פסקי דין על כמאל אברהים מנסור | פסקי דין על עזבון המנוח נואף עבאס מנסור | פסקי דין על סמיח עבאס מנסור ואח' | פסקי דין על נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה | פסקי דין על שר התחבורה |

27200-03/16 א     27/02/2019




א 27200-03/16 כמאל אברהים מנסור, עזבון המנוח נואף עבאס מנסור, סמיח עבאס מנסור ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, שר התחבורה








בית המשפט המחוזי בנצרת

ת"א 27200-03-16 מנסור ואח'
נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ואח'
27 פברואר 2019



בפני

כב' השופט הבכיר שאהר אטרש
התובעים:

1
.
כמאל אברהים מנסור

2
. כמאל אברהים מנסור

3
.
עזבון המנוח נואף עבאס מנסור
באמצעות יורשיו עפ"י צו קיום צוואה:

א
.
עדנאן נואף מנסור

ב
.
נאיף נואף מנסור

ג
.
עאדל נואף מנסור

ד
.
פתחי נואף מנסור
4
.
סמיח עבאס מנסור
5.
חוסין עבאס מנסור
ע"י ב"כ עוה"ד אמיל נחאס


נגד

הנתבעים
:

1. נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שילה הרשקוביץ ואח'

2. שר התחבורה
באמצעות פרקליטות מחוז צפון



פסק דין

1.
התובעים הגישו נגד נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (מ.ע.צ) (להלן: "נתיבי ישראל") ונגד שר התחבורה
(להלן: "השר"
או "שר התחבורה
") תביעה לתשלום פיצויי הפקעה בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין הידועים כחלק מחלקה 4 בגוש 17464 (להלן: "חלקת המקור"). ההפקעות בוצעו מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: "פקודת הדרכים") ומכוח צו הכרזה שניתן ביום 15.11.1973.

מבוא ורקע עובדתי

2.
שטח חלקת המקור הוא 8,812 מ"ר. בהתאם לצו ההכרזה הופקעו מחלקת המקור 6,157 מ"ר לצורך סלילת והרחבת כביש מספר 77 (להלן: "ההפקעה הראשונה").

3.
לאחר ההפקעה, בוצע הליך פרצלציה כך שחלקת המקור פוצלה והפכה לחלק מחלקת דרך שהנה בבעלות המדינה ומספרה 141 בשטח 6,157 מ"ר וכן לחלקה 128 ששטחה 2,655 מ"ר.

4.
בתאריך 18.6.2014 אושרה תכנית חדשה (ג/19806) לפיה הפקיעה נתיבי ישראל את יתרת חלקת המקור, קרי – חלקה 128 (להלן: "ההפקעה השנייה") מכוח החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מס' 3), התש"ע-2010 (להלן: "תיקון 3").

5.
התובעים הגישו השגה בפני
ועדת ההשגות בקשר לפיצוים בגין ההפקעה השנייה (להלן: "ההשגה").

6.
התובעים הם הבעלים הרשומים או הזכאים להירשם כבעלים בחלקה 128. חלקה זו רשומה בבעלות משותפת, כאשר לתובעים בעלות על 7/8 ממנה.

7.
נתיבי ישראל היא האמונה על תכנון, הקמת ואחזקת רשת הכבישים הבינעירונית במדינה.

8.
השר הוא הגורם המוסמך לשלם "פיצויי סבל" בהתאם לסעיף 7 לפקודת הדרכים.

הלכות יסוד בדיני הפקעה וחקיקה רלבנטית

9.
ביום 15.2.2010 פורסם
תיקון 3 אשר ביטל את פקודת הדרכים. עם זאת, במסגרת אותו תיקון נקבע כי פקודת הדרכים תוסיף לעמוד בתוקף ביחס לקרקעות אשר הודעה בדבר הפקעתן פורסמה טרם כניסת התיקון לתוקף, כמו במקרה דנן.

