פסקי דין על אורטל לוי | פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

14434-11/18 עשא     12/03/2019




עשא 14434-11/18 אורטל לוי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ








בית משפט השלום בנצרת



עש"א 14434-11-18 לוי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אלעד טל


מערערת

אורטל לוי


נגד


משיבה

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ









פסק דין


מהות ההליך ורקע בתמצית
1.
לפני ערעור על-פי

סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981
(להלן: "החוק"), במסגרתו עותרת המערערת להורות על גריעת 10 שיקים ממניין
השיקים שסורבו, המשוכים על חשבונה, שמספרו 638471 (להלן: "החשבון"), המתנהל אצל המשיב (להלן: "הבנק").

2.
למערערת חשבון עסקי בבנק, שנפתח ביום 21.6.16, במסגרתו הוקצתה מסגרת אשראי בחשבון
בסך 20,00 ש"ח, אשר הוגדלה עם הזמן, לבקשת המבקשת ובאישור הבנק לסך של 25,000 ש"ח ולאחר מכן לסך של 27,000 ש"ח לתקופה קצובה
(להלן: "הסכם מסגרת אשראי").

3.
ביום 13.2.18 נשלחה למערערת התראה בגין חמישה שיקים שחזרו בהיותם ללא כיסוי מספיק.

4.
ביום 12.10.18
מניין השיקים המסורבים בחשבון בשל אי כיסוי מספיק
עמד על עשרה, ונשלחה למערערת הודעה בדבר החלת הגבלות על החשבון החל מיום 26.10.18 ועד ליום 25.10.19.

5.
המערערת מתייחסת לגריעת המחאות על פי רשימת ההמחאות שסורבו, להלן:
1.
שיק מס'
2096386 על סך
250 ₪, תאריך הסירוב: 14.1.18;
2.
שיק מס' 2096383
על סך
800 ₪, תאריך הסירוב: 12.2.18;
3.
שיק מס' 2096425 על סך
568 ₪, תאריך הסירוב: 12.2.18;
4.
שיק מס' 2096412 על סך
386 ₪, תאריך הסירוב: 12.2.18;
5.
שיק מס' 2096379 על סך
568 ₪, תאריך הסירוב: 12.2.18;
6.
שיק מס' 2096392 על סך
318 ₪, תאריך הסירוב: 11.5.18;
7.
שיק מס' 2194905 על סך
490 ₪, תאריך הסירוב: 11.5.18;
8.
שיק מס' 2194902 על סך
606 ₪, תאריך הסירוב: 16.5.18;
9.
שיק מס' 2194906 על סך
1,755
₪, תאריך הסירוב: 3.6.18;
10.
שיק מס' 2194925 על סך
520 ₪, תאריך הסירוב: 11.10.18.

6.
לשם הנוחות, ההתייחסות לשיקים תהא לפי מספורם לעיל, בהתאמה.

טענות המערערת
7.
פעילותה הרגילה בחשבון הבנק הינה בהיקף של אלפי שקלים, ומאז מתנהל החשבון לא היתה לבנק כל טענה כנגדה לגבי ניהול החשבון, עד לאחרונה.
כך הוקצתה לה מסגרת אשראי על סך
20,000 ש"ח, שעודכנה בחודש 2/18 לסך של 25,000 ש"ח ,
וכאשר היתה, מעת לעת, חריגה בחשבון הבנק
נהג לכבד את השיקים שלה, גם כאשר כיבודם הביא לחריגה משמעותית ממסגרת האשראי, ביודעו שהיא
תפקיד את הכספים (פירוט המקרים בס' 5 לערעור).

