פסקי דין על מילוז (1989) בע"מ | פסקי דין על יבגני קרלשטיין

43032-02/19 ברע     06/03/2019




ברע 43032-02/19 מילוז (1989) בע"מ נ' יבגני קרלשטיין








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 43032-02-19




ניתנה ביום

06 מרץ 2019

מילוז (1989) בע"מ
המבקשת


-

יבגני קרלשטיין
המשיב

בשם המבקשת –
עו"ד שירלי רימברג
בשם המשיב –

עו"ד שי קרבצקי



החלטה

השופט רועי פוליאק

1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופטת שגיא דרוקר; ס"ע 30965-03-16), לפיה נדחתה בקשת המבקשת להגיש בשלב הסיכומים פרוטוקול ישיבה שהתקיימה במשרדי הממונה על יחסי עבודה בשנת 2012.

2.
המשיב עבד בשורות המבקשת כעובד שעתי החל מיום 1.5.1992 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 31.12.2013. עם סיום עבודתו הגיש המשיב תביעה בשתי עילות. העילה האחת, תשלום הפרשי שכר, גמול שעות נוספות, שעות חג ומנוחה שבועית בסכום כולל של 27,099 ₪; העילה השניה, הרלוונטית בענייננו, פיצוי בגין אי תשלום תוספת ותק בסכום של 1,160 ₪.

3.
המבקשת גורסת כי המשיב אינו זכאי לתשלומים נוספים. בין היתר טענה המבקשת, כי נספח להסכם קיבוצי משנת 1999 עליו נסמכת עילת תוספת הוותק, חל על קבוצת עובדים שהמשיב אינו נמנה עמם (עובדי דור א'). לאחר שלב הראיות וטרם הגשת סיכומי הצדדים, הגיש המשיב בקשה לצירוף הסכם קיבוצי משנת 1977 כראיה חדשה מטעמו. לאחר הגשת סיכומי המשיב, הגישה המבקשת בקשה להוספת פרוטוקול ישיבה שהתקיימה בחודש יולי 2012 במשרדו של הממונה על יחסי עבודה במשרד התמ"ת (כשמו של המשרד במועד הישיבה), בהשתתפות נציגי ארגון העובדים והנהלת המבקשת, ממנו ניתן ללמוד, לגישתה, כי אכן קיימת אבחנה בין שני סוגי עובדים בגינם חלים הסכמים קיבוציים שונים.

4.
בית הדין האזורי דחה את הבקשה בקביעה לפיה "פרוטוקול ישיבה של הצדדים להסכם מהווה למעשה עדות באשר לפרשנות ההסכם אולם לאור המועד בו מבוקש לצרפו והיעדר היכולת לחקור לגביו – אין מקום להתיר גישתו".

5.
בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת, בין היתר, כי היה מקום לאשר את הגשת הפרוטוקול, חרף השלב הדיוני, הן לנוכח ההלכה הפסוקה (בר"ע (ארצי) 31251-08-14 תאיר סעיד – קיבוץ קליה (5.1.2015); להלן – עניין קליה) והן לנוכח העובדה שבית הדין לא מנע מהמשיב להגיש ראיה נוספת (ההסכם הקיבוצי משנת 1977) באותו שלב. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי הגשת הראיה הנוספת הכרחית להכרעה נכונה במחלוקת על זכאות המשיב לתוספת וותק. כמו כן נטען, כי צירוף הראיה הנוספת אינו מחייב קיומו של דיון הוכחות נוסף ומחייב "לכל היותר [ל]דיון קצר נוסף" או מתן אפשרות למשיב להשלים טיעון מטעמו.

6.
עם העברת
בקשת רשות הערעור לטיפולי ניתנה החלטה בגדרה הוצעה לצדדים הצעה להסדר דיוני, כדלקמן:

"עיון בכתב התביעה מלמד כי
התביעה בגין רכיב תוספת וותק עומדת על סכום של 1,160.40 ₪. היעתרות לבקשת המבקשת תחייב, לגישת בית הדין האזורי המופקד על ניהול ההליך, שמיעת ראיות משלימות וממילא גם ניצול זמן שיפוטי לצורך דיון נוסף - ולוּ


