פסקי דין על גב' באסמה סאלם | פסקי דין על מר סמיח בזבז | פסקי דין על גב' נועם עבודי | פסקי דין על טראוב תעשיית קופסאות | פסקי דין על טראוב שיווק | פסקי דין על |

10630-06/15 סעש     10/03/2019




סעש 10630-06/15 גב' באסמה סאלם, מר סמיח בזבז, גב' נועם עבודי נ' טראוב תעשיית קופסאות בע"מ, טראוב שיווק בע"מ,








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 10630-06-15
סע"ש 38414-02-16
סע"ש 10650-06-15



10 מרץ 2019

לפני:

כב' השופט
כאמל אבו קאעוד
–
סגן נשיא
נציג ציבור (מעסיקים)
גב' מירה חזות
נציג
ציבור (עובדים)
מר יוסי קשי

ה
תובעים
1. גב' באסמה סאלם
2.
מר סמיח בזבז
3. גב' נועם עבודי


ע"י ב"כ: עו"ד זיאד קעואר
-

ה
נתבעים


1. טראוב תעשיית קופסאות בע"מ
- בפירוק


2. טראוב שיווק בע"מ


3. מנחם שמחה


הנתבעים 2 ו-3 ע"י ב"כ: עו"ד איתן עוזר



פסק דין


1.
לפנינו תביעותיהם של שלושה עובדים אשר הועסקו תקופות ארוכות במפעל לייצור ושיווק קופסאות, תחילה באמצעות הנתבעת 1 ולאחר מכן באמצעות הנתבעת 2, עד להפסקת פעילותה של האחרונה מבלי ששולמו להם פיצויי פיטורים.

2.
עיקר המחלוקת בין הצדדים בתובענה נסבה סביב שאלת הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעות ובינן לבין הנתבע.

3.
נביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, טענות הצדדים, נתאר את עיקר הדיון שהתקיים, ונפרט את הכרעת בית הדין.



העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

4.
הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ אשר עסקה בייצור קופסאות קרטון עד להפסקת פעילותה בסוף שנת 2007 או בסמוך לכך. כנגד החברה ניתן צו פירוק מאוחר יותר, בשנת 2014, והיא צורפה להליך באופן פורמאלי ומבלי שניתן היתר בית המשפט של הפירוק להגשתה.

5.
הנתבעת 2 הינה חברה בע"מ אשר עסקה בשיווק קופסאות הקרטון שיוצרו על ידי הנתבעת 1, עד להפסקת פעילותה בסוף שנת 2014. הנתבעת 2 לא נכנסה להליכי פירוק ולא נמחקה ממרשם החברות.

6.
עם הפסקת פעילותה של הנתבעת 1, תעשיית קופסאות הקרטון שולבה במסגרת הנתבעת 2.

7.
הנתבעות 1 ו-2 פעלו ממפעל אחד – לאחרונה בבית שמש.

8.
הנתבעת 1 הוקמה על ידי אביו של הנתבע 3.

9.
משלב מסוים, שמועדו לא הובהר לנו, הנתבע 3 קיבל על עצמו מאביו את הפעלת העסק, ומניותיהן של הנתבעות הועברו לידיו.

10.
ככלל התובעים הועסקו בנתבעת 1 עד להפסקת פעילותה[1]

או אז עברו לעבוד בנתבעת 2 עד להפסקת פעילותה.

11.
התובעים הועסקו בתקופות, שלהלן:

א.
התובעת 1
, באסמה סאלם, מיום 1.1.1979 ועד ליום 28.2.2008 אצל הנתבעת 1 ומיום 1.3.2008 ועד ליום 31.12.14 אצל הנתבעת 2, ובסה"כ 35 שנים.

ב.
התובע 2
, סמיח בזבז, מיום 1.9.1987 ועד ליום 31.8.2000 אצל הנתבעת 1 ומיום 1.9.2001 ועד ליום 31.12.14 אצל הנתבעת 2, ובסה"כ 26.33 שנים.

ג.
התובעת 3
, נועם עבודי, מיום 1.4.1955[2]

ועד ליום 28.2.2008 אצל הנתבעת 1 ומיום 1.3.2008 ועד ליום 31.12.14 אצל הנתבעת 2, ובסה"כ 58.75 שנים.

12.
אין חולק כאמור כי התובעים פוטרו מעבודתם עם הפסקת פעילותה של הנתבעת 2.

טענות הצדדים


טענות התובעים

13.
לטענת התובעים, עם הפסקת פעילותה של הנתבעת 2, הנתבע 3 הקים חברה חדשה בנס ציונה, בשם דומה "טראוב אריזות אומנתיות" אשר שמה שונה בהמשך ל"פאר פוינט", באמצעות אנשי קש, אליה העביר את הציוד של הנתבעת 2.

14.
לטענת התובעים, הנתבעות 1 ו-2 הינן "חברות אחות", ויש להרים ביניהן את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעת 2 בחובותיה של הנתבעת 1.



15.
לטענת התובעים, הנתבע 3 העסיק אותם בפועל, פעל ברשלנות כלפיהם, ערבב בין נכסי החברה לנכסיו הפרטיים, הפעיל את החברות במימון דק, התנהג כלפי התובעים בחוסר תום ונמנע מלשלם להם את זכויותיהם. לפיכך, לטענתם, יש להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל עליו אפוא אחריות אישית לזכויותיהם.

16.
הנתבעים נמנעו מלהפריש לתובעים לפנסיה על פי צו ההרחבה הכללי במשק לביטוח פנסיוני מקיף משנת 2008, לא שילמו פיצויי פיטורים, וחלף הודעה מוקדמת.

טענות הנתבעים 2 ו-3

17.
הנתבעת 1 הוקמה על ידי אביו ז"ל של הנתבע 3, והוא היה המנהל שלה. בעלי המניות היו המנוח ואמו של הנתבע תבדל לחיים ארוכים, אין זהות בין בעלי המניות והמנהלים של הנתבעות 1 ו-2 ולא הייתה המשכיות בין הנתבעות 1 ל-2 שכן מדובר במוצרים שונים ובפעילות שונה.

18.
מפאת קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת 2, במהלך העסקים ובתום לב, היא נאלצה להפסיק את פעילותה, והודעה על כך נמסרה לתובעים מבעוד מועד.

