פסקי דין על ניר עובד | פסקי דין על רון נגרי | פסקי דין על נ.ע.ר השקעות (2000) | פסקי דין על שלמה לונדון | פסקי דין על עומר ש.ל.תקשורת מקומית |

52051-12/13 א     10/03/2019




א 52051-12/13 ניר עובד, רון נגרי, נ.ע.ר השקעות (2000) בע"מ נ' שלמה לונדון, עומר ש.ל.תקשורת מקומית בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 52051-12-13 עובד ואח' נ' לונדון ואח'



לפני כבוד השופט סארי ג'יוסי




התובעים

.1

ניר עובד

.2

רון נגרי

.3

נ.ע.ר
השקעות (2000) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גד שושני

נגד

הנתבעים

.1

שלמה לונדון
.2

עומר ש.ל. תקשורת מקומית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל טסלר




החלטה


בהחלטה מיום 31.5.2016 שהוכתרה כ-"

פסק דין
חלקי", קבעתי בין היתר, כי התובעים זכאים לרווחים מעסקי הזכיינות במקומונים שהנתבע 1 מנהל באמצעות הנתבעת 2, הגם שמצאתי כי בין התובעים והנתבעים לא נכרת הסכם מחייב לניהול והפעלה של הזכיינות במקומונים.
כמו כן ניתן צו למתן חשבונות לחשיפת הדוחות הכספיים של הנתבעת 2 וכן כרטסת הנהלת החשבונות ממועד הקמת החברה ועד למועד הכרעה זו (להלן: "פסק הדין החלקי").

הדוחות הכספיים, דוחות ההתאמה למס וכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת 2 הועברו לבחינת מומחי הצדדים לצורך בחינת שיעור ההכנסות וההוצאות של החברה.
לאחר קבלת המסמכים, או חלקם, כטענת התובעים, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך תיקון סכום התביעה המקורי. בדיון שהתקיים ביום 9.7.2017 אושרה בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה והעמדתו על סכום של 18,908,539 ₪ + 7,000,000 ₪. כמו כן הנתבעים התחייבו להמציא לתובעים את מלוא המסמכים, הכרטסות והדוחות עליהם סוכם.

לאחר קבלת המסמכים, פנו הצדדים למומחים כלכליים בתחום ראיית החשבון לשם בחינת רווחי החברה בראי המקובל בחברות הפועלות בתעשיית ההוצאה לאור והגשת חוות דעת.
מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של רוה"ח עדי חמצני (להלן: "רו"ח חמצני"), ומטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר טל מופקדי (להלן: "ד"ר מופקדי"). בהמשך הגיש כל צד חוות דעת משלימה/עדכון, ערוכים ע"י המומחה מטעמו.

המומחים נחקרו על חוות דעתם בשני מועדים שונים, שלאחריהם הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים.

בגדרי סיכומיהם עמדו הצדדים על המחלוקות שנתגלעו ביניהם ובעיקר בדבר גובה הוצאות החברה ונחיצותן לשם יצירת הכנסות החברה. ואלו הן עיקר הסוגיות המצויות במחלוקת:
א.
האם הכנסות החברה נמוכות באופן מלאכותי בשל הוצאות גבוהות שאינן נדרשות לשם השאת רווחי החברה, כדוגמת הוצאות אש"ל, טיסות לחו"ל, השכר ששולם לעובדים, גובה דמי השכירות והוצאות משפטיות. כמו כן נתגלעה מחלוקת בנוגע למספר העובדים שהועסקו בפועל בנתבעת 2 לעומת העובדים אותם מעסיק הנתבע 1 ביתר החברות שבבעלותו.
ב.
זהותם של הבכירים בחברה והשכר הראוי והמקובל בשוק המשתלם לבכירים בתחום ההוצאה לאור.
ג.
שיעור הזכאות לרווח לכל אחד מהצדדים בהתחשב בגובה הסיכונים שכל צד נטל על עצמו ותרומתו לפעילות החברה ולהיותה רווחית, בשים לב למקובל בשוק ההוצאות לאור.

