פסקי דין על מיכאל משה שקד | פסקי דין על חני אשכנזי

7467-01/19 תאח     18/02/2019




תאח 7467-01/19 מיכאל משה שקד נ' חני אשכנזי








בית משפט השלום בראשון לציון



תא"ח 7467-01-19 שקד נ' אשכנזי ואח'




לפני
כבוד השופטת
כרמית בן אליעזר


תובע

מיכאל משה שקד

ע"י ב"כ עו"ד דליהו


נגד


נתבעים

1.חני אשכנזי

2.משה אשכנזי

ע"י ב"כ עו"ד ארגז







פסק דין



1.
לפניי תביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז4 לתקנות. כמצוות התקנות, אנמק את פסק הדין בקצרה. יוער כבר כעת, כי הצדדים הרחיבו את היריעה הרבה מעבר לנדרש לצורך הכרעה בתיק זה, ובמסגרת פסק הדין אתייחס רק לטענות ולעניינים הנחוצים להכרעה.

2.
אין חולק, כי הנתבעים גרים בשכירות בבית בנחלה שבבעלות התובע. הסכם השכירות נחתם ביום 8.9.09, ותקופת השכירות לפיו, אשר הוארכה מעת לעת במימוש אופציות, הסתיימה ביום 30.9.12. מאז מחזיקים הנתבעים במושכר ללא שנחתם הסכם שכירות חדש, ואין כל חולק כי הם שילמו את דמי השכירות והתשלומים שנדרשו מהם כסדרם, למעט חוב עבר שהצטבר, לטענת התובע, של כ – 13,000 ₪, השנוי במחלוקת בין הצדדים אך אין הוא נדרש להכרעה במסגרת תיק זה.

בשלב מסויים החלה בתו של התובע, גב' נורית צ'סניק שקד (להלן: נורית), לטפל בענייני השכירות מטעם התובע , שהוא אדם מבוגר ואינו בקו הבריאות. זאת, בפרט לאחר שהתובע החליט למכור את הנחלה. אין חולק, כי הנתבעים עודכנו בדבר כוונת התובע למכור את הנחלה, ואף שיתפו פעולה עם הצגת הדירה לרוכשים פוטנציאליים.

3.
בכתב התביעה נטען, כי בשלב מסויים, בפגישה שהתקיימה בנוכחות נורית, ב"כ התובע המייצגו בהליך זה עו"ד דליהו
, והנתבעת 1 (להלן: חני), הוסכם כי הנתבעים ימשיכו להחזיק במושכר, אך יהיה עליהם לפנותו בתוך 90 ימים מיום שיידרשו לכך ככל שתימכר הנחלה.

עוד נטען בכתב התביעה, כי בחודש יולי 2018 נמכרה הנחלה, והודעה על כך נמסרה לנתבעים. מטעם התובע נטען, כי נעשו מספר ניסיונות לתפוס את הנתבעים על מנת למסור להם את ההודעה, אך הנתבעים התחמקו מקבלת ההודעה, עד שלבסוף רק ביום 20.11.18 נמסר לידיהם מכתב ב"כ התובע המודיע כי נחתם הסכם מכר ודורש מהם לפנות את המושכר עד ליום 31.12.18. משלא פינו הנתבעים את המושכר הוגשה תביעה זו.

4.
הנתבעים טענו, כי אין כל בסיס לטענה כי הוסכם על פינוי בהתראה של 90 יום בלבד. הנתבעים טענו, כי למרות שלא נחתם הסכם בכתב, התחדש הסכם השכירות משנה לשנה מתוך הבנה כי לא ניתן להפסיקו בתוך תקופת השכירות. עוד טענו הנתבעים, כי במשא ומתן שהתקיים בין הצדדים חודשים אחדים לפני הפגישה אשר בה, לטענת נורית, סוכם על פינוי בהתראה של 90 יום, החליפו הצדדים טיוטות להסכם שכירות חדש, ובמסגרתן הוסכם על פינוי בהתראה של 10 חודשים (לאחר שהתובע ביקש התראה של 6 חודשים והנתבעים עמדו על כך שמדובר בפרק זמן שאינו מספיק מבחינתם).

