פסקי דין על ריאד שחאדה

70/96 פ     27/01/1999




פ 70/96 מדינת ישראל נ' ריאד שחאדה





בבית המשפט המחוזי בנצרת
פ ר ו ט ו ק ו ל

בפני
כב' ס. הנשיא: ע.ר זועבי


ת.פ: 70/96

המאשימה: מדינת ישראל


- נ ג ד -

הנאשם/ת/ים: ריאד שחאדה

ה כ ר ע ת - ד י ן

.1 ביום 1/5/96הוגש נגד הנאשם כתב אישום בו יוחסה לו עבירת
חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף )1( 329לחוק העונשין.

בכתב האישום צויין כי הנאשם עבד בתאריך 10/10/94בעבודות
פיתוח באתר בניה בהר יונה.

עם הנאשם עבדו באותו מקום, אביו של הנאשם ועובדים אחרים
כולל הקורבן (המתלונן) אחמד אבו אחמד ואווי.

באותו יום, ,10/10/94עזב הנאשם את העבודה למשך כשעתיים, על
היעדרות זו דיווח המתלונון לאביו של הנאשם.

כאשר חזר הנאשם למקום העבודה גער בו אביו והכיהו בגלל
היעדרותו ואמר לו שהמתלוננן זה שמסר לו את ההודעה.

בסמוך לשעה 13:30באותו יום ניגש הנאשם למתלונן במקום שבו
עבד, קילל וצעק עליו משום שהלשין לאביו אודות היעדרו
מהעבודה.

הנאשם תפס את חפירה, הרימו והנחיתו בחוזקה על ראשו של
המתלונן. כתוצאה ממכה זו נגרמה למתלונן חבלה חמורה שהתבטאה
באיבוד הכרה, שבר בגולגולת ופגיעה בעין השמאלית. בשל פגיעות
אלו נזקק המתלונן לניתוח ראש דחוף ולאשפוז בבית חולים. וכך
מאשימה המדינה את הנאשם שבמעשיו גרם למתלונן חבלה בכוונה
מחמירה בניגוד לסעיף )1( 329לחוק העונשין.

.2 טענות המאשימה:
ב"כ המדינה טוען שיש בידיו ראיות מספיקות כדי לקשור את
הנאשם בעבירה שיוחסה לו.

א. עדות המתלונן:
המתלונן מתאר בעדותו בבית המשפט כיצד תקף אותו הנאשם
ונתן לו מכה בראש באמצעות את חפירה.

המתלונן העיד בין היתר:
"אני ראיתי שאביו התחיל להרביץ לו באבני מדרכה...
ירדתי להפריד ביניהם, אמרתי לאבא אתה הורג אותו,
תפסיק... ואז הנאשם במרחק 3מטרים ממני אמר לי, הכל
בגללך, אתה אחראי, הוא אמר לי "בן זונה" וישר שלף את
חפירה והרביץ לי בראש (ראה פרוט' עמ' .)12

גם בחקירה הנגדית ציין המתלונן כי מדובר במכה אחת וכי
הנאשם כיוון את החפירה ישר לראשו.

ב"כ המדינה טוען כי אין סתירות בדברי המתלונן כטענת
הסניגוריה. המתלונן חזר ותיאר התקיפה שבוצעה ע"י הנאשם
והיה דבק בגירסתו בשלוש הזדמנויות שונות.

בהודעתו במשטרה ובעדותו הנאשם השתמש במילים "זרק"
"שלף" כשהוא מתאר המכה שקיבל מאת הנאשם. שימוש במילים
בצורה זו נובע מהעובדה שהמתלונן איננו דובר עברית
בצורה טובה. בנ/ 1עמ' 2שורה 16אומר המתלונן:
"ואז זרק עלי את האת חפירה. אני רוצה לתקן האת חפירה
היה ביד שלו והוא נתן לי איתו מכה כאשר האת ביד שלו".

כמו כן, ב"כ המדינה טוען כי המתלונן זוכר היטב את
המקרה ואת אופן ההתקפה של הנאשם ומסר על כך הודעה
במשטרה ועדות בפני
בית המשפט. המתלונן חזר והדגיש בפני

שהנאשם החזיק בשתי ידיו את החפירה ונתן למתלונן מכה
חזקה בראשו. עדות זו לא השאירה בלבי ספק שהנאשם נתן
מכה מכוונת ולא על ידי זריקת האת כפי שטען.

