פסקי דין על זהבית מקונן | פסקי דין על חב' יניב אידל ושות'

12045-03/17 סעש     27/02/2019




סעש 12045-03/17 זהבית מקונן נ' חב' יניב אידל ושות'








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

סע"ש 12045-03-17

27 פברואר 2019

לפני: כב' השופט יוחנן כהן

התובעת
:
(הנתבעת שכנגד)
זהבית מקונן
ע"י ב"כ: עו"ד אדמית בכר
או עו"ד אלי לנדאו



-

הנתבעת
:
(התובעת שכנגד)
חב' יניב אידל ושות'

ע"י ב"כ: עו"ד מיכה דוד
החלטה

1.
לפני בית הדין בקשה מטעם התובעת/הנתבעת שכנגד (להלן - התובעת) להתיר לה להציג
מסמכים ועדות הזמה, ותגובת הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן – הנתבעת) המתנגדת לבקשה.

2.
התובעת טוענת כי מתקיימות בעניינה נסיבות חריגות בהן הופתעה מעובדות חדשות שהוצגו בתצהירי הנתבעת וממיקוד לא צפוי של קו ההגנה במסגרת הגשת ראיות ההגנה, ועל כן מבקשת היא לאפשר לה את הגשת המסמכים ועדות ההזמה להלן.


א.
הבאת אחותה של התובעת לעדות הזמה
: לגרסת התובעת,
בתצהיר מטעם הנתבעת (בתצהירו של מר גבי זראד ) נטען שהמצהיר עקב אחרי התובעת לאחר סיום ה"שימוע" בעניינה וראה כי היא הולכת בעצמה לרכבה ונוהגת בו בעצמה (חרף הטענה למוגבלות ברגלה). טענה זו בדבר יכולתה של התובעת להלך ולנהוג ביום השימוע היא טענה ועדות חדשה ומפתיעה המנסה להציג אותה כמתחזה. זאת, לעומת הטענות העמומות שנטענו בכתבי הטענות של הנתבעת שניתן להגדירן לכל היותר כ"חשדות בעלמא". כך נטען. בבקשתה זו גורסת התובעת כי היות ואחותה היא זו שהסיעה אותה לשימוע (ברכבה של התובעת) ואף הסיעה אותה חזרה, מבוקש להזמינה לעדות בכדי להפריך את טענת הנתבעת לעניין זה.


ב.
הגשת הסכמי שכירות
: התובעת גורסת כי הנתבעת טוענת במסגרת כתבי הטענות שהראשונה שיקרה בנוגע למקום מגוריה, אולם טענה זו קיבלה נפח מרכזי בכתבי ההגנה. ומאחר ויש לכך השלכה על מהימנותה של התובעת, מבוקש להזים הטענות לעניין זה המייחסות לתובעת התנהלות נכלולית להסתרת מקום מגוריה. וזאת באמצעות הסכמי שכירות להלן: האחד
- הסכם שכירות של התובעת ובעלה ברחוב הר תבור, והשני - הסכם שכירות בין בעלה של התובעת לבין שוכרת בדירה ברחוב נחום שריג. בהסכמים אלו, אשר אינם תואמים בתאריכים, יש כדי להבהיר מדוע מעבר הדירה התבצע באופן איטי ומתמשך כנטען. עוד נטען כי גם לעניין זה, יש לאפשר את עדות האחות של התובעת אשר יודעת בדיוק היכן התגוררה התובעת בכל נקודת זמן, כך שהיא יכולה לשפוך אור בנושא זה.

3.
הנתבעת טוענת - בעיקרי הדברים - כי לא ברור כלל עיתוי הגשת הבקשה והטענות העולות במסגרתה. שכן, עמדו לפני התובעת כל כתבי הטענות המצויים בתיק, טרם להגשת תצהיריה והיה באפשרותה לצרף בנקל תצהיר מטעם אחותה הן לעניין המגורים והן לעניין המחלה. שהרי נושא זה פורט בהרחבה על ידי הנתבעת במסגרת כתב הגנתה ובמסגרת כתב התביעה שכנגד מטעמה. הנתבעת גורסת כי אין כל חידוש בתצהירי הנתבעת ואין מדובר בנסיבות חריגות המצדיקות היענות לבקשה, אלא התובעת מנסה בבקשתה לרפא את מחדליה ולערוך מקצה שיפורים.