מלבד המחלוקת הנוגעת לשיעור הרווחים (הכנסות בניכוי הוצאות) חלוקים הצדדים בנוגע לגובה שיעור זכאות התובעים באותם רווחים, מאחר וכאמור בין הצדדים לא נכרת חוזה מחייב הקובע את תוצאות העברת הזכיינות במקומונים מהתובע 1 לניהול הנתבע 1, קרי את גובה הרווחים אשר ישתלמו לראשון ואת שיעור הרווח לו יהא זכאי האחרון.
לטענת התובעים הם זכאים ל-72.16% מרווחי הנתבעת 2, ואילו לטענת הנתבעים, לא עלה בידי התובעים להוכיח את עצם זכאותם לרווחים כלשהם, ולחילופין, כי התובעים זכאים אך ל- 7.9% מהרווחים, מאחר ולא נשאו בסיכוני הקמת החברה והפעלתה.

רקע עובדתי
:
לא ראיתי לחזור על העובדות שתוארו בהרחבה בהחלטה אותה הכתרתי כ"

פסק דין
חלקי" מיום 31.5.2016. עם זאת ולמען שלמות התמונה, מצאתי לפרט בקצרה את העובדות המרכזיות, ולעמוד על השינויים שחלו בבעלות על המקומונים ממועד הקמתם ועד למועד הגשת התובענה.

הד הקריות בע"מ (להלן: "הד הקריות") היא חברה שעסקה בניהול מקומונים, והתובע 1 - ניר עובד
(להלן: "עובד") , התובע 2 - רון נגרי
(להלן: "נגרי") והנתבע 1 - שלמה לונדון
(להלן: "לונדון") היו בעלי מניות בה.

"הפקות כל בו חיפה בע"מ" (להלן: "כל בו חיפה") היא חברה שמניותיה בבעלות הוצאת עיתון הארץ בע"מ (להלן: "הארץ") שעסקה בין השאר בניהול מקומונים והייתה בעלת מניות בהד הקריות.

בשנת 1996, כתוצאה ממיזוג הפעילות העסקית בתחום המקומונים של החברות הד הקריות וכל בו חיפה, הוקמה חברת כל בו החדשה בע"מ (להלן: "כל בו החדשה") אשר עסקה בין השאר בהפקה והפצה של מקומונים ושל לוח מודעות בשם "הלוח הבטוח".
בעלי המניות בכל בו החדשה כללו את הארץ, כל בו חיפה, עובד, נגרי, לונדון ושני שותפים נוספים – דורון לונדון (להלן: "דורון") ושלמה תל (להלן: "שלמה").
בהתאם להסכמות שהושגו במסגרת המשא ומתן בין הצדדים, קיבלה הארץ את מרבית המניות בכל בו החדשה.

בשנת 2000 הקימו עובד ונגרי את התובעת 3 – חברת נ.ע.ר השקעות (2000) בע"מ
(להלן: "נער השקעות"), ושלמה תל העביר את אחזקותיו בכל בו החדשה לחברה אחרת שהקים בשם תל די סי בע"מ (להלן: "תל די סי").


מיזוג הפעילות העסקית בתחום המקומונים לא עלתה יפה ולכל בו החדשה נגרמו הפסדים כלכליים.

לאחר שהתקיים הליך בוררות בין בעלי המניות בכל בו החדשה, נחתם ביום 4.10.2006 הסכם בין כל בו החדשה לבין בעלי מניותיה (להלן: "הסכם הזכיינות").
במסגרת הסכם הזכיינות נקבע בין השאר, כי פעילות המקומונים תוצא מתוך כל בו החדשה בדרך של זכיינות, ואילו פעילות הלוח הבטוח תיוותר בה. הבעלות במקומונים נשארה בידי כל בו החדשה ואילו הזכייניות קיבלו על עצמן רק את הזכות לנהל ולהפיץ את המקומונים, תמורת תשלום דמי ניהול. כן נקבע, כי הזכות לנהל את המקומונים שבבעלות כל בו החדשה תתחלק בין שתי קבוצות: "קבוצת הארץ" ו"קבוצת נער החדשה". קבוצת הארץ הוגדרה בהסכם הזכיינות ככוללת את הארץ ורשת שוקן, ואילו קבוצת נער החדשה הוגדרה בהסכם הזכיינות ככוללת את נער השקעות, לונדון ודורון. לתל די סי לא הוענקו זכויות באף אחת מהקבוצות שנזכרו לעיל.

במסגרת הסכם הזכיינות נכתב, כי על הצדדים למסור הודעה על הפעלתו של הסכם הזכיינות.