10.
סעיף 7
ו- 8(1) לפקודת הדרכים קובעים כי:

"הגבלה על זכות פיצויים

7. לא יהא בעל הקרקע זכאי לקבל פיצויים אלא אם כן היה שטח הקרקע שנלקח גדול מרבע השטח הכולל של החלקה שממנה נלקח:
בתנאי שאם הוכח כי אם לא ישולמו לו פיצויים יהא נגרם לו סבל, רשאי שר העבודה או שר התחבורה
לפי שיקול דעתו ליתן אותו סכום הפיצויים שימצא לנכון מתוך התחשבות בכל מסיבות הענין
.

הפיצויים
8. (1) היה גודל השטח שנלקח עולה על רבע החלקה שממנה נלקח, ישולמו לבעל הקרקע שנרכשה פיצויים בעד השטח העודף על הרבע".

11.
בע"א 8622/07
רוטמן
נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, 14/05/2012 (להלן: "פס"ד רוטמן")

נדונה פרשנותם של סעיפים
7 ו-8
לפקודת הדרכים ונקבע

שככלל, נטילת חלקת מקרקעין או חלק ממנה ללא פיצוי מלא, גורמת "סבל" לבעל המקרקעין כמשמעותו
בסעיף 7
סיפא ככל שהחלק הנותר בידי בעל המקרקעין לא הושבח, ומחייבת תשלום פיצוי מלא בגין ההפקעה. עוד נקבע, כי שיקול הדעת המסור לשר בהחלטה על הענקת פיצויי סבל קיים רק מקום בו חלה השבחה בחלק הנותר בידי הבעלים ולפיכך, כל אימת שחלק זה לא הושבח כתוצאה מן ההפקעה, סמכות השר לשלם פיצויי סבל הופכת לסמכות חובה. בית המשפט הוסיף והתווה את המסלול הדיוני הראוי לבירור מחלוקת בדבר פיצויי סבל.
12.
בעקבות פס"ד רוטמן, התווה שר התחבורה
קריטריונים מתוקנים לבחינת בקשה לפיצויי סבל אשר מוגשת אל השר (להלן: "הקריטריונים"). כמו כן, הוקמה "ועדה מכרעת" שתפקידה לבחון בקשות לפיצויי סבל ולהציג בפני
השר המלצות בטרם יקבל בהן החלטה (להלן: "הוועדה המכרעת").

סעיף 5 לקריטריונים קובע כדלהלן:

"
ככל שמדובר בהפקעות שבהן תפיסת הקרקע נעשתה בתוך תקופה של שבע שנים שעד למועד מתן פס"ד רוטמן, תמליץ הוועדה המכרעת על תשלום פיצויים מן החסד (להלן, הכלל המנחה), אלא אם כן מצאה כי נתקיימו סייגים דלקמן:

א.
יתרת הקרקע שתיוותר בידי הנפקע הושבחה באופן עקיף או ישיר בשל תכנון הדרך המופקעת או בשל סלילת הדרך. נטל ההוכחה כי הקרקע הושבחה כאמור לעיל יחול על הגוף המפקיע. ככל שמצאה הוועדה המכרעת כי הקרקע הנותרת הושבחה, תשקול באם להמליץ על תשלום ההפרש שבין ערך השטח שהופקע לגובה ההשבחה, ככל שקיים הפרש, כולו או מקצתו.
ב.
הנפקע הפיק עושר בשל אי פינוי במועד של הקרקע הנפקעת; ככלל, הוועדה תמליץ על ניכוי העושר מסך הפיצויים מן החסד"
(ההדגשות במקור).

13.
סעיף 5 לקריטריונים מגביל למעשה את תוקפה הרטרוספקטיבי של הלכת רוטמן. בפסיקה התעוררה מחלוקת בשאלה זו, בשים לב לכך שבית המשפט העליון לא הגביל את התחולה הרטרוספקטיבית של הלכת רוטמן במסגרת פסק הדין האמור.

14.
בע"א 8116/16 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' פארן, 12.3.2018 (להלן: "פס"ד פארן")
קיבל בית המשפט העליון את עמדת המדינה, לפיה, סעיף 5 לקריטריונים אינו קובע הוראת התיישנות, אלא הוראת תחולה בזמן הבאה לתחום את התקופה לאחור אשר בה תחול הלכת רוטמן
; בית המשפט העליון קבע, בין היתר, כי ההתוויה אשר נקבעה במסגרת סעיף 5 לקריטריונים באשר לתחימת התחולה הרטרוספקטיבית של הלכת רוטמן לשבע שנים - היא סבירה ואין עילה להתערב בה.

