פסקי דין על ד"ר סמי זעפרני | פסקי דין על המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה

65352-03/15 סעש     28/01/2019




סעש 65352-03/15 ד"ר סמי זעפרני נ' המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה





בית דין אזורי לעבודה בחיפה

סע"ש 65352-03-15

28 ינואר 2019
לפני: כב' השופטת דניה דרורי

נציג ציבור (ע) – מר יהודה פיגורה
נציג ציבור (מ) – מר אלון שוורץ

התובע
ד"ר סמי זעפרני

ע"י ב"כ: עו"ד מירי בללטי
ועו"ד שמואל שילוח

-
הנתבעת
המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה

ע"י ב"כ: עו"ד קרן אבידן
<#2#>
פסק דין
התובע, ד"ר סמי זעפרני
, הועסק כמרצה בכיר במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה. בהליך שלפנינו עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום זכויות וסעדים שונים בגין תקופת העבודה וסיומה.

רקע עובדתי
1. התובע, ד"ר סמי זעפרני
(להלן - התובע או המרצה) הועסק בנתבעת, המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה
(להלן - המעסיקה או המכללה) כמרצה בכיר במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה (להלן – המחלקה או המחלקה להנדסת חשמל) .
התובע הועסק על פי כתב מינוי מיום 20.12.12 (להלן- כתב המינוי, נספח 2 לתצהיר המכללה).
תקופת העבודה היא החל מיום 1.3.13 ועד ליום 8.8.14 וסיומה - בעקבות פיטוריו של התובע. התובע הועסק במכללה, אם כן, במהלך שלושה סמסטרים: סמסטר ב' בשנה"ל תשע"ג 2012-2013, וסמסטרים א' וב' בשנה"ל תשע"ד 2013-2014.

2. עוד בטרם מינויו של התובע לתפקידו, קיימו הצדדים מגעים באשר לאפשרות העסקתו החל מיום 1.10.12, עם תחילת שנה"ל תשע"ג 2012-2013. בשל נסיבות רפואיות הקשורות בתובע נדחתה תחילת העסקתו ליום 1.3.13 (התכתבות בין הצדדים לעניין זה בנספחים א'-ז' לתצהיר התובע).

3. על-פי האמור בכתב המינוי (סע' 4), נקבע היקף משרתו של התובע ל- 40 שעות שבועיות, מתוכן נדרש להקדיש 12 שעות להוראה. בסעיף 4 לכתב המינוי נקבע כך:
" 4. היקף משרתך נקבע ל- 40 ש"ש (הערה: משרה מלאה הינה בת 40 ש"ש- 12 שעות הוראה במכללה והיתרה בפעילות לטובת המכללה במפורט מעלה ובהתאם למפורט בפרק כ"ו של התקנון האקדמי של המכללה), ומתוכן יהיה עליך ללמד 12 ש"ש בהוראה פרונטאלית".

בסעיף 2 לכתב המינוי נקבע כי תנאי העבודה הם בהתאם לאמור בהסכם קיבוצי מיוחד מיום 28.6.2011 בין המכללה לארגון הסגל האקדמי הבכיר (להלן - ההסכם מיום 28.6.11).
בסעיפים 8 ו- 10 לכתב המינוי נקבע בין השאר כי "כל שינוי בתפקידך, דרגתך ותנאי עבודתך טעונים אישור מוקדם ובכתב מאת נשיא המכללה", וכן כי "יחד עם ההסכם הקיבוצי וכתב מינוי זה, יחולו עליך תקנוני המכללה המתפרסמים באתר המכללה, המתייחסים לסגל האקדמי, כפי שהם מתעדכנים מעת לעת".

4. כראש המחלקה שימש בזמנים הרלוונטיים פרופ' אדוארד אייטלברג (להלן- אייטלברג). אייטלברג הוא הממונה הישיר על התובע.

5. במהלך חודש פברואר 2014, התקיימו מגעים בין התובע לבין פרופ' זאב ברזילי, ששימש כראש המחלקה להנדסת תוכנה במכללה. במסגרת מגעים אלה נבחנה אפשרות מעברו של התובע מהמחלקה להנדסת חשמל למחלקה להנדסת תוכנה החל משנת הלימודים העוקבת (נספחים י"ד וט"ו לתצהיר התובע).
על רקע מגעים אלה, שלח התובע לאייטלברג ביום 3.2.14 הודעת דוא"ל (נספח ט"ז לתצהירו) וביקש לקבוע עמו פגישה אישית על מנת לדון באפשרות מעברו למחלקה להנדסת תוכנה.
ביום 3.3.14 התקיימה פגישה בין התובע לאייטלברג, במהלכה הודיע התובע על מעברו הצפוי למחלקה להנדסת תוכנה ועל סיום תפקידו במחלקה להנדסת חשמל. במהלך אותה שיחה ביקש אייטלברג מהתובע לשקול את הדברים ולשלוח לו את החלטתו הסופית בכתב (סע' 32 לתצהיר העובד; סע' 14 – 16 לתצהיר אייטלברג).

6. יום לאחר הפגישה, פנה התובע במכתב לאייטלברג ( נספח י"ח לתצהיר התובע) בנוגע להעברתו למחלקת הנדסת תוכנה. במכתב צוין בין השאר כך:
"... בהמשך לשיחתנו מאתמול ולמכתב מיום 23.2.14, אני מעלה את בקשת המעבר למחלקה להנדסת תוכנה בכתב באופן פורמאלי.
לאחר שנה בה עבדתי במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה יש לי ספקות רבים לגבי התאמתי המקצועית לכיוונים ולצרכים של המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ואני סבור כי אוכל לשרת באופן טוב יותר ולהביא ערך טוב יותר למכללה במחלקה להנדסת תוכנה.
....
כמו כן, עקב הקשיים הרבים שחוויתי בהעברת קורסי התיכנות אותם למדתי (קשיים פיזיים, מנטליים, ובין אישיים), העדפתי העיקרית היא לעבור ללמד קורסים שבהם התלות בתשתית מחשוב היא מזערית ככל האפשר. לצערי הרב איני מוצא מבחר של קורסים כאלה בתוכנית הלימודים של המחלקה להנדסת חשמל, אך קיים מבחר גדול של קורסים כאלה בתוכנית הלימודים של המחלקה להנדסת תוכנה....
אני מאוד מקווה שבקשתי תתקבל בהבנה ומודה לך ולכל המחלקה על כל העזרה והתמיכה הרבה שזכיתי לקבל מכם במשך השנה האחרונה. במידה ואעבור למחלקה החדשה, מקווה שאפגוש שם אנשים לא פחות נפלאים וטובים מסוגכם".

7. במקביל לטיפול בהעברתו למחלקה להנדסת תוכנה, טיפל התובע במניעת יישום החלטת משגיחה בבחינה שהתקיימה ביום 24.2.14, ולפיה יעמוד אחד הסטודנטים במחלקה לדיון בפני
ועדת משמעת - החלטה לה התנגד התובע. בהקשר להחלטה זו העלה התובע טענות הנוגעות לאפליה ולגילויי גזענות מצידה של המשגיחה כלפי סטודנטים מאוכלוסיות מוחלשות, כמו גם טענות בדבר התנכלות אישית מצידו של אייטלברג על רקע חשיפת שחיתות על-ידי התובע. טענות אלה נזנחו בסיכומים מטעם התובע (סע' 21-30, וסע' 35- 46).

8. ביום 24.4.14 הודיע פרופ' ברזילי לתובע בשיחה טלפונית כי לא ייקלט במחלקה להנדסת תוכנה (תמליל השיחה נספח כ"א לתצהיר התובע).

9. ביום 26.5.14, שלחה גב' לילית דודאי, רמ"ד קליטה ומשאבי אנוש במכללה לתובע באמצעות הדוא"ל (אל כתובת דוא"ל ששימשה את התובע במקום עבודתו הקודם באינטל). בהודעה (נספח 9 לתצהיר אייטלברג) צוין כי בהמשך למכתב התובע מיום 4.3.14 לפרופ' אייטלברג, הוא מתבקש למסור הודעה מוקדמת בכתב באשר לסיום העסקתו במכללה. התובע טען כי הודעה זו לא נתקבלה אצלו.

10. ביום 27.5.14 פנה סטודנט במכללה, גיא גונטמאכר, לתובע בבקשה כי זה ינחה אותו במסגרת פרוייקט שיתקיים בשנת הלימודים העוקבת – 2014/2015 תשע"ה. התובע הביע את הסכמתו והפנה את הסטודנט למר משה שדה, האחראי על שיבוץ פרויקטים במכללה לצורך קבלת אישור מתאים. אלא שלאחר שאותו סטודנט פנה לקבלת האישור נאמר לו כי התובע לא יועסק במכללה בשנת הלימודים העוקבת. הסטודנט עדכן את התובע בדברים הללו.
בעקבות כך, פנה התובע למר משה שדה ולאייטלברג בעניין הנחיית הפרויקט לשנת הלימודים 2014/2015 (הפניות נספח כ"ב לתצהיר התובע). בעקבות פניות אלה, זימן אייטלברג את התובע לפגישה שהתקיימה ביום 2.6.14.
במסגרת אותה שיחה ציין התובע כי הוא לא התפטר וכי במכתבו מיום 4.3.14 חזר בו מהודעת ההתפטרות. אייטלברג השיב כי הבין שהתובע התפטר וכי בשל כך ביקש מגב' מיכל מלצר מנהלת משאבי אנוש לטפל בעניינו (סיכום פגישה כפי שנערך על-ידי העובד, ותמליל הקלטת השיחה מיום 2.6.14 צורפו כנספחים י"ג וכ"ג לתצהיר התובע).

11. לאחר השיחה מיום 2.6.14 פתח אייטלברג בהליך במסגרתו נשקל המשך העסקתו של התובע במחלקה להנדסת חשמל.
ביום 2.7.14 נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע (נספח כ"ח לתצהיר התובע). במכתב פורטו העילות הנוגעות לסיום העסקתו, ובהן איחור במועד תחילת העסקתו במכללה, מחלוקות בעניין שיבוצו כמרצה בקורסים וחזרה מהסכמות, וכן הודעת התובע בדבר אי התאמתו לתפקיד במחלקה להנדסת חשמל ובקשתו לעבור למחלקת הנדסת תוכנה.
ביום 20.7.14 שלח התובע מכתב תגובה (נספח כ"ט לתצהירו) ובו נדחו הטענות שהועלו כלפיו במכתב הזימון לשימוע.

12. ביום 23.7.14 התקיימה שיחת השימוע. בשיחה נכחו, בין השאר, העובד, אייטלברג, נשיא המכללה פרופ' אריה מהרשק, ועורכי דין מטעם הצדדים. מזכירת המכללה ערכה פרוטוקול של השיחה (נספח ל' לתצהיר העובד). לאחר שהובעה הסתייגות ב"כ העובד מהפרוטוקול, הקליט העובד, בהסכמת המכללה, את השיחה (התמליל ל"א לתצהיר העובד).

13. ביום 7.8.14 קבע נשיא המכללה, פרופ' מהרשק, כי עבודתו של המרצה במכללה תסתיים. במכתב סיום העסקתו צוין כי מועד סיום ההעסקה נקבע ליום 8.8.14 (נספחים ל"ב ול"ג לתצהיר התובע).