4.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים – הגעתי לכלל הכרעה כי אין מקום להיעתר לבקשה, מהנימוקים להלן.

5.
בהתאם לתקנה 51(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991,
לבית הדין לעבודה מסורה הסמכות, בהתאם לשיקול דעתו, להתיר הוספת ראיות סותרות וזאת בטרם החל שלב הסיכומים (ולעיתים אף לאחריו).


"(1)
ייפתח הדיון בבית הדין האזורי בדברי פתיחה של התובע ולאחר מכן יישמעו עדיו - אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות; לאחר מכן ישמע בית הדין את דברי הפתיחה של הנתבע ואת עדיו, אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות, אולם רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להתיר לבעל הדין הפותח להביא עדות סותרת בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם".

6.
ככלל, הבאת ראיות מפריכות תותר במקרים ובנסיבות חריגות, שבהן צד הופתע מטיעון או ראיה שהובאה מטעם הצד השני. ויפים הדברים כפי שנקבעו בע"א 4494/97
סלאח נ' סלאח
(4.1.2000) כדלקמן:

"... הבאת ראיות הזמה היא עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט. עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הוא הופתע מטיעון או מראיות של הנתבע"
.

7.
התובעת עצמה טוענת בבקשתה כי כבר בתצהיר מטעם הנתבעת נטענה הטענה המפתיעה בדבר יכולתה של התובעת להלך ולנהוג ביום השימוע (חרף מוגבלות הנטענת ברגלה). התצהיר האמור הוגש כבר בתאריך 19.11.19 והתובעת לא ביקשה להגיש ראיות נוספות

או תצהירים נוספים בהקשר זה לאחר מכן, ולפני מועד דיון ההוכחות בהליך. ורק עתה לאחר דיון הוכחות, טוענת היא כי הטענה שהובאה במסגרת התצהיר ולאחר מכן בדיון, היא טענה מפתיעה. לגרסה זו של התובעת אין לה על מה לסמוך ודינה להידחות. שכן, כאמור בזמן אמת לא טענה התובעת דבר לעניין זה ורק בחלוף הזמן, לאחר שחלף גורם ההפתעה יש לומר, העלתה התובעת גרסה זו בדבר טענה מפתיעה ובקשתה זו.

8.
גם באשר לטענת התובעת כי בהסכמי השכירות יש כדי להפריך את גרסת הנתבעת, לא ברור מדוע לא צירפה התובעת את הסכמי השכירות לתצהירים מטעמה או ביקשה לעשות כן לאחר הגשת תצהירי הנתבעת. שכן, טענות הנתבעת לעניין מגוריה של התובעת אינן חדשות ואלו מצאו ביטוי כבר בכתבי הטענות של הנתבעת (אף לגרסת התובעת). בבקשה זו אין כדי לרפא את מחדליה של התובעת לעניין זה אשר יכלה לצרף ולהגיש את הסכמי השכירות בשלבים מוקדמים יותר בהליך כנדרש.

9.
לאור כל האמור, לא שוכנענו כי מדובר בענייננו בנסיבות חריגות, שבהן התובעת הופתעה לכאורה מטיעון או ראיה שהובאה מטעם הנתבעת ולפיכך יש מקום לדחות את הבקשה.

10.
הבקשה נדחית.

11.
שאלת ההוצאות תילקח בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, כ"ב אדר א' תשע"ט,
(
27 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











סעש בית דין אזורי לעבודה 12045-03/17 זהבית מקונן נ' חב' יניב אידל ושות' (פורסם ב-ֽ 27/02/2019)