19.
הנתבע לא היה מעולם מעסיק של מי מהתובעים ואין עילה להרמת מסך ההתאגדות וחיובו באופן אישי בזכויות המגיעות לתובעים.

20.
התובע 2 הועבר מהנתבעת 1 לנתבעת 2 בשנת 2000 לפני המעבר של התובעות, שכן ביקש לקבל פיצויי פיטורים שהיה זקוק להם להשלמת בניית ביתו והוותק שלו אופס. לתובע שולמו פיצויי פיטורים מקרן הפיצויים שנוהלה בבנק.

21.
התובע 2 קיבל אף תשלום ע"ח פיצויי הפיטורים מהנתבעת 2 בהמחאות שתאריכי הפירעון שלהם בין חודש 8/2014 לחודש 2/15.

22.
הנתבע לא הקים ואינו בעל מניות של חברת "פאר פרינט", אשר הוקמה ב- 2008 ואין לו זכויות בה. עם הפסקת פעילותה של הנתבעת 2, הנתבע החל לעבוד בחברת "פאר פרינט" כשכיר ואף דאג לתובע 2 לפרנסה במסגרתה.

23.
הנתבעת 2 ניסתה להפריש כספים עבור התובעת 1 לקרן פנסיה עם תחילת העסקתה אצלה בשנת 2008 אולם חברת הביטוח לא הסכימה לצרף אותה כעמיתה בשל מצבה הרפואי. לתובע 2 פוליסת ביטוח מנהלים במגדל חברה לביטוח בע"מ אשר הועברה לבעלותו. הנתבעת 1
הפרישה לתובעת 3 לקופ"ג "תעוז" ועם תחילת עבודתה בנתבעת 1, המשיכה האחרונה להפריש לתובעת כספים לאותה קופה.

ההליך בבית הדין

24.
התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ומטעם מר רונן הדר מנהל הכספים בבית דפוס בשם "פאר פרינט".

25.
הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע ורעייתו גב' מיכל שמחה.

26.
ביום 30.10.17 נשמעו עדויות הצדדים.

27.
ביום 1.11.17 התובעים הודיעו על הגשת תביעות חוב בגין תקופת עבודתם בנתבעת 1, וטרם עדכנו את בית הדין אם תביעותיהם אושרו וככל שכן באילו סכומים. בכל מקרה, ברי כי מכל סכום שייפסק לתובעים בפסק הדין יקוזזו תשלומים שישולמו להם במסגרת תביעות החוב על חשבון רכיבי התביעה.

28.
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב עד ליום 17.1.2019.

דיון והכרעה

29.
לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמענו את עדויות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין תביעות התובעים נגד הנתבעת 2 להתקבל בעיקרן ונימוקינו מפורטים להלן.

המסגרת הנורמטיבית

30.
כפי שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקה, נקודת המוצא היא הכלל לפיו יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שהינו עקרון יסוד בדיני התאגידים. החריג לכך, בדמות הכלל בדבר הרמת מסך, נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן כדי לתת מענה לניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה.

31.
הכלל בדבר הנסיבות בהן רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, מעוגן בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקנה במסגרת תיקון מס' 3 לחוק החברות, תשס"ה-2005, שזו לשונה:



"(א)
(1)
בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2)
לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב)
בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג)
בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."
[ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

32.
תיקון מספר 3 לחוק החברות משנת 2005 צמצם את העילות להרמת מסך ההתאגדות, לעומת ההוראה בנוסחה הקודם. בהתאם למצב המשפטי במועד הרלוונטי לתביעה וכיום, מסך ההתאגדות יורם באותם מקרים בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, כדי להונות אדם, לקפח נושה או לחלופין, לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו. בסיפא להוראת הסעיף נקבעה דרישת מודעות מצד בעל המניות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

33.
בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע כי הכללים בדבר הרמת המסך, מחייבים בחינה מיוחדת בתחום משפט העבודה, וזאת בשים לב לחובת האמון המיוחדת שחבה החברה לעובדיה, ובקשר למעמדם המיוחד של עובדי החברה כנושיה[3]

. בפרשת זילברשטיין[4]

, המצוטטת בסיכומי התובעים, לה נדרש בית הדין עוד לפני כניסתו לתוקף של תיקון מס' 3 לחוק החברות, הדגיש השופט שמואל צור את הקרבה המיוחדת בין העובד למעסיק היוצרת אחריות מוגברת. וכך נקבע שם:

"בכלל בעלי דברה של חברה קיימת קטגוריה מיוחדת של מתקשרים ונושים, שהם עובדי החברה. מתקשרים אלה אינם "מתקשרים" רגילים בשוק המסחרי. ... העובד אינו "נושה וולונטארי" אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת.
...
לא ניתן להתייחס להעסקת עובדים כאל רכישת ציוד או התקשרות עם ספק או קבלן חיצוני. העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו.... "
. [ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

34.
גם לאחר תיקון מספר 3 לחוק החברות, בפרשת זוננשטיין[5]

, שב בית הדין הארצי ועמד על עקרון תום הלב וחובת האמון המוגברת העומדים ביסוד יחסי המעסיק עם עובדיו, ועל השפעתם על פירוש הוראות החוק בדבר הרמת מסך ההתאגדות ואופן ישומן. בפסק הדין עמד בית הדין על המעמד המיוחד של עובדי החברה כנושים
, וקבע
כי חובת תום הלב מחייבת את המעסיק, בין השאר, לבחון את מידת יכולתו הצפויה לעמוד בפירעון התחייבויותיו כלפי עובדיו. ככל שהפרט הפועל בשם התאגיד יודע כי קיים חשש משמעותי שהתאגיד לא יוכל לקיים את התחייבויותיו כלפי העובדים, עליו להימנע מלהעסיקם, וככל שהמשיך והעסיק את עובדיו בנסיבות מעין אלה, תקום עילה להרמת המסך.

