פסקי דין על סמי אשטמקר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

9088-11/17 בל     04/03/2019




בל 9088-11/17 סמי אשטמקר נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 9088-11-17


04 מרץ 2019

לפני
:

כב' השופט
אורן שגב

ה
מערער
1
.
סמי אשטמקר
ע"י ב"כ: עו"ד אופיר ויצמן
-

ה
משיב
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי




פסק דין


1.
לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.8.17 (להלן- הוועדה), אשר הותירה את נכותו של המערער בגין פגיעה באצבעות יד שמאל בשיעור 7% נכות, בהתאם
לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות).

תמצית העובדות וטענות הצדדים בקצרה
2.
המערער, יליד 1959, נחבל ביום 24.7.16 בכף ידו השמאלית לאחר שהחליק ממלגזה.
3.
ועדה מדרג ראשון קבעה כי למערער נכויות זמניות בשיעור משתנה וכן נכות צמיתה בשיעור 7% בהתאם לפריט ליקוי 44 (3).
4.
המערער הגיש ערר על החלטה זו וטען בפני
הוועדה את הדברים הבאים:

" מפנה לנימוקי הערר פגיעה קיבוע ושבר
צוואר מסרק אצבע 2 כף יד שמאל גם האגודל
נפגע ויש סימני תפירה. עיוות ניכר של האצבע
מבקשים להתאים אחוזי נכות גבוהים יותר
ובגין האגודל ישנה פגיעה בכל יתר אצבעות בכף היד.
סובל מקושי באחיזה פגיעה בבוהן ויתר האצבעות מגביל
אותו באופן משמעותי.
האצבעות לא נסגרות עד הסוף.
קושי בהרמת סלים משקל כבד.
יד ימין דומיננטית.


5.
הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ותחת סעיף "התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים" כתבה כדלקמן:

"ממצאים ונימוקים:
"קיים עיוות של גליל אמצעי ודיסטלי
של אצבע 2 עם הגבלה בסוף טווחי תנועה באצבע
כף היד כ 2.5ס"מ. תחושה באצבעות תקינה.
הגבלה בתנועה היא בעיקר עקב המפרק הבין גלילי
הדיסטלי והאמצעי. התנועה בשאר המפרקים באצבע השנייה
אצבעות 3 עד 5 ובאגודל הם תקינים.
מסוגל לבצע את התפיסה בעזרת כף היד ואצבעות של חפצים.
אבחנות:
מצב לאחר שבר באצבע מפרק 2 כף יד
שמאל עם עיוות אצבע והגבלת תנועה"

6.
סיכומו של דבר – הוועדה הותירה את החלטת הוועדה מדרג ראשון.

7.
לטענת המערער
, היה על הוועדה לפסוק נכות רפואית בגין העיוות שמצאה בגליל האמצעי באצבע מס' 2, מעבר לנכות שנפסקה עבור הגבלה בתנועה. המדובר בפגם אסתטי
והיה על הוועדה להתאים בגינו נכות לפי סעיף 75 לתקנות העוסק בצלקות, ולכל הפחות, לפי סעיף מותאם אחר. המערער ביקש להפנות לפסיקת בית הדין הארצי בעניין רוזנפלד (דב"ע 1128-01 אליעזר רוזנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע י"ג 57) ממנו ביקש ללמוד כי כאשר מדובר בפגימות באצבעות, יש להביא בחשבון את כלל הפגימות ולפסוק אחוזי נכות עבור כל פגימה ופגימה.
8.
טעתה הוועדה בכך שלא התייחסה בהחלטתה לצלקת הניתוחית באצבע מס' 2 ולסימני התפירה באגודל ימין של המערער. בנוסף, לא ישב בהרכבה רופא מומחה בתחום הכירורגיה והיא אף לא התייעצה עם מומחה כאמור ולפיכך נפל פגם משפטי בהתנהלותה.
9.
לטענת המשיב
, השגות המערער בדבר אי קביעת נכות רפואית נוספת בגין העיוות בגליל אמצעי ודיסטלי באצבע 2 מופנות כנגד היבטים מקצועיים רפואיים ודי בכך כדי לדחותם.
10.
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון נכות ניתנת אך בגין פחת תפקודי ואכן בעניינו של המערער הוועדה הצביעה על המפרק הדיסטלי והאמצעי כגורם למגבלת התנועה.
11.
אין בתיקו הרפואי של המערער ראשית ראיה לקיומה של צלקת ואף לא בטיעוניו שלו בפני
הוועדה. המשיב הוסיף, כי פסיקת בי הדין הארצי הארצי אליה הפנה המערער בהודעת הערעור המתוקנת אינה רלוונטית כלל לעניינו שהרי הוועדה לא הגבילה את אחוזי הנכות בשל קיטוע או קשיון בלתי
נוח.


דיון והכרעה
12.
בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ולהלכה הפסוקה, הביקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או התעלמות מהוראה מחייבת (
עב"ל (ארצי) 10014/98
הוד נ' המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע לד 213 (1999)).
13.
בעניין חובת ההנמקה של הוועדה לעררים, הלכה פסוקה היא שהוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה כך שממנה ילמד לא רק רופא, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק (
דב"ע מג/1356 -01
לביא נ' המוסד לביטוח לאומי

פד"ע יז.
130 (1985)).
14.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
15.
הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ומצאה כי מצבו של המערער מתאים לפריט ליקוי 44 (3) אשר זוהי לשונו:

קשיון לא נוח של האצבעות - קשיון באחד או יותר מפרקי האצבעות אשר אינו מאפשר תפיסה או פתיחת היד ומפריע לפעולת האצבעות הסמוכות;
קשיון לא נוח של האגודל - תנוחה המונעת אחיזה;
קשיון נוח - קשיון המאפשר תפיסה ובאגודל הוא מאפשר אחיזה (
pinch
).
(1)


קשיון לא נוח של האצבעות - ייקבעו אחוזי הנכות כפי שנקבע לגבי קטיעה בלי ראש עצם המסרק.

ימין
שמאל
(2)


קשיון נוח של האגודל
10%

10%
(3)


קשיון נוח של אצבע 2
7%

7%

16.
הוועדה התאימה למערער פריט ליקוי בהתאם לממצאיה בבדיקה הקלינית לפיה המערער מסוגל לבצע תפיסה בעזרת כף היד והאצבעות ולפיכך העניקה לו 7% נכות. אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה היה על הוועדה להתאים אחוזי נכות גבוהים יותר משלא הצביע המערער על פגם שנפל בהחלטתה אשר ליישום הפריט הרלוונטי ולא ציין מהו פריט הליקוי המתאים לטענתו למצבו.
17.
אשר לטענת המערער בדבר קיומה של צלקת, הרי שלא ניתן ללמוד מהחלטת הוועדה ואף לא צורפו מסמכים רפואיים כי למערער צלקת המזכה באחוזי נכות. בהחלטת הוועדה צוין כי קיים עיוות באצבע 2 ואולם, עיוות אין משמעו צלקת. משלא הונחה ראשית ראיה לקיומה של צלקת, ממילא לא קמה חובה לוועדה לכלול בהרכבה כירורג או להתייעץ עם מומחה רפואי בתחום הכירורגיה.
18.
לנוכח המפורט, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה, אשר נסמכת על בדיקתה הקלינית והמסמכים שעמדו בפני
ה ולפיכך דין הערעור להידחות.

כללו של דבר-

19.
דין הערעור להידחות.
20.
נוכח מהות ההליך ומשהמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי- אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, (04 מרץ 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 9088-11/17 סמי אשטמקר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/03/2019)