פסקי דין על כפיר ויונתן בע"מכפיר יעקב סוויסהיונתן משה לחמי | פסקי דין על אורגד - ח.ש.ן בע"מ

27548-07/18 א     15/03/2019




א 27548-07/18 כפיר ויונתן בע"מכפיר יעקב סוויסהיונתן משה לחמי נ' אורגד - ח.ש.ן בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 27548-07-18 אורגד - ח.ש.ן בע"מ
ואח' נ' כפיר ויונתן בע"מ ואח'





לפני כבוד השופט אריאל צימרמן

ה
מבקשים (הנתבעים 3-1):

1. כפיר ויונתן בע"מ
2. כפיר יעקב סוויסה
3. יונתן משה לחמי



נגד

ה
משיבה (התובעת):

אורגד - ח.ש.ן בע"מ





בשם המבקשים: עו"ד אברהם בגים


החלטה

בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. בקשה חריגה בהיעדר המיקוד בה, היעדר כל מסגרת דיונית שתאפשר עיונית את קבלתה, ובהיעדר העיגון לה גם לגופה.

1.
המשיבה, בעלת זיכיון להפעלת מסעדות במותג "בורגראנץ'" ("אורגד"), הגישה תביעה נגד המבקשת 1, זכיינית להפעלת סניף ברמלה, ונגד בעלי מניותיה בהווה, הם המבקשים 3-2 (להלן כל שלושה אלה יחד: "כפיר ויונתן"), כמו גם בעליה של אותה חברה לעת כריתת הסכם הזכיינות, הוא מר יגאל שימונוב ("שימונוב"). היא עתרה בתביעתה לצו עשה שיחייבם לפנות את הנכס ולהשיבו לידה, כמו גם לסעד כספי. כן עתרה לצו זמני שיחייב את כפיר ויונתן לפנות את הנכס, שהזכויות בו הן לאורגד. בבקשה הוגדר שימונוב, שהתביעה הכספית הופנתה נגדו, כמשיב פורמלי, שכן לא נתבקש נגדו כל סעד בבקשה לסעד הזמני. הבקשה לסעד זמני נדונה לפני כב' סגנית הנשיא השופטת טל לוי-מיכאלי ביום 23.7.2018, ובאותו יום נתנה החלטה מפורטת הנעתרת לבקשה ("ההחלטה בסעד הזמני"), בהסתמך על הלכת פרש קיטשן שעניינה בסעדים זמניים ביחסי בעל זיכיון וזכיין (רע"א 1760/15 הנדלניסט ייעוץ ניהול ושיווק נדל"ן בע"מ נ' פרש קיטשן (2012) בע"מ (2.4.15)). אגב כך חויבו כפיר ויונתן כולם ביחד ולחוד בהוצאות בסך 30,000 ₪ ("ההוצאות"), הוצאות שנומקו בהתנהלות בעייתית במיוחד בעיקר של כפיר ויונתן: פיצול ייצוגם, חקירות ממושכות שהתחוורו כבלתי נחוצות, אי-התייצבות המבקשים 3-2 לדיון, העלאת טענות שלא לצורך ובקשות סרק במהלך הדיון, כך בואר.

2.
החלטה לחוד וביצועה לחוד: ההוצאות לא שולמו, מתברר מן הבקשה הנוכחית, וכך נאלצה אורגד לנקוט הליכי הוצל"פ לגביית הסכום, אף זאת ללא הועיל עד הנה.

3.
ההליך העיקרי הוקצה לי. קד"מ התקיים ביום 20.1.2019. בגדרו, בין היתר, ביקש שימונוב לבחון את האפשרות להוצאתו מן ההליך המשפטי. כן התאפשר לכפיר ויונתן לבקר בנכס לצורך הערכת שווי הנכסים שנותרו בו, אפשרות שעולה כי לא מוצתה. ביום 7.3.2019 הודיעו אורגד ושימונוב על הסכמתם לדחיית התביעה נגדו ללא צו להוצאות, וכך נעשה.

