פסקי דין על מנהל מקרקעי ישראל | פסקי דין על פאיז עלי זועבי | פסקי דין על זיאד פאיז זועבי |

1456/02 א     15/12/2005




א 1456/02 מנהל מקרקעי ישראל נ' פאיז עלי זועבי , זיאד פאיז זועבי




1
בתי המשפט
א 001456/02
בית משפט השלום עפולה
15/12/2005
תאריך:
כב' השופטת ג'אדה בסול

בפני
:

מנהל מקרקעי ישראל

בעניין:
התובעת
עו"ד גורן חיים

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . פאיז עלי זועבי

2 . זיאד פאיז זועבי
הנתבעים
עו"ד עודה מישל

ע"י ב"כ
פ ס ק ד י ן

התובע, מהל מקרקעי ישראל המנהל את מקרקעי המדינה, רש"פ וקק"ל (יכונה להלן: המינהל), הינו הבעלים במשותף בחלקה הידועה כחלקה 1 בגוש 1796 ( להלן:- החלקה) כאשר על פי הנטען בכתב התביעה, החזקה בחלקה חולקה בין הבעלים במשותף על פי הסכם חלוקה בעין שהושג בין המינהל לבין הבעלים האחרים בחלקה ובהתאם לאותו הסכם מחזיק כל אחד מהבעלים בחלק שהוקצה לו, כאשר המינהל הינו בעלים של 80% מהזכויות בחלקה.

הנתבעים, אב ובנו כאשר על שם הנתבע 1, האב, רשומים 181/56000 חלקים מהזכויות בחלקה.

לטענת המינהל, בשלהי שנת 1999, פלשו הנתבעים או מי מהם לחלק החלקה שהיה בחזקת המינהל, החלו לבנות בו מבנים ללא הסכמת המינהל בניגוד לרצונו וללא קבלת היתר בניה כדין.

מצב הדברים שנוצר, כפי טענת המינהל, הוא שהנתבעים החזיקו בפועל בשטח העולה על החלק היחסי שיש להם בזכויות בחלקה.

הסגת הגבול נשוא הדיון איננה הראשונה ובין הצדדים התנהלו בעבר הליכים דומים ונגד הנתבעים ניתנו צווי מניעה, פסקי דין ואף ננקטו נגדם הליכי בזיון בשל הסגת גבול ו/ או בניה ללא היתר.
התביעה דנן מתייחסת לבצוע בניה נוספת ללא היתר בתוך שטח המריבה הנתבעים הכחישו את טענות המינהל, טענו כי היקף זכויותיהם גדול מהשטח המחוזק על ידם בפועל, כי הם מחזיקים בחלק מהחלקה על פי הסכם חלוקה שהמינהל מתכחש לו או מאשר אותו לפי נוחיותו.

בעניין החלקה נשוא הדיון, הוגשה תביעה על ידי המינהל בבית משפט השלום בנצרת לפירוק השיתוף באותה חלקה, (ת.א. 4145/01) ופסק הדין בתיק הנ"ל ניתן ב 26/4/04.

לפי פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט השלום בנצרת בתיק פירוק השיתוף, השטח נשוא התביעה דנן הינו של המינהל ואילו החלק שיועד לנתבעים מצוי באזור אחר של המקרקעין.

פסק דינו של בית המשפט בנצרת מבוסס למעשה על הסכם חלוקה שהמינהל טען לו ולפיו, לענייננו, בשטח נשוא התביעה דנן אין לנתבעים או מי מהם כל זכות חזקה.

במהלך הדיון לפני לא נחקר המודד מר סוהיל זידאן על חוות דעתו שהוגשה לתיק ממנה ניתן ללמוד על הסגת הגבול הנוכחית של הבניה שבוצעה ושלפי חוות דעתו, השטח נשוא התביעה הינו של המינהל ולא של הנתבעים, ומצוינת בו הפלישה הנוספת שהינה נשוא התביעה דנן.
יצויין שלפי העדויות שנשמעו לרבות עדות הנתבע 1, לאחר בניית הבית נשוא התביעה נבנו שני מבנים נוספים שאינם כלולים בתביעה דנן .

