פסקי דין על איריס משה |

34611-03/18 חבר     03/03/2019




חבר 34611-03/18 איריס משה נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע


חב"ר 34611-03-18

בפני
כב' הנשיא שמואל טננבוים
נציג ציבור עובדים:
מר ישראל עמישי
נציג ציבור מעסיקים:
מר גבריאל דנה


המערערת
:

איריס משה
ע"י ב"כ עו"ד ניצן הראל



-


המשיב:

מדינת ישראל – משרד הבריאות
ע"י הגב' וופא אבו קישק, מתמחה -בפרקליטות
מחוז דרום


פסק דין
1.
זהו ערעור שהגישה הגב' איריס משה
(להלן – המערערת) על החלטת הוועדה הארצית במשרד הבריאות (להלן – המשיב) מיום 13.9.2017, אשר דחתה ערר שהגישה המערערת על החלטת הוועדה האזורית, לפיה היא אינה זכאית להשתתפות ברכישת כיסא גלגלים ממונע.
רקע הערעור -
2.
המערערת, ילידת 1960, סובלת מנוירופתיה תחושתית ומוטורית.
3.
המערערת פנתה למשיב בבקשה לאישור השתתפות המשיב ברכישת כיסא גלגלים ממונע.
4.
בעקבות פניית המערערת, ביום 3.7.2017 התקיים ביקור פיזיותרפיסטית מטעם המשיב בבית המערערת על מנת לבחון את בקשתה. בפירוט דו"ח הביקור (מש/ג) נרשם כי המערערת מתגוררת בדירה ללא מעלית. כן נכתב כי הוסבר למערערת שכל עוד אין נגישות לבית מגוריה, אין היא עומדת בקריטריון להשתתפות ברכישת כיסא גלגלים ממונע.

בדו"ח סיכום ביקור מיום 9.8.2017, שנשלח לוועדה האזורית (מש/ד) נכתב, בנוגע לניידות – "הולכת עם רולטור או קב קנדי, לא מכופפת רגל שמאל, צולעת. בעת הביקור קמה מישיבה בכורסא בסלון בעזרת קב, הלכה עם קב לחדר שינה, הדגימה שכיבה וקימה מהמיטה ושימוש במדרגות: מחזיקה במעקה ב- 2 ידיים, יורדת מדרגה עם רגל ימין, מצרפת רגל שמאל וכך יורדת מדרגה מדרגה באיטיות ובמאמץ רב מאוד ובאופן לא בטיחותי. איריס נמנעת מלצאת מהבית עקב קושי להתמודד עם מדרגות. למרחקים ניידת בכ"ג ידני בעזרה".
בנוגע לניידות במעברים נכתב כי המערערת מבצעת את כל המעברים באופן עצמאי באיטיות ובמאמץ. בסיכום הדו"ח נכתב - "מדובר באישה בת 57, צלולה, צעירה בנפשה, מתמודדת עם קשיי ניידות עקב פולינוירופתיה על רקע מחלה אונקולוגית, גרה בדירת עמיגור לא מונגשת, נמנעת לצאת מהבית ערב קושי לרדת ולעלות מדרגות, פנתה לעמיגור להתאמת דיור מונגש ולמשרדינו לבדיקת זכאות לכיסא ממונע. להערכתנו בית צמוד קרקע או בניין עם מעלית ישפרו בצורה משמעותית איכות החיים של איריס".
5.
על רקע האמור התכנסה ועדה אזורית של המשיב לבחינת בקשת המערערת. בפרוטוקול הוועדה מיום 28.8.2017 (מש/ה) נכתב – "הוועדה התלבטה רבות לגבי זכאותה לכסא ממונע על פי נוהל אישור מכשירי שיקום וניידות. על פי המידע, עצמאית בשינויי תנוחה וניידת בבית עם קב אחד או רולטור, הקושי לצאת מביתה הוא עקב הקושי לרדת במדרגות ואין תמונה ברורה לגבי יכולת הליכה מחוץ לדירה למרחק פונקציונאלי. כמו כן מתוארת מחלה מתקדמת באיטיות ולא ברור הקושי התפקודי כיוון שנמצאת שעות רבות בביתה ועל פי הדווח עצמאית ברוב תפקודי הבית".