14. עם סיום העסקתו של התובע, שוחררו לזכותו הכספים שנצברו בקרן הפיצויים בסך 28,123.03 ₪.
בהתאם לאמור בתלוש השכר לחודש ההעסקה האחרון, חודש 8/14, שולם לתובע תשלום בגין רכיב שכונה "שעות הוראה ממ"ח" בגין החודשים 10/13-6/14 (תלוש השכר לחודש 8/14 צורף כנספח ל"ו לתצהיר התובע).

15. הליך זה נפתח בהגשת כתב תביעה ביום 31.3.15.
הפלוגתות הדורשות הכרעה, כפי שהוגדרו בהחלטה מיום 17.1.16 הן:
א. זכאות התובע לשכר בגין ביצוע תפקיד של מנהל מערכות בנוסף לתפקיד מרצה בתקופה שבין החודשים 4/13 – 7/14. בהקשר זה, בין השאר: הגדרת תפקידו של התובע בהתחשב באמור בכתב המינוי ובתקנון הנתבעת, האם ביצוע משימות הקשורות לניהול מערכות חורג מהתפקיד המוגדר, היקף ביצוע המשימה הנוספת והשכר המגיע.
ב. זכאות התובע לפיצוי בגין הלנת רכיב שכר המכונה ממ"ח, ששולם במסגרת תלוש השכר לחודש 8/14.
ג. זכאות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובגין פגמים בהליך הפיטורים בהתייחס לטענות הבאות:
1. טענת התובע כי הפיטורים בוצעו על רקע חשיפת שחיתויות ובין השאר על רקע תלונותיו בדבר ליקויים בהתנהלות משגיחת בחינות ביום 24.2.14 והתנהלות ועדת המשמעת שבדקה את תלונות משגיחת הבחינות;
2. טענת התובע כי הפיטורים הם על רקע התנכלות אישית מצד פרופ' אייטלברג, ראש המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה וראש ועדת המשמעת בנתבעת;
3. טענת התובע כי עילות הפיטורים כפי שצוינו במכתב הזימון לשימוע אינן זהות לעילות הפיטורים כאמור בהודעת הפיטורים, באופן שפגע בזכות הטיעון .
4. טענת התובע כי הפיטורים התבססו על שיקולים לא ענייניים ובהם, בין השאר: בקשת התובע לעבור לתפקיד מרצה במחלקה להנדסת תוכנה, הודעת התפטרות שניתנה בעל-פה ביום 3.3.14 ושהתובע חזר בו ממנה במכתב מיום 4.4.14.
5. טענת התובע כי הנתבעת גיבשה עמדתה בדבר סיום העסקתו עוד לפני שזומן לשימוע (כעולה מהודעה שניתנה לסטודנט בעניין זה עוד ביום 27.5.14).
ד. זכאות התובע לפיצוי לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז – 1997 בהתייחס לתלונת התובע לוועדת המשמעת אודות התנהלות משגיחת הבחינות ביום 24.2.14.
ה. זכאות התובע לפיצוי בגין עגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם הטוב.
ו. זכאות התובע לפיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק וביכולת ההשתכרות, בהתייחס לטענה כי הפיטורים בוצעו בסמוך למועד תחילת שנת הלימודים האקדמית.
ז. זכאות התובע להשלמת פיצויי פיטורים בהתייחס לטענתו כי לא חל בעניינו סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן-חוק פיצויי פיטורים).
ח. זכאות התובע לפדיון חופשה שנתית.

דיון והכרעה
זכאות התובע לשכר בגין ביצוע תפקיד מנהל מערכת
16. השאלה הראשונה הדורשת הכרעה היא האם התובע הועסק כטענתו בתפקיד מנהל מערכת, בנוסף לתפקידו כמרצה, והאם בגין ביצוע התפקיד הנוסף הוא זכה לשכר.
התובע טען כי בעוד חוזה העסקתו מגדיר את תפקידו כמרצה בכיר מן המניין, הרי שבפועל ובשל כורח הנסיבות נדרש לבצע תפקיד נוסף כמנהל מערכת (system administrator), וזאת בהיקף המוערך בחצי משרה, ומבלי ששולם שכר בגין התפקיד הנוסף. התובע טען כי נאלץ לבצע משימות הכרוכות בהתקנה ותחזוקה של שרת ה- linux במכללה - תשתית הדרושה לצורך קיום הקורסים אותם העביר התובע יחד עם מרצים אחרים במכללה (להלן- מערכת הלינוקס).
התובע טען כי התפקיד הנוסף בוצע בהתאם להנחיות של אייטלברג ובתחילה באופן זמני עקב אוזלת ידה של יחידת המחשוב במכללה, אלא שבפועל נאלץ להמשיך ולבצע את התפקיד הנוסף עד מועד סיום העסקתו.

מנגד, טענה המכללה כי משימות שונות הכרוכות בהתכתבות עם אנשי המיחשוב במכללה ובסיוע בהתאמת המעבדות לצרכי לימוד - הן משימות המהוות חלק בלתי נפרד מהגדרת תפקידו של התובע כמרצה בכיר ואינן מזכות בתשלום שכר נוסף. עוד נטען כי עבודה בפועל ותשלום בגין עבודה החורגת מהמסגרת המוסכמת בת 40 שעות שבועיות מחייבת קבלת אישור, שלא התקבל במקרה זה.

17. נקדים ונציין את מסקנתנו לפיה אין לקבל את טענות התובע בדבר ביצוע תפקיד נוסף באופן המזכה בתוספת שכר.
על יסוד הראיות והעדויות שוכנענו כי התובע אכן ביצע משימות שונות הכרוכות בהתקנה ובתחזוקת תשתית מערכת הלינוקס כטענתו, אלא שהמשימות בוצעו ביוזמת התובע עצמו ובהתאם לבקשתו - במטרה לתרום לשיפור איכות ההוראה בקורסים שהעביר. משכך אין לראות בביצוע משימות אלה משום תפקיד נוסף המזכה בשכר, ואין הצדקה לסטות מהוראות כתב המינוי בעניינו של התובע בשאלת היקף העסקתו ושכרו.

18. הגדרת תפקידו של התובע והתמורה לה הוא זכאי נקבעו בכתב המינוי (נספח 2 לתצהיר המכללה). בכתב המינוי צוין במפורש כי התובע יועסק במשרה מלאה בת 40 שעות שבועיות, מהן 12 שעות שבועיות בהוראה פרונטלית, והיתרה בפעילות "לטובת המכללה". מלשון כתב המינוי עולה כי התובע הוא "עובד במשכורת", וכי המשכורת החודשית אינה משולמת אך ורק בגין שעות ההוראה הפרונטאלית, אלא מהווה תשלום ותמורה בגין כלל התפקידים הכרוכים במעמדו כמרצה בכיר במכללה ולטובתה, ובכפוף להוראות תקנון המכללה ו/או ההסכם הקיבוצי.
עוד עולה מכתב המינוי (סעיפים 8 ו- 10) כי שינוי בתנאי העבודה, ובהם שינוי היקף המשרה או השכר, דורש אישור מוקדם ובכתב מאת נשיא המכללה.
במקרה לפנינו אין מחלוקת כי אישור מוקדם לשינוי היקף המשרה או השכר כלל לא התבקש, וממילא לא ניתן.

19. המכללה טענה כי ניהול ותחזוקת מערכת הלינוקס מהווים חלק מהגדרת תפקידו של התובע כמרצה בכיר במכללה.
פרופ' אייטלברג אישר בעדותו שהמשימות שביצע התובע כמנהל מערכת אינן חלק מעבודתו של מרצה במכללה (פרו: 67; ש: 21 – 26). כך גם השיב אייטלברג לתובע במסגרת שיחתם מיום 2.6.14 (עמ' 10 לתמליל השיחה מיום 2.6.14, צורף כנספח י"ב לתצהיר התובע).
בפני
יתו לאייטלברג בכתב מיום 16.1.14 ביקש התובע להעביר את ביצוע המשימות הכרוכות בניהול ותחזוקת מערכת הלינוקס וניהול חשבונות התלמידים לאיש מקצוע מתאים. גם פרופ' ברזילי קיבל עמדה זו וביקש כי יגויס איש תחזוקה ייחודי למערכת הלינוקס (התכתבויות – חלק מנספח י"ב לתצהיר התובע). יש באלה כדי ללמד כי תחזוקת מערכת הלינוקס אינה בהכרח חלק מתפקידו של התובע כמרצה בכיר.
אלא שבנסיבות המקרה כאן הוברר כי למשימות הנוספות זיקה הדוקה למשימה העיקרית של התובע – כמרצה בכיר. כי מדובר במשימות שבוצעו "לטובת המכללה" כאמור בכתב המינוי, בהסכמת התובע ואף ביוזמתו, ולא הוכח בפני
נו כי ביצוע משימות אלה חרג מהיקף המשרה המוסכם, ואף הצדדים פרשו כך את הוראות כתב המינוי במהלך תקופת העבודה.

20. אייטלברג הסביר בעדותו כי התובע יכול היה ללמד את הקורסים ללא צורך בהפעלת מערכת הלינוקס – כפי שעשו מרצים לפניו. יחד עם זאת, לאחר שהחל ללמד קורס תוך שימוש במערכת זו, יש באמור משום התחייבות של התובע להמשיך לעשות בה שימוש, שאם לא כן יהיה על המכללה להפסיק ולהציע לתלמידים את אותו הקורס (פרו: 56; ש: 26 – 31 ובפרו: 57; ש: 1 – 9).

עוד ביום 12.2.13, טרם תחילת העסקתו במכללה, פנה התובע למר יונתן כץ, מנהל יחידת המחשוב במכללה, פרט מהן התוכנות הדרושות לו לצורך לימוד הקורסים שנדרש להעביר ובהן מערכת הלינוקס (התכתבות נספח ט' לתצהיר התובע). בתשובתו הבהיר כץ לתובע כי המכללה אינה מעסיקה איש תמיכה במערכת הלינוקס וכי גם אם התובע יתקין בעצמו שרת לינוקס, לכץ לא יהיה פנאי "לטפל בניהול המערכת, לא בהקמת משתמשים, לא גיבויים ולא ניהול הרשאות". בתגובה הציע התובע ליטול על עצמו את המשימות הכרוכות בהקמת חשבונות משתמשים בשרת הלינוקס במכתבו מיום 12.2.13 (חלק מנספח ט' לתצהירו) ציין התובע במפורש:
"... שרת linux שיוכל להכיל 20 או 30 משתמשים בו-זמנית עבור ביצוע של תוכניות מערכת פשוטות יספיק בהחלט.... אשמח מאוד לקחת על עצמי את הקמת החשבונות של המשתמשים (יש לי ניסיון רב מהקמת רשת ה- linux הראשונה בארץ במכללת נתניה 1996, וכמובן יש לי ניסיון ארוך נוסף מעבודתי בחברת אינטל ב- 13 השנים האחרונות). לשם כך אזדקק להרשאות..."

על הצעתו לבצע את ההתקנה ולפתוח חשבונות חזר התובע גם במסגרת שיחה מיום 6.5.13 (בעמ' 6 – 7 לתמליל נספח י"א1 לתצהיר התובע).