המודד סוהיל זידאן אף היה המודד שעל בסיס תשריט החלוקה שערך, ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת במסגרת הליך פירוק השיתוף, שאף הוא הוגש לתיק.

על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת כפי טענת הנתבעים בסיכומיהם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אין בפני
מידע מה עלה בגורל הערעור כך שלפי המסמכים שלפניי, אין המדובר ב

פסק דין
חלוט, ובניגוד להצהרת ב"כ הנתבעים בדיון לפני כי בשל חסרון כיס לא הוגש ערעור על פסק הדין. הנתבעים העלו בסיכומיהם טענה בדבר העדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בתביעה בהיותה כוללת סעד של הריסת הבניה הבלתי חוקית שהנתבעים ביצעו ועל כן יש תחילה לדון בשאלה זו.

לטענת ב"כ הנתבעים, אמנם מוסמך בית מפשט השלום לדון, מתוקף הוראת סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984 אך סמכות זו מוגבלת, לדבריו, לתביעות שימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס.
ב"כ הנתבעים מסתמך בטיעוניו על פסק דינה של כב' השופטת דורנר בתיק רע"א 7166/02 אלגריה נ' אברמוב פ"ד נ"ז (1) 337 אשר אימצה הלכה ישנה נושנה בסוגיה זו(הלכת שמש) אך הלכה זו זכתה לביקורת רבה בפסיקה ואף הפכה להלכה שאין נוהגים על פיה (ר' דברי כב' הנשיא שמגר כתארו דאז ב ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן פ"ד ל"ז (3), 3, עמ' 13-14).

בסוגיה זו ניתנו מספר פסקי דין אשר "עקפו" את הלכת שמש עליה מבקש ב"כ הנתבעים להסתמך.
וכך אומר כב' השופט יצחק עמית בפסק דינו בת.א. 348/03 קעדאן נ' לחאם תקדין שלום 2005 (3) ע"מ 678 :
"דומני כי הגיעה העת להעמיד את הלכת שמש על מכונה, לאבחנה ולצמצם מכונה ואף לבטלה ולהעבירה מן העולם...לטעמי הגיעה העת להכריז על הלכת שמש כעל הלכה ארכאית שנס ליחה במהלך השנים ואינה מחייבת.....מאז הלכת שמש זרמו מים רבים בנחל הקישון.
סמכויות בית משפט השלום הורחבו במידה ניכרת ואין להשוות כוחו וגבורתו של בית משפט השלום לפי חוק בתי המשפט משנת 1957 לסמכותו בהאידנא.... מכאן כי את סעד ההריסה הנדרש בסכסוכי מקרקעין כגון דא, יש לראות במסגרת המכלול שרואי לידון מלכתחילה ומעיקרא בסמכות של בית משפט השלום."

בעניין זה ראה גם את דבריו של כב' השופט דרורי מבית משפט המחוזי בירושלים בת.א. 3036/01 נציגות הבית המשותף נ' חגי ריבלין תקדין מחוזי 2003 (3), 12179.

מכאן שלפי גישה זו, שטעמיה מקובלים עליי, בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה מסוג התביעה דנן אף אם היא כוללת סעד של הריסה.

נגד הנתבע קיים

פסק דין
חלוט שניתן בתיק ת.א. 1829/99 האוסר עליו כל שמוש בחלקה 1 בגוש 17096 (נספח ה' לתצהיר העד מטעם המינהל).

הנתבע, שעל שמו רשומים 385 מ"ר מתוך הזכויות בחלקה, מחזיק בפועל בשטח העולה על חלקו היחסי.