על בסיס כך החליטה הוועדה לקיים בירור נוסף לצורך השלמת מידע. בהחלטתה נכתב כי יש לבצע ביקור נוסף של פיזיותרפיסטית ואיש מקצוע נוסף לצורך בחינת זכאות המערערת לכיסא ממונע, תוך מתן התייחסות ליכולת הניידות בהליכה למרחק פונקציונאלי (עד הרכב), מעברים ותפקוד עצמאי מחוץ לבית.

בהתאם הנושא הוחזר ליחידה להשלמת מידע (מש/ו).
6.
ביום 31.8.2017 נערך ביקור נוסף בביתה של המערערת, על ידי פיזיותרפיסטית מטעם המשיב. סיכום הביקור נכתב במזכר מיום 18.12.2017 (מש/ח), במסגרתו צוין כי המערערת ירדה 2 קומות במדרגות עם קב אחד והלכה עם קב אחד באופן בטיחותי עד הרכב, שחנה במרחק של כ- 30-20 מטר מהכניסה לבניין. עוד נכתב כי המערערת נכנסה ויצאה מהרכב באופן עצמאי וכי ברכב ישנו רולטור עמו המערערת מתניידת מחוץ לבית.
7.
בהחלטת הוועדה האזורית מיום 13.9.2017 (מש/ח), נדחתה בקשת המערערת, בנימוק לפיו - "על פי המידע הנוסף, גב' משה איריס אינה פגועה ב- 4 גפיים, מבצעת מעברים באופן עצמאי, כוח השרירים בגדר הנורמה ובנוסף מתהלכת בבית ומחוץ לבית למרחק פונקציונאלי עם אביזר עזר. למרחקים אורכים יותר נעזרת ברכב. יש לציין כי ללא קשר לזכותה לכסא גלגלים ממונע, גב' משה איריס מתגוררת בקומה שניה על עמודים. העליה במדרגות והירידה במדרגות קשה מאוד ולא בטיחותית".
8.
ערר שהגישה המערערת על החלטת הוועדה האזורית נדחה בהחלטת וועדת הערר הארצית מיום 17.1.2018, בנימוק - "גב' משה אינה עונה על אמות המידה התפקודיות והמקצועיות המזכות להשתתפות משה"ב בכיסא ממונע. גב' משה מסוגלת להתהלך באופן בטיחותי ועצמאי בעזרת אביזר עזר ובנוסף, אושרה לגב' משה החלפת דירה, לדירה נגישה ומותאמת למגבלותיה".

מכאן הערעור דנן.
טענות הצדדים –
9.
ראשית יצוין כי בכתב הערעור נטען כי ההחלטה בבקשת המערערת נידונה בפני
ועדה מקומית בעוד שעל פי קובץ הנהלים של המשיב, לאישור מכשירי ניידות ולזכאות (מש/יג), להלן – הוראות הנוהל), פנייה להשתתפות ברכישת כיסא גלגלים ממונע צריכה להתברר בפני
י ועדה אזורית. אולם, נוכח הבהרת המשיב, כי בשוגג נכתב על גבי החלטת הוועדה כי זו ניתנה על ידי ועדה מקומית, כאשר בפועל מי שדן בעניינה של המערערת היא ועדה אזורית, טענה זו של המערערת מתייתרת.
10.
לטענת המערערת, מצבה הרפואי אינו תואם את החלטת הוועדה, אשר קבעה כי היא אינה פגועה בארבע גפיים וכי כוח השרירים בגדר הנורמה. נטען כי המסמכים הרפואיים שהוצגו מטעמה מלמדים על כך שהיא עונה על אמות המידה שנקבעו בהוראות הנוהל. בהקשר זה הבהירה המערערת כי לערר שהוגש לוועדה צורפו מסמכים המלמדים כי אמנם היא יכולה להתנייד באמצעות מכשירי עזר למרחקים קצרים, אולם התניידות זו אינה בטיחותית, והיא מבוצעת בלית ברירה היות ודירתה הנוכחית אינה מאפשרת תנועה באמצעות כיסא גלגלים. עוד טוענת המערערת, כי מהמסמכים שהוגשו עולה כי היא אינה מסוגלת להניע כיסא גלגלים ידני מאחר והיא פגועה גם בכפות ידיה.

