פסקי דין על nattakarn sopa | פסקי דין על איזקסון יוסף | פסקי דין על יניב אוחיון |

31211-10/15 סעש     27/02/2019




סעש 31211-10/15 nattakarn sopa נ' איזקסון יוסף, יניב אוחיון








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

סע"ש 31211-10-15 sopa נ' אוחיון



בפני

כבוד השופט
משה טוינה
נציגת ציבור (עובדים) גב' מרים יעיש
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ציפי בר נוי


התובע:

nattakarn sopa


נגד


הנתבעים:

1. איזקסון יוסף
2.
יניב אוחיון




פסק דין



1.
עניינו של

פסק דין
זה, תביעה שהגיש מר
nattakarn sopa

(להלן: "התובעת") אזרח תאילנד, נגד מר איזקסון יוסף
(להלן: "הנתבע 1") ומר יניב אוחיון
(להלן: "הנתבע 2"), מי שהיו מעסיקיו בישראל בתקופה שמחודש מאי 2010 ועד ליום 27.7.2015.

2.
בכתב התביעה מושא

פסק דין
זה ביקש התובע לחייב את הנתבע 1 בתשלום שכר עבודה; פיצויי פיטורים; וזכויות נלוות – דמי חגים, פדיון חופשה, דמי הבראה, מענק שנתי ופיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה – סכום כולל של 82,043 ₪ המתייחסים לתקופת ההעסקה שמחודש מאי 2010 ועד כולל חודש פברואר 2014.


כן ביקש התובע לחייב את הנתבע 2 בתשלום שכר עבודה; פיצויי פיטורים וזכויות נלוות[1]
, ביחס לתקופת ההעסקה שתחילתה בפברואר 2014 והמסתיימת ביולי 2015 בסכום כולל של 37,832 ₪.

3.
בתגובה שהגיש התובע ביום 30.1.2017, עדכן התובע את בית הדין בעובדה לפיה המחה את זכויותיו בתביעה מושא

פסק דין
זה בתחילת דצמבר 2016, לצד ג', מר שריזלי דורן, תמורת סכום של 115,000 באט, שהם שווי ערך לסכום של 13,282 ₪[2]
.

4.
על רקע האמור לעיל, את פסק הדין נפתח בהתייחסות להמחאת הזכויות בתביעה ולהשלכות שיש לפעולה זו על התביעה שלפנינו.

שאלת המחאת הזכות:

5.
סעיף 1(א) לחוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969 קובע כי:


"זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידית לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב זולת היא נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה (הדגשות שלי-ט.מ.)".

6.
מכאן ובענייננו מתעוררת השאלה האם זכות שקמה לעובד מכוח חוק או מכוח הסכם קיבוצי – ואשר איננה ניתנת לוויתור, היא זכות הניתנת להמחאה לאחר; במילים אחרות, האם זכותו של העובד מכוח משפט העבודה מגן ניתנת להמחאה, בשים לב למהות הזכות.

7.
כידוע, תכליתו של משפט העבודה המגן – בין אם מדובר בזכויות מכוח החוק דוגמת הזכות לשכר מינימום, גמול בגין העסקה בשעות נוספות וחופשה – ובין אם מדובר בזכויות מכוח הסכם קיבוצי – מכוונת למטרה אחת - להבטיח את רווחתו של האדם העובד בקביעת תנאי העסקה שהם הגשמה בפועל של זכותו של האדם העובד לכבוד, זכות המעוגנת היום בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

על רקע זה קבע המחוקק כי הזכויות שמקנה משפט העבודה מגן, אינן ניתנות לוויתור והוסיף סנקציות אזרחיות (דוגמת חיוב בפיצויי הלנה) ופליליות על מעסיק שמנהיג נורמות עבודה שאינן עומדות בהוראות הדין.

8.
בשים לב לתכלית זו של משפט העבודה המגן, לעובדה כי לצורך הגשמת תכלית זו, זכויות שמעניק משפט העבודה לעובד אינן ניתנות לוויתור והן מגובות בסנקציות אזרחיות ופליליות – לא ניתן להכיר באפשרות של המחאת זכויות בתביעה של עובד המבקש בתביעתו זכויות מכוח משפט העבודה מגן; כשם שלא ניתן להכיר במסחר בזכותו של אדם לכבוד.


אפילו תאמר כי ניתן להמחות זכות מכוח משפט העבודה מגן, הרי שאותם תנאים שהנהיג בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו שעניינם מתן תוקף ויתור לכתב ויתור שחותם העובד מול המעסיק עם סיום יחסי עובד מעסיק; ונועדו להבטיח הסכמה מושכלת של העובד לוויתור על טענות שעומדות לו מכוחם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים עם סיומם של יחסים אלה – צריכים ואמורים לחול גם כאן (במקרה של המחאת הזכות).


בהתאם, מי שרכש את זכות שכזו – זכות תביעה בזכויות מגן -
חייב לשכנע בקיומה של הסכמה מודעת של העובד למשמעות המחאת הזכויות; הסכמה המותנית בקיומה של תמורה הולמת עבור הזכות שהומחאה.

