פסקי דין על רונן רבי | פסקי דין על עיינה מלוא רפוביץ

31408-03/19 רתק     14/03/2019




רתק 31408-03/19 רונן רבי נ' עיינה מלוא רפוביץ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 31408-03-19 רבי נ' רפוביץ






לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש

רונן רבי

, עו"ד


נגד


המשיבה

עיינה מלוא רפוביץ




החלטה


1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה (כב' הרשמת הבכירה ענת דבי) מיום 2/3/19 בת"ק 51495-12-17 ולפיו התקבלה תביעת המשיבה נגד המבקש ברובה והוא חויב לשלם 7,000 ₪ וכן הוצאות בסך 500 ₪.

2.
המבקש - הנתבע, עו"ד רבי, ייצג את התובעת - המשיבה בתביעת נזקי גוף בעניין תאונת דרכים מיום 27/5/2009 במסגרת ת.א. 55247-10-10 (להלן: "תביעת פלת"ד").

בכתב התביעה טענה התובעת- המשיבה , כי תביעת הפלת"ד התנהלה במשך מספר שנים. היא לא עודכנה בזמן אמת בהתנהלות. לאחר שהובהר לה ע"י עורכת דין ממשרד עו"ד רבי, כי לא תישא בהוצאות כלשהן בשל ביטול התביעה היא ביקשה "לסגור את התיק". לאחר מכן לא שמעה דבר מעורכי דינה ולא ידעה כי חויבה לשלם הוצאות משפט.
רק כשקיבלה דרישות מלשכת ההוצל"פ התברר לה, כי חויבה לשלם לכל אחת משתי הנתבעות
בתביעת הפלת"ד סך 3,500 ₪.
המשיבה טענה, כי הנתבע פעל ברשלנות. ניהל את ההליך בשמה ברשלנות וכאשר טענותיו המשפטיות לא התקבלו הוא הפנה לה עורף כלקוחה והוביל לכך שנפסקו נגדה הוצאות.





3.
הנתבע בכתב הגנתו טען כי פעל ללא רבב.
התובעת היא זו שבחרה להפסיק את התובענה למרות שעורכת דין ממשרדו הסבירה לה כי יכול ותחויב בהוצאות ,וכי אם תמשיך בניהול תביעת הפלת"ד , יש סיכוי רב שתקבל פיצוי מהנתבעות.

4.
בדיון שהתקיים בבית משפט לתביעות קטנות ביום 12/12/18 העידו התובעת, עו"ד רבי ועו"ד הלאלי - אשר מולה , כנטען על ידי התובעת,נעשתה השיחה עם התובעת בדבר סגירת התביעה והיא לא זכרה פוזיטיבית את תוכן שיחת הטלפון עם התובעת וגם לא יכלה להציג תרשומת של אותה שיחה.

5.
ב

פסק דין
מפורט ומנומק בחן בית משפט קמא את דרך ההתנהלות בתביעת הפלת"ד ממועד הגשת התביעה בנובמבר 2010 ועד לדחיית התביעה באוקטובר 2016 ובכלל זה שני דיונים אליהם לא התייצב הנתבע שהיה ב"כ התובעת בתביעת הפלת"ד.
נקבע כי פסק הדין בתביעה הפלת"ד מיום 20/6/16 ולפיו נדחתה התביעה תוך חיוב בהוצאות מסכם היטב את הסיכונים שנטלה על עצמה התובעת עם הגשת התביעה ובמהלך התפתחות התביעה.
נקבע כי בנסיבות, היתה חלה חובה על הנתבע, בנקודות קריטיות בהליך, כעו"ד של התובעת להזהיר אותה באשר לסיכון הגובר בתביעתה.