כמו כן, המערערת טענה כי בחודש ספטמבר 2017 היא הוכרה כמי שזכאית להחלפת דירתה בדיור ציבורי מותאם ומונגש לצרכיה, שתאפשר, בין
היתר, מעבר בין חדרים באמצעות כיסא גלגלים. היתר זה ניתן, לטענת המערערת, בהסתמך על המלצת נציגת המשיב אשר ביקרה בדירתה וקבעה כי היא מסוגלת ללכת מספר פסיעות בודדות באמצעות אביזרי עזר, תוך שהיא מסכנת עצמה ואינה מסוגלת לעלות במדרגות. כמו כן, לאור מצבה אושר למערערת היתר להעסקת עובדת סיעודית שתלווה אותה בכל שעות היממה. כן אושרה לה השתתפות במימון כיסא גלגלים ידני.
11.
לטענת המשיב, מנגד, המערערת אינה עומדת בקריטריונים המפורטים בהוראות הנוהל, ובמצב דברים זה אין לאשר לה השתתפות בכיסא גלגלים ממונע. המשיב מציין כי הסמכות להחליט על הבקשה מושא הערעור מסורה לוועדה האזורית אצל המשיב, וכי אף בעניינה של המערערת ההחלטה התקבלה על ידי ועדה אזורית כאמור.

לטענת המשיב החלטת הוועדה התקבלה כדין, היא סבירה ומבוססת על מסמכים שהובאו לפניה ובהם מסמכים רפואיים ושני דו"חות ביקורי בית שנערכו למערערת. צוין כי בעניינה של המערערת התקיימו שלושה דיונים שונים על ידי שתי ועדות מדרגים שונים (שניים של הוועדה האזורית ואחד של הוועדה הארצית).

אשר להמלצת נציגת המשיב לאפשר למערערת השתתפות בכיסא גלגלים ממונע – המשיב טוען כי המלצה זו ניתנה במסגרת ביקור של גורמים מקופת החולים המבטחת את המערערת והיא אינה קשורה לבקשת המבקשת בתיק זה, אלא לבקשתה לאשר לה השתתפות ברכישת כיסא גלגלים ידני (בקשה אשר אושרה לה), וממילא הוועדה היא הגורם המוסמך לקבוע זכאותו של אדם לקבלת סיוע במימון מכשירי ניידות. כמו כן נטען כי יש להבחין בין המלצת בעל מקצוע לספק לאדם מכשיר ניידות על מנת להקל עליו, לבין קביעת בעל מקצוע כי אדם פלוני זקוק לאותו מכשיר. בעניין מושא הערעור, המערערת אכן עשויה להפיק תועלת מכיסא גלגלים ממונע, אולם אין בכך כדי לקבוע כי המערערת זכאית לאביזר זה במסגרת סל הבריאות בהתאם להוראות הנוהל.