בפני
יתו מחודש 1/14 (תכתובת נספח י"ב לתצהיר התובע) הודיע התובע לאייטלברג כך:
"עקב העומס הרב הכרוך באחזקת שרת ה- linux וניהול חשבונות התלמידים עליו אני נאלץ לבקש להעביר את ניהולו ותיחזוקו לאיש מקצוע מתאים. שרת ה- linux חיוני עבור הקורס במערכות הפעלה, ולכל סטודנט בקורס יש חשבון אישי עליו הוא מבצע את תרגילי הקורס. השרת מצריך תחזוקה שוטפת של תוכנות מתאימות לתכני הקורס, ניהול מאובטח של חשבונות הסטודנטים, גיבויים שוטפים, מענה לבעיות תיפעול מצד התלמידים, וכדומה...
מאחר ופעילות זו אינה כלולה בתוקף תפקידי כמרצה הקורס, ייקשה עלי מאוד להמשיך לקיים אותה, ואשמח אם יימצא מי שיוכל לקחת אותה עליו (או יימצא פתרון אחר עבור linux במסגרת מחלקתית או במסגרת יחידת המיחשוב של המכללה".

בקשתו זו של התובע הועברה בין השאר למר צבי קרני, מנהל כספים ומשאבי אנשו במכללה שהשיב ביום 16.1.14 כי מדובר בעצם בגיוס עובד מינהל ולשם כך יש צורך בפני
ה למנכ"ל. זאב ברזילי, ראש המחלקה להנדסת תוכנה פנה למנכ"ל המכללה ביום 16.1.14 בדוא"ל בו צוין "למחלקות להנדסת תוכנה ולהנדסת אלקטרוניקה יש שרתים ומעבדות שהתכנות בהם מתוחזקות ברובן ע"י חברי הסגל. רמת תחזוקת התכנה במערכות אלה אינה מספקת והסטודנטים, המתרגלים ומבצעים פרויקטים במעבדות אלה, והמרצים, המלמדים ומבצעים מחקרים במעבדות אלה, מתלוננים. פרופ' אייטלברג ואני מבקשים שיגויס איש תכנה ייחודי לתחזוקת מעבדות אלה". מנכ"ל המכללה, מר שמעון הקר השיב ביום 16.1.14 כי הבקשה "תבחן ביחד עם המנמ"ר החדש כאשר נערוך התארגנות מחדש של המחלקה."
מההתכתבות הנ"ל (נספח י"ב לתצהיר התובע) ניתן ללמוד כי התובע, כמו גם מרצים אחרים, עסקו בתחזוקת שרתים במעבדות, וזאת כחלק מתפקידם לצרכי הוראה ומחקר. אין באי הנוחות הכרוכה במילוי משימות אלה וברצון של מנהלי המחלקות כי יגויס עובד נוסף לצורך מילוי משימות אלה או לצורך סיוע בביצוען כדי להוביל למסקנה כי מדובר במשימות שהן מחוץ ומעבר להגדרת התפקיד.

מהאמור יש להסיק כי הקמת מערכת הלינוקס והפעלתה היתה פרי יוזמתו של התובע ומטרתה לטייב את הקורסים ולשפרם. בעת שהתובע מעלה את ההצעה להקים את המערכת, הוא יודע היטב כי מדובר במשימה שלא תזכה אותו בתמורה נוספת. עם תחילת העסקתו התובע לא פנה בדרישה לתשלום נוסף בגין ביצוע משימה זו, ולא ראה עצמו כמי שזכאי לתמורה נוספת. בשיחתו עם אייטלברג מיום 2.6.14 ציין התובע במפורש שעזר למכללה באחזקת שרת הלינוקס וכמנהל מערכת ללא תמורה (!) (עמ' 10 לתמליל השיחה מיום 2.6.14, נספח י"ב לתצהיר התובע).

21. תמיכה נוספת למסקנתנו לפיה תחזוקת מערכת הלינוקס באופן המשמש את הקורסים שהעביר התובע מהווה חלק מתפקידו בגינו זכה לשכר מלא – מצויה גם בהזמנה בכתב של התובע לעבודה (נספח ח' לתצהיר התובע). בהזמנה מיום 19.8.12 הודיע פרופ' מהרשק, נשיא המכללה, לתובע, בין השאר מה גובה שכרו ותנאי עבודתו. כן, צוין בהזמנה (הדגשות לא במקור):
"....
3. הנך מחויב לקידום ההוראה, המחקר, הפיתוח והרמה המקצועית והאקדמית של המכללה ולפיתוח הקשר שבין המכללה ובין התעשייה והסביבה האקדמית והמקצועית של המכללה. לשם כך עליך לעסוק בהוראה ובמחקר, להשתתף בוועדות מחלקתיות ומכללתיות ולהקדיש מזמנך לפעילויות נוספות ובהן כל הפעילות הנלווית לתפקיד ההוראה ובכלל זה הכנת סילבוס של הקורס, ייעוץ לסטודנטים בשעות קבלה מגודרות, הכנת שאלונים ונוכחות בבחינות, בדיקת בחינות עבודות ותרגילים ומסירת הציונים בהם במועדים המקובלים כולל מועדים מיוחדים כקבוע בתקנון המכללה המפורסם.
4. היקף משרתך נקבע ל- 40 ש"ש (הערה: משרה מלאה הינה בת 40 ש"ש – 12 שעות הוראה והיתרה בפעילות לטובת המכללה כמפורט מעלה ובהתאם למפורט בפרק כ"ו של התקנון האקדמי של המכללה), ומתוכן יהיה עליך ללמד 12 ש"ש בהוראה פרונטאלית."

לטעמנו, הקמת ותחזוקת מערכת הלינוקס לצורך טיוב ושיפור ההוראה בקורסים עליהם היה התובע מופקד הם חלק מאותה "פעילות נלווית לתפקיד ההוראה" כמוגדר בהזמנה לעבודה ובכתב המינוי, ומשכך אין להגדירה כ"תפקיד נוסף", ואין מקום לחייב את המכללה בתשלום שכר נוסף בגינה.

22. התובע אף לא עמד בנטל להראות מהו השכר הראוי לו היה זכאי ומה היקף עבודתו בביצוע אותו "תפקיד נוסף" כמנהל מערכת.
אין לקבל את טענת התובע כי בגין ביצוע התפקיד הנוסף הוא זכאי לתוספת שכר בסך 12,500 ₪ לחודש בגין ביצוע עבודה בהיקף של חצי משרה. התובע לא תמך את טענתו בדבר היקף המשרה והזמן שהקדיש לתפקיד הנוסף בראיות של ממש.
טענתו של התובע בדבר השכר הראוי בגין התפקיד הנוסף נסתרה בעדותו של מר צבי קרני, סמנכ"ל כספים במכללה, לפיה שכרם הממוצע של אנשי המיחשוב במכללה בגין ביצוע עבודה במשרה מלאה עומד על כ- 10,000 ₪ (סעיף 13 לתצהירו). גרסתו של קרני בעניין זה לא נסתרה.
התובע טען כי יש להעביר את נטל הראיה בשאלת השכר הראוי והיקף העבודה שהוקדש לתפקיד הנוסף למכללה, שכן זו לא גילתה במסגרת הליך גילוי המסמכים את הלוגים של שרתי הלינוקס באופן שמנע מהתובע את המידע הנוגע לפעילות וזמני העבודה שהקדיש לתחזוקת השרת. טענה זו אין בידינו לקבל. התובע לא עתר לגילוי מסמכים ספציפיים או פרטים נוספים ולכן הוא מושתק מלטעון לנזק ראייתי או להעברת הנטל.
על יסוד האמור – נדחית התביעה להפרשי שכר.

זכאות התובע לפיצוי בגין הלנת רכיב שכר המכונה ממ"ח
23. עם שכר חודש 8/14 שולם לתובע רכיב שכר בשם ממ"ח עבור החודשים 10/13 – 5/14.
התובע טען כי מדובר ברכיב שכר שהיה אמור להיות משולם באופן שוטף, ויש בתשלום באיחור כדי לזכותו בפיצוי בגין הלנת שכר. התובע טען כי רכיב זה מזכה בפיצוי לגביו חלה תקופת התיישנות מוארכת בת 3 שנים בהתאם לסעיף 17א(ב) חוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן- חוק הגנת השכר).
המכללה טענה כי מדובר בהפרשי שכר מינוריים, ששולמו לתובע ביוזמתה של המכללה בעת עריכת גמר החשבון עם סיום העסקתו. מדובר בהפרשי שכר שנבעו מהבדלים בדיווחים בגין עבודת התובע בליווי פרויקט ו/או ליווי סטאג' והתגמול השונה בגינם. המכללה טענה כי מדובר ברכיב תביעה שהתיישן מאחר והתביעה בגינו הוגשה לאחר שעברו יותר מ- 60 ימים מיום ביצוע התשלום בפועל בהתאם לסעיף 17 לחוק הגנת השכר ואין להחיל בעניינו של התובע תקופת התיישנות ארוכה יותר.

24. עיון בתלוש השכר לחודש 8/14 (נספח ל"ז לתצהיר התובע) מעלה כי שולמו במסגרתו תשלומים תחת הכותרת "שעות הוראה ממ"ח" באופן הבא:
שעות הוראה ממ"ח 10/13 בסך 402.10 ₪.
שעות הוראה ממ"ח 11/13 בסך 655.90 ₪.
שעות הוראה ממ"ח 12/13 בסך 655.90 ₪.
שעות הוראה ממ"ח 01/14 בסך 655.90 ₪.
שעות הוראה ממ"ח 2/14 בסך 253.80 ₪.
שעות הוראה ממ"ח 3/14 בסך 655.90 ₪.
שעות הוראה ממ"ח 4/14 בסך 655.90 ₪.
שעות הוראה ממ"ח 5/14 בסך 655.90 ₪.
שעות הוראה ממ"ח 6/14 בסך 655.90 ₪.
המכללה לא חלקה על כך כי הסכומים האמורים שולמו באיחור. אשר למהות התשלום, הסבירה המכללה שמדובר בהפרשי שכר שנבעו מהבדלים בתגמולים בגין דיווחים לעבודת התובע בליווי פרויקט ו/או ליווי סטאג'. המכללה הסתפקה בטענות הנוגעות למהות התשלומים, אך לא סיפקה מענה לשאלות ממה נבעו אותם הבדלים בדיווחים ואימתי נודע לה אודות אותם ההבדלים. בסיכומיה (סע' 79) טענה המכללה כי מדובר בתשלומים עבור פרויקטים שנתיים שהשיטה הנהוגה לתשלום עבורם הינה עבור כל חודשי הסמסטר או השנה. מטענה זו משתמע לכאורה כי מדובר בתשלום שיש לבצעו בסוף כל שנת לימודים או סמסטר – אלא שטענה מסוג זה הועלתה לראשונה בסיכומים, ולא הוכח בפני
נו כי נהוג לשלם רכיב זה רק בתום תקופת הלימודים או כי התובע הסכים לכך. משכך, יש לקבוע כי מדובר ברכיב שכר שהיה אמור להיות משולם באופן שוטף ושולם באיחור.

25. התביעה ברכיב זה מתייחסת לתקופה שבין החודשים 10/13 עד 6/14. השכר המולן שולם עם שכר חודש 8/14. התביעה הוגשה ביום 31.3.15.
ס' 17א(א) לחוק הגנת השכר קובע כי תביעה לפיצוי בגין שכר שהולן ושולם לבסוף תוגש תוך 60 ימים מהיום שבו קיבל העובד את השכר, בענייננו תוך 60 ימים ממועד תשלום שכר חודש 8/14. בנסיבות העניין ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות בהתאם להוראת סעיף 17א(ב) לחוק הגנת השכר, שכן מדובר בהלנת שכר חוזרת. אין לקבל את טענת המכללה שלא ניתן להאריך את מועד ההתיישנות בשל הוראת סעיף 17א(ג) לחוק הגנת השכר, שכן בענייננו מדובר על שכר שהולן והדבר חזר על עצמו מספר פעמים, אלא שלבסוף שולם, כך שיש מקום להחיל את הוראת הארכת תקופת ההתיישנות כאמור בסעיף 17א(ב) לחוק. סעיף 17א(ג) לחוק מאיין את תחולת סעיף 17א(ב) לגבי שכר שטרם שולם כלל ותקופת ההתיישנות לגביו היא שנה, בעוד שבעניינו כמפורט לעיל השכר המולן שולם (ע"ע (ארצי) 195/99 אורלי מרוביץ' - עמישב שירותים בע"מ (24.8.99)).
בנסיבות העניין מצאנו לחייב את המכללה בתשלום פיצוי בגין הלנת שכר בסך 5,000 ₪, המגלמת כמעט 100% מהשכר ששולם באיחור.

