פסקי דין על שרינה אבישר (מזרחי) | פסקי דין על אריה אבישר | פסקי דין על איתן אבישר | פסקי דין על דורון שוסטר ז"ל | פסקי דין על עמרי גיא | פסקי דין על עמרי גיא אתר פסולת אשדוד |

2234/06 א     12/03/2019




א 2234/06 שרינה אבישר (מזרחי), אריה אבישר, איתן אבישר נ' דורון שוסטר ז"ל, עמרי גיא בע"מ, עמרי גיא אתר פסולת אשדוד בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 2234-06 אבישר שרינה ואח' נ' שוסטר דורון ואח'




התובעים:
1. שרינה אבישר (מזרחי)
2. אריה אבישר
3. איתן אבישר



נ
ג
ד


הנתבעים:
1. דורון שוסטר ז"ל
(על ידי מנהל העיזבון)
2. עמרי גיא בע"מ
3. עמרי גיא אתר פסולת אשדוד בע"מ










פסק דין
משלים



1.
ביום 19.10.2015 ניתן על ידי

פסק דין
בתביעת התובעים נגד הנתבעים וכן בתביעה שכנגד של הנתבעים נגד התובעים (להלן – "פסק הדין").
בפסק הדין התקבלה חלקית תביעתם הכספית של התובעים בקשר לחלקם ברווחי כריית החול במגרש שבבעלות חברת "אפאם", שבעלי מניותיה הם: הנתבעת 2 (שבבעלות הנתבע 1) - 694 מניות (מתוך 1,000), התובעת 1 – 165, אחרים – 141.
הנתבעת 2 הפכה להיות בעלת 694 מניות לאחר שהנתבע 1 (להלן – "שוסטר") רכש אותן מבעלי זכויות אחרות במגרש, בנסיבות שפורטו
בסעיפים 13-16 לפסק הדין.
התובעים טענו כי
שוסטר רכש מניות אלה עבורם, ולכן הם תבעו להורות על העברת המניות הללו על שמם.
תביעתם זו נדחתה.
כן נדחתה תביעתם שכנגד של הנתבעים.

2.
התובעים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 8240/15).
במסגרת הערעור עתרו התובעים (המערערים שם) להגשת ראיות נוספות, שיתמכו בתביעתם להעברת המניות שרכש שוסטר על שמם.
ביום 11.6.2017 ניתן בערעור

פסק דין
, כדלקמן:
"

לאחר שמיעת טענות הצדדים באשר לראיות הנוספות, החלטנו להתיר למערערים
להגיש כראיות נוספות את המסמכים המפורטים להלן:
א.
מכתב בא כוח בנק הפועלים מיום 13.8.2012 בדבר התנאים להסרת המשכנתא על מקרקעי המערערת 1 בגבעת שמואל.

ב.
ערבות בנקאית מיום 14.10.2012 שהבטיחה את פירעון ההלוואה אותה קיבלו המשיבים.
ג.
דרישת בנק הפועלים להארכת תוקף או חילוט הערבות הבנקאית.
ד.
הוראות להעברת סך של 3.6 מיליון ש"ח לסילוק יתרת ההלוואה אותה העמידה המערערת 1 לזכות המשיבים.
הגם שהראיות לא הוגשו במועד עקב מחדלם של המערערים, הרי שנוכח ההשלכה האפשרית שיש לכך על קביעת בית המשפט לעניין תשלום ההלוואה על ידי שוסטר, החלטנו לקבלן, והמענה למחדלם של המערערים יהיה בחיובם בהוצאות, ללא זיקה לתוצאות ההליך.
אנו מדגישים בצד האמור, כי אין אנו קובעים מסמרות בשאלת השלכות הראיות הנוספות על תוצאות ההליך.
בית המשפט המחוזי יקבע אם נדרשת השלמת טיעון ומה מתכונתה, ויינתן

פסק דין
משלים.



טענות הצדדים שמורות להם.



המערערים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 35,000 ש"ח."

3.
בדיון שנערך בפני
ביום 27.9.2017, הודיע ב"כ התובעים (עמ' 78 למטה):
" לשאלת בית המשפט אני מאשר כי התיק הוחזר על-ידי בית המשפט העליון
לבית משפט זה
אך ורק כדי לדון בנושא של מה שהוכתר בפסק הדין של
בהמ"ש קמא "המניות שנרכשו
על-ידי שוסטר" שזה סעיפים 67-73".

4.
לאחר הדיון הודיעו הצדדים כי הם מנהלים משא ומתן כדי להגיע להסדר סופי.

לבקשתם, ניתנו וחזרו ניתנו אורכות להשלמת המשא ומתן.

בסופו של דבר לא השכילו הצדדים להגיע להסדר והם נדרשו להגיש את טיעוניהם.

הטיעונים הוגשו ועכשיו ניתן פסק הדין המשלים.

5.
אזכיר בקצרה את הדברים שפורטו בהרחבה בפסק הדין:
התובעת 1 (להלן – "התובעת") הייתה אחת מיורשי הזכויות במגרש ובחברת אפאם מאת המורישים המקוריים.