15.
בדנ"א 1595/06
עיזבון המנוח ארידור ז"ל
נ' עיריית פתח תקווה, 21.3.2013 (להלן: "הלכת ארידור") נקבעו כללים לעניין התיישנות תובענה בגין פיצויי הפקעה לפי

פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)
, 1943 (להלן: "
פקודת הקרקעות"
),
לפיהם, עילת התביעה נולדת לכל המאוחר, במועד בו תפסה הרשות חזקה במקרקעין. עוד נקבע שם כי הלכה זו תיכנס לתוקף בחלוף שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין. בכל הנוגע לתובענות שיוגשו לאחר אותן שלוש השנים, נקבע כי תקופת ההתיישנות, המתחילה להימנות לכל המאוחר מהמועד בו תפסה הרשות חזקה במקרקעין, עומדת על שבע שנים (בדומה לתקופת ההתיישנות החלה בנוגע לתביעות כספיות).

16.
בע"א 5546/97 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קרית אתא נ' הולצמן, 12.6.2001 (להלן: "הלכת הולצמן") שינה בית המשפט העליון את הלכת פייצר [לפיה, הרשות המפקיעה רשאית הייתה לשלם פיצוי מופחת בהפקעה לפי
חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965
(להלן: "חוק התו"ב") ופקודת הקרקעות, הן בגין הפקעה חלקית והן בגין הפקעת המקרקעין בשלמותם] ופסק, כי כאשר מקרקעין מופקעים בשלמותם בעליהם אינם יכולים ליהנות מהשבחתם, ועל כן אין להפחית מן הפיצויים. הלכת הולצמן ניתנה לגבי הפקעה לפי פקודת הקרקעות ולפי חוק התו"ב.

טענות התובעים

17.
בכתב התביעה המתוקן (מיום 25.9.2016) עתרו התובעים לפיצויי הפקעה, פיצויי סבל בגין 25% הראשונים מחלקת המקור ופיצויים בגין הפגיעה בשטח הנותר בחלקת המקור.

לאור ההשגה שהוגשה על ידי התובעים, ובהסכמת ב"כ התובעים, הוריתי ביום 18.5.2018 על מחיקת עילת התביעה המתייחסת לתשלום פיצויים בגין הפגיעה בשטח הנותר בחלקה.

18.
מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של השמאי ענאן סלאמה.

19.
לטענת התובעים, התביעה לפיצוי בגין ההפקעה הראשונה לא התיישנה טרם הגשתה לאור הלכת ארידור.

20.


ביום 21.4.2014 פנו התובעים לשר התחבורה
בדרישה לתשלום פיצויים מלאים בגין 25% הראשונים מהשטח המופקע בחלקות כפיצויי סבל, בהתאם למסלול הדיוני שהותווה בהלכת רוטמן. ביום 11.11.2015 נתקבלה החלטת השר שדחה את בקשתם, בין היתר, מאחר והבקשה אינה עומדת בסעיף 5 לקריטריונים, שכן תפיסת החזקה בשטח המופקע
נעשתה יותר משבע שנים טרם מתן פס"ד רוטמן.

21.
התובעים התייחסו למעמדה הרם של זכות הקניין. כמו כן ציינו, כי מדובר בהפקעה שבוצעה בשלבים וכי החלק שנותר בידם לא הושבח. משכך, הרי שאי מתן פיצוי מלא גורם להם סבל. בנוסף טוענים התובעים, כי מדובר בהפקעה לשימוש שאינו קהילתי, והפקעה כאמור ללא פיצוי מלא פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין שלהם ובעקרון השוויון.

22.
עוד טוענים התובעים, כי הקריטריונים שנקבעו על ידי השר בנוגע לתשלום פיצויי סבל הם בלתי חוקיים, בלתי מידתיים ובלתי סבירים, שכן הם כוללים תנאי לפיו פיצויי סבל יינתנו רק במקרה בו תפיסת החזקה נעשתה בתוך תקופה של שבע שנים עד למועד פסק הדין בפרשת רוטמן. לטענתם, הקריטריונים מאמצים בצורה שגויה את הלכת ארידור במסגרתה נקבע, כי ההלכה לא תיכנס לתוקף במשך תקופה של שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין. הקריטריונים מנוגדים לעקרונות שנקבעו ב

פסק דין
רוטמן.

