פסקי דין על מיכאל ישראל מעוז | פסקי דין על לטיפה אבו ריא

23680-12/18 תאח     15/03/2019




תאח 23680-12/18 מיכאל ישראל מעוז נ' לטיפה אבו ריא








בית משפט השלום בחיפה


תא"ח 23680-12-18 מעוז נ' אבו ריא




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
סיגלית מצא


התובע:

מיכאל ישראל מעוז


נגד

הנתבעת:
לטיפה אבו ריא







החלטה

1.
בפני
י בקשה לביטול

פסק דין
שניתן ביום 4.2.2019, בהיעדר הגנה.
ההליך
2.
ביום 11.12.2018 הגיש התובע תביעה לפינוי הנתבעת מדירה המצויה ברחוב הקישון 10, קריית חיים (גוש 10864, חלקה 22, תת חלקה 1, להלן: "הדירה") (נסח רישום של תת החלקה צורף כנספח א' לכתב התביעה).
3.
התביעה הוגשה לפי הוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
4.
לטענת התובע, בעל הזכויות בדירה הנו מר שמעון אזולאי (או אזולאי סימון כמצוין בנסח הרישום, להלן: "שמעון"). עוד טען התובע כי בינו לבין שמעון נכרת ביום 5.4.2018 הסכם שכירות מכוחו השכיר שמעון את הדירה לתובע תמורת 1,400 ₪ לחודש (נספח ג' לכתב התביעה). בסוף ההסכם נרשם בכתב יד כי שמעון מסמיך את התובע להשכיר את הדירה לצד שלישי, בהתאם לשיקול דעתו.
5.
לכתב התביעה צורף אף ייפוי כוח מיום 9.12.2018 בו ייפה שמעון את כוחו של התובע "לפעול בשמי ובמקומי בנכס הנמצא בבעלותי ברחוב הקישון 10, קריית חיים, גוש 10864 חלקה 22, תת חלקה 1. ייפוי כוח זה כולל את הזכות להשכיר את הנכס לצד ג' על דעתו ואחריותו הבלעדית של מעוז וכן את פינויו של צד ג' מהנכס באמצעות פניה לערכאות משפטיות".
6.
ביום 8.4.2018 התקשר התובע עם הנתבעת בהסכם שכירות מכוחו שכרה את הדירה לתקופה של 12 חודשים, עד יום 30.3.2019,
תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 1,500 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה).
7.
לטענת התובע, הפרה הנתבעת את הסכם השכירות, סירבה לשלם את דמי השכירות ואף לא שעתה להתראות שנשלחו אליה.
8.
בהחלטתי מיום 12.12.2018 הוריתי לתובע לבצע המצאה כדין של מסמכי התביעה לנתבעת, להגיש אישור מסירה לתיק בית המשפט ולפעול אם לא יוגש כתב הגנה במועד.
9.
ביום 17.12.2018 הגיש התובע את תצהירו של מר אסף כהן. בתצהירו ציין מר כהן כי ביקר בדירה במועדים 13.12.2018, שעה 14:30, יום 14.12.2018 שעה 11:00 ו-16.12.2018 שעה 16:00, וכי בשלושת המקרים לא הייתה הנתבעת בדירה. משכך, הדביק את המעטפה על דלת הכניסה של הדירה בביקורו השלישי.
10.
ביום 3.2.2019 הגיש התובע בקשה למתן

פסק דין
בהיעדר הגנה. בבקשה צוין כי מעבר לתצהיר המוסר, דיבר ב"כ התובע טלפונית עם הנתבעת, הסביר לה את משמעות ההליך וחובתה להגיש כתב הגנה. כן ווידא ב"כ התובע כי הנתבעת קיבלה את המסמכים שהומצאו לה (סעיף 4 לבקשה).
11.
ביום 4.2.2019 ניתן

פסק דין
המורה על פינוי הנתבעת מהדירה.
הבקשה
12.
ביום 6.3.2019 הגישה הנתבעת בקשה לביטול

פסק דין
.
13.
בבקשתה טענה הנתבעת כי לא קיבלה את כתב התביעה, וכי רק ביום 6.2.2019 או סמוך לכך קיבלה באמצעות שליח את פסק הדין, ממנו למדה כי הוגשה נגדה תביעה לפינוי הדירה ואף ניתן