חני הדגישה, כי לא קיבלה כל הודעה מנורית או מב"כ התובע, והפעם הראשונה ששמעה על כך שהנחלה נמכרה הייתה במכתב שנמסר לה ביום 20.11.18.

דיון והכרעה

5.
העידו לפניי נורית מטעם התובע וחני מטעם הנתבעים, וזאת לאחר שבמעמד הדיון, חזר בו ב"כ התובע מכוונתו להעיד עד נוסף.

עדויותיהן של נורית וחני היו בסה"כ מהימנות עליי. לפיכך, במקומות בהן לא התיישבו העדויות זו עם זו, מצאתי להשתית את הקביעות העובדתיות על המסמכים שהוצגו, ותוך העזרות בכללים ראייתיים מקובלים.

לאחר ששמעתי את העדות מטעם הצדדים, עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים ונתתי דעתי לטענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא הוכח במאזן ההסתברויות כי הוסכם בין הצדדים כי הדירה תפונה בהתראה של שלושה חודשים מיום מכירתה. אף לא הוכח, כי חני קיבלה הודעה על הסכם המכר קודם ליום 20.11.18.

מאידך גיסא, אף לא שוכנעתי כי כטענת הנתבעים בכתב ההגנה, הוסכם בין הצדדים בעל פה או בהתנהגות כי הסכם השכירות מתחדש משנה לשנה כך שלא ניתן לסיים את תקופת השכירות באמצע התקופה.

שוכנעתי, כי בעקבות ההחלטה להעמיד את הנחלה למכירה, הושגה הבנה בין הצדדים כי ככל שאכן תימכר הנחלה, יכול והנתבעים יידרשו לפנות את המושכר, אך לא עלה בידי איש מן הצדדים לשכנע במידה הנדרשת באמיתות גרסתו ביחס לפרק הזמן אשר בתוכו על הנתבעים לפנות את המושכר מרגע ההודעה על המכירה.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבוע את זכותו של התובע לסיים את הסכם השכירות ואת פרק הזמן הנדרש כהתראה לפינוי, עפ"י אומד דעתם המשוער של הצדדים, כפי שהוא עולה מן ההיגיון הסביר ובהתחשב במכלול נסיבות העניין.

אפרט בקצרה את הבסיס למסקנתי זו.

6.
בכל הנוגע לטענת התובע כי הוסכם בין הצדדים כי תקופת השכירות תסתיים בהתראה של 90 יום, כאמור, מצאתי כי לא הורם הנטל להוכיחה.

מטעם התובע נטען, כי דברים אלו סוכמו בפגישה שהתקיימה בנוכחות נורית, עו"ד דליהו
, וחני.

להוכחת הטענה הוגש תצהירה של נורית בלבד, ולא הוגש תצהירו של עו"ד דליהו
, ולדברים משקל שאין להתעלם ממנו, מקום בו חני הכחישה מכל וכל כי כך אכן סוכם באותה פגישה.