ב. עדות אביו של הנאשם:
אביו של הנאשם שהיה בעת הארוע במקום אומר שהוא לא ראה
כלל כיצד נפגע המתלונן ע"י בנו, הנאשם.

ב"כ המדינה טוען שלאביו של הנאשם יש אינטרס ברור אשר
הוא לא יכול להפליל את בנו. לכן עדותו איננה מהימנה.

אבל האב עצמו מעיד שהוא היה ביחסים טובים עם המתלונן
לפני הפגיעה. ולכן היה יותר מקובל על הדעת שהאב ילך
לבקר את המתלונן בבית החולים ו/או בביתו. אם המתלונן
נפגע בצורה טבעית וללא כל כוונה מצד בנו, האב לא עשה
כן. המסקנה מזה היא כי האב ידע כי לא מדובר בפגיעה
בשגגה של בנו במתלונן לכן חשש ללכת בעצמו ולהתנצל.
ג. עדותו של עאייד שחאדה:
עד זה הוא קרוב משפחה של הנאשם. עד זה נתן למתלונן
כשהוא מובל לבית החולים תדרוך שיאמר כי נחבל בעבודה
ולא לספר מי פגע בו. ועל כן אינני מתייחס לעדות זו
ואינני יכול לסמוך ידי על עדות זו.

.3 טענות ההגנה:
ב"כ הנאשם העלתה מספר טענות שעל פיהן היא מבקשת לזכות את
הנאשם מהעבירה שיוחסה לו ואלה הן הטענות:
א. התביעה לא הצליחה להוכיח את המניע אשר הניע את הנאשם
למעשה הנטען. העובדות שצויינו בכתב האישום בקשר
להיעדרותו של הנאשם ממקום העבודה והלשנתו של המתלונון
אודות היעדרות הנאשם לא הוכחו ע"י התביעה. ולכן לא
הצליחה התביעה להוכיח כי הנאשם פעל בכוונה לפי סעיף
329לחוק העונשין.

המתלונן לא הביא כל הסבר סביר מדוע הותקף ע"י הנאשם
הרי הם היו לפני הארוע ביחסים טובים.

ב. בדברי המתלונן שמסר למשטרה ובדבריו שמסר בפני
בית
המשפט יש סתירות מהותיות שיורדות לשורשו של הענין.
על פי הודעת המתלונן נ/ 1הנאשם נעלם מהאתר פעם אחת
שבמהלכה "הלשין" המתלונן לאביו של הנאשם אודות היעדרות
הנאשם מהאתר. בהודעה הנ"ל נ/ 1צויין:
"לפתע נעלם ריאד, לא ידענו איפה הוא. אני אמרתי לאבא
שלו אבו אחמד איפה הבן שלך, אז אמר לי ברגע שיגיע אני
ארביץ לו...".

"אני רק אמרתי לאבא שלו שזה לא יפה שהוא נעדר מהעבודה
למספר שעות ארוכות ואתה רושם לו כאילו הוא עבד כל
היום ...".

ב"כ הנאשם טוענת כי על פי עדות המתלונן הנאשם נעלם
באותו יום פעמיים ולא פעם אחת כפי שתיאר בהודעתו.

מהודעת המתלונן בנ/ 1יוצא כי המתלונן כלל לא הלשין
לאביו של הנאשם אודות העדרותו של הנאשם ממקום העבודה
כי הוא בכלל לא ידע שהנאשם נעלם מהמקום.

בעדותו בפני
בית המשפט מסר המתלונן:
"באותו יום בסביבות שעה ,09:00הנאשם נעלם מהעבודה, כך
שמעתי בעקבות סכסוך שהיה בינו לבין אבא שלו".
"אני לא אמרתי לאבא של הנאשם באותו יום שלא יפה שריאד
נעדר והאבא ממלא לו הכרטיס. לא אמרתי באותו יום שום
דבר בקשר לזה שלא מגיע לראיד עבור יום בגלל
היעדרותו...".

"שוב אני אומר, באותו יום אני לא הלשנתי על הנאשם לאבא
בגלל היעדרותו. לפני זה לא היה ביני לבין הנאשם שום
סכסוך, שתינו ביחד קפה אפילו הוא נתן לי כוס קפה".