הבעלות במגרש רשומה על שם חברת אפאם.
ביום 23.12.1998 נעשה הסכם בין התובעים ובין שוסטר הקובע את הרווחים שיופקו מעבודות כריית חול במגרש.
בסעיף 2 נכתב: "אבישר [התובעים] יסייע לדורון [שוסטר] במו"מ שינהל עם יתר בני המשפחה והיורשים במטרה לאפשר לדורון לרכוש את המקרקעין בין בעצמו ובין באמצעות גורמים הקשורים עמו".
עבודות כריית החול נמשכו עד שנת 2002.
בתחילת שנת 2003 הגישו בעלי המניות האחרים בחברת אפאם תביעה נגד התובעים.
בחודש ספטמבר 2003 רכש שוסטר מבעלי המניות האחרים את מניותיהם, בתמורה לסכום מצטבר של 7.3 מיליון ₪, וכך הפכה הנתבעת 2 להיות בעלת 694 מניות (מתוך 1,000), כשהתובעת נותרה בעלת 165 מניות (141 מניות מוחזקות בידי אחרים).
לשם ביצוע הרכישה נטל שוסטר הלוואה מבנק הפועלים בסך 9 מיליון ₪ (ההפרש שבין 9 ל-7.3 מיליון ₪ שימש על פי עדות שוסטר לתשלום מיסים והוצאות נוספות הקשורות
לרכישת המניות) (להלן – "ההלוואה").
התובעת משכנה לטובת בנק הפועלים נכס מקרקעין בגבעת שמואל שבבעלותה, לשם הבטחת פירעון ההלוואה.
לא היה חולק שהנכס בגבעת שמואל הפסיק בשלב כלשהו לשמש כבטוחה, אך התובעים טענו כי במקומו נתנה התובעת בטוחה אחרת (שלא הוצגה בהליך הקודם).
כן לא היה חולק (לכל הפחות עד מתן פסק הדין) כי ההלוואה נפרעת בפועל על ידי שוסטר.
לאחר רכישת המניות מאת בעלי המניות האחרים, מחקו אלה את התביעה שהגישו נגד התובעים.

6.
בפסק הדין (סעיפים 67-73) דחיתי, כאמור, את תביעת התובעים להורות לשוסטר להעביר על שמם את המניות שזה רכש מבעלי המניות האחרים, כשלטענתם, הוא עשה זאת עבורם ובשמם.
הנימוקים לדחיית תביעתם זו נסמכו הן על לשונו וניסוחו של סעיף 2 להסכם, כפי
שצוטט לעיל, ממנו משתמע כי הוסכם ששוסטר ירכוש מניות אלה עבורו, והן על כך שבפועל – כפי שהתובע 3 אישר בעדותו – "דורון משלם וממשיך לשלם" את ההלוואה.
באשר לטענת התובעים כי העמדת הבטוחה על ידי התובעת, להבטחת פירעון ההלוואה, מוכיחה כי שוסטר רכש את המניות עבורם, כתבתי (בסעיף 72 סיפא):
"כך או כך, כל עוד הבטוחה לא מומשה, וכל עוד שוסטר ממשיך לשלם את ההלוואה כסידרה, לא ניתן לבסס תביעה זו על סמך אותה בטוחה, ולכל היותר יכלו התובעים, אילו רצו בכך, לתבוע את הערך הכספי של השימוש באותה בטוחה".

7.
בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון הציגו התובעים מסמכים, מהם עולה כי, כתנאי להסרת המשכנתא שהייתה רשומה על הנכס של התובעת בגבעת שמואל, דרש בנק הפועלים המצאת ערבות בנקאית להבטחת פירעון ההלוואה, ואכן בהמשך לכך הומצאה ביום 14.10.2012 לבנק הפועלים ערבות בנקאית של בנק ירושלים בע"מ על סך 6,071,303 ₪.

ביום 7.8.2013 פנה בנק הפועלים לבנק ירושלים בדרישה לחילוט (חלקי) של הערבות הבנקאית
ולהעברת סכום של 3,655,529 ₪ לחשבונותיהן של הנתבעות 2 ו-3 בבנק הפועלים, לשם סילוק יתרת חוב ההלוואה.

בימים 12-13 לחודש אוגוסט 2013 הועבר סכום של 3,664,751 ₪
מחשבון בבנק ירושלים על שם
התובעת וחברת "יובלי הארץ" לחשבונותיהן של הנתבעות 2 ו-3 בבנק הפועלים.

8.
התובעים טוענים כי בכך הם הוכיחו כי התובעת היא ששילמה, הלכה למעשה, את ההלוואה שנטל שוסטר (באמצעות החברות הנתבעות 2 ו-3) לשם רכישת
המניות מאת בעלי המניות האחרים, ולכן המניות הללו צריכות להיות מועברות
אליהם.

הנתבעים עומדים על כך ששוסטר הוא ששילם בפועל את ההלוואה ומבקשים לדחות את התביעה.
לחילופין מבקשים הם להורות על גילוי מסמכים נוספים וקיום הוכחות נוספות.