7.
יתר על כן, לתצהירה של חני שצורף לכתב ההגנה, צורפו טיוטות הסכם שכירות שהוחלפו בין הצדדים חודשים אחדים קודם לאותה פגישה נטענת (בחודש דצמבר 2016), ומהן עלה בבירור כי הצדדים הסכימו כי ניתן יהיה לדרוש מן הנתבעים לפנות את המושכר בהתראה של 10 חודשים. כך, ביום 16.11.16 נשלחה ע"י התובע לנתבעים במייל טיוטת הסכם שכירות, במסגרתה נכתב כי הנחלה עומדת למכירה, וכי המשכיר יהיה רשאי להפסיק את השכירות מסיבה קשורה במכירת הנחלה, אז יהיה השוכר חייב לפנות את המושכר בתוך 6 חודשים מקבלת דרישה (ראו סעיפים 4.4 ו – 9.2 לטיוטה שצורפה כנספח 5 לתצהיר חני). הנתבעים ביקשו לערוך תיקונים שונים, ובכלל זאת ביקשו להאריך את פרק הזמן הנדרש לפינוי לאור מכירת הנחלה מ – 6 ל – 10 חודשים (ראו סעיפים 5.4 ו – 10.2 לטיוטה המתוקנת שהעביר ב"כ הנתבעים ביום 1.12.16 וצורפה כנספח 7 לתצהיר חני). תיקונים אלו התקבלו על ידי התובע (ראו מכתבו של עו"ד רוט ב"כ התובע דאז, מיום 6.12.16, והסעיפים המקבילים כפי שתוקנו בטיוטת ההסכם שצורפה לו – נספח 8 לתצהיר חני).

לא למותר להעיר – כי לדברים אלו, כמו גם לטיוטות עצמן – אין זכר בכתב התביעה או בתצהירה של נורית שתמך אותו.

אין חולק, כי טיוטות אלו לא נחתמו ולא השתכללו לכלל הסכם מחייב, אולם לא ניתן להתעלם ממשמעותן. זאת, בפרט, מקום בו נטען מטעם התובע, כי חודשים מספר לאחר מכן (לטענת ב"כ התובע נערכה הפגישה בחודש מאי 2017 ולטענת נורית בתצהירה בחודש יולי 2017), הסכימו לכאורה הנתבעים, ללא קושי, להתפנות בהתראה של 3 חודשים.

הגרסה כי לפתע הסכימו הנתבעים להתפנות בהתראה של שלושה חודשים, לאחר שזמן מה קודם לכן עמדו על התראה של 10 חודשים, מוקשית בעייני, ומצאתי קושי נוסף בכך שלדברים, כאמור, לא היה זכר בכתב התביעה. על כך יש להוסיף את העובדה, שמאחר והפגישה נערכה בנוכחות עורך דין מטעם התובע שטיפל בענייני המכירה, לכל הפחות, ניתן היה לצפות כי גם אם לא יעוגנו ההסכמות בהסכם מסודר בכתב, הרי שיהיה להם אזכור או עיגון כלשהו בכתובים. כזאת לא נמצא, וכאמור עו"ד דליהו
, שהוא האדם הנוסף שנכח בפגישה מטעם התובע, והיחיד מעבר לשתי העדות שהעידו לפניי זו מכאן וזו מכאן שנכח בה – לא מסר תצהיר.

במצב דברים זה סבורני כי יש לקבוע, כי גרסת התובע כי סוכם על פינוי בהתראה של 90 יום לא הוכחה במאזן ההסתברויות.

8.
מאידך, אף לא שוכנעתי כי, כטענת הנתבעים בכתב ההגנה, חודש ההסכם בעל פה או בהתנהגות משנה לשנה ומבלי אפשרות לסיימו במהלך התקופה.

ראשית, הדברים אינם עולים בקנה אחד עם העובדה שהנתבעים ידעו כי הנחלה עומדת למכירה, וכי ייתכן ויהיה במכירתה כדי להשפיע על תקופת השכירות, ואף הוחלפו בין הצדדים טיוטות שדנו בין היתר בסוגיות אלו, הגם שאלו לא הבשילו לכלל הסכם.

שנית, מהתנהלותה של חני ומתגובותיה בזמן אמת עולה, כי אף היא לא הייתה תחת המחשבה והאמונה כי ההסכם בתוקף עד סוף ספטמבר 2019 מבלי אפשרות לסיימו קודם לכן. כך, בעדותה לפניי, הקשה עליה ב"כ התובע, ואף ביהמ"ש, הכיצד לא השיבה לנורית ולב"כ התובע שפנו אליה בדרישה לפנות את המושכר, ולא הבהירה כי לשיטתה זכותה להחזיק במושכר עד תום התקופה, לא היה בפיה מענה מניח את הדעת לשאלה זו. יתר על כן, חני אישרה, כי פנתה אל הרוכש החדש על מנת לנסות להסדיר מולו את המשך ההחזקה במושכר, ללמדך כי אף היא לא סברה כי יש לה זכות מוקנית להמשיך להחזיק בו עד תום התקופה.

לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי אף לא הוכח שהסכם השכירות חודש בין הצדדים בעל פה או בהתנהגות משנה לשנה, לשנה שלמה, כנטען ע"י הנתבעים.

9.
העולה מן המקובץ, כי יש לצקת את התוכן להסכמות הצדדים בעניין סיום מוקדם של תקופת השכירות בזיקה למכירת הנחלה, עפ"י אומד דעתם של הצדדים וההיגיון הסביר בנסיבות העניין.

ודוק. כפי שקבעתי לעיל, בין הצדדים שררה הבנה כי הנחלה עומדת למכירה וכי ייתכן והנתבעים יידרשו לפנות את המושכר עקב מכירתה, וזאת כעולה מן המשא ומתן שהתנהל ביניהם והטיוטות שהוחלפו והוסכמו בסוף שנת 2016, על אף שבסופו של יום לא השתכללו לכדי הסכם חתום ומחייב. משכך, יש להניח כי הצדדים הסכימו כי ניתן יהיה לסיים הסכם השכירות בשל מכירת הנחלה בהתראה מראש, אך לא הוכח פרק הזמן עליו הוסכם להתראה כזו.

במצב דברים זה, משכאמור דחיתי את טענת הנתבעים כי לא ניתן היה להפסיק את הסכם השכירות לפני תום התקופה מזה, ומשקבעתי כי לא הוכח כי הוסכם על פרק זמן של שלושה חודשים כהתראה מספקת מזה – יש לנסות לשער מה היה אומד דעתם של הצדדים ביחס לפרק הזמן הנדרש, ולמצער לקבוע מהו פרק הזמן הסביר בנסיבות העניין.

בהקשר זה יש לתת את הדעת גם לכך שמדובר במשפחה עם ילדים קטנים, הפוקדים את מוסדות החינוך באזור, ובמושב קטן אשר מן הסתם לא יהיה פשוט למצוא בו מגורים חלופיים; ובעובדה שהנתבעים התגוררו במושכר כמעט 10 שנים. עוד יש לתת את הדעת לפרק הזמן עליו הסכימו הצדדים במסגרת הטיוטות שהוחלפו (עשרה חודשים), אך מאידך לעובדה שטיוטות אלו לא השתכללו לכדי הסכם מחייב, כמו גם לפרק הזמן שחלף מאז הוחלפו ועד שנמכרה הנחלה.

10.
לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, מצאתי לקבוע את פרק הזמן הסביר להתראה כאמור, המלמד על אומד דעתם המשוער של הצדדים משלא הוכחו הסכמות אחרות – על פרק זמן של שישה חודשים מיום שנמסרה לנתבעים הודעה על חתימת הסכם המכר ודרישה לפנות את המושכר בעקבותיו (ככל שלא יגיעו להסכמות עם הרוכשים).

11.
בכל הנוגע למועד בו נמסרה לנתבעים ההודעה על מכירת הנחלה, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי ההודעה נמסרה לנתבעים לפני יום 20.11.18.

בתצהירה ובעדותה לפניי טענה נורית כי ניסתה ליצור קשר עם הנתבעים פעמים רבות בדרכים שונות, אך הדבר לא עלה בידה, ולפיכך ביקשה את עו"ד דליהו
כי ישלח לנתבעים מכתב בעניין.

התקשיתי לבסס ממצא על עדותה של נורית בעניין זה, על אף שכאמור לא מצאתי להטיל דופי במהימנותה.

