פסקי דין על שם טוב שם טוב | פסקי דין על אורי שרון

2540/98 א     28/05/2002




א 2540/98 שם טוב שם טוב נ' אורי שרון




בתי המשפט

א 2540/98
א 5722/98
א 8614/98
בית משפט השלום ירושלים
לפני השופטת אילתה זיסקינד

שם טוב שם טוב

בעניין:
התובע בת"א 2540/98
צד ג'1 בת"א 5722/98
הנתבע 1 בת"א 8614/98
ג. פריינט

ע"י עו"ד ה. חאג' יחיא
ע"י ב"כ עו"ד
הסיכומים הוגשו
נ ג ד

הנתבע 1 בת"א 2540/98
הנתבעת 2 בת"א 2540/98

הנתבע 3 בת"א 2540/98
1. 1. אורי שרון

2. הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ
שניהם ע"י ב"כ עו"ד יוסף ארנון

3. יהושוע אפשטיין
מיכל עמיר מורבסקי
ע"י ב"כ עו"ד
ובענין: בטוח ישיר אי.די.איי חברה לבטוח בע"מ התובעת בת"א 5722/98
ע"י ב"כ עו"ד מ. קסלסי ואח'

נ ג ד
1. אליהו צדקיהו הנתבע 1 בת"א 5722/98
ע"י ב"כ עו"ד
2. מנורה חברה לבטוח בע"מ הנתבעת 2 בת"א 5722/98
ע"י ב"כ עוה"ד א' רייף הורסקיד

נ ג ד

שם טוב שם טוב
צד ג' 1 בת"א 5722/98
התובע בת"א 2540/98
הנתבע 1 בת"א 8614/98

הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ צד ג'2 בת"א 5722/98
שניהם ע"י ב"כ עו"ד יוסף ארנון
הנתבעת 2 בת"א 8614/98
ובענין: מנורה חברה לבטוח בע"מ התובעת בת"א 8614/98
ע"י ב"כ עו"ד א' רייף הורסקיד

נ ג ד

שם טוב שם טוב
הנתבע 1 בת"א 8614/98
התובע בת"א 2540/98
צד ג'1 בת"א 8614/98

הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ הנתבעת 2 בת"א 8614/98
שניהם ע"י ב"כ עו"ד יוסף ארנון

פסק דין
1. בפני
י 3 תביעות לתשלום נזקים שנגרמו ל-4 כלי רכב בגין תאונת שרשרת שאירעה ביום 14.7.97 בסמוך לשעה 14:30 בכביש ירושלים - ת"א בק"מ ה- 28.5 בנסיעה מכיוון ירושלים לת"א. לבקשת הצדדים הדיון בתביעות אוחד והתנהל בת.א. 2540/98.

2. 2. אין חולק באשר לסוגי הרכב, לנוהגים בהם, לסדר נסיעתם עובר לתאונה ולנזקים שנגרמו לרכבים נשוא התביעות דנן.
המחלוקת בין הצדדים נסובה על חלקו של כל אחד מהנהגים באחריות ובאשם לקרות אירוע התאונה, ומכאן גם באשר לחלקו בנזקים שנגרמו לכל אחד מהרכבים המעורבים בה.
להלן סדר מיקומם של 4 הרכבים המעורבים בתאונה בעת אירוע התאונה:
א. א. רכב הפורד - הראשון - נהג בו מר יהושע אפשטיין (הנתבע 3) וחב' הביטוח איי.די.איי הגישה תביעת שיבוב בת.א. 5722/98, נגד נהג הוולבו וחב' הביטוח מנורה.
ב. ב. רכב הוולבו - השני - נהג בו מר אליהו צדקיהו (הנתבע 1 בת.א. 5722/98) והוא יחד עם חב' הביטוח מנורה הגישו הודעת צד ג' נגד רכב הפולקסוואגן וחב' הביטוח הפניקס שביטחה אותו.
ג. ג. רכב הפולקסווגן - השלישי - נהג בו התובע מר שם טוב, שתבע את נהג האופל וחב' הביטוח הכרשת הישוב וכן את נהג הפורד.
ד. ד. רכב האופל - הרביעי - נהג בו הנתבע 1 מר אורי שרון
.

4 הרכבים הנ"ל נסעו אחד אחרי השני בסדר הנ"ל מירושלים לכיוון תל אביב.

3. 3. התאונה אירעה כלהלן:
תוך כדי נסיעת הרכבים מזה אחר זה, נפתח לפתע מכסה המנוע של הפורד, נהג הפורד האט נסיעתו ועצר בפתאומיות. נהג הוולבו שנסע מאחוריו ביצע בלימת חרום והצליח לעצור את רכבו מבלי לפגוע בפורד. נהג הפולסווגן שנסע מאחורי הוולבו, לחץ על דוושת הבלם ניסה לעצור, אך לטענתו נפגע תוך כדי עצירתו מאחור ע"י האופל, שכן נהג האופל שנסע אחרי הפולקסווגן, סטה ימינה בעקבות עצירתו הפתאומית של הפולקסווגן, אך חזר שמאלה והתנגש בדופן הימנית של הפולקסווגן. כתוצאה מכך, פגע הפולקסווגן בחזקה בחלק האחורי של הוולבו שלפניו, והדפו על הפורד שנעצר קודם לכן לפני הוולבו, תוך גרימת נזקים הן לוולבו והן לפורד.
4. 4. כתוצאה מתאונת השרשרת דלעיל והנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בה, הוגשו 3 תביעות כדלהלן:

א. א. בת"א 2540/98
תביעת הפולקסווגן נגד האופל והפורד.

ב. בת"א 57722/98
תביעת חברת הביטוח איי.די.איי. בע"מ (מבטחת הפורד) נגד הוולבו וחב' מנורה וכן
הודעת צד ג' של מנורה חב' לביטוח בעמ' (מבטחת הוולבו) נגד נהג הפולקסווגן.

ג. בת"א 8614/98
תביעת מנורה חב' לביטוח (מבטחת הוולבו) בעמ' נגד נהג הפולקסווגן.
תביעת הפולקסווגן נגד האופל והפורד - בת"א 2540/98
ביום 2.2.98 הגיש בעל הפולקסווגן (הרכב השלישי בשרשרת) בת"א 2540/98 תביעה ע"ס 67,098 ש"ח כנגד בעל האופל שנסע אחריו (האחרון בשרשרת) וכנגד בעל הפורד שנסע לפני הוולבו (הראשון בשרשת), אך עצר.