9.
כאמור לטעמנו, סבורים אנו כי התובע העובד אינו יכול להמחות את זכות התביעה בזכויות מגן לאחר. אך גם אם לא תתקבל דעתנו זו, הרי שהתמורה שקיבל התובע, לשיטתו תמורת המחאת הזכות, איננה עומדת ביחס הולם לסכומים הנתבעים ברכיבי התביעה השונים המבוססים על הוראות משפט העבודה המגן. מכאן שלא הוכחה בפני
נו הסכמה מודעת להסדר המחאת הזכויות באופן שניתן להכיר בנפקות של הסדר שכזה.


אשר על כן לטעמנו, אין להכיר במחאת הזכות.

10.
עם זאת, על פי הודעת התובע עצמו המחה התובע את זכויותיו לצד ג'. מכאן מתעוררת השאלה הדיונית והיא שאלת קיומו של תובע במציאות שבה המחה התובע את זכויותיו לאחר.

11.
שאלה זו יש לבחון בשים לב למהות הפעולה של המחאת הזכות. פעולה שלטעמנו היא בת שני פנים: מצד בעל הזכות הממחה את זכותו לאחר – המחאת הזכות היא ויתור על הזכות המומחת; מצד רוכש הזכות – הרוכש בא בנעלי בעל הזכות.

יוצא מכאן כי מי שהמחה את זכותו, ויתר/הסתלק מתביעת הזכות שהמחה. מכאן שאין הממחה את זכותו יכול לתבוע את הזכות אותה המחה.

12.
אשר על כן, מרגע שהמחה התובע את זכותו לאחר, שוב אין בפני
נו עובד התובע[3]
את זכויותיו בהליך שמתנהל בבית הדין לעבודה השולט על מהלך התביעה. משאין להכיר בהמחאת הזכות, כמעניקה זכויות למי שרכש את הזכות – אין בפני
נו בשלב זה תביעה הראויה להתברר (בהיעדר תובע).

13.
המשמעות האופרטיבית של התוצאה אליה הגענו, לפיה אין להכיר במחאת זכות מכוח משפט העבודה המגן לצד ג', באופן שתביעה שהגיש עובד אשר המחה את זכויותיו לצד ג', דינה להימחק (בהעדר תובע הרשאי לתבוע את הזכות), היא לטעמנו תוצאה ראויה. זאת משתוצאה שכזו יוצרת תמריץ שלילי על עסקאות בזכויות מכוח משפט העבודה מגן, כך שבעלי אינטרס כלכלי, המבקשים להיבנות ממסחר בזכויות המגן של העובד נותרים בהפסד מהפעולה הפסולה של מסחר בזכויות משפט העבודה המגן[4]
.

14.
המשמעות של כל האמור לעיל היא, כי משהובהר לבית הדין כי בשלב זה אין עומד עובד התובע מאחורי התביעה (שנחזית להיות תביעה של עובד) – דין התביעה להימחק.

15.
היינו יכולים לסיים בזאת את פסק הדין, אך בשל הבאת עובדת המחאת זכויות התביעה לצד ג' בידי התובע, לידיעת בית הדין רק לאחר הגשת סיכומי הצדדים; ועל מנת שמלאכתנו לא תהיה חסרה באופן שככל שלא תתקבל העמדה לעיל על ידי ערכאת הערעור (ככל שיוגש), מבקשים אנו להלן להידרש לטענות הצדדים הבאים לביטוי בכתבי הטענות ובראיות ששמענו.

תביעת התובע:

16.
על פי כתב התביעה, הועסק התובע בישראל מחודש מאי 2010 ועד לחודש יולי 2015 בשירותם של שני מעסיקים שונים.


בתקופה ממאי 2010 ועד לפברואר 2014 אצל הנתבע 1;
ובתקופה שמחודש פברואר 2014 ועד יולי 2015 אצל הנתבע 2.

17.
כן טען התובע, כי על העסקתו לעיל חלים חוקי משפט העבודה מגן – חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"), חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית"), חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") – והוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות.

18.
בקצירת האומר טוען התובע, כי במסגרת עבודתו בשירות הנתבעים שניהם
לא שולמו לו שכר וזכויות להם הוא זכאי מכוח חוקי המגן וההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, באופן שעל כל נתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:


הנתבע 1 –

גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 20,000 ₪;

פיצויי פיטורים בסך של 16,125 ₪;

דמי פדיון חופשה בסכום של 8,878 ₪;

תשלום עבור ימי חג בסך של 7,445 ₪;

דמי הבראה בסך של 9,922 ₪;

מענק שנתי בסך של 8,063 ₪;

ופיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה בסך של 11,610 ₪.


הנתבע 2 –

שכר עבודה בגין העסקת התובע בחודש יולי 2015 בסך של 3,132 ₪;

גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 10,000 ₪;

פיצויי פיטורים בסך של 6,375 ₪;

דמי פדיון חופשה בסכום של 4,000 ₪;

תשלום עבור ימי חג בסך של 2,800 ₪;

דמי הבראה בסך של 3,748 ₪;

מענק שנתי בסך של 3,187 ₪;

ופיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה בסך של 4,590 ₪.


בנוסף תבע התובע פיצוי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים מכל נתבע.

תשובת הנתבעים:

19.
אין בדעתנו להתעכב בשלב זה של פסק הדין על תשובת הנתבעים. די לנו שנאמר כי לטענת הנתבעים שילם כל נתבע לתובע את זכויותיו כחוק[5]
[6]
. לטענתם, יחסי עובד מעסיק הסתיימו בנטישת התובע את מקום העבודה באופן אשר איננו מקנה לו את הזכות לפיצויי פיטורים[7]
.