נסיבות סיום העבודה וזכאות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין
26. כמפורט בפרק העובדתי, ביום 2.7.14 זומן התובע לשיחת שימוע. במכתב הזימון לשימוע צוין כי העילות שבעטין נשקלים פיטוריו הן:
א. דחיית מועד תחילת העסקתו של התובע במכללה לחודש 3/13 במקום 10/12;
ב. מחלוקות בעניין שיבוץ התובע לקורסים ואי עמידה במכסת השעות הנדרשת;
ג. הודעת התובע בדבר אי התאמתו לתפקיד ובקשתו לעבור למחלקה להנדסת תוכנה.

27. התובע טען כי פיטוריו נגועים בחוסר תום לב, כי המניעים שצוינו במכתב הזימון לשימוע אינם המניעים האמיתיים לפיטוריו, וכי עילת הפיטורים האמיתית נעוצה ברצונו של אייטלברג להיפרע ממנו לאחר שניסה לעבור וללמד במחלקה אחרת. בהקשר זה טען התובע כי נפל קורבן למאבקי יוקרה בין בכירים במכללה, לאחר שהביע רצונו לעבוד במחלקה להנדסת תוכנה בעקבות יוזמה של פרופ' ברזילי. התובע טען כי בקשתו לעבור וללמד במחלקה אחרת אינה מצדיקה את פיטוריו.
בהקשר זה נטען כי העילה הנוגעת למועד תחילת עבודתו היא עילת סרק, והמכללה אף לא חזרה על טענה זו בכתב הטענות בהליך כאן. בנוגע לעילה הנוגעת לאי עמידה במכסת השעות – טען התובע כי מדובר בטענה מופרכת שכן המכללה הסכימה למתכונת העסקתו.
בכתב התביעה העלה התובע טענות בדבר פיטוריו על רקע חשיפת שחיתות ותלונות שהעלה בנוגע ליקויים בהתנהלותם של משגיחה על בחינות ושל ועדת המשמעת במכללה. התובע לא חזר על טענות אלה בסיכומים מטעמו ויש לראות בו כמי שזנח אותן.

המכללה טענה כי ההחלטה בדבר פיטוריו של התובע התקבלה כדין ועל יסוד שיקולים ענייניים, וכי יש לדחות את התביעה לאחר שהתובע עצמו אישר בעדותו כי לא השתלב במחלקה וחווה קשיים במסגרת עבודתו.

28. כמפורט בפרק העובדתי, התובע העלה בפני
אייטלברג את בקשתו לעבור למחלקה אחרת. התובע ביקש שתיקבע פגישה בנוגע לאפשרות מעברו (נספח ט"ז לתצהיר התובע, נספח 6 לתצהיר אייטלברג). בפני
ה בכתב מיום 23.2.14 צוין כך:
dear eduard,
i would like to set a meeting with you this monday or tuesday regarding my continued work at the ee department. let me know when i can approach you at your office at those days. after one year of work at the ee school, i am having great doubts about my fitness to the electronics and electricity domain. although i did work 13 years on chip design at intel corporation, it seems that i am mostly drawn to the wider and more general theoretical computer science and software engineering domains rather than its applications to programming in the ee domains. i am seriously considering to switch to an alternative position (starting next year) that fits this goal, and i would like to discuss this standing option with you as soon as possible (before next year course schedule starts).
i would like to reach a final conclusion as soon as possible, and it is my obligation to notify you about my intents before any plans for next year are made."

בהמשך לפניה זו, התקיימה בין התובע לאייטלברג פגישה ביום 3.3.14 במהלכה הודיע התובע לאייטלברג כי בדעתו לעבור מחלקה להנדסת תוכנה ולעזוב את המחלקה להנדסת חשמל במסגרתה הועסק. במהלך אותה שיחה ביקש אייטלברג לשקול את החלטתו ולהודיע את החלטתו הסופית בכתב (סע' 32 לתצהיר התובע וסע' 14 – 16 לתצהיר אייטלברג).
ביום 4.3.14, יום לאחר אותה פגישה, ביקש התובע מאייטלברג (ההודעה נספח י"ח לתצהיר התובע, נספח 7 לתצהיר אייטלברג) כי בקשתו למעבר למחלקה להנדסת תוכנה תתקבל. במכתבו מיום 4.3.14 כתב התובע כך (הדגשות לא במקור):
"שלום רב אדוארד,
בהמשך לשיחתנו מאתמול ולמכתב מיום 23.2.14, אני מעלה את בקשת המעבר למחלקה להנדסת תוכנה בכתב באופן פורמאלי.
לאחר שנה בה עבדתי במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה יש לי ספקות רבים לגבי התאמתי המקצועית לכיוונים ולצרכים של המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ואני סבור כי אוכל לשרת באופן טוב יותר ולהביא ערך טוב יותר למכללה במחלקה להנדסת תוכנה.
למרות 13 שנות עבודתי בחברת אינטל (שהיא כמובן חברת האלקטרוניקה הכי ידועה), במהלך שנת עבודתי האחרונה במחלקה להנדסת חשמל גיליתי יותר ויותר כי אני למעשה מתעניין יותר ומכיר יותר את התחום הכללי של מדעי המחשב התיאורטיים ומתודולוגיה של הנדסת תוכנה. גם בחברת אינטל עבדתי במרבית הזמן במחלקות שעסקו בעיקר בהנדסת תוכנה, ולמרות שפיתחנו שם כלי תיב"ם עבור פיתוח מעבדים, עיקר המאמץ היה בשטח הנדסת התוכנה.
כמו כן, עקב הקשיים הרבים שחוויתי בהעברת קורסי התיכנות אותם לימדתי (קשיים פיזיים, מנטליים, ובין אישיים), העדפתי העיקרית היא לעבור ללמד קורסים שבהם התלות בתשתית מחשוב היא מזערית ככל האפשר. לצערי הרב איני מוצא מבחר של קורסים כאלה בתוכנית הלימודים של המחלקה להנדסת חשמל, אך קיים מבחר גדול של קורסים כאלה בתוכנית הלימודים של המחלקה להנדסת תוכנה (יש לי גם רקע בשטח הלוגיקה המתימטית שבו עשיתי את הדוקטורט שלי, מה שמאפשר לי ללמד גם מקצועות תיאורטיים כמו לוגיקה, תורת קבוצות מתמטיקה בדידה, תורת החישוביות, וכדומה).
אני מאוד מקווה שבקשתי תתקבל בהבנה ומודה לך ולכל המחלקה על כל העזרה והתמיכה הרבה שזכיתי לקבל מכם במשך השנה האחרונה. במידה ואעבור למחלקה החדשה, מקווה שאפגוש שם אנשים לא פחות נפלאים וטובים מסוגכם".

29. התובע טען כי יש ללמוד ממכתבו מיום 4.3.14 כי הוא חוזר בו מהודעת ההתפטרות הבלתי מותנית מהמחלקה (כאמור בפני
ה מיום 23.2.14) ומדובר בלא יותר מבקשת מעבר למחלקה אחרת. על יסוד האמור נטען כי התנהלותו של אייטלברג שהורה למכללה לטפל בסיום ההעסקה עקב התפטרות לא היתה סבירה.
טענה זו אין לקבל. הן בפני
יתו מחודש 2/14 והן מזו שבחודש 3/14 ניתן ללמוד במפורש כי היה מנוי וגמור עם התובע לסיים את העסקתו במחלקה להנדסת חשמל. מפניות התובע לא ברור מדוע בקשת המעבר למחלקה אחרת מופנית לאייטלברג דווקא (שהוא הממונה על המחלקה אותו מבקש התובע לעזוב), שעה שאישור המעבר אינו בסמכותו. התובע אף לא ציין בפני
ותיו כי במקרה בו לא תאושר בקשת המעבר למחלקה אחרת – הוא מבקש להישאר בתפקידו הנוכחי. כל שיכול היה אייטלברג ללמוד מפניות התובע בכתב ובעל-פה הוא שהתובע מסיים את העסקתו במחלקה שעל ניהולה הוא מופקד ואת הסיבות לכך.

30. ביום 24.4.14 הודיע פרופ' ברזילי לתובע בשיחה טלפונית כי לא יוכל לעבוד במחלקה להנדסת תוכנה. למקרא תמליל השיחה (נספח כ"א לתצהיר התובע) עולה כי במועד זה התובע מאשר כי הודיע למחלקת להנדסת חשמל על עזיבתו הבלתי מותנית, כמפורט להלן (הדגשות לא במקור):
"ברזילי: סמי, זאב, זאב ברזילי.
סמי: אה, מה נשמע?
ברזילי: בסדר. תראה, לא נראה שזה מסתדר המעבר אלינו.
סמי :אה, לא? לא?
ברזילי: לא, אני מצטער שזה קורה ככה.
סמי: חבל, טוב. נו. ניסינו... לא.
ברזילי: כן.
סמי: בסדר.
ברזילי: אני מצטער על כך.
סמי: בסדר גמור.
ברזילי: אם..., אני מקווה שאם אתה, נניח שאם תרצה להישאר באלקטרוניקה, יסכימו. הבעיה אם תרצה להישאר, טוב. זה, זה...
סמי: אני כנראה אבדוק עוד כמה אופציות. נראה, כן, אני, ז"א הודעתי להם כבר שאני לא אשאר אבל אולי אפשר לעשות איזושהי, להסתכל על מה קורה מסביב. אולי...
ברזילי: כן.
סמי: נבדוק עוד כל מיני אופציות מסביב. בסדר, תודה שניסית ו....
ברזילי: כן, אני מצטער.
סמי: אין בעיה, אין בעיה. אוקי.
ברזילי: בהצלחה.
סמי: בכיף. תודה רבה."
31. לאחר ההתכתבות מיום 4.3.14 בין התובע לאייטלברג, לא פנה התובע לאייטלברג בכתב או בעל-פה בעניין המשך העסקתו במחלקת להנדסת חשמל או במכללה בכלל, וזאת עד לפנייתו מיום 27.5.14, פניה שהונעה מהודעה של סטודנט שיבקש להיעזר בתובע לצורך הנחיה בשנה"ל העוקבת וקיבל תשובה לפיה התובע לא ימשיך ללמד בשנת הלימודים הבאה.
אם התובע אכן היה סבור שהפניה לאייטלברג מיום 4.3.14 אינה בגדר הודעת התפטרות אלא בקשת מעבר בלבד, ניתן היה לצפות שיעמוד בקשר עם אייטלברג לצורך בירור תוצאות בקשת המעבר. לאור נוסח השיחה בין התובע לברזילי מיום 24.4.14, ניתן היה לצפות מהתובע לעמוד בקשר עם אייטלברג לצורך בירור מעמדו והמשך עבודתו במחלקה להנדסת חשמל בשנת הלימודים הבאה, אלא שהוא לא עשה כן.
באמור יש לחזק את סבירות התרשמותו של אייטלברג לפיה התובע אכן ביקש להתפטר באופן בלתי מותנה מעבודתו במחלקה להנדסת חשמל ו/או במכללה בכלל.