תביעת הפולקסווגן כלפי האופל

5. 5. טענות הפולקסווגן כלפי האופל
א. לא שמר על מרכז נתיב נסיעתו וסטה ממנו,
ב. לא נהג באופן סביר.
ג. לא שמר על מרחק סביר בינו לבין הפולקסווגן, באופן המאפשר בלימת חרום.
ד. בכך גם הפר חובות חקוקות לפי סעיפים 40(א) ו- 49(א) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

6. 6. טענות האופל כלפי הפולקסווגן
א. האחריות לתאונה רובצת על נהגי הפורד והפולקסוואגן.
בלימתה הפתאומית של הפולקסווגן היא שגרמה להתנגשותה בוולבו שלפניו וכתוצאה מכך הועפה הפולקסוואגן כשחזיתה לכיוון מרכז הכביש. נהג האופל ניסה להתחמק מההתנגשות ולכן סטה לנתיב הימני.
ב. כתוצאה מסטייה זו התנגש האופל בחלק הימני אחורי של הפולקסווגן, שנפגע קלות.
ג. לחלופין התאונה אירעה בעקבות אשמו של נהג הפולקסווגן שלא שמר מרחק, חסם את מסלול נסיעת האופל, נסע במהירות מופרזת ולא עשה את הדרוש לשם מניעת התאונה.

7. 7. טענות הפולקסואגן כלפי הפורד
א. האחריות לתאונה רובצת על נהג הפורד, משום שעצר את רכבו באמצע נתיב הנסיעה בדרך מהירה.
ב. למרות שהפורד עברה תאונה קודמת באותו יום, לא דאג נהגה לבצע בדיקה מקצועית באשר לתקינות מצב הפורד, ולמרות שמכסה המנוע לא נפתח, הוא נסע בדרך בין עירונית מהירה.
ג. פתיחת מכסה המנוע תוך כדי נסיעת הפורד נגרמה כתוצאה מרשלנות נהג הפורד ולכן עצירת הפורד באמצע נתיב הנסיעה, בנסיבות שלעיל, מהווה מעשה רשלנות.

8. 8. טענות הפורד כלפי הפולקסווגן
א. א. נהג הפורד עצר את רכבו בדרך מהירה בלית ברירה, מאחר ומכסה המנוע של רכבו נפתח באופן פתאומי.
ב. ב. נהג הפולקסווגן נהג ברשלנות ולא שמר מרחק מהרכב שלפניו (הוולבו).
ג. ג. לחלופין לנהג הפולקסווגן רשלנות תורמת במידה ניכרת, המאיינת את רשלנות נהג הפורד.
תביעת חברת הביטוח איי.די.איי. בע"מ (שביטחה את הפורד) נגד הוולבו וחב'מנורה בת"א 5722/98.
9. 9. חברת הביטוח איי. די. איי. המבטחת את רכב הפורד תובעת את בעל הוולבו וחברת הביטוח "מנורה", שביטחה את הוולבו בגין סך 6,554 ש"ח ששילמה עבור נזקי הפורד.

10. 10. טענות איי.ד.איי. (הפורד) כנגד רכב הוולבו
א. א. הנסיבות שהביאו לנזק ולאירוע התאונה מתיישבים יותר עם רשלנות הוולבו.
ב. ב. בעל הוולבו לא שמר מרחק מהרכב שלפניו, נהג ברשלנות, במהירות מופרזת ולא עשה מה שנהג סביר ומיומן היה עושה בנסיבות הענין והדרך.

11. 11. טענות הוולבו כנגד איי.ד.איי (הפורד).
א. א. לנהג הוולבו אין כל אחריות או תרומה להתרחשות התאונה והוא לא היה יכול למנעה. התאונה נגרמה בשל התרשלות הנהגים האחרים המעורבים בה.
ב. ב. נהג הפורד שנסע לפניו עצר לפתע ללא כל התראה ונהג הוולבו שבלם מיד הצליח לעצור את רכבו, אלא שלפתע הפולקסווגן שנסע מאחוריו, פגע בו מאחור בחוזקה והדפו במהירות גבוהה ומבלי ששמר מרחק נכון. לפיכך האשם אינו בו.
ג. ג. זאת ועוד, נהג הפולקסווגן, שם טוב, העיד על עצמו כי איבד שליטה, בין משום שלא שמר מרחק ובין משום שנפגע מאחור ע"י האופל, וגם כי ראה את בלימת הוולבו ועצירתה בטרם פגע בוולבו. נהג הפולקסווגן גם העיד כי הרגיש מכה אחת מהצד, כשאיבד את השליטה ומכה אחת בוולבו. לפיכך עדותו תומכת בגירסת נהג הוולבו לפיה עצר הוולבו בטרם פגע בו הוולקסווגן.
ד. ד. נהג הוולבו שמר מרחק, נהג בזהירות ובתשומת לב יתירה, זאת ניתן להסיק גם מכך שעצר וגם מכך שעיקר נזקו נגרם בחלק האחורי של הוולבו, דבר המעיד על הדחיפה החזקה שקיבל מהפולקסווגן שמאחוריו, שדחפו קדימה.
ה. ה. גם העובדה כי שם טוב לא תבע כלל את נהג הוולבו ואף לא הגיש נגדו הודעת צד ג' מלמדת אף היא כי גירסת נהג הוולבו לפיה הספיק לעצור בטרם נפגע - נכונה, ולכן שם טוב עצמו לא ראה בנהג הוולבו אחראי להתנגשות בפולקסווגן ולא תבעו.
ו. ו. בנסיבות אלה משעצר הוולבו בטרם התנגש ורק לאחר מכן פגיעת הפוקסווגן גרמה להתנגשותו בפורד, לא חלה כל אחריות על נהג הוולבו לאף אחד מהנזקים.

תביעת נזקי הוולבו נגד הפולקסווגן בת.א. 5722/98 ובת.א. 8614/98
הודעת צד ג' של מנורה חב' לביטוח בעמ' (מבטחת הוולבו) נגד נהג הפולקסווגן בת"א 5722/98
ותביעה שהגישה מנורה חב' לביטוח (מבטחת הוולבו) בעמ' נגד נהג הפולקסווגן בת"א 8614/98
12. 12. בעל הוולוו מר אליהו צדקיהו וחב' הביטוח מנורה בע"מ המבטחת אותו, הגישו בת"א 57722/98 הודעת צד ג' ובת"א 8614/98 תביעה כנגד בעל הפולקסווגן וחב' הביטוח הפניקס הישראלי בע"מ המבטחת אותו בגין אחריות הפוקסוואגן ובגין הסך של 75,487 ₪ ששילמה לבעל הוולבו עבור נזקיו (שנגרמו בעקר בחלק האחורי של הוולבו) עקב התאונה הנ"ל.