8.
המערערת אינה חולקת על כך שבמועד בו סורבו השיקים לא היתה יתרה מספקת בחשבון אשר הצדיקה את כיבוד השיקים
שסורבו,
אלא
טוענת, כי החלטת הבנק להחזיר את השיקים דנן, ללא התראה, ובניגוד להסכמות בין הצדדים, יש בה משום סטייה מדפוס התנהגות עקבי של הבנק כלפיה, עת איפשר לה משיכות קבועות מעבר למסגרת האשראי המאושרת , וכך נוצר בעיניה אותו "יסוד סביר להניח" כי השיקים מושא הערעור יכובדו. גם
כשהיתה
בחריגה משמעותית מהמסגרת המאושרת, פרע הבנק שיקים בחשבונה.
רצף הסירובים של השיקים שהחל ביום 14.1.18, כאשר תוך זמן קצר לא כובדו חמישה שיקים בחשבון, מהווה שינוי מדיניות של הבנק כלפיה.

9.
לטענת המערערת, החזרת השיקים לא נבעה מבעיה כספית או כלכלית שלה, והיא אך התנהלה בהתאם לדפוס בו התנהל חשבונה לאורך זמן.

10.
לזכות המערערת היו ביום סירוב השיקים חסכונות בסך של כ-23,000 ₪, ואולם במקום שהבנק יזרים לחשבנה, כפי שביקשה, את כספי תוכניות החסכון לשם הבטחת פירעון השיקים שהוצגו לאחר 12.2.18, בחר הבנק להורות על החזרת שיקים 5-10, מבלי ליתן הדעת לנזק שיגרם לה עקב כך.

11.
לטענת המערערת, הודעת ההגבלה לא הומצאה לה במועד, ונודע לה אודותיה רק עת הוגבל בפועל חשבונה. בנוסף, הטלת המגבלות על חשבונה
עלול להסב נזקים חמורים לעסקה ולמוניטין שלה.

טענות הבנק
12 .
הבנק העמיד למערערת מעת לעת מסגרות אשראי בחשבון על בסיס שיקולים עסקיים וענייניים ובכפוף לשיקול דעתו הבלעדי בנושא אשראי.

13.
הגבלת החשבון הינה כדין מאחר וביום 13.2.18, נשלחה למערערת התראה בגין חמישה שיקים שחזרו בהעדר כיסוי מספיק, לפיה הבנק אינו מוכן לאפשר משיכת שיקים בהעדר כיסוי מספיק בחשבון, ובאם יחזרו חמישה שיקים נוספים, תוטל על החשבון הגבלה. משניין השיקים המסורבים בחשבון עמד ביום 12.10.18 על עשרה, נשלחה למערערת הודעה על החלת הגבלה בחשבון מיום 26.10.18 ועד ליום 25.10.19.

14.
הבנק נהג לאשר למערערת חריגה ממסגרת האשראי במקרים חריגים, מקום שהמערערת נזקקה לכך באופן זמני ופנתה מבעוד מועד לקבלת אישור הבנק לכך.

15.
לא היה כל סיכום מפורש או משתמע בין המערערת לבנק לפיו חובה עליו לכבד שיקים שסורבו בהעדר כיסוי מספיק ולא היה למערערת כל יסוד לצפות כי השיקים יכובדו. נהפוך הוא. משך התנהלותה השוטפת בחשבון הבהיר לה הבנק פעמים רבות, כי ביום הצגת שיק לפרעון צריכה להיות בחשבון יתרה מספקת למשיכה, וכי ניהול החשבון לרבות הצורך לדאוג ליתרה שתכסה שיקים עתידים לפירעון, מבעוד מועד, הינם באחריותה הבלעדית, ואולם המערערת התעלמה מכך.

16.
הלכה
היא, כי קיומם של ביטחונות בחשבון אינו מקים חובה על הבנק לכבד שיקים שהוצגו בחריגה ממסגרת האשראי בחשבון . לאור החריגה
ממסגרת האשראי בחשבון במועד
הרוולנטי, ברי כי קבלת בקשת המערערת, משוללת כל יסוד.

17.
יצויין, כי הערעור הוגש ביום 7.11.18 לבית משפט השלום בטבריה ולצידו בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד ל עיכוב תחילת ההגבלה על חשבון המערערת, עד להכרעה בערעור.
באותו יום נעתר המוטב שדן בתיק לבקשה, בכפוף להפקדת סך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, להבטחת הוצאות הבנק בהליך, במידה והערעור ידחה.

