הוא מסכים לשלם את החוב שלו כולל פיגורים שהצטברו, אך מנגד – על התובע לסלק את הדרישות שמופנות כלפי המנוח חמזה, במיוחד שעה שהן מופנות לגבי המקרקעין אשר עליו בנוי בית המגורים של המנוח חמזה ואשר בו מתגוררים כיום האלמנה והילדים. לטענת אמיר, הושגה הסכמה בינו לבין התובע, לגבי כך שאמיר יפרע את החוב שלו שהצטבר לכדי סכום גבוה – כנגד מתן 30 המחאות בסך 10,000 ₪ כל אחת, והתובע הסכים לקבל את ההמחאות הללו לסילוק החוב של אמיר, וברור כי בכך היה כדי "לשחרר" את המנוח חמזה מהמסמכים הפיקטיביים שעליהם התובע החתים אותו (עמ' 25, שורות 12-25). אמיר עוד טוען כי המחאות אלו הן ההמחאות של חברת שדגר שצורפו לתצהיר של התובע, וכי שדגר הייתה בשעתו חברה בבעלותו של אמיר. אמיר הסביר כי ההמחאה הראשונה נפרעה, שאר ההמחאות כלל לא הוצגו לפירעון, וכי כיום – ההמחאות לא תכובדנה כי אין כסף בחשבון של החברה האמורה, אם כי הוא אכן מאשר שהוא חייב לתובע סכום מקורי של 100,000 ₪ בכל הנוגע לערבות שכרוכה בעסקת רכישת רכב, וכי הסכום "תפח" מאז.
סיכום ביניים שני –
43.
עדותו של התובע לגבי הפרשה כולה הייתה עדות יחידה של בעל דין, ואין ספק כי בנסיבות, דומה שצריך היה עדויות נוספות חיצוניות שתומכות בגרסה לגבי "העסקה" ו-"ההלוואה", מעבר לקיומם של
שני המסמכים – הסכם ההלוואה וזיכרון הדברים. התובע לא זימן עדים שכאלו, לרבות אותו "צד שלישי" שהיה מעורב לשיטת התובע במגעים עם המנוח חמזה להשבת ההלוואה הנטענת.
למול עדותו של התובע ניצבה עדותו של אמיר, אשר ממנה עולה כי קיים תרחיש חלופי לתרחיש שלו טען התובע, תרחיש שעולה בקנה אחד עם טענות המנוח חמזה בתצהירו שניתן עובר לפטירתו. לפי תרחיש זה, קיים חוב מצד אמיר כלפי התובע ועל רקע חוב זה התקשר התובע עם המנוח חמזה בעסקה שהוגדרה כעסקת הלוואה – אך במהלכה לא הועברו הלכה למעשה כספים מאת התובע לידי המנוח חמזה.
44.
במצב הדברים שפורט מעלה, לא שוכנעתי להעדיף בבירור את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה מבחינה עובדתית, ואף אם כפות המאזניים היו מעויינות – דין הגרסה דחייה נוכח נטל ההוכחה הרובץ על שכם התביעה. המסקנה הינה כי לא אוכל לקבוע שיש מקום לתת תוקף לזיכרון הדברים, באופן שאורה על העברה עתידית של הזכויות במקרקעין לידי התובע.
45.
בנוסף, אזכיר את האמור בחלק הראשון של פסק הדין והוא כי העברת המקרקעין לידי התובע כרוכה בשרשרת של העברות שיהא צורך לבצע, אגב תשלומי מסים – והתובע אינו יכול כעת לאכוף את ההעברות או את התשלומים על מי מהצדדים, שכן הוא לא דרש סעדים מתאימים בכתב התביעה, ולכן, ממילא, לא היה מקום להורות על "מסלול העברה ישיר" מהמנוח זינאתי אל התובע.
סיכום -
46.
אשר על כן, לאור המקובץ, התביעה נדחית.
47.
אבקש להבהיר כי אינני קובעת כל קביעות עובדתיות ברורות לגבי המחלוקת שבין התובע לבין אמיר, באשר לאפשרות שביניהם קיים חוב, ובוודאי שלא לגבי היקף החוב ומועד יצירתו. הקביעות מעלה מתייחסות לטענות העובדתיות שהעלה התובע כלפי המנוח חמזה – ומסקנתי הינה כפי שפורט בפסק הדין (לרבות נוכח דיני נטלי הראייה). אמיר לא היה צד להליך, הטענות שהובאו מפיו היו בתור עד שזומן לבית המשפט במסגרת פרשת ההגנה בשם המנוח חמזה – ולכן, אבקש להבהיר כי אין לקרוא אל תוך פסק הדין קביעות עובדתיות או פלוגתאות מושתקות לגבי היחסים שבין התובע לבין אמיר, וכל צד רשאי כמובן לפעול בהקשר זה כראות עיניו.
48.
באשר להוצאות המשפט -
יורשי
המנוח זנאתי נשאו בהוצאות עקב הצורך להתייצב לדיונים, להגיש מסמכים, ויש לראות כי בתחילת ההליכים הם אף יוצגו על ידי עורך דין מטעמם. אלא שבסעיף 16 לסיכומים שהוגשו מטעמם, צוין כי הם לא עומדים על פסיקת הוצאות לטובתם ולכן לא אעשה צו להוצאות. לגבי הוצאות לטובת עזבון המנוח פואז, עזבון המנוח חמזה או יוסף – לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
49.
צו המניעה הזמני שניתן מבוטל, אך הביטול יכנס לתוקף בעוד 45 יום. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום,
ט' אדר א' תשע"ט, 14 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.













הפ בית משפט מחוזי 12523-04/16 ואפי פארס נ' עזבון המנוח עובדיה שלמה זינאתי ז"ל, א.עזבון המנוחה בלה אלקיים ז"ל, ב.יפה סמון ואח' (פורסם ב-ֽ 14/02/2019)