32. במהלך חודש 5/14 התנהלו שיחות ותכתובות בין התובע לאייטלברג בנוגע לרכישת ציוד לצורך העברת קורסים בשנת הלימודים הבאה. במסגרת זו הציע התובע לאייטלברג בפני
ה מיום 12.5.14 (חלק מנספח כ"א2 לתצהיר התובע) כי יירכש שרת לינוקס חדש ש"דרוש לנו מאוד גם עבור צרכי הוראה וגם עבור צורכי מחקר.... למרות אתרי קורסי ואתרי אינטרנט לנושאים אקדמיים שונים. יש לדעתי לתת לצורך זה עדיפות גדולה מאוד ולפעול לשם כך בהקדם האפשרי (שיהיה מוכן לפחות לקראת השנה הבאה, במהלך הקיץ). אני אשמח מאוד לתרום מנסיוני בכדי להמליץ ולוות את תהליך הרכישה של שרת כזה".
להצעה זו השיב אייטלברג עוד באותו יום כי הוא מודה לתובע על הצעתו אלא שמדובר בהצעה כללית ולא ברור לאיזה פרויקט מחקרי הדבר דרוש ולאיזו מטרה. במכתביו מהתאריכים 12.5.14 ו- 14.5.14 שב התובע והסביר מדוע דרוש שרת לינקוס חדש. במכתבו מיום 14.5.14 (חלק מנספח כ"א2 לתצהיר התובע) פרט התובע באריכות כיצד יש בשרת החדש לסייע בעבודת התלמידים ובעבודת המחקר בתחום ה- vsli תוך שהוא מציין כבדרך אגב כי בכוונתו לבצע מחקר בתחום זה "at some point".
לא מצאנו כי מההתכתבויות אלה יכול היה אייטלברג ללמוד באופן סביר כי התובע חוזר בו מהודעת ההתפטרות מהמחלקה, או כי הוא חוזר בו מהודעתו המפורשת כי לא מצא את דרכו במחלקה להנדסת חשמל.

33. ביום 26.5.14 שלחה הגב' לילית דודאי, רמ"ד קליטה ומשאבי אנוש במכללה הודעת דוא"ל לתובע לכתובת דוא"ל של התובע באינטל (נספח 9 לתצהיר אייטלברג). בהודעה זו צוין כך:
"שלום רב סמי,
פנית אל המחלקה להנדסת תכנה בבקשה לשלב אותך כמרצה חבר סגל במחלקה, וקיבלת סירוב.
לאור פנייתך לפרופ' אייטלברג במייל מה- 4/3/14 בו אתה מציין שאינך מוצא את מקומך במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, והבהרתך בע"פ לפרופ' אדוארד אייטלברג שאינך רוצה לשוב וללמד במחלקה, אנו מבקשים לקבל הודעה מוקדמת בכתב לסיום עבודתך במכללה בסוף שנת הלימודים הנוכחית."

התובע טען כי הודעה זו כלל לא התקבלה אצלו. בעניין זה אנו קובעים כי המכללה אכן לא הוכיחה כי המכתב מיום 26.5.14 התקבל אצל התובע. לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע המכתב נשלח לתובע בכתובת דוא"ל בארגון שכבר אינו מעסיק אותו ואשר אליה נשלחה תכתובת ממדור קליטה ומשאבי אנוש טרם קליטתו במכללה, ולא לכתובת הדוא"ל של התובע במכללה או לכתובת הדוא"ל של התובע עם סיומת gmail, לה נשלחו מרבית התכתובות בין הצדדים. הגב' דודאי לא הובאה למתן עדות. הנתבעת אישרה בסיכומיה (סע' 21) כי משלוח ההודעה לכתובת זו היא בגדר "טעות".

34. ביום 27.5.14 פנה לתובע סטודנט בשם גיא גונטמאכר כי התובע ינחה אותו במסגרת פרויקט סטאז' בשנת הלימודים העוקבת. התובע הסכים לבקשה והפנה את התלמיד לקבלת אישור ממר משה שדה, האחראי על שיבוץ פרוייקטים במכללה. התובע תאר (סע' 48 לתצהירו) כי למד מהתלמיד שלא יועסק במכללה בשנת הלימודים הבאה. התובע פנה למר שדה בכתב ביום 27.5.14 (התכתובת נספח כ"ב לתצהיר התובע):
"שלום משה,
כידוע, המעבר שלי להנדסת תוכנה לא אושר, ולכן לא תהיה עבורי בעייה להנחות את הסטודנט גיא גונטמכר עבור סטאג'".
בתשובה לשאלה של מר שדה האם ההנחייה היא "כחבר סגל או כממ"ח?", השיב התובע "מאחר ועדיין אין תכנון קורסים לשנה הבאה, קשה לי לענות על השאלה. מבחינתי בכוונתי להמשיך במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה (מאחר והבקשה לעבור למחלקה להנדסת תוכנה לא התאפשרה). הייתי מעדיך שהנחיית הפרוייקט תיכלל במסגרת עבודתי כחבר סגל. במידה ויווצר מצב בו עבודת ההוראה בשנה הבאה תצרוך את מלוא המשרה, אין לי בעייה להוסיף את הנחיית הסטאז' כנקודות ממ"ח".

35. לאחר ההתכתבות האמורה בנוגע להנחיית התלמיד פנה אייטלברג לתובע בדוא"ל מיום 28.5.14 באופן הבא:
"please come to my office as soon as possible. i do not need more than 5 minutes to remind you about your clearly communicated unconditional decision to leave our department with effect of the end of this academic year and about the relevant consequences thereof. however, you may wish to add time for other things."

התובע השיב באותו יום כי לא יוכל להתפנות באותו יום או למחרת שכן הוא מטפל באביו החולה וכי ינסה לקבוע פגישה לשבוע הבא. בפני
יתו זו מיום 28.5.14 (חלק מנספח כ"ב לתצהיר התובע) התייחס התובע לעמדתו של אייטלברג לפיה הודיע על עזיבתו הבלתי מותנית באופן הבא:
"…as far as written communication, i have only made a request to transition to the software engineering department which was communicated to you and zeev barzily. recently i have learned from zeev that this transition is not feasible, and at this stage it is too late for me to make any other arrangements for next year except for continuing my current employment, and i may eventually find myself adjusted to electrical engineering after all.
i recognize that i have raised (verbally) a possibility of leaving the college at some point, but i eventually did nor pursuit this option and did not make any written commitment or request about it (please check your email), and instead wrote a request to you and zeev (you were both addressed) about a transition wish. i somewhat assumed that you and zeev were in synchronization about it, so i did not bother to update you about zeev message from about two weeks ago (as i recall you were both addressed about my request). i'll try to set a meeting with you next week. meanwhile, please feel free to call my phone to clear up any misunderstandings."
הודעת התובע מיום 28.5.14 לפיה למד "רק לאחרונה" או שבועיים קודם לכן כי מעברו למחלקה אחרת לא אושר היא מיתממת. עוד ביום 24.4.14 הודיע ברזילי לתובע מפורשות כי לא יוכל להתחיל לעבוד במחלקה להנדסת תוכנה. עוד משתמע מהודעת התובע, אותה יש לקרוא יחד עם האמור בשיחה הטלפונית בינו לבין ברזילי מיום 24.4.14, כי עם קבלת ההודעה לפיה לא יוכל לעבור מחלקה היה ברור לתובע כי לא יוכל באופן אוטומטי להמשיך לעבוד במחלקה להנדסת חשמל לאחר שהודיע לאייטלברג על עזיבתו הבלתי מותנית, ולכן הוא יחפש אלטרנטיבות אחרות. אלא שהתובע לא עדכן באמור את אייטלברג.

36. ביום 2.6.14 התקיימה פגישה בין התובע לאייטלברג, במהלכה הבהיר אייטלברג כי עניין סיום העסקתו הועברה למחלקת משאבי אנוש או להנהלה בעקבות רצונו של התובע להתפטר. מתמליל השיחה (נספח י"ג לתצהיר התובע) עולה כי התובע הודיע כי אם המכללה לא תאפשר את המשך עבודתו במחלקה להנדסת חשמל הוא מבקש שיתקיים הליך שימוע שכן אין לראות בו כמי שהתפטר. בין השאר הוחלפו בין התובע לאייטלברג הדברים הבאים (עמ' 13-14 לתמליל נספח י"ג לתצהיר התובע):
"סמי: אני חושב עם מצב הרוח שנוצר עכשיו, אני לא בטוח שאני אוכל ללמד. יש שם כמה פרויקטים, אני אצטרך קצת... אנרגיה להתארגן מבחינה משפטית ולהכין תיק. אז יכול להיות שאני אצטרך לעצור את ההוראה שלי. לצערי. במצב רוח כזה אני לא יכול לעבוד. זה אווירה מאוד פוגענית. קשה לי לעמוד... אבל אני אבדוק עם מיטל... אל תיקח ממה שאני אומר לך עכשיו לפני שאני נותן לך אינפורמציה. בסדר? כמו שעשית פעם שעברה. זו היתה התנהגות לא נכונה. אתה אמרת לי לחשוב שבוע, ולרשום לך מכתב, נתתי לך מכתב... שיחה פרטית שהיתה בינינו. זה לא היה בסדר. אתה פעלת בצורה לא טובה.
אדוארד: לא היתה שיחה פרטית, זו היתה שיחה בקשר לעבודה שלך עם המנהל שלך.
סמי: אתה בעצמך ביקשת ממני לחישוב. ומותר לבנאדם להתחרט. בנאדם שאומר שטות לא מחזיקים לו את זה. גם ביהדות יש את העניין שנותנים לבנאדם, לא תופסים בנאדם בשעת כעסו. אני אז הייתי במצב רוח לא טוב בגלל קונפליקט... ואני איימתי. זה היה איום שיצא בגלל שהייתי בקונפליקט עם... כל הנושא של המחשוב. אתה זוכר? היו התכתבויות, יש התכתבויות מאוד קשות ביני לבינו. הייתי במצב קשה, חשבתי באמת, אמרתי משהו, אמרת לי תחשוב שבוע. חשבתי שבוע, נתתי לך מכתב וזה לא מה ש...., פעלת לפי משהו שהוא לא היה סופי, אז אני מבקש שלא תעשה את זה שוב. אני עכשיו אולי אמרתי כמה דברים לא טובים, אני אחשוב על כך הדברים ואני אחזור אליך. אני גם רוצה שכל הנושא יתבצע דרך מכתבים כדי שיהיו לנו ראיות. אי אפשר להגיד אתה אמרת ככה, שהכל יהיה מכותב. אני למשל יש לי את כל השיחות שלי, אני דואג תמיד ל.... כל השיחות שלי עם זאב ברזילי מוקלטות אז יש לי הרבה יותר אינפורמציה על כל התהליך הזה.
אדוארד: אני אמרתי... חשבתי אתה הולך להקליט את השיחה שלנו גם כן.
סמי: אני בד"כ מקליט רק שיחות טלפון. יש לי שיחות טלפון שלי עם..., לפי החוק מותר.
אדוארד: כן אני יודע.
סמי: אני חושב שפה מה שקרה, משהו לא בסדר. תראה יכול להיות שנצטרך... טוב."