23.
עוד ציינו התובעים, כי הנתבעת לא הפקידה את סכומי הפיצויים בגין ההפקעה הראשונה כאשר סירבה לשלם את הפיצוי שדרשו. לפיכך קביעה כי התביעה התיישנה ביחס לחלק זה מהווה מתן פרס למעוול.

טענות הנתבעת 1, נתיבי ישראל

24.
דין התביעה להידחות מחמת שיהוי בהגשתה, וזאת בהתאם להלכת ארידור. בעלי המקרקעין ידעו במועד צו ההכרזה וההפקעה (בשנות השבעים) ולכל המאוחר בשנת 1991, עת נערך הליך פרצלציה, כי המקרקעין הופקעו. הם לא נקטו בשום הליך לצורך מיצוי זכויותיהם ולכן יש לראותם כמי שזנחו את תביעתם. עוד טוענת, כי השיהוי גרם לה נזק ראייתי לאור הקושי לאתר מסמכים רלבנטיים. יש להעביר את הנטל לתובעים להדוף את טענת השיהוי.

25.
יש לדחות את התביעה לפיצוי בגין הפקעת 25% הראשונים מהחלקות, בשל אי תחולה רטרוספקטיבית של הלכת רוטמן, בהתאם לסעיף 5 לקריטריונים.

26.
התחולה הרטרוספקטיבית שנקבעה בסעיף 5 למסמך הקריטריונים מאזנת בצורה ראויה וסבירה בין הלכת רוטמן לבין ההלכה ששרה במשך עשרות שנים ביחס להפחתת 25% הראשונים מפיצויי ההפקעה ואינטרס ההסתמכות העומד למדינה ולנתיבי ישראל.

27.
מטעם נתיבי ישראל הוגשה חוות דעתה של השמאית איריס ישראלי. נתיבי ישראל טענה כי שומת התובעים קובעת ערכי שווי גבוהים באופן חריג למקרקעין מושא התביעה, וכי שווי המקרקעין הראוי הוא כמפורט בחוות דעת השמאית מטעמה.
טענות הנתבע 2, שר התחבורה

28.
שר התחבורה
הודיע, כי הוא מצטרף לאמור בכתב ההגנה שהגישה נתיבי ישראל ובעיקר בכל הנוגע לפיצויי סבל ותחולת הלכת רוטמן.

29.
השר הוסיף, כי התובעים לא הביאו נסיבות מיוחדות המאפשרות לחרוג מהקריטריונים שנקבעו בעקבות הלכת רוטמן, והמצדיקים במקרה הספציפי שלהם פסיקת פיצויי סבל בהתאם למצב המשפטי שקדם להלכת רוטמן.
מינוי מומחה מטעם בית המשפט

30.
לאור הפער בין חוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים ובהסכמת הצדדים, מיניתי בהחלטתי מיום 18.5.2017 את השמאית איילת אלזר כמומחה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות-דעת שמאית ביחס למקרקעין מושא התובענה (החל מהמטר הראשון).

31.
יצוין כי חוות דעת של המומחה לא הוגשה משזו התייתרה לאור הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, כמפורט להלן.
הסכם פשרה ו

פסק דין
חלקי באשר לפיצויים בגין הפקעת החלק העולה על 25% הראשונים

32.
לאחר הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לפיו,
נתיבי ישראל תשלם לתובעים, בכפוף להוכחת זכויותיהם בחלקות וחתימתם על כתבי ויתור ויתר המסמכים הנדרשים,
סך 136,481 ₪ כפיצויי הפקעה בגין הפקעת 3,954 מ"ר המהווים את השטח העולה על 25% הראשונים, עבור 7/8 חלקיהם. כמו כן, הסכימו הצדדים לתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ כחוק.

באשר לחלק ההפקעה הקטן מ-25% הראשונים
– הצדדים ביקשו לדחות את המשך ההליכים עד למתן

פסק דין
בעניין פארן, ולעדכן את בית המשפט באשר להמשך ההליכים.