13. 13. מאחר ורכב הפולקסווגן לא היה מבוטח בביטוח מקיף, בהסכמת הצדדים נדחתה ההודעה לצד ג' בת"א 5722/98 והתביעה בת"א 8614/98 נגד חברת הפניקס, לאחר שהוברר כי ביטחה את הפולקסווגן בביטוח חובה בלבד והביטוח המקיף לא היה בתוקף.

14. 14. טענות מנורה כנגד נהג הפולקסווגן
א. נהג הפולקסווגן לא נקט בזהירות סבירה והתאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו.
ב. הנזק נגרם גם באשמם של האופל ושל הפורד.
ג. הפניקס טוענת כי במועד הרלוונטי לא ביטחה את הפולקסווגן וכי פוליסת הביטוח בוטלה ביום 27.2.97 עקב אי תשלום.

דיון בשאלת האחריות
אדון עתה באחריותו, של כל אחד מהמעורבים בתאונה, ולהלן אתייחס לכל אחד מהרכבים לפי סדר נסיעתם עובר לתאונה.

אחריות הפורד
15. 15. תחילת האירוע היא בעצירתו הפתאומית של נהג הפורד בדרך מהירה ובין-עירונית על נתיב הנסיעה המהיר וללא שמנע או מיזער את הנזק, בהסטת הפורד לשולי הכביש מימין, משום שנסע בנתיב האמצעי. לטענתו עצירה זו היתה בלתי צפויה, הואיל ונגרמה בשל פתיחה פתאומית של מכסה המנוע שהסתיר את נתיב נסיעתו, ואולם ממכלול הראיות עולה כי רכב הפורד נסע לאחר תאונה קודמת, עם תקלה, בעטיה מכסה המנוע לא נפתח גם לאחר הפעלת כח.

16. 16. אין חולק כי לתאונה זו קדמה באותו יום תאונה קודמת, בה נפגע הפורד בחזיתו (להלן: "התאונה הראשונה") שלאחריה הסתפק נהג הפורד בביצוע בדיקה עצמית של רכבו. נהג הפורד העיד כי בבדיקתו הוא ניסה לפתוח את מכסה המנוע, אולם הדבר לא צלח בידו, למרות שהשתמש בכח לשם כך (ראה סעיף 3 לתצהירו ועמ' 16 ש' 21, 27 לפרו'). הוא החליט כי הרכב כשר לנסיעה ללא שעבר בדיקה מקצועית של אדם מוסמך. במצב זה ביצע נהג הפורד את נסיעתו מירושלים לת"א במהלכה נפתח לפתע מכסה המנוע.

17. 17. מר משה בלייך, המומחה מטעם נהגי הפולקסווגן והפורד, קבע בחוות דעתו מיום 19.8.99 כי סגירת מכסה תא המנוע של הפורד נעשה באמצעות מנעול וסגר בטחון, המותקן במכסה המנוע ומונע פתיחתו בעת נסיעה, במידה ומכסה המנוע לא ננעל, אפילו במהירויות גבוהות.

בחקירתו הנגדית השיב המומחה כי אם המנעול וסגר הבטחון בפורד לא תקינים, יכול מכסה המנוע להתרומם בבת אחת ובמידה והיתה לפורד תאונה חזיתית, יש אפשרות כי הסגר ניזוק, אך ניתן היה לגלות זאת בבדיקה פשוטה. עוד ציין כי אם המנגנון היה תקין, מכסה המנוע לא יכול היה לעוף ולהתרומם בבת אחת, שכן תפקיד וו הבטחון למנוע זאת. (ראה עמ 7 ש' 3-16 לפרו').

18. 18. סבורני כי אירוע התאונה הראשונה ודברי המומחה הנ"ל, נותנים את ההסבר לפתיחת מכסה המנוע של הפורד תוך כדי נסיעתו עובר לתאונה השניה, אך בו בעת מצביעים על רשלנות נהג הפורד, ולו רשלנות תורמת, להיווצרותה תאונת השרשרת דנן כתוצאה מפתיחתו הפתאומית של מכסה מנוע הפורד.

יש לציין כי בהמשך עדותו אמר מר בלוך: "לפי דעתי חייבים אחרי תאונה כזו (הכוונה לתאונה הראשונה של הפורד) ללכת למוסך לבדוק תקינות הרכב" (ראה עמ' 8 ש' 17 לפרו').

כמו"כ נהג הפורד עצמו העיד כי חשש שדברים לא בסדר ברכבו ושהתעוותו בו דברים מהתאונה הקודמת (ראה עמ' 16 ש' 30).
למרות זאת, הודה נהג הפורד (מר אפשטיין) בעדותו כי לא העמיד את רכבו לבדיקת מוסך לאחר התאונה הראשונה, אלא ביצע בו במקום בדיקה בעצמו ולא ע"י גורם מקצועי (ראה עמ' 16 ש' 17 לפרו'). בכוונתו היה, כעולה מתצהירו ומעדותו, לנוע הלאה בדרך בין עירונית, ובכך סבורני כי נהג ברשלנות ולא עשה את המוטל והמתחייב בנסיבות המקרה.

19. כאן המקום לציין כי התרשמתי שעדותו של נהג הפורד היתה עדות מגמתית, מתחמקת לוקה באמינותה, שכן בהודעתו במשטרה לא ציין כלל נהג הפורד כי רכבו נפגע בחזיתו בתאונה קודמת, למרות שמדובר בפרט חשוב שנותן הסבר לפתיחתו הפתאומית של מכסה המנוע. כמו"כ במשטרה הוא נתן הסבר לפתיחת מכסה המנוע בבדיקתו העצמית, מהסיבה שבדק שמן ומים, ולא ציין כלל כי מכסה המנוע לא נפתח בגין תאונה קודמת. בביהמ"ש לא היה בפיו הסבר לסתירות ולהבדלים אלה שבין דבריו במשטרה ועדותו בביהמ"ש.

20. סבורני כי לנוכח הפגיעה החזיתית ברכב הפורד בתאונה הראשונה, היה על נהגו לוודא, בטרם ימשיך בנסיעה, את מצב תקינות רכבו, באמצעות בדיקה מקצועית במוסך מורשה או מומחה מקצועי, וכי המכה שקיבל רכבו אינה מסכנת את המשך נסיעתו בכל המובנים, שכן על הנוהג בכביש מוטלת חובת זהירות כלפי נהגים אחרים והולכי רגל.