18.
ביום 18.12.18 התקיים דיון, במסגרתו התקבלה החלטה, בהתאם לבקשת הצדדים, כי יוגשו סיכומים בכתב, בהתאם למועדים שנקצבו.

לאחר שהשופט הדן בתיק פסל את עצמו מאחר ואימה של המערערת עובדת בביהמ"ש בטבריה, נותב התיק
אלי לכתיבת פסה"ד.

סיכומי הצדדים
19.
לטענת המערערת, חשבונה התנהל ללא דופי תקופה ארוכה. מסיבות שאינן ידועות לה, שינה לאחרונה הבנק את התנהלותו כלפיה, זאת ללא כל התראה והסבר מצד מי מעובדי הבנק, זאת חרף טענת המצהירה מטעם הבנק, גב' אריאלה זאכי.

20.
מאחר והבנק התנהל כלפיה בעבר באופן
שאיפשר לה משיכות קבועות אינספור מעבר למסגרת האשראי
המאושר, ניתן לראות בשינוי בהתנהלות כשינוי בחוזה הכתוב בין הצדדים, באופן חד צדדי, והחלת הסכמות חדשות , בלא לידע את המערערת מראש. יש בכך כדי להוות הפרת חובתו של
הבנק כלפיה.

21.
המערערת טענה, כי כלל לא היתה
מודעת לכך שמסגרת האשראי בחשבונה הוגדלה, ודבר זה נודע לה רק עת הגיש הבנק את כתב התשובה לערעורה.

22.
בנוסף, הבנק לא איפשר לה למשוך 23,000 ש"ח כספים מתוכנית החסכון שלה לאחר שסורבו שיקים 1-5 בחשבונה ביום
12.2.18, דבר שהיה בו כדי למנוע את סירובם של 5 השיקים האחרונים ואת הגבלת החשבון.



23.
לאור האמור, על מנת למנוע נזקים כבדים למערערת,
מבוקש לגרוע 2 שיקים לפחות, כדי לבטל את ההגבלה
על חשבון הבנק שלה.
24.
הבנק שב וטען,
כי
אין כל בסיס לטענות המערערת. השיקים מושא הערעור סורבו כדין בהעדר כיסוי מספיק, וכי לא היה כל סיכום מפורש או מכללא לפיו היתה חובה עליו לכבד את השיקים שסורבו בהעדר כיסוי ולכן לא היה למערערת כל יסוד לצפות כי השיקים יכובדו.

25.

העובדה שהבנק הסכים מפעם לפעם
לסטות
מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת על חובתו להמשיך לעשות כן. על מנת להוכיח כי הותר לה לחרוג מהמסגרת המאושרת, היה על המערערת להראות הסכמה חד משמעית ברורה של הבנק, ולא די בטענתה לקיומו של נוהג , שלא גובה במסכת עובדתית.

26.
אין ממש בטענות הכלליות של המערערת, שלא גובו באסמכתאות הנדרשות לתמיכה בהן, לפיהן היה לה יסוד סביר להניח שהבנק יפרע את השיקים בהעדר יתרה מספקת בחשבון לכיסויים. אין כל סיכום מפורש או משתמע לפיו היה
על הבנק לכבד את השיקים דנן וכי היה למערערת יסוד לצפות כי השיקים יכובדו. טענה זו לא הופרכה ע"י המערערת בהעדר חקירת המצהירה מטעם הבנק על גרסתה.

27.
המערערת לא סתרה את העובדה כי נשלחה לה התראה ביום
13.2.18, לאחר חילול חמשת השיקים הראשונים, וחרף ההתראה, הוסיפה למשוך שיקים בהעדר יתרה מספקת בחשבון לכיבודם. וכך, ביום 12.10.18, כאשר מניין השיקים המסורבים בחשבון בגין אי כיסוי מספיק עמד על עשרה, נשלחה למערערת הודעה על החלת הגבלה בחשבון החל מיום 26.10.18, לשנה.