ראשית, יוער, כי בניגוד לנטען בתצהירה (ראו סעיף 11-12 לתצהיר) כאילו ניסתה להשיג את הנתבעים שניהם, בעדותה לא חלקה נורית על כך שלמעשה ניסתה ליצור קשר עם חני בלבד.

מן המסמכים שהוצגו לי עולה, כי במהלך השנתיים האחרונות ניהלו נורית וחני קשר ער ורציף בעיקר באמצעות תוכנת הוואטסאפ. הקשר ביניהן היה חם ולבבי, וכל פנייה של נורית (בדרך כלל בניסיון לתאם הגעה של רוכשים פוטנציאליים) נענתה בשיתוף פעולה מלא ומיידי מצד חני. לאור זאת, מצופה היה כי נורית תדע לעשות שימוש בפלטפורמה זו על מנת ליצור קשר עם חני, או לכל הפחות לבקשה ליצור עימה קשר כאשר הדבר לא עלה בידה.

על אף זאת, מיום חתימת ההסכם (25.7.18) ועד למועד בו נטען כי השיגה אותה טלפונית לראשונה (10.12.18), משך כארבעה וחצי חודשים – שלחה נורית – גם לשיטתה – הודעת וואטסאפ אחת בלבד לחני (ביום 13.9.18 – חני מכחישה כי קיבלה הודעה זו). לשאלת בית המשפט הכיצד לא עשתה לכל אורך תקופה זו ניסיונות נוספים ליצור קשר בוואטסאפ, ולו לשלוח הודעה המבקשת מחני ליצור עימה קשר – לא ניתן מענה משכנע.

על כך יש להוסיף, כי לא צורף מטעם נורית תדפיס שיחות שיתמוך את הטענה כי ניסתה ליצור קשר טלפוני עם חני, וזאת למרות הכחשתה הנחרצת של חני בעניין.

זאת ועוד, עדים נוספים אותם יכול היה התובע לזמן לעדות על מנת להוכיח את טענתו כי הנתבעים ידעו עוד קודם ליום 20.11.18 כי הנחלה נמכרה – ובהם הרוכשים והשוכרת הנוספת – לא זומנו מטעמו. לאחר שהוגש כתב ההגנה ועימו ראיות הנתבעים הגיש התובע, מבלי ליטול רשות, תצהיר מטעם אבי הרוכש. במעמד הדיון, לאור התנגדותם הנחרצת של הנתבעים לצירוף התצהיר בניגוד לתקנות, ולאחר שביהמ"ש הבהר כי ייעתר לבקשה להגישו רק בכפוף לכך שיתאפשר לנתבעים (כפי שביקשו) לזמן לעדות את הרוכש עצמו – חזר בו התובע מכוונתו להעיד את אבי הרוכש.

אין צריך לומר, כי אי הבאת העדים פועלת לחובתו של התובע ויש להניח כי עדותם לא הייתה מסייעת לו.

בכל הנוגע למכתביו של עו"ד דליהו
מתאריכים שקדמו ליום 20.11.18 לא הובאה כל ראייה לכך שאלו נשלחו. עצם העובדה שהם נזכרו בפתח המכתב האחרון ודאי אינה ראייה, וגם עדותה של נורית בעניין זה הייתה עדות שמיעה.

12.
הנה כי כן, לא הוכח, במאזן ההסתברויות, כי הנתבעים קיבלו הודעה על מכירת הנחלה קודם ליום 20.11.18.

לאור האמור, ומשקבעתי כי פרק הזמן הסביר לפינוי עומד על 6 חודשים – הרי שיש לקבוע כי על הנתבעים לפנות את המושכר עד ליום 20.5.19.

13.
סוף דבר, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומורה כי הנתבעים יפנו את המושכר עד לא יאוחר מיום 20.5.19.

לאור התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב במכלול הנסיבות, מצאתי לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כחוק.


ניתן היום,
י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.













תאח בית משפט שלום 7467-01/19 מיכאל משה שקד נ' חני אשכנזי (פורסם ב-ֽ 18/02/2019)