4.
ועתה: הבקשה הנוכחית שהוגשה היום, ל"סעד זמני לעיכוב הליכי הוצל"פ", הם הליכי ההוצל"פ שנקטה אורגד נגד כפיר ויונתן. מגוון נרחב של טענות הועלו בגדרה, כאלה שהקשר בין זו לזו ובין כל אחת מהן לענייני סעדים זמניים רופף במיוחד. אם ננסה לתמצת את עיקרן: כי ההסכם עם שימונוב מקרין על ההצדקה לתשלום ההוצאות בהחלטה בסעד הזמני; כי שימונוב הוא צד להחלטה ולחיוב בה בהוצאות, ביחד ולחוד עם כפיר ויונתן; כי אורגד מימשה בינתיים ערבות בנקאית בסך 50,000 ₪, מה שיכול להקים טענת "פרעתי" מפני פתיחת תיק ההוצל"פ, ולהקרין על עצם זכותה לעתור לחיוב בהוצאות; כך גם פעולות שלה לגביית כספים מכפיר ויונתן בהקשרים אחרים, כמו גם היוותרות בנכס של ציוד רב ערך (שכפיר ויונתן טרם ניצלו את האפשרות לערוך שומה לשוויו); כי אורגד פועלת בדרך כוחנית; וכי סיכוייה של התביעה מתבררים עתה כנמוכים.

5.
דין הבקשה להדחות, ממגוון נרחב של טעמים.

6.
נפתח בכך שהגשתה, בידי עו"ד בגים, אינה פשוטה. כפיר ויונתן "מדלגים" בתחום הייצוג ממייצג למייצג: בהודעות לקראת הדיון בבקשה לסעד הזמני: עו"ד בגים ייצג את כולם. בדיון: החברה יוצגה בידי מנהלה, מר יוסף אלקובי. לאחריו: עו"ד בגים בשם כולם. בדיון לפניי: מר אלקובי ייצג את החברה, ה"ה סוויסה ולחמי ייצגו עצמם. בבקשה הנוכחית: עו"ד בגים בשם כולם. היעדר עקביות זו בייצוג מחייב ביאור וחידוד.

7.
ולגוף הדברים: עירוב של מין בשאינו מינו. אדגים ביחס לטענות העיקריות שהועלו, אף שברור שעיינתי בכלל הטענות.

8.
כך, טענות באשר לסיכויי התביעה שהפכו נמוכים לדעת כפיר ויונתן, אינם קשורים בהוצאות שבבקשה לסעד הזמני. איננו עוסקים בשאלה האם יש מקום למתן סעד זמני, שאז וודאי שיש חשיבות לסיכויי התביעה לכאורה. איננו עוסקים גם בשאלה האם התרחש שינוי נסיבות רלבנטי, לרבות כזה הכרוך בסיכויי התביעה לכאורה, המצדיק עיון מחדש בהחלטה למתן סעד זמני (תקנה 368 לתקנות); שהרי ההחלטה בבקשה לסעד זמני על כנה, וממילא ההוצאות שנפסקו בגדרה, ועל כן יהיו סיכויי התביעה אשר יהיו, ההוצאות בעינן. רק למעלה מן הצורך יוער שלא ברור על שום מה סבורים כפיר ויונתן כי סיכוייה קטנו, רק כיוון שתובעת הגיעה עם אחד הנתבעים, הוא בעל המניות המקורי בזכיין, להסכמה שלא להמשיך בהליך נגדו, ולא מחמת הודאה בטענה כלשהי. עוד מובן שאת הטענות של המבקשים-הנתבעים בגדרי ההליך העיקרי, וההצדקה לקבלתו או דחייתו, לרבות על רקע דחיית התביעה בהסכמה נגד שימונוב, יוכלו כפיר ויונתן להעלות בגדרי ההליך העיקרי וטענותיהם תיבחנה בנפש חפצה. אולם כאמור, לטענותיהם באשר לסיכויי התביעה לסברתם אין קשר להליך הביניים שיזמו כאן.

9.
כן מובן שאין כל מקום להגשת בקשה ל"סעד זמני של עיכוב הליכי הוצל"פ" לבית משפט זה. מלאכת פסיקת ההוצאות הושלמה. הנתבעים חויבו בהוצאות. אין כל מסגרת דיונית שתאפשר להם, אגב ניהול הליך עיקרי בידי הצד שכנגד שעניינו בתביעה כספית נגדם, לעתור לסעד זמני של עיכוב הליכי הוצל"פ. ואם לעיכוב ביצועה של ההחלטה בסעד הזמני התכוונו: לא זו הבקשה שהוגשה. ולמעלה מן הצורך: טוב שלא הוגשה, שהרי אין לבקשה שכזו כל עילה, כנלמד מהחלטתי זו.