במסגרת ההליך הקודם ת.א. 1829/99 של בית המשפט זה, הודה הנתבע בבצוע בניה קודמת בשטח נשוא הדיון, אך בתצהירים שהוגשו בהליך שלפניי, ועל אף טענת הנתבע 1 כי מדובר בשטח שהוא זכאי להחזיק בו הוא ובנו הנתבע 2 הכחישו כל קשר לעבודות הבניה.
בחקירה לפני התברר כי בניו של הנתבע מתגוררים באותם בתים שכיום הם חמישה במספר אך חזר וטען כי אין הוא יודע מי ביצע את הבנייה!

טענת הנתבעים בדבר חזקתם בשטח נשוא המחלוקת מתוקף הסכם חלוקה לא הוכחה ולא הונחה תשתית ראייתית מספקת ממנה ניתן ללמוד על קיומו של הסכם המקנה לנתבעים או מי מהם תפיסת חזקה בשטח נשוא הדיון, ולא רק שלא הוכח קיומו של הסכם מעין זה אלא שעד ההגנה, מר תאופיק זועבי טען בחקירתו כי כלל לא הייתה חלוקה כלשהיא בין השותפים!
הסכם החלוקה שכן הוכח קיומו, הינו ההסכם שדווקא המינהל טען לקיומו ושעל בסיסו למעשה בוצעה החלוקה בתשריט שהכין המודד זיידאן במסגרת הליך פירוק השיתוף שהתנהל בבית מפשט השלום הסכם לפיו הנתבע מחזיק בקרקעות לפי חלקו בשטח אחר של המקרקעין.

על פי הסכם החלוקה שהתובע מסתמך עליו השטח נשוא המחלוקת הינו של התובע בלעדית, על פי אותו הסכם, הנתבע מחזיק בשטח אחר, שם מתגורר הוא ובני משפחתו כאשר אותו שטח הינו לפי חלקו היחסי בזכויות בחלקה, הנתבע לא הניח תשתית ראייתית מספקת לכך כי יש לו זכויות נוספות בבעלות בחלקה או כי קיימת לו זכות להחזיק בשטח נשוא הדיון. גם העד מטעם הנתבעים מר' תאופיק זועבי ציין בחקירתו כי איננו יודע מי החזיק בעבר בשטח נשוא המחלוקת וכי הוא סבור כי אחיה של אם התובע החזיקו באותו שטח כך שלפי עדותו של העד מטעם הנתבע, הנתבע דנן לא החזיק בשטח נשוא המחלוקת ולא הוכיח קיומה של זכות להחזיק באותו שטח.
מהעדויות עולה כי ככל הנראה קיים סכסוך בין הנתבע 1 לבין דודיו אחי אימו באשר לירושת זכויותיה בחלקה, סכסוך שלא הוכרע ולא הונחה כאמור תשתית ראייתית מספקת לפני ממנה ניתן ללמוד על קיומן של זכויות נוספות של נתבע 1 בחלקה מעבר למה שרשום בנסח הרישום.

עדויות הנתבע ועדיו לא היו אחידות וגרסתם לא הייתה עקבית, הנתבע בחקירתו היה מתחמק ומתחכם כך שלא ניתן לסמוך על עדותו כלל, כך גם בנו הנתבע 2.

לעומת זאת עדות נציג המינהל והמסמכים שהוגשו מטעמו, הראו כי השטח נשוא המחלוקת הוחזק משך השנים על ידי המנהל שהינו הבעלים של 80% מהחלקה, לרבות החכרת השטח לידי גורמים שלישיים לעיבוד עד להשתלטות הנתבעים על השטח וביצוע בניה בלתי חוקית עליו.

על פי מפה מצבית מיום 16.4.99 שהוגשה על ידי המינהל בשטח נשוא המחלוקת לא היו עצי זית או עיבודי ירקות כפי טענת הנתבעים, דבר המפריך טענתם בדבר החזקתם בשטח שנים רבות קודם לכן.
טענת הנתבע לפיה מחד הוא מחזיק בשטח המריבה משך שנים אך מאידך איננו יודע מי ביצע את הבניה, תמוהה עד מאוד ויש בה כדי להשליך על מידת האמון שניתן לתת בדבריו.