אשר לאישור החלפת דיור – המשיב טען כי ההמלצות שהתקבלו בעניין זה אינן משנות לעניין זכאות המערערת בהשתתפות כיסא גלגלים ממונע.
12.
בדיון שהתקיים בתיק ביום 29.10.2018 הגישה המערערת

פסק דין
שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בעת"מ 49917-02-17, ולפיו מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, הסכימה לשוב ולדון בבקשת המערערת לדיור חלופי, ובסופו של דבר אישרה בקשתה. ב"כ המערערת טען כי העתירה הוגשה על רקע סירובה של המדינה לאשר למערערת דיור חלופי בנימוק כמו זה שניתן בתיק זה, לפיו המערערת מתניידת באמצעות אביזר עזר ובטיחות. בתום הדיון ביקש נציג המשיב שהות לבחון את הנהלים של משרד הבינוי והשיכון.
13.
בתגובה שהוגשה מטעם המשיב נטען כי עיון בפרוטוקולי הדיון שהתקיימו לפני בית המשפט המחוזי בעתירה המנהלית, מעלים כי ב"כ המערערת טען טענות שאינן נכונות לפיהן למערערת אושר כיסא גלגלים ממונע, כאשר בפעול באותה העת טרם הוגשה הבקשה לאישור השתתפות ברכישת כיסא ממונע. כמו כן, המשיב הראה כי החלטת משרד הבינוי והשיכון הושתתה על הערת המשרד כי למערערת יש קושי בעלייה במדרגות. עוד נטען כי בכל מקרה אין בהחלטת משרד הבינוי והשיכון כדי לחייב את המשיב במסגרת תיק זה, ואין בהחלטה זו כדי לקבוע ממצאים בנוגע לבקשה מושא הערעור. כמו כן צוין כי בהחלטתה, הוועדה הייתה ערה להחלטת משרד הבינוי והשיכון בדבר אישור למערערת דיור חלופי נגיש.
14.
בתגובה שהגישה המערערת נטען כי הגם שהחלטת משרד השיכון והבינוי אינה מחייבת את המשיב, ראוי היה כי הוועדה, בהחלטתה, הייתה מתייחסת לנסיבות שהביאו את משרד הבינוי והשיכון לשנות מהחלטתו ולהכיר במערערת כזכאית להחלפת דירתה לדירה נגישה. המערערת ציינה כי אישור החלפת דירה כאמור אינו מחליש את זכאותה לכיסא גלגלים ממונע, כי אם מחזק את טענותיה בדבר הצורך הרפואי באישור רכישת כיסא גלגלים ממונע. כמו כן המערערת חזרה על הטענות כפי שהובאו בערעורה.
דיון והכרעה -
15.
על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), קופות החולים מחויבות לספק למבוטחיהן את השירותים הכלולים בסל הבריאות. חוק הבריאות מסמיך את המשיב לאשר סיוע ברכישת מכשירי שיקום וניידות, המנויים בתוספת השלישית לחוק הבריאות, בניהם – "כסאות ממונעים" (סעיף 4(ב)9 לתוספת השלישית לחוק הבריאות), וזאת "עפ"י הנהלים במשרד הבריאות".
16.
הנהלים על בסיסם נבחנת בקשה לאישור סיוע ברכישת מכשירי שיקום הם הוראות הנוהל אליהן הפנו הצדדים. בסעיפים 4.9.3 ו- 4.9.4 להוראות הנוהל, נקבעו קריטריונים לאישור השתתפות ברכישת כיסא גלגלים ממונע, בזו הלשון -
"4.9.3
קריטריונים בסיסיים לזכאות
התושב עונה על כל התנאים הבסיסיים שלהלן ובנוסף גם על התנאים הנוספים שבסעיף 4..9.4.
(1) אדם עם מוגבלות פיזית, הפגוע ב- 4 גפיים, רתוק לצמיתות לכיסא גלגלים ותפקודו אינו מאפשר הנעת כיסא גלגלים ידני למרחק פונקציונאלי סביר* (למשל כתוצאה ממחלות הפוגעות במערכת השרירים, השלד והעצבים כגון
c.p, m.s, p.m.d
).
(2) הכסא הממונע ניתן כמענה לקשיי ניידות.
(3) הכסא לא ישמש ככלי תחבורה ולא ישמש לנסיעה בכבישים (אסור על פי חוק) או כתחליף למכונית.
(4) נבדק ונמצא כי לא קיימת חלופה מספקת אחרת לניידות.
4.9.4
קריטריונים נוספים לזכאות