37. ביום 2.7.14 נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע (נספח כ"ח לתצהיר התובע). במכתב המפורט הנושא 3 עמודים ונספחים. במכתב פורטו השתלשלות עניינים הנוגעת לשיבוצו של התובע כמרצה בקורסים מסוימים והסיבות שהעלה התובע לכך שלא יוכל ללמד קורסים כאלה או אחרים. בסיכום המכתב צוין כך:
"לסיכום: אחרי כל כך הרבה חזרות מסיכומים, יצירת תקלות למכללה בשיבוץ מרצים, יצירת תקלות בצורך לבטל קורסים חשובים, וגם טענות של דר' סמי זעפרני בעצמו, בכתובים, כי אינו מתאים ללמד את קורסי התכנה במחלקה להנדסת חשמל, המכללה אינה מעונינת להמשיך ולהעסיקו."

ממכתב הזימון לשימוע עולה כי העילות העומדות ביסוד רצון המכללה לסיים את העסקתו הן מחלוקות בעניין שיבוצו כמרצה בקורסים, אי מילוי התחייבויות בנוגע להיקף ההוראה ובקשתו של התובע עצמו לעבור למחלקת הנדסת תוכנה בשל אי התאמה.

ביום 20.7.14 שלח התובע באמצעות ב"כ מכתב תגובה מפורט האוחז 19 עמ' ונספחים רבים (נספח כ"ט לתצהירו) ובו נדחו הטענות שהועלו כלפיו במכתב הזימון לשימוע. בסיכום הדברים צוין (סע' 33 למכתב נספח כ"ט) כך: "אין חולק שהסיור הנחשף על דפי מסמך זה מראה על קרע אמון עמוק בין הצדדים שקשה יהיה מאוד לאחות אותו, אם בכלל". בסעיפים 34 ו- 35 למכתב התגובה עותר התובע ליישוב המחלוקות בין הצדדים על דרך תשלום פיצוי, בין השאר בגין אובדן השתכרות בשנת הלימודים האקדמית הקרובה לרבות בגין הפרשות פנסיוניות, פיצוי בגין עגמת נפש, שכ"ט ב"כ ומכתב המלצה.
מהאמור עולה כי במכתב התגובה לא מבקש התובע מהמכללה לשקול את כוונתה לסיים את העסקתו.

38. ביום 23.7.14 התקיימה שיחת השימוע. בשיחה נכחו, בין השאר, העובד, אייטלברג, נשיא המכללה פרופ' אריה מהרשק, וב"כ הצדדים. מזכירת המכללה ערכה פרוטוקול של השיחה (נספח ל' לתצהיר העובד). לאחר שהובעה הסתייגות ב"כ התובע מהפרוטוקול, הקליט העובד, בהסכמת המכללה, את השיחה (התמליל ל"א לתצהיר התובע).

39. ביום 7.8.14 קבע נשיא המכללה, פרופ' מהרשק, כי עבודתו של המרצה במכללה תסתיים. בהחלטה בעניין המשך העסקתו (נספח ל"ב לתצהיר התובע) צוין כי במהלך שלושת הסמסטר בהם לימד התובע "נתקלו אנשי מחלקת הנדסת חשמל ואלקטרוניקה בקשיים רבים בשיבוצו של ד"ר זעפרני במערכת השעות", כך שתובע לא עמד במכסת שעות ההוראה המצופה ממנו כחבר סגל אקדמי בדרגת מרצה בכיר במכללה. עוד צוין כי התובע הודיע במפורש, בכתב ובעל-פה, כי אינו מעוניין להמשיך ולעבוד במחלקת הנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ולמרות זאת מוכן נשיא המכללה לקבל את גרסתו של התובע לפיה חזר בו מהודעת ההתפטרות והמשך השתלשלות העניים נבעה מאי הבנה.
בהחלטה בכתב צוין כי המכללה מביאה את עבודתו של התובע לסיומה מ"שיקולים אקדמיים" והם: אי עמידה במכסת השעות ההוראה הפרונטלית הנדרשת במהלך שלושת הסמסטרים במהלכם הועסק, קושי אמיתי בשיבוץ התובע במערכת השעות בשל חוסר נכונות של התובע לעמוד במכסת שעות ההוראה והשינויים שביקש לעשות באופן שגרם לתקלות, טרחה ואף לביטול קורס; עמדתו של התובע עצמו לפיה הוא אינו מתאים להיות חבר סגל אקדמי במחלקת הנדסת חשמל ואלקטרוניקה בין השאר בשל כך שאינו מסתדר עם תשתית המחשבים של המחלקה, קשיים בהעברת קרסי תכנות ותחושתו בדבר קרע אמון עמוק בינו ובין המכללה.

במכתב סיום העסקתו (נספחים ל"ב ול"ג לתצהיר התובע) צוין כי מועד סיום ההעסקה נקבע ליום 8.8.14.

40. ביום 10.8.14 הגיש התובע לוועדת האתיקה במכללה תלונה אתית כנגד אייטלברג (נספח כ"ט1 לתצהיר התובע) בנוגע לנושאים הבאים: התנכלות אישית מצידו על רקע בקשת המעבר למחלקה להנדסת תכנה; פרשת התלונה כנגד התנהלות משגיחת בחינות מיום 24.2.14 ועמידתו של אייטלברג על כך כי התלמיד שהוטרד כביכול על-ידי אותה משגיחת בחינות יועמד בפני
ועדת משמעת אלא שזה לא זומן לבסוף; פגיעה מצדו של אייטלברג בחופש האקדמי של התובע בכך שדרש שבאחד הקורסים שהתובע מלמד התלמידים ייבחנו בבחינה סופית, בניגוד להחלטת התובע כי התלמידים יגישו עבודה סופית חלף בחינה; חשד לבידוי ראיות או שידול לבידוי ראיות בנוגע למכתב מחלקת משאבי אנוש לתובע מיום 26.5.14על-ידי הגב' דודאי ממשאבי אנוש או על-ידי פרופ' אייטלברג).
רק ביום 1.2.15, לאחר מספר תזכורות, השיבה יו"ר ועדת האתיקה לתובע כי תלונתו לא תטופל משום שאינו משמש עוד כחבר סגל המכללה ואינו מועסק על ידה (התשובה חלק מנספח כ"ט2 לתצהיר התובע).

41. הלכה היא כי בית הדין לא יחליף את שיקול דעת המעסיק בשיקול דעתו באשר לשאלת התפקוד המקצועי של עובד, אלא יבחן אם ההחלטה היא בלתי סבירה, פגומה באופן מהותי או שהתקבלה ממניעים זרים או פסולים. עוד נקבע כי על החלטת הפיטורין להיות מבוססת על שיקולים ענייניים בלבד, כך שפיטורין ללא נימוק ענייני רלוונטי יהוו משום פיטורין שלא כדין (ע"ע (ארצי) 36316-06-12 עיריית רמת השרון - איילת שושני ג'ינו (24.2.15)).
בנסיבות המקרה כאן, לאחר ששקלנו את הראיות ואת טענות הצדדים, מצאנו כי ההחלטה בדבר פיטוריו של התובע לא נבעה ממניעים פסולים ו/או על רקע התנכלות אישית מצידו של אייטלברג. עוד מצאנו כי העילה העיקרית לסיום העסקתו של התובע היתה התנהלותו של התובע שביקש לסיים העסקתו במחלקה להנדסת חשמל או לעבור למחלקה אחרת משיקוליו שלו לרבות אי התאמתו להמשך עבודה במחלקה, בעוד ליתר העילות שצוינו במכתב הזימון לשימוע ובהחלטת המכללה בדבר סיום העסקתו והנוגעות להיקף ההוראה הפרונטלית והקושי בשיבוצו של התובע – לא היה משקל מכריע בהחלטה.

42. הצהרתו של התובע עצמו בדבר אי התאמתו להמשך הוראה במחלקה יכולה כשלעצמה להוות שיקול לגיטימי מצדה של המכללה בבחינת המשך העסקתו, ובמיוחד הדבר נכון שעה שעובד מצהיר הצהרות מעין אלה בעצמו וביוזמתו.

43. באשר לעילות הפיטורין הנוגעות למילוי מכסת שעות ההוראה הפרונטלית וקושי בשיבוץ לשעות הוראה פרונטלית – מצאנו כי אלה הועלו בין השאר במטרה להעצים ולהצדיק ביתר שאת את סיום העסקתו של התובע ולא היה בהן כשלעצמן, לפחות בשלב בו בוצעו הפיטורים, כדי להביא לסיום העסקתו.
מהראיות כמפורט לעיל עולה כי היוזמה לנקוט בהליך הפיטורין נעוצה בהחלטת אייטלברג, לאחר שהבין מדברי התובע בפגישתם מיום 2.6.14 כי התובע חזר בו מהודעת ההתפטרות, כפי שהעיד אייטלברג עצמו (סע' 14 לתצהירו). גם בעדותו בפני
נו ציין אייטלברג כי הגם שנתקל בקשיים בהעסקתו של התובע, לא היה נוקט בהליך לסיום העסקתו לולא העלה התובע עצמו את שאלת התאמתו להוראה במחלקה. אייטלברג העיד (פרו: 54; ש: 23 – 31) ש" ..אם הוא לא היה בא ומודיע שהוא לא מתאים וחוזר על זה אחר כך בכתב, הייתי נותן לו עוד צ'אנס והייתי עוזר לו להתאים את עצמו לצרכי המחלקה שלנו".
אין גם מחלוקת כי אייטלברג או נציג אחר של המכללה לא העלה כלפי התובע טענות קודם לכן בנוגע להיקף ההוראה או קושי בשיבוץ.

44. במכתב הזימון לשימוע הועלתה, בין השאר, טענה כלפי התובע בנוגע למועד תחילת העסקתו וצוין כי התחיל לעבוד במכללה בחודש 3/13 במקום בחודש 10/12 לבקשתו. באשר לעילה בנוגע לדחיית מועד תחילת העסקתו של התובע במכללה לחודש 3/13 במקום בחודש 10/12 תוך התייחסות לשינוי זה בתחילת מועד ההעסקה כאל "איחור" מצידו של התובע. בהחלטה בדבר סיום העסקתו ובכתבי הטענות של המכללה בהליך כאן שוב לא הוזכרה טענה זו. מהראיות שבפני
נו עולה כי התובע הבהיר מלכתחילה (נספח ב'1 לתצהיר התובע) כי לא יוכל להתחיל העסקתו החל מחודש 10/12 בשל מצבו הרפואי, וכי מלכתחילה הוסכם (התכתבות נספח ג' לתצהיר התובע) כי העסקתו תחל בחודש 3/13.

45. לא הובאו בפני
נו ראיות שיש בהן כדי ללמד במידה מספקת כי התובע הערים קשיים על שיבוצו כמרצה בקורסים שונים כטענת המכללה. המכללה, כאמור במכתב הזימון לשימוע, טענה כי התובע העלה דרישות ושינויים באופן שגרם לקשיים, לטרחה ואף לביטול קורס, בעוד התובע טען כי היקף ההוראה הפרונטלית וסוג הקורסים שהעביר גובשו בהסכמה ולכן המכללה מושתקת מלהעלות טענות בעניינים אלה.
המכללה צרפה את מכתב הזימון לשימוע (נסםח 11 לתצהיר אייטלברג) בו מפורטת השתלשלות השיבוץ לקורסים השונים תוך הפניה לתכתובת בדוא"ל בין התובע לנציגי המכללה, אלא שהתכתובות עצמן לא צורפו. גם התובע לא צרף לתגובתו למכתב הזימון לשימוע (נספח כ"ט, סע' 27 – 31 לתגובה) את ההתכתבות הנזכרת במכתבו. במצב דברים זה לא ניתן לומר כי הוצגה בפני
נו תמונה עובדתית מלאה הנוגעת להתנהלות הצדדים באשר לשיבוצו של התובע לקורסים השונים.
המכללה זנחה את הטענות הנוגעות לקשיים שהתובע הערים לכאורה בשיבוצו והתמקדה בטענות הנוגעות להיקף ההוראה הפרונטלית. אייטלברג פרט בתצהירו (סע' 7 – 10) את היקף ההוראה בקורסים שלימד התובע ואי עמידה במכסת השעות הנדרשת, אך לא העלה טענות הנוגעות למחלוקת כביכול בנוגע לעצם השיבוץ בקורסים השונים. לאחר שהמכללה עצמה זנחה את הטענות הנוגעות לקשיים שהתובע מערים כביכול על סוג הקורסים שעליו ללמד – אין אלא להסיק כי לא הוכח בפני
נו כי מדובר בעילת פיטורים "אמיתית" או לפחות לא ניתן מענה לטענות התובע בעניין זה.