35.
כמו כן, בבואו להרים את מסך ההתאגדות, על בית המשפט ליתן דעתו בין השאר לשאלה האם יכולה החברה לפרוע את חובותיה[6]

. עוד יודגש כי על פי הפסיקה, כאשר מדובר בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר[7]

. עוד נקבע כי בנסיבות בהן המעסיק שנקלע למצוקה כלכלית ממשיך לנכות משכר העובדים, מבלי להעביר את הניכויים ליעדם, מהווה עילה מספקת להרמת מסך, שכן הוא לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא אף שולח את ידו לכספיהם ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ולפי חוק הגנת השכר[8]

.

36.
לצד זאת, מדגישה הפסיקה במהלך השנים את כלל היסוד שבדיני החברות לפיו "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו"[9]

. בהתאמה לכלל יסוד זה נקבע, לרבות בפסיקה מן הזמן האחרון[10]

, כי נקודת המוצא היא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. משזו נקודת המוצא, ואף שמדובר ביחסי עבודה, אין די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך. יפים לכאן בשינויים המחויבים הדברים מפי השופט אילן איטח (כתוארו אז) בפסק הדין בפרשת טוקו שף
[11]
, בקבעו, כדלקמן:

"דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה
".


37.
מהפסיקה ניכר כי מסך ההתאגדות הורם רק עת מוכח כי השימוש שעשו בעלי המניות או נושאי המשרה במסך ההתאגדות אשר החוק העניק להם נוצל לרעה, לא כל פגם שנפל בהתנהגות בעלי המניות או בדרך הפעלת החברה יש כדי להרימו. מכאן, לצורך הכרעה בטענות שבתובענות אשר לפנינו לעניין הרמת המסך, יש בראש ובראשונה ליתן את הדעת לכלל היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. לצד זאת יש לבחון אם התקיימו התנאים המוקדמים כפי שהותוו בהוראת סעיף 6 לחוק החברות לעניין הרמת מסך ההתאגדות, והפסיקה כפי שפירשה הוראותיו, לרבות בקשר לחובות האמון המוגברות שחבה כל חברה כלפי עובדיה.

מהכלל אל הפרט – אין מקום לחיוב הנתבע באופן אישי

38.
אמנם טענו התובעים כי יש לחייב את הנתבע 3 באופן אישי בזכויותיהם מכוח היותו מעסיקם במישרין, אולם טענתם בעניין זה נטענה בלשון רפה. מלבד טענה כי הנתבע "פיקח" על עבודתם של התובעים ו"שילם את שכרם", הם לא פירטו את טענותיהם, וממילא לא יישמו עליהן את המבחנים לקיומם של יחסי עבודה, לא הובאו על ידם ראיות כלשהן להוכחת הטענה, והם אף נמנענו לחקור את הנתבע ורעייתו בעניין זה. לא הונח בפני
נו אפוא יסוד להניח כי הנתבע פעל בעניינם של התובעים מעבר לנושא משרה בחברה הפועל בשמה וכזרועה הארוכה.

39.
באשר לעילה להרמת מסך ההתאגדות וחיובו של הנתבע באופן אישי בזכויותיהם של התובעים - בשים לב לכלל האמור, על מנת שיורם מסך ההתאגדות, יש להיווכח כי התובעים הועסקו תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות, מתוך כוונה של החברה ל"הונות אדם או לקפח נושים", או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה.


40.
גם כאן התובעים לא הניחו בפני
בית הדין תשתית ראייתית מספקת להוכחת מצב דברים מעין זה.
התובעים הסתפקו בטענות לאקוניות שנותרו ריקות מתוכן, מבלי שנעשה מאמץ מעמיק בהוכחתן.
כך, למשל, טענו התובעים
כי הנתבע 3 פעל ברשלנות כלפי התובעים עת הפר חובות חקוקות בעניינם מבלי לפרט ולנמק את טענותיהם בעניין זה. כפי שיפורט בהמשך, לא התרשמנו כי הנתבעת 2 לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעים, שכן אין טענה כי היא נמנעה מלשלם לתובעים את שכרם וזכויותיהם הסוציאליות עד למועד הפסקת עבודתם ומעיון בתלושי השכר עולה כי ההפך הוא הנכון. במהלך תקופת עבודתם שולם לתובעים מעבר לשכר עבודה, החזר הוצאות נסיעה, חופשה, חגים, הבראה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות ועוד. עיקר טענותיהם של התובעים אפוא נוגעות לאי תשלום פיצויי פיטורים לאחר הפסקת עבודתם.

אמנם בפי התובעים גם טענה להעדר הפרשה לפנסיה במהלך העבודה, אולם כפי שנראה להלן, לתובע 2 בוצעה הפרשה לפנסיה העולה על הסכום הנתבע בגין התקופה השנויה במחלוקת ולתובעת 3 בוצעה הפרשה חלקית. זאת ועוד, הסבריהם של הנתבעים בנוגע להימנעותם מהפרשה לפנסיה בקשר לתובעת 1, מפאת מחלה, לא נסתרה, והתובעת 1 אף אישרה את הדברים בעדותה[12]

. בכל מקרה, ובהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, אין די בכך ש"עולה תמונה מדאיגה" בנוגע לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת המסך, ולפיכך אין די באי הפרשה חלקית לפנסיה כדי להיעתר לבקשת התובעים.

41.
עוד טענו התובעים כי הנתבע 3 נהג בערבוביה בין נכסי החברה לבין נכסיו הפרטיים מבלי שהביאו ראיות לעניין זה. התובעים ביקשו להתבסס על מספר המחאות אשר נמשכו על שם הנתבע 3 והוסבו לתובע 2 כהוכחה לעירוב נכסים, אולם אין בהן כדי להוכיח את הטענה שכן אין חולק כי ההמחאות היו מיועדות לתובע 2 ולא לשם הוצאה שלא כדין של כספים מהחברה לטובת הנתבע 3.

אמנם, כפי שנראה להלן,
לכל הפחות בשנה האחרונה לעבודתו של התובע 2, שולם לו שכר בהמחאות המשוכות על שם הנתבע 3, מעבר לשכר הרשום בתלושי השכר - מטעמים שלא הוכחו בפני
נו. התנהלות זו מעוררת חשד לאי סדרים הראויים להיבדק על ידי הרשויות הרלוונטיות, אולם לא מצאנו בה עדות לשימוש לרעה באישיותה המשפטית של החברה כדי להונות את התובעים.