תנאים נוספים הצריכים להתקיים בנוסף על אלו שבסעיף 4.9.3:
(1) הגיל המרבי בעת פניה ראשונה לקבלת כיסא – 70 שנה (במקרים בהם גיל הנכה גבוה מ- 70 אך הנכה מאוד פעיל ומתפקד וצוות לשכת הבריאות ו/או היחידה להמשך טיפול ממליץ, תידון הבקשה בוועדה האזורית).
(2) קיימת יכולת להפעיל את הכסא הממונע בבטיחות מרבית, מבחינה קוגנטיבית, קואורדינטיבית ורפואית (כגון ראיה).
(3) קיים תפקוד וניהול חיים פעילים כגון: לימודים, עבודה ופעילות חברתית מוסדרת ותכופה.
(4) הבית, סביבת הבית ומקום הפעילות הקבוע (מסגרת חינוכית תעסוקתית וכו') וכן דרכי הגישה ואמצעי הגישה אליהם, מותאמים** בבטיחות מרבית לשימוש בכיסא גלגלים ממונע ויש בבית מקום בטוח ומתאים לאחסון הכיסא.
(5) ההסעה למקום הפעילות, מסגרת חינוכית, תעסוקתית וכו' מותאמת לכיסא ממונע
...
* מרחק פונקציונאלי סביר – ניידות בתחומי פנים הבית והחצר.
** סביבה מותאמת: הבית וסביבתו הקרובה עונים על הקריטריונים שנקבעו בתקינה הסטנדרטית של רוחב וגובה של דלתות, מעליות, מדרגות, שיפועים, חדרי שירותים וכדומה. המידות התקניות מתאימות למידותיו של כיסא גלגלים ממונע סטנדרטי
".
17.
החלטות ועדות המשיב נתונות לביקורת של בית הדין לעבודה. בית הדין לא
ישים שיקול דעתו במקום זה של הוועדה, אך זאת בכפוף לכך שהוועדה פעלה בסבירות ובהגינות, ללא שרירות ללא הפליה, ללא שיקולים זרים או שיקולים פסולים אחרים ומבלי להתעלם משיקולים החשובים לעניין (השוו - בג"ץ 571/89 צבי מוסקוביץ נ' מועצת השמאים, מד(2) 236 (1990), ע"ע -1091/00 אלעד שטרית נ' קופת חולים מאוחדת, לה(2000) 5 (2000)).
18.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שהובא לפנינו, באנו לידי מסקנה כי בבחינת עמידת עניינה של המערערת באמות המידה שנקבעו בהוראות הנוהל, הוועדה התעלמה משיקולים מהותיים לעניין, אשר יש בהם כדי לשנות מהחלטתה. כמפורט להלן -
19.
הוועדה דנה בערר שהגישה המערערת, כאמור, על החלטות הוועדה האזורית. מתוכן החלטתה עולה כי הוועדה חזרה על החלטת הוועדה האזורית מיום 13.9.2019 שקבעה כי המערערת אינה עונה על אמות המידה התפקודיות המזכות בהשתתפות רכישת כיסא ממונע, משנמצא שהיא מסוגלת להתהלך באופן בטיחותי ועצמאי בעזרת עזרי הליכה. בהחלטתה זו התבססה הועדה על סעיף 4.9.3(1) להוראות הנוהל. בהתאם המחלוקת בתיק נסבה על קיומן של אמות המידה הקבועות בסעיף זה בלבד.