הנתבעים הכחישו את טענות התובע על מתכונת העסקה הנטענת בכתב התביעה, לפיה הועסק התובע בשעות נוספות, טענו להתיישנות התביעות לדמי הבראה ולחופשה[8]
והעלו טענת קיזוז בלתי מכומתת וסתמית[9]
.

הדיון ברכיבי התביעה:

20.
את פרק זה, פרק הדיון ברכיבי התביעה השונים, נבקש לקיים באופן הבא:

א.
את הדיון נפתח בהצגת המסגרת העובדתית המתייחסת להעסקתו של התובע בישראל, אצל כל אחד מהנתבעים ונסיבות סיום הקשר.

ב.
עם סיום הפרק העובדתי, ניגש לבחון את רכיבי התביעה ביחס לכל נתבע בנפרד.


המסגרת העובדתית:

21.
התובע התקבל לעבודה בחודש מאי 2010 אצל הנתבע 1 ועבד בשירותו עד לחודש אפריל 2014.


התובע סיים את עבודתו אצל הנתבע 1 באפריל 2014, בעקבות העברתו לעבוד אצל הנתבע 2[10]
.

התובע סיים את עבודתו בשירות הנתבע 2 בסמוך לסיום תוקף אשרת העבודה של התובע בישראל ועל רקע רצונו לחזור לתאילנד בסוף יולי 2015[11]
.

22.
ככלל, הועסק התובע שישה ימים בשבוע ושעות נוספות על פי הצורך[12]
בעבודה חקלאית.

23.
בפועל לא נהנה התובע מהזכות לחופשה בתשלום במהלך עבודתו אצל הנתבעים 1 ו-2. כך לדוגמא, נשאל מר אילן אייזקסון והשיב:

"ת.
בד"כ כשכותבים תמורת יום חופש הם לא יוצאים פיזית, הם מקבלים תמורת חופש.
ש.
אז הוא לא היה בחופש באותו חודש?
ת.
לא. קיבל כסף עבור יום עבודה.
ש.
זה באופן עקבי היה ככה?
ת.
כן"[13]
.

24.
לתובע שולם שכר על פי דוחות נוכחות שהגיש ואשר תאמו את הסדר השכר שלפיו הועסק התובע, לשיטתו. בהקשר זה נשאל התובע והשיב:


"ש.
בכל חודש מר אייזקסון היה משלם לך שכר לפי שעות העבודה שלך.

ת.
כן הוא שילם לי וזה מתאים.

ש.
מה מתאים?

ת.
לפי מה שרשמתי בעצמי כמה עבדתי וכמה הוא שילם.

ש.
כמה אייזקסון שילם לך?

ת.
לשמונה שעות 130 ₪ וכל שעה נוספת 20 ₪ ויניב אותו הדבר"[14]
.

25.
במסגרת הליך ההוכחות לא הביאו הנתבעים ראיות המתייחסות לאופן תשלום השכר לתובע. כך לא הוצגו דוחות נוכחות על פיהם נערכו תלושי השכר; לא הובאה עדות מטעם מנהל החשבונות שיש בה כדי להסביר את הרכיבים השונים שמופיעים בתלושי השכר- הבראה, תמורת חופשה, תשלום עבור ימי חג, מענק שנתי וחלק המעסיק המופיעים במקצת התלושים; רכיבי שכר שאותם הנתבעים עצמם לא יכלו להסביר.

26.
על רקע האמור לעיל, נפנה לדיון ברכיבי התביעה הנתבעים מכל נתבע בנפרד.


התביעה כנגד הנתבע 1:

27.
את הדיון בתביעת התובע כנגד הנתבע 1, נפתח בציון העובדה כי ביום 15.9.2016 ניתן

פסק דין
חלקי המחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע פיצויי פיטורים ביחס לתקופת העסקתו בשירות הנתבע 1 מחודש מאי 2010 ועד לחודש אפריל 2014; ועל בסיס שכר המינימום – בסכום כולל של 16,125 ₪.


בנוסף חויב הנתבע 1 בפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה לתקופה שעד דצמבר 2012 וזאת לאור הודעת הנתבע 1 לפיה ככל שלא מופיע בתלוש השכר פיצוי בגין הפקדה לפנסיה, פיצוי כאמור לא שולם[15]
. בהתאם חויב הנתבע 1 בתשלום פיצוי כאמור, בסך של 4,902 ₪.

28.
על רקע האמור לעיל נדרשים אנו בשלב זה לבחון את תביעת התובע ככל שהיא נוגעת לנתבע 1, ביחס לרכיבי התביעה הבאים: גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 20,000 ₪; פדיון חופשה; דמי הבראה; דמי חגים; מענק שנתי; ופיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה ביחס לתקופה שמדצמבר 2012 ועד אפריל 2014[16]
. דיון אשר נקיים בסדר הצגת רכיבי התביעה כאמור לעיל.

29.
לטעמנו לא יכולה להיות מחלוקת על העובדה לפיה לא הנהיג הנתבע 1[17]
רישום נוכחות כמתחייב מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה; וכל זאת מהנימוקים שנפרט מיד:


א.
כאמור בעדותו של הנתבע 1, רישום הנוכחות שהנהיג הנתבע 1 היה רישום ידני[18]
.

ב.
לאור העובדה כי רישום נוכחות הינו רישום ידני, דורש סעיף 25(א1)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה, כי רישום שכזה "... ייחתם מידי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעסיק מינה לכך".