"דיון קצר" – בתיק המצוי בשלב הסיכומים. לדיון הנוסף ולהשלמת הטיעון יש מחיר. במערכת היחסים שבין בעלי הדין בתיק, יימצא פתרון אם המבקשת תחויב בהוצאות שיגרמו למשיב כתוצאה מהדיון הנוסף או אף מהשלמת הטיעון עקב הגילוי המאוחר של הראיה הנוספת. יש להניח, כי המחיר גבוה מסכום התביעה בגין רכיב תוספת וותק.
לצד המחיר לבעלי הדין במחלוקת שבפני
ישולם מחיר על ידי כלל ציבור המתדיינים, שכן "מהלך כאמור גורם לעומס מיותר על מערכת המשפט ולפגיעה באותם מתדיינים המנהלים הליכים לגיטימיים והממתינים ליומם בבית המשפט, כשהטיפול בעניינם משתהה ונדחה ..." (רע"א 646/14 אשטרום חברת קבלנות בע"מ נ' ניו קופל בע"מ. פסקה 9 (8.5.2014); בר"ע (ארצי) 65989-11-17 אמיר אריק משרד עורכי דין – חרזי (14.3.2018) וההפניות שם).

בנסיבות אלה ולאור האפשרות לפיה חשופה המבקשת לתביעות עובדים נוספים במעמד המשיב לקבלת תוספת וותק, מוצע לצדדים להגיע לכלל הסכמה לפיה המבקשת תשלם למשיב את תוספת הוותק, חלף ההליך הערעורי שנקטה, מבלי להודות בטענות המשיב ותוך שמירה על מלוא טענותיה בהליכים נוספים, כך שביצוע התשלום, בעקבות המצוקה הדיונית לה נקלעה המבקשת, לא יהווה השתק פלוגתא בהליכים נוספים. התשלום יבוצע למשיב, באמצעות בא כוחו, בתוך 30 ימים ממחיקת בקשת רשות הערעור".

7.
המשיב קיבל את ההצעה להסדר דיוני, אך המבקשת דחתה את ההצעה בנימוק לפיו "היות ושאלת זכאות המשיב לתוספת ותק טרם הוכרעה על ידי בית הדין קמא הנכבד, עם כל הכבוד, אין בידי המבקשת לקבל את הצעת בית הדין הנכבד".

8.
לאחר בחינת ההחלטה, בקשת רשות הערעור וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תשובת המשיב. אכן, בתי הדין לעבודה נוקטים "גישה סלחנית" לפיה "בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות" יועדף האינטרס של עשיית צדק בין בעלי הדין על החבות הפרוצדוראלית
(עניין קליה. פסקה 18), אך גישה זו "אינה בלתי מוגבלת" (שם) ולא ניתן להתעלם, כמפורט בהצעה להסדר הדיוני ובאסמכתאות שאוזכרו בה, מהאינטרס של כלל ציבור המתדיינים.


9.
יתר על כן, בנסיבות העניין, אין ענייננו בעשיית צדק למבקשת. בית הדין האזורי סבר - ובהיותו הגורם המופקד על ניהול התיק איני מוצא כל מקום לקבוע אחרת - כי הצגת הפרוטוקול תחייב שמיעת עדויות. בנסיבות אלה, אילו היתה הבקשה מתקבלת, היה על המבקשת לשאת בהוצאות המשיב אשר שיעורן גבוה יותר מהיקף הסכום שבמחלוקת. אפילו לגישת המבקשת, שלכל היותר יידרש המשיב להשלים סיכומיו, יש מחיר מנקודת ראות המשיב שהיה מושת ולוּ בחלקו על המבקשת. משהוצע למבקשת לשלם את הסכום שבמחלוקת מבלי שההכרעה תהווה השתק פלוגתא בהליכים עתידיים, ספק אם עמידתה של המבקשת על בקשתה, מהווה התנהלות בתום לב ומכל מקום לא קיימת הצדקה, לנוכח הסכום שבמחלוקת
(השוו: רע"א קביאטקובסקי נ' לפ. פסקה ז. (10.5.2016), לניהול הליכים נוספים בתביעת המשיב המתנהלת מזה כשלוש שנים, תוך פגיעה בצד שכנגד ובכלל ציבור המתדיינים.

10.
סוף דבר
– בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,
כ"ט אדר א' תשע"ט (06 מרץ 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 43032-02/19 מילוז (1989) בע"מ נ' יבגני קרלשטיין (פורסם ב-ֽ 06/03/2019)