20.
עיון בחומר שהוגש לבית הדין, אשר היה מונח לפניי הוועדה, מלמד כי במסקנתה זו הסתמכה הוועדה על ממצאי דו"ח הביקור מיום 31.8.2017 תוך שהתעלמה ממצאים מהותיים שעלו בדו"ח הביקור מיום 9.8.2017 ובמסמכים נוספים, ממצאים אשר עשויים ללמד על כך שהמערערת אכן עונה על אמות המידה הקבועות בהוראות הנוהל.
21.
אין מחלוקת שהמערערת בעלת מוגבלות פיזית, ואין גם חולק כי היא פגועה בארבעת גפיה. הוועדה לא מצאה במערערת כמי שרתוקה לכיסא גלגלים ועל בסיס כך קבעה כי היא אינה עונה על אמות המידה שנקבעו על ידי המשיב, כעולה מהוראות סעיף 4.9.3(1) להוראות הנוהל.
אכן, מדוחות ביקורי הבית עולה כי המערערת מצליחה, בקושי רב, להתנייד למרחקים פונקציונליים באמצעות עזרי הליכה כמו קב ורולטור, אולם בדוחות צוין כי התניידות זו כרוכה "במאמץ רב מאוד ובאופן לא בטיחותי" (ראו סיכום דו"ח ביקור מיום 9.8.2017 (מש/ד)). נכון הוא שתיאור זה מתייחס לתפקוד המערערת בעת ירידה במדרגות, כאשר הובהר כי המערערת זכאית לקבל דירת קרקע במקום זו בה היא התגוררה בעת ביקורי הבית (בקומה שנייה), אולם מהדוחות עולה כי גם התניידותה שלא בעת עלייה וירידה במדרגות, כרוכה במאמץ בלתי סביר. כך נרשם בסיכום הביקור מיום 9.8.2017, כי המערערת "מבצעת כל המעברים באופן עצמאי באיטיות, במאמץ". ובהחלטת הוועדה האזורית מיום 28.8.2017 (מש/ה) צוין, בתיאור התפקודי, כי המערערת מסוגלת ללכת באמצעות אביזרי עזר "למספר צעדים בלבד".
ממצאים אלה, לא רק מלמדים על קושי בלתי סביר הכרוך בהפעלת מאמץ רב ואף בסיכון בטיחותי בהתניידות באמצעות עזרי הליכה, אלא מראים תמונה בה קיים חוסר יכולת של ממש להתנייד באמצעות עזרי הליכה למרחקים פונקציונאליים. תמונה זו אכן מנוגדת לממצאי הבדיקה שעלו בביקור הבית השני שסוכם במזכר מיום 18.12.2017 (מש/ז) ושעל בסיסו ניתנה החלטת הוועדה האזורית מיום 13.9.2019, אולם נכון היה לתת את הדעת על ממצאים אלה, הן במסגרת החלטת הוועדה האזורית והן במסגרת החלטת ועדת הערר, אשר תפקידה היה לבחון את החלטות הוועדה המחוזית על סמך כלל החומר שהונח בפני
יה. יצוין, כי בעוד שביקור הבית מיום 23.7.2017 תועד בדו"ח מפורט ומסודר (מש/ד), ביקור הבית מיום 31.8.2017 נעדר פירוט שכזה, וניתן ללמוד על ממצאיו רק ממזכר שנשלח לוועדת הערר על ידי פיזיותרפיסטית מטעם המשיב (מש/ז).
22.
ממצאים המלמדים על חוסר יכולת להתנייד אף למרחקים קצרים עולים גם מחומר הראיות שהוגש בתיק. כך למשל, במסמכים הרפואיים של המערערת צוין, בין היתר, כי למערערת קושי ניכר בניידות וכי היא מתעייפת לאחר הליכה קצרה. ממצאים דומים תועדו גם בטופס הפנייה שהגישה המערערת מיום 13.10.2016, במסגרתו אף נרשמה המלצתה של נציגה מטעם המשיב, הגב' יעל שמעוני, להתחשב בקשיי הניידות של המערערת ולאשר לה השתתפות ברכישת