פסק דין
. כעבור מספר ימים קיבלה הנתבעת אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, לפיה נקבע מועד לפינוי הדירה בין המועדים 18.3.2019 עד 3.4.2019.
14.
הנתבעת הודתה כי היא שוכרת את הדירה, אולם לטענתה שכרה את הדירה משמעון ולא מהתובע. לטענת הנתבעת, התובע קישר בינה לבין שמעון אולם היא שכרה את הדירה ישירות משמעון, ללא שהצדדים הסדירו יחסיהם בהסכם שכירות. אשר להסכם השכירות שצורף לכתב התביעה, טוענת הנתבעת כי חתימתה על ההסכם זויפה.
15.
לעניין דמי השכירות טוענת הנתבעת כי תחילה שילמה דמי שכירות חודשיים, אולם כעבור מספר חודשים החלו בעיות תחזוקה בדירה. הנתבעת פנתה לשמעון אשר הבטיח לה לתקן את הנזקים בדירה ואף הודיע לה כי יסתפק בדמי שכירות מופחתים בסך 1,200 ₪ לחודש עד לתיקון הליקויים. עוד טוענת הנתבעת כי שמעון התעכב בביצוע התיקונים, ובהסכמתו הפסיקה לשלם דמי שכירות כליל.
16.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי עם קבלת פסק הדין פנתה לשמעון ושאלה אותו מדוע התובע הגיש תביעה לפינויה מהדירה, וכי שמעון השיב לה כי הוא מסוכסך עם התובע וכי לתובע אין זכות לתבוע אותה.
17.
עוד הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב ביצוע

פסק דין
עד להכרעה בבקשה לביטול

פסק דין
שהגישה.
18.
בהחלטתי מיום 6.3.2019 הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה לביטול

פסק דין
.
כן קבעתי את הבקשה לדיון ביום 14.3.2019.
19.
התובע הגיש תגובה לבקשת הנתבעת לביטול

פסק דין
. הבקשה נתמכה בתצהירו של שמעון. בתצהירו כפר שמעון בטענות הנתבעת ביחס להסכם שנכרת ביניהם. עוד הצהיר שמעון כי השכיר את הדירה לתובע ולא לנתבעת וכי התובע השכיר את הדירה לנתבעת, למרות התנגדותו, וכי הסכים לכך רק לאחר שהתובע התחייב לטפל בשכירות. שמעון הודה כי הנתבעת התקשרה אליו לאחר קבלת פסק הדין בבקשת עזרה, אולם לדבריו תשובתו הייתה כי אין ברצונו לסייע לה וכי השכיר את הדירה לתובע ולא לה.
20.
במועד הדיון העידו הנתבעת, התובע והמוסר (מר אסף כהן). שמעון לא התייצב לדיון.
ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.
דיון והכרעה
21.
המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה מצויה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כדלקמן:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים."
22.
בפסיקת בתי המשפט התפתחה אבחנה בין ביטול

פסק דין
מתוך "חובת הצדק" לבין ביטול

פסק דין
הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. כאשר ההליך פגום מעיקרו, כגון כשלא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לנתבע, יבוטל פסק הדין מתוך חובת הצדק ללא התייחסות לשיקולים נוספים. לעומת זאת, מקום בו בוצעה המצאה כדין וחרף זאת לא הוגש כתב הגנה, נדרש בית המשפט לבחון שתי שאלות – האחת, מה הסיבה למחדלו של בעל הדין המבקש את ביטול פסק הדין והשנייה, מהם סיכויי הצלחתו בהליך העיקרי (רע"א 5736/15
דורון עובד נ' פקיד שומה טבריה
(8.10.2015); רע"א 1119/05
גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט נכסים ובניין בע"מ
(27.2.2005); אורי גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי
(מהדורה 11, 2013) עמ' 675-677).
23.
בין שני השיקולים שנמנו קיימת מקבילית כוחות. כך נקבע כי הזכות לביטולו של

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד נכללת "במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית". יחד עם זאת, על המבקש הנטל להראות כי יש לו אינטרס לבטל את פסק הדין, כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה לו ינוהל הדיון וכי לא עשה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט והתעלם במכוון מקיומו של ההליך (רע"א 8292/00
גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון
(27.2.2001)). עוד נקבע כי מבין שתי השאלות, השנייה (סיכויי התביעה) היא העיקרית, וכי ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל רב יותר, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה לשאלה האחרת (ע"א 3645/92
שאול קלנר נ' סשה לופוביץ
, פ"ד מז(4) עמ' 133, בעמ' 139 ד-ו והאסמכתאות שם; ע"א 5000/92
יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני
, פ"ד מח(1) 830, עמודים 835-836; רע"א 6157/97
גראל בע"מ נ' גראל ערד (1983) בע"מ
, פ"ד נא(4) 877, עמוד 879; רע"א 1114/06