33.
ביום 2.11.2017 נתתי למתווה הפשרה דלעיל תוקף של

פסק דין
חלקי.

המשך הדיון באשר לפיצויים בגין הפקעת
25% הראשונים – בקשה 17

34.
לאחר מתן פס"ד פארן בתאריך 12.3.2018, ובהתאם להסכם הפשרה, הגישו הצדדים הודעות עדכון (סומנו כבקשה 17).

35.
בהודעתה, ציינה נתיבי ישראל כי פס"ד פארן עסק בשאלה אם היה השר מוסמך לתחום את התחולה הרטרוספקטיבית של הלכת רוטמן
לתקופה של שבע שנים ממועד מתן פסק הדין, והוסיפה, כי בית המשפט העליון
השיב בחיוב לשאלה זו וקבע, כי ניתן להגביל את תחולתה הרטרוספקטיבית של הלכת רוטמן במקרים מסוימים, וכי הסתמכותה של המדינה עד שנת 2005 על ההלכה שקדמה להלכת רוטמן הייתה לגיטימית. על כן, נתיבי ישראל ביקשה לדחות את התביעה ביחס להפקעת
25% הראשונים.

36.
התובעים בהודעתם טענו כי אין בהכרעה שניתנה בפס"ד פארן כדי לסייע בידי הנתבעים בשאלה המרכזית העומדת בתביעה דנן – שאלת הממשק בין כללי ההתיישנות
ובין יישום קריטריון התחולה שנקבע בסעיף 5 למסמך הקריטריונים. אמנם בית המשפט העליון קבע כי לא מצא עילה להתערב בסעיף 5 למסמך הקריטריונים, אולם לא הוכרעה שאלת הממשק בין סעיף 5 ובין כללי ההתיישנות והשיהוי, אשר הכרעה בה תיעשה על פי נסיבותיו של כל מקרה.

37.
התובעים טענו לראשונה, במסגרת ההודעה, כי חלה במקרה דנן הלכת הולצמן, לפיה, יש לשלם פיצויים מלאים מאחר והמקרקעין הופקעו בשלמותם, ולכן התובעים זכאים למלוא שיעור הפיצויים.

38.
בתגובתה, ציינה נתיבי ישראל כי על פי סעיף 5 לקריטריונים, שנקבעו כסבירים על ידי בית המשפט בפס"ד פארן, לא די בכך שיתרת חלקת התובעים לא הושבחה, אלא שהחזקה בשטח הקטן מ- 25% הראשונים מהחלקות נתפסה בתוך תקופה של שבע שנים שעד למועד מתן פס"ד רוטמן. הפקעת חלקת המקור במלואה אינה מוסיפה ואינה גורעת מזכאותם או אי זכאותם של התובעים בקבלת פיצויי הפקעה בגין 25% הראשונים.

39.
עוד טענה נתיבי ישראל, כי בניגוד לטענת התובעים, הממשק בין כללי ההתיישנות ויישום סעיף 5 לקריטריונים אינו מונח לפתחו של בית משפט זה. עוד נטען, כי סוגיה זו נבחנה בפס"ד פארן, עת נקבע שם כי יישום הקריטריונים אינו קובע תקופת התיישנות כי אם הוראת תחולה בזמן הבאה לתחום את התקופה שבה תחול הלכת רוטמן.

40.
בנוסף טענה נתיבי ישראל, כי טענת התובעים לתחולת הלכת הולצמן מנוגדת לנטען בכתב התביעה כי זכאותם לפיצויים בגין 25% הראשונים נובעת מהלכת רוטמן, ומהווה הרחבת חזית בניגוד לדין. עוד הוסיפה, כי פס"ד הולצמן עוסק בהפקעות בהתאם לחוק התו"ב ולא מכוח פקודת הדרכים, כבענייננו. לשיטתה, נסיבות המקרה דנן תואמות במדויק את שנקבע בהלכת רוטמן, את הקריטריונים ואת פס"ד פארן.