יתירה מכך, בנסיבות המקרה, במיוחד לאור עדות נהג הפורד לפיה התאונה הראשונה גרמה לעיוות דברים ברכבו, היה על נהג הפורד לצפות שהתאונה הראשונה שלטענתו שגרמה לעיוות דברים ברכבו, עלולה לסכן את נסיעתו ואת הנוסעים בכביש (וזאת גם במובנים אחרים, שכן אם מכסה המנוע לא נפתח מיד לאחר התאונה הראשונה, די בכך כדי להצביע על קיומם של לקוי והפרעה, שיש בהם להוות סיכון. די בכך שאילו היתה נגרמת תקלה אחרת בנסיעה שהיתה מצריכה פתיחתו של מכסה המנוע, כמו למשל, שריפה, התחממות או בעיה אחרת, הרי שהנסיעה הנ"ל עם מכסה מנוע שלא ניתן לפתיחה ובדרך מהירה, מהווה סיכון שנהג סביר לא היה נוטל על עצמו.

מכל מקום חובת זהירות מושגית היתה מוטלת על נהג הפורד בנסיעה עם מכסה מנוע שפתיחתו היתה לקויה, ולפיכך הוא לא נהג כנהג סביר, והתרשל בהמשיכו במצב זה בנסיעה בין עירונית, לאחר שרכבו נפגע בתאונה קודמת ולא עבר בדיקה של בעל מקצוע מוסמך.

21. בנוסף, סבורני כי במצב דברים זה, לאחר שהפורד נפגע חזיתית בתאונה קודמת והמשיך בנסיעה, היה לכל הפחות על נהגו חובה להקפיד על נסיעה איטית במיוחד ובנתיב הימני, כך שאם יתקל בתקלה כלשהי, יוכל בנקל לסטות לשולי הדרך, בלי לסכן נוסעים אחרים המשתמשים בדרך. השתלבותו בתנועה בנתיב שמאלי ובמהירות, מהווה אף היא התרשלות נוספת מצדו.

22. באשר לאחריות הפורד, מקובלת עלי כי העובדה שהוולבו הספיק לעצור, ושעצירתו מנתקת את אחריותו לפגיעת הוולבו בפורד. ואולם עצירת הוולבו בעקבות עצירת הפורד, היא שגרמה לבלימת החירום של הפולקסווגן ולעצירת חירום של האופל, שנסע אחרי הפולקסווגן, ובכך לכל הפחות השפיעה עצירת הפורד על התנגשות הפולקסווגן שמצאתיו אחראי להתנגשות בוולבו, בשל אי שמירת מרחק.
סטיית האופל ימינה, מלמדת על אי שמירת האופל מרחק עצירה מספיק מהפולקסווגן, אך עוצמת הפגיעה של הפולקסווגן בוולבו מאחור ופגיעתה בפורד מקדימה, מלמדים כי גם הפולקסווגן לא שמר מרחק מהוולבו, כפי שאבהיר בהמשך .

23. מכאן שתאונת השרשרת נגרמה בעקיפין גם בגלל עצירת הפורד הפתאומית, בשל השתחררות מכסה המנוע של הפורד והתרוממותו הפתאומית במהלך הנסיעה. הימנעות נהג הפורד מביצוע בדיקה לרכבו בגין התאונה הקודמת, לרבות לגבי מכסה מנוע ונעילתו התקינה, טרם המשיך בנסיעתו, הינה מעשה התרשלות שבנסיבות הענין מהווה רשלנות תורמת לאירוע התאונה נשוא תיק זה שהביא לעצירת הוולבו ובעקבותיו לעצירה פתאומית של הרכבים שנסעו אחרי הוולבו.

עצירת הוולבו בטרם נגרמה התאונה, מסירים מנהג הפורד את האחריות העיקרית כלפי נזקי הפולקסווגן והאופל, ואולם עצירת הפורד, לאחר הימנעותו מבדיקת רכבו במוסך עקב התאונה הראשונה שאירעה לפורד באותו יום, מהווה רשלנות תורמת, משום שהיה על נהגה לצפות להתנהגות חריגה של הרכב ללא שעבר בדיקה מקצועית ותיקון הליקויים מהתאונה הראשונה, לרבות פתיחת מכסה המנוע.

כאמור התקלה שגילה נהג הפורד בעצם הקושי שבפתיחת מכסה המנוע לאחר התאונה הראשונה, אמרה דרשני והיתה אמורה להיות אות אזהרה, ומכאן התרשלותו ורשלנותו התורמת.

אשר על כן, אני קובעת כי בנסיבות העניין, לנהג הפורד רשלנות תורמת לתאונה בשיעור של 10%.

אחריות הוולבו
24. נהג הוולבו נסע אחרי הפורד, ראה את עצירת הפורד ולטענתו הספיק לעצור את הוולבו, אלא שחבטת רכב הפולקסווגן באחוריו גרמה לדחיפתו קדימה ולפגיעתו בחלק האחורי של הפורד. תביעת נזקי הפורד בסך כולל של 6,554 ש"ח.

25. בסעיף 3 לתצהירו אמר מר אליהו צדקיהו, בעל הוולבו:
"מיד כשראיתי את אורות הבלימה של הפורד שלפני, בלמתי אף אני בלימת חרום והצלחתי לעצור את הוולבו במרחק סנטימטרים מספר מאחורי הפורד, אלא שאז נהדפתי לפתע ובחוזקה תוך קבלת מכה אדירה ע"י רכב שנסע אחרי ולא שמר על מרחק בלימה אל הפורד שלפני".

26. מכלול הנסיבות מלמד על אמינות גירסת בעל הוולבו וכי אכן הוא עצר את רכבו לפני הפגיעה בפורד:
א. בעל הוולבו, העיד כי בלם ועצר את רכבו עצירה מוחלטת של 99% (ראה עמ' 25 ש' 24 לפרו') וכי בעקבות התנגשות הפולקסווגן בו מאחור, נהדף ונדחף הוולבו לכיוון הפורד ופגע בפורד.
ב. גירסתו של בעל הוולבו לא נסתרה ואף אחד מהעדים לא טען כנגדה, לפיכך מדובר בגירסה אמינה.
ג. לכך מצטרפת העובדה שנהג הפולקסווגן שפגע בוולבו מאחור, לא מצא לראוי לתבוע את נהג הוולבו ולא מצא בו כל אשם, עובדה המצביעה על נכונות גירסת נהג הוולבו.
ד. עצירת הוולבו עצר מיד לאחר עצירת הפורד, נתמכת גם בגירסת נהג הפורד, שהעיד כי שמע חבטה אחת ברכבו ולא שתיים. מאחר ומכלול הראיות מלמד כי נהג הוולבו עצר, אך הוא נפגע, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי הכח הרב שהפעיל הפולקסווגן על הוולבו גרם לנזק חמור יותר מאחורי הוולבו ובכך לדחיפתו קדימה ולפגיעת הוולבו בפורד.