בנסיבות העניין, הבטחה לפיצוי גבוה בסכומים של 80,000 ₪ עד כ- 200,000 ₪ מעוררת תהיה, שכן תביעה שכזו, שעניינה כאב וסבל בלבד, אינה מובילה לפיצוי בשיעור שכזה.
מול עדות התובעת בנוגע לנאמר לה מטעם משרד הנתבע וכי הובטח לה שהתיק ייסגר ללא צו להוצאות, לא עמדה עדות מטעם הנתבע שיכלה לסתור את עדותה (הנתבע ועו"ד הלאלי לא זכרו מה נאמר בשיחות / מתי היו השיחות וכו') לא נעשתה תרשומת בעניין ובית משפט קמא סבר, כי כל פרשנות בנוגע לחוסר בתרשומת היא בעייתית מבחינת הנתבע ומלמדת על כך שלא פעל בנסיבות העניין כעו"ד סביר.






נמצא כי יש קשר סיבתי בין ההתרשלות ובין פסיקת ההוצאות (הנזק) ולחלופין - גם בהעדר קשר סיבתי, הרי שבפסיקה הורחב ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה גם ליחסים חוזים בין צדדים, וכי היעדר מתן אינפורמציה ללקוחה במועדים הקריטיים פגעה באוטונומיה של התובעת לקבלת החלטה מושכלת בצמתים החשובים של ניהול התביעה.

6.
בבקשת רשות הערעור מנסה המבקש לשוות לסוגיה שבמחלוקת אופי עקרוני - משפטי בעל השלכת רוחב.
לטענת המבקש, פסק דינו של בית משפט קמא גוזר אי ניהול תביעות בבתי משפט בגין כאב וסבל תוך קביעה, כי מדובר "בסכום מזערי, כאשר הסיכון גדול".
נטען כי הותרת פסק הדין יוביל לכך שעורכי דין לא יטלו ייצוג בתיקי כאב וסבל.
נטען, כי פסק הדין נכתב רק כחודשיים וחצי לאחר קיום הדיון. פרוטוקול הדיון לא כולל שאלות שנשאלו ואת
הערות בית המשפט ויש לתהות הכיצד זכר בית משפט אלו שאלות נשאלו.

7.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א)

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת
בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.
וראה לעניין זה: רע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ'
מור (9/8/18) סעיף 6, רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18/3/15) ורע"א 7535/16 דהרי נ' לדרמן (26/12/16).

עניינו אינו נופל לגדרי מי מהחריגים.









ב)
למרות הניסיון לשוות למקרה שלפנינו היבט תקדימי - משפטי, אין כך הדבר.
בית משפט קמא לא קבע, כי תביעות פלת"ד בגין כאב וסבל הן תביעות חסרות סיכוי שאין לייצג בהן. כל שנקבע הוא, כי ההבטחה ללקוח בעניין תביעה המוגשת בגין כאב וסבל צריכה להיות תואמת לנסיבות ולא ליתן ללקוח אשליה חסרת בסיס, ככל שהמסמכים (או היעדר המסמכים) מצביעים על כך שפיצוי ייפסק בסופו של יום בסכום נמוך משמעותית מהמובטח.

בפסק הדין לא נקבע, כי אין לנהל סוג זה או אחר של תביעות נזקי גוף. כל שנקבע הוא, כי יש לעדכן את התובע בנוגע למצב ההליך ולהעמידו על סיכוניו.
התובעת העידה כי ביקשה לסגור את התביעה והובטח לה כי ככל שתעשה כן לא תחויב בהוצאות. מול עדותה - לא זכרו הנתבע ועוה"ד ממשרדו מה נאמר לתובעת ומתי, ולא נוהלה תרשומת בנוגע לאותה שיחה.
על כן, על סמך העדויות והראיות הספציפיות במקרה דנן התקבלה התביעה.
יצוין, כי מפרוטוקול הדיון, שכולל את תשובות העדים ללא השאלות ניתן להבין בהחלט מה תוכן העדות ואין צורך "לזכור" מה נאמר בדיון מעבר לכתוב בפרוטוקול לצורך ההכרעה בדין.
לפיכך, ובשים לב לכך שפסק הדין מבוסס על הנסיבות הפרטניות שנבחנו בתיק קמא, לא מצאתי לנכון ליתן רשות ערעור על פסק הדין.

8.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.


ב)
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.


ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר ב' תשע"ט, 14 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 31408-03/19 רונן רבי נ' עיינה מלוא רפוביץ (פורסם ב-ֽ 14/03/2019)