ביום 31.10.2006 הודיעו נער השקעות, לונדון, דורון ותל די סי על הפעלתו של הסכם הזכיינות. לאחר מכן החלו עובד ולונדון לנהל משא ומתן באשר לאופן הפעלת הזכיינות מטעמם, תחת קבוצת נער החדשה.

במהלך חודש ינואר 2007 ייסד לונדון את הנתבעת 2, עומר ש.ל. תקשורת מקומית בע"מ
(להלן: "עומר תקשורת מקומית") בה הוא משמש כבעל מניות והמנהל הרשום היחיד.
באמצעות חברה זו ניהל
לונדון את המקומונים נשוא המחלוקת.

פסק הדין החלקי
:
בהחלטה מיום 31.5.2016, ציינתי כי על אף שהצדדים ניהלו משא ומתן בנוגע לתנאי ההסכם הראשון, אין כל ראיה לפיה עובד קיבל את הצעתו של לונדון בפועל והחליט להתקשר עמו בהסכם הראשון, שכן בין הצדדים נותרו נושאים פתוחים אשר לא לובנו עד תום.
כמו כן נתתי את דעתי לעובדה כי ההסכם הראשון לא קוים ואיש לא פעל על פיו במשך 6 השנים שחלפו ממועד כריתתו לכאורה, ועד למועד פסק הדין החלקי (בין היתר לא התקיימה אסיפה רבעונית של בעלי מניות, לא נחתם הסכם מלא בין הצדדים המסדיר זכות סירוב ראשונה ומנגנון לפתרון סכסוכים, עובד לא קיבל בפועל מניות בעומר תקשורת מקומית ואף לא קיבל את הרווחים מעסקי הזכיינות).
משכך קבעתי כי לא השתכלל בין הצדדים חוזה מחייב בדמות ההסכם הראשון.

כמו כן קבעתי כי ההסכם השני לו טען לונדון לא הוכח ותוכנו אף סותר את האמור בהסכם הזכיינות, המסמך היחיד במסגרתו העלו הצדדים את רצונם המשותף עלי כתב ותוכנו אינו שנוי במחלוקת.


אומנם לא עלה בידי מי מהצדדים להוכיח כי נכרת הסכם מחייב שקבע את תנאי הפעלת המקומונים ואופן חלוקת הרווחים. עם זאת לאור תוכנו של הסכם הזכיינות שאינו שנוי במחלוקת, ההודעה מיום 31.10.2006 אותה מסרו התובעים ולונדון שאישרה את הפעלת הסכם הזכיינות, מצאתי לקבוע כי התובעים זכאים לרווחים מעסקי הזכיינות במקומונים שלונדון מנהל כעת באמצעות עומר תקשורת מקומית.

פסק הדין החלקי מותיר אומנם את ההכרעה בדבר שיעור חלקם של התובעים ברווחים למועד מאוחר יותר. יחד עם זאת נקבע כי בקשת התובעים לפסוק להם סעד כספי על פי 72.16% מעומר תקשורת מקומית, נדחתה, מאחר ולא עלה בידם להוכיח זכאותם זו, אף לא להסביר בכתב או בעל-פה הכיצד הגיעו לשיעור זה.


סיכומו של דבר, אומנם דחיתי את טענת התובעים לפיה הם זכאים לחלק בעומר תקשורת מקומית, אך באותה נשימה ציינתי כי אין באמור כדי לאיין את זכאותם לחלק מסוים ברווחי המקומונים, זאת לאור שותפותם בנער החדשה שלה זכויות בכל בו החדשה. על כן חייבתי את הנתבעים למסור לתובעים דין וחשבון על הכנסותיהם מהמקומונים, אם כי לא הכרעתי באותו השלב מה שיעור חלקם ברווחים.

תמצית טענות הצדדים
:
מרבית טענות הצדדים נוגעות לחוות דעת המומחים ומסקנותיהם.