27. גירסת נהג הוולבו נתמכת גם בתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי אודות הנזק שנגרם לוולבו מאחור ומלפנים, ועולה מתוך חוו"ד השמאי שהנזק מאחור גדול יותר, בעוד בחלק הקדמי של הוולבו הנזק קטן יותר, דבר התומך בטענה כי הוולבו הספיק לעצור לפני פגיעתו בפורד.
סבורני כי אילולא הספיק הוולבו לעצור עצירה אשר כמעט היתה מוחלטת, הנזקים שהיו נגרמים לחלקו הקדמי של הוולבו ולחלקו האחורי של הפורד היו גדולים בהרבה, שכן מן המפורסמות הוא שרכב הוולבו כבד משקל ואילו פגע בפורד תוך כדי התקדמותו בנסיעה, היו הנזקים בחלק האחורי של הפורד ובקדמת הוולבו כבדים יותר. העובדה שהנזק הגדול יותר נגרם לחלק האחורי של הוולבו מלמדת על פגיעה חזקה יותר של הפולקסווגן מאחור, שנבלמה בוולבו מעצם עצירת הוולבו ומכאן גם הפגיעה הקטנה יחסית בחזית הוולבו, שמעידה אף היא על עצירת הוולבו קודם להתקדמותה לכיוון הפורד, וכי עצמת המכה מאחור נבלמה בעצירת הוולבו ולכן נגרמה פגיעה יחסית קלה בקדמת הוולבו.

28. בנסיבות אלה פגיעת הפולקסווגן בוולבו לאחר עצירת הוולבו מלמדת כי פגיעת הוולבו בפורד לא נגרמה באשמו של נהג הוולבו שהספיק לעצור, אלא בעיקר באשמת הרכבים שנסעו אחרי הוולבו: הפולקסווגן והאופל, שהתנגשותם גרמה לפגיעה בחלק האחורי של הוולבו שעצר ולהתקדמותו לעבר הפורד שעצר לפניו, ואני קובעת כי נזקי הוולבו נגרמו עקב התנגשות הפולקסוואגן בוולבו, כשעצירת הפורד מהווה רשלנות תורמת בשיעור של 10% לנזקים שנגרמו לוולבו ולחזית הפולקסווגן, שכן אילו נהג הפולקסווגן שמר מרחק, היה מספיק לעצור אף הוא לפנ הוולבו. עצירת הוולבו מנתקת את הקשר הסיבתי בין הנזקים שנגרמו לרכבים שנסעו אחרי הוולבו.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי נהג רכב הוולבו הספיק לעצור את רכבו בטרם פגיעתו בפורד, פגיעתו נגרמה בגין הרכבים שנסעו מאחוריו, לפיכך נהג הוולבו אינו אחראי לתאונה.

29. כאמור מחומר הראיות עולה שנהגי הפולקסווגן והאופל התרשלו אף הם, ולהלן אתייחס עתה להתרשלותם ולחלקו של כל אחד מהמעורבים באחריות לתאונה.

אחריות הפולקסווגן
30. בסעיף 5 לתצהירו טוען נהג הפולקסווגן, מר שם טוב, כי לפתע הבחין ברכב מסוג וולבו, החונה באמצע נתיב הנסיעה השמאלי, בו נסע, בעוד הנתיב הימני היה תפוס על ידי רכבים אחרים. הוולבו בלם בלימת חירום, אך האופל התנגש עם כנפו השמאלית בדופן הימני של הפולקסווגן ובעקבות התנגשות זו, נשבר הציר הקדמי של הפולקסווגן מימין, נהג הפולקסווגן טוען כי איבד בשל כך את השליטה והפולסווגן הועף לעבר הוולבו והתנגש בו.

31. נהג האופל טוען כי בעקבות בלימת החירום של הפולקסווגן, לא הצליח האופל לבלום ולכן ניסה לחמוק ימינה, אך רכב שהיה בנתיב הימני מנע ממנו את הכניסה לנתיב הימני, ולכן כשחזר לנתיב השמאלי התנגש האופל בדופן הימני של הפולקסווגן.

32. בסעיף 8 לתצהירו טוען נהג האופל כי בטרם פגע רכבו בפולקסווגן, הוא ראה כי "הפולקסווגן המסחרי בולם בפתאומיות, פוגע במכונית שנסעה לפניו ואז נזרק לכיוון מרכז הכביש, כאשר חזיתו פונה למרכז הכביש".
לטענת בעל האופל, נסיונו למנוע את ההתנגשות לא עלה בידו ולכן הכנף השמאלית של רכבו פגעה במרכז הפולקסווגן בצידו הימני.

33. הצדדים לא חולקים כי האופל פגע בצידו הימני של הפולקסווגן, אך הם חלוקים בשאלת עיתוי הפגיעה - האם היתה בטרם פגע הפולקסווגן בוולבו או לאחר מכן.

לאחר בחינת מכלולו הראיות והעדויות, הגעתי למסקנה כי פגיעת האופל בפולקסווגן קדמה לפגיעת הפולקסווגן בוולבו, ולהלן טעמיי:

34. בגירסתו של בעל הפולקסווגן בביהמ"ש נתגלו סתירות הפוגעות באמינותה:

א. בגירסה שמסר במשטרה (בהודעתו מיום 21.7.97), אמר נהג ההפולקסווגן בשורות 5-9 להודעתו:
"... אני מיד בלמתי בלימת חירום ופגעתי עם חזית רכבי ברכב שעמד לפני, לא יודע אם הרכב שלפני נדחף לרכב שהיה לפניו, (ההדגשה שלי א.ז.)... בכל מקרה הרכב שנסע אחרי פגע בי בדופן ימין..."

מגירסה זו ומסדר האירועים המתואר בה, עולה כי קודם פגע הפולקסווגן בוולבו ורק לאחר מכן פגע האופל בחלקו הימני של הפולקסווגן ואין כל ציון לכך שהפולקסווגן נפגעה לפני פגיעתה בוולבו. כלומר פגיעת האופל בפולקסווגן קדמה לפגיעת הפולקסווגן בוולבו.

ב. ב. בגירסה שמסר בתצהירו מיום 4.3.99, ציין בעל הפולקסווגן כי בלם בלימת חירום, אך האופל התנגש תוך כדי בלימת החירום ברכבו ובשל כך הוא איבד את השליטה על מערכת ההיגוי ורכבו הועף לעבר הוולבו.
35. מכאן שהגירסה שנמסרה בתצהיר, לפיה פגיעת האופל בפולקסווגן קדמה לפגיעת הפולקסווגן בוולבו, היא גירסה כבושה, ולא ניתן הסבר מדוע לא נמסרה מיד במשטרה ובסמוך לאירוע ומדוע נכבשה במשך זמן כה רב. כמו"כ היא סותרת גירסה ראשונית וטרייה שמסר שם נהג הפולקסווגן במשטרה בסמוך לאירוע.