ג.
אין מחלוקת כי התובע לא נדרש ולא חתם חתימת אישור על רישום הנוכחות שהציג הנתבע 1[19]
.

ד.
יוצא מכאן כי רישום הנוכחות שהציג הנתבע 1 איננו עומד בדרישות החוק.

30.
לאור העובדה שאין בפני
נו רישום נוכחות שעליו יוכל בית הדין להתבסס כרישום שמשקף את שעות עבודתו בפועל של התובע ומשאין בידי הנתבע 1 להסביר את אופן עריכת תלושי השכר ואת רישום הרכיבים השונים בתלוש השכר[20]
– המסקנה המתחייבת היא, שלא ניתן להסתמך על תלושי השכר כמשקפים את השכר והזכויות להם זכאי התובע וששולמו לתובע כביכול, כאמור באותם תלושים.

31.
פועל יוצא לאמור לעיל, הוא כדלקמן:

א.
בהיעדר טענה מצד התובע לפיה לא שילם לו הנתבע 1 את תשלום הנטו המשתקף מתלושי השכר – הנחת המוצא היא כי מידי חודש קיבל התובע את הסכום המופיע כתשלום הנטו בתלוש השכר.

ב.
עיון בתלושי השכר מלמד כי תשלום בפועל לתובע מידי חודש, היה גבוה משכר המינימום, נכון לחודש התשלום.

ג.
כמצוין לעיל, חלוקים הצדדים בשאלת הבסיס לפיו שולם לתובע שכר[21]
והיקף העסקתו בשעות נוספות. על רקע זה יש לקבוע את השכר לו זכאי התובע, על בסיס העקרונות שקבועים בחוק, כדלקמן:


משהועסק התובע בהיקף משרה מלא (שישה ימים בשבוע[22]
), זכאי התובע לשכר המינימום החודשי, עבור כל חודש בו הועסק.


לאור קיומה של מחלוקת לעניין היקף העסקתו של התובע בשעות נוספות; ומשלא הציג הנתבע 1 דוחות נוכחות או ראיות אחרות שעל פיהם יכול בית הדין לקבוע את היקף העסקתו של התובע בשעות נוספות – זכאי התובע לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בהתאם לנטל ההוכחה הקבוע בסעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), בהיקף של 60 שעות נוספות חודשיות.

ד.
על יסוד העקרונות האמורים וכמפורט בטבלה המצורפת כנספח א' ל

פסק דין
זה, זכאי התובע להפרשי שכר (גמול בגין העסקה בשעות נוספות) בסכום של 42,948 ₪.

ה.
משתבע התובע הפרשי שכר בסך של 20,000 ₪, הרינו פוסקים לו את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית תקופת ההעסקה; דהיינו מיום 1.4.2012.

32.
מתוך הטבלה[23]
המצורפת כנספח א' לפסק הדין, עולה כי בכל חודש קיים הפרש לטובת התובע בין השכר לו הוא זכאי[24]
לבין התשלום בפועל. יוצא מכאן כי מעבר לשכר לא נהנה התובע מזכויות נלוות הבאות לביטוי בשכר ובכלל זה זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, דוגמת הזכות למענק שנתי. על רקע זה נפנה לבחינת תביעת התובע לזכויות נלוות – דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, מענק שנתי, פיצוי בגין אי הפקדות לקרן פנסיה.

33.
כפי שנאמר לעיל,
התובע לא נהנה מהזכות לחופשה בתשלום במהלך התקופה בה הועסק אצל הנתבע 1. בהתאם זכאי התובע לדמי פדיון חופשה כדלקמן:

א.
עם סיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבע 1, זכאי התובע לדמי פדיון חופשה ביחס למכסת ימי החופשה בשנה האחרונה להעסקתו, מינואר 2014 ועד לחודש מרץ 2014 כולל; ולמכסת ימי החופשה שצבר בשלושת השנים שלפניה - השנים 2013, 2012 ו-2011.

ב.
בשנים 2011, 2012 ו-2013 (השנה השנייה, השלישית והרביעית[25]
) צבר התובע מכסת חופשה של 14 ימים לכל שנה.

ג.
בשנת 2014 עבד התובע אצל הנתבע 1 פחות מ-240 ימים. מכאן שבגין התקופה שמינואר 2014 ועד מרץ 2014 כולל, צבר התובע מכסת ימי חופשה של חמישה ימי חופשה[26]
.

ד.
מכאן שזכאי התובע לפדיון ימי חופשה המתייחסת למכסת ימי חופשה של 47 ימים שהם שווי ערך לשכר יומי של 41 ימים (מכסת ימי חופשה בניכוי ימי מנוחה שבועית).

נכון לחודש אפריל 2014 שכר מינימום יומי לעובד המועסק שישה ימים בשבוע, עמד על סך של 172 ₪ ליום.

ה.
יוצא מכאן, כי סה"כ זכאי התובע לדמי פדיון חופשה בסכום של 7,052 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.5.2014.

34.
בתביעה ביקש התובע דמי הבראה ביחס לכל תקופת עבודתו בשירות הנתבע 1, בנימוק כי דמי הבראה נתבעים מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, אשר אינם כוללים מגבלה על תשלום דמי פדיון הבראה ביחס לשנתיים האחרונות להעסקתו של התובע[27]
.

