פסקי דין על מוחמד אבו כף | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

20322-09/18 ברע     21/02/2019




ברע 20322-09/18 מוחמד אבו כף נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 20322-09-18



ניתנה ביום

21 פברואר 2019


מוחמד אבו כף
המבקש

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש –
עו"ד באסם כרכבי
(מטעם הלשכה לסיוע משפטי)



החלטה

סגן הנשיאה אילן איטח
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 55500-05-17) שבו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן – הוועדה).
2.
בתמצית אציין את העובדות הבאות:
א.


למבקש, יליד 1973, ליקויים שונים בגינם נפסקו לו נכויות זמניות בשיעורים שונים, והחל מיום 1.11.16 – כך לפי החלטת הדרג הראשון - נכות יציבה משוקללת בשיעור 19% (10% בגין תנועתיות בקרסול ימין, 10% בגין קרע במיניסקוס ימין ו- 0% בגין גב).
ב.


המבקש הגיש לוועדה ערר על החלטת הדרג הראשון. ביום 7.5.17 דנה הוועדה בעניינו של המבקש.
ג.


תלונותיו לפני הוועדה היו כדלקמן:

"בחודש 11.16 נשברה לי הרגל והכאבים לא עוברים. כאבים ברגל ימין. בשתי הרגליים בברכיים כאבים בשתיהם ...
[מילה לא ברורה – א.א.] נוצר לי כאבים בגב כאבים באגודל יד שמאל. מאז הנפילה לא עובר. גם בהליכה בכל פגיעה בחפץ כאבים איומים."

ד.

בפרוטוקול הוועדה לא פורטו, במקום המיועד לכך, המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה.
ה.


הוועדה בדקה את המבקש ומצאה לנכון לקבל את ערעורו באופן חלקי, כך שנכותו הרפואית המשוקללת נקבעה על 24%. וכך קבעה הוועדה:
"בבדיקה הליכה עם צליעה דמונסטרטיבית רגל ימין. אין נפיחות בברכים אין הבדל במבנה בין קרסול ימין לשמאל. כיפוף דורסלי כף רגל ימין מעל 10 מעלות. כיפוף פלנטרי 50 מעלות, קרסול יציב, ברכיים יציבות ללא הגבלות בתנועות, אין הגבלות בתנועות גב ובצוואר, כתפיים ומרפקים, הגבלה קלה ביישור מפרק הבסיסי של אגודל שמ'. כח גס תקין בגפיים ללא חסר נוירולוגי. הוועדה מקבלת את הערעור ומוסיפה 5% על הגבלה בתנועות אגודל."

3.
המבקש הגיש לבית הדין האזורי ערעור על החלטת הוועדה. שתיים היו טענותיו: האחת, כי נוכח תלונות המבקש על כאבים היה על הוועדה לבחון שימוש בפריט ליקוי 35 בדבר השפעה על כושר התפקוד הכללי, וזאת מעבר לסעיפי הליקוי הספציפיים שנקבעו; השנייה, העדר דיון בתסמונת התעלה הקרפאלית שאובחנה אצל המבקש בסמוך לפני הדיון בוועדה (לפי ריכוז התיעוד הרפואי שהוגש כנספח לבקשת רשות הערעור תלונה ראשונה לגבי רדימות אצבעות כף יד ימין הועלתה לראשונה ביום 19.1.17).
4.
ביום 6.11.17 התקיים דיון הערכה מוקדמת לפני השופט איתם, שבאותה עת כיהן כרשם בית הדין האזורי. בתום הדיון ומשהמבקש עמד על ערעורו ניתנה ההחלטה הבאה:

"1.
הערעור הינו בגין שתי עילות עקריות. האחת היא טענה משפטית הגורסת כי על הוועדה להתייחס לכאבים כספטום בגינו יש להעניק נכות ועל כן ככל שקיימת תלונה על כאבים לטענת המערער יש לקבוע נכות בהתאם לסעיף הסל ולא בהתאם לסעיף הספציפי. בדיון נשמעה עמדת בית הדין לפיה לכאורה מדובר בטענה מרחקת לכת וככל שהטענה תתקבל המשמעות היא שהרוב המוחלט של תביעות הנכות יצטרכו להיות נדונות בסעיף הסל ולא בסעיף הספציפי. לכאורה אין לכך תימוכין בלשון התקנות וגם לא בשכל הישר.
2.
אשר לטענה השניה של קיום תסמונת סי.טי.אס ביד ימין אכן ובהתאם לנספח ב' לכאורה קיים תיעוד לכך אולם המסמך לא עמד בפני
הוועדה לכאורה זאת בהתאם לתיק הרפואי של המערער שנמצא בידי ב"כ המשיב. אמנם הוועדה לא תיעדה את המסמכים שעמדו בפני
ה אולם בשעה שאין בפי המערער טענה פוזיטיבית שהוא המציא את המסמך וכן לא נרשמה מפיו תלונה הנוגעת ליד ימין בכלל הרי שחזקה שהמסמך לא עמד בפני
הוועדה. בנסיבות הללו גם אם נקבל את הטענה העקרונית שהוועדה צריכה להתייחס למסמכים רפואיים המוגשים לה גם בלא טענה פוזיטיבית חד משמעית מפי המבוטח הרי שבנסיבות אלה נראה שאין לבוא בטענות לוועדה לא התייחסה למסמך שלא עמד בפני
ה. על כן המלצת בית הדין היתה שהמערער יפנה להליך של החמרה ולא יעמוד על הערעור הנוכחי.
3.
משלא ניתן היה להביא את הצדדים להסכמה התיק עובר לשופט למתן

פסק דין

על יסוד החומר וטענות הצדדים בדיון."

5.
בין לבין, מונה הרשם איתם לכהונת שופט בבית הדין האזורי וביום 28.6.18 נתן את פסק הדין בערעור המבקש על החלטת הוועדה. בתמצית נקבע בפסק הדין הדוחה את ערעור המבקש כך:
א.


בנסיבות העניין לא היה מקום שהוועדה תבחן את פריט ליקוי 35, שכן כאבים ללא מגבלת תפקוד אינם מקנים אחוזי נכות. אין ללמוד מהנפסק בעניין ח'ביס[1]

לעניינו של המבקש, שכן שם לא נפסקה נכות בגין הליקוי הספציפי ואילו במקרה של המבקש נפסקו נכויות שכאלה בגין האיברים לגביהם נטען לכאבים.
ב.


בנסיבות העניין הוועדה לא היתה מחויבת לדון בתסמונת התעלה הקרפאלית, זאת משלא עלתה לפניה טענה של המבקש בעניין זה. בית הדין האזורי ציין כי אמנם הוועדה לא פרטה את המסמכים שעמדו לפניה, אך מעיון בתיק הוועדה (שהוא תיק המוסד שעמד שלפני בעת הדיון) עולה כי המסמך הרפואי האחרון המצוי בו הוא מיום 22.12.16.
6.
במסגרת בקשת רשות הערעור שב המבקש ומעלה את טענותיו שעמדו לפני בית הדין האזורי ומעלה טענה מקדמית נוספת הנוגעת לכך שפסק הדין ניתן על ידי השופט איתם שדן במסגרת ההערכה המוקדמת.
7.
לאחר עיון בכלל חומר התיק ובטענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחות. להלן אפרט את טעמיי:
8.
אשר למתן פסק הדין שלא על ידי שופט אחר
– לא מצאתי כל ממש בטענות המבקש בעניין זה. שעה שנשמעו הטיעונים והתיק הועבר למתן

פסק דין
על ידי שופט על יסוד חומר התיק, אין למבקש זכות קנויה כי פסק הדין יינתן על ידי מי שהדיון המוקדם/ההערכה המוקדמת לא נשמעו לפניו. העובדה כי דעתו של השופט איתם ביחס לסיכויי ערעור המבקש הושמעה לאחר שהתקיים דיון לפניו, אין משמעה כי הוא פסול מליתן