סתירות אלה מלמדות על חוסר אמינותו של נהג הפולקסווגן.

36. זאת ועוד, העובדה כי נהג הפולקסווגן הודה במשטרה שפגיעתו בוולבו קדמה להתנגשות האופל מאחוריו, מלמדת כי נהג הפולקסווגן לא שמר מרחק מהוולבו.
מאחר והגירסה שנמסרה במשטרה היתה קרובה יותר לאירוע התאונה, כאשר זכרונו של העד היה טרי וטוב יותר במועד התאונה מאשר במועד מתן תצהירו 4.3.99 לאחר כמעט שנתיים מאז התאונה, אני מעדיפה את גירסתו במשטרה, לפיה פגיעתו בוולבו קדמה לפגיעת האופל מאחוריו.

37. בנוסף סבורני כי הגירסה החדשה שבתצהיר, נועדה כדי להפחית מאשמת נהג הפולקסווגן והיא צצה ונולדה לאחר שבאה לעולם חוות השמאי משה בלייך ביחס למצב הפולקסווגן, בה צויין כי תיבת הגה כח מעוותת ושבורה ובעקבות מידע זה, נולדה גירסתו האחרונה של בעל הפולקסווגן שהיא גירסה כבושה, שלא ניתנה במשטרה ולא ניתן כל הסבר מדוע לא ניתנה. לפיכך היא אינה אמינה וכבר מטעמים אלה אני דוחה אותה.

38. ולבסוף - גירסת נהג הפולקסווגן אינה מתיישבת עם השכל הישר
טענת נהג הפולקסווגן כי כתוצאה מפגיעת האופל בפולקסווגן נשבר ציר ההגה של הפולקסווגן והפולקסווגן הסתובבה לצד ימין ולכן פגע בה האופל בצדה הימני, אינה מתקבלת על הדעת מהטעמים שלהלן:
א. טענה זו מקורה בהודעה שנגבתה במשטרה מגב' שרון רחל, אשת נהג האופל, לפיה חזית הפולקסווגן הסתובבה למרכז הכביש לפני שהאופל פגע בהם, אולם טענה זו אינה מתיישבת עם ראיות אחרות.
ב. הנזקים שנגרמו לפולקסווגן, מלמדים על חוסר אמינות גירסת נהג הפולקסווגן כי רכבו הסתובב, שכן הפולקסווגן נפגע באופן רציני בחזיתו הקדמית שפגעה בוולבו שלפניו. פגיעה זו אינה מתיישבת עם הטענה כי פגיעת האופל בפולקסווגן גרמה לפולקסווגן להסתובב, שכן העובדה שחזית הפולקסווגן פגעה בוולבו מאחור, מלמדת כי חזית הפולקסווגן היה בכיוון הנסיעה ממש אחרי הוולבו והיא לא הסתובבה, ובכך נסתרת טענת נהג הוולקסווגן ע"י ראייה חותרת לפיה הפולקסווגן לא הסתובבה.
ג. גם אם נניח כי לפני פגיעת האופל פגע הפולקסווגן בוולבו, לא מתקבל על הדעת שפגיעת האופל תסובב את הפולקסווגן לצד ותנתקה מהוולבו שלפניו או שעצם פגיעת הפולקסווגן חזיתית בוולבו תגרום לסיבוב הפולקסווגן.
ד. פגיעת האופל בצידו הימני של הפולקסווגן מוסברת ע"י נהג האופל הטוען כי סטה ימינה כמעה, כדי להימנע מפגיעה בפולקסווגן וחזר שמאלה משום שבנתיב הימני נסעו רכבים, ודבריו אלה מתיישבים היטב עם האופן בו נגרם הנזק בימין הפולקסווגן, שמראה פגיעה צידית לאורך חלק מהצד הימני בניגוד לפגיעה חזיתית בימין הפולקסווגן, שהיתה אמורה להיגרם אילו הסתובבה הפולקסווגן ימינה, מה עוד שפגיעת האופל היתה יחסית פחותה, וחסרת משמעות בתרומתה לפגיעה בוולבו, משום שנעשתה תוך סטיה ימינה תוך עצירת חירום. מכל מקום סטית האופל לימין מלמדת כי האופל לא שמר מרחק.
ה. הנזקים הקשים שנגרמו לוולבו ומכל מקום הנזקים המצטברים שנגרמו הן בחזית הפולקסווגן והן בחלק האחורי של הוולבו ובחזיתו, מלמדים בהצטברותם כי נהגי הפולקסווגן והאופל לא שמרו שניהם על מרחק עצירה סביר, וכי אשמו של נהג הפולקסווגן הינו האשם המכריע לאירוע התאונה דנן, ובנסיבות המקרה, לאור הפגיעה הקשה יותר שבחזית הפולקסווגן ואחורי הוולבו, היה אשמו של נהג הפולקסווגן גדול לעין שיעור מזה של נהג האופל.
ו. מחוות השמאי משה בלייך שבדק את הפולקסווגן והמתמונה שצרף ביחס לשבר בתיבת ההגה שבפולקסווגן, לא ניתן לקבוע אם השבר בתיבת ההגה נגרם מהמכה שספג הפולקסווגן מהאופל או בשל המכה שקיבל מפגיעתו בוולבו. השמאי גם לא נחקר על כך.

לפיכך אני קובע כי פגיעת הפולקסווגן בוולבו קדמה לפגיעת האופל בפולקסווגן ומלמדת כי נהג נהג הפולקסווגן לא שמר מרחק מהוולבו, ובכך גרם לפגיעה בוולבו ואשמו היה מכריע לאירוע התאונה. נהג הפולקסווגן אחראי לנזק הקדמי של רכבו, לנזקי הוולבו ולנזקי הפורד.

אחריות האופל
39. מהעובדה שנהג האופל נאלץ לסטות ימינה, ניתן להסיק כי נהג האופל לא שמר מרחק, אחרת היה מספיק לעצור (כמו הוולבו) בנתיב נסיעתו ולא היתה סיבה כי יסטה ימינה. הזדרזותו לסטות ימינה מעידה כי חסר לו מרחק העצירה שנדרש כדי למנוע את פגיעתו בפולקסווגן, ולכן נקט בדחיפות בפעולת מנע חילופית, של סטיה ימינה, אשר למיצער, אף היא לא הספיקה למנוע את התנגשותו בפולקסווגן (בצד ימין, לאחר שחזר מיד שמאלה, עקב רכבים אחרים שנסעו מימינו.