42.
עוד טענו התובעים כי הנתבע הקים את החברות מבלי שתהא "כרית בטחון" מספקת והפעיל אותן במימון דק או גרם במודע לכך שהחברות תפעלנה במימון דק וגרם לנתבעת 1 להיכנס להליכי פירוק. טענותיהם של התובעים בעניין זה הופרחו לאוויר ללא יסוד. הנתבעת 1 הוקמה בשנות ה- 70' על ידי אביו של הנתבע 3 ולאחרון לא הייתה נגיעה להקמתה. התובעים אף לא הראו כי לנתבע 3 היה יד בהקמת הנתבעת 2, אף שהחזיק באופן בלעדי במניותיה ממועד מסוים[13]

. התובעים לא הניחו בפני
בית הדין ראיות כלשהן בעניין התנהלותן הכלכלית של הנתבעות ואופן היקלעותן לקשיים, ולפיכך אין בפני
נו יסוד עובדתי לטענות התובעים בעניין זה.

43.
באותו אופן, אין בפני
נו מסכת עובדתית לביסוס הטענה כי הנתבע 3 פעל בחוסר תום לב לכאורה עת תכנן "ריקון הנתבעת 2 מנכסיה והעברת הפעילות העסקית לחברה אחרת בנס ציונה". בעניין זה יוטעם כי חברת "פאר פרינט" הוקמה בשנת 2008, 6 שנים עובר להפסקת פעילותה של הנתבעת 2, ולא הובא כל בסיס לטענה כי זו הוקמה באמצעות "אנשי קש". התובעים צירפו כאמור תצהיר מטעם מנהל הכספים בחברת "פאר פרינט" מר רונן הדר, וככל שסברו כי יש ממש בטענותיהם חזקה כי היו מבקשים ממנו לפרט בעניין זה או שהיו טורחים להזמין לעדות את בעלי מניותיה - משלא עשו כן הדבר ייזקף לחובתם.

44.
בעניין זה יוטעם עוד כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע 3 העביר את מכונות המפעל שהיו שייכות לנתבעת 2 "לפאר פרינט" ואלה נמכרו אח"כ לצד ג', אולם אין בכך כדי לבסס עילה להרמת מסך ההתאגדות שכן כפי שעד התביעה מר רונן הדר העיד הנתבע 3 הועסק כשכיר "בפאר פרינט" לאחר הפסקת פעילותה של הנתבעת 2, ואין בפני
נו כל ראיה כי העברת המכונות לחברה הייתה בסיס להקמת חברה חדשה לכאורה. בכל מקרה, הנתבע 3 העיד כי התמורה בגין מכירתן של המכונות לצד ג', הופקדה בחשבון הבנק של הנתבעת 2, "ונבלעו במינוס"[14]

. עדותו של הנתבע 3 בעניין זה לא נסתרה, התובעים לא ביקשו מהנתבעים לגלות את פרטי חשבון הבנק של הנתבעת 2 על מנת לעמוד על אמיתות הטענה, לא טענו וממילא לא הוכיחו כי התמורה בגין מכירת המכונות שולשלה לכיסו של הנתבע 3.

45.
זאת ועוד, העסק בו הועסקו התובעים, בשני כובעיו (הנתבעת 1 והנתבעת 2) התקיים משך עשורים רבים, ונראה כי נקלע לקשיים רק בסמוך להפסקת פעילותה של הנתבעת 2 כפי שהעיד הנתבע 3 בעדות שלא נסתרה. בנסיבות העניין קיומו של עסק פעיל כלכלית משק תקופה כה ארוכה עומד כנגד טענותיהם של התובעים לפיהן האישיות המשפטית של החברות נוצלה לרעה.

46.
בנוסף, הנתבע 3 הציג אישור רואה חשבון מיום 8.5.17 לפיו עד למועד הפסקת פעילותה של הנתבעת 2, הוא הזרים לתוכה סך של כ- 360,000 ₪ כהלוואה בעלים, ובשים לב כי עובדה זו לא נסתרה, הרי שגם עובדה זו עומדת כנגד טענות התובעים לשימוש לרעה במסך ההתאגדות של החברה.

47.
הנה כי כן, מלבד טענות כוללניות התובעים לא הביאו בפני
בית הדין ראיות על שימוש לרעה בעקרון מסך ההתאגדות, לא הביאו בפני
בית הדין ראיות על מצבה הכלכלי לאורך השנים, על עסקאות כושלות שנעשו, על סיכונים מיותרים שנלקחו, על הוצאות חריגות של החברה, על הוצאת כספים מחשבונותיה למטרות מפוקפקות, על עירוב נכסים,
אי הפרדה בין פעילות החברה לפעילות הפרטי
ת וכיו"ב. זאת ועוד
לא הוכח בפני
נו כי הנתבע 3 פעל בחוסר תום לב או בכוונה להתחמק מתשלום זכויותיהם של התובעים
. לא הוכח בפני
נו כי הנתבע 3 פעל באופן הפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו וממילא לא הוכח בפני
נו כי הייתה לנתבע 3 מודעות לשימוש לרעה הנעשה בעקרון האישיות המשפטית
.

48.
הנתבעת 2 שילמה את שכרם השוטף של התובעים וזכויותיהם הסוציאליות כאמור, היא מסרה בידיהם תלושי משכורת, ואף הפרישה לתובעים 2 ו-3 כספים לפנסיה ולקופת גמל ולא הוכח בפני
נו כי הימנעותה מתשלום פיצויי פיטורים נעשה תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות או כדי להונות אותם.

אין מדובר אפוא במצב דברים בו הנתבעת 2 המשיכה להעסיק את התובעים בהיותה במצב כלכלי קשה, תוך שהיא לוקחת על עצמה סיכון בלתי סביר בהמשך העסקתם באופן המבסס עילה להרמת מסך ההתאגדות.

49.
בנסיבות אלה, אנו סבורים כי לא היה מקום להגיש את התביעה נגד הנתבע 3, והתביעה נגדו לפיכך נדחית. עם זאת, ואף שהתביעה נגד הנתבע 3 נדחית, אנו סבורים שאין מקום לחייב את התובעים בתשלום הוצאות משפט לזכותו. זאת, נוכח מעורבותו כבעלים ומנהל בנתבעת 2 שלא דאג לשריין לזכותם די לתשלום פיצויי הפיטורים המגיעים להם.

הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבעת 2

50.
באשר לחיובה של הנתבעת 2 בחיוביה של הנתבעת 1 אנו סבורים שיש מקום לקבל את התביעה.

51.
בכל הנוגע להרמת מסך ב"אשכול חברות" קבע הנשיא ס' אדלר (כתוארו אז) כי "מגמתו של בית-דין זה היא לקבוע כי בנסיבות מסוימות יחסי הקרבה בין החברות לבין בעלי השליטה יכולים לשמש בסיס להרמת המסך ביניהם. בכך נוקט בית-דין זה פחות זהירות בהרמת המסך[15]

".


52.
על גישתו המתוארת לעיל שמר בית הדין הארצי לעבודה גם לאחר תיקון 3 לחוק החברות, שבו צומצמו כאמור העילות להרמת מסך. בפרשת אביר[16]
קבע בית הדין הארצי לעבודה כי מעסיק אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשנייה כאילו היה "אבן על לוח המשחק", כי ניהול עסק באופן שהעובד מועבר שלא מדעת או בניגוד לרצונו בין גופים שונים לפי רצון המעסיק אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו, וכי "כאשר נסיבות המקרה מעידות על שימוש לרעה באישיותן המשפטית של החברות ובהתנהגות בלתי הוגנת כלפי העובדה, ההגנה עליו באמצעות הרמת מסך ההתאגדות מתבקשת מאליה".


53.
בעניין ר-צ פלסט[17]

אשר אושר בבג"צ, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי מקום בו חברה אחת מתרוקנת מפעילות ולקוחותיה, עובדיה, והמוניטין שלה עוברים לחברה החדשה אשר ממשיכה לפעול מאותו מקום ולמעשה מדובר בכפילה שלה היושבת על "חורבותיה" של החברה הקודמת, יש להרים את מסך ההתאגדות ביניהן.

54.
ענייננו אינו שונה מהפסיקה שהובאה לעיל, שכן אין חולק כי הפעילות של הנתבעת 1 עברה לנתבעת 2, וכך גם עובדיה ומנהלה. שתי החברות פעלו באותו מקום, היה להן מנהל חשבונות אחד[18]

, בשנים האחרונות מנהל אחד[19]

, שמן של שתי החברות דומה, הן עוסקות בייצור ושיווק קופסאות[20]

ולפיכך אף יש להן מוניטין אחד ויש להניח אותן לקוחות. זאת ועוד, הנתבע 3 הודה בעדותו כי הבטיח לתובעים כי זכויותיהן במעבר מהנתבעת 1 לנתבעת 2 יישמרו
[21]
והוותק שלהם בתלושי המשכורת אכן נשמר.

55.
זאת ועוד, לעניין זכאותם של התובעים לפיצויי פיטורים אין חולק כי ממילא המשיכו לעבוד ברצף באותו מקום עבודה בכל תקופות עבודתן.

56.
בנסיבות העניין, על יסוד הפסיקה שהובאה לעיל ועדותו של הנתבע 3, נחה דעתנו כי מתקיימים התנאים להרמת מסך ההתאגדות בין שתי החברות וחיוב הנתבעת 2 בחובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובעים.

פיטורי התובעים

57.
אין חולק כי התובעים פוטרו מעבודתם עם הפסקת פעילותה של הנתבעת 2, ויחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 31.12.14.

58.
עוד אין מחלוקת כי לתובעות 1 ו-3 לא שולמו פיצויי פיטורים מלבד ההפרשה ע"ח פיצויי פיטורים שנעשתה לתובעת 3.

59.
לטענת הנתבעים עם העברת התובע 2 מהנתבעת 1 לנתבעת 2, שוחררו לזכותו פיצויי הפיטורים, אולם לא הובאה לעיוננו אסמכתא בעניין זה. בכל מקרה, אין חולק כי התובע 2 המשיך בעבודתו אצל הנתבעת 2, באותו מקום עבודה, ברצף והנתבע 3 הבטיח לשמור לו על זכויותיו.

60.
על כן, התובעים זכאים לפיצויי פיטורים מהנתבעת 2 בגין כלל תקופת עבודתן אצל שתי הנתבעות.

61.
מובן שככל שתוצג אסמכתא כי לתובע 2 שוחררו פיצויי פיטורים שהופרשו על ידי מי מהנתבעים, הרי שסכומים אלה יקוזזו מהסכום שייפסק לו. כמו כן, הסכומים שהופרשו לתובעת 3 יקוזזו מהסכום שייפסק לה.

62.
כמוכן, בשים לב כי התובעים הגישו תביעות חוב בגין תקופת עבודתם וסיומה אצל הנתבעת 1, הרי שמובן שכל סכום שישולם ע"ח פיצויי הפיטורים בתביעות החוב יקוזז מהסכום הנפסק בפסק הדין.

הפרש פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת

התובעת 1
63.

לטענת התובעת 1 שכר היסוד האחרון שלה עמד ע"ס 4,622 ₪, והוא השכר העומד בבסיס חישוביה. הנתבעים הכחישו בכלליות את טענותיה של התובעת אולם לא מסרו גרסה פוזיטיבית בעניין.

64.
התובעת 1 לא חלקה על תוכנם של תלושי המשכורת שנמסרו לה ואשר צורפו על ידה לתובענה ולפיכך, אין לנו אלא להסתמך עליהם בחישוב זכויותיה. חישוב ממוצע שכרה[22]

בשנה האחרונה לעבודתה, מביא למשכורת חודשית ממוצעת בסך 4,576 ₪[23]

. בשים לב כי התובעת הועסקה סך 35 שנים, הרי שפיצויי הפיטורים המגיעים לה עומדים על סך 160,166 ₪[24]

.