אוגניה דרעי נ' אריאלה הרלב,
תק-על 2006(2), 4620).
24.
בענייננו, טוענת הנתבעת כי יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק, באשר כתב התביעה לא הומצא לה.
ביטול מתוך חובת הצדק - האם בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה לנתבעת?
25.
תקנה 489 לתקנות סדר הדין, שעניינה "הנמען לא נמצא או מסרב לקבל המצאה", קובעת כדלקמן:
"שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק".
26.
בענייננו, אני מקבלת כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבעת.
התובע הגיש תצהיר של השליח, מר אסף כהן. מתצהירו עולה כי ביקר בדירה בשלושה מועדים, בשעות שונות, וכי לאחר שלא מצא את הנתבעת בדירה בפעם השלישית, הדביק את המעטפה ובה כתב התביעה לדלת הנתבעת. כן הוצג במהלך הדיון צילום של המעטפה כשהיא מודבקת לדלת הדירה. מר אסף כהן אף התייצב לדיון בבקשה לביטול

פסק דין
, ועדותו הייתה מהימנה עלי. עוד העיד מר כהן כי לאחר ביקורו השלישי, פנה אליו בעלה לשעבר של הנתבעת ושלח לו תמונה שלו בשביל המוביל לדירה, מתוך מצלמות האבטחה המחוברות לדירה, וכי בשיחה ביניהם אישר את קבלת כתב התביעה. הנתבעת אישרה כי התמונה של מר אסף כהן כשהוא בשביל הגישה לדירה מצויה ברשותה. הנתבעת אף אישרה בעדותה כי ב"כ התובע התקשר אליה לפני כחודשיים לוודא כי קיבלה את כתב התביעה והסביר לה כי עליה להגיש כתב הגנה.
27.
זאת ועוד, משמחוברת הדירה למצלמות אבטחה, יכלה הנתבעת להפריך את עדות מר אסף כהן בקלות על-ידי הצגת הצילומים, המעידים כי לא היה במקום בימים ובשעות המפורטים בתצהירו. הנתבעת נמנעה מלעשות כן, ומשכך קמה חזקה כי הראיה הייתה פועלת לחובתה.
28.
למעלה מן הדרוש אציין כי בנסיבות העניין, ואף לולא שוכנעתי כי כתב התביעה הומצא לנתבעת, היה מקום לקבוע כי הנתבעת ידעה על כתב התביעה – כעולה מאישורה כי ב"כ התובע שוחח עמה. "כלל הידיעה" מהווה חריג ל"כלל ההמצאה". כלל זה אינו אלא אחד הביטויים של חובת תום הלב המוטלת על בעל דין, קל וחומר מי שפונה בבית המשפט בבקשה למתן סעד מן הצדק. לעניין זה ראו דברי בית המשפט ב רעא 7724/04
לריסה גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
(4.11.2004):
"יפה לעניין זה - בכל הכבוד - דעתה של השופטת ביניש בבר"ע 1294/02
תפנית אורטופדיה נ' קופת חולים לאומית
, פ"ד נו(4) 769, שבכגון דא כשאין מחלוקת על ידיעתו של בעל דין באשר ל

פסק דין
, יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה, את המהות מול הפורמליות. אכן, ער אני להוראת תקנה 402 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדברי המשנה לנשיא ש' לוין בבש"א 1890/00
מנורה איזו אהרון נ' אוליצקי
, פ"ד נד(2)840, 844, 'שבהעדר טענה של השתק צריך הכלל להישאר כלל ה"המצאה" ולא כלל ה"ידיעה"' (לשם מניעת ויכוחים והתדיינויות). עיינתי גם בהחלטת השופט הרשם (כתארו אז) אוקון בע"א 6842/00
ידידיה נ' קסט
, פ"ד נה(2) 904, הסבור אף הוא כי כלל הידיעה יחול אך במקרי השתק. ואולם, לדעתי ניתן ליישב בין הגישות, שכן יתכנו מצבים של מעין השתק כבענייננו. מצבים אלה, שיש בהם ככלל בהירות באשר לעובדות ושההמצאה בהם נעשתה בפועל, יביאו גם לתוצאה בהתאם. ראו גם רע"א 2793/01
לאופר נ' גבאי
, פ"ד נו(1) 668 (השופט טירקל - אף כי שם היה מדובר בהליך ספציפי של אזהרה בהוצאה לפועל). מכל מקום, אין לדעתי לסתור את הגישה, שלפיה כשהידיעה היא מוצדקת וברורה, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה. באשר להפרזה בחשיבות ההמצאה, ראו גם ד"ר ש' לוין,
תורת הפרוצדורה האזרחית
, מבוא ועקרונות יסוד, ס' 111 עמ' 97."
29.
בענייננו, הנתבעת אישרה כי קיבלה מכתב התראה וכי ב"כ התובע התקשר אליה לפני כחודשיים והודיע לה על ההליך. הנתבעת ידעה כי מר אסף כהן (אותו היא מכירה, והוא אף זה שהמציא לה את מכתב ההתראה) ביקר בדירה. מעדות מר אסף כהן אף עולה כי המעטפה שהודבקה לדלת הדירה נמצאה, וכי בעקבותיה פנה אליו בעלה לשעבר של הנתבעת. בנסיבות אלה, אין לקבל הסתתרות מאחורי טענות פורמליות (שבענייננו אף לא הוכחו), ואני קובעת כי לא זו בלבד שכתב התביעה הומצא כדין לנתבעת, היא אף ידעה עליו.
30.
קבעתי, אם כן, כי כתב התביעה הומצא כדין לנתבעת. דא עקא, אין בכך להביא בהכרח לדחיית בקשתה, שכן אף בהיעדר פגם בהליך שקדם למתן