פסק דין
. לא אחת מביעים שופטים את הערכתם לגבי סיכוייו של הליך. מה גם שבמקרה הנוכחי עסקינן בערעור משפטי ולא במי שהביע עמדה טרם שמיעת ההוכחות.
9.
אשר לפריט ליקוי 35
– איני סבור כי נפל פגם בהחלטת הוועדה עת לא התייחסה במפורש לפריט ליקוי 35. במקרה זה הוועדה התייחסה לאיברים לגביהם התלונן המבקש, לרבות בקשר לכאבים באותם איברים, בחנה את מגבלות התפקוד של המבקש ואת מגבלות תנועותיו והתאימה לו סעיפי ליקוי ספציפיים. יוזכר כי השימוש בפריט ליקוי 35 – שעניינו מחלת העצמות והמפרקים – נעשה בדרך של התאמה. ככלל, פניה לסעיף מותאם תעשה כאשר אין סעיף מתאים. בנסיבות אלה ובהעדר טענה למגבלות תפקוד שהן מעבר לאלה שנבחנו על ידי הוועדה ומשהוועדה בחנה סעיפי ליקוי מתאימים – לא היה מקום לבחון שימוש בפריט ליקוי 35. לא מצאתי כי הפניות המבקש לפסיקה סותרות את האמור: בעניין ח'ביס לא נקבעה נכות בגין סעיף ספציפי למרות קיומו של ממצא רפואי ("רגישות בזמן מישוש על הפאקונדיל הלטרלי"), ועל רקע זה נקבע כי היה על הוועדה לבחון התאמת נכות באמצעות פריט ליקוי 35 שהוא מעין "סעיף סל"; בעניין ברגר[2]

לא נקבעה נכות אורתופדית והוועדה נדרשה לבחון אם הכאבים משפיעים על כושר התפקוד הכללי; בעניין אל באש[3]

לא נקבעה נכות אורתופדית חרף ממצאים על הגבלות תנועה ומבלי שעמדת הוועדה בדבר הכללת מגבלת התנועות בעמוד השדרה בנכות בגין חבלת הראש היתה ברורה.
10.
אשר לתסמונת התעלה הקרפאלית
-
בעניין אבו סביח[4]

ציינתי שכלל לא מצופה מהוועדה להתייחס לליקויים שלא הועלו על ידי המבוטח. ודאי שאין מצופה מהוועדה, למעט בנסיבות מיוחדות כגון אלה שנדונו באותו עניין, "ללקט" מתוך המסמכים הרפואיים את ליקוייו של המבוטח. לא מצאתי כי במקרה זה נפלה טעות בעבודת הוועדה שלא בחנה תסמונת זו. יוזכר כי המבקש פירט בפני
הוועדה את תלונותיו אחת לאחת ולא כלל בהן טענה ביחס ל רדימות אצבעות כף יד ימין. כמו כן המסמך הרפואי האחרון שבתיק הוועדה התייחס ליום 22.12.17 בעוד שהתלונה הראשונה בעניין זה הועלתה ביום 19.1.17. על כן, גם לו נברה הוועדה במסמכים הרפואיים היא לא היתה "עולה" על הליקוי האמור. צודק בית הדין האזורי, שבזמן שבו מתנהל ההליך כבר יכול היה המבקש לפנות בבקשה להחמרת מצב (ויש לקוות שעשה כן).
עוד אוסיף בעניין זה שאין בידי לקבל את טענות המבקש נגד קביעת בית הדין האזורי בכל הנוגע לבירור המסמכים שעמדו לפני הוועדה. אכן, נפל פגם בכך שהוועדה לא פרטה ולו באופן כללי את המסמכים שלפני. אך לא כל פגם תוצאתו ביטול ההחלטה. משנמצא כי המסמכים הרפואיים המאוחרים שבתיק קדמו לתלונות על התסמונת, לא נפלה שגגה בהכרעת בית הדין האזורי בעניין זה.
11.
סוף דבר
– בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,
ט"ז אדר א' תשע"ט (21 פברואר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.



[1]


עב"ל (ארצי) 9947-09-12 המוסד לביטוח לאומי
– ח'ביס (20.12.2012).
[2]


בר"ע (ארצי) 48342-05-14 ברגר – המוסד לביטוח לאומי
, (6.1.2015).
[3]


בר"ע (ארצי) 49520-02-15 אל באש – המוסד לביטוח לאומי
, (16.6.2015).
[4]


בר"ע (ארצי) 32735-09-18 המוסד לביטוח לאומי
– אבו סביח, (19.12.2018).







ברע בית הדין הארצי לעבודה 20322-09/18 מוחמד אבו כף נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 21/02/2019)