35.
טענה זו של התובע אין בידינו לקבל, שכן בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי[28]
, בהיעדר הוראה מפורשת להסכם הקיבוצי המעניק את הזכות לפדיון דמי הבראה; הזכות לדמי הבראה איננה ניתנת לפדיון לאחר סיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

36.
משאין בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות הכרה בזכות העובד לפדיון דמי הבראה לאחר סיומם של יחסי עובד מעסיק, זכאי התובע לפדיון דמי הבראה ביחס לשנתיים האחרונות להעסקתו בהיקף של 14 ימים, לפי תעריף של 378 ₪ ליום וסה"כ סכום של 5,292 ₪. לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.2014.

37.
כתב התביעה ותצהיר התובע איננו מפרט את ימי החג אשר בהם לא עבד התובע ובגינם הוא דורש תשלום עבור דמי חג. די בכך כדי להביא לדחיית התביעה לתשלום עבור ימי חג.


למעלה מהצורך נוסיף: הזכות לדמי חגים קמה לעובד היומי אשר לא עבד ביום החג; וכתוצאה מכך נפגע שכרו. בענייננו, לא טען התובע כי לא עבד באותם ימי חג בגינם הוא תובע תשלום עבור חגים, וגם מטעם זה התביעה לדמי חגים דינה להידחות.

38.
ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה קובעים כי עובד יומי זכאי למענק בגובה של 4 ₪ לכל יום עבודה. התובע שלפנינו הינו עובד יומי[29]
וכפי שראינו לעיל, לא נהנה מהזכות למענק משהתמורה ששילם הנתבע 1 לתובע הסתכמה בתשלום השכר.


לאור האמור זכאי התובע למענק על בסיס החישוב הבא:


התובע עבד שישה ימים בשבוע וככלל עבד חודש עבודה מלא לאורך תקופת הקשר עם הנתבע 1.


בהתאם עבד התובע בממוצע 25 ימי עבודה בחודש, מחודש מאי 2010 ועד חודש מרץ 2014 כולל, סה"כ 45 חודשים.


מכאן ששיעור המענק לו זכאי התובע עומד על סך של 4,500 ₪ [30]
. לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממחצית תקופת ההעסקה (1.4.2012).

39.
משלא הופקדו לזכות התובע כספים להבטחת זכויותיו לפנסיה, כמתחייב בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפקדות המעסיק לפנסיה ביחס לתקופה בה לא דן פסק הדין החלקי, דהיינו החל מחודש ינואר 2013 ועד לחודש מרץ 2014 כולל, בסכום של 3,870 ₪[31]
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2014.

התביעה נגד הנתבע 2:

40.
כאמור לעיל העסיק הנתבע 2 את התובע בעבודה בחקלאות, החל מחודש מאי 2014 ועד לסוף יולי 2015. כפי שנאמר לעיל, יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבע 2, הסתיימו בסמוך לפקיעת אשרת העבודה של התובע בישראל ועל רקע רצונו לחזור לתאילנד.


המסכת העובדתית המתייחסת להעסקתו של התובע אצל הנתבע 2, זהה בכל לעובדות המתייחסות להעסקתו של התובע אצל הנתבע 1. כך גם כאן, לא הוצגו דוחות נוכחות המעידים על היקף עבודתו של התובע אצל הנתבע 2 וגם כאן קיימת מחלוקת לעניין הבסיס על פיו הועסק התובע ותשלום הזכויות הנלוות.


בנסיבות הללו, ניתוח הזכויות להן זכאי התובע ביחס לתקופת עבודתו אצל הנתבע 2, דומה בכל לניתוח הזכויות להן זכאי התובע מהנתבע 1. אשר על כן,
אין בדעתנו לחזור על הנימוקים והלך המחשבה בדרך לקביעת זכויותיו של התובע ביחס להעסקתו אצל הנתבע 2, שהם חזרה על הדברים שאמרנו בנוגע לזכויות להן זכאי התובע מכוח העסקתו אצל הנתבע 1.


על רקע האמור ניגש לבחינת תביעת התובע לשכר ולזכויות נלוות – דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, מענק מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות ופיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה

41.
תביעת התובע לשכר המתייחסת לתקופת העסקתו אצל הנתבע 2, מורכבת משני רכיבים:

האחד, תביעה לשכר בגין חודש יולי 2015, החודש האחרון להעסקתו של התובע ואשר לטענת התובע לא שולם.

השני, תביעה לגמול בגין שכר עבודה.

42.
נקצר ונאמר כי יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבע 2 הסתיימו בטרם הגיע המועד לתשלום השכר. עם זאת, אין בידי הנתבע 2 להצביע על האופן וגובה השכר ששולם לתובע המתייחס לחודש יולי 2015; ובהקשר זה מבקשים אנו להביא מעדות הנתבע 2 לפנינו:


"ש.
תלוש אחרון שצרפת זה יוני 2015, איפה התלוש של יולי?

ת.
אולי לא עבד, לא יודע.

ש.
כרגע סיכמנו שהוא עבד עד ה-27 ליולי.

ת.
אולי ישב במשק ולא עבד, זה עזיבה.

ש.
אמרת שאין תלוש ליולי?

ת.
לא יודע, באמת לא יודע.

ש.
אם אתה לא יודע מי ידע?

ת.
לא יודע. מה שזכור לי שכן עשינו לו גמר חשבון, הכל במשרד.

ש.
איפה גמר החשבון?