65.
ממכתב הפיטורים שהתובעת צירפה עולה כי נמסרה לה הודעת פיטורים ביום 23.12.14, דהיינו שבוע בלבד עובר להפסקת עבודתה בפועל. בנסיבות אלה, התובעת זכאית אפוא גם להפרש חלף הודעה מוקדמת על יסוד סעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, בסך 3,432 ₪ לפי הפירוט שלהלן:

4,576 ₪
x
3/4 חודש = 3,432 ₪

התובע 2

66.
לטענת התובע 2, תלושי שכרו לא שיקפו נאמנה את המציאות וחרף האמור בתלושים שכרו החודשי עמד בממוצע על סך 11,387 ₪. להוכחת טענותיו, צירף התובע 2 העתקי המחאות לשנת 2014 מהן על פי הטענה ניתן להיווכח כי שולם לתובע שכר העולה על הרשום בתלושי השכר.

67.
לטענת הנתבעים ההמחאות שנרשמו לפקודת הנתבע הוצאו לבקשתו של התובע כיוון שטען שאינו מעוניין להפקיד את ההמחאות בחשבון הבנק שלו וחפץ בקבלת שכרו במזומן. חלק מההמחאות שולם לבקשתו ע"ח פיצויי הפיטורים שהגיעו לו וההמחאה שצורפה – וזמן פירעונה לחודש 2/2015 אינה משוכה על ידי הנתבעת 2 מפאת מצבה הכלכלי. בעדותו הוסיף הנתבע 3 כי הייתה לנתבע בעיה בבנק והוא לא יכול היה לפדות המחאות על שמו ולכן נמשכו ההמחאות על שם הנתבע 3 והוסבו לתובע[25]

. הנתבע 3 העלה גרסה חדשה ולפיה משך תקופה ארוכה נמסרו לתובע המחאות ע"ח פיצויי הפיטורים שהגיעו לו מהנתבעת 1[26]

.


68.
מעיון בהמחאות שצורפו על ידי התובע 2, נראה כי גרסתו של הנתבע 3 אינה מתקבלת על הדעת ובהעדר הסבר המניח את הדעת, יש לקבל את גרסתו של התובע המסתברת יותר.

69.
ההמחאות שנמסרו לתובע, הינן כמפורט בטבלה להלן:



המחאה משוכה ע"ש
סכום ההמחאה
תאריך פירעונה
התובע
5,000 ₪
8.1.14
הנתבע 3
5,700 ₪
26.1.14
התובע
5,000 ₪
6.2.14
הנתבע 3
4,800 ₪
23.2.14
התובע
5,000 ₪
6.3.14
הנתבע 3
5,500 ₪
20.3.14
התובע
5,000 ₪
6.4.14
הנתבע 3
5,000 ₪
29.4.14
התובע
5,000 ₪
8.5.14
הנתבע 3
5,500 ₪
22.5.14
התובע
5,000 ₪
8.6.14
התובע
6,000 ₪
23.6.14
התובע
5,000 ₪
7.7.14
התובע
5,700 ₪
23.7.14
התובע
5,000 ₪
8.7.14
הנתבע 3
5,500 ₪
21.8.14
התובע
5,000 ₪
8.9.14
הנתבע 3
6,000 ₪
15.9.14
התובע
5,000 ₪
3.10.14
התובע
1,595 ₪
24.10.14
התובע
5,000 ₪
28.10.14
התובע
1,000 ₪
24.10.14
התובע
5,000 ₪
9.11.14
הנתבע 3
6,000 ₪
20.11.14
הנתבע 3
4,000 ₪
17.12.14
הנתבע 3
2,000 ₪
31.12.14

125,295 ₪

הנתבע 3 (המחאה מטראוב אליס)
10,000 ₪
15.2.15


70.
תחילה, מדי חודש נמסרה לתובע המחאה אחת או יותר לפקודתו, כך שהטענה לפיה כביכול הייתה לנתבע 3 "בעיה" בבנק אינה מסבירה מדוע בכל זאת נמסרו לו המחאות לפקודתו.



71.
הטענה כי ההמחאות היו ע"ח פיצויי פיטורים שהגיעו לו מהנתבעת 1 אינה מקובלת עלינו שכן טענה זו נטענה בעדותו של הנתבע 3 לראשונה ולא בה זכרה קודם לכן ועל כן המדובר בעדות כבושה שיש על פי הפסיקה לחשוד במהימנותה.

72.
נוכח האמור, מקובלת עלינו גרסתו של התובע 2 כי שכרו, בשנה האחרונה[27]

אינו כמפורט בתלושים. על כן, ועל יסוד ההמחאות שהוצגו ובהעדר תחשיב בערכי ברוטו, שכרו של התובע 2 יעמוד על ממוצע שווין של ההמחאות בשנה האחרונה. מהטבלה שלעיל עולה כי בסה"כ משך שניים עשר חודשים שולמו לתובע סך של 125,295 ₪, קרי: 10,441 ₪ בממוצע לחודש[28]
.

73.
לפיכך, בשים לב כי התובע הועסק סך 26.33 שנים, הרי שפיצויי הפיטורים המגיעים לו עומדים על סך 274,912 ₪[29]

. אולם מסכום זה יש לקזז סך של 10,000 ₪ ששולמו לתובע בחודש פברואר 2015, ואשר לא ניתן להם הסבר על ידו. לפיכך, על הנתבעת 2 לשלם לתובע 2 פיצויי פיטורים בסך 264,912 ₪.

74.
לא הוצגה לנו על ידי הנתבעת 2 אסמכתא למועד ההודעה על הפסקת עבודתו של התובע. לפיכך, בהעדר ראיה מטעם הנתבעת 2 התובע 2 זכאי לחלף הודעה מוקדמת על יסוד סעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, בשיעור שכר חודש, בסך 10,441 ₪.

התובעת 3
75.
לטענת התובעת 3, שכר היסוד האחרון שלה עמד ע"ס 4,998 ₪. גם כאן הנתבעים הכחישו בכלליות את טענותיה של התובעת אולם לא מסרו גרסה פוזיטיבית בעניין.

76.
גם התובעת 3 לא חלקה על תוכנם של תלושי המשכורת שנמסרו לה ואשר צורפו על ידה לתובענה ולפיכך, אין לנו אלא להסתמך עליהם בחישוב זכויותיה. חישוב ממוצע שכרה[30]

בשנה האחרונה לעבודתה, מהביא למשכורת חודשית ממוצעת בסך 4,400 ₪

[31]
. בשים לב כי התובעת הועסקה סך 58.75 ₪ שנים, הרי שפיצויי הפיטורים המגיעים לה עומדים על סך 258,500 ₪[32]

.