הדיון מיום 18.11.2018

41.
ב"כ התובעים טען כי הלכת הולצמן צריכה לחול גם על הפקעה מכוח פקודת הדרכים
בכל הקשור לתשלום בגין 25% הראשונים, והדגיש כי בעניינם של התובעים חל פס"ד הולצמן ואין תחולה להלכת פארן. לחלופין טען, כי התחייבות המדינה לא לטעון להתיישנות לגבי תביעה שתוגש בתקופת המעבר (בהתאם להלכת ארידור) חלה גם על פיצויי סבל לפי פקודת הדרכים.
ב"כ נתיבי ישראל חזר על האמור בהודעתו בכתב (במסגרת בקשה 17) וציין, כי לא הועלתה טענת התיישנות על ידי המדינה בתיק זה, ולכן אין רלבנטיות לטענות התובעים במישור זה.

ב"כ השר הצטרפה לתגובת נתיבי ישראל וציינה, כי אין בפי המדינה או נתיבי ישראל טענה לאי תשלום פיצויי חסד מטעמי התיישנות או שיהוי. היא הדגישה כי הסיבה לאי תשלום בגין 25% הראשונים היא תחולת הלכת פארן אשר למעשה התוותה את הדרך להחלת הלכת רוטמן על הפקעות מהסוג הנדון בענייננו, דהיינו- תחולה חלקית
(רטרוספקטיבית) של הלכת רוטמן על הפקעות מכוח פקודת הדרכים.

42.
ב"כ הצדדים ביקשו ליתן

פסק דין
ביחס לשאלות שנותרו שנויות במחלוקת, זאת על סמך כתבי הטענות לרבות בקשה 17 ועל טיעוניהם בדיון מיום 18.11.2018.

דיון והכרעה

43.
המחלוקת העיקרית שנותרה בין הצדדים היא בשאלת זכאותם של התובעים לתשלום פיצויי סבל בגין הפקעת 25% הראשונים של חלקת המקור מכוח סעיף 7 לפקודת הדרכים.


44.
בניגוד לטענת התובעים, שאלת הממשק בין כללי ההתיישנות ויישום סעיף 5 לקריטריונים אינה השאלה המונחת לפתחו של בית המשפט. כפי שהובהר ע"י ב"כ הנתבעים, אין בפי הנתבעים טענה לאי-תשלום פיצויי סבל לתובעים בשל התיישנות או שיהוי (ראו: עמ' 7 ש' 5-4 ועמ' 7 ש' 19 לפרוט' מיום 18.11.2018).

יתירה מזו, בית המשפט העליון קבע בפס"ד פארן כי סעיף 5 לקריטריונים אינו קובע הוראת התיישנות, אלא הוראת תחולה בזמן הבאה לתחום את התקופה לאחור אשר בה תחול הלכת רוטמן. במילים אחרות,
אין המדובר במגבלת התיישנות או במחסום דיוני אחר המונע את בירור הבקשה לגופה.
נוכח האמור, ומשלא הועלתה טענת התיישנות על ידי הנתבעים, אין רלבנטיות לטענות התובעים בדבר קביעת דינים שונים להתיישנות התביעות או דינים שונים להתיישנות ביחס לחלקים שונים של המקרקעין שהופקעו, ולטענה כי המדינה מנועה מלהעלות טענת התיישנות נוכח התחייבותה לעשות כן בתקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור גם בנוגע להפקעות מכוח פקודת הדרכים, וכן אין רלבנטיות לטענה בדבר תחולת הלכת ארידור גם לגבי הפקעות מכוח פקודת הדרכים. גם הטענות לאי חוקיות סעיף 5 לקריטריונים והיות הסעיף בלתי מידתי ובלתי סביר דינן להידחות נוכח קביעותיו המפורשות של בית המשפט העליון בהלכת פארן.

45.
אין מחלוקת בין הצדדים כי החזקה בשטח ההפקעה הראשונה נתפסה במועד שקדם
לשנת 2005, קרי, יותר משבע שנים לפני מתן

פסק דין
רוטמן.
נשאלת השאלה – היש תחולה להלכת הולצמן בנסיבות המקרה דנן?

46.
הנתבעים טוענים כי הסיבה לאי- תשלום פיצויי סבל לתובעים היא תחולת

פסק דין
פארן (עמ' 7 ש' 10-6 לפרוט' מיום 18.11.2018), ואילו התובעים טוענים כי בעניינם חלה הלכת הולצמן ולא חל פס"ד פארן.