10.
בהביננו שמדובר בבקשה הנטולת כל מסגרת דיונית אפשרית, יוער עוד בקיצור יחסי שבכל מקרה אין נפקות גם לטענה שלפיה שימונוב, שחב לדעת כפיר ויונתן ביחד ולחוד עמם בהוצאות, הגיע להסכמה על סילוק התביעה נגדו ללא צו להוצאות, באופן המקרין על חובת כפיר ויונתן לשאת בהוצאות. שלל הנחות שאין להן עיגון: ראשית, שימונוב לא חב ביחד ולחוד עמם בהוצאות הבקשה לסעד זמני. הוא הוגדר משיב פורמלי, שכן אף שנתבע כספית, הסעד הזמני לא הוכוון נגדו, ולפיכך הוא לא השתתף בבירור הבקשה לסעד הזמני ולא גרם להוצאותיה של אורגד שבהן שופתה. שנית, סיום תביעה נגד נתבע פלוני בדרך כלשהי אינה מקרינה על הוצאות שנפסקו נגדו בהליך ביניים (תקנה 511 לתקנות), זולת אם הוסכם אחרת, כך שההוצאות שנפסקו בהליך הביניים כלפי הנתבע בעינן, ודאי כך ביחס לכל נתבע אחר. שלישית, העובדה שנושה מחליט שלא להמשיך בניהול הליך נגד חייב אחד, אינה מאיינת ככלל את חבותם של חייבים אחרים כלפיו, זולת בסייגים מוגדרים בחוק. קרי, להסכמות אורגד ושימונוב לא תיתכן כל השלכה על ההוצאות.

11.
כך אין נפקות לטענות "פרעתי" הקשורות בערבות הבנקאית או כל התחשבנות אחרת שמבקשים כפיר ויונתן לעשות, כדי לאיין את חבותם לשאת בהוצאות: זו תיבחן בהליכי ההוצל"פ (ואיני מוסמך לחוות כל דעה), לא בבית המשפט שפסק את ההוצאות מלכתחילה.

12.
וכך אין כל נפקות כאן גם שלא במסגרת טענות "פרעתי", באשר להתנהלותה הנטענת של אורגד לגביית חובותיה מכפיר ויונתן. ההוצאות שבהן חויבו כפיר ויונתן הן הוצאות, באלו עליהם היה לשאת זה מכבר, וכל טענה באשר לזכויות קיזוז בהליך העיקרי (שעניינו בתביעת אורגד מכפיר ויונתן לתשלום של מיליון ₪) אינה מאיינת מן ההוצאות. שוב, איננו עוסקים כאן בטענות "פרעתי" שבסמכות ההוצל"פ.

13.
לסיכום האמור: בקשה ל"סעד זמני" שאינו זמני אגב הליך כלשהו, שאין כל אפשרות עיונית להגשתה, המערבת שלל טיעונים שאינם קשורים בבקשות לסעדים זמניים ואף לא בבקשות לעיכוב ביצועה של החלטה הפוסקת הוצאות משפט בסיומם של הליכי ביניים. הבקשה נדחית אפוא, ובאופן חריג נעשה הדבר בנסיבות בלא צורך בתשובה ותגובה, וכך גם בלא הוצאות לצד שכנגד.

13.
אף שהוצאות אין לטובת הצד שכנגד, הרי שבהוצאות לאוצר המדינה יש לחייב את המבקשים, נוכח הארכתו של ההליך שלא לצורך. לאחר שבית המשפט כבר חייב אותם בהליך ביניים קודם בהוצאות בשל התנהלותם, ובין היתר נוכח הארכת ההליך שלא לצורך וכן שהגישו בקשות סרק במהלך הדיון (כאמור בסיפה להחלטה מיום 23.7.2018), שבו והגישו בקשת סרק. אם לא די בקשיים המרובים שבה והיותה נטולת עיגון, באופן המחייב את בית המשפט להידרש לבקשות שלא לצורך, הרי שגם הרקע לה בעייתי במיוחד: בית המשפט חייב את המבקשים בהוצאות; הם לא נשאו בהן; הזוכה בהוצאות נדרש לנקוט הליכי הוצל"פ; המבקשים עדיין לא נשאו בהוצאות; ועתה הם מבקשים מבית המשפט שפסק את ההוצאות לעכב את הליכי ההוצל"פ לגביית אותן הוצאות. התנהלות בעייתית במיוחד. המבקשים, הם הנתבעים 3-1 בהליך העיקרי, יישאו יחד ולחוד בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 3,000 ₪, שתשולמנה תוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ח' אדר ב' תשע"ט, 15 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 27548-07/18 כפיר ויונתן בע"מכפיר יעקב סוויסהיונתן משה לחמי נ' אורגד - ח.ש.ן בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/03/2019)