יתר טענות הצדדים מתמקדות בגובה האחוזים המגיע לתובעים מרווחי עומר תקשורת מקומית:
לשיטת התובעים הם זכאים ל-72.16% לאור קביעות בית המשפט בסעיפים 92 ו-93 ב"פסק הדין החלקי", בתוספת ריבית, ואילו לשיטת הנתבעים, לא עלה בידי התובעים להוכיח את המקור החוקי או ההסכמי המצמיח להם זכאות לקבל נתח מאותם הרווחים, ועל כן יש לדחות את תביעתם. עוד נטען כי הסכם הזכיינות אינו קובע את אופן חלוקת האחזקות או הרווחים בין הצדדים.
לחילופין טענו הנתבעים כי התובעים זכאים לכל היותר ל-7.9% מהרווחים נוכח שיעור הסיכונים הגבוה שעמד ברובו לפתחו של לונדון לעומת שיעור הסיכונים הזניח שעמד לפתחם של התובעים.

דיון והכרעה
:
כאמור, במסגרת פסק הדין החלקי קבעתי כי נוכח היעדר הודעת קיבול מצד עובד, ההסכם הראשון לא השתכלל לכדי חוזה מחייב. כך קבעתי גם בנוגע להסכם השני שלטענת לונדון נכרת בין הצדדים בעל-פה.

אומנם לא עלה בידי הצדדים לערוך הסכם מקיף וכולל אשר יסדיר בהסכמה את כלל הנושאים, ועל כן החוזה בין הצדדים לא השתכלל. למרות האמור, המקומונים עברו לניהולו הבלעדי של לונדון באמצעות חברה שבבעלותו– עומר תקשורת מקומית. כמו כן במשך 6 שנים שחלפו ממועד הקמת החברה ועד למועד "פסק הדין החלקי", עובד לא עמד על זכויותיו, לא דרש לקבל רווחים, ולא חתר לקיום משא ומתן אינטנסיבי שבסופו ייחתם הסכם כולל וממצה. מנגד, במשך כל אותו הזמן לונדון המשיך לנהל את המקומונים באמצעות חברה, ונהנה מהרווחים שהופקו, ללא שהוא פנה לעובד והפציר בו להגיע עמו להסכמות הנוגעות לרווחים המגיעים לו או בקשר ליתר הנושאים שבמחלוקת.

כבר בתחילה מצאתי לקבוע כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין נזק לא ממוני, כפי שיבואר להלן.

בע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (11.11.2010) נקבע כדלקמן:

"הפיצוי הלא-ממוני כפוף לשיקול דעת שיפוטי, ואין צורך בהבאת ראיות לגביו. הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה: "פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני... נתונה לשיקול דעת בית המשפט... ומכאן, שהיא שמורה למקרים מיוחדים"
(
ע"א 3437/93 אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר, פ"ד נד

(1) 817, 835 (1998)).

בענייננו, שני הצדדים לא פעלו לשם הגעה להסדר מוסכם שיסדיר כלל
מה יהא חלקו של כל צד
בניהול המקומונים וברווחיהם, תוך התחשבות בכלל הסיכונים והסיכויים ושיקלולם לכדי אחוז רווח ראוי, ומנגד מעריך את גובה ההשקעה הנדרשת מצדו בחברה (ערבויות בנקאיות, הלוואה או אחר) לטובת השאת רווחיה או סילוק הסיכונים מעל כתפיו.
כאמור, לונדון החל לנהל את המקומונים ולגזור את רווחיו באמצעות חברה שהקים לטובת מטרה זו ומנגד עובד שקט על שמריו ולא עמד על זכויותיו במשך כל אותן שנים.

התנהגות התובעים אומנם אינה מאיינת את זכותם לקבל נתח מהרווחים שהפיקו המקומונים, אך אינה מזכה אותם גם בפיצוי בגין נזק לא ממוני/עוגמת נפש.

אומנם בפסק הדין החלקי קבעתי כי עוגמת הנפש גם תיגזר מגובה הרווחים שיפסקו לטובת התובעים, עם זאת משעיינתי בחוות דעת הצדדים ונדרשתי פעם נוספת להתנהלות הצדדים במהלך המשא ומתן לקראת חתימת ההסכם וגם התנהגותם לאחר שלא עלה בידם להגיע להסכמות, שוכנעתי כי התובעים אינם זכאים לפיצויים בגין ראש נזק זה.

כעת לשאלה, מה שיעור הרווח לו זכאים התובעים בהיעדר הסכם בין הצדדים, לאור שותפותם בנער החדשה שלה זכויות בכל בו החדשה.