77.
לא הוצגה לנו על ידי הנתבעת אסמכתא למועד ההודעה על הפסקת עבודתה של התובעת. לפיכך, בהעדר ראיה מטעם הנתבעת התובעת 3 זכאית לחלף הודעה מוקדמת על יסוד סעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, בשיעור שכר חודש, בסך 4,400 ₪.

חלף הפרשה לפנסיה

78.
התובעים עתרו לחלף הפרשה לפנסיה מכוח צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008, עם זאת ביססו את חישוביהם על הפרשה בשיעור 6% משך כל התקופה הרלוונטית בהתעלם מהוראות צו ההרחבה הקובע הפרשה הדרגתית בשיעורים הנעים בין 0.833% ועד ל- 6% רק בשנה האחרונה להעסקתם – בשנת 2014.

79.
כאמור, לטענת הנתבעים הנתבעות הפרישו לפנסיה עבור התובע 2 והנתבעת 3, ורק לתובעת 1 לא ניתן היה להפריש לפנסיה כיוון שחברת הביטוח לא הסכימה לבטח אותה מפאת מחלה.


80.
בהתאם לצו שניתן על ידי בית הדין, ביום 8.8.17 הגיש ב"כ התובעים דו"ח שהומצא לו על ידי חברת מגדל חברה לביטוח בע"מ לפיו הופרשו לתובע 2 כספים הן לתגמולים והן לפיצויים מ-10/94 ועד 1/15.
מהדו"ח עולה כי החל מינואר 2008 הופרשו לתובע סך
של
23,596 ₪ (תגמולי מעסיק).

81.
כמו כן,
בהתאם לצו שניתן על ידי בית הדין, ביום 15.1.18 הגישו הנתבעים דו"ח שהומצא להם על ידי חברת מגדל חברה לביטוח בע"מ לפיו הופרשו לתובעת 3 לתגמולים משנת 1996 ועד 2014.מהדו"ח עולה כי החל מינואר 2008 הופרשו לתובעת 3 סך של
3,600 ₪
(תגמולי מעסיק).

82.
חרף קיומם של הדו"חות אלה מחברות הפנסיה, הצדדים לא טרחו לערוך תחשבי לגבי יתרת הכספים המגיעה לתובעים, והותירו את המלאכה לבית הדין.

83.
על יסוד תלושי השכר שהונחו בפני
נו, מגיעים לתובעים הפרשות לפנסיה, בשיעורים הבאים:

לתובעת 1

84.
כאמור, לתובעת 1 לא נעשו הפרשות כלשהן לקרן פנסיה, ולפיכך היא זכאית לפיצוי בשיעור מלוא הכספים המפורטים בטבלה הנ"ל, בסה"כ 11,033 ₪.


התובע 2


85.
מעיון מדו"ח שהמציאה חברת מגדל בעניינו של התובע 2, עולה כי משנת 2008 ואילך הופרשו לתובע 2 לתגמולים על ידי הנתבעת 2 סך של 23,596 ₪. לפיכך, ועל יסוד התחשיב הנ"ל, לא נותרה יתרה לזכותו של התובע 2 ולפיכך תביעתו לפיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה נדחית.

לתובעת 3



86.
מיון בדו"ח של מגדל בעניינה של התובעת 3, עולה כי משנת 2008 ואילך הופרשו לה לתגמולים על ידי הנתבעת 2 סך של 3,600 ₪ בלבד. לפיכך ועל יסוד התחשיב הנ"ל, מגיע לתובע חלף הפרשה לפנסיה בסך 8,234 ₪.


תלושים לקויים – לתובע 2

87.
התובע 2 ביקש לקבל פיצוי בשל כך שתלושי המשכורת לא שיקפו את שכרו המלא והעמיד את תביעתו ברכיב זה על סך 20,000 ₪.

88.
הנתבעת טענה כי תלושי השכר שיקפו נאמנה את תנאי שכרו של התובע, וכי טענותיו של התובע בעניין זה נעדרות אחיזה לכאורה.

89.
בהתאם להוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר
ולתוספת שבחוק, יש לכלול בתלוש השכר, בין היתר את הפרטים הבאים הרלוונטיים לענייננו:

א.
לגבי עובד בשכר - הבסיס שלפיו משולם השכר;
ב.
מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר
ג.
מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר
ד.
ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה רגילה
ה.
תשלומים אחרים, נוסף על השכר הרגיל, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פריון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה, דמי מחלה, תשלום על חשבון תגמול למשרת במילואים ויתרת תגמול כאמור, וכיוצא באלה; יש לפרט לגבי תשלומים כאמור בפסקה זו את סוג התשלום, את מספר היחידות שבעבורן שולם – אם הוא משולם לפי יחידות, ואת סכום התשלום;
ו.
סך כל השכר והתשלומים האחרים המובאים בחשבון לעניין זכויות פנסיוניות או זכויות סוציאליות אחרות, שיפורט לפי סוג הזכויות שלגביהן הוא מובא בחשבון;

90.
בהתאם לסעיף 26א לחוק הגנת השכר, מצא בית הדין כי מעסיק מסר לעובד ביודעין תלוש שכר שלא נרשמו בו הפרטים הנדרשים, כולם או חלקם, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים לדוגמה, ללא הוכחת נזק.


91.
הרציונאל העומד מאחורי הדרישה לעריכת תלושי שכר מפורטים וברורים, הינו להבטיח שבידי העובד יהיה מידע באשר לתנאי שכרו, על מנת לאפשר לו לעמוד על זכויותיו, כמו גם על מנת למנוע מחלוקות עתידיות בינו לבין המעסיק. אין המדובר בעניין טכני, אלא חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, ואין להסתפק במסירת תלוש עם נתונים גדושים שרק חשב השכר של המעסיק יכול להבין את האמור בו.

92.
כפי שראינו לעיל, בשנה האחרונה לעבודתו של התובע, שולם לו שכר בהמחאות העולה על הרשום בתלושי השכר. נוכח האמור, הנתבעת 2 לא עמדה בחובות המוטלות עליה בעניין זה, הפרה את תכליתן של החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק כפי שתיארנו לעיל, והנפיקה כאמור תלושי משכורת חסרים.