ת.
אין דבר כזה שתאילנדי עוזב בלי לקבל את כל מה שצריך, הוא לא יעזוב.

ש.
אם עשיתם לו גמר חשבון זה צריך היה להיות ביולי, נכון?

ת.
כן.
ש.
אני מתייחסת אליך בתור אדם שומר חוק, אז לא שילמת בשחור. איפה התלוש? איפה גמר חשבון?
ת.
לא יודע, לא זוכר"[32]
.

43.
בנסיבות הללו בהן עבד התובע בחודש יולי 2015, ומאידך אין בפני
נו כל אינדיקציה על תשלום שכר חודש יולי 2015, הרינו מכירים בזכותו של התובע לשכר חודש יולי 2015 בסך של 3,132 ₪, כמבוקש בכתב התביעה.

44.
הרכיב השני לתביעת השכר הוא להפרשי שכר, מהנימוק כי לתובע לא שולם שכר מינימום וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, כמתחייב בחוק. משגם כאן אין בפני
נו דוחות נוכחות העומדים בדרישות חוק שעות עבודה ומנוחה, באופן שניתן ללמוד כי השכר המשולם לתובע בתלוש השכר משקף את השכר לו זכאי התובע בפועל, יש לבחון את תביעת התובע להפרשי שכר על בסיס העקרונות שבדין ולפיהם זכאי התובע לשכר שלא יפחת משכר מינימום; ובמקום שהצדדים חלוקים על היקף העסקתו של התובע בשעות נוספות, יש להכיר בזכותו של התובע לגמול בגין העסקה בשעות נוספות, עד להיקף של 60 שעות נוספות לחודש - בהיעדר ראיות שיש בהן כדי לסתור העסקה בשעות נוספות בהיקף האמור.

45.
בהתאם נערך חישוב המפורט בטבלה המצורפת כנספח ב' ל

פסק דין
זה, ולפיה זכאי התובע להפרשי שכר בגין תקופת ההעסקה ממאי 2014 ועד יוני 2015 בסכום כולל של 19,686 ₪. משתבע התובע הפרשי שכר בסכום של 10,000 ₪, הרינו פוסקים לו את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממחצית תקופת העבודה (1.12.2014).

46.
הטבלה המתייחסת להפרשי השכר להם זכאי התובע, מראה כי בכל אחד מהחודשים בהם הועסק התובע אצל הנתבע 2, קיים חוב שכר. יוצא מכאן כי מעבר לשכר לא נהנה התובע מזכויות נלוות הבאות לביטוי בשכר ובכלל זה זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, דוגמת הזכות למענק שנתי. על רקע זה נפנה לבחינת תביעת התובע לזכויות נלוות – דמי פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, מענק שנתי, פיצוי בגין אי הפקדות לקרן פנסיה.

47.
לאור האמור לעיל, זכאי התובע לפדיון ימי חופשה בסכום של 3,348 ₪ על פי החישוב הבא:

א.
בשנת 2014 עבד התובע לא יותר מ-200 ימים[33]
, דהיינו פחות מ-240 ימים בשנה. לפיכך זכאי התובע למכסת חופשה של 11 ימי חופשה בגין שנה זו.

ב.
במהלך שנת 2015 עבד התובע לא יותר מ-175 ימים, גם כן פחות מ-240 ימים בשנה, ומכאן שזכאי התובע למכסה של 10 ימי חופשה על שנה זו.

ג.
סה"כ עמדה לרשות התובע במועד סיום הקשר מכסת חופשה של 21 ימים שהם שווי ערך לשכר עבודה של 18 ימים.

ד.
נכון למועד סיום הקשר, חודש יולי 2015, שכר המינימום היומי לעובד שעבד שישה ימים בשבוע, עמד על 186 ₪ ליום. לפיכך זכאי התובע לדמי פדיון חופשה בסכום של 3,348 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2015.

48.
בתקופת העסקה כוללת של 15 חודשים, היה התובע זכאי לחמישה ימי הבראה עבור 12 החודשים הראשונים להעסקתו; וליום וחצי הבראה עבור שלושת החודשים הנותרים – סה"כ 6.5 ימי הבראה בתעריף של 378 ₪ ליום הבראה – סה"כ 2,457 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.2015.

49.
בדומה לתביעת התובע לדמי חגים נגד הנתבע 1, גם כאן תביעת התובע נגד הנתבע 2 לדמי חגים, אינה מפרטת את ימי החג בגינם מבקש התובע תשלום דמי חגים.


מהנימוקים שבגינם נדחתה תביעת התובע לדמי חגים נגד הנתבע 1 – נדחית התביעה ברכיב זה גם נגד הנתבע 2.

50.
ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות קובע כי עובד יומי, דוגמת התובע, זכאי למענק של 4 ₪ ליום עבודה; לפיכך ומשלא נהנה התובע מזכויות נלוות – נותר הנתבע 2 חייב לתובע מענק בשיעור של 1,500 ₪[34]
.

51.
משלא הופקדו לזכות התובע כספים להבטחת זכויותיו לפנסיה, כמתחייב בהסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות, זכאי התובע לפיצוי בגובה הפקדות המעסיק לפנסיה החל מחודש מאי 2014 ועד לחודש יולי 2015 כולל, בסכום של 3,159 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2014 (מחצית תקופת ההעסקה).