לא ראיתי לדון פעם נוספת בטענת הנתבעים לפיה הסכם הזכיינות אינו מחייב שהתובעים או מי מהם יהיו חלק מהזכיינות, שכן טענה זו נדונה באופן מפורט ונדחתה כבר במסגרת סעיפים 60-63 ל"פסק הדין החלקי", בהתבסס על הוראות הסכם הזכיינות שאינו שנוי במחלוקת.

בחוות הדעת של מומחה התובעים – רו"ח חמצני, אין כל התייחסות לשאלה מהם הקריטריונים המנחים והרלוונטיים לשם חישוב אחוזי הרווח המגיעים לתובעים, בהיעדר הסכם בין הצדדים, ולא מצאתי תימוכין לטענת התובעים כי זכאותם עולה לכדי 72.18%.

עוד בפסק הדין החלקי ציינתי כי טענת התובעים לזכאות ב-72.18% נטענה כלאחר יד ללא כל נימוקים בצידה.

מנגד, ד"ר מופקדי התייחס באופן ברור לדרך חישוב שיעור אחוזי הרווח המגיעים לתובעים אשר עשויים להיגזר מגובה ההשקעות והסיכונים שעמדו לפתח כל אחד מהצדדים ובתרומתם לחברה העוסקת בניהול המקומונים ולהשאת רווחיהם.
וכך ציין ד"ר מופקדי בחוות דעתו:
"...בעולם העסקי נהוג שקיים מתאם מסוים בין ההשקעות שכל שותף נוטל במסגרת השותפות לבין זכאותו לרווחיה. ההשקעות יכולות להתבטא במספר רב של צורות, לרבות: השקעות כספיות... קשרים וגישה לשווקים חדשים...ידע ויכולת להשביח את ביצועיה הפיננסיים של החברה... העברת נכסים בלתי מוחשיים כגון שם, פטנטים וכו' לחברה...נטילת סיכון/העמדת ערבות...העמדת ערבויות..."

הקריטריונים המנחים אותם מנה מומחה הנתבעים נכונים בעיניי, ולטעמי, כדי להגיע לתוצאה צודקת ונכונה יש לבחון את שיעור ההשקעות של כל שותף בחברה, הסיכונים שעמדו לפתחו של כל אחד מהצדדים, וגובה האחזקות והון המניות של כל אחד מהצדדים בכל בו החדשה ובנער החדשה. לאחר בחינה זו יש לשקלל את כל הנתונים יחדיו בראי הנתונים המקובלים בשוק ההוצאה לאור, ומכל אלו לגזור את אחוזי הרווח המגיעים לתובעים.


עם זאת סבורני כי לא עלה בידי מומחה הנתבעים לבסס כדבעי את מסקנתו לפיה לא מגיעים לתובעים כל אחוזי רווח ולכל היותר הם זכאים לקבל 7.9% מהרווחים.

זאת מאחר ומומחה הנתבעים יצא מתוך נקודת הנחה כי הכספים אותם העמיד עובד לטובת עומר תקשורת מסווגים ככספי הלוואה ומשכך נשללת לשיטתו זכאות התובעים לרווחים. זאת למרות האמור בסעיף 82 ל"פסק הדין החלקי" בו ציינתי כי "... הנתבע לא חלק על כך שהתובע 1 העמיד לטובת הנתבעת פיקדון בסך של כמיליון ₪, כדי ליטול חלק בסיכון שנתבע לקח על עצמו בהפעלת המקומונים. משכך, אין מחלוקת כי התובע 1 היה שותף, במובן זה שסייע בהקמתה של הנתבעת"; כמו כן חוות הדעת מתעלמת מנתון מהותי והוא חלוקת האחזקות בהון המניות בכל בו החדשה ובנער החדשה.
בנוסף, לשיטת ד"ר מופקדי, שכרו של לונדון היה נמוך מהמקובל ועל כן יש לראות את הכסף שנחסך כהשקעה כלכלית נוספת בחברה. כך הניח משום שלשיטתו לונדון שימש במספר תפקידים נוספים מלבד תפקידו כעורך ראשי בגינם הגיעה לו תמורה נוספת, וגם משום שהשווה את גובה השכר לזה המשולם למנכ"ל ועורך ראשי בעיתון מעריב. זאת על אף שהודה בחקירתו כי קיים הבדל בין עיתונות מודפסת כדוגמת ידיעות אחרונות ומעריב לבין מקומונים (עמ' 171 לפרוט'), ואישר כי לא סקר מקומונים אחרים למעט אלו המנוהלים על-ידי עומר תקשורת (עמ' 179 לפרוט').