יצויין כי הנתבע 1 בחקירתו מציין כי הוא פועל כמו שאחרים פעלו "ושם ידו" על שטח המריבה והכתיב עובדות בשטח על ידי בניית בתים לילדיו.
משמיעת העדויות עולה מצב בו הנתבע מתלונן על מצוקת דיור איומה ממנה סובלים ילדיו דבר שחייב אותם לבנות בתיהם בשטח המריבה.
בתים אלו נבנו ללא היתר וולא הסכמת המינהל.

עולה בבירור כי מדובר בהתנהגות של תפיסת חזקה בשטחים לא של הנתבע ובצוע הבנייה ללא היתר ושלא כדין.

עם כל האמפתיה שניתן לגלות למצוקת הנתבע וילדיו בדיור, אין מצוקה זו מכשירה פעולה לא חוקית ותפיסת חזקה בשטח שאיננו של הנתבע, ואין זו הדרך הנכונה והראויה לטפל בבעיה חמורה של כלל תושבי הכפר בשל העדר הקצאת קרקעות לבנייה.
נראה כי הדרך הנכונה יותר לנסות ולפתור את בעיית מצוקת הדיור של כלל תושבי הכפר תהיה בפעולה מאורגנת של כלל התושבים להקצאת קרקעות לבנייה אך מכל מקום, אין במצוקה זו כדי להצדיק פעולות הנעשות בניגוד לדין תוך השגת גבול המינהל.

במהלך שמיעת הראיות עולה אם כן שהנתבע 1 הוא הטוען לזכות החזקה בשטח נשוא הדיון כאשר הבנייה שבוצעה משך השנים נעשית על ידו או על ידי ילדיו בשמו.
אין בראיות שהוגשו כדי לבסס את הטענה כי הבניה נשוא התביעה דנן בוצעה על ידי הנתבע 2 ואף עד התביעה איננו יכול לציין אם נתבע 2 ביצע את הבנייה נתבע 2 בחקירתו ציין כי הוא מתגורר באזור אחר בכפר בבית משלו שלשם מימון בנייתו הוא נטל משכנתא.

נותר לפנינו, אם כן, הנתבע 1 בלבד שנגדו הורם הנטל על ידי התובע להוכחת תביעתו.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ככל שהיא מתייחסת לנתבע 1 ועל כן אני מורה לו או לכל מי מטעמו להימנע מלהיכנס ו/או לתפוס חזקה בשטח ובמבנה שהוקם עליו בין לצרכי מגורים ובין לכל מטרה אחרת ו/או שימוש אחר על ידו או על ידי מי מטעמו.
פסק דין
זה מתייחס לבניה המפורטת בתשריט שהוכן על ידי מר סוהיל זידאן שצורף לכתב התביעה ושהינו חלק בלתי נפרד מ

פסק דין
זה.

בנוסף אני מורה לנתבע 1 לפנות את החזקה במבנה המסומן בצבע צהוב בתשריט של המודד זידאן לסלק ולהרוס את כל המחוברים שנבנו על ידו או על ידי מי מטעמו ו/או הנמצא בשימושו ו/או בחזקתו על גבי השטח. חיוב זה יבוצע עד לא יאוחר מ 30.1.06.

אני מחייבת את הנתבע בהוצאות הליך זה בסך 2500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דינו בשיעור 9000 ₪+ מע"מ.

ניתן היום י"ד בכסלו, תשס"ו (15 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים.
ג'אדה בסול
, שופטת
שירן יפרח








א בית משפט שלום 1456/02 מנהל מקרקעי ישראל נ' פאיז עלי זועבי , זיאד פאיז זועבי (פורסם ב-ֽ 15/12/2005)