פסקי דין על דאווד גאוי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3113-04/18 בל     01/03/2019




בל 3113-04/18 דאווד גאוי נ' המוסד לביטוח לאומי








בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 3113-04-18



לפני
כב' הנשיא אלכס קוגן

המערער
דאווד גאוי


ע"י ב"כ עוה"ד עותמאן



-


המשיב

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד מישאל



פסק דין


1.
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר התכנסה בשתי ישיבות בתאריכים 7.11.17 ו- 27.2.18 (להלן: "הוועדה"), וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% בגין טנטון, ונכות יציבה בשיעור 0% בגין ליקוי שמיעה, ללא הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "תקנה 15").
רקע עובדתי
2.
המערער, יליד 1960.
3.
ביום 1.3.15 הוכר המערער על ידי המשיב כנפגע עבודה, בגין טנטון וליקוי שמיעה.
4.
ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 1.2.17 קבעה, כי למערער נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הטנטון, לפי פריט ליקוי 72(4)(ד)(
ii
) ונכות בשיעור 0% בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(א)(
i
). עוד קבעה הוועדה, כי המערער "מסוגל להמשיך לעסוק בעבודתו עם מגיני רעש לכן לדעת הוועדה אין מקום להפעיל תקנה 15" (ראו: פרוטוקול הוועדה, צורף לתגובת המשיב מיום 4.10.18).
המערער השיג על החלטת הוועדה.
החלטת הוועדה
5.
בהתכנסותה הראשונה מיום 7.11.17, שמעה הוועדה את תלונות המערער, כי עררו מתייחס הן לקביעה בעניין ליקוי השמיעה והן להעדר הפעלת תקנה 15 בעניינו. כעולה מפרוטוקול הוועדה (בסעיפים 4+5) המערער ציין לפני הוועדה, כי קיימת ירידה בהכנסותיו, עקב מצבו הרפואי שבעטיו נאלץ המערער להיעדר מעבודתו ועובד 12 ימים בחודש בלבד, אולם המערער אינו יודע לכמת באחוזים את שיעור הירידה בהכנסותיו. הוועדה סקרה את תוצאות בדיקות השמיעה שהוצגו לפניה. נוכח הפערים המשמעותיים בין הבדיקות, הופנה המערער לביצוע בדיקת
bera
.
6.
בהתכנסותה המסכמת, סקרה הוועדה את תוצאות בדיקת ה-
bera
, אודות ממוצע תדרי הדיבור 22 דציבל מימין ו- 20 דציבל משמאל. נוכח ממצאי הבדיקה, התאימה הוועדה נכות בשיעור 0% בגין ליקוי השמיעה, בהתאם לפריט ליקוי 72(1)(ב)(
i
).
החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.
טענות הצדדים
7.
בדיון אשר התקיים לפני כב' הרשמת אימאן נסראלדין ביום 16.10.18 נשמעו טענות הצדדים והמערער הבהיר, כי הערעור מתייחס להעדר הפעלת תקנה 15 בעניינו. לטענת המערער, שגתה הוועדה משלא דנה כלל בטענתו לעניין הפעלת תקנה 15, וזאת לאחר שהטענה עלתה בנימוקי הערר ולפני הוועדה; המערער נשאל על ידי הוועדה בנוגע לימי העבודה והיקפה והמציא לעיון הוועדה תלושי שכר בעניין.
8.
בהתאם להסכמות הצדדים בדיון, הגיש המערער ביום
31.12.18 תלושי שכר לתקופה שבין חודש ינואר 2018 ועד לחודש ספטמבר 2018, המלמדים לטענתו על הירידה שחלה בהכנסותיו.
9.
בתגובתה מיום 16.1.19 טענה ב"כ המשיב, כי שכרו הרבע שנתי של המערער נקבע בשיעור 20,978 ₪, קרי ממוצע של 6,978 ₪ לחודש, וזאת בהתבסס על נתוני שכרו של המערער כעולה מטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה שצורפה לתגובת המשיב; ואילו להודעת המערער מיום 31.12.18 צורפו תלושי שכר המעידים על שכר כדלקמן:
בחודש ינואר 2018 – 6,866 ₪;
בחודש פברואר 2018 – 6,459 ₪;
בחודש מרץ 2018 – 7,393 ₪;
בחודש אפריל 2018 – 3,810 ₪;
בחודש מאי 2018 – 7,139 ₪;
בחודש יוני 2018 – 3,206 ₪;
בחודש יולי 2018 – 8,075 ₪;
בחודש אוגוסט 2018 – 6,553 ₪;
בחודש ספטמבר 2018 – 7,495 ₪.
לטענת ב"כ המשיב, נתונים אלה אינם מלמדים על ירידה בהכנסות המערער ובוודאי שלא על ירידה ניכרת ולזמן שאינו מוגבל ולפיכך, ב"כ המשיב שבה והפנתה לטענותיה בתגובה לערעור, כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות.
10.
בתשובתו מיום 24.1.19 הוסיף המערער וטען, כי ניתן להבחין בירידה בהכנסותיו בחודשים מסוימים, כגון בחודשים אפריל ויוני 2018. לדידי המערער, הנכות מעבודה גרמה לו לירידה ניכרת בהכנסותיו ולזמן שאינו מוגבל, כפי שניתן לראות בתלושי השכר לחודשים ספטמבר 2017 עד ספטמבר 2018 שצורפו לתשובתו, באופן המצדיק הפעלת תקנה 15 בעניינו.
דיון והכרעה
11.
בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213, 1999).
12.
ההחלטה האם להפעיל את תקנה 15 ולהגדיל את שיעורי הנכות של המבוטח, באיזה שיעור ואם לאו, הינה אך ורק של הוועדה הרפואית (דב"ע (ארצי) נו/42-01 המוסד לביטוח לאומי
- עדה פנץ, פד"ע ל 321(1997).
13.
ב
תקנה 15 נקבע –