46. גם העילה הנוגעת לאי עמידה במכסת 12 שעות שבועיות של הוראה פרונטאלית לא הוכחה בפני
נו.
בשאלה זו היו הצדדים חלוקים בין השאר בשאלת פרשנות המונח "שעות הוראה", הם מדובר בשעות הרצאה פרונטלית בלבד כטענת המכללה או שמא, כטענת התובע, יש לראות גם בשעות הלימוד במעבדות כשעות הוראה.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת היקף ההוראה בקורסים השונים במהלך שלוש הסמסטרים בהם הועסק וזאת בהתאם למערכת השעות כמפורט להלן (סע' 53 לסיכומי התובע; סע' 11.5-11.2 לסיכומי המכללה):
א. סמסטר ב' לשנה"ל תשע"ג : 5 ש"ש במסגרת הרצאות, 4 ש"ש במעבדה, 2 שעות תגמול שבועיות בגין הוראת קורסים חדשים, 1 שעת תגמול בגין הנחיית פרוייקט. סה"כ 12 ש"ש.
ב. סמסטר א' לשנה"ל תשע"ד: 4 ש"ש הרצאות, 6 שעות מעבדה, 1 שעת תגמול עבור קורס חדש, 1 שעת תגמול עבור הנחיית פרויקט. סה"כ 12 ש"ש.
ג. סמסטר ב' לשנה"ל תשע"ד: 4 ש"ש הרצאות, 6 ש"ש מעבדה, 2 שעות הנחיית פרוייקט, 2 שעות הנחיית תכן הנדסי. סה"כ 14 ש"ש.

כמפורט בפרק העובדתי, בכתב המינוי נקבע היקף העסקתו של התובע באופן הבא (הדגשות לא במקור):
"4. היקף משרתך נקבע ל- 40 ש"ש (הערה: משרה מלאה הינה בת 40 ש"ש- 12 שעות הוראה במכללה והיתרה בפעילות לטובת המכללה במפורט מעלה ובהתאם למפורט בפרק כ"ו של התקנון האקדמי של המכללה), ומתוכן היה עליך ללמד 12 ש"ש בהוראה פרונטאלית ".

בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 28.6.11 נקבע (סעיף 4(א)) כי חבר סגל מחויב בהוראה בהיקף של 12 שעות בשבוע בכל סמסטר למשרה מלאה. ההסכם אינו מגדיר את משמעות המונח "הוראה".

כתב המינוי מפנה, כמפורט להלן, להוראות התקנון. בתקנון האקדמי (נספח 14 לתצהיר המכללה) נקבע (סעיף 162) באשר לחובות ההוראה המוטלות על חברי הסגל כי "פעילויות הוראה כוללות בין השאר: הוראה חזיתית בהרצאות, תרגילים ומעבדות, הנחיית משתלמים בסטאג', הנחיית פרויקטים ...".

מהוראות התקנון יש ללמוד כי חובת ההוראה כוללת בחובה הן "הוראה חזיתית בהרצאה" והן מטלות אחרות, וביניהן העברת תרגילים ומעבדות והנחיית פרוייקטים. מהאמור יש ללמוד כי משביצע התובע 12 ש"ש במסגרת הרצאות, מעבדות והנחיית פרוייקטים עמד במכסה הנדרשת של שעות הוראה בהתאם לתקנון המכללה. בכתב המינוי מצוין אמנם כי התובע נדרש ללמד "12 ש"ש בהוראה פרונטאלית" אלא שכתב המינוי כפוף להוראות התקנון, ואת התקנון יש לפרש כך שהיקף ההוראה משתרע על סוגים שונים של הוראה.

המכללה עצמה לא פרשה את הוראות כתב המינוי כמחייבות 12 ש"ש בהוראה פרונטלית בלבד, כפי שנלמד מהתנהלותה בפועל. מערכת השעות נקבעה על-ידי נציגי המכללה ובהסכמתה בתיאום ולאחר דין ודברים עם התובע על דרך של שיבוצו בהוראה פרונטלית בקורסים, במעבדות ובהנחיית פרוייקטים. אייטלברג אישר בעדותו (פרו: 48; ש: 7 – 9) כי תכנית העבודה של התובע אושרה על ידי המכללה. איננו מתעלמים מכך שלהבנת המכללה התובע העלה דרישות רבות בנוגע למהות שעות ההוראה, כמו גם בנוגע לשיטת ההוראה והתשתית הנדרשת לצורך הוראה במחלקה, ובהחלט ייתכן כי דרישותיו השונות של התובע חרגו מהנהוג במקום וממה שהיה מקובל על מרצים שהעבירו את אותם הקורסים לפניו. יחד עם זאת, המכללה הסכינה עם הדרישות השונות ולא הציבה בפני
התובע תמונה ממנה יכול היה ללמוד כי התנהלותו בעניינים אלה אינה מקובלת או נוגדת את המוסכם בין הצדדים. המכללה אף לא פנתה לתובע בדרישות או בטענות באשר למכסת שעות ההוראה קודם למועד משלוח מכתב הזימון לשימוע. מכלל אלה יש ללמוד כי אי מילוי מכסת שעות ההוראה לא היוותה עילה של ממש לסיום ההעסקה, ומכל מקום לא היוותה את העילה העיקרית.

47. מכלל האמור לעיל עולה כי במכתב הזימון לשימוע כמו גם בשימוע עצמו הועלו כלפי התובע טענות ועילות שהיוו אך רקע או חיזוק לעילה העיקרית, ואולי היחידה, לפיטוריו, והיא – הצהרתו של התובע עצמו כי הוא אינו מוצא את מקומו במסגרת המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה במכללה ורצונו לסיים העסקתו בה או לעבור ולעבוד במחלקה אחרת. העילות הנוספות קיבלו לפיכך מקום ונפח שלא יועד להם מלכתחילה, תוך דחיקה מעט מלאכותית של העילה העיקרית. כך, בהחלטה המפורטת מיום 7.8.14 בדבר סיום העסקתו הוקדשו לעיקר ההחלטה 5 פסקאות (סע' 26 – 30 למכתב נספח 16 לתצהיר אייטלברג) מהן 4 פסקאות לאותם שיקולים אקדמיים הנוגעים לעילות הנוספות (מכסת שעות ההוראה וקושי בשיבוץ) ופסקה אחת להצהרתו של התובע בדבר אי התאמתו לתפקיד במחלקה.
העלאת והדגשת השיקולים האקדמיים, אף שלפי התרשמותנו היו אלה השיקולים השוליים בהחלטת המכללה בדבר סיום העסקתו של התובע, לוקה בחוסר תום לב. אין פירוש הדבר כי אותם שיקולים אקדמיים שנזכרו בהחלטה בדבר סיום העסקתו של התובע הם בגדר "טענות סרק" ולפיכך משום שיקולים פסולים בקבלת ההחלטה, שכן לא מדובר בטענות נעדרות כל בסיס, אלא שהמשקל שניתן להם בהצגת ההחלטה הסופית לא הועמד ביחס נכון ובאור "אמיתי" ביחס לשיקול העיקרי והמכריע כפי שהוכח בפני
נו.
עוד אנו קובעים כי די בעילה האמיתית כפי שהתבררה בפני
נו כדי להוות כוח מניע לגיטימי בשקילת פיטוריו של התובע – והיא הצהרתו של התובע עצמו כי הוא אינו מוצא את דרכו במחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ליבו נמשך אחר תחום אקדמי אחר, והוא נתקל בקשיים אישיים וטכניים שונים בבואו למלא את תפקידו במחלקה בה הוא מועסק. בנסיבות שפורטו בפני
ותיו של התובע בכתב ובעל-פה היה כדי לבסס, או לכל הפחות להצית דיון, בשאלת התאמת עובד לתפקיד בו הוא מועסק. כשהתבקש להסביר מדוע הוא רוצה להמשיך ולעבוד במחלקה למרות הצהרותיו אליו, העלה התובע נימוק מעו דל, והוא - היעדר אפשרות תעסוקה אחרת.

48. בנסיבות שתוארו לעיל - הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים הם אלה:
א. משלוח ההודעה של מחלקת משאבי אנוש מיום 26.5.14 (ובו דרישה להעלות את הודעת ההתפטרות של התובע על הכתב) לכתובת דוא"ל לא עדכנית של התובע. תוצאת פגם זה הוא עיכוב באפשרות של התובע להודיע כי לא התכוון להתפטר או שהוא חוזר בו מהודעת ההתפטרות, וכפועל יוצא מכך – עיכוב בהליך הפיטורים.
ב. הצגת עילה במכתב הזימון לשימוע והנוגעת לאיחור כביכול בתחילת מועד ההעסקה של התובע – עילה שנזנחה בהמשך ההליך.
ג. הדגשת שיקולים אקדמיים הנוגעים לאי מילוי מכסת שעות ההוראה בהחלטה בדבר סיום העסקה, בעוד העילה העיקרית נבעה מהצהרתו של התובע בדבר אי רצון או אי התאמה לעבודתו במחלקה להנדסת חשמל.

49. התובע עתר לחיוב המכללה בפיצוי בשל פגמים בהליך הפיטורים על יסוד מספר עילות: האחת, פיצוי בגין עגמת נפש, פגיעה במוניטין ובשם הטוב ; והשנייה - פיצוי בגין פגיעה בחופש העיסוק וביכולת ההשתכרות, בהתייחס לטענה כי הפיטורים בוצעו בסמוך למועד תחילת שנת הלימודים האקדמית (סעיף 67 לסיכומי התובע).