מעבר לאמור עדות המומחים, מטעם שני הצדדים, לא היו מהימנות בעיניי לעניין הערכת הוצאות החברה ואחוזי הרווח שנותרו לה לאחר הניכויים המתחייבים מההכנסות. יתר על כן, מהחקירות עלה הרושם כי לא עמדו בפני
התובעים מלוא המסמכים אותם הם ביקשו מהנתבעים, והם היו זכאים לקבלם, ועל כן חוות דעתם נערכה על בסיס מידע חסר.


למען ההמחשה אביא להלן מספר דוגמאות מייצגות מחקירות מומחי הצדדים:

חקירתו של רו"ח חמצני:
בחקירתו אישר כי עובר לעריכת חוות דעתו, לא ביקר במשרדי חברת עומר תקשורת ולא בדק את זהות העובדים במקום (עמ' 132 ועמ' 135 לפרוט').
כמו כן הודה, כי בחר להתעלם באופן מלאכותי מחלק מההוצאות של עומר תקשורת, מאחר ולא עמדו לרשותו נתונים מוחשיים בדבר גובה אותן ההוצאות:
"ש: אז מה שאתה אומר כרגע זה שאתה לא יודע אם יש באותם 80 מיליון שקל או איזה סכום שאמרת הוצאות שכירות או לא.
ת: נכון.
ש: אם אגיד לך שאין שם כי כל הוצאות השכירות הם ברכיב אחר שהתייחסת אליו אז אני מבקש שתאשר שחוות הדעת שלך בעניין דמי השכירות אינה נכונה.
ת: במקרה כזה צריך לבחון את חוזה השכירות לקבל אותם, לבדוק אם זה סביר או לא סביר הסכומים, הם שימשו במלואם את החברה להפקת העיתונים באתרים בכל התקופה.
ש: זה מה שעשה ד"ר מופקדי, נכון?
ת: יכול להיות שהוא עשה, לא לא היו נתונים.
ש: אז בכלל שלא היו נתונים אז יכול להיות או סביר להניח שחוות הדעת שלך בעניין הזה היא אינה נכונה.
ת: לכן קבעתי רק מחצית..."
(עמ' 133-134 לפרוט').
בהמשך חקירתו ציין רו"ח חמצני כי אינו יודע בוודאות כמה עובדים יש לחברת עומר תקשורת, וכי ההנחה בחוות דעתו לפיה יש בחברה 7 עובדים בלבד אינה נכונה, וסביר כי החברה מעסיקה מספר גבוה יותר של עובדים (עמ' 137 לפרוט').

עוד הודה רו"ח חמצני כי חוות דעתו לא התחשבה בהוצאות החברה בגין שכרו של לונדון, זאת משום שלשיטתו גובה השכר ואופי התפקידים אותם מילא לא הוברר, ומשכך כל הכספים אותם משך לונדון מהחברה אינם נכללים בשיעור ההוצאות, עד אשר יוכח אחרת:
"ש: זאת אומרת שאם בית המשפט יאמץ את חוות דעתך יוצא שמר לונדון עבד 9 שנים ניהל את החברה לשיטתך לא מגיע לו כסף על זה.
ת: לא. לשיטתי אמרתי צריך לבדוק מה הוא עבד ומה הוא תרם בחברה הזו ובחברות האחרות, ואז לבדוק.
ש: איפה קבעת את זה?
ת: מבחינתי כל המשיכות שהוא משך צריך להוסיף אותם לרווח. אני לא יודע מה השכר, מה הוא עשה בחברה לכן לא אוכל להגיד את השכר. מה שבטוח שהמשיכות שלו הם לא רלבנטיות להשקעה שלו בחברה. שנה אחת הוא מושך שקל ושנה אחת הוא מושך מיליון וחצי.
ש: אם בית המשפט לוקח את חוות הדעת שלך כמו שהיא יוצא שמר לונדון לא קיבל שום שכר עבור עבודתו, חוץ מלהחזיר לחברה את המיליונים והחברה מחלקת את רוב הכסף ללקוח שלך ומר לונדון נשאר בלי שום שכר עבודה.
ת: נכון..."
(עמ ' 141 לפרוט').