פסק דין
, רשאית הנתבעת לבקש את ביטולה של החלטת בית המשפט. במקרה זה, כאמור, השיקולים הם התנהלות הנתבעת וסיכויי ההגנה.
ביטול מכוח שיקול דעת
31.
הנתבעת אינה חולקת על כך שאינה משלמת שכר דירה בגין השימוש שהיא עושה בדירתו של שמעון מזה חודשים. דא עקא, לטענתה, נעשה הדבר באישורו של שמעון. עוד טוענת הנתבעת כי חתימתה על הסכם השכירות שהציג התובע, אשר הצדדים לו הם התובע והנתבעת, זויפה.
32.
איני מקבלת את טענות הנתבעת, ולהלן טעמיי:
א.
טענות הנתבעת עומדות בסתירה להסכם השכירות, עליו מתנוססת חתימה הנחזית כחתימתה;
ב.
הנתבעת הודתה כי עותק מהסכם השכירות הומצא לה סמוך לכניסתה לדירה (למרות, שכאמור, חתימתה עליו זויפה). בנסיבות אלה ונוכח הוראות ההסכם ביחס לדמי השכירות בהם חויבה ומועד פינוי הדירה (30.3.2019), ניתן היה לצפות כי תעשה מעשה, תדאג לאישור בכתב של שמעון ביחס לזכויותיה הנטענות להחזיק בדירה וכו' ולא תעלה את הטענה לראשונה רק לאחר שניתן

פסק דין
לפינוייה מהדירה – כפי שנעשה בפועל;
ג.
טענות הנתבעת עומדות בסתירה לייפוי כוח, מכוחו ייפה בעל הדירה את התובע לטפל בהשכרת הדירה ומכוחו קם לתובע מעמד להגיש כנגד הנתבעת את התביעה לפינויה מהדירה;

ד.
טענות הנתבעת מהוות טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב;
ה.
טענות הנתבעת מהוות טענות של בעל דין, שאינן מוצאות כל סיוע בראיות (אלא, כאמור, עומדות בניגוד למסמכים בכתב);
ו
טענת הנתבעת כי שמעון התיר לה לעשות שימוש בדירה ללא הסכם, ללא הגבלת זמן, ללא תשלום דמי שכירות, אינן סבירות. גרסה זו אף אינה מתיישבת עם טענת הנתבעת, כי שילמה לתובע דמי שכירות במשך חודשיים;
ז.
הנתבעת לא זימנה את שמעון לדיון בבקשה לביטול

פסק דין
, למרות שגרסתה נשענת על דברים שלטענתה אמר לה.
33.
בנסיבות העניין, כאשר גרסת הנתבעת עומדת בסתירה למסמכים בכתב (הסכם השכירות וייפוי הכוח), ואף בניגוד לתצהיר שמעון שצורף לתגובת התובע, משידעה הנתבעת על הסכם השכירות והוראותיו סמוך לכניסתה הדירה ולא עשתה דבר, לא די בגרסה בעלמא והיה על הנתבעת להציג ראיות התומכות, ולו לכאורה, בגרסתה. זאת לא עשתה. בנסיבות העניין, אין לומר כי קיים סיכוי לקבלת גרסת הנתבעת באופן שיש בו להצדיק את ביטול פסק הדין שניתן כדין.
34.
אשר להתנהלות הנתבעת, הנתבעת אמנם הגישה את הבקשה 30 יום לאחר המועד בו הומצא לה פסק הדין, אולם בשים לב לכך שידעה על ההליך חודשיים קודם לכן, ניתן היה לצפות כי תפעל קודם לכל ולא תמתין ליום האחרון בו ניתן להגיש את הבקשה.
35.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪.
ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו.


ניתנה היום, ח' אדר ב' תשע"ט, 15 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.










תאח בית משפט שלום 23680-12/18 מיכאל ישראל מעוז נ' לטיפה אבו ריא (פורסם ב-ֽ 15/03/2019)