40. מצילומי שמאי הפולקסווגן, ניתן לראות כי המכה בדופן ימין של הפולקסווגן מתמקדת בעיקר במרכז צד ימין הרכב, ומשם ממשיכה לכיוון קידמת הרכב, והיא עמוקה יותר בסמוך הגלגל הקדמי ימני. גם בכך יש משום הוכחה לכך שהפולקסווגן לא הסתובבה טרם שנפגעה מהאופל, אלא האופל פגע בה מימין לאחר שסטה ימינה, תוך כדי התקדמות נסיעתם של האופל והפולקסווגן, ובטרם פגעה הפולקסווגן בוולבו.

לפיכך נהג האופל התרשל באי שמירת מרחק מהפולקסווגן, והוא אחראי לנזק שנגרם בצידו הימני של הפולקסוואגן.

41. בנסיבות אלה עדיין יש לבחון האם ובאיזו מידה פגיעת האופל בפולקסווגן תרמה או הגדילה את הנזק שנגרם לוולבו ולפורד ובאיזה שיעורים, אם בכלל.

בסעיף 9 לתצהירו אמר בעל האופל:
"ניסיתי להימנע מפגיעה בפולקסווגן המסחרי תוך כדי בלימת הרכב על ידי כך שהסטתי את ההגה של מכוניתי ימינה".

בסעיף 10 לתצהירו הוא מוסיף:
"הנסיון למנוע התנגשות לא עלה יפה, והכנף השמאלית הקדמית של הרכב שבו נהגתי פגעה במרכז הפולקסווגן המסחרי בצידו הימני".

נהג האופל ניסה למזער ולמנוע את הנזק בכך שהסיט את רכבו ימינה, אך אילו שמר על מרחק כמבוקש וכמתחייב על פי תקנות התעבורה, היו הפגיעה והנזק בצידו הימני של הפולקסווגן נמנעים כליל. שכן היה עליו לשמור על מרחק עצירה כזה שיהא בידו לעצור עצירת חירום, גם בלי לסטות ימינה.

42. עם זאת סטיית האופל ימינה, מיתנה את עוצמת פגיעת האופל בימין הפולקסווגן לעומת מצב של פגיעה ישירה וחזיתית מאחור. מכל מקום סבורני כי בנסיבות המקרה, תרומת האופל לעוצמת המכה של הפולקסווגן בוולבו היתה לכל היותר מזערית ושולית והיא זניחה, כשמנגד עוצמת פגיעת הפולקסווגן בוולבו היתה מכריעה לאור היותה פגיעה חזיתית ובעוצמה גדולה, לאור העובדה כי הפולקסווגן המסחרית גדולה מהאופל הפרטית, וגודלה הרב כמו אופן הפגיעה החזיתית שימשו מנוף בלעדי, ולכל הפחות מכריע, לפגיעת הפולקסווגן בוולבו, ולאור הנזקים הקשים שנגרמו לוולבו מאחור והביאו לדחיפתו קדימה, להתנגשות חזית של הוולבו בפורד ולנזקים שנגרמו בחלק האחורי של הפורד.

גם העובדה שהוולבו נפגע בעת עצירה, אך נדחף קדימה לעבר הפורד, מלמדת אף היא כי פגיעתו החזיתית של הפולקסווגן היתה בתנופה ובעוצמה גדולה, שהפעילה כח עז על הוולבו ודחפה את הוולבו לנוע מעצירתו קדימה על הפורד.

תרומת הפגיעה של האופל היתה כה מזערית ושולית, עד כי מצאתי שאין מקום להביאה
בחשבון, לנוכח עוצמת הפגיעה החזקה והבלעדית של הפולקסווגן בוולבו, אשר מצאתי כי בעטיה נגרמה הפגיעה בוולבו. מכל מקום אינני סבורה כי פגיעת האופל בפולקסווגן, תרמה לדחיפתה. אילו היתה הפולקסווגן עוצרת לפני הוולבו, לא היה די בפגיעת האופל בפולקסוואגן כדי להזיז את הפולקסווגן קדימה. לפיכך לא מצאתי כי ראוי לקבוע שלאופל היתה רשלנות תורמת בנזק שנגרם לוולבו ולפורד אך האופל אחראי בגין הנזק שנגרם בצידו הימני של הפולקסווגן.

אשר על כן, אני קובעת כי נהג האופל אחראי לנזק שנגרם לפולקסווגן בחלקו הימני בלבד וכן לנזק שנגרם לאופל.

לעומת זאת, על הפולקסווגן לשאת בנזקיו, למעט הנזק שנגרם לדופן הימנית (שעל בעל האופל לשאת בו) ובנזקי הוולבו והפורד, הכל בניכוי 10% בגין תרומת רשלנותו של הפורד לאירוע בכללותו.

43. לאור האמור לעיל:
התביעה בת.א. 2540/98 - מתקבלת בחלקה. היא מתקבלת כנגד הנתבעים 1 ו-2 ביחס לנזק שנגרם בצידו הימני של הפולקסוואגן בו ישאו הנתבעים 2-1 ב-90% והנתבע 3 ישתתף ב-10% מנזק זה. (בשאר הנזקים ישא בעל הפולקסוואגן בעצמו, בהשתתפות 10% של בעל הפורד).
התביעה בת.א. 5722/98 - נדחית.
התביעה בת.א. 8614/98 - מתקבלת כנגד בעל הפולקסווגן שישא בנזקי הוולבו בניכוי 10% בגין רשלנותו התורמת של בעל הפורד לאחר שהתביעה נגד נתבעת 2 נמחקה.
האחריות לנזקי הפורד
44. אמנם בעל הפורד לא הגיש תביעה כנגד בעל הפולקסווגן (אלא כנגד בעל הוולבו בלבד, ותביעתו נדחתה). עם זאת משדנתי ביריעת המחלוקת בכללותה ובחלקו של כל אחד מהמעורבים בה ולאחר שקבעתי כי אחריותו של נהג הפולקסווגן היתה מכרעת לאירוע התאונה, מן הראוי והנכון כי לסילוק כל המחלוקות, תידון גם מערכת היחסים שבין נהג הפורד לנהג הפולקסווגן.

בענייננו היה לבעל הפולקסווגן יומו בביהמ"ש לאור היותו צד ג' בתביעה שהגישה חב' הביטוח אי.די.איי. נגד הוולבו בת.א. 5722/98, לאור היותו נתבע בתביעה שהגישה נגדו חב' ביטוח מנורה בת.א. 8614/98. לפיכך טענות הגנתו של בעל הפולקסווגן נשמעו במלואן יחד עם שאר טענות הצדדים המעורבים ובמענה להן, וניתן להכריע גם באחריותו כלפי בעל הפורד.