28.
תוכניות
החסכון בחשבון המערערת שימשו כבטחונות כנגד מתן אשראי בחשבון ואושר לה לשחרר את החסכונות כנגד הקטנת האשראי, אולם היא סירבה. בנוסף, אין בקיומם של בטוחות בחשבון, להקים חובה כלפי הבנק לכבד שיקים החורגים ממסגרת האשראי המאושרת.

דיון והכרעה:
29.
"שיק שסורב" מוגדר בחוק כ- "שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא הייתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול".
מכאן, בהתאם להגדרת החוק, שיק שלא היתה יתרה מספקת לפירעונו בעת הצגתו לפירעון, יש למנותו במניין השיקים שסורבו לצורך ההגבלה
.

30.
בהתאם לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב – 1992, "מסגרת אשראי" הינה סכום מרבי שתאגיד בנקאי הסכים מראש לכבד במסגרתו משיכות מחשבון עובר ושב של הלקוח.
אין חולק,
במועדי הצגת כל אחד מהשיקים שברשימה לפירעון, חרגה יתרת החובה מן המסגרת שהוקצתה למערערת בחשבונה (ס' 10 לסיכומי המערערת),
ועל כן, לא יכול להיות ספק כי סירוב הבנק לכבד את השיקים, מוצדק הוא.

31.
עם זאת, לטענת המערערת, הבנק נהג בעבר, ומעת לעת, לכבד פירעון שיקים תוך חריגה ממסגרת האשראי בחשבון, ולכן היה עליו לכבד את השיקים הנדונים כאן, ובכל מקרה היה למערערת יסוד סביר להניח כי כך ינהג הבנק.

מאידך, טוען הבנק, כי מדובר במקרים חריגים בהם המערערת פנתה לאישור החריגה ממסגרת האשראי מראש, ובכל מקרה, שיקול הדעת בעניין נתון לבנק, מכוח שיקולים מסחריים ענייניים.

32.
אכן, בנסיבות מסוימות בהם הבנק בהתנהגותו, מאפשר ללקוחו משיכות קבועות מעבר למסגרת האשראי המאושר במשך תקופה ממושכת, מבלי להעיר לו ולהזהירו, ומבלי להשיב לו את השיק, יכולה להתקבל הטענה, כי קיים בין הצדדים הסכם
מכללא, כפי טענת המערערת כאן (ראו את שנפסק בהקשר זה בע"א 4305/98

(מח – י-ם) מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
[פורסם בנבו]
).

ואולם, אינני סבור כי יש לגזור גזירה שווה מהפסיקה שהובאה לעיל לגבי התנהגות הבנק בעניינינו.
המערערת לא הוכיחה כי הבנק התיר לה לחרוג ממסגרת האשראי הפורמאלית באופן תדיר ועל פני פרק זמן ניכר בלא שום תנאי וסייג, ונראה, כי מדובר במקרים חריגים תוך קבלת אישור מראש והצגת ביטחונות ובטוחות מידיות לכיסוי החריגה מהמסגרת בחשבון, כגרסת הבנק, שלא הופרכה.

אם כן, הדבר נתון לשיקול דעתו של הבנק, ועצם העמדת מסגרת אשראי חורגת מפעם לפעם אינה מחייבת את הבנק לפעול כך בעתיד.
33.
בהקשר זה, נפסק, כי עצם העובדה שבנק מתיר לעיתים ללקוחו לחרוג ממסגרתו של האשראי המאושר אינה מקימה כשלעצמה חובה חוזית על הבנק להוסיף ולאשר החריגה (המ' (י-ם) 2025/98 ש.י.א.ת. חברה להשקעות בנין ופיתוח בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ;

ע"א 4305/98
מ.צ.י.ג.ה נ' בנק לאומי
,

[פורסם בנבו]
תק-מח 98(4) 316;
ע"א 4068/99
יס תעשיות עץ נ' בנק דיסקונט
,

[פורסם בנבו]
תק-מח 2000(2), 1298).