ג. עד התביעה עלי אחמד שחאדה, אביו של הנאשם ועאייד שחאדה
לא ראו את הארוע וכיצד התרחש, לפי כך בעדותם אין מאומה
שיכול לחזק את גרסת התביעה.

הנאשם מסר בהודעותיו במשטרה גירסה זהה לגבי נסיבות
פציעת המתלונן.

הנאשם היה נשען על הידית של האת, זרק אותו לאחור ומבלי
לדעת שהמתלונן או מישהו אחר נמצא מאחוריו פגע האת
בראשו של המתלונן.

ב"כ הנאשם טוענת כי זה מאוד אפשרי כי זריקת האת בידי
הנאשם לאחורה, כפי שהסביר בעדותו בשעה שלא ידע כי
המתלונן עומד מאחור, תפגע בטעות במתלונן בראשו או בכל
חלק אחר של גופו ותגרום לנזק רציני.

ד. לחילופין טוענת ב"כ הנאשם כי אם בית המשפט החליט
להרשיע את הנאשם, אז יש להרשיעו בעבירה לפי סעיף 333
לחוק העונשין ולא לפי סעיף 329לחוק מחמת שהתביעה לא
הצליחה להוכיח כי הנאשם פעל בכוונה כדרוש לפי סעיף
.329הכוונה המיוחדת לפי סעיף זה מתקיימת אם נמצאים
שני אלמנטים חיונים: חזות מראש ורצון להשיג את התוצאה
האסורה. שני האלמנטים האלה לא הוכחו ע"י התביעה.

בענין זה הוכחת התביעה צריכה להיות מעבר לכל ספק סביר
שהנאשם חזה מראש את התרחשות המעשה ופעל מתוך רצון כדי
להשיג את התוצאה האסורה. כל זה לא הצליחה התביעה
להוכיח.

ה. על פי כן מבקשת ב"כ הנאשם לזכות את הנאשם מכל אשמה.

.4 דיון:
א. הראיה הישירה והיחידה הקושרת את הנאשם לעבירה היא
עדותו של המתלונן. עיינתי בעדותו של המתלונן והתרשמתי
מהופעתו בפני
בית המשפט ולא נוצר בלבי כל חשש שהמתלונן
לא מדבר אמת. המתלונן העיד שהנאשם שלף את החפירה
והרביץ לו בראש בשתי ידיו. הנאשם מודה בזה שהוא זה
שפצע את המתלונן באת החפירה אבל ללא כל כוונה או
ידיעה. כלומר הנאשם לא מכחיש את מקרה הפגיעה עצמו אלא
מכחיש שהוא נתן לו מכה בכוונה.

לא מצאתי אף הסבר לשאלה למה רצה המתלונן להפליל את
הנאשם. לא הנאשם ולא באת כוחו יכלו לענות על שאלה זו
ולנמק אותה.

המתלונן העיד ואמר שהנאשם שלף את את החפירה ואחז בו
בשתי ידיו ונתן לו מכה על הראש.

אני קובע שעדותו של המתלונן היא מהימנה ומעדיפה על
עדות הנאשם.

לשם ההרשעה בעבירה שיוחסה לנאשם עלי לבדוק באם
קיים חיזוק לדברי המתלונן לגבי המחלוקת כיצד נפגע
המתלונן, האם בכוונה וכאשר היה הנאשם אוחז בשתי ידיו
את את החפירה או בלי כוונה וידיעה עקב זריקת האת
לאחור?
חיזוק לדברי המתלונן שהנאשם נתן לו מכה בכוונה הוא
מחדלו של הנאשם ואביו לבקר את המתלונן בבית החולים או
בבית.

הרי לפי טענת הנאשם הוא זרק את את החפירה לאחור מבלי
לדעת שמישהו נמצא מאחוריו, זאת אומרת לא היתה לו כל
כוונה או אפילו ידיעה שהוא יפגע במתלונן. לכן השאלה
הנשאלת למה לא מיהרו שניהם, הנאשם ואביו או אפילו אחד
מהם כדי לברר את מצבו של המתלונן ולבקר אותו בבית
החולים או בבית. הרי הפגיעה היתה בלי כל כוונה של
הנאשם וביקורו של הנאשם היה רצוי.

לא זה אף זה, היחסים בין שני הצדדים היו טובים מאוד,
דבר שהזמין את ביקורו של המתלונן.