חקירתו של ד"ר מופקדי מומחה הנתבעים
:
בחקירתו של ד"ר מופקדי הודה זה כי זהותם של הבכירים להם שולמו משכורות בערכים גבוהים אינו מצוי בידיעתו (עמ' 178 לפרוט').
בהמשך חקירתו תמך ד"ר מופקדי בטענת התובעים לפיה מלוא הנתונים לא עמדו בפני
רו"ח חמצני בעת שזה ערך את חוות דעתו:
"ש: רשימת העובדים הייתה בפני
רואה חשבון חמצני כשעשה את חוות דעתו?
ת: לפי הבנתי מההתכתבות ביניהם התשובה היא שזה לא היה בפני
ו, אבל החל מהמועד שהגשתי את חוות דעתי אני חושב שהיה יכול להגיע לנתונים האלו.
ש: אבל לא מצאת לנכון לעשות זאת.
ת: לא נתבקשתי.
ש: על ידי מי לא נתבקשת?
ת: לא נתבקשתי"
(עמ' 186 לפרוט').

לאחר מכן ציין ד"ר מופקדי כי לשיטתו אין כל הבדל בין ההוצאות, סיווגן וההפרדה המתבקשת ביניהן:
"ש: חמצני רשם שאלה מי הם אותם עובדים שקבלו 30 מיליון ולא קבלנו תשובה.
ת: אם יצליב את כרטיס המעביד עם הכרטסת הוא יקבל רשימה שמית מלאה בעשר דקו תעבודה. לשאלתך חברה פרטית שמנוהלת היא אדישה לחלוטין לשאלה האם איש שיווק זה רשום כעלות המכר או האם רשום בנהלה וכלליות מה שמעניין מנהל יחיד בחברה זה מהי שורת הרווח שלו והסיווג החשבונאי לא מטריד אותו יותר מידי. אתה שואל למה בחברה החברה להציג את עלויות הדפוס הישירות כעלות המכר ואת עלויות השכר כהנהלה וכלליות יש אנשים שיודעים יותר טוב ממני.
ש: אתה לא יודע את התשובה.
ת: אני לא יודע את התשובה"
(עמ' 185 לפרוט').
כמו כן, מומחה הנתבעים ציין כי אינו יכול לאשר שהרשימה השמית הכוללת כ - 150 עובדים מתייחסת רק לעובדים של חברת עומר תקשורת, ולא גם לכאלו העובדים בחברות נוספות שבבעלות לונדון (עמ' 182 לפרוט').

עינינו הרואות כי חוות הדעת של שני הצדדים רצופות אי דיוקים מהותיים ואני מתקשה להסתמך עליהן בבואי לשום את שיעור הרווחים המגיע לתובעים ולהעריך את שיעור רווחי החברה. זאת בייחוד כאשר מדובר בסכומים ניכרים הדורשים הערכה זהירה ושקולה תוך התחשבות בכללים חשבונאיים מורכבים ועיון בנתונים רבים.


לאור הפער העצום בין חוות דעת הצדדים והצורך לתור אחר יסודות חשבונאיים כלכליים לשם קבלת התוצאה המספרית של גובה האחוזים להם זכאים התובעים מרווחי עומר תקשורת מקומית, כמו גם חישוב של רווחי החברה שמהם ייגזרו האחוזים המגיעים לעובד, סבורני כי נכון וצודק למנות מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט ולהעניק לו סמכויות נרחבות לשם בחינת המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, תוך מתן תשומת לב מיוחדת להסדרים המקובלים בשוק בנוגע לחברות העוסקות בתחום ההוצאה לאור. זאת על אף ששמתי לנגד עיני את השלב המתקדם בו מצוי ההליך ותוך שאני ער לכך כי היעדרו של הסכם מקשה על מלאכת הערכת הרווחים להם זכאים התובעים. אינני פוסל האפשרות כי מומחה כזה אשר יונחו לפניו חוות הדעת מטעם הצדדים, יאמץ אחת מהן, אולם כאמור, נוכח הפערים בין המומחים, והקשיים שמעוררות חוות הדעת, מתעורר כאן הצורך, וביתר שאת, להיעזר בשירותיו של מומחה ניטרלי.