9.
אני סבור כי אין בראיות הנוספות שהציגו התובעים כדי לשנות את תוצאת פסק הדין ביחס לתביעתם להעברת המניות שנרכשו מבעלי המניות הנוספים.

ראשית, הנימוק הראשון לדחיית תביעתם זו, הנסמך על ניסוח ההסכם, עומד בתוקפו.

שנית, גם על פי מה שהוכיחו התובעים, הרי שהתובעת פרעה כ-40 אחוזים (9: 3.66 מיליון) מההלוואה, כשיתרתה – כ-60% – נפרעה על ידי הנתבעים, כפי שהתובעים מאשרים גם בסיכומיהם אלה (סעיפים 12-18).

נמצא, כי
גם לאחר הראיות שהוצגו, עדיין נכונה הקביעה כי שוסטר (וחברותיו) הוא ששילם את מרבית ההלוואה שנלקחה לשם רכישת המניות מבעלי המניות האחרים.
שלישית, לא הוברר מהו חלקה של התובעת עצמה בפירעון יתרת ההלוואה ומה חלקה של חברת יובלי הארץ בפירעון זה.
על פי האמור בסעיף 14 לסיכומי התובעים, הם התקשרו בעסקת קומבינציה כלשהי עם חברת יובלי הארץ, שבעקבותיה סולקה המשכנתא שהייתה מוטלת על נכס התובעת בגבעת שמואל. אם כן, ברור שהתובעת ויובלי הארץ אינם גוף אחד ויובלי הארץ איננה בעלת דין בתביעה זו.

10.
לא ברורה לי טענת התובעים (בסעיף 13 לסיכומיהם), לפיה: ". . . באם שוסטר החזיר את ההלוואה באמצעות הרווחים אותם הפיקו החברות הנתבעות באתר הכרייה, ובאם התובעים זכאים ל-2/3 מאותם רווחים של אותן חברות, האם לא ברור שהתובעים שילמו (באמצעות הנתבעות) 2/3 מתוך כל תשלום שהועבר לבנק?".
ראשית, ובניגוד לנאמר (גם בסעיף 2 לסיכומים), בפסק הדין לא נקבע כי התובעים זכאים ל-2/3 מהרווחים. אדרבא, טענה זו נדחתה במפורש בסעיף 49 לפסק הדין.
מה שנקבע (בסעיף 47) הוא שהם זכאים ל-40 אחוז מהמחזור הכספי.

שנית, כפי שהנתבעים הפיקו רווחים מכריית החול, כך גם
התובעים הפיקו רווחים:
כ- 4.2 מיליון ₪ שכבר שולמו במהלך השנים, ועוד כ-1.6 מיליון ₪ נוספים, שהם זכאים לקבל מהנתבעים על פי פסק הדין (סעיפים 57-59).
אם, כהודאת התובעים, שוסטר שילם במהלך השנים את ההלוואה, ברור שהם
לא שילמו אותה בשנים האלה מתוך הרווחים שקיבלו.
אם תתקבל טענת התובעים הרי שהם זכאים לקבל תמורה כפולה: גם תמורה כספית כפי שכבר קיבלו וכפי שהם זכאים עדיין לקבל בהתאם לפסק הדין וגם מניות של אפאם. תוצאה כזו ודאי שהיא אינה סבירה.

11.
אכן, כפי שכתבתי בפסק הדין (סעיף 72 סיפא), והדברים תקפים עוד יותר
לאחר שהוצגו הראיות הנוספות, יתכן שהתובעת זכאית לתבוע את החלק ששילמה לבנק הפועלים עבור פירעון חלקי של ההלוואה, במקומם של הנתבעים (אם כערבה שפרעה חיוב של הערב ואם בעילה אחרת).

יתכן גם – ואינני מביע כל דעה בעניין זה – שהתובעת תהא זכאית לדרוש העברת חלק מהמניות שנרכשו כנגד חלק ההלוואה ששילמה, אם הנתבעים לא ישיבו לה את הכסף ששילמה בקשר לאותה הלוואה.
תביעה זו, אם תוגש, תידון לגופה, ולאחר הגשת ראיות ושמיעת עדויות כדין.
התביעה שהגישו התובעים כאן איננה נסמכת על העילות האמורות, שנוצרו בדיעבד וזמן רב לאחר ההסכם שנעשה בין הצדדים, אלא על כך שמראש הוסכם בהסכם כי שוסטר ירכוש את המניות עבורם, וזאת לא הוכח.

12.
לפיכך אני שב ודוחה את תביעתם של התובעים, להורות על העברת מניות חברת אפאם שנרכשו על ידי הנתבעים על שמם.

בנסיבות שהועלו ופורטו לעיל, אינני מוצא לנכון ולצודק
לחייב את התובעים בהוצאות.


ניתן היום,
ה' אדר ב' תשע"ט, 12 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 2234/06 שרינה אבישר (מזרחי), אריה אבישר, איתן אבישר נ' דורון שוסטר ז"ל, עמרי גיא בע"מ, עמרי גיא אתר פסולת אשדוד בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/03/2019)