בשקילת גובה הפיצוי אין להתעלם מכך שמהמועד בו העלתה המכללה אפשרות לסיום העסקתו של התובע כאמור במכתב הזימון לשימוע, השיב התובע באמצעות ב"כ כי נגרם "קרע אמון עמוק" בין הצדדים, לא ביקש כלל כי העסקתו תימשך או שהמכללה תשקול מחדש את כוונתה לסיים את העסקתו.
אין גם להתעלם מכך שאותו קרע אמון כביכול נגרם, או לכל הפחות החל להירקם, על-פי הראיות שהונחו בפני
נו, כתולדה של עצם הצהרתו של התובע לפיה אין הוא רואה את המשך דרכו במחלקה להנדסת חשמל במכללה לאחר שהעלה ספקות בדבר עצם התאמה מקצועית "לכיוונים ולצרכים" של המחלקה.
יש עוד לקחת בחשבון כי התובע לא עמד בנטל להראות כי המכללה שקלה "שיקולים זרים". את הטענות הנוגעות לחשיפת שחיתויות או שיקולים הנוגעים להעלאת טענות כנגד משגיחת הבחינות או הנוגעים להתנהלותו האתית של אייטלברג – התובע זנח.
התובע לא עמד בנטל להראות כי הוא זכאי לפיצוי בגין מפח נפש או פגיעה בשם הטוב בעקבות זאת ששמע על אפשרות סיום העסקתו מפי אחד מתלמידיו, במקום לשמוע על כך מהממונים עליו: כמפורט לעיל, לא מצאנו פגם בהתנהלותו של אייטלברג שסבר לתומו ועל יסוד הצהרות התובע כי אין בכוונתו להמשיך וללמד במחלקה להנדסת חשמל, וזאת עד להודעתו המפורשת של התובע מיום 27.5.14 לפיה אין הדבר כך.
אשר לנזק הממוני לו טוען התובע והיקף הפגיעה ביכולת ההשתכרות בשל מועד הנקיטה בהליך הפיטורים – התובע לא השכיל להוכיח כי המכללה מנועה מלנקוט בהליך זה או לקבל החלטה בדבר פיטורים במועד בו קיבלה את החלטתה. התובע עצמו החל לעבוד במכללה בחודש 3/12, כלומר במהלך שנת הלימודים ולכן אין לקבל את טענתו כי לא ניתן למצוא תעסוקה במוסדות אקדמיים בסמוך לפני פתיחת שנת הלימודים. התובע אף לא הציג ראיות שהיה עליו להציג לצורך הוכחת אותו נזק ממוני ולגבי אפשרות הקטנת נזקו ובהן תלושי שכר ממקום עבודתו החדש מהם ניתן היה ללמוד על מועד תחילת העבודה והשכר.

לאחר ששקלנו את מכלול נסיבות המקרה, מצאנו כי יש להעמיד את הפיצוי הכספי בגין הפגמים שפורטו לעיל על סך 25,000 ₪.

השלמת פיצוי פיטורין
50. לטענת התובע נותרה המכללה ביתרת חוב כלפיו בסיום העסקתו בגין פיצויי פיטורים. על-פי טענה זו, זכאותו ברכיב זה עומדת על 29,000 ₪ מתוכם שולמו על דרך שחרור הכספים הצבורים בקרן הפיצויים סך 28,123, כך שיתרת החובה עומדת על 877 ₪.
המכללה טענה כי בעניינו של התובע חלות הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים), וזאת מכח הוראת סעיף 7 להסכם הקיבוצי המיוחד מיום 28.6.11.
בהתייחס לטענת המכללה, טען התובע כי ההסכם מיום 28.6.11 אינו בגדר "הסכם קיבוצי" כהגדרתו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, משלא נרשם כדין.
אין מחלוקת כי ההסכם אכן לא נרשם, אלא שלטענת המכללה יש להחיל הוראה זו מכח ההתקשרות החוזית בין הצדדים ולאחר שהמכללה קיימה את התחייבותה וביצעה הפרשות לקרן הפיצויים בשיעור 8.33% משכרו של התובע. לחילופין, טענה המכללה כי הזכאות ברכיב זה עומדת לכל היותר על 28,381 ₪, ולכן היתרה לתשלום עומדת על 708 ₪ לכל היותר.

51. בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, על מנת שתשלום לקופת הגמל יבוא במקום פיצויי פיטורים, יש צורך בקביעה מפורשת "בהסכם קיבוצי" שחל על העובד ועל המעסיק, או באישור שר העבודה לתשלום כאמור. נטל ההוכחה שהתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 14 לחוק מוטל על המעסיק (ע"ע (ארצי) 616/07 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ – גונדבי (21.12.2008)).
בהסכם מיום 28.6.11 נקבע (סע' 7) שכל חבר סגל אקדמי יהיה זכאי החל משנת העבודה הראשונה להפרשות לזכותו לקרן פנסיה או לקופת גמל, כאשר הפרשות המעסיק בגין פיצויי הפיטורים יעמדו על שיעור 8.33%. עוד קובע ההסכם כי "תשלומי המכללה לפי סעיף זה יבואו במקום פיצויי הפיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג".

סעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים מגדיר "הסכם קיבוצי" ככזה שהוגש לרישום לפי חוק זה. בענייננו, אמור, אין מחלוקת כי ההסכם מיום 28.6.11 לא הוגש לרישום, ומכאן שלא התמלאו בו כל התנאים שבסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים ואין להחיל עליו את כללי הפרשנות המיוחדים להסכם קיבוצי. מקום בו הסכם לא נרשם, יש לראות בו משום הסדר קיבוצי אשר גם לו תוקף משפטי מחייב מכח חובת תום הלב ביחסי עבודה (ע"ע (ארצי) 779/06 תקוה קורן – בית חולים אל"ין (7.10.07)).
אשר לתוקפה של הוראה בדבר תחולת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, מקום שזו נקבעה בהסדר קיבוצי, ולא בהסכם קיבוצי כנדרש בחוק פיצויי פיטורים, נפסק כי הוראה זו היא חסרת תוקף כך שבאין הסכם קיבוצי "אין מקום להידרש לחלופה הראשונה של סעיף 14" (דב"ע שם 139-3 מועצת פועלי חיפה - יהושע ירחמיאל ואח' פד"ע י"ב 365, 372). לאור האמור לעיל אנו קובעים כי הוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים לא תחול בעניינו של התובע מכח הוראות ההסכם מיום 28.6.11.

52. הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים לא יחולו גם מכח החלופה השניה בסעיף הדורשת אישור שר העבודה. אין מחלוקת כי התובע חתם על טופס "קבלת בעלות ומינוי סוכן" (נספח 3 לתצהיר קרני) בו צוין מפורשות כי יחולו הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. אלא שהמכללה לא הוכיחה כי ההפרשות עומדות בכל תנאי האישור הכללי של שר העבודה שכן לא הוצגה בפני
נו פוליסת הביטוח מכוחה בוטח התובע. לאור האמור, ובהיעדר תחולה להוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, יש לקבוע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים שיחושבו בהתאם למכפלת שכרו האחרון בשנות עבודתו.
אין מחלוקת כי השכר הקובע לחישוב פיצוי פיטורים הוא 20,162.50 ₪ (תלוש שכר לחודש 7/14 צורף כחלק מנספח לו לתצהיר התובע; סעיף 67 לכתב התביעה וסעיף 22 לתצהיר קרני מטעם המכללה). התובע הועסק במכללה במשך 17 חודשים ו- 8 ימים (בין התאריכים 1.3.13 – 8.8.14), ומכאן שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 29,000 ₪ ( 1.44* 20,162.50). מתוכם שלמו לזכות התובע על דרך שחרור הכספים שנצברו בקופת הביטוח 28,123.03 ₪, והיתרה לתשלום עומדת על 877 ₪.

פדיון חופשה שנתית
53. התובע טען כי המכללה לא ניהלה פנקס חופשה כמתחייב על פי הדין ולא פרטה בתלוש שכרו את מספר ימי החופשה שנוצלו ויתרת הימים להם הוא זכאי. התובע טען שנצברו לזכותו 15 ימי חופשה שאת פדיונם על המכללה לשלם.
המכללה טענה כי בהתאם להסכם החל על הצדדים (סע' 13 להסכם מיום 28.6.11), על חברי הסגל האקדמי לנצל את ימי החופשה השנתית במהלך שנת הלימודים במועדים בהם חברי הסגל חופשיים מהוראה וכן במועדים קבועים ומוסכמים לניצול ימי החופשה ובהם חגי ישראל, חופשת סמסטר וחופשת הקיץ "במועדים אשר בהם חבר הסגל חופשי מהוראה ומחובות אקדמיות אחרות".

ככלל, חובת ההוכחה של הטענה כי ניתנה חופשה, ומה היה אורכה, מוטלת על המעסיק, כפועל יוצא מחובתו לנהל פנקס חופשה בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית). המכללה לא הציגה פנקס חופשה ואף לא טענה כי ניהלה פנקס שכזה. אלא שבנסיבות המקרה מצאנו כי המכללה עמדה בנטל להראות כי התובע ניצל את ימי החופשה להם היה זכאי. בבואנו לבחון שאלה זו אין להתעלם מהוראות סעיף 13 להסדר הקיבוצי מיום 28.6.11.

54. התובע לא הציג גרסה ברורה בנוגע לניצול ימי חופשה. בתצהירו ובעדותו בפני
נו לא נטען במפורש כי לא נוצלו כלל ימי חופשה בפועל במהלך תקופת העבודה. התובע אף לא הסביר את תחשיב ימי החופשה להם הוא טוען. בכתבי הטענות מטעמו הועלתה טענה כי הוא זכאי לימי החופשה "המגיעים לו על-פי דין" והודגש כי בהעדר פנקס חופשה התובע אינו יכול לדעת מהי יתרת ימי החופשה העומדת לפדיון. התובע אף לא הכחיש מפורשות את גרסת המכללה לפיה נוצלו ימי חופשה במועדים בהם שערי המכללה סגורים.
קרני העיד כי המכללה אינה מנהלת פיקוח על ניצול ימי חופשה על-ידי מרצים וחברי סגל אקדמי, שאמורים לנצל את ימי החופשה השנתית בחופשות בין הסמסטרים, בחגים ובימים בהם אינם מלמדים (פרו: 26; ש: 19 – 30). לתצהירו (כנספח 4) צורפו לוחות השנים האקדמיות בהן הועסק התובע, תשע"ג ותשע"ד. אין מחלוקת כי התובע לא לימד קורסים בסמסטר קיץ (סע' 53 לסיכומי התובע; סע' 11.5-11.2 לסיכומי הנתבעת). סמסטר הקיץ הרלוונטי לתקופת העסקת התובע השתרע על פני 7 שבועות בין התאריכים 4.8.13 – 4.10.13 ובמהלך חודשים אלה זכה התובע לתשלום מלא (תלושי שכר נספח ל"ז לתצהיר התובע). התובע לא טען שבוצעו חובות אקדמיות אחרות במהלך תקופה זו. באמור יש לבסס את טענת המכללה כי אנשי הסגל האקדמי בה, ובכללם התובע, מממשים את זכותם לחופשה שנתית בהתאם להוראות ההסדר הקיבוצי באותן תקופות בהן לא מתקיימים לימודים במכללה, ודי באמור כדי להביא לדחיית טענת התובע כי הוא זכאי לפדיון 15 ימי חופשה שנתית.
סוף דבר
55. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, את הסכומים הבאים:
א. כפיצוי בגין הלנת שכר סך 5,000 ₪;
ב. כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין סך 25,000 ₪;
ג. כהשלמת פיצויי פיטורים סך 877 ₪.
הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

56. הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובע בסך 5,000 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים. בשאלת ההוצאות מצאנו להתחשב בכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן, נדחו טענות התובע בשאלת הזכאות להפרשי שכר בגין ביצוע משימות נוספות (רכיב תביעה שהועמד על סך כ- 240,000 ₪), והתובע זנח את הטענות בדבר פיטורים על רקע חשיפת שחיתויות.

57. לצדדים מוקנית זכות ערעור על פסק-הדין לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מעת שפסק הדין יומצא לידיהם.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ט, (28 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג עובדים
מר יהודה פיגורה

דניה דרורי
,
שופטת
נציג מעסיקים
מר אלון שוורץ
1 מתוך 31








סעש בית דין אזורי לעבודה 65352-03/15 ד"ר סמי זעפרני נ' המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה (פורסם ב-ֽ 28/01/2019)