הפסיקה חזרה והדגישה את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט המשמש כידו הארוכה של בית המשפט. קיימת חשיבות רבה בעיניי לעדות מומחה ממונה ניטרלי ככלי מתווך בין עולם הנתונים החשבונאיים ובחינת המקובל בשוק העבודה בתחומים מסוימים לבין אולם בית המשפט, כך שבפני
הערכאה השיפוטית תעמוד חוות דעת ברורה בנושאים הטעונים מומחיות על-ידי גורם מקצועי הבקיא ברזי התחום (השווה: ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי [פורסם בנבו] (9.4.2006)).

בענייננו נדמה כי אין די בחוות הדעת הקוטביות שהונחו בפני
בשילוב עדויות הצדדים ויתר הראיות הקיימות בתיק, כדי להוביל להכרעה הנכונה, בעיקר משום שספק אם ניתן ללמוד מאלו על הנהוג והמקובל בתחום ההוצאה לאור, על שיעור השכר הראוי לבכירים ולזוטרים, מספר העובדים המקובל למקומון בעל תפוצה מסוימת, ועל גובה ההוצאות המקובלות בעסק מסוג זה ועוד נתונים רלוונטיים וקשורים הדרושים לשם קבלת הכרעה נכונה וצודקת, בהינתן קביעותי ב"פסק הדין החלקי".

לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים לפיה השגות התובעים כנגד דוחותיה הכספיים של עומר תקשורת מקומית מהווים הרחבת חזית משאין להן זכר בכתב התביעה. טענה זו דינה להידחות מאחר ורק במסגרת פסק הדין החלקי ניתן צו לגילוי הדוחות הכספיים של החברה ועל כן לא היה באפשרות התובעים לצאת חוצץ כנגד נתונים שלא היו חשופים בפני
הם בשעת הגשת כתב התביעה.


בנוסף, לא ראיתי להכריע בטענות התובעים בנוגע לאי גילוי מלוא המסמכים. זאת מאחר וככל שימונה מומחה הוא יאסוף לידיו את מסמכי החברה הנדרשים לשם הערכת הכנסותיה והוצאותיה, יוודא כי כל המסמכים הדרושים מצויים בידיו, ויבקש מהנתבעים השלמות ככל שיהיה צורך בכך. יוער כי אין במספר המסמכים שהועברו (המחזיקים כ- 48,000 עמודים) כדי לבסס טענה לפיה מלוא המסמכים הועברו, ומכל מקום לא ראיתי להכריע בסוגיה זו.

עם זאת ראיתי לציין, מבלי לטעת מסמרות, כי נראה שנכון יהא לנכות, כטענת הנתבעים, מאחוזי הרווח שיפסקו לתובעים את תשלומי החובה בהם נשאה עומר תקשורת מקומית ככל שאלו לא נכללו במסגרת חישוב ההוצאות המנוכות מההכנסות, כדוגמת דמי הזכיינות (כנטען בסעיף 67 לסיכומי הנתבעים). כמו כן, נראה, שוב מבלי לקבוע מסמרות, כי מתוך אותם סכומים שייפסקו לטובת התובעים כנגזרת מרווחי המקומונים יהיה צורך לנכות מס (מס חברות, מס הכנסה, מס דיבידנד – כנטען בסעיף 95 לסיכומי הנתבעים), ככל שאלו לא נלקחו בחשבון במסגרת חישוב רווחי החברה – קיזוז ההוצאות מסך ההכנסות (על מנת שלא יהיה "ניכוי כפל").


מינוי מומחה על ידי בית המשפט מוסדר בתקנה 130 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984
הקובעת כי "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין
"
.

הצדדים יגישו עמדתם לתיק בנושא מינוי המומחה מטעם בית המשפט תוך 10 ימים. בכל מקרה, טוב יעשו הצדדים אם יסכימו על זהות המומחה או על מספר מומחים המקובלים עליהם ויגישו את הרשימה המוסכמת לבית המשפט, כאשר ככל שאחליט על מינוי מומחה, זה ימונה מתוך אותה רשימה.





ההחלטה תומצא לצדדים בדואר.


ניתן היום,
ג' אדר ב' תשע"ט, 10 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 52051-12/13 ניר עובד, רון נגרי, נ.ע.ר השקעות (2000) בע"מ נ' שלמה לונדון, עומר ש.ל.תקשורת מקומית בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/03/2019)