נחה דעתי לקבוע כי מחדל כזה מצד הנאשם ואביו או אחד
מהם מצביע על כך שהנאשם נתן למתלונן מכה כשהיה אוחז את
את החפירה בשתי ידיו.

חיזוק לדבריו של המתלונן יש למצוא במהות הפגיעה עצמה.
מהבדיקה הרפואית, ת/ ,10עולה כי המתלונן איבד הכרתו
ונגרם לו שבר דחוס בראשו אשר הצריך ניתוח ראש, כתוצאה
מהפגיעה.

פגיעה שגורמת לתוצאות הנ"ל אין היא אלא פגיעה עקב מכה
מכוונת באמצעות האת ולא עקב זריקה סתמית לאחור.

לכן אני קובע שהנאשם נתן למתלונן מכה באת החפירה שהיה
אוחז בשתי ידיו.

ב. האם פעל הנאשם בכוונה לפי סעיף 329לחוק?
הנאשם נעדר מהעבודה למספר שעות וכשחזר לעבודה רב הנאשם
עם אביו. הנאשם מודה בזה שאביו כעס עליו בגלל
ההיעדרות.

הנאשם פנה למתלונן ואמר לו ש"הכל בגללך, אתה אחראי",
קילל אותו ואמר לו "בן זונה", דבר זה מצביע שהנאשם יצא
מהנחה כי המתלונן זה שמסר הודעה לאביו של הנאשם בענין
היעדרותו.

בגלל זה הנאשם כעס על המתלונן וגרם לו כדי לתפוס את את
החפירה להניפו, לכוונו ולהנחיתו על ראשו של המתלונן.

השתלשלות המקרה מצביעה על כך כי הנאשם התכוון
לפגוע במתלונן. עקב המניע הנ"ל חזה הנאשם מראש לפגוע
במתלונן, שלף האת אשר היה זרוק לידו על האדמה וכיוון
אותו והנחיתו על ראשו של המתלונן, רצה בכך להשיג את
הפגיעה האסורה.

לכן הנאשם פעל בכוונה כדרוש לפי סעיף 329לחוק
העונשין.

ג. התוצאה שאני מגיע אליה היא שהמדינה הצליחה להוכיח
האשמה שיוחסה לנאשם ועל כן אני מוצא אותו אשם
בעבירת חבלה בכוונה מחמירה - עבירה בניגוד לסעיף
)1( 329לחוק העונשין 1977והנני מרשיעו בכך.

ניתן והודע היום 27/01/99במעמד הצדדים.
-------------------
ע.ר. זועבי, ס.נשיא

סנא חאמד
פ000706ך

בבית המשפט המחוזי בנצרת
פ ר ו ט ו ק ו ל

בפני
כב' ס. הנשיא: ע.ר זועבי


ת.פ: 70/96

המאשימה: מדינת ישראל
עו"ד דבור

- נ ג ד -

הנאשם/ת/ים: ריאד שחאדה
עו"ד שפריר

עו"ד שפריר: אני מבקשת להזמין תסקיר מבחן לגבי הנאשם, מדובר באדם
בן 29שזאת ההסתבכות היחידה שהיתה לו בלי שום עבר פלילי, גם מאז
המקרה

עו"ד דבור: אין חובת תסקיר ואני מבקש לטעון לעונש, הנסיבות של
הנאשם יכולים להיות מפורטים על ידי חברתי, אין כל סיבה לדחיה.
ה ח ל ט ה

אינני מקבל בקשת עו"ד שפריר, נסיבותיו האישיות של הנאשם יכולה
עו"ד שפריר להביא בפני
בית המשפט ובית המשפט לאחר שישמע באי כח
הצדדים יתחשב בכל מכלול הנסיבות. ולפי בקשת עו"ד שפריר אני מכריז
על הפסקה של חצי שעה כדי לאפשר לעו"ד שפריר לשוחח עם הנאשם
ולדלות ממנו נימוקים נוספים אם חסרים לה נימוקים לקולא שתצביע
עליהם בפני
בית המשפט.

ניתן והודע היום 27/01/99במעמד הצדדים.

-------------------
ע.ר. זועבי, ס.נשיא








פ בית משפט מחוזי 70/96 מדינת ישראל נ' ריאד שחאדה (פורסם ב-ֽ 27/01/1999)