52.
עובד אזרח זר, דוגמת התובע, הבא לתקופת ההעסקה קצובה לישראל והמסיים את עבודתו בסמוך לפקיעת אשרת העבודה בישראל, על רקע רצונו לחזור למולדתו – זכאי לפיצויי פיטורים. מכאן שזכאי התובע לפיצויי פיטורים עם סיום עבודתו אצל הנתבע 2, בסכום של 5,812 ₪.

סוף דבר:

53.
כפי שאמרנו לעיל, משהמחה התובע את זכויותיו לצד ג', אין בפני
נו תובע ולפיכך דין ההליך שלפנינו להימחק.

54.
בנסיבות הללו, הננו פוסקים לחובת הנתבעים 1 ו-2 (לחוד) את הסכומים שבסיום שלב ההוכחות נמצא כי התובע זכאי להם.

55.
הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום,
כ"ב אדר א' תשע"ט, 27 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.






נציגת עובדים-
גב' מרים יעיש

משה טוינה
, שופט

נציגת מעסיקים –
גב' ציפי בר נוי













נספח א'

חודש
שכר

מינימום

חודשי
שכר

מינימום

שעתי
גמול

בגין

העסקה

עבור
60
שעות

נוספות

לחודש
סה
"
כ

שכר
השכר

ששולם
ההפרש

יול
-10
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,586
816.68
אוג
-10
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,612
790.68
ספט
-10
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,727
675.68
אוק
-10
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,651
751.68
נוב
-10
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,664
738.68
דצמ
-10
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,624
778.68
ינו
-11
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,695
707.68
פבר
-11
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,250
1,152.68
מרץ
-11
3,850.18
20.7
1552.5
5,402.68
4,730
672.68
אפר
-11
3,890.25
20.9
1567.5
5,457.75
4,679
778.75
מאי
-11
3,890.25
20.9
1567.5
5,457.75
4,662
795.75
יונ
-11
3,890.25
20.9
1567.5
5,457.75
4,737
720.75
יול
-11
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,844
909.00
אוג
-11
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,954
799.00
ספט
-11
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,794
959.00
אוק
-11
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,794
959.00
נוב
-11
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,757
996.00
דצמ
-11
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,543
1,210.00
ינו
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
5,030
723.00
פבר
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,430
1,323.00
מרץ
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,845
908.00
אפר
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,803
950.00
מאי
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,907
846.00
יונ
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,664
1,089.00
יול
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,882
871.00
אוג
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
5,129
624.00
ספט
-12
4,100
22.04
1653
5,753.00
4,818
935.00
אוק
-12
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,165
869.00
נוב
-12
4,300
23.12
1734
6,034.00
4,984
1,050.00
דצמ
-12
4,300
23.12
1734
6,034.00
4,606
1,428.00
ינו
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,040
994.00
פבר
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
4,728
1,306.00
מרץ
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
4,937
1,097.00
אפר
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,044
990.00
מאי
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,187
847.00
יונ
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
4,898
1,136.00
יול
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,187
847.00
אוג
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,144
890.00
ספט
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,187
847.00
אוק
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,187
847.00
נוב
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,149
885.00
דצמ
-13
4,300
23.12
1734
6,034.00
4,524
1,510.00
ינו
-14
4,300
23.12
1734
6,034.00
4,871
1,163.00
פבר
-14
4,300
23.12
1734
6,034.00
3,920
2,114.00
מרץ
-14
4,300
23.12
1734
6,034.00
5,387
647.00
סה
"
כ
64,500




42,948.37


נספח ב'
חודש
שכר

מינימום

חודשי
שכר

מינימום

שעתי
גמול

בגין

העסקה

עבור
60
שעות

נוספות

לחודש
סה
"
כ

שכר
השכר

ששולם
ההפרש

מאי
-14
4,300
23.12
1734
6,034
5,604
430
יונ
-14
חודש

חלקי

לא

נלקח

בחשבון

0
0
יול
-14
4,300
23.12
1734
6,034
5,894
140
אוג
-14
4,300
23.12
1734
6,034
4,839
1,195
ספט
-14
4,300
23.12
1734
6,034
4,583
1,451
אוק
-14
4,300
23.12
1734
6,034
4,652
1,382
נוב
-14
4,300
23.12
1734
6,034
4,482
1,552
דצמ
-14
4,300
23.12
1734
6,034
3,917
2,117
ינו
-15
4,300
23.12
1734
6,034
3,156
2,878
פבר
-15
4,300
23.12
1734
6,034
4,078
1,956
מרץ
-15
4,300
23.12
1734
6,034
4,782
1,252
אפר
-15
4,650
25
1875
6,525
4,501
2,024
מאי
-15
4,650
25
1875
6,525
4,573
1,952
יונ
-15
4,650
25
1875
6,525
5,168
1,357
סה
"
כ
52,650




19,686


[1]
דמי חגים, פדיון ימי חפשה דמי הבראה מענק שנתי ופיצויי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה.

[2]
נספח א' לתגובת התובע מיום 30.1.2017.

[3]
עובד השולט בניהול התביעה וכך לדוגמא הודיע ב"כ התובע שאין התובע יכול להסכים להסדר פשרה עם הנתבעים על רקע המחאת הזכויות (טענה שמעוררת שאלה אחרת והיא שאלת הייצוג של העובד, התובע בהליך).

[4]
שכן מצד אחד הם לטענתם שילמו עבור הזכות שהומחאה להם ומצד שני, אין הם יכולים לתבוע וליהנות מזכויות המגן של העובד.