93.
בהתאם להוראות החוק אנו מוסמכים לפסוק פיצוי עד 5,000 ₪ בגין כל תלוש שכר. נוכח האמור, מצאנו להעמיד את הפיצוי בגין הפרת הוראות החוק בעניין זה על סך של 10,000 ₪ (קרן).

סוף דבר

94.
אשר על כן, הנתבעת 2 תשלם לתובעים, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, כדלקמן:

לתובעת 1
א.
הפרש פיצויי פיטורים בסך 160,166 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
ב.
הפרש חלף הודעה מוקדמת בסך 3,432 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
ג.
חלף הפרשה לפנסיה בסך
11,033
₪
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;

לתובע 2
א.
הפרש פיצויי פיטורים בסך 264,912 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
ב.
חלף הודעה מוקדמת בסך 10,441 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
ג.
פיצוי בגין תלושים לקויים בסך 10,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;

לתובעת 3
א.
הפרש פיצויי פיטורים בסך 258,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
ב.
חלף הודעה מוקדמת בסך 4,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;
ג.
חלף הפרשה לפנסיה בסך
8,234 ₪
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2015 ועד למועד התשלום המלא בפועל;

95.
בנסיבות העניין, הנתבעת 2 תישא בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 85,000 ₪. לא ישולמו הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד במועדם, יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

96.
התביעה נגד הנתבע 3 נדחית, כאמור ללא צו להוצאות.

97.
ערעור על

פסק דין
זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.






ניתן היום, ג' אדר ב' תשע"ט, (10 מרץ 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














מר יוסי קשי
נציג ציבור (עובדים)

כאמל אבו קאעוד
,


שופט

גב' מירה חזות
נציג ציבור (מעסיקים)

[1]
למעט התובע 2, אשר החל לקבל מהנתבעת 2 תלושי משכורת מוקדם יותר, כפי שיפורט להלן.
[2]
התובעת 3 החלה את עבודתה בחברה בשמה הקודם "טראוב בע"מ" ולא הייתה מחלוקת כי הנתבעת 1 שמרה לה על רצף תעסוקתי ומלוא זכויותיה.
[3]
ראו למשל: בג"ץ 132/15 ר-צ פלסט בע"מ נ' איפראימוב פאולינה (מיום 5.4.17).
[4]
ע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש עתונות - אילת בע"מ
(17.12.02), להלן: פרשת זילברשטיין.
[5]
ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשטיין
–
g.s.s.

ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ ואח'
(31.10.11).
[6]

ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - ישראל שיינפלד

(16.2.12) - להלן: פרשת העמותה לקידום הספורט.
[7]
ע"ע (ארצי) 1452/04 שלמה אביר נ' מנסור חוסיין ואח' (מיום 22.5.2006).
[8]
ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (מיום 19.1.03).
[9]
(דב"ע (ארצי) נג/3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז, 345; פרשת זילברשטיין; פרשת עמותת קידום הספורט.
[10]

ע"ע (ארצי) 13847-05-15 אברהם כהן נ' אחוזה יסמין בע"מ (מיום 26.11.18); ע"ע (ארצי) 26295-01-16

tesfalem tekel

נ' ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ
(מיום 25.12.17).
[11]
בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א. ב. טוקו שף בע"מ -
admariam gavr negouse

(13.11.16) - להלן: פרשת טוקו שף. ראו גם ע"ע (ארצי) 15288-12-10 אלון בוימל – חיים פלזן (8.5.12) ו-ע"ע (ארצי) 32995-02-16 פלוני – אלמוני (מיום 14.9.17).
[12]
פרוטוקול עמ' 24, שורות 23-27.
[13]
מועד העברת המניות לנתבע 3 לא הוכח בפני
נו.
[14]
פרוטוקול עמ' 32, שורות 24-25.
[15]
ע"ע (ארצי) 1359/00
כהן נ' כימיקלים לישראל בע"מ
, (מיום 8.6.2003).

[16]
ע"ע (ארצי) 1452/04
אביר נ' חוסיין
(מיום 22.5.2006).

[17]
ע"ע (ארצי) 3903-05-11 פאולינה איפראימוב – ר-צ פלסט בע"מ (מיום 4.12.14).
[18]
פרוטוקול עמ' 27 שורה 31 עד עמ' 28 שורה 9.
[19]
הנתבע 3.
[20]
פרוטוקול עמ' 31, שורות 22-23.
[21]
פרוטוקול עמ' 33, שורות 10-12; עמ' 34, שורה 31.
[22]
בחישוב שכרה הקובע נלקחו בחשבון רכיבים קבועים ותחליפי שכר (חופשה, חגים וימי אבל).
[23]
50,338 ₪ (ממוצע שכרה של התובעת ב- 11 תלושים שהוצגו לנו בגין שנת 2014) חלקי 11.
[24]
4,576 ₪
x
35 שנים.
[25]
פרוטוקול עמ' 34, שורות 1-4.
[26]
פרוטוקול עמ' 33, שורות 28-31.
[27]
התובע לא המציא ראיות בגין שנים קודמות על אף שהיה יכול לעשות כן בנקל על ידי הזמנתם מהבנק כפי שעשה לגבי ההמחאות שהמציא.

[28]
בהעדר תחשיב בערכי "ברוטו", זה יהיה הבסיס לחישוב פיצויי הפיטורים כאילו שמדובר בשכר ברוטו.
[29]
10,441 ₪ ₪
x
26.3 שנים.

[30]
בחישוב שכרה הקובע נלקחו בחשבון תחליפי שכר (חופשה, וחגים).

[31]
52,800 ₪ (ממוצע שכרה של התובעת ב- 12 תלושים אחרונים שהוצגו) חלקי 12.

[32]
4,400 ₪
x
58.75 שנים.






סעש בית דין אזורי לעבודה 10630-06/15 גב' באסמה סאלם, מר סמיח בזבז, גב' נועם עבודי נ' טראוב תעשיית קופסאות בע"מ, טראוב שיווק בע"מ, (פורסם ב-ֽ 10/03/2019)