"(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב), בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.

(ב)
הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו."
14.
בהקשר זה נפסק, כי "לגופו של עניין, אנו סבורים כי לא היה מקום שבית הדין יפעיל את סמכויות "הרשות" ויבחן בעצמו האם יש מקום להגדיל את דרגת נכותו של המשיב לפי תקנה 15 לתקנות. הגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15 מחייבת בחינת העניין לפי המבחנים שנקבעו לכך בתקנה עצמה. קרי, בחינת השלכת מקצועו של המשיב במצב שבו "אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו" ובחינת השלכת גילו. בחינת שיקולים אלה והשלכתם על הצורך בהגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15 ועל שיעור ההגדלה, היא החלטה מקצועית המסורה לסמכות הגופים המקצועיים שנקבעו לכך בתקנות, ובית הדין לא יפעיל סמכויות אלה במקומם, אלא במקרים נדירים של טעות אריתמטית או טעות סופר..."

(עב"ל (ארצי) 9591-10-14 המוסד לביטוח לאומי
– יגאל אטיאס, ניתן ביום 2.2.2015, בפסקה 17 לפסק הדין).
15.
לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל.
16.
החלטת הוועדה מושא הערעור נעדרת כל דיון או התייחסות לטענת המערער בדבר העדר הפעלת תקנה 15 בעניינו, זאת הגם שמעיון בפרוטוקולי הוועדה עולה, כי המערער הבהיר לוועדה, שהערר מתייחס להעדר הפעלת תקנה 15 וטען במפורש לירידה בהכנסותיו עקב הפגיעה בעבודה. העדר התייחסות הוועדה לטענת המערער בעניין הפעלת תקנה 15 מהווה טעות משפטית המצדיקה התערבות.
17.
בנסיבות אלה, אין מקום שבית הדין יחליף את שיקול דעת הוועדה ויבחן בעצמו אם יש מקום להגדיל את דרגת נכותו של המבוטח לפי תקנה 15 לתקנות, בהסתמך על תלושי השכר שהוצגו.
סוף דבר
18.
הערעור מתקבל.
19.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, מיום 27.2.18, על מנת שתידרש לטענת המערער בעניין הפעלת תקנה 15.
הוועדה תשקול אם להיוועץ עם ועדת הרשות.
המערער ובא כוחו יזומנו לוועדה ויתאפשר להם לטעון לפניה בנוגע להפעלת תקנה 15 ולהציג מסמכים בעניין. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.
20.
המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
21.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.


ניתן היום כ"ד אדר א' תשע"ט, 01 מרץ 2019 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.












בל בית דין אזורי לעבודה 3113-04/18 דאווד גאוי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/03/2019)