כבוד השופט יצחק עמית התייחס לסוגיה זו במאמרו "
חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981",
הפרקליט מד 455, 470, כלהלן:

"העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי. כל הסכמה ונסיבותיה, על רקע הבטחונות
של הלקוח בכל עת ועת, כשאת הסיכון נוטל הבנק. מקום, שבו חורג הלקוח ממסגרת האשראי המוסכמת, ניתן לומר, כי לא בזכות עסקינן, אלא בציפייה מסחרית, אשר לכלל זכות לא הגיעה, ואין ניצבת מולה חובה של הבנק".

כך גם נפסק ב
המ' (שלום י-ם) 7288/92
פולק ספיר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ


[פורסם בנבו]
:
"היסוד הסביר של הלקוח צריך להניח חובה מצד הבנק. תקווה, צפייה, מחשבה או סברה אינן מספיקות לשם כך.... אכן הנחה של המערערת מהפן הסובייקטיבי היתה גם היתה כאן, אולם יסוד סביר מהפן האובייקטיבי לקיום של חובה במובן המשפטי, מולה עומדת זכות נגדית, אין כאן".

בע"א 323/80
אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לד
(2)673
, נפסק:
"בחשבון עובר ושב יכול צד לתבוע ממשנהו רק את היתרה של חשבון זה אם היא לזכותו, ולא כל פריט מפריטי החשבון – הרי כל עוד חשבונו של לקוח הבנק הוא בחובה, אין ללקוח זכות לקבלת כסף כלשהו מהבנק...
דווקא אותה זכות לבנק להכריע לגבי כל משיכת יתר אם לכבדה אם לאו, מחייבת את המסקנה שאישור משיכות יתר מסוימות, אפילו כל משיכות יתר, אין בהן כדי לגרוע מזכות הבנק שלא להסכים למתן אשראי על פי משיכת יתר פלונית
".
34.
אשר לטענת המערערת כי הבנק נהג שלא כדין בסירובו לפירעון השיקים הואיל ובמועד הסירוב היו לה חסכונות בסך של כ-23,000 ₪, קובע

סעיף
4
ל
הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים)
, תשנ"ב-1992 חובה על בנקאי להחזיר שיקים ביום העסקים שלאחר הצגתם במידה והחשבון בו הוצג השיק לפירעון מצוי ביתרת חובה
, ואין בנקאי יכול להמתין עד שיואיל הלקוח לכסות את השיקים; אין הדין מקים חובה על הבנק לדאוג כי יתרת החשבון של לקוחותיו תיוותר במסגרת האשראי שהוקצתה ותעמוד ביתרה מספקת לפירעון שיקים, וחובה זו חלה על הלקוח עצמו, בעל החשבון (
תא"ק 12370/03
הבנק הבינלאומי הראשון סניף האופרה נ' אי.אי.אס. שירותי חניטה ישראל בע"מ ואח'

[פורסם בנבו]
;
ת"א 13386/03
הבנק הבינלאומי הראשון סניף האופרה נ' אינס-קייר בע"מ ואח'

(פורסם ב
יום
4.8.10).

35.
מהאמור לעיל, אין ביכולתי לקבל את טענות המערערת, כי מסגרות אשראי הוקצו לה באופן לא פורמלי, מעת לעת, באופן עקבי ושגרתי עד כדי שהיה לה יסוד להניח כי הבנק יכבד שיקים משוכים מחשבונה בכל עת ובכל מצב של יתרה. כאמור, סירוב הבנק לכבד כל השיקים ברשימה היה מוצדק.

36.
סיכומו של דבר, הערעור נדחה.
המערערת תישא בהוצאות הבנק בסך של 1,500 ₪ (כולל מע"מ).
תשלום ההוצאות יעשה מתוך הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט כתנאי לעיכוב ההגבלה על חשבון המערערת (1,500 ₪ - החלטה מיום 7.11.18).


המזכירות תמציא את פסק הדין
לצדדים.
ניתן היום,
ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.













עשא בית משפט שלום 14434-11/18 אורטל לוי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ (פורסם ב-ֽ 12/03/2019)