כיסא ממונע. בנוסף, בהחלטת משרד הבינוי והשיכון מיום 24.9.2017 (נספח ב' לכתב הערעור) צוין כי המערערת מסוגלת ללכת רק מספר פסיעות עם עזרים. אכן, החלטה זו אינה מחייבת את הוועדות מטעם המשיב הדנות בזכאות להשתתפות בכיסא ממונע, אולם היא מתיישבת עם הממצאים שנקבעו בביקור הבית מיום 9.8.2017 ובחומר הראיות כאמור, והיא מלמדת על תפקודה של המערערת, אשר לא בא לידי ביטוי מלא בהחלטת הוועדה.
23.
יצוין, כי מחומר שהוגש לבית הדין עולה כי התובעת אינה מסוגלת להשתמש בכיסא גלגלים ידני, ודומה כי גם על כך אין חולק. כך, מסיכום ביקור הבית מיום 31.8.2017 (ראו סיכום ביקור במסמך מש/ז) נכתב כי ברשות המערערת כיסא גלגלים ידני חדש בו היא אינה עושה שימוש. המערערת טענה כי הפגיעה בידיה מונעת ממנה להזיז את כיסא הגלגלים באופן ידני, ואכן מהמסמכים עולה כי למערערת קשיי תפקוד בידיים. כך, בדו"ח מיום 9.8.2017 נכתב – "דפורמציה בכפות הידיים, כוח גס ירוד בשתי הידיים, עובדת עם אגודל ואצבע ביד ימין, מצליחה להרים כוס עם אצבע. עובדת במחשב, לא יכולה לכתוב, אוכלת ושותה לבד, נופלים חפצים מהידיים, תנועות ידיים מסורבלות". בהתאם, בהחלטת הוועדה האזורית מיום 28.8.2017 צוין כי המערערת זקוקה לעזרה בהתניידות בכיסא גלגלים ידני בשל חוסר מסוגלותה לנייד כיסא גלגלים זה לאור המוגבלות המוטורית בידיים.
24.
מכל האמור עולה, כי ממצאים חשובים בנוגע למצבה הרפואי של המערערת, אשר יש בהם כדי להשפיע על בחינת עניינה אל מול אמות המידה שנקבעו בסעיף הרלוונטי בהוראות הנוהל, לא באו לידי ביטוי בהחלטת הוועדה ולמעשה לא ניתנה לממצאים אלו כל התייחסות בהחלטת הוועדה, על אף חשיבותם הרבה. אנו סבורים כי מצב דברים זה מחייב החזרת התיק לבחינה נוספת של הוועדה האזורית, אשר תידון בפני
ית המערערת תוך מתן התייחסות לממצאים המלמדים על חוסר היכולת בהתניידות למרחקים קצרים, וההשלכות של ממצאים אלה על בחינת אמות המידה הקבועות בסעיף 4.9.3(1) להוראות הנוהל.
25.
לפניי סיום נציין כי במסגרת הדיון בתיק עלתה שאלת זכאותה של המערערת לסיוע המבוקש, בהתייחס להתאמת בית המגורים שלה לשימוש בכיסא גלגלים ממונע (בהתאם לסעיף 4.9.4(4) להוראות הנוהל), אולם שאלה זו אינה עוד במחלוקת לאחר שהובהר כי לתובעת אושר דיור חלופי מותאם חלף הדירה בה היא התגוררה בעת ביקורי הבית.
26.
סוף דבר – הערעור מתקבל, בהתאם לנקבע בסעיף 24 לפסק הדין.
27.
אין צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"ו אדר א' תשע"ט,(03 מרץ 2019
)
, בהעדר הצדדים.





מר ישראל עמישי
נציג ציבור (עובדים)


שמואל טננבוים
נשיא


מר גבריאל דנה
נציג ציבור (מעסיקים)











חבר בית דין אזורי לעבודה 34611-03/18 איריס משה נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (פורסם ב-ֽ 03/03/2019)