45. לפי תקנה 24 לתקנות סד"א, רשאי ביהמ"ש בכל שלב משלבי הדיון להורות על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע. לפיכך מאחר ולבעל הפולקסווגן היה
יומו בביהמ"ש, ומשנדרשת הכרעה יעילה בכל יריעת המחלוקת, אני מורה על צירוף בעל הפולקסווגן כנתבע נוסף בת.א. 5722/98 עפ"י תקנה 24 לתקנות סד"א.

אשר על כן ולאור רשלנותו התורמת, על בעל הפולקסוואגן לשאת בנזקי הפורד בנכוי רשלנותו התורמת של הפורד בשיעור של 10%.

חישוב הנזק:

בגין נזקי הפורד בת.א. 5722/98:
46. הנזקים שנגרמו בגין התאונה לפורד עפ"י חוות דעת השמאי מתייחסים לחלק האחורי בלבד בסך כולל של 4,690 ₪. חברת הביטוח איי. די. איי. בע"מ תבעה את הוולבו ושלחה הודעת צד ג' לבעל הפולקסווגן.
כיוון שקבעתי לעיל כי לוולבו אין אחריות להיווצרות הנזק, וצירפתי את נהג הפולקסווגן כנתבע נוסף, אני מחייבת את בעל הפולקסווגן בתשלום של 90% מהסך של 4,690 ₪ לחברת הביטוח איי. די. איי. בע"מ (לאחר נכוי של 10% בגין רשלנותו התורמת של בעל הפורד) הכל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה 1.4.98 ועד התשלום המלא בפועל.

בגין נזקי הוולבו בת.א. 8614/98:
47. שווי הוולבו ביום התאונה היה בסך 138,000 ₪.
עפ"י חוות דעת השמאי, הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה הסתכם בסך כולל של 75,500 ₪ בתוספת סך של 300 ₪, כשירידת הערך הצפויה היתה בשיעור 15%.

לפיכך לא היתה כדאיות כלכלית בתיקון הוולבו, והוולבו הוצא למכירה. ההצעה הגבוהה ביותר שניתנה היתה בסך 62,500 ₪.

השמאי המליץ לפצות את בעל הוולבו בהפרש שבין שווי הרכב לתמורה ממכירתו במצבו, דהיינו 75,500 ₪ בתוספת 300 ₪ בגין גרירת הרכב ממקום האירוע, ולמכור את שרידי הרכב כחלקים משומשים.

חברת הביטוח מנורה קיבלה את המלצת השמאי ופיצתה את בעל הוולבו בסך של 75,487 ₪ ומכאן קמה עילת התביעה של חברת הביטוח מנורה כנגד בעל הפולקסווגן בת.א. 8614/98. כאמור במועד התאונה רכב הפולקסווגן לא היה מבוטח בביטוח מקיף.

לאור האמור אני מחייבת את בעל הפולקסווגן, לשלם לחברת הביטוח מנורה בע"מ סך של 67,987 ₪ (90% מהסך של של 75,487 ₪) בגין נזקי הוולבו, ואת בעל הפורד לשלם לה בגין רשלנותו התורמת סך של 7,500 ₪ (10% מהסך הנ"ל).

בגין נזקי הפולקסווגן בת.א. 2540/98:
48. עפ"י חוות דעת השמאי נגרם לפולקסווגן בצידו הימני נזק בסך 16,132 ₪.
הנזק שבחזית הפולקסווגן הוערך בסך של 13,686 ₪, והנזק הכולל הינו בסך של 29,818 ₪ (רכבו של התובע הינו רכב מסחרי המשמש לצורך עיסוקו).

49. שווי הרכב ע"י חוות דעת השמאי בהתאמה למחיר המחירון ללא מע"מ הינו בסך 44,464 ₪, אך בעל הפולקסווגן טוען כי הסכום המופיע במחירון הינו ללא מע"מ ועל כך יש להוסיף לסכום זה מע"מ בשיעור של 17%.

מאחר והסכומים המופיעים במחירון לוי יצחק כוללים מע"מ, הרי שאין להוסיף עליהם מע"מ.

50. הנזק הכולל שנגרם לפולקסווגן הן בצידו הימני והן בחזיתו מגיעים ל - 67% מערך הרכב והביאוהו לידי אובדן מלא ולהיותו מושבת.

מכאן עולה שהנזק שגרם בעל האופל, אינו מסתכם בסך של 16,132 ₪ מתוך 29,818 ₪ בלבד, אלא יש לחשבו עפ"י חלקו היחסי בתרומתו לאובדן שווי הפולקסווגן עפ"י מלוא שוויו בסך 44,464 ₪.

לפיכך תרומת האופל לאבדן הפולקסווגן הינו בשיעור 54% = 16,132 וזאת לאחר ניכוי שווי שרידי הפולקסווגן 29,818

51. לטענת בעל הפולקסווגן שרידי הפולקסווגן נמכרו בסך של 4,500 ₪. לטענה זו לא הביא בעל הפולקסווגן מסמכים מאמתים התומכים בה ולא הרים את נטל ההוכחה הרובץ עליו, להוכיח מהו הסכום בו נמכרו שרידי הרכב. לפיכך אני מקבלת את הסכום שקבע בחוות דעתו השמאי מר בלייך, לעניין שווי שרידי רכב הפולקסווגן בסך של 5,336 ₪.

להלן חישוב השתתפות האופל בנזקי הפולקסווגן:
21,130 ₪ = 54% x (5,336 - 44,464 )

לסכום זה יש להוסיף הוצאות, נסיעות, ועוגמת נפש בסך 1,500 ₪.

סה"כ מסתכם סכום הפיצוי של בעל האופל בגין נזקי הפולקסווגן הינו בסך של 22,700 ₪.
מסכום זה אני מחייבת את בעל האופל לשלם לבעל הפולקסווגן סך של 20,430 ₪ (90%) ואת בעל הפורד סך של 2,270 ₪ (10%) - הכל בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה 2.2.98 ועד התשלום המלא בפועל.

הוצאות המשפט

בת.א. 2540/98:
התובע זכאי להוצאות בסך 7,500 ₪ מתוכם ישאו הנתבעים 2-1 ב-90%, הנתבע 3 ב-10%.

בת.א. 5722/98:
התובעת תשלם את הוצאות הנתבעים בסך 5,000 ₪.
בת.א. 8614/98:
התובעת זכאית להוצאות בסך 10,000 ₪ מהם ישא בעל הפולקסווגן ב-90% ובעל הפורד ב-10%.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' באייר, תשס"ב (15 באפריל 2002) בהעדר הצדדים.
אילתה זיסקינד
, שופטת








א בית משפט שלום 2540/98 שם טוב שם טוב נ' אורי שרון (פורסם ב-ֽ 28/05/2002)