[5]
סעיף 53 לכתב ההגנה המתייחס לתשלום עבור ימי חג, דמי הבראה ודמי חופשה.

[6]
סעיף 48 לכתב ההגנה ובו נטען כי התובע קיבל תשלום בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה, בסכום ההפרשה מידי חודש והדבר בא לביטוי בתלוש השכר.

[7]
סעיף 52 לכתב ההגנה.

[8]
סעיפים 16-17 לכתב ההגנה.

[9]
סעיפים 58-61 לכתב ההגנה

[10]
סעיף 9 לתצהירו של מר אילן אייזקסון, אשר מצהיר כדלקמן: "התובע החל לעבוד במשקי החקלאי במושב שדה ניצן בחודש מאי 2010, עד למועד בו נוייד למושב עמיעוז בחודש אפריל 2014".

[11]
בהקשר זה נשאל הנתבע 2 והשיב: "ש. מתי נגמרה לתובע האשרה? ת. כשהוא רצה לעזוב, זה התאריך שהוא רצה, הזמין דרך חברת כוח אדם כרטיס טיסה, הוא הזמין לעצמו. ש. אם אגיד לך שהאשרה של התובע הייתה עד 15.8.2015? ת. יכול להיות, לא יודע" עמ' 23 לפרוטוקול שורות 24-28.

[12]
סעיף 10 לתצהירו של מר אייזקסון וסעיף 10 לתצהירו של הנתבע 2.

[13]
עמ' 18 לפרוטוקול שורות 16-21.

[14]
עמ' 3 לפרוטוקול שורות 26-31.

[15]
הודעת ב"כ הנתבעים, עמ' 7 לפרוטוקול שורות 6-7.

[16]
תקופת העסקה שאיננה מקבלת ביטוי בפסק הדין החלקי המתייחס לרכיב הפיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה.

[17]
וכך גם הנתבע 2 ועל כך להלן.

[18]
עדותו של מר אילן אייזקסון עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 19-27.

[19]
כפי שמאשר מר אילן אייזקסון בעדותו, עמ' 15 לפרוטוקול שורות 22-23.

[20]
כך לדוגמא נשאל מר אילן אייזקסון והשיב: "ש. תאשר לי שלפי התלושים שלכם, עד דצמבר 2012, אין מענק שנתי. ת. את שואלת אותי שאלות של הנה"ח שאני לא בקיא בכל הדברים. מה שכן, יש הוראה מפורשת שצריך לשלם לפי החוק, אני יודע שכן משלמים את החוקים של משרד הכלכלה כל פעם, אז צריך להיות בהתאם" עמ' 19 לפרוטוקול שורות 6-10.

[21]
שכן בעוד שהתובע טוען כי הועסק על פי שכר יומי של 130 ₪ ליום וקיבל גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 20 ₪ לכל שעה נוספת (עדות התובע עמ' 3 לפרוטוקול שורה 31), טוען הנתבע 1 כי התובע הועסק בשכר מינימום וקיבל תשלום על שעות נוספות על פי חוק.

[22]
לדוגמא סעיף 10 לתצהירו של מר אילן אייזקסון.

[23]
הטבלה מבוססת לחודשי העסקה מלאים ולכן חודש מאי 2010 ואפריל 2014 אינם כלולים בחישוב שבטבלה.

[24]
המבוסס על שכר המינימום החודשי והעסקה בהיקף של 60 שעות נוספות בחודש.

[25]
לעניין זה יש לזכור, כי על פי חוק חופשה שנתית, כל שנה המתחילה בינואר של אותה שנה, ומכאן שהשנה השנייה לעבודתו של התובע, מבחינת חוק חופשה שנתית, מתחילה בינואר 2011.

[26]
על פי הנוסחה הקבועה בסעיף 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית; ולעניין זה יש לזכור כי חלק של יום חופשה "לא יובא במניין".

[27]
סעיף 83 לסיכומי התובע ואילך.

[28]
דב"ע תשן/3-74, מיכאל זדה נ' אברהם לור, פ"ד כא(1) 475; דב"ע נה/3-159, מסדה ליטבאק – עבאדי נ' א. רפאל ושות', (ניתן ביום 13.2.1996) פסקה 18ז' לפסה"ד.

[29]
וזאת על פי עדות התובע לפיה הועסק בשכר יומי של 130 ₪ ליום.

[30]
על פי החישוב הבא: מספר הימים הממוצע בחודש (25 ימים)

x
מספר חודשי עבודה (45 חודשים)
x
שיעור המענק היומי (4 ₪).
[31]
המבוסס על סיכום שכר המינימום החודשי לתקופה שמינואר 2013 ועד מרץ 2014 כולל (כמפורט בטבלה נספח 1, העומד על סך של 64,500 ₪), כפול הפרשות המעסיק לגמל.

[32]
עמ' 25 לפרוטוקול שורות 14-28.

[33]
שמונה חודשים ממאי 2014 ועד דצמבר 2014 כולל, בהם עבד התובע בממוצע 25 ימים בחודש.

[34]
לפי החישוב הבא: מספר חודשי עבודה – 15; כפול מספר ימי עבודה בחודש בממוצע – 25; כפול גובה המענק היומי – 4 ₪ ליום.






סעש בית דין אזורי לעבודה 31211-10/15 nattakarn sopa נ' איזקסון יוסף, יניב אוחיון (פורסם ב-ֽ 27/02/2019)