47.
אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מועד צו ההכרזה (15.11.1973) ולגבי גודל שטח ההפקעה
(עמ' 2 ש' 23 לפרוט' מיום 18.5.2017), וכי חלקת המקור הופקעה במלואה בשתי ההפקעות (ראו: תגובת נתיבי ישראל במסגרת בקשה 17).

48.
כמו כן, אין מחלוקת כי נגרם לתובעים "סבל" בשל הפקעת חלקת המקור במלואה (סעיף 5 לתגובת נתיבי ישראל במסגרת בקשה 17).

49.
טענתה של נתיבי ישראל להרחבת חזית אסורה נגד טענת התובעים לתחולת הלכת הולצמן על עניינם – דינה להידחות. העלאת טענה משפטית חדשה (כך היא הטענה לתחולת הלכת הולצמן על נסיבות המקרה דנן) במהלך המשפט, גם אם לא הוזכרה בכתב הטענות, אינה מהווה הרחבת חזית כאשר טענה זו מושתת על אותו מסד עובדתי שהובא בכתבי הטענות. יתירה מזו, אפילו נמנעו התובעים מהעלאת הטענה המשפטית החדשה במהלך המשפט, בית המשפט יכול לדון בה מיוזמתו ולפסוק בה, ובלבד שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להגיב עליה (ראו: ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ, 15.4.2007, פיסקה 19

והאסמכתאות שם;

יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
, עמ' 333 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). כך בענייננו, אין המדובר בעילת תביעה חדשה אלא במסקנה משפטית העולה מאותה מסכת עובדתית, וברי כי ניתנה לנתבעים הזדמנות להגיב לטענת התובעים לתחולת הלכת הולצמן, הן במסגרת בקשה 17 והן בדיון מיום 18.11.2018.

50.
פס"ד פארן, הלכת רוטמן והקריטריונים שקבע השר מתייחסים להפקעה של חלק מחלקה, כאשר בענייננו הופקעה חלקת המקור במלואה, ולכן יש להחיל את הדין המתאים לנסיבות המקרה עסקינן – הלכת הולצמן.

51.
למרות שהלכת הולצמן דנה בהפקעה מכוח חוק התו"ב ומכוח פקודת הקרקעות, והמקרה דנן עניינו הפקעה מכוח פקודת הדרכים, סבורני, כי יש להחיל את הלכת הולצמן גם על הפקעה מכוח פקודת הדרכים כבענייננו, משעסקינן באותם שיקולים חוקתיים ואותו רציונל, קרי: כאשר המקרקעין מופקעים בשלמותם, בעליהם אינם יכולים ליהנות מהשבחתם ועל כן אין להפחית מן הפיצויים.

באשר להתאמת הלכת הולצמן להפקעה על פי פקודת הדרכים, נאמר בה"פ (חי') 442/00
נאתוחה
נ' מדינת ישראל, 30.12.2001, עמ' 565-564, כי:

"לדעתי, במישור העקרוני, אין להגיע לתוצאות שונות מזו שהגיע אליה בית - המשפט בפס"ד הולצמן לענין פרשנות סעיף 20 לפקודת הרכישה וסעיף 190 ל
חוק התכנון והבניה
בשל הבדלים אלה ואחרים של ניסוח, אין הבדלים עקרוניים בין הוראות אלה ובין הוראות פקודת הדרכים, ובודאי שהשיקולים החוקתיים הם אותם שיקולים.. לעיצומו של ענין, יש לקרוא את סעיף 8(1) לפקודת הדרכים יחד עם סעיף 7 לאותה פקודה..

נראה, שלאחר חקיקת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו הופכת סמכות זו שבשיקול דעת לחובה במובן זה שאי הפעלת שיקול הדעת לתשלום פיצוי, תהא בלתי סבירה בעליל, לפחות במקרים כשברור שבעל המקרקעין אינו מפיק כל תועלת מההפקעה ..."

ראו גם: ת"א (נצ') 1079/02 עזבון המנוח רפיק סלים ח'ליל נ' מדינת ישראל המשרד לעבודות ציבוריות, 19.7.2004; ה"פ (חי') 158/02 חלבי נ' מדינת ישראל, 11.10.2004.

52.
בפס"ד פארן התייחס בית המשפט העליון לעקרון המרכזי שבהלכת הולצמן והיחס להלכת רוטמן (פיסקה 18), באומרו כי:

"אחד מן העקרונות המרכזיים שביסוד

פסק דין
זה
(הכוונה לפס"ד הולצמן – ש.א.) הוא כי "תשלום פיצויים בשיעור הנופל מערך המקרקעין שהופקעו יהיה מוצדק רק אם עקב ההפקעה עולה ערך הרכוש שנותר בידי הבעלים או הם זוכים בהנאה שוות ערך אחרת" (שם, בעמ' 642). ובמילים אחרות בעניין הולצמן נקבע כי כאשר מקרקעין מופקעים בשלמותם בעליהם אינם יכולים ליהנות מהשבחתם ועל כן אין להפחית מן הפיצויים. פסק הדין בעניין רוטמן שניתן בשנת 2012 קבע כי יש לפצות "מהמטר הראשון" גם בהפקעת חלק מהמקרקעין ולא רק בהפקעת המגרש כולו, כאשר אין השבחה של הנותר וההפקעה היא לצרכים כלל ארציים. קביעה זו נשענת למעשה על העיקרון שעמד בבסיס הלכת הולצמן. היא מהווה השלמה של המהלך הרעיוני שביסוד הלכת הולצמן תוך יישומו על הפקעות לפי פקודת הדרכים" (ההדגשות אינן במקור
– ש.א.)
.

53.
יוצא, כי בפס"ד רוטמן קבע בית המשפט העליון שיש לפצות "מהמטר הראשון", דהיינו גם בגין 25% הראשונים, מקום שהופקעה חלקה במלואה כבענייננו. ההיסטוריה החקיקתית כפי שנפרשה בפס"ד הולצמן מלמדת כי הטעם לפטור מתשלום פיצויים בגין חלק ההפקעה הוא ההנחה בדבר היווצרותה של הנאה או השבחה ליתרת המגרש עקב עליית ערך הקרקע כתוצאה מההפקעה ופיתוח האזור. בעקבות הפקעת מקרקעין בשלמותם לא צפויה לבעליהם, שאינם נהנים מן הפיתוח הנאה כלשהי, מכאן, אין הצדקה להפחית מן הפיצויים. דברים אלה יפים לכל הפקעה של כל החלקה במלואה ללא קשר לחיקוק שמכוחו נעשתה ההפקעה.

54.
זכות הקניין היא זכות חוקתית על חוקית. זכותו של נפקע לקבל פיצוי עבור הקרקע המופקעת היא זכות יסוד (ראו: פיסקה 1 לחוות דעתו של כב' השופט ע' פוגלמן בפס"ד ארידור והאסמכתאות שם). הפקעה ללא פיצוי עבור מלוא הקרקע המופקעת מהווה פגיעה קשה בזכות זו והיא אינה מידתית. לפיכך, העמדה הרווחת היא, כי יש לפרש בצמצום הוראות הפוגעות בזכותו של נפקע לפיצוי עבור הפקעת הקרקע שלו. אף בכך יש כדי
לתמוך בעמדה לפיה יש להחיל את הלכת הולצמן על הפיצוי עבור הרבע הראשון של הקרקע המופקעת.

התוצאה

55.
אשר על כן, הנני לקבוע כי
התובעים זכאים לפיצויי סבל
עבור הרבע הראשון של זכויותיהם במקרקעין המופקעים.

56.
תשלום הפיצוי לתובעים יהיה בכפוף לכך שהתובעים ימציאו לנתבעים את המסמכים הדרושים להוכחת זכויותיהם במקרקעין מושא התובענה.

57.
בנוסף לסכום פיצויי הסבל, אני מורה על תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ כחוק.

58.
ב"כ התובעים יגיש תוך 14 ימים פסיקתא לחתימה על יסוד הסכומים שנקבעו בהסכם הפשרה (ביחס לשטח העולה על 25% הראשונים).
ניתן היום,
כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 27200-03/16 כמאל אברהים מנסור, עזבון המנוח נואף עבאס מנסור, סמיח עבאס מנסור ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, שר התחבורה (